.
.
אל תדאגי.
.
.
הפואטיקה של החורף
.
. .
התאפקתי…
צַלֶקֶת
.
נסיון להחלץ עשוי להסתיים בצלקת,
בכל זאת זכוכית.
מצד שני כבר מסתתרות בך צלקת שתיים מותק,
מה יש לך להפסיד…
/
.
.
להציל את איילה חסון מהטרדה מינית עתידית ולפטר אותה מיד
.
.
תקשיבו. זה ב א מ ת לא להאמין.
.
הרהור: האם יש להרחיק את איילה חסון מסביבת עבודה מול גברים בגלל נתוניה הגופניים והחשש
שהגברים בסביבתה יכנעו לחולשתם, ימשכו לממתקיה - איילה חסון סיפרה בתוכניתה על אירוע
שהתרחש בלשכה בכירה ביותר בישראל. בלשכה עבדה אישה יפיפיה. בכיר שעבד באותה לשכה "חמד
אותה כממתק" , סובביו ראו את משיכתו אליה, את סימני ההתנהגות ובדיסקרטיות, העבירו את העובדת -
היפיפייה – מתפקידה וכך חסכו לבכיר הסתבכות בהטרדה מינית - ויטרידו אותה מינית?
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
צלם: אמיר מאירי וואלה
אני הייתי אומרת שהיא שוביניסטית, אינטרסנטית ומהווה סכנה ממשית לעתיד ושיוויון הנשים, הבנות
שלנו במקום המתחשך הזה שקוראים לו מדינה ושאולי המכשולים הגדולים בחיי , הדעות הקדומות,
החשדנות שבהן נתקלתי – כיפייפיה עם תעודות יו נואו – הגיעו כנראה מכאלה כמותה ולא מהמין הגברי.
.
ותגובת רשות השידור, לא שציפיתי לתגובה אחרת מהאנשים הכפופים לממשלה:
Amir Gilat:נציג פניות הציבור של רשות השידור, אלישע שפיגלמן, בדק את התלונות בענין השידור
ב"הכל דיבורים" ביום חמישי האחרון, התייחסותו: "חזרתי והאזנתי להקלטת שידור התוכנית ומן הראוי
ב"הכל דיבורים" ביום חמישי האחרון, התייחסותו: "חזרתי והאזנתי להקלטת שידור התוכנית ומן הראוי
לציין שהגב' אילה חסון הביאה לשידור מעשה שהיה.הן הגב' חסון והן עמיתה חנן קריסטל לא הצדיקו את
העובדות אלא ציינו שכך התנהלו הדברים באותה לשכה.
הגב' חסון רואה עצמה כמי שלא תצדיק לעולם פגיעה בנשים ותדאג לתמוך במי שנפגעה, רואה עצמה
כמי שמגנה על זכויות הנשים באשר הן. ביום חמישי הקרוב הגב' חסון תשדר התנצלות בפני כל מי שרואה
עצמו כנפגעת או נפגע מהדברים שנאמרו בשידור"
רואה עצמה כמי שלא תצדיק פגיעה בנשים – נא להקשיב שוב להקלטה.
לא הצדיק את העובדות… – נא להקשיב שוב להקלטה.
רואה עצמה כמי שמגנה על זכויות נשים באשר הן – נא להקשיב שוב להקלטה.
תתנצל בפני מי שרואה עצמו כנפגעת – אני בתור אשה, לאו דווקא בתור יפייפיה, אבל גם.
.
אל תתנצלי בובה, תתביישי.
…
להיות חרדי, זה שווה
.
.
פטור משרות צבאי
פטור ממילואים
התנחלויות
דיור בר השגה
קצבאות
הנחות
ועכשיו זה מ"כלכליסט":
שכר רבני הערים יזנק באלפי שקלים — ללא דיון בכנסת.
שכר המכובדים יעלה בבין 54 אחוזים ל…149 במילים: מאה ארבעים ותשעה אחוזים.
