ארבע המלצות, פעם בשבוע #37

.

יש משהו נעים בסיכום שבוע השבועי הזה,

זה קצת כמו סיכום היום שאני מצליחה, לא האמנתי שאצליח, לכתוב ביומן שורה ביום

הגאוני הזה שמאפשר סיכום יום במשפט שניים בלבד, עם טריק שחוזרים לאותו עמוד

כעבור שנה בדיוק במשך חמש שנים. פרטים עליו, אצלי בפרטי.

זה היה שבוע עם הרצאת הקשב והריכוז שלי בבית ספר תל אביבי לבערך עשרים

וחמישה הורים ומורות, על פניו מעט מאד אנשים, בתכלס, שיחה מועילה, המון רגש

ודאגה ואהבה ומרצה אחת מאושרת שניתנה לה הזכות ( באמת, בלי טיפת ציניות )

להשפיע במעט על היחס של העולם לילדים שגם ככה משאם כבד.

זה היה שבוע שמביא יאוש ותקווה בענייני מדינה ובחירות,

רק יאוש בעניין האסדה שתזהם את צפון הארץ ואין מי שיצליח לעצור את הזוועה,

כזה שהביא את החורף, את הבת שלי הבייתה לשלושה ימים, את שדה הנרקיסים

בשדה הגדול לפרוח, את מרק הפטריות, ארטישוק ירושלמי, תפוחי אדמה וערמונים

להצליח ( אנסה שוב ואולי מתכון בשבוע הבא ), את עץ הכריסמס היפה שלי להדליק

את אורותיו כי זה עושה לי ממש מצב רוח טוב, ואת המוסיקה האפילו יותר קיטשית

מזו של שבוע שעבר כדי שתכנסו לאווירת השלג אפילו כשהשמים בהירים.

אז הנה ארבע המלצות, פעם בשבוע, משמאל למעלה, בכיוון השעון

 

 

1.מנקה פנים אבל זה לא העיקר הפעם – אני לא זוכרת ( כמובן ) אם כבר סיפרתי לכן

על מנקה הפנים הנפלא הזה, על זה אני זוכרת, על הראשון לא בטוח ולמי יש סבלנות

לבדוק, בכל מקרה שניהם מצטיינים, אבל העניין הפעם הוא ניגוב הפנים עם מגבת נייר

 ולא עם מגבת רגילה שתלויה באמבטיה, אפילו לא זו של הפנים והידים. על פי המלצת

קוסמטיקאית מומחית אחת וזה באמת נשמע פתאום הגיוני כל כך לנגב פנים, עינים עם

מה שאינו  צובר עליו לכלוך, זיעה, ומי יודע מה עוד. נדמה לי שכבר כתבתי על מגבות

הנייר הנהדרות באיכותן ובחסכון שיש באושר-עד מתוצרת קירקלנד בגלל שהן חתוכות

לפסים צרים יותר, אקולוגיה יו נואו, ובלי להיות קדושים מדי. אז גליל אחד מצא את

מקומו בחדר האמבטיה, וכולן, קוסמטיקאיות ורופאי עינים ( שממליצים גם ) מרוצים.

 

2. כרית לספר / אייפד תלת זוויתית – במת שזה גאוני. הרי בכל פעם זווית הברכיים,

גב, מצב ישיבה, חצי שכיבה, שכיבה מוחלטת, השתרעות שונה, ובכל פעם העינים

וחיפוש אחרי המצב האופטימלי לצפיה, קריאה ממשיך. הכרית הזו היא משולש שבכל

אחד ממצביו זוית ההנחה של הספר / אייפד שונה במעט וזה כל ההבדל ה ג א ו נ י.

מצאתי בסין, תבחרו לבד.

 

3. אורך מכנסיים – יש מכנסיים ארוכים ויש מכנסיים קולים יותר, שאינם ארוכים אבל

אינם שלושת רבעי, הם ככה באמצע, באורך המושלם ש"עושה" את הלוק הכללי, ולאורך

הזה יש מתברר מיקום מדוייק, ב ד י ו ק בנקודה שעצם הקרסול שלכן נגמרת, שם צריכה

להיות המכפלת של המכנסיים. ( לגזור ולשמור לפעם הבאה שתהיו אצל התופרת )

 

4. מתנה שאין אישית ממנה – חתונה, בת מצווה ( למרות שלבת/ בר מצווה ולברית

מילה ולחתונות אני נוהגת להביא אקסליבריס אם אני זוכרת להזמין מוקדם מספיק )

חתונה, סתם בגלל האהבה חותמת אישית של צילום שהופך לאיור שהופך לחותמת,

זו פשוט מתנה שמשאירה אנשים פעורי פה ומאושרים ( גם אם ישתמשו בה שלוש

פעמים בחיים ), וחוץ מזה תשוטטו בחנות הזאת יש לה מתנות נהדרות בכיוון הזה.

 

הנה, כמעט תמו ארבע, אבל תראו, זוכרות את אליפלט? העמותה שהתחילה כשבמחסני

הילדים של העובדים הזרים והפליטים התחילו למות ילדים, אז אליפלט עדיין פועלת

ושומרת ועוזרת למאות ואלפי הילדים האלה שלא חטאו בכלום ותראו מה חוזר בעוד 

שבועיים בדיוק – אני אהיה בסדנא של חנוך פיבן, ואתן/ם?

חוץ מזה, זה זמן התה עם הג'ינג'ר והדבש, מרק הגריסים של האמהות, זמן לנקות

את הפילטרים של המזגנים, לקנות תותים ( איך אתן פורסות את התותים, ספרו לי ),

נוריות, ספרים חדשים, ריקמה וקצת התכנסות. ולחזור ליוגה כמובן, ולא לפחד.

 

הנה המייל שלי לענייני הרצאות: chelligoldenberg בג'ימייל

וחוץ מזה בי קיינד כמו שאומרת אלן, שהלואי ואיזה זכיין כבר יצליח

להביא אותה לאיזה מסך, בי קיינד, נסו לשכנע שני אנשים להתחיל

למחזר יותר ברצינות השבוע ( אפילו רק כוסות חד פעמיות ושקיות

רב פעמיות לירקות ( אוי הנה לינק לכאלה ), ותקנו מטריה מצחיקה.

 

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek #גילובגדים #גילובגדיםההרצאה

ארבע המלצות, פעם בשבוע #36

.

אולי זה הסתיו מאפשר לי לחזור לכתוב,

אולי זה הזמן, עברו שתי עונות והזמן נע ומניע כמו שהוא יודע,

ואני במצב רוח טוב, ורוצה לחזור ולחלק ולהמליץ ולהציע מהשפע שאני והפרעת הקשב

שלי אוספות ומלקטות ורואות בלי סוף, כי אנחנו באמת לא מפסיקות לראות, הכל.

לפעמים זה מציף ומעייף ומציק לראות הכל, להפנים הכל, ולפעמים זו מתנה גדולה.

אז הסתיו כאן, תכף יהיה חורף,

זאתי שלי בירושלים ואני אפילו מצליחה לבלות שם לפעמים יומיים ולגלות עיר שיש בה

יותר ממחלוקות קודש וחול והנה בלוג חדש ונהדר וירושלמי שווה שפתח ומתפעל אותו.

ההרצאות שלי הולכות ותופסות תאוצה שזה מאד מאד מ א ד משמח אותי כי גם לדבר

ללא הפסקה וגם לקבל על זה מחמאות ולא הערות, פרס.

אז הנה, חיכיתי שהמשהו הפנימי יתעורר,

שהטלטלות החזקות שעברו על כוחות הנפש שלי גם יגרמו לניעות פנימיות כמו שסערות

עושות וגם ירגעו מעט כדי להיות מסוגלת להתעסק בדברים הקטנים, המענגים, הפשוטים

ולהנות גם מהם וגם מהאפשרות לחלק אותם איתכן,ם, עם מי שכתבו איפה את, ניגשו

לפעמים ברחוב ושמחים גם. אז תודה שחיכיתן בסבלנות, הנה חזרנו, והנה תפתחו את

המוסיקה השמאלצית והנהדרת של דצמבר, ותקשיבו תןך כדי קריאה של

ארבע המלצות, פעם בשבוע, משמאל למעלה, בכיוון השעון.

1. מועך שום – באמת שכבר ניסיתי את כולם, את היקרים, את הזולים, את המנקים את

עצמם,  את הנשברים אחרי שבוע, והנה גיליתי את הכי שווה בעיני ולדעתי. אפשר עם

הקליפה אגב, אפשר לקצוץ את את הקצה, אפשר מה שרוצים, לדעתי מצאתי את שלי.

.

2. הפטנט של הסנדלר הזקן – זה קורה בכל פעם מחדש, נעלים חדשות, נהדרות,

אצה רצה לנעול אותן ואחרי חמש דקות מתחילה אי נוחות גדולה, העור נוקשה, מציק

ומשתפשף מעל העקב או בצדדים והמלכודת של איך העור יתרכך, איך הנעליים "ישברו"

ויגיעו לנוחות המתבקשת, כשהגעתי אל הסנדלר הזקן בכוך הקטן בשכונה החדשה שלי,

הוא לקח פטיש, גדול יותר מזה המצולם ( אני מתעצלת לחפש את הפטישים של אבא

שלי שנמצאים איפשהו ) הניח על עור הנעל חתיכת בד ופשוט נתן כמה וכמה מכות גם

על הצד הפנימי וגם על הצד החיצוני של הנעליים. קסם. לא, באמת, כמה נסיון צריך

כדי לזקק ופעולה פשוטה כזו שיכולה לפתור בעיה בשתי דקות.

.

3. שפתון, ליפסטיק, אודם – בעוד כמה חודשים תצא סידרת טלוויזיה חדשה ב"הוט"

שאני משתתפת בה, קוראים לה "לאבד את אליס" וצוות הנשים הנפלא שלה כולל את

סיגל אבין שכתבה וביימה ( כבוד!), איילת זורר המקסימה בבנות, ליהי קורנובסקי, שדה

מוכשרת שמזכירה לי את עצמי מפעם, אנרגיה חסרת מנוחה וצוות גדול ונהדר של נשים.

ואז הגיעו פגישות הלבוש והמייקאפ והתסרוקות, וסיגל התעקשה על אודם אדום שזה

משהו שאני לא מחבבת כבר שנים. פעם אהבתי אותו לצורכי עבודה, בעיקר דוגמנות,

אבל בחיים הפרטיים, נדירות הפעמים שהדגשתי את השפתיים ולא את העינים, והחוק

הרי אומר שאו זה או זה. אבל סיגל התעקשה, וכיוון שגדלתי והפכתי קשובה יותר

מי היה מאמין נתתי אמון וזה השתלם, אין ספק שתמי היא גברת עם ליפסיק אדום,

כמה חודשים ותראו לבד. בינתיים פה ושם, לעיתים רחוקות ונדירות התחשק לי גם!

ומצאתי את הליפסטיק המושלם, באמת. הוא מט, הצבע שלו אדום עמוק אבל נעים,

הוא של בובי בראון ואה, קוראים לו "red arpet" – יותר מזה? :)

.

4. מחברת שעושה חשק וכפפות חורף חדשות שהגיעו – אתמול כשבאתי למפעל

של דורין אתמול, נסענו יחד להרצאה שלי ושיחה שלנו ומפגש עם הלקוחות שלה בחנות

ברחובות, ראיתי על השולחן מחברות נעטפות, מיד הרמתי אחת לראות, זה מוצר חדש,

קטן וכל כך יפה, מדוייק, שמיד עושה חשק לכתוב, לשרבט, לתת מתנה. מחברות

ופנקסים הם תמיד מלאי הבטחות, שהכל יקרה, אפשרי, יזכר. זו מחברת מרובעת

ויפייפיה ומלאת הבטחות, ומה שדורין מבטיחה, דורין תמיד מקיימת.

ואז הבוקר הגיע משלוח כפפות הסתיו חורף החדשות שלי, אלה המחליפות את

כפפות הקיץ. הן עשויות מחומר נעים להפליא, עד המרפק, מלאות סטייל ותחושת

הגנה וחום ועם פתח לאגודל ואצבעות חופשיות לשוטט בכל הפייסבוקים,

אינסטגרמים ובלוגים שרוצים. הן אצלי ואפשר לפנות אלי כאן למעלה דרך

ה"כתבו אלי" או דרך האינסטגראם.

.

והנה המוטו להרצאה השניה וכל כך כייפית ומועילה שלי #גילובגדיםההרצאה

.

אז הנה הצלחתי,

אני מזכירה לכן לקבוע תור לצפיפות העצם אם אתן בנות ארבעים והלאה, היא מחלה

ערמומית כי לא חולים בה ( כאילו ), אבל אם לא מטפלים בה, אללה יסתור איזו זקנה

איומה היא יכולה להפיל עלינו. המועמדות העיקריות, נשים גבוהות, רזות, שעישנו המון

ושלאמא שלהן יש, לא פספסתי שום קטגוריה!

דברים של הסתיו הזה : מרק גריסים, פומלות מהעץ של אבא, צעיפים שעוטפים ומוסיפים

תמיד המון, יין אדום, תיקי פאוץ' יפים ( אוהבת, אוהבת ), ג'ינס וסוודרים ענקיים, שירי

כריסמס שמעוררים כמיהה למשהו לא מוכר, עוד מעט ערמונים וארטישוקים וגרביים

עבות ושוקו חם ונטפליקס וספרים נהדרים שאביא לכאן בשבוע הבא, ועכשיו, אני חייבת

ללכת להרים קצת משקולות בשביל העצמות הזקנות שלי :)

 

היה כיף, תבואו שוב,

ובינתים, תהיו נחמדים, אל תכתבו טוקבקים, אל תאמינו לרכילות, וקחו ויטמין D

.#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים #onceaweek #גילובגדיםההרצאה

 

חצי שנה ויומולדת

/

אז מה אני יודעת על זה אחרי חצי שנה?

