תקריב

17 אוגוסט 2015

אני לא רוצה לחשוב כמה חם בנגב, בצריפים ובאוהלים של הילדים השקופים של המדינה.

פותחת מבצע בזק, איסוף עד חמישי הבא, סידור ילקוטים בשישי,

ובשבת הרופא הטוב של ילדי הבדווים יבואו עם טנדר או משאית ( תלוי בכולנו) ויעביר לבית

 הספר שלהם ילקוטים מלאים . אין לתאר את הצורך, והשמחה.

עברה שנה.

בשנה שעברה עשינו פלאים, בחיי.

כמעט מאה וחמישים ילקוטים ואין ספור מחברות, ניירות, עפרונות ומה לא הועברו לילדים לקראת

היום הראשון של הלימודים. שפע של ציוד וצעצועים וילקוטים הועברו לילדים ומשפחות שאין לנו

בכלל יכולת להבין באיזו מצוקה וחוסרים הם מתמודדים.

את תקציב משרד החינוך ודרכי הפעולה של המדינה הזו אי אפשר לשנות ולתקן עד ה1 לספטמבר,

זה ברור.

אבל לעזור לכמה עשרות ילדים להתחיל את השנה עם תחושה טובה ואופטימית אפשר, לעזור להם

לא להגיע כפופים ומבויישים בלי עפרון ומחברת ליום הראשון בבית הספר. זה בטוח שאפשר.

אני יודעת שזה ברגע האחרון וצר לי שנזכרתי רק עכשיו –

אבל אנא, עשו מאמץ.

כל מה שצריך זה להסתכל סביב בחדר הילדים שלכם, בבית מסביב ובחדר העבודה/משרד

ולראות מה לא צריך. הכל הולך, ועכשיו, שבועיים לפני תחילת הלימודים, לפני שמתחיל הסתיוו,

זה זמן מצויין ומדוייק לעשות סדר – גם לילדים יהיה מה לעשות לרגע – ולערום מה שהצטבר כל

השנה וכבר לא באמת צריכים.

מה שאנחנו צריכים ומבקשים הוא בעיקר ציוד לבית הספר.

ילקוטים.

תיקי גן.

דפי ציור.

טושים. מוחקים ( חצי גם). מחדדים. עפרונות (שבורים גם) . קלסרים. סרגלים.

מחוגות. מחברות ( גם חסרות כמה דפים). הרבה מחברות.

דפי ציור. דפי טיוטות. לוחות שנה. משחקים. מחשבונים. קלמרים ומה שמסביב.

וגם אם אין לכם ילדים, צעצועים, בגדים או קלמרים,

אולי יש לכם במשרד ניירות לציור? עטים? מחקים? ציוד משרדי?

קשה להאמין שיש ילדים שמחברת ריקה היא מתנה עבורם נכון?

שלא נדבר על חוברת עבודה, חוברת צביעה או סתם עטיפה צבעונית למחברת.

קשה לקלוט שילקוט ורוד עם ציור או כזה עם כדורגל יכול להעלות חיוך אמיתי של אושר?

שעפרון ומחק וסרגל יכולים ב א מ ת לשמח שלא נדבר על לעזור ממש לילד בשנת 2009,

נכון?

קשה אבל אמיתי.

אני יודעת שזה ברגע האחרון ואפשר להגיד – וואלה נכון, נחפש מחר ולהמשיך בשיגרה.

ואפשר לעצור לרגע.

היום השבעה עשר לאוגוסט.

בראשון, בעוד שבועיים מתחילים הלימודים.

כבר מאוחר. ממש מאוחר.

עשו טובה. חפשו עכשיו.

זו עצירה קטנה מהחיים המטורפים והמהירים והלחוצים של כולנו שיכולה באמת באמת לעזור

ולשמח ובעיקר להועיל באמת לילדים קטנים שחייהם קשים משלנו בהרבה. במאד הרבה.

טנדר יגיע מהנגב בסוף החודש, בעוד כשבוע – ממש תכף אם רוצים להספיק משהו –

עם אנשים טובים לקחת ולחלק למי שבאמת צריך.

אסי סיקורל, שכן מרשימות ובעיקר אדם ורופא עם לב ענק לעולם כולו אבל בעיקר לחסרי הישע

האמיתיים יקח על עצמו את חלוקת הדברים לילדים ולמשפחות ש ב א מ ת אין להן כ ל ו ם.

מכלי מטבח ועד מצעים.

זה קשה להאמין או לדמיין את המחסור בו חיים אנשים.

החורף מתקרב אף הוא אז אם תצליחו גם בגדי חורף, שמיכות או בקיצור כל מה שאפשר יהיה

מצויין.

הדברים יחולקו בעיקר לילדי הפזורה הבדווית בנגב –

מי שאנחנו קוראים להם "האנשים השקופים" – אלה שאיש לא מוכן להודות בקיומם,

הצלחנו לארגן משאית גדולה וקיבוצניקים חסונים שישמחו לסחוב כל משא למען מטרה טובה.

וילדים, הם תמיד תמיד מטרה טובה, לא?

ב"כתבו אלי" מתחת לצילום שלי, למעלה מימין, אני אספר לאן להביא את הדברים ואודה מאד :)

איך לפתור תרגיל באלגברה או קשר סבוך עם אחיך,

מהות החיים או איך הקלאץ משתחרר מתחת לכף רגלך,

זה לא באמת משנה.

לפעמים מגיע רגע של הבנה.

תחושת חסד ממש.

רגע עומד בריק.

צלול.

פתאום,

ממש פתאום,

נפתח מקום בהבנה, בתודעה,

ומשהו

שלא

היה

ברשותך

קודם

הופך לשלך,

לתמיד.

"היא גילתה לי שאפריקה זאת יבשת ולא ארץ. ואז הבנתי שעזבתי את בית הספר

 טיפה מוקדם מדי…. ולשבּוֹנוֹ יש כנראה יותר עבודה ממה שחשבתי"

אולי זו הפרעת הקשב המשותפת לשנינו, אולי זו פשוט אני,

אבל אני מחייכת לא מעט מאז שקראתי את המשפט המתוק, אמיתי והמוכר הזה,

לאו דווקא בענייני אפריקה או גיאוגרפיה, 

אלא בתחושתו, תלישותו וההפתעה האמיתית שבגילוי :)

הפרעת קשב. עדות אישית.

   .

.

          יזכור מי שחטא,

          לאוהביו,

          לחבריו,

          למשפחתו,

          להביט בעיניהם

          ולבקש סליחה.

          בכוונה מלאה.

          רק בכוונה מלאה.

          ירכין ראשו בבושה

          ולא יסלח לעצמו          

          עד שיסלחו לו אלה שחטא להם.

          ואם לא סלחו,

          שישאר עם חטאו כפי שמגיע לו.

            הנה מגיעים ימי הסליחה והתום והחסד.

" כי הרבה לפני שאני יהודי, אני בן אדם"

        דרור פויר –  דצב' 2006 "החיים בהיר" – בלוג ב'רשימות

'

"אתה לא יודע איזה טעם יש לזה?"
"אני לא יודע איזה טעם יש לזה בשבילךְ"

 מגי – מג ראיין לסת' – ניקולס קייג' – 
                    "עיר של מלאכים" – בראד סילברלינג – 1998