הקבינט החברתי־כלכלי בראשות שר האוצר יובל שטייניץ יתבקש לאשר מחר הצעת מחליטים שלפיה
יוענק שכר גבוה משמעותית לרבני הערים, כך נודע ל"כלכליסט". מדובר בהצעה שגיבש השר לשירותי
דת יעקב מרגי, בתיאום עם שר האוצר. אם ההצעה תאושר, שכר הרבנים יעלה החל מחודש מרץ 2012.
הקבינט החברתי־כלכלי הוא גוף שמתנהל בדלתיים סגורות, והפרוטוקולים שלו אינם מתפרסמים.
כבר במאי חשף הממונה על השכר באוצר אילן לוין בדיון בוועדת הכספים את מדרגות השכר החדשות
של הרבנים, אולם רק כעת אלו מגיעות לאישור. בעקבות הסערה הציבורית שפרצה לאחר הדיון
בוועדת הכספים מקווים השרים, ככל הנראה, לאשר כעת את ההצעה הרחק מהעין הציבורית.
.
.
. שווה להיות חרדי…
דוגמנית, מצלמה והמון נעלים
.
.
הכי קשה זה לזכור שפעם זה היה המקצוע שלי.
חלק מהמקצוע שלי.
דוגמנות מסלול לא היה חלק משמעותי בשנותי הרבות – עשרים שנה בדיוק -בעבודה ההיא שלי.
דוגמנית צילום כן, בטח. להצטלם היה המקצוע שלי ומה שאהבתי, מאד.
פעם אולי נברר מה היה שם כל כך מרגיע בשיקוף העצמי, במה שמתקבע לתמיד.
אבל כשצלצלו ובקשו שאשתתף בתערוכה עם הצילומים שצילמתי אז – כי אני מספרת עליהם,
וכשפתחתי את קופסאות הקרטון השחורות והתחלתי להסתכל בקונטקטים זה חזר והיה שלי.
זכרון חושים זו לא המצאה …שלושה ארבעה דפים עמוסי זכרונות, שמות, פנים,
והכל היה כאן, על השולחן הרגשי שלי, כאילו אתמול.
מתמיד הייתה לי התנגדות גדולה להשתתף בתצוגות אופנה -
למרות שנשלחתי לא פעם לסיבובי תצוגות של אופנה ישראלית בחו'ל אין-לי-מושג-למה -
למרות שהיה בעבודה הרבה מאד כסף.
זה היה הלחם, החמאה הייתה הפרסומות, הקולקציות, המודעות או בקיצור הצילומים.
אז כולן נסעו והתאפרו וסחבו תיקים עמוסי אביזרים וכובעים ונעלים וחזרו בלילה מאוחר מאד הבייתה
ואני התעוררתי בארבע בבוקר לצילומים על שפת הים או אי שם בנגב והייתי בבית בשש.
בכל מקרה, בשנתים שלוש האחרונות שלי במקצוע ההוא, הברכה והקללה של חיי,
מטעמי התבגרות, התרככות ופרנסה, התחלתי להשתתף גם בתצוגות אופנה.
הייתי שם, בעולם העמלני של תצוגות אופנה קטנות, מחלטרות, עלובות משהו
וגם בעולם המנוגד לו, של תצוגות אופנה
יוקרתיות, מעצבי אופנה נפלאים, חזרות
ארוכות ואלגנטיות ושפע לרוב.
אבל הייתי חייבת להרגיש שיש בזה צידוק
נוסף מעבר לדבר עצמו. הייתי חייבת, אפילו
בלי לדעת, משהו שיאפשר לי לנשום,
שיאפשר לי להאחז ולמצוא הצדקה – אישית,
פנימית – ללמה אני עדיין שם והפרוייקט הזה -
כיוונתי אז לתערוכה וספר – אפשר לי את הכל. לעבוד, להרגיש שיש שם מטרה, ועניין ויצירה,
ובעיקר, כך אני מרגישה היום איפשר לי פרידה רכה וארוכה.
לא צלמתי את נמובן מאליו, מה שהכרתי מצויין,
את מאחורי הקלעים בצילומים. לא בסטודיו, לא בלוקיישנים, בצילומי אופנה, פרסומות או סרטים,
רק בתצוגות אופנה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
במקום שהיה לי, גם, זר, והייתי שם. רצוף, הרבה, כל הזמן.