אני יודעת שעם כל העצב העמוק, המציף, לפעמים חד, לפעמים רך,

וזה שמפתיע ומגיע בלי הכנה, שוצף וקוצף במעמקים,

בעצב הזה יש משהו טבעי,

כמו בפרידה ממנו שהפתיעה למרות שלא הייתה אמורה.

בפרידה מאבא אהוב כל כך וזקן כל כך היה גם משהו רך ופשוט ומתקבל על הדעת,

ומה שלא ידעתי שיקרה, וקרה וקורה היא העובדה המפתיעה

(כי לפני שאת נפגשת עם האין, אין לך מושג מה ואיך יהיה )

שהוא לגמרי ישנו. הוא פשוט אבא שלנו, חלק מאיתנו וזהו, אין אין,

והוא נוכח וחלק טבעי ופשוט ומתוק כמו תמיד ממני ומהחיים שלי,

לא באופן רוחני, בלי סימנים ועניינים, פשוט נוכח בי.

ולמרות שאת כף ידו חופנת את פני בתנועה המרגיעה בעולם, המקום הבטוח שלי,

את זה אני עדיין לא מצליחה להרגיש למרות כל תרגילי הלי סטרסברג שלי, זה בסדר.

אבא שלי, שלנו, איננו, סדר העולם נשאר כאן כפי שהוא אמור להיות,

והאהבה היא אותה אהבה.

.

היום יום הולדתו התשעים ושמונה.

עוד מעט

.

זה זמן שינוי,

אולי הגדול מזה עשרים שנה.

אבא שלי, אהוב ליבי עצם עיניו לתמיד,

וכמעט באותו יום הודיע לי הבעלים של הבית שלי שהבית נמכר. הבית שלי נמכר.

הבית שלי מהיום שנכנסנו אליו שניים לפני עשרים וארבע שנים וזאתי אחת בבטן

ועד עוד שבועות בודדים, הבית שלנו, שלי ושל הבת שלי,

הבית שהיה ועודו כל מה שבית יודע להיות.

שמח, מלא אהבה והתרגשות וחיים חדשים ותינוקת,

ומרוסק ומלא כאב וכעס ועצב ותסכולים,

ומבריא ובונה חיים בשתיים,

חיים טובים ורגילים, מלאי שמחה ואהבה, בעיקר אהבה.

וילדה קטנה שגדלה בו, וחברותיה וחבריה, ומסיבות פיג'מה, וארוחות ערב,

ומשפחה וחברים ועבודות יצירה מהגן על הקירות, וויכוחים, וכלבה בלונדינית

וחתולה ג'ינג'ית וסיפורי לילה טוב ופתיתים ובולונז ( בשנים שאכלו כאן בשר ),

ומיץ פטל ומכונת קפה, ומים בטעמים, ואורות כריסטמס לאורך כל השנה מנצנצים

בחלונות, וחגיגות פרטיות, ולילות חסרי שינה, והריונות שלא צלחו וציערו כל כך,

וזאתי נוסעת עם אביה ואני כאן, ובכל מקום, והבלוג שהתחיל כאן בבוקר בית ספר

אחד, וסרטים ותערוכת צילום, ושני ספרי ילדים, וטור בעיתון של המדינה, וסדרות

טלוויזיה שוות, ועבודה, וכתיבה, וחברות חדשות באות, וישנות נעלמות, וחברים וחברות

ורומנים קטנים וריח של יסמין ודיבשה, וגפן שמאיימת להשתלט על הבית, ועוד אחת,

וארגז חול, וערוגה מוזנחת ופרחים ורוזמרין במיימדים מפלצתיים, וגרניום לימוני לתה,

ותבלינים, ועץ לימון שהנה, רק השנה מועיל לתת פרי, ומנגו שפירותיו זהים בטעמם

לעץ המנגו של בית ילדותי שנופלים לחצר שלנו מהשכנים ואני אוספת ומתחלקת,

ובריכה ענקית שהעמדנו בחצר בכל קיץ בשביל דגיגת הבית וחברותיה, וקלאס מצוייר

על השביל, ונדנדה כמובן, ורשת צל לטובת ישיבה בפאטיו, וליקוט כסאות ישנים

ברחובות כי אני הבת של אבא שלי,  ושיחים מטפסים, וספרים מעורמים ומשחקים

וחבלי כביסה ופינת ישיבה מתחת לגפן ומחסן מתפקע, וצעד ראשון, וחגיגות יומולדת

עם קוסם, ובלי, וספרים וצבעים ואור יפייפה מהחלונות הפונים למערב, ושמש חזקה

בצהרים, ואור שקיעות וירידות לים בקיץ, וירידות לים בסערות חורפיות, וגיל ההתבגרות,

וסערות פנימיות, והוריקנים חיצוניים, וטריקת דלתות, ופיוסים, וביקורי אבא כשזאתי חולה

ובאלאגן וסדר וההפך, וחיים, ושינויים, ושיגרה, וטיולים, ומחנות קיץ, וטיולי שכונה לצלם

בתים נטושים בין חיים שהיו לחיים שיהיו, וגניבת פיטנגו מגדרות, וזרי תבלינים, וטיולים

לשדה הגדול, ונסיעות לבית הספר, ושיזוף בגינה, וקפיצה בשלוליות ותיעוד וצילום וסתם,

ושני קברים למטה, מתחת לעץ האשכולית של לולו ודיןדון אהובות שהתחילו וסיימו כאן

מסלול חיים, וסירים ומתלים וארונות ובגדים ומגירות וקומבניזונים ואלבומים מצהיבים

שהגיע הזמן לסרוק ושינויים קטנים בריהוטים ומיקומם, אבל ממש קטנים, ועבודות

אמנות חדשות וישנות על הקירות מתחלפות לפעמים, ובוגונוויליה אכזרית, ושביל בטון

עם טביעות כפות ידיים ושמות ותאריך, וחבלי כביסה, ונזילה מהגג השטוח, וחדר של

תינוקת שהפך לחדר של ילדה קטנה, של נערה, של חיילת, של מישהי שמסתובבת

בחו"ל ועכשיו חדר של מי שמתחזקת שני חדרים נוספים עכשיו, כאילו עוד אחד לא

הספיק, האחד ליד אחיותיה המתוקות ואחד בירושלים בירת האוניברסיטה,

ואיך בכלל אפשר לסכם חיים בבית קטן ואהוב כזה,

 

ואיך אצליח לעשות לה בית במקום חדש שתרגיש בו בית אין לי מושג,

כי למען האמת, אין לי מושג בעצמי איך אצליח לעשות לי, לנו, בית במקום אחר,

אבל אני יודעת שאצליח,

כמו שאני יודעת שאני הבת של אבא שלי גם אם אין לי אפשרות לחבק אותו

או להרגיש את כף ידו הטובה מלטפת ומחזיקה לי את הלחי לרגע.

זה זמן שינוי גדול,

בניה מחודשת של הכל,

טלטלת חיים,

ואולי הגיע הזמן לאהבה גדולה בכלל, וחדשה כמו הכל.

.

לב

 

 

 

 

 

 

 

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #35

.

זה היה שבוע שבו לא ליקטתי צילמתי ושמרתי המלצות

ואז כשנגשתי בבוקר לתיקיה שבה אני שומרת המלצות לימים גשומים, כמו היום וכמו

הפתגם, התיקיה נמחקה! אין טעם לשאול איך, רק לחייך ולתהות איך החיים בלעדיה,

ועל מה אתם מתלוננים או את מי אתם מאשימים. בכל מקרה, אני הרי טובה, אפילו

מצטיינת ברגעי משבר ואילתורים, ואחרי כמה דקות של ניסיונות עצמיים בהתחמקות

ממשימה – אוי אוי אוי נמחקה התיקיה להמלצות בסטנד-ביי – שרק אני הצבתי לעצמי

בעצם, לקחתי מצלמה והתחלתי להסתובב בבית ולחפש המלצות בייתיות.

עצתי להשבוע היא לעשות בדיקת צפיפות עצם בדיוק בזמן שממליצים לכן,

ממש להתייחס לזה ברצינות כמו לכל הבדיקות האחרות המומלצות ללא אפשרויות

בחירה רבות, לקחת סידן ובעיקר ויטמין די ימח שמו, מי ידע כמה הוא חשוב ושסיפורי

האנחנו גרים במקום עם המון שמש הם רק סיפורים.

אז כיוון שאני מעט חלשה עדיין מהשבוע הזה, הנה ארבע המלצות בייתיות,

משמאל למעלה, בכיוון השעון כמו תמיד, ונורה ג'ונס אחת שבאמת עושה מוסיקה נהדרת

גם אם כל המסעדות בעולם משמיעות אותה.

 

1. לא חייבים לקנות – לפעמים זה אושר לקנות פרחים הבייתה, בעיקר עכשיו כשפרחי

החורף נמצאים בשיאם והנוריות שאני אוהבת אולי הכי, רק החרציות שכבר מתחילות

להצהיב את צידי הדרכים ואת השדה הגדול מתחרות בהן ( זה זמן לשים זוג מספריים

במכונית לעצירות פתע ), והכלניות והנרקיסים והאיריס המתורבתים ובכלל החורף זו

עונת פרחים נהדרת. אבל כמשמחשק משהו פחות מתורבת, מובן מאליו זה זמן לקחת

את המספריים מהאוטו או מהמגירה ולצאת לשיטוט ברחובות, בצידי הכבישים, בחצרות

עירוניות, בגנים ציבוריים, איפה שרק תביטו יש רוזמרין ולוונדר ולימונית ועלי זית אם

רוצים וענפי הדרים ואורגנו ומיני צמחים ותבלינים שירכיבו לכם זר טבע שיריח נהדר,

יראה קצת אחרת, ואם תרצו תה, יעזור גם בזה ( או תפוחי אדמה בתנור ) ובצילום,

סיבוב שלי בחצר שלי אתמול, עם עזרה קטנה מהגינה ליד קופת חולים :)

 

2. רצפה נקיה וריח – אני לא חסידה גדולה של ריחות מסחריים, לא של מרככי כביסה,

לעולם ומעולם לא השתמשתי במבשמים למיניהם, הם תמיד מריחים לי "גדול" מדי,

מלאכותי ומעצבן, אבל אז נכנסתי יום אחד להום סנטר אופ אול פלייסס לקנות מי יודע

מה ופתחתי את הפקק של זה ופופפפ ידעתי שאני רוצה שהריח הזה יהיה סביבי לפעמים

בבקשה. אז קניתי, ש'תמשתי, האמת שהופתעתי מכמה הריח הזה משמח אותי ואפילו,

יס מרתה, אפילו חזרתי לשם ( בשביל משהו אחר, אבל הפרטים לא חשובים ) וראיתי

שיש גם נוזל כביסה ומייבש מהסידרה עם השם הנוראי, אני הראשונה להודות, מלון.

מה מלון מה, תכתבו נסו-אותי, זה יספיק. גם לכביסה וליבוש, פשוט נסו.

 

3. גפרורים ארוכים – לא יודעת כמה כבר משתמשים בגפרורים להדליק את הגז,

אבל בשביל להדליק נרות לארוחת ערב, נרות יומולדת או על האש בפיקניק או סתם

לנסות להדליק מדורה וגם סתם כדי להרגיש קצת יותר סקובידו או משהו, לאיקאה

יש גפרורים ארוכים שמגיעים בחבילות של שתיים, ולי הם נעימים בעין וביד.

 

4. קרם ידיים שווה – זה צילום אמיתי, הידיים התייבשו מניכוש כמה עשבים שוטים

בגינה ונגשתי לקחת את השפורפרת וכמה שניסיתי כבר לא היה מה לסחוט,

לקחתי מספריים והנה אני מתקתקת על המקלדת עכשיו בידיים רכות ( יחסית,

המדובר במלחמה מתמדת בגנטיקה של איכרה אוקראינית). זה קרם ידיים מצויין.

יש טובים ממנו, יש טובים כמותו, יש המון גרועים ממנו, אותו אני מחבבת, ואופס,

יש השבוע עשרים וחמישה אחוז הנחה על כל המוצרים בחנויות ובאתר. יאפ!

 

מה עוד?

סולתם עושים מכירה שנתית גדולה אם יש לכם חיבה לסירים וכלי מטבח.

ותלכו חפשו אפליקציה בשם שירי, אין לינק. זאת אפליקציה חדשה של שירים

ישראלים בלבד, אפשר לבחור עד שלושה זמרים/ להקות, שאפשר למחוק

ולשנות בכל  רגע כמובן, זה מושלם. אמא שלי למשל, בזכות הגבעטרון,

יפה ירקוני ואריק לביא העבירה שעה נהדרת השבוע. אפליקציה מצויינת

למחבבי מוסיקה ישראלית, בין יום הזכרון לברבאבא, לפי טעמכם, רק תבחרו.

.

.

זהו. תכף יום האהבה וכולם ינסו למכור לכן, לכם ה כ  ל,

ממתיקות הרומנטיקה עד חובת לקנות מתנה אחרת היא/הוא יעלב.

אז גם אם אתם נכנעים לפחד להעליב או לפגוע,

גם אם זה לא ממש הכוס תה שלכם הקוצ'י מוצ'י הזה,

או שתסבירו או שתשקיעו  במשהו שאינו דלוח, בנאלי, רומנטי סתם,

הכי חשוב שמי שאתם אוהבים, ידעו שאתם אוהבים,

איך? תמצאו דרך.

