תקריב

.

כמה מילים על בלוגים:

בלוגרים הם עם אחר, יש כל מיני מהם, אבל בגדול יש להם גאוות יחידה.

יש את הוותיקים, אני בינהם, שהגיעו אל הבלוגספירה מיד כשהתחילה.

הבלוג שלי נפתח בראשון בספטמבר, 2006, אחרי חצי שנה לבטים,

ברגע שחזרתי הבייתה מהסעות בית הספר,

ומאז הוא פחות או יותר המקום הבטוח והאהוב עלי בעולם.

היו שנים של בעירה, היו שנים שקטות,

ובזמן הזה ממש, בחודשים האחרונים הוא משנה פניו מעט, ומסיבות הגיוניות.

על עניינים חברתים, פוליטים, סוערים, כבר אין טעם לכתוב בו,

הפייסבוק, הטוויטר, האינסטגראם, מהירים ומידיים ממנו פי אלפים בעניינים האלה.

על זאתי שלי, אהובת ליבי כתבתי תמיד ועדיין כותבת עליה אבל רק בהקשר שלי,

כי כמו שאני חוזרת וכותבת,

לי יש זכות לכתוב על ההורות שלי, שהיא חד שמעית המקום והדבר החשוב לי בעולם,

אבל על איה ע"ע זאתי, כאיה, אין לי זכות לכתוב,

והמשחק הדק בין זכותי לכתוב וחובתי להגן עליה הוא החבל הדק שעליו אני צועדת

בנחישות כבר שנים, מקווה שבהצלחה.

*
הבלוג שלי משנה פניו בימים האלה,

גיליתי מחדש את חדוות הסגנון, הבגדים, האופנה,

וכל זה בתוספת תבונת וחוכמת ( אני מקווה ) הגיל שלי, התובנות והנסיון שמאחורי,

מביא לבלוג הרבה דברים ונושאים ותכנים שאני אוהבת

והמון שנים הרגשתי לא נוח להגיד,

כאילו העיסוק באסתטי והנעים והמסוגנן והפשוט והנעים בחיים מעיד על העוסקת בו.

הנה, הגיל מוכיח ועושה את שלו, אני נהנית, מתרגשת מזה.

מזה שאני מרגישה טוב להתעסק גם עם עינוגי החיים, ותפנוקיהם,

לא רק,

אבל גם גדול ושמח בחלקו.

בגדים הם שמחה גדולה, גם אוכל וטיפוח וספרים ותרבות,

גופית שכמותי, מוכנה להתעסק בחיים האלה בלי רגשי אשם סופ סופ, איזה כיף.

*
ועוד בעניין הבלוגים,

אחוות בלוגים מבחינתי היא אבן יסוד הכרחית לעולם הזה,

אני יודעת וזוכרת שב"רשימות" היכל התהילה של הבלוגספירה הישראלית הייתה

גם הייתה כזו. היו משחקי חברה, העברת משימות, דירוגים, לינקים סולידריות רבה

שנשמרה גם אם היענייני אגו, ותמיד יש, אבל הייתה הבנה אמיתית שאין האחד

בא על חשבון האחר לעולם.

הגעתי לטור שלי ב"ידיעות אחרונות" דרך הבלוג ( תודה רענן ), נדמה לי שגם כנרת ,.

פרגנו, מסרנו, העברנו, לינקקנו מהאחת לכולם, מכולם לאחד, בלי חשש וחשבונאות.

מי שכותב היטב,

שתוכן הבלוג שלו/שלה מעניינים,

קוראיו וקוראותיו יבואו וחזרו ויבואו אליו, אליה, בלי קשר כמה בלוגים יש ברחבי הרשת.

אני חושבת שככה זה גם עם חשבונות אינסטגראם או כל אתר ותוכן אחרים,

זה אף פעם לא על חשבונך,

תמיד יגיעו עוד אנשים עם עולמות חדשים, מרתקים, עם יכולות אחרות, שונות מכם,

כשרונות נהדרים, דומים או שונים מכם, כתיבה אחרת, צילומים בעינים אחרות,

ומה שנשאר זה להתעשר מהם,

ולשמוח.