הניקון המצויינת שלי – דיגיטלי? מה זה דיגיטלי? – הוכנסה לתיק הגדול עם עוד סרט שניים 36 תמונות,
נעליים, חגורות, כובעים, תיק איפור ומצאתי דרך לשרוד. להסביר לעצמי שלשעות האלה, המקומות
המוזרים – מי שלא התלבשה במקרר של חדר האוכל בקיבוץ, או במחסן הקטנטן שבחורשה כי שם מתקיים
"יום האשה" לא תבין - הנסיעות האין סופיות, ההמולה הנשית, ובעיקר לריק שבִּפְנים יש סיבה ומטרה.
עבדתי קשה. נסעתי שעות, חיכיתי בפזנון להסעה, חיכיתי לפני תחילת התצוגה, חיכיתי בחזרות,
בין יציאות למסלול. התאפרתי, רכלתי, דברתי, עשיתי שתיים שלוש חברות טובות ממש, השוותי רגלים,
איפור ובחורים בלי סוף, נסעתי בחזרה לפזנון ובעיקר, בעיקר צלמתי..
אני חושבת שהן כל כך התרגלו אלי ולמצלמה שלי שזה כבר ממש לא שינה להן אם שלפתי מהתיק מצלמה,
מסקרה או גרב ניילון כי הקודמת נקרעה. הייתי חלק בפאזל ההוא, היינו, אני והניקון.
וכמו תמיד, כמו שאני, גם הייתי וגם ראיתי מהצד, כאילו אני שם, על המסלול.
כי בעוד שלוש דקות אני אהיה בדיוק שם, בדיוק כמו זו שאני מצלמת ברגע זה ממש,
זוקפת גו, מקפיאה פנים. העינים שלי מחפשות משהו להתמקד עליו.
סנטר זקוף ומחשבות שמהלכות פרא כרצונן, בלי קשר וחיבור למקום שעכשיו,
ובגדים יפים כמובן.
.
התערוכה "צילומי אופנה" נפתחת מחר, יום ראשון- לשבועיים – בקניון רמת אביב,
אני מציגה בה עשרה צילומים, לא אלו שכאן, מאז. תבואו …
.
הקשר בין הג'ינסים שלנו ל D N A
.
.
היום היא הגיעה הבייתה בהפתעה אחר הצהרים,
בכל זאת שני, חמישי וכל שבת שניה, יש סדר בחיים.
אבל היא שכחה משהו וקפצה הבייתה לרגע.
חיבוק, נשיקה ויצאתי איתה להגיד משהו למי שהיה משהו אחד ולנצח ישאר משהו אחר בחיי, אביה.
עמדנו ליד השער ודברנו ופתאום היא עשתה איזו תנועה וראיתי .
לפעמים יש הרף עין, הבזק זמן שרואים אחרת מהרגיל.
היא חומת שער ועינים כמוהו,
זקופה ודקה כמוני, ושפת הגוף שלה זהה לשלי באופן שמדהים אפילו אותנו לפעמים.
והבטתי בה, בתכף שש עשרה הזאת,
שלכי דעי מה מכל כוונותיך הטובות הצליח להחתם ולהשפיע עליה ועל חייה
וראיתי אותה עומדת במכנסי הג'ינס שלה, הסוודר הנוח, שלה, והנעלים המגושמות האלה,
בדיוק כמו שאני אוהבת,
וכנראה בדיוק כמו שהיא אוהבת,
כי אני כבר לא אומרת לה כמובן איך ומה ללבוש,
הורדתי עינים אל עצמי ופרצתי בצחוק. גם היא. גם הוא.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
/
/
אחרכך הוא צילם אותנו
.
סקרנות
.
על החיים ועל המות אמרנו פעם כשלבשנו חולצות כחולות
אולי זו בכלל טרמפולינת ענק,
אולי לא.
יש רק דרך אחת לברר, אַת יודעת…
.
.
מה שהיה
.
בדרך ראיתי את העבר, ההווה והעתיד בפריים אחד.