 

 

הנה, אני למשל מחבבת אתכם/ן מאד, כבר שנים :)

 

 

 

.

.

.

.

.

.

.

 

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #34

.

האמת שאני שמחה כל כך שלא קר ורטוב,

ואז רגשי האשם הקולקטיביים של המדינה הזו מצליחים לגרום לי להגיד לעצמי שבסדר,

שיהיה קצת קר וירד גשם, נסבול בשקט, בחדר החשוך ( והקר ) לטובת אחי החקלאים,

ומקורות המים. הקולקטיב הצליח בשטיפת המוח שלו בנושא הזה, מודה.

אופטימיות זהירה התעוררה השבוע, יתכן שנוצר מצב שזה אפשרי להחליף את השלטון

הנוכחי אמן-סלה, למרות שכנראה אשאר במפלגת האם שלי, למרות שהאמא הגדולה

חסרה ככל שעוברים הימים, השבוע מלאו חמש שנים למותה של שולמית אלוני, אשת

מופת אמיתית, אבל האופטימיות…

ומי ידע/ה שסמסטרים באוניברסיטה נגמרים בדיוק באותה מהירות כמו בבית ספר?

ושהלב והראש שלך יהיו מרוכזים בזמן הזה בבת שלך גם אם היא רחוקה בדיוק כמו אז,

ושהעונות מתקצרות ככל שאת מתבגרת,

והשהתותים מתנפחים למיימדים שכבר אין חשק לאכול אותם בגלל איך שהם נראים,

אבל אם מחפשים ומוצאים תותים אמיתיים, קטנים ועקומים ולא מושלמים, הטעם ההוא

עדיין נמצא בהם, גם באבוקדו, שכן, הצלחתי להנביט גלעין אחד סוף סוף.

ושג'ינס ישאר כנראה עד יומי האחרון הבגד הכי הכי נוח ללבוש לא-חשוב-מה,

ושמוסיקה שאנחנו שומעים ומכירים שנים מעוררת רגש ושקט,

אז הנה מוסיקה שאני שומעת לשעה אחהצ הזו,

וגם זמן לעוד הרפתקאות בדחיפות.

בינתיים, הנה ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל למעלה, בכיוון השעון.

.

1. סלט כרוב – באמת שלוקח להכין אותו חמש דקות. פשוט טעם, אבל מדוייק וצובט

בפה וטעים אש, הבטחה. כרוב פרוס לפרוסות דקיקות ממש, אם יש לכן/ם קולפן

כרוב רחב, אפילו יותר טוב.

הכל לקערה גדולה ממש. אם מעץ, לשפשף שן שום על דפנותיה, אם לא קערת עץ,

למרוח על הדפנות של קערת הלא עץ קצת מיונז במקום, אופציה לא רעה אם כי אני

מעדיפה תמיד את האופציה הראשונה. כפפות לטקס אם מעדיפים על ידיים חשופות,

לקחת מלח שולחני ואם רוצים שן שום כתוש ולפזר על כפות הידיים / כפפות, למעוך

קצת את רצועות הכרוב, לא הרבה מדי, אבל מעיכה ולעזוב. עכשיו מוסיפים, אפשר

עם הידיים: מעט מאד שמן זית, קורט נדיב סוכר, ומיץ מחצי (תנסו לבד כמה) לימון

עסיסי ולא קטן. מעורבב? יופי. עכשיו בצל ירוק או עירית קצוצים דק ושיעמוד

להתארגן על עצמו במקרר שעה או משהו כזה, לא חובה. תזכרו כשתטעמו שהוא צריך

להיות עוקצני וממש ממש לא פרווה בטעם. זהו.

 

2. עציצים, מישהו? – איך משקים אותם, את עציצי הבית? עם בקבוק והכל נשפך

מסביב? משפך קטן, גדול? בקבוק מזדמן? בקיצור נמצא פתרון להשקית עציצים

בתוך בית, מרפסת. זה מכסה פלסטיק קטן ומחורר שמתלבש על בקבוק מים

מינרלים סטנדרטי, וזהו. לא גאוני? גאוני. הוא כאן בבית כבר כמה שבועות ממולא

מים כל הזמן, בסטנד ביי וממלא את תפקידו בקלות, וכאן ההמלצה הייתה נגמרת

אם לא הייתי מוצאת היום במקרה  את זה, שנראה סוג אחר של פטנט, אבל שווה.

 

3. מולטי ויטמין בנות – יש בו הכל לפי הרשימה של האנדוקרינולוגית, והוא כמו

סוכרית גומי, שבשבילי זה נהדר כי אני לא צריכה לזכור לקחת כדור אלא להושיט

יש לסוכריית גומי, שזו אהבה כגדולה שלי. סידן, ויטמין די, חומצות, ויטמין בי, יש

במולטיויטמין הזה מכל טוב. ואם תבדקו בחברה המייצרת יש גם לגברים, ילדים

בני נוער, מבוגרים בלי אבחנת גיל ( מה, למה? ) ועוד. הספר המופלא ברקע

הגיע השבוע והוא שייך להמלצה מספר שתיים בפוסט הזה.

 

4. הם לא מייצרים את זה יותר – מכירות? את הבושם שהשתמשת בו שנים, את

מסיכת המנטה המופלאה, את הליפסטיק מה יש לי עם ליפסטיקים השבוע, מס 82

של איזו חברה שהיה בדיוק בדיוק הצבע המושלם בשבילך,  מצאתי השבוע יצרן

שמייצר מייקאפ, ליפסטיק, מה שלא יהיה על פי הזמנה, אבל איבדתי את הלינק

אליו והארבע המלצות כבר מצולמות וערוכות יחד ואין לי כח להתחיל מהתחלה,

אז נשאיר, וככה תשומת הלב תופנה ובצדק לגברת רוסליני, איזבלה היפה,

שמתחזקת גם חשבון אינסטגראם פעיל מאד אם לא הכרתם. שחקנית, אמא,

סבתא ופעילה חברתית, ובנוסף דוגמניה ושחקניתפעילה ושמחה. כאן, על שער

חדש של ווג גרמניה, בת ששים ושש שמרגישה נוח עם עצמה, עם גילה, ונדמה

שלא נמצאת במלחמה עם כלום, הללויה.

 

 

ועכשיו, וזו המלצה גדולה, אישית ומתוקה,

זה הפטיסרי החדש של נעה. גולדנברג. אחיינית.

זוכרים את צילומי הקינוחים מראש השנה, ליל הסדר וימי הולדת? היא.

 

ועכשיו נעה ( לה ) פותחת, ממש בעוד ימים בודדים פטיסרי בחולון,

כן כן ויש שלושה דברים שכדאי לדעת, לזכור, לרשום:

1 – ארוע פתיחה

2 – הזמנות של עוגות וקינוחים

3 – סדנאות

תגידו שאני שלחתי אתכם, שאצא דודה טובה  : )

 

תהיו טובים, נדיבים, אל תכתבו טוקבקים לעולם, זה מזהם את העולם,

אל תהיו קטנוניים, אל תחשבו שזה על חשבונכם, זה לא, לכו ברגל,

תקראו ספרים, אפילו אחד בחודש, אל תוותרו לעצמכם בגלל המסכים,

ותכף אביב.

.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

גיל ובגדים #6

.

אחת ההמלצות שלי השבוע ב#ארבעפעםבשבוע הייתה ליפסטיק,

או שפתון כמו שכותבים, או אודם כמו בילדות, או ליפסטיק כמו אמא שלי,

כזה שכשמורחים אותו על השפתיים, מתקבל צבע טבעי של הפיגמנט שלך,

כלומר גוון שפתיים שנראה כמעט טבעי לגמרי,

שעוזר להחיות מעט את החוורון שפושה עליהן כמו שהגיל יודע להחוויר.

וטלי רוזין, גם חברה, גם מבינה בגיל שלנו,

עובדה, כתבה עליו ספר נהדר ומועיל,

כתבה לי שלא רק גיל ובגדים, גם גיל ואיפור, כשהליפסטיקים העזים לא עובדים יותר,

וחשבתי ש נ כ ו ן,

גם לגיל ואיפור מגיע מקום,

כי גם באיפור מגיע הזמן שחייבים להביט במראה באומץ ולהבין מה קורה שם.

לכל אחת (ואחד, אבל אנחנו מתרכזות בנו עכשיו ) יש את המקומות בהם ניכר גילה,

ולא שיש לנו משהו נגד להראות בנות גילנו, אבל היי, אפשר להראות over 50

קוראים לזה באינסטגראם, מבלי להראות עצובה וקשה כשאת במצב רוח מצויין.

לכל אחת יש את כובד הגיל שלה איפהשהו, זה מה יש.

האחת בעפעפים שגורמות לעינים להראות חצי סגורות, ועצובות,

האחת בקו הלסת שנחלש,

האחרת בזוויות הפה שגורמות לה להראות במצב רוח רע גם כשהיא לא,

והשיחה על ההפנמה והקבלה או ההחלטה ל"הלחם או לא" תדחה לפעם אחרת,

עכשיו נתמקד בהנסיון להבין מה חזק ומה חלש בפנים בני החמישים פלוס שלך,

ומה עושים עם זה.

אז ככה, את הרי יודעת מה הנקודות החזקות במראה שלך ומה הפחות חזקות, נכון?

לא? קחי צילומים שלך מהשנתיים האחרונות, לא מחייכת, תתבונני ברצינות, ותדעי,

הבטחה.

ועכשיו, כשאת יודעת,

כל מה שנשאר זה להדגיש את היפה, ולא להדגיש, כלומר להדהות את החלש,

בדיוק כמו בבגדים, בעיצוב, בלימודים ובכל חלק בחיים.

אז למשל וכדוגמא, הנה אני,

כזאת אחת שהחלק החלש בפנים שלה הן השפתיים שלה.

מעבר לעובדה המבאסת שעם הגיל הקולגן הולך ונעלם מהגוף,

ולא, עדיין לא השתכנעתי שאפשר לשתות אותו ולהחזיר אותו למאגרי הגוף,

ובכל מקרה, כתוצאה מענייני הגיל וההורמונים ובכלל כנראה,

השפתיים מאבדות נפח, נדמה לי שגם  ארבעים שנות עישון תרמו לא מעט,

ואנא, בלי אויש תפסיקי,

אני לא מתלוננת על כלום, מודה למזלי הגנטי ויודעת בדיוק מה העניינים כאן,

ומזהה, כמו שכל בחורה עניינית עדיף לה, איפה נקודות החוזק, ואיפה לא.

ולכן, במקרה שלי, אני בוחרת ל א להדגיש ולהבליט את השפתיים שלי, אלה

עם הנפח המופחת וקמטי העישון ימח שמם מסביבן, עם שפתון חזק ובולט,

אלא להפך, למזג את צבע השפתיים עם הפנים,

להרחיק את המבט של המתבונן, למקד אותו בחלק החזק שלי ( לדעתי )

העינים. איפור מדגיש צבע, אבל לא חזק מדי, מסקרה ( לא בצילום הזה, בסדר,

התעצלתי ), קונסילר מתחת לעינים להבהיר את הכהות המצטברת שם

להדגיש

את צבע העינים,

לרכך את השפתיים

עם צבע העור,

ואופס,

הטוב שלי מובלט,

החלק הפחות חזק

מתמזג עם הפנים.

 

.

.

.

.

.

והנה דוגמא לבחירה הפוכה ממני ככל האפשר

בתיאוריית תבחרי נקודת חוזק אחת בפנים שלך, ותמקדי בה.

תראו,

תראו איך דורין, פרנקפורט, מוכשרת, חברה ויפייפיה מבליטה כבר שנים את מה שהפך

לסמל שלה, ליפסיק משורטט בקפידה, על שפתיים מושלמות, ובלי איפור על העינים.

.

ותראו איזה יופי של בחירה זו, מוקד אחד, חזק וטוב, זה כל מה שצריך.

התמונה מהאינסטגראם שלה.

.

סיכום:

רוב הנשים בגילאי חמישים יראו הבדל במליאות השפתיים שלהן,

אני חושבת שזו תהיה עצה כללית טובה, לבחור בשפתון מט, בצבע לא בולט במיוחד,

אלא אם את מהזן של דורין, שאז, תבלי, תבליטי, תצבעי, תחגגי את הגנטיקה שלך!

והיתר, היי,

אפשר לשמוח בעובדה שנכון לזמן הזה,

העדיפות האופנתית נוטה לכיווננו,

שפתונים בצבעים טבעיים מאד, לא מבריקים, כאילו לפי הזמנה.

וחוץ מזה, באופן כללי וחשוב,

עדיף להתרחק מאיפור חזק,

איפור חזק לא משפר, הוא מבליט תווים, קמטים, ושאר עניינים.

בגיל חמישים עדיף להצמד לאיפור רגוע, חכם,

קצת קונסילר, קרם cc ללחות ואחידות, קצת סומק,

כי הפסקנו להסמיק כנראה,

ונקודת מוקד אחת, עינים או שפתים ( או כלום ),

תלוי בך, רק בך.

 

והכי חשוב לפרופורציות, אבל באמת:

 

 

.

.

ארבע המלצות,פעם בשבוע #33

.

יש לי שתי אפשרויות, תמיד,

האחת לכעוס על עצמי כשאני לא מצליחה לעמוד בהחלטות שלי,

והשניה להבין שאם צלחתי חצי משנותי ושרדתי,

אז הפרעת הקשב הזו, על הדחיינות הבנויה בה, המרדנות שאינה מרפה,

וכל מה שמונע ממני לפעמים לעמוד בדד ליינים, החלטות וכו'

הם חלק ממני,

חלק שלא הייתי מוותרת עליו כנראה,

ואם אני נעלמת מהבלוג, ההמלצות, ענייני גיל ובגדים לשבוע פתאום, זה

1. לא סוף העולם, למרות שאני כל כך שמחה כשאני כן מצליחה

2. אני תמיד חוזרת, זה כבר ברור לגמרי

3. מזל שזו לא עבודה עם בוסים כי בטח הייתי מפוטרת מזמן

4. ההודעות שאתן ( ובודדי האתם ) שולחות לי משמחות אותי כל כך

5. הקיצר, היו עניינים, חלק אמיתיים, חלק מומצאים, סיימתי עוד סיפור קצר,

ניסיתי לבדוק איך זה להיות עם שיער שיבה ( עוד אין לי דעה בעניין )

וזהו, חזרתי. הנה #ארבעפעםבשבוע משמאל למעלה, בכיוון השעון, כמו תמיד,

והנה מוסיקה מסרט נהדר, לשעת בלוגינג : ) .

.

1. לחם עוגתי או ההפך – נתקלתי בו במקרה בסופר שכונתי בשטח החדש לפני שדה

דב ואני מבטיחה שאם תצליחו למצוא חנויות שמצליחות להשיג אותו מהיבואן, הבקרים

שלכם, הילדים שלכם, השמחה בלב שלכם תהיה גדולה. זה טעים באופן מטורף. אם

תצליחו להשיג את מספר הטלפון של היבואן או מקום נוסף שמחזיק את העונג הזה,

אנא ספרו לי.

 

2. שני ענייני רוכסנים – האחד ישלח אתכם לקנות מתקן רוכסנים, שזה מה זה משמח

שאפשר לתקן ריצרץ על המקום במקום להחליף אחד או ברוב המקרים פשוט לזרוק,

והשני מיועד למי שהיקף המותניים שלהן/ם גדול פרופורציונלית מהיקף הירכיים או שאר

מקומות. זה פטנט שפעם רק הריוניות השתמשו בו משום מה, והיום, אם עלית שלושה

קילו, אל לך לשכב על המיטה כדי להצליח לסגור את המכנסיים או לקנות מכנסיים

במידה אחת גדולה יותר, אין צורך, הנה מגדיל מידת מותניים וזהו.

 

3. שפתון, ליפסטיק, אודם, תלוי בת כמה את – נכון? שאיך שאת קוראת לו מעיד מעט

על הגיל שלך? אני בליפסטיק. זה אודם, שפתון, ליפסטיק של בובי בראון, שמגיע בשלוש

אופציות, ומה שמדליק בו זו העובדה שאין בו באמת צבע, אלא שהוא מגיב לפיגמנט

האמיתי שלך ומגיב אליו. כלומר, אם נניח אותו על חמש נשים שונות, הוא יראה אחרת

על כל אחת, התוצאה רכה, טבעית ושווה בהחלט. נ.ב. על הדרך הוא גם מרכך, מזין,

וכל הדברים הטובים האלה שאנחנו נותנות פחות לשפתיים, מאה ששים וחמישה ש"ח

( לחברי שח"ם הנחה, זוכרים? )

 

4. פוקנר ואו.הנרי  – סיפורים קצרים הם אהבה גדולה שלי, מאז ומתמיד. לא חושבת

שזה קשור רק להפרעת קשב שלי, כי אני קוראת רומנים ארוכי טווח בהנאה לא פחותה,

אבל ישמשהו בפורמט המהודק ובסיפור שאינו יכול להתפזר יותר מדי שאני מגיבה אליו.

מריימונד קארבר, ג'ון צ'יבר, אליס מונרו כמובן, יהודית קציר שספרה הראשון הוא

נקודת אל חזור בחיי, וכמובן אוספי "הסיפורים האמריקאים הקצרים הטובים של השנה"

שיוצא בכל שנה בארה"ב בוורסיות שונות, על ידי עורכים שונים, ואני ממש מציעה לכם

לבדוק ולהזמין ולנסות אותם. בימים האחרונים אני בדרום ארה"ב, שבלי קשר יש לי

נטיה רומנטית גדולה אליו מאז ומתמיד, ואני קוראת את הסיפורים הקצרים של פוקנר

שאיךשהו נעלמו מהרדאר שלי למרות שהקובץ יצא לאור לפני כשנה, ושוב תוהה איך

בעשרה, חמישה עשר עמודים מצליח מישהו לשאוב ולהניע ככה, בכח המילים, נפש,

והבא אחריו יהיה "כיכרות הלחם של מכשפות" של או. הנרי מהסידרה הקטנה בכתר,

גם הוא תשעה סיפורים קצרים, can not wait

 

ועכשיו צריך להחליט מה לעשות עם החודשים שלפנינו,

שיכולים להפוך למרעילים ממש, אלימים, מלאי טינופת וכעס ואלימות,

או לעשות החלטה פנימית, אבל אמיתית,

לא להסחף למסע הבחירות הזה.

למרות המעורבות, והאיכפתיות והרצון לשנות סופסופ את פני המקום הזה ואופיו,

לחזור להיות מה שהיינו ויכולים להיות,

למרות הבעירה, הכעס, המעורבות, אני שוקלת לא לעשות כלום ברשתות,

רוצה לעזור? צאי מהבית

רוצה לתמוך, לשות, להזיז דברים? צאי לרחובות, לצמתים,

ברשתות החברתיות, ת ת א פ ק י, תבליגי,

זה בכל מקרה לעולם לא עוזר,

איש לא שינה דעתו בגלל תגובה ברשת, אז מה הטעם?

עדיף להתרכז ברשימת אסכפיזם של חורף ישראלי:

שפע נוריות, כלניות, הנרקיסים הגיעו השבוע,

ריזוטו, בשבוע הבא אביא מתכון אלופות,

לראות את העונה החדשה של "גרייס ופרנקי",-זה לינק לראיון שלהן אצל אלן,

אל תפספסו, ובסידרה, חכו שלושה ארבעה פרקים, אל תוותרו,  אחרכך משתפר.

לבקש מהגניקולוגית פפס שנתי, ולהתעקש על ולטרסאונד, אותי האולטראסאונד

הציל, אצל דורין התחילה המכירה גם באתר, תמצאו חתיכת טבע, חורשה, חוף ים,

שדה קטן וצאו לחצי שעה, תהיו טובים כמו שאלן מבקשת,

וצלצלו להורים שלכם, חברה בודדה, מישהו שישמח.

אביב בינואר, זה כל כך כיף, לא?

 

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים יחזור השבוע, אתן מקסימות

 

ארבע המלצות,פעם בשבוע #32

.

הנוריות כאן, הארטישוקים,

ההליכות לחוף הים כדי לנשום עמוק דווקא בתוך האפור והסוער.

הסוודרים הגדולים, ההתעטפויות,

הרצון להשאר בבית,

הספרים, סדרות, מרקים, קדירות, גגות דולפים ( או שלא ),

תנורי נפט, ראיתי כאלה בחנויות השבוע, זה הרטרו הכי מוזר שפגשתי בחיי,

כולל מכנסיים מתרחבים ושירי אבבא,

ערמונים, טיולים בבוץ במגפי גומי, שבץ נא, מטריות,

או בקיצור חורף וארבע המלצות שרק בשביל אחת ממש יצאתי מהבית,

וחמישית ושישית שיהיה שווה גם לי וגם לכן להגיע אליה,

ומוסיקת חורף ברקע כל הזמן כמובן

ארבע המלצות, פעם בשבוע #32

משמאל למעלה, בכיוון השעון

 

1. קפסולות רב פעמיות – נניח שיש לכם מכונת קפה של איזו חברה, ונניח שאתם

אוהבים קפה של חברה אחרת גם אבל תקועים אם זו שיש לכם, והיא נוחה לשימוש

למען האמת ואתם רגילים אליה והכל סבבה אבל אציע לכם להכין בה את הקפה

שאתם אוהבים, שהוא לאו דווקא זה של המכונה, ובונוס נוסף, כוס קפה תעלה לכם

פחות מחצי ממה שאתם משלמים עכשיו, מחיר קפסולה כ-2 שקלים בממוצע, בעוד

ש-7 גרם קפה, כמות שנכנסת בקפסולה רב פעמית, בערך 70 אגורות.לא תקחו?

למרות שזו המלצה שקשורה יותר לטעם ולגיוון, גם העניין הפיננסי שווה אם אתם

בית שצורך המון קפה, אז הנה קפסולות לשימוש חוזר, לבערך מאה חמישים שימושים,

או אחת קבועה. קנו את הקפה שאתם אוהבים, שימו בקפסולות האלה, וואלה, חסכתם

לכדור הארץ, חסכתם לעצמכם, והקפה בבית טעיםםם.

 

2. הגנה עצמית – מאז שזאתי אהובתי עברה לירושלים, הראיה שלי השתנתה מעט,

כל הזמן, טוב הרבה, לא ממש כל הזמן, אני מחפשת דברים שישמחו אותה שם, יועילו

לה, יקלו עליה, ישמרו עליה, והנה מצאתי את זה. אזעקה תלויה על מחזיק המפתחות,

קלה מאד להפעלה. אפשר ללכת בלילות חשוכים הבייתה ולהחזיק על זה את הידיים

ליתר בטחון, נראה לי שווה באופן כללי, בנים בנות.

 

3. ספר – אני אוהבת לגלות סופרים שאני לא מכירה, ואוהבת לקרוא סופרים

ממדינות ושפות שאינן הזרם המתורגם הרגיל אצלנו, אנגלית, צרפתית, איטלקית.

אוהבת גם כותבים שעניינם בכתיבה ובקולנוע מתחבר. מנואל פואיג הוא כזה,

ארגנטינאי, למד קולנוע, נסע בעולם, לא מאד הצליח כקולנוען, חזר הבייתה,

ומסוף שנות הששים כתב רומנים ( חלקם כן הפכו לסרטים, למשל, נשיקת אשת

העכביש, זוכרים? ). זה הרומן הראשון שלו, ספר צפוף ודחוס בקצב שלו, וכתוב

בשפה גורפת ובלי חשבון לכלום, ומצחיק, לא מילה מדוייקת, אבל בסביבה, ושווה.

 

4. סרט נהדר – "הספר הירוק" הוא סרט נהדר, ככה פשוט. עיקר נהדרותו על המשחק

של שני שחקניו, האחד קיבל גולדן גלוב עליו רק אתמול , והסרט בכלל זכה בשפע,

ובצדק. זה סרט מסע, חברות וגילוי עצמי ( כמובן ) ששמו מגיע ממה שלא יאומן אבל נכון,

הספר הירוק שנכתב עבור אזרחי אמריקה השחורים פעם, שידעו לאן לא להגיע

בנסיעותיהם, כדי להמנע מחיכוכים על רקע גזעני. והזמן, 1962 מאפשר לסרט להיות

בועת וינטאג-היסטורי מענג ממש, מהבגדים, המוסיקה, הרהיטים, המכוניות, אמריקה

הקלאסית אם מצליחים להניח לרגע בצד את הרע שהיה בה אז. טוני, גבר גבר אמריקאי

איטלקי חופף למאפיה אבל לא שקוע בה חייב לפרנס את משפחתו ולוקח על עצמו להיות

הנהג של גאון מוסיקלי שחור במסע הופעות של חודשיים במעמקי דרום אמריקה.

חבל להרחיב, פשוט לכו. קולנוע לב, לא במסכי בית הקטנים.

.

.

וגם המכירה הקטנה הזו שתמר עורכת בשישי הקרוב. לקרוא למה שהיא יוצרת כריות

ובובות תהיה הקטנה, אנא תציצו כ א ן, באתר שלה. הכל ברור, נכון? אז אם אתן/ם

אוהבים תנו קפיצה בשישי הקרוב 11/1 לרחוב פרנקל 43 בין אחת עשרה לארבע –

הנה האוונט בפייסבוק , ואם אני שם, תגידו היי.

 

.

ותוספת של מכירת נעלים נפלאה בימי חמישי ושישי השבוע בחנות שכבר המלצתי עליה

פעם, פרישמן 75, מול כיכר מסריק ובאתר שלהן – Abramey  והנה האוונט בפייסבוק

– https://bit.ly/2Sz5dil

 

 

 

.

.

.

.

.

 

.

.

.

וחוץ מזה, כל הרשימה מהחלק הראשון של הפוסט? אל תוותרו על אף סעיף,

ואם יש לכם/ן להוסיף תענוגות חורף, אנא, בשמחה.

 

 

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים #המלצות

מילקי 4 או מילקי בן 40, תלוי את מי שואלים

.

זה פוסט לצרכי ארכיון.

אני מתייחסת לבלוג שלי קצת כמו ארכיון פרטי.

הפיד בפייסבוק הפרטי או זה של הבלוג רץ במהירות מטורפת,

המייל מתמלא בשטויות, טוויטר זו בכלל שיחה בקצב הזוי,

באינסטגראם איש אינו חוזר אחורנית ליותר מתנועת יד או שתיים,

עשיתי נסיון ומחזרתי צילומים שעלו לפני שנתיים שם, איש לא שם לב,

ורק הבלוג שלי יציב,

יש לו קטגוריות, חלון לחיפוש מילים, תאריכים,

אפשר להרשם אליו כמנוי, מימין מתחת לאיור, ולקבל התראות לפוסטים חדשים,

ואני כן מוצאת בו את הידים והרגליים

אם נשתמש במינוח אהוב על אמא שלי כשניסתה לתאר את החדר שלי.