מה שהיה,
מה שהורס,
ובאופק, מה שכנראה יהיה.
אז צלמתי קצת, ממש קצת
כי בעוד כמה ימים,גם זה לא יהיה…
.
.
ניעה
.
לאט,
בניעה שקטה, כמעט בלתי מורגשת,
קשר שהודק ונמתח לקצוות ביד גסה וחסרה,
כמו קשר מלחים שלמדנו אז, בצופים או בקבוץ,
מרפה ונפרם.
בניין מתפרק, לבנה אחר לבנה, מילה אחר מילה,
עד שאין איפה להתחבא,
מה להסתיר.
או יוש.
.
קליק
.
פריז פריים תודעתי. קליק.
.
.
.
10 דברים שקצת חבל לי שאני לא. לפעמים.
.
.
1. אמא לארבעה ילדים
2. ילדה אמריקאית/נוצריה בבוקר חג המולד, על הגרביים, העץ המואר והאמונה הפשוטה.
3. חובבת מדע בדיוני
4. ג'סיקה לאנג, לא רק בגלל סם שפארד, אבל בעיקר
5. אדם מאמין. דתי.
6. גבר
7. אינטרסנטית ומנהלת את חיי והתנהלותי מול אנשים והחיים ככה, לפחות קצת.
8. סלחנית יותר. אני לא סולחת על חטאים גדולים. הלב שלי לא סולח גם. על קטנים כן.
9. נערת גבעות, בגלל הלהט והאקשן והאמונה או לחילופין קלולסית טוטאלית, בגדים וזה…
10.לפעמים, רק לפעמים, הייתי רוצה לחיות בלי ההפרעת קשב הזו, לטובת השכלה מסודרת ומאורגנת
יותר מהרסיסים והפיסות והאקלקטיות של מה שהצליח לחדור את המסך ולהשאר…
.
/נ.ב. כשחולים ונשארים בבית יותר מדי ימים מגיעים הפוסטים מהסוג הזה…:)
סוֹפוֹ שֶל
.
.
הייתי בפתיחת תערוכה של מולה עשת. הוא צילם אותי לא מעט בשנים ההן,
ובקש ממני להגיד כמה מילים, טוב במקרה שלי כמה מילים זה…אתם יודעים.
ככה אמרתי:
מאז שמולה צלצל ובקש שאגיד כאן משהו היום, אני חושבת מה לספר לכם…
אם לספר קוריוזים נחמדים על ימי הצילום המפרכים, על הצעקות שלא הפחידו אף אחת למרות שהוא חשב
שכן, על זה שהבאתי לכאן היום את אבא ואמא שלי… כי כמו שהבאתי אותו אליהם לפני שהצטלמתי אצלו
בפעם ראשונה, כדי שידעו לאן הילדה נעלמת, ככה נראה לי נאות וחגיגי שהם יהיו כאן היום, סגירת מעגל
שכזו….או איך הוא היה מגיע בשעות לא הגיוניות כמו שלוש וחצי בבוקר עם המכונית האמריקאית הענקית
שלו כדי להיות בראש הנקרה, אוגוסט מיינד יו, כדי שנגיע באור ראשון ואני אלבש מעילי צמר החסידה או
ויטלגו או אלוהים יודע מי…ואחייך כאילו….דצמבר…ודליה תציע לי שרשרת אדומה ואני אגיד לה שזה לא
מתאים והיא תגיד שכן ובסוף נתפשר….או איך הייתה לו חולשה לחולות ראשון, לפני שהרסו את הדיונות
כמובן ובנו אלפי אספניולים קטנים…ובכל פעם שהוא היה נתקע בלי לוקשיין הוא היה אומר, חולות ראשון,
יהיה בסדר, תקפצי קצת, תצחקי וזהו…וזה כידוע, עבד לא רע….
אבל החלטתי לקרוא לכם משהו שכתבתי וכבר פרסמתי…זה סוג של מכתב תשובה לבת שלי, לבת שלכן
חברות-שלי-מפעם ולכל בת ארבע עשרה חמש עשרה שבאה אלי ושואלת אם כדאי להיות דוגמנית כי זה
נראה מה'זה כיף…..