אז הנה כמה מילקים,

האחרון שיצא השבוע הוא הרביעי במספר שלי,

שלושים שנה בין השלישי לרביעי אבל מי סופר,

ומציין ארבעים שנה למוצר עצמו ( לא ידעתי שהוא כל כך ותיק על המדפים ).

הנה הראשון –

 

הנה השני –

את השלישי אני לא מוצאת

והנה האחרון בשלב זה, מילקי בן ארבעים  (ולינקים נוספים בעניינו )

 

 

.נ.ב. בונה על עוד אחד בעוד עשרים שנה, אביבה ואני במרדף על כסאות גלגלים…

.

.

.

מאחורי הקלעים –

ארבע המלצות, פעם בשבוע #31

.

כן, יום שלישי,

ואני עם יסורי מצפון מול עצמי שלא העלתי פוסט במשך השבת,

אבל היי, לפעמים השבת הופכת למין שבת כזו.

היה שבוע גדוש, כמו שרק המקום המטורף הזה יודע ספק,

מעמוס עוז נציג הטוב שבנו, הישראלי היפה, המוכשר, שנלחם על ישראל היפה, הטובה,

המוסרית. שלא פחד ולא ויתר, תודה על ספרים, אהבת מולדת ואומץ לב נדיר, וגם עם

אבי גבאי, שנהג באלימות חסרת תקדים ושבר כל קוד התנהלות בין בני אדם וקולגות

ושותפים בדרך בה ניסה לחשוף את ציפי לבני ברגע של הפתעה אלימה, אבל ציפי היא

בעיקר קרת רוח, שזו תכונה שאני פשוט מעריצה, גם בה, ולא הנידה עפעף, כן אשה לא

אשה, וגבאי הפסיד, אני מקווה כל מי שלא מוכנים שינהגו כך בבני אדם, בטח לא בנשים.

אבל גם ציפי עושה פילאטיס, וחושבת איזה קרם יצליח למצק מה-זאת-המילה-הזאת-

תסבירו-לי-פעם-אחת-ולתמיד  ומה ללבוש למסיבת עיתונאים והבלוג הזה החליט לעזוב

אקטואליה לפייסבוק ולבלות בנעימים,

אז הנה,

ארבע המלצות, פעם בשבוע, באיחור קל,

בתוספת פוסט ישן ומאד אקטואלי לסוף/תחילת שנה,

וגם

בגלל זה, בגלל האיחור וסוף השנה, ובכלל בגלל המצב-רוח-טוב

ליקטתי ארבע המלצות אוריריות, סטייליסטיות, מיוחדות, שימלאו את חייכן אני מקווה

בטוב טעם, שעשוע עם-עיצוב-צריך-לבלות, או לפחות בציפיה למשהו מעניין או מפתיע.

משמאל למעלה, בכיוון השעון,

שם מתחילה 2019

ובמוסיקה הזאת,

Happy New Year יקירותי ( ויקירי גם )

.

1. צילומים נפלאים על הקיר שלכם –  סלים ארון הוא צלם שאני באמת מהופנטת כמעט

אל העבודות שלו, בעיקר אל ההיא של הבית בקצה הצוק בלוס אנג'לס בשחור לבן, אבל

גם העבודות הצבעוניות, המתעדות חיים דקדנטיים במידה, מתוסרטים ומעומדים להפליא

כמו הסרטים הישנים שלפעמים תופשים בערוץ נידח ממלאים אותי שמחה. היום, יתכן

שבאיחור גדול אחריכם מי יודע, גיליתי שבגטי אימאג'ס אפשר לרכוש פרינטים של ה מ ו ן

צלמים. שבסביבות מאה דולר וקדימה אפשר להשיג הגדלה אוטנטית של סלים ארון

למשל  או של הצלמים והצילומים העל נצחיים שמחזיקים שם. כרגע הם לא שולחים

לארץ, הזמנתי דרך משלוח לחברים בארהב, אבל במקביל שלחתי שאילתא לאנטישמיים

למה אין משלוח לישראל, ונראה מה תהיה התשובה. אבל אם מתעלמים מהמכשלה,

אפשר לבחור גדלים, נייר, מסגור אין-סיבה-אפשר-למסגר-בארץ חטטו כאן באתר, מצאו

צילום שישמח אתכם כמו שהצילום שבחרתי אני, זה שרואים כאן ודמיינו אותו תלוי

אצלכם בבית, עם קוד bye2018 יש עשרים וחמישה אחוז הנחה, התחלה נהדרת לשנה

חדשה, תודו.

 

2. ספרים מוצרי נייר flow – היום הפוסט כולו נשען על בחורות ראויות שדרכן אני מגלה

עוד ועוד דברים חדשים, כמו שכולנו מגלות לאלרות ומרוויחות מאחרות ( ואחרים ). גם

הדס אוהבת מוצרי נייר, ולפלואו מוזר-לכתוב-שם-זר-בעברית יש המון מוצרים הורסים

אבל בעיקר ספרים שמאגדים כל מיני מוצרי נייר ביחד. המטרה היא כמובן להשתמש

במה שבהם, ניירות, מעטפות, מסגרות, פוסטרים, פתקים ומה לא, אבל האמת שאין

שום אפשרות לגעת ולהחריב את יצירת האומנות הזו, הספרים האלה פשוט יעשו לכם

לילדים שלכם חשק לשרבט, לצייר, לרשום, להדפיס, להמציא, לקשקש, לחתוך,

להדביק, ובעיקר להביט ולתת לנשמה להתרחב משמחה, כי לראות כשרון, צילום,

רישום, עיצוב, אריכטקטורה, בכלל לא משנה מה, זה החיים,

הנה הספר האחרון. flow with it

 

3. חול ושמיים ועור פנים נפלא – זאתי אהובתי גערה בי קשות איך אני לא מכירה,

אז הלכתי להכיר, sandandsky זו חברת מוצרי קוסמטיקה אוסטרלית עם אטיטיוד צעיר

ומפתה, אבל בעיקר, מדווח הדור הצעיר, בעיקר עם הייפ מטורף ותוצאות נהדרות של

מוצרי החימר הורוד, וביננו, איך אפשר לסרב לשים חימר ורוד על הפנים, בעיקר כשהוא

נותן תוצאות וגם סלפי! איזה סלפי נהדר הוא נותן.

 

4. בליינד דייט עם ספר – אין לי בכלל צורך להוסיף לדעתי, לקנות ספר על עיוור,

האם יש משהו מרגש או משמח מזה, חוץ מאולי בליינדייט, טוב אין לי דוגמא טובה.

בקיצור, השקעה קטנה לציפיה גדולה, והאריזה שווה הכל. אם תזמינו, ספרו לי, אני

אספר גם, מבטיחה. אחרי הכל, לא בכל יום אני מסכימה לבליינדייט, אני סרבנית

גדולה של הרעיון הזה.

 

הקפסולות מניקל לקפה יחכו לשבוע הבא, יחד עם מתכון סלט סלרי נפלא כי

עכשיו זה שחלק מכם אולי ראה ברשתות

.

לאה׳לה רחלי ונתיבה, יומולדת שש, רמת החייל. בגדול לא התראינו או היינו בקשר רציף

או אמיתי בערך מגיל שלוש עשרה. עם לאהלה נפגשתי לאיזו שנה בנווה מגן לפני

שהמשכתי לעוד בית ספר, את נתי פגשתי בשכונה פעמים בודדות במשך השנים, וגם

בפייסבוק התחברנו ממש לפני שבועות בודדים. אבל היום, היום נפגשנו בבית קפה,

עם ורד אדום לזהוי ( סתם, זה שעשע אותי שיהיו שם ורדים בסצנה ) והמשכנו בטבעיות

כאילו רק אתמול שרה גרוס צעקה עלינו בקשיחות המדומה שלה לשתוק כבר, היה כיף

שבכיפים, לא היה רגע של מבוכה או שקט מוזר, היה בטחון, סיפרנו דברים אישיים בלי

לעמוד על המשמר, הרגשנו בבית, וגם בעינויים קשים לא תוציאו ממני את מספר השנים

המדוייק שעברו מאז,

והמלצתי אליכן/ם חפשו את הכמה הקרובים מפעם ונסו, מכסימום לא יהיה המשך,

אבל אם כן?

.

אני מאחלת לכן, לכם שנה טובה, שתפגשו רק אנשים ראויים.

 

#ארבעפעםבשבוע #תקריב #גילובגדים ביום שלישי האינסגראם שלי כאן

 

 

10 דברים שתארזי לבתך לדירת הסטודנטים שלה

.

את הדברים שהן מכירות הן הרי יקחו, יקנו, ישיגו לבד,

את הדברים שהן רוצות בלי קשר לבית אלא מתוך תסריט חייהן וטעמן, גם.

גם את מה שחשובים להן ולא עלו על דעתנו,

אבל

מה עם הדברים שאתן, בסדר אני, בסדר, אנחנו,

יודעות על החיים והן עדיין לא, הא?

.

עשרה דברים שהכנתי, הגנבתי, נתתי, העברתי לדירה אחת בירושלים

ועדיין לא החזירו אותם בחזרה בפרצוף שאומר, ה ג ז מ ת,

מה שאומר שיתכן שצדקתי.

שוב, אתן שמעתן אותי אומרת שוב? לא!

.

1 – מטף אש גדול ואדום

2 – ספריי פלפל, עד שאני אשיג שוקר חשמלי ואשביע אותה להחזיק אותו ביד בלילה

3 – קולפן ירקות מצטיין

4 – ערכת תבלינים דומים לאלה שבבית

5 – ערכת תפירה – חוטים, מחטים, סיכות בטחון, פורם חוטים לתוויות.

6 – תאורת חירום

7 – מחברת מתכוני בית שלך ושל אביה שהיא הכי אוהבת

8 – את זוג הנעלים שלך שהיא הכי אוהבת ונועלת בהשאלה שיגורו בירושלים בינתיים

9 – פטיש, מסמרים, לדרמן כזה עם כל סוגי ההברגות, מקדחה בהשאלה, סרט מידה

10- את הלב שלי, מה זאת אומרת.

 

.

ולזכור מה בסך הכל צריך כשחוזרים הבייתה

 

 

 

גיל ובגדים #5 – סרטים ובגדים

.

השבוע אכלתי ארוחת צהרים עם מבין קולנוע אחד,

השיחה התגלגלה למקומות רבים, לסרטים רבים,

סיפרתי על השינוי שהבלוג שלי עובר, על השמחה שאני מוצאת בו מחדש,

על בגדים ואופנה והאם סרטים מכתיבים אופנה או עוקבים אחריה,

מה עושה סרט עכשווי, מה עוזר לו להשאר לא מיושן,

חשבנו על "הלהקה" למשל,

סליחה על הדוגמא מהמגרש הבייתי,

ועל "תהילה",

"תהילה" ו"הלהקה" יצאו בערך באותה תקופת זמן,

Fame בשנת שמונים, "הלהקה" בסוף שבעים ושמונה נדמה,

אני זוכרת את שנת היציאה של שניהם בדייקנות, כי הלהקה זה מובן,

והשני, כי בערב הראשון שלי בניו יורק, לקחו אותי שני יוצרי הלהקה

לראות את הסרט הכי ניו יורקי וזה היה Fame, ולאכול את ההמבורגר הכי

ניו יורקי וזה היה ג'קסון הול, והלהקה היה כבר בן שנתיים.

ובכל זאת, את הלהקה אפשר לראות והוא לא מרגיש סרט בן ארבעים,

ותהילה, עדיין אחלה סרט נעורים נהדר, נראה מיושן משו,

וההבדל? המדים מול האופנה העכשווית של השנה בה צולם הסרט.

למדים אין גיל,

אופנה, בטח הכי צעירה וטרנדית, מתיישנת לפני שתקיפו את מגרש המסדרים.

ומשם התגלגלה השיחה לבגדים/אופנה/תלבושת בסרטים,

כאלה שכשתראו צילום אחד של השחקנית, פריים אחד של הדמות, ותזהו מיד את הסרט,

ויותר מזה,

אם תראו מישהי/הו לבושים בסגנון, תגידו, אוי היא לבושה כמו סקרלט בחלף עם הרוח,

רק דוגמא, או קלולס או ארוחת בוקר בטיפניס או סוזן סוזן תלוי-בנות-בני-כמה-אתן ואיזה

סרטים מהתקופה שהייתם צעירים נחרטו בסגנונכן לתמיד.

יש אין סוף דוגמאות, אבל הנה שלוש דוגמאות רלוונטיות לי, לבנות הגיל שלי,

שסרטי שנות השבעים, שמונים, הנעורים שלנו חרטו את עצמם על הסגנון שלנו,

שלי לפחות.

1 אנני אנני אנני הול

 

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אנני הול הנצחית, הסגנון האהוב עלי עוד לפני, אבל אחרי הסרט בכלל,

רק להוסיף שדיאן קיטון הביאה לאנני הול את סגנון הלבוש הפרטי שלה.

שהיא רק הולכת ומשכללת ומרחיבה את גבולותיו בטוב טעם ושעשוע,

ואני מ ת ה על איך היא מתלבשת. זה מראה נפלא לטעמי ששותפות לו

משני צידי השנים, קט'רין הפבורן ומג ראיין.

.

2. השחור הצמוד הזה יהיה כאן לנצח – אין לי בכלל ספק

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

הו סנדי, cannt you see

השחור דיסקו הזה היה כל כך מהמם,

היו לי מכנסיים כאלה, חולצה, חגורה, עקבים,

סנדי הילדה הטובה ששיחקה בנדמה לי לרגע,

וגם כאן לא נכנס למסר הנורא של יחסי נשים גברים,

כי ביחסי נשים גברים מה שהיה, לא יהיה,

בניגוד לענייני אופנה, כאן, מה שהיה, תמיד יהיה,

בסיבובים, ילך, יחזור, יעלם, יחזור,

וגם סנדי בשחור או סנדי בשמלה הלבנה, יחזרו.

.

3. ג'ינס קרוע, סווטשירט חתוך, חותלות – תוםבוי

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

זה מוזר ומביך לבדוק את סרטי שנות השמונים האלה ולהווכח שכולם,

אבל כולם היו עם מסרים שלא עוברים היום את סף המיטו או כל דבר

דומה. פלאש דאנס היה סרט שהביא בשורת לבוש זרוק וסקסי, ג'ינס

קרועים, סווטשירט חתוך בכתפיים וכתפית חזיה גלויה, חותלות וישבן.

נערת טום בוי בסרבל עבודה ומעיל גברי גדול עובדת גם כרקדנית

במופעי ריקוד על סף החשפנות עד שמגיע הגואל הגברי שלה, והכשרון

ומחלץ אותה מגורל קשה ( יש את החברה שלא נחלצת כמובן, בדיוק

כמו באשה יפה ), אבל זה פוסט על בגדים, והבגדים בסרט הזה הפכו

לאופנת רחוב לוהטת שהיום כבר נחשבת חלק מהחיים בלי קשר לאופנה

כמעט.

.

ואתן?

 

 

אין לי ספק שזה קשור לגיל, אבל מתי זה קרה?

.

תכף ינואר,

תכף מתחלפת שנה,

ואני לא מצליחה לזכור מתי השנים התחילו להתחלף במהירות כזו.

אין לי ספק שזה קשור לגיל,

רק מתי זה קרה המעבר השקוף הזה,

מתי נטוותה הרשת הזו

.

שמאפשרת להבין שהחורף תכף יעבור גם אם קר,

וכנ"ל הגהינום בקיץ,

מתי הפסקתי להרגיש שהשלולית הזו שאני דורכת בה בדרך

לבית הספר תהיה כאן תמיד, שהאספלט שבוער דרך הסנדלים

הוא כאן ועכשיו בלי אחר כך,

מתי הכאן ועכשיו שהרגיש כמו נצח,

הווה שלא היה כלום מלבדו,

השתנה להבנה הפוכה ממש,

שהעכשיו הוא אכן העכשיו, אבל תנועת אצבע צרידה קטנה,

והחורף נגמר, גם הקיץ,

וגם השנה מיד נגמרת,

גם אם התחילה ממש ממש לא מזמן

לה-די-די לה-די-דה

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #30

.

הזאתי מסוגרת ולומדת בחדרה, שבת לא שבת,

כאן יש בן אדם עם משמעת עצמית שלא הועברה גנטית ממני,

בזה אין ספק, וזה ממלא אותי שמחה וכמיהה למה שאני לא מכירה כמעט.

אני אדם מאד לא קנאי,

אני לא מקנאה במי שיש לו/לה, לא משנה מה,

מכסימום, אני רוצה גם אבל לא על חשבון ההוא או ההיא שיש להם,

שיהנו, זה לא על חשבוני,

זה כמעט לעולם לא על חשבוננו מה שיש לאחרים

חוץ במקרים בודדים ונדירים שאינטרסים, ומשפחה במוקדי כוח למשל,

בכל זאת משפיעים על החלטות,

לא נתקלתי הרבה בחיי, מעט, פה ושם, ודווקא לאחרונה כן,

חבל.

אז, זאתי לומדת, ואני במשמרת אמאבא אחרכך

כי גם לנשים האלה ששומרות ומטפלות ומבשלות להורים שלנו יש חיים פרטיים,

ואין מי שמגיע לה חופש, כמו למי שמטפלת באנשים זקנים עשרים וארבע שבע,

והמטבח מסודר אחרי הכאוס שהיה בו ע"ע ארוחת ערב ואורחים,

נ.ב. שכחתי לשאול אם אתן/ם שמים לב לתמונות,

יש בהן לפעמים לא מעט פרטים בנוסף להמלצה עצמה,

דברים שמסתתרים ככה על הדרך בתוך הצילום, אז הקדישו נא תשומת לב גם אליהם,

לא רק למילים, אני עובדת עליהם, על החיבור הויזואלי בין ארבעתם,

מסגננת ומצלמת את כולן במו ידי ועיני, זה חלק בלתי נפרד מהפוסט עצמו מבחינתי,

והנה ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל למעלה, בכיוון השעון

1. מחבוא תכשיטים – תמיד השאלה איפה להחביא דברי ערך בבית, ואם יבואו גנבים,

שזה המשפט שהפחיד בילדות ומעורר צמרמורת בהווה וזה הרי לא קשור רק לאובדן

פיננסי אלא גם לאובדן דברים שערכם הוא רגשי, ומצאתי לי דרך שמאד מרגיעה אותי

כשזה מגיע לתכשיטים קטנים, בעיקר טבעות, אבל לא רק. קערת זכוכית מלאה כמעט

עד גדותיה במטבעות של עשר אגורות, עומדת בנון שלאנטיות ליד המחשב והתוכה

מוטמנות הטבעות שאני לא עונדת, צמיד זהב חוליות, עגילים יקרים, ובא שקט לליבי.

 

2. אתר שיאתר, ימצא, יעדכן ושמלת נקודות מקסימההאתר הזה יודע לאתר עבור

מי שרוצה למצוא און-ליין בגד מסויים, של מעצבים ששמם מוכר, במחיר הנמוך האפשרי,

האתר סורק כל הזמן מאות חנויות ואתרים ברשת ומאתר לך את מה שרצית, ודמי

משלוח קטנים ממש, עשרה דולר על קניה מעל מאה דולר, תודו. כדוגמא,

הנה שמלת נקודות מקסימה שכדאי שתהיה שלך כי אין על שמלת נקודות כחולה

 כמו שאיתי כבר כתב, והאתר שמצא כזאת אחרת. *דקלה.

 

3. גם איקאה וגם לא – זה נכון שכרגע אין לי ספת איקאה בבית, אבל יש לי שפע רב של

דברים אחרים מהגאון השוודי, ובאיזה שיטוט רשת לטובת דירה ירושלמית מסויימת

הגעתי לאתר הזה, גאוני, לא פחות, שלדעתי עם רב של אנשים ישמחו בו ממש. באתר

יש דגמי ספות וכורסאת של איקאה שניתן און ליין לבחור בד, מסוגים שונים, איכויות

שונות,  ובעיקר דוגמאות שונות ולהזמין ( און ליין כן?) מהם כיסוי מושלם לספה, כורסא

המוכתמת או הסתם נמאס-ממנה-למרות-שהיא-במצב-טוב שיש לכם. תודו שהברקה.

.

4. זיפו, לא מה שחשבתם  אני קניתי לה את הבקבוק הם בגודל כף יד כדי להכניס

לכיסים בבקרים הירושלים שלה, אבל אביה המנוסה בענייני ירושלים יותר ממני הניח

על פיתחה משהו יעיל אפילו יותר. זה מחמם ידיים של זיפו ( געגועים לזיפו הזהובה שלי

שמטעמי נוסטלגיה, לא חלילה ממחשבה לחזור לעשן אחרי שתים עשרה שנים, הוריי

לעצמי, טמונה במעמקי אחת המגירות ), בכל מקרה, המחמם הזה פועל על הדלק הרגיל

של זיפו א ב ל אין אש כמובן והוא מחמם, אנחנו ניסינו, שמונה שעות לפחות, הם אומרים

שיותר. לדעתי חיילים יתעלפו על זה, וסטודנטיות בירושלים גם.

.

המלצה בלתי נמנעת כי זה הזמן בשנה של התערוכה הנפלאה תמיד הזו,

 עדות מקומית נפתחה השבוע,

וגם זה, ונדמה לי שניפגש שם זה הארוע הנחמד הזה:

 

.הנה עבר עוד שבוע,

מתקני הגגות עבדו לא מעט כדי למנוע את הדרמות הבאות,

אני מתאמנת בהכנת מרק בשר נפלא ממש שאכלתי בביקור ירושלמי

ומיד בררתי עם השף איך עושים,

אתמול היה נסיון ראשון ממש ממש לא רע,

הבנתי שהפתרון להתמדה בספורט היא כנראה הקירבה לבית שלך,

כשזה קרוב, תגיעי, כשזה רחוק, הסיכויים לביטולים גדלים,

הציצו על השורות הראשונות בפוסט הזה.

הזכרתי שיש לי שתי הרצאות מלבבות שאני מתרוצצת איתן?

האחת הפרעת קשב, והשניה לא תאמינו,

שרדתי כדי לספר, גיל המעבר ואני, סטוץ לא קצר.

הנה לינק להזמנת הרצאות.

חוץ מזה,

שתקבלו השבוע מתנה קטנה ממישהי/י,

שתקנו לעצמכן/ם משהו, לא בגד, רק בגלל שהוא גורם לכן/ם להרגיש טוב לרגע,

שתזכרו לצלצל למי שאין להם הרבה אנשים בחייהם, ואתם נחשבים,

שצאו להפגנות ככל שתוכלו, כל ראש ואפוד צהוב נספרים ומשפיעים,

וחוץ מזה, אם תלחצו על כפתור הפייסבוק מתחת לפוסט, בריבועים האפורים האלה,

אופס,

בשניה אתן יכולות לשתף אותו, גם באינסטגראם, גם בפייסבוק, ובכלל, קלי קלות.

 

#ארבעפעםבשבוע #תקריב #גילובגדים ביום שלישי

 

גיל ובגדים #4 – מה הצבע שלך

.

מה הצבע שלך?

כלומר איזה צבע שניים את הכי אוהבת כשזה מגיע לבגדים.

הסוד לארון שווה,

ובשווה אני מתכוונת לכזה שלא חייבים לחדש את כולו כל עונה,

או שתיים,

כזה שיכול לשמש אותך לאורך זמן,

עם פריטים מצטרפים כמובן,

וגם כאלה שעוזבים, זה חלק מורכב ולא פשוט, נגיע אליו בקטגורית #גילובגדים

מתישהו, לא בזמן הקרוב כנראה,

ארון טוב הוא ארון שהבסיס שלו מורכב מפלטת צבעים בסיסיצ וחזקה,

שחור, אפור, לבן, חום, וכל הגוונים שלהם,

אם את לא מחבבת אחד מהם, שלא יכנס אליך לארון, אין חובה לכולם,

אבל הבסיס חייב להיות צבעי היסוד האלה,

שחורים, אפורים, חומים, בג'ים, לבנים ומה שביניהם,

ועל הבסיס הסולידי הזה,

אפשר להתפרע, לגוון, ליצור מראה, להיות עכשווי, וינטאג'י, סקסי, קלאסי,

מה ואיך שאת אוהבת דרך הגזרות, מחשופים, בדים, זה לא חייב להיות בצבע.

ואז על הבסיס הזה מגיעים הצבעים.

בחרי נא צבע, שניים שאת אוהבת,

שמשמחים אותך,

מתאימים לך, לגוון העור שלך, למצב הרוח שלך,

וזה יהיה הצבע, מכסימום שניים, בארון שלך שיצבעו את הבסיס ההוא,

אצלי זה אדום,

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לעיתים רחוקות ממש חרדל, ושניים שלושה בגדים בתכלת,

זכר לילדות שלי אני חושבת.

אין באופן חד משמעי ירוקים, צהובים, סגולים, בורדויים, כתומים,

כ ל ו ם מקשת הצבעים הזו,

רק מהבסיסית והפלוס,

וג'ינס, קטגוריה משל עצמו, קלאסי, מושלם וללא תחליף.

 

.

.

.

.

.

.

.

.

וכן יש גם סוודר, שלוש ארבע שמלות, חולצה שתיים מאד מאד צבעוניים,

למעלה בארון, ליתר בטחון, לכו דעו, אולי פתאום יהיה איזה וודסטוק, ונצטרך.

ואם יש הוראות אופנתיות מהעיתונים, אתרים, חלונות ראווה על צבע,

כזה שכובש את העונה וגם מוצא חן בעיניך,

אין וטו וטאבו, שניים שלושה פריטי כתום לעונה, דפוס נמרי, סבבה,

בתנאי שלא ישארו שם לתמיד, רק לחורף הזה או לקיץ הזה,

כי הרגשת חייבת, אחרכך או לאחסון עד הפעם הבאה שיחזור,

או לתרומה.

לא להפוך את הארון למצבור מקרי של צבעים וגזרות,

וגם בגזרת הגרביים, חגורות, צעיפים, כובעים, יש ללהשאר בגבולות של עצמך.

לשמור על חוקי היסוד, שחור עד לבן וצבע אחד או שניים נוספים, כמה שרוצים.

 

.

היתרון, והנוחות, והדיוק, והסגנון, והספציפיות

שבמלתחה מהודקת צבעים כזו ברורים,

זה קל להתלבש,

החיבור בין הבגדים יהיה פשוט מבחינת התאמתם,

ורחב אפשרויות מבחינת סגנונם,

אפשר לערבב ולחבר ולהשתעשע כמעט עם כל הבגדים שיש,

להמציא סגנון, לאמץ אחד, לנסות אחר,

להחליף ביניהם ולהשאר מהודקת ומדוייקת בסגנון וניראות שלך,

.