וזה הולך ככה:
את שואלת מה אני אומרת אם תגידי לי שאת רוצה להיות דוגמנית…
אם…אם זה יקרה..אני חושבת שאני אגיד לך ש….כן.
כי אם אני אגיד לך לא, בטח תתנגדי ותעשי דווקא….נכון?
אז כן. בטח, אבל תיזהרי מותק, טוב?
זה עולם שיתעתע, ולא בטוח שאת כבר יכולה לזהות איך בדיוק…
אז יש לי רק בקשה אחת,
תזכרי. זה הכל, תזכרי.
תזכרי שכל הצילומים, מחמאות, זוהר, בגדים, ספרים, מאפרים, עדשות, תאורה, פילטרים, המולה,
ואת במרכז… תזכרי שזה נכון להיום.
היום את במרכז. ה י ו ם. ביום הצילומים הזה. מחר תהיה כנראה מישהי אחרת.
ביום הזה, בעבודה הזו המתבססת על אינטרסים וכסף, כל מה שבדרך הוא רק דלק המניע את המכונה.
דלק סילוני, זוהר, אבל חומר גלם בלבד.
ואת, אפילו שאת זוכרת מי את באמת, מי הנערה, האדם שמאחורי כל זה, לא בטוח שהם זוכרים.
במגרש הזה את רק חלק ממרכיבי הדלק הזה.
תזכירי לעצמך כל הזמן, טוב?
שהבחורה הזו, שהצליחו להקפיא הרף עין קטן ממנה בצילום, זו, על עורה המבהיק, עיניה הצלולות
המביטות אל מרכז העדשה במבט הזה שאנחנו יודעות אפילו בלי שנדע איך אנחנו יודעות אותו,
זה המבטיח כל כך הרבה…. ומרגיש גם רחוק ומסתורי. הנערה ששפתיה מסמנות פיתויים או צחוק
מביע אושר אינסופי, נעורי קריסטל מאושרים והבטחות, הבחורה הזו היא לא באמת את.
היא משהו, מישהו, שהמצלמה לכדה בעדשתה והקפיאה.
נעורי נצח. הרף עין של אנרגיה, שעם תאורה מופלאה, בגדים שאיש אינו יכול לקנות, סטייליסט טוב
וצלם מוכשר, הוקפא לצילום המצליח להקנות למי שרואה אותו תחושה שככה זה באמת בחיים
וגם אני רוצה.
זו לא באמת את בצילומים הזוהרים האלה, המשדרים הרבה סקס, כוח, מסתורין.
תעשי טובה קטנה ואהובה שכמוך, תזכרי שזה לא באמת,
שאלה לא החיים האמיתיים. הם זמניים, קשורים לשנות נעורייך הקצרות.
אל תאפשרי להם לשלוט בך ובחייך. אל תהפכי ליהירה.
אל תסמכי רק על קסמך, גופך, חיוכך, שיעמדו לך תמיד בשעת צרה,
ותתפללי, שהאמונה של האינדיאנים, שבכל פעם שמצלמים מישהו, חלק מנפשו נלקח ממנו לנצח,
היא שקר…..בדיוק כמו הצילום האחרון של הדוגמנית הכי הכי נחשבת היום.
.
כיור עבודה
.
גם ביום הורים בנושא "נוער ואלכוהול"
אפשר למצוא נקודות אור, או עניין
אם זכרת להביא מצלמה וההרצאה מתקיימת בחדר של מגמת אמנות פלסטית…..
. .
מי שמנחם ומחזק ומשמח אותי כבר שנים
.
אין לי הרבה מה להוסיף,
הבוס, הוד גבריותו, חספוסו, כשרונו ונשמתו, ברוס ספרינגסטין הוציא היום סינגל חדש.
אם אתם אוהבים אותו כמוני, הנה מתנה ליום חמישי
.
We Take Care Of Our Own
כמה רלוונטי.
.
.
אבל השיר הכי נפלא שלו בעיני, זה השיר הזה Cover me
.