אז כמו בקומדיה מוצלחת,

שאי אפשר שכולם יהיו בה מצחיקים,

השורה תצחיק ר ק אם היא תפגוש טכסט נורמלי וישר מולה,

ככה המלתחה שלכן תשמח מאד עם ה"אדום" או ה"חרדל" או ה"כחול ים" שלכן

בתנאי שכל המסביב שלה,

הבסיס יהיה יציב,

שחור, אפור, בג', לבן, חום, מוקה וכל מה שבינהם,

 

.

הצלחתי להסביר?

#גילובגדים – בגדים ומילים עליהם

עולה באינסטגראם שלי די הרבה,

התמונות שהעלתי כאן הן משם.

כאן הוא מתוכנן לעלות בימי שלישי,

נראה מה יקרה עם זה.

.

ומי שרוצה לקבל עדכון במייל על פוסט חדש מוזמן/ת להרשם, כאן למעלה, מימין.

.

כמה מילים על בלוגים

.

כמה מילים על בלוגים:

בלוגרים הם עם אחר, יש כל מיני מהם, אבל בגדול יש להם גאוות יחידה.

יש את הוותיקים, אני בינהם, שהגיעו אל הבלוגספירה מיד כשהתחילה.

הבלוג שלי נפתח בראשון בספטמבר, 2006, אחרי חצי שנה לבטים,

ברגע שחזרתי הבייתה מהסעות בית הספר,

ומאז הוא פחות או יותר המקום הבטוח והאהוב עלי בעולם.

היו שנים של בעירה, היו שנים שקטות,

ובזמן הזה ממש, בחודשים האחרונים הוא משנה פניו מעט, ומסיבות הגיוניות.

על עניינים חברתים, פוליטים, סוערים, כבר אין טעם לכתוב בו,

הפייסבוק, הטוויטר, האינסטגראם, מהירים ומידיים ממנו פי אלפים בעניינים האלה.

על זאתי שלי, אהובת ליבי כתבתי תמיד ועדיין כותבת עליה אבל רק בהקשר שלי,

כי כמו שאני חוזרת וכותבת,

לי יש זכות לכתוב על ההורות שלי, שהיא חד שמעית המקום והדבר החשוב לי בעולם,

אבל על איה ע"ע זאתי, כאיה, אין לי זכות לכתוב,

והמשחק הדק בין זכותי לכתוב וחובתי להגן עליה הוא החבל הדק שעליו אני צועדת

בנחישות כבר שנים, מקווה שבהצלחה.

*
הבלוג שלי משנה פניו בימים האלה,

גיליתי מחדש את חדוות הסגנון, הבגדים, האופנה,

וכל זה בתוספת תבונת וחוכמת ( אני מקווה ) הגיל שלי, התובנות והנסיון שמאחורי,

מביא לבלוג הרבה דברים ונושאים ותכנים שאני אוהבת

והמון שנים הרגשתי לא נוח להגיד,

כאילו העיסוק באסתטי והנעים והמסוגנן והפשוט והנעים בחיים מעיד על העוסקת בו.

הנה, הגיל מוכיח ועושה את שלו, אני נהנית, מתרגשת מזה.

מזה שאני מרגישה טוב להתעסק גם עם עינוגי החיים, ותפנוקיהם,

לא רק,

אבל גם גדול ושמח בחלקו.

בגדים הם שמחה גדולה, גם אוכל וטיפוח וספרים ותרבות,

גופית שכמותי, מוכנה להתעסק בחיים האלה בלי רגשי אשם סופ סופ, איזה כיף.

*
ועוד בעניין הבלוגים,

אחוות בלוגים מבחינתי היא אבן יסוד הכרחית לעולם הזה,

אני יודעת וזוכרת שב"רשימות" היכל התהילה של הבלוגספירה הישראלית הייתה

גם הייתה כזו. היו משחקי חברה, העברת משימות, דירוגים, לינקים סולידריות רבה

שנשמרה גם אם היענייני אגו, ותמיד יש, אבל הייתה הבנה אמיתית שאין האחד

בא על חשבון האחר לעולם.

הגעתי לטור שלי ב"ידיעות אחרונות" דרך הבלוג ( תודה רענן ), נדמה לי שגם כנרת ,.

פרגנו, מסרנו, העברנו, לינקקנו מהאחת לכולם, מכולם לאחד, בלי חשש וחשבונאות.

מי שכותב היטב,

שתוכן הבלוג שלו/שלה מעניינים,

קוראיו וקוראותיו יבואו וחזרו ויבואו אליו, אליה, בלי קשר כמה בלוגים יש ברחבי הרשת.

אני חושבת שככה זה גם עם חשבונות אינסטגראם או כל אתר ותוכן אחרים,

זה אף פעם לא על חשבונך,

תמיד יגיעו עוד אנשים עם עולמות חדשים, מרתקים, עם יכולות אחרות, שונות מכם,

כשרונות נהדרים, דומים או שונים מכם, כתיבה אחרת, צילומים בעינים אחרות,

ומה שנשאר זה להתעשר מהם,

ולשמוח.

שמלת כלה, נצנצים וג'קט ג'ינס

.

 – אני רוצה להצטלם עם שמלת כלה ולרוץ על שפת הים
 – לצילום השער?
 – כן
 – את צוחקת, נכון?
 – לא ולא
 – ברצינות?
 – לגמרי
 – איזה שמלה?
 – הכי, אבל הכי קיטשית, נצנצים, טול, שכבות, ה כ ל
 – למה?
 – כי אף פעם לא הייתה לי ולא תהיה לי כזו
 – לא התחתנת?
 – התחתנתי
 – נו?
 – לא לבשתי שמלה לבנה
 – ואם תתחתני שוב?
 – כש… זה בטח לא יהיה עם שמלה מהסוג הזה ולא ככה בים
 – למה?
 – כי אני מבוגרת מדי בשביל ככה
 – טוב, נראה מה אפשר לעשות
 – מבטיח?
 – מבטיח לנסות
   .
   בהתחלה רצתי כמו שדמיינתי שזה יהיה,
   אבל היה כל כך קר,
   ואני כבר לא מצטלמת בלי שרוולים,
   אז לבשתי את הג'קט ג'ינס
   ונזכרתי בג'וליה היפה נמלטת מכל חתונותיה,
   וחשבתי לעצמי שאני נמלטת מתוחכמת יותר,
   נמלטת עוד לפני שלב השמלה,
   אבל לא הפעם,
   והמשכנו במלאכת השמלה.

הוא דאג להאיר אותי יפה

ולמצוא תנוחה שאראה בה טוב

אולי ככה

או בעצם אולי ככה

 

ובסוף אכן הייתי על השער עם שמלת כלה קיטשית, עם נצנצים ושכבות טול, ושיער

מסודר ואיפור, והרוח העיפה לי גרגירי חול לעינים, וגם לתוך הפה, ותייר אחד שאל אם

אפשר להתחתן איתי באמת וחייכתי ואמרתי שאולי בפעם הבאה ואחרי כל הריצות האלה

איתן ( טל ) ביקש שאשב שניה, כמה אני יכולה להתרוצץ אלוהים, וישבתי, וככה זה נגמר

מזל טוב, בקרוב אצלכם.

ארבע המלצות ועוד כמה קטנות, פעם בשבוע #29

.

זה היה שבוע מעניין,

בכל פעם שמתפרסמת כתבה בעיתון או איפהשהו יש בוסט אנרגיה מהעולם,

כמו גל הדף. אני שוכחת את זה תמיד משום מה ומופתעת בכל פעם מחדש.

זה גם מוזר איך בגלל כמויות התוכן שכל העולם צורך,

מיד אחרי כתבה בעיתון, יש גל פניות מתוכניות בוקר, לייף סטייל וכו',

אבל למחזר אני אוהבת רק בשקיות ניילון ושאר עניינים,

ולהגיע להתראיין בלי סיבה מדוייקת,

ספר, סרט, פרוייקט, תוכנית, מטרה או לטובת משהו, אין באמת סיבה,

למרות שהסוכנת שלי וכל מי שמבין באיך העניינים מתנהלים היום טוען אחרת,

אם תהיי שם, בחוץ,

בארועים, תוכניות בוקר, השקות, תהיה לך נוכחות, יכרו אותך, יציעו לך,

בינתיים זה תיקו,

אני הולכת מעט, או מתוך רצון טוב, או מתוך עניין או מטעמים פיננסיים,

והדברים מגיעים, לכי תביני איך ומי צודקת : )

ארבע המלצות, כמה קטנות נוספות מתחבאות בתוך הטכסט עם לינקים ובלי,

נסו לקרוא ולגלות את הלינקים הכאילו סתמיים האלה, הם שווים.

פעם בשבוע, משמאל למעלה, בכיוון השעון – כיף גדול מבחינתי,

ותודה גדולה זה-באמת-לא-מובן-מאליו למרות בנאליות, על התגובות הטובות.

 

1. – אורז מלא אבל טעים ממש, נשבעת – 

כוס וחצי אורז חום

אה, והוספתי חופן חיטה שיש בבית,

השרתי בקערת מים, שעה, שעה וחצי, לא בטוח שצריך.

בינתיים טגנתי שני בצלים גדולים חתוכים לקוביות קטנות

וחמש שיני שום כתושות בשמן זית עד רוך.

כשהבצל והשום  הריחו כמו שהם יודעים,

הוספתי ארבע כוסות מים, כפית מלח, כמה סיבובי פלפל שחור

וזיפ קטן של שמן זית.

שלושים-ארבעים וחמש דק על אש נמוכה אחרי הרתחה ראשונה כמובן,

ועוד רבע שעה דקות מנוחה.

בינתיים

קשיו, שקדים, אגוזי מלך בשקית ניילון או קוצץ מיועד עד שהפכו לחתיכות בגודל

נעים ללעיסה. את הערמונים בואקום חתכתי בסכין. כל אלה נקלו עם מעט מלח

על מחבת ברזל יבשה ובנוסף פטריות מכל הסוגים שהיו לי נחתכו ונחרכו/טוגנו

על מחבת עם טיפטיפה שמן עד ש"התייבשו" וזהו.

.

כשמוכן, שתי אופציות: לערבב את האורז עם כל הטובין

או לסדר בצלחת עמוקה את האורז ועליו מהסיר את השפע, שיערבבו לבד.

לזלף קצת שמן זית ומלח גס, וזהו. שלמות ובריאות.

נ.ב לזכור, לא מתאים לילדים קטנים, המון אגוזים וחתיכות שכאלה

 

2. עפרון קסמיםארבעה צבעים, ארבע אפשרויות בעפרון קסם אחד שלמה אף אחת

לא גילתה לי שיש כזה, למה? זה עפרון/עט כמו שהיה לנו כשהיינו ילדות לבי'ס, כזה

שמורידים ומעלים כל צבע בלחיצת אצבע, אני שמחה איתו, אבל ממש. תראו מה זה,

לגבות ( לא שאני מצליחה להבין את טירוף הגבות שאחז בעולם, אין מספיק דברים

לתחזק, עכשיו גם הגבות הפכו לחלק מתוחזק, מצוייר, חשוב, אוף. בכל מקרה, לגבות,

לאיילנר מושלם באמת, חוד דק וקשה כמו בנניח עט פיילוט של משרדים כך שאפשר

לצייר  קו דק ממש על קו הריסים בקלי קלות, ואחרון חביב ( וקצת אדום מדי לטעמי אז

אני מטשטטת ) אדום לוהט. תודו שזה משו.

 

3. גולף שחור ומושלם – פוסטים טובים בבלוג תמיד מקבלים יותר כניסות, לא הצלחתי

להבין באמת איך זה קורה,  איך קוראות ( וקוראי וקוראי ) הבלוג שלי מריחות מתי פוסט

מעניין או שווה  ומתי זה עוד אחד שיגרתי, בכל מקרה, פוסט הגולף השחור מקטגוריית

#גילובגדים החדשה והמרגשת (אותי ) קיבל הרבה מאד כניסות ואני קבלתי המון תגובות

בפרטי, כולל לא מעט בקשות להפניה לגולף שחור נהדר, אז יצאתי לחיפוש קטנטן, גם

בשביל עצמי, גם בשבילכן ומצאתי. לא תאמינו, אבל במחלקת הגברים של זארה,

בין כל הסווטשירטים והסוודרים שגם שווים מבט שני ( כן, תשאלו את אבא שלי ואת

אהובי על הנטיה שלי להתאהב בסוורים שלהם ) שוכן לו גולף שחור ומושלם, אבל

ממש, שגם היה השבוע במבצע, ועוד אחד ועוד אחד שהצטלמתי איתו,

ושכחתי שמתחבאים שם מוצר אסתי לאודר הטוב

בעולם וספר נהדר של מאיה אנג'לו

 

4. אחסון ישר מהטלפון – יתכן שאני בכלל האחרונה בעולם שיודעת שקיימת אפשרות

כזו, להעביר למתקן מאחסן היישר מהטלפון ואז לאן שרוצים. כזו אני, לייטבלומר כזאת.

יקר, אבל מבחינתי שווה כל שקל בנסיוני להתנתק מהענן של אפל ולאחסן עצמאית את

כ ל מה שהטלפון האומלל שלי צריך לסחוב עליו.

.

ומילה על פרגון, בלוגים והחיים עצמם – כאן

.

ואפרופו בלוגים,

הנה בלוג של שתיים שמתחזקות בצילום וכתיבה פרוייקט / בלוג מסקרן, אני עוקבת

אחריהן כבר  כמה זמן ומוצאת שהנסיון שלהן לבדוק יחס של נשים לבגד מסויים שווה

בדיקה ופרגון,  ואם תרצו להשתתף, כתבו להן, לדעתי הן ישמחו מאד.

.

ותוספת קטנה בין יפי הנוריות, הסרט "רומא" שכנראה חייבים לראות, ובבית קולנוע

אמיתי עם פופקורן ומים ולא בנטפליקס, אספר בקרוב, קצת עבודה, ספר, אהבה,

חיים שקטים, מה כבר ביקשנו, לכו לעשות בדיקת צפיפות עצם אם עברתן את גיל

ארבעים, השבוע הבנתי שאוסטופורוזיס או איך שקוראים לנבלה הזו, זה לא סתם

קשקוש, אלא עניין רציני במיוחד, אז לכו, עכשיו!

 

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים #גילובגדיםובכלל

.

 

 

בין פילטרים והחיים האמיתיים

.

נכתב כפוסט באינסטגראם, מעבירה לכאן שלא יעלם בפיד, חשוב מדי לדעתי.

.

בבוקר התחילו להגיע הודעות נהדרות.

על הכתבה בזמנים מודרניים, על הצילומים, על הראיון, על בכלל, כיף גדול.

מתישהו מורן, הסוכנת השווה שלי כתבה לי כמה זה, כלומר אני, וואוו.

ישבתי ליד המחשב,

עם קפה, פיג׳מה, מג׳וייפת כראוי לבוקר שתוכנן להיות בוקר בבית

ומיד צילמתי את עצמי,

ושלחתי לה תזכורת מה זו פוטוגניות, ואיך נראים החיים האמיתיים.

אחרכך חשבתי שלבת שלי אני כבר לא צריכה להסביר את ההבדל, זה טבוע בה,

היא יודעת את האמת אפילו יותר טוב ממני כנראה,

היא הרי רואה אותי בבוקר, ואני, עם כל הכבוד, לא ממש  אובייקטיבית בעניין הזה.

אבל מה עם כל הילדות, והנערות והנשים,

או הילדים, נערים, גברים,

שאין להן בבית אמא (או אבא) שמצטלמים ומופיעים בעיתונים לפעמים מאז ומתמיד,

מה עם להזכיר לכולם,

דווקא היום,

שצילומים זה כיף, ופוטושופ במינונים זהירים גם,

אל תתבלבלו בין איפור מצטיין ותאורה שהם הדברים הכי הכי ה כ י חשובים בצילומים,

שבאמת מרככים ומשפרים ועושים אפ גרייד לאיך שהתעוררתם בבוקר,

ואין סיבה לא לרצות להראות בשיא מייטבך בצילומים,

וגם בגדים חדשים ונהדרים שנבחרו בכשרון, ושיער עשוי לתפארת,

והכל סבבה,  זה כיף גדול ובוסט לאגו,

במסגרת יום צילומים, יחסי ציבור, קמפיין, קידום משהו או מישהו,

הכל סבבה ונהדר, באמת,

כל זמן,

כל זמן שאתם ( ואני כמובן ) זוכרים שאלה לא באמת החיים,

אלה רק, רק צילומים ממש ממש ממש מוצלחים,

ואין האחד עדיף על השני,

לא זה ולא ההוא, רק לשמור בתודעה את שניהם, לא רק את האחד.

משמאל, צילום מוצלח, מימין, בוקר טוב עולם.

בבלוג: #גילובגדים, המלצותבאמצע, החיים

.

אייקון ובלוגרית, נדמה לי שאני יכולה לפרוש בשיא

.

זה פוסט שעולה לצרכי ארכיון פרטי שלי,

נדמה לי, מנסיון, מעשרות אלבומים מעלי אבק,

שהבלוג יחזיק יותר שנים מכל נייר עתון מצהיב באלבומים,

את שומעת שם? אל תשכחי לשלם כסף לדומיין פעם בחמש שנים.

"זמנים מודרנים" היום, מצאתי לינק, הנה

ראיין: איתי סגל /  צלם: איתן טל  /   יצוג: יצוג 1

 

.

 

.

.

.

מה שלא קרה

.

לפעמים כשאני יושבת בפגישה, או אוכלת צהרים במקום מדליק, באמצע החספוס,
החנויות המסחריות בלי נסיון לסגנון וסטייל, המכוניות הצופרות, המהומה והרעשים של
העיר שהולמים ומציפים אותי באנרגיה, הבת שלי גוערת בי שאני מעבידה את המלצר,
בלי עגבניות, את הירוקים בצד, גם הרוטב ושהטמפרטורה של המים תהיה ספציפית,
אפשר
לחשוב
מה
כבר
בקשתי
תהיו אדיבים אליה בירושלים, לקוחות. ואני מביטה סביב מעט בקנאה, כמעט בערגה
לסוג חיים ואנרגיה כזו, איך זה לחיות כככה, כאן, בתוך מהומת האלוהים  שבטח הופכת
לשקט וחושך בלילה כשכל החנויות נסגרות, ורק בתי הקפה, הברים והמסעדות ערב
נשארים פתוחים, וקהל השכונה ואלה שמגיעים אליה במיוחד בלילה מגיעים אני תוהה.

.

בלי יסורי מצפון וחרטות, סתם תוהה איך לא גרתי מעולם במקומות מחוספסים כאלה,
לא בתל אביב, לא בניו יורק. שיא החספוס שלי היה בדירה מופלאה ברחוב בר כוכבא
מעל מנשקה קדישמן. לא עבדתי מעולם כמלצרית או כל דבר מהסוג הזה, קצת מכה על חטא היהירות והאגו בעניין הזה בשנותי בניו יורק. בעצם לא עבדתי מעולם, מעולם,
אצל
ועבור
מישהו.
התמודדתי  עם ענייני פרנסה לראשונה בחיי דווקא באמצע שנות השלושים שלי, כשענייני הדוגמנות דעכו באופן טבעי, וענייני הקולנוע, בלי ערוצי טלוויזיה, לא עושה תיאטרון,
לא היו רבים, גם שם יכולתי כנראה להגיד יותר כן, להעיז יותר, לנסות, לא היה קורה כלום בדיעבד, מכסימום כמו שניסו לשכנע אותי ולא הקשבתי, מ כ ס י מ ו ם יגידו לך לא. הא, מכסימום. מעולם לא גרתי עם שותפים להוציא כמעט שנה עם חברה ללימודי משחק, שותפה אמריקאית שרוחק התרבויות ביננו לא אפשר מתח, רק סקרנות והרפתקאות. תמיד לבד או עם אהוב, שתי אופציות שאני אוהבת.
אני מביטה בבת שלי,
גרה עם שותפה בירושלים, לומדת ברצינות, עובדת, מבלה, חיה את חייה במסלול מוכר לרבים כל כך שלעולם לא אכיר,
ואני מתמלאת געגוע למשהו שלא קרה לי,
וכנראה גם לא יקרה.
אז אני מתגעגעת,
זה גם סוג של מכסימום,
מכסימום געגוע,
זה הכל.
.
.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #28

.

זה פוסט והמלצות חורפיים לחלוטין, כראוי לסופשבוע שכזה.

הספקתי להצטלם על חוף הים ביום רביעי, שעות לפני שהגיע החורף,

היה קריר מעט, אבל השמש הפריעה ( עינים כחולות רגישות לאור פי כמה ),

הרוח גם,  אבל כלום לא שינה את העובדה ש"זה כמו לרכוב על אופניים" או משהו ,

איך שאני רואה מצלמת סטילס,

אני נכנסת למוד אוטומטי של אני-לא-יודעת-איך-לקרוא-לזה,

משהו שאני מכירה מתמיד, או לפחות מגיל שש עשרה וחצי ,

שהוא חלק בלתי נפרד ממני, ממי שאני,

שאני אוהבת, הגיע הזמן להוריד את האבל,

ושאין טעם לא לבלות עליו. כשיהיו התמונות והראיון, בעוד שבועיים לדעתי, אעדכן.

ראיתם/ן את האתר של האקדמיה ללשון העברית? ואת דף הפייסבוק השווה שלהם?

הנה מוסיקה למזג אויר, למצב רוח, לחנוכיה מלאה, ובכלל

וארבע המלצות חורפיות, פעם בשבוע #28

משמאל למעלה, בכיוון השעון. חג שמח.

1. שעת חירום – לאמא שלי, בעצם לכולם, היו פעם קופסאות שימורים, גם

לשעת חירום ( כמובן ) וגם לטיולים שנתיים, טיולים בשבת, תירס בקופסא

לטיולי תנועה, פטריות לחביתה, אננס לסלט פירות חגיגי, אל תשאלו, אבל

השנים עברו כמו שהן עוברות, השימורים נעשו אולד ניוז, לא קול, לא בריא,

לא כלום, הפטריות התחילו להגיע מהשדות, או לפחות מהירקו ועניין השימורים

הפך לא רלוונטי בטח כשהירקות הקפואים והטריים הפכו חלק  עיקרי ברוב

המטבחים ועניין הבריאות נוסף להכל. אבל, לפני חודש בערך ראיתי את אלה

בסופר, קופסאות שימורים קטנות, מאה גר' האחת, ממש מנה קטנה ושימושית

לכמה גרגירי חומוס במרק, שעועית ברוטב עגבניות שהתחשק לאמא שלי

פתאום ולכי תכיני ברגע, וגיליתי שיש ששה סוגים של קטניות במינון הזה, וזה

לגמרי סבבה, שימושי ושכדאי שתנסו גם.

 

2. קרם קסמים – אני מוכנה להשבע שכבר סיפרתי עליו יותר מפעם או פעמיים,

אבל הוא באמת פשוט כל כך יעיל ומראה תוצאות וזול ואפשר להשתמש בו

בעיקר בחורף, בקיץ זו משימה קשה מדי, וגם האתר שממנו הייתי מזמינה אותו

סגר את עצמו מישראל בגלל יוזמת עסקים מקומית, אז אם אתן לא מוצאות דרך

לעקוף את החרם עלינו ( ובאתר הישראלי שלהם הוא לא קיים ) הנה מצאתי

אותו למכירה, בטח דרך סוחרי אינטרנט אבל מה איכפת לנו, באמזון. נשבעת

שאם תשתמשו בו בתבונה וזהירות, עור הפנים שלכם יהיה נפלא, הבטחה.

 

3. מטריה עם שמיים – המצב הרוח הטוב בגלל המטריה הטיפשית הזו, עם שמיים

כחולים וענני מהצד הפנימי שלה, כזה שאתם צועדים ומול העינים צועד אתכם אביב, כל

כך ברור שאי אפשר לא להמליץ עליה. יש אותה בכל מקום לדעתי, בסין עם קליפס

שנתלה על היד ומשחרר את כף היד, באמזון, בכל חנויות הכלבו הגדולות שאתם

משוטטים/ות בהן בלילות לבנים. כולה מטריה, אבל שווה.

 

4. מגפי גומי – הכי כיף והאמת שגם בסטייל זה ממש לא רע אם מתחברים אליהן בגדים

מתאימים. מגפי גומי הפכו בשנים האחרונות לסוג של קוליות. הן מסוגננות, צבעוניות, גם

הגזרות שלהן מעודכנות יחסית ואפשר לבחור מיקרות עם הצהרת אופנתית עד כאלה

שיכולות לחכות בארון לימי חירום, ואם אלה יגיעו, עדיין לא תראו כמו סבתא רותי בדרך

לרפת. יש קשת מחירים גדולה, מאלה שמצאתי בארץ, עד האנטר, דרך סין אסוס איך לא

וכמה חנויות בארץ, רק לרכוש ולהתחיל לדרוך בשלוליות.

 

מה שיקרה עכשיו, קרוב לודאי,

שאחרי כל המלצות החורף האלה,

השמש תבצבץ מחר ומגפי גומי ומטריות יהיו לא רלוונטיים לעוד שבוע,

אבל היי,

הארטישוקים, נוריות, צעיפים, מרקים, שוקו חם, ערמונים ושמיכות פוך,

איתנו בלי קשר לגשם או לא גשם.

ההמלצה האחרונה שלי השבוע קשורה לאטיטיוד,

איך נגיד, גישה,

הפרצוף הזה של הגברת הזו אומר הכל,

ככה נדמה לי הכי כדאי להרגיש,

לא משנה בת כמה את, מה קרה השבוע,

מה את חושבת שיקרה בשבוע הבא,

הכאן ועכשיו, היי בנות, חייב להיות כזה, לא?

. 

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים ביום שלישי #גילובגדיםובכלל

ומי שרוצה לשאול, להציע, לבקש, מוזמנים כאן או במייל בשמחה.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #27

.

השבתות כאן מתחילות לקבל את כיוונן החדש,

עכשיו כשהן ביקורי סופשבוע לפעמים של הזאתי הירושלמית הזמנית.

הן הופכות מאד מאד משפחתיות, שקטות, מאפשרות מנוחה ולימודים, כמה לימודים,

מה שמאפשר לאמא הזאת שרוצה לשמור על שקט לטובת הקשב והרכוז של כולם/ן,

להתיישב בעצמה ליד המחשב,

גם להעלות פוסט בזמן,

גם מי היה מאמין לכתוב מילים לא לרשתות, בלוג, ומיילים,

גם לעשות קצת סדר באלפי הצילומים במחשב,

דברים שהיא ( האמא הזאת ) מנסה להשלים או להתחיל או לסיים או לבצע,

בחרו פעולה אחת, עדיף את כולן.

הנה ארבע פעם בשבוע, די עמוסות השבוע,

מתחילות משמאל עליונה וממשיכות בכיוון השעון

 

1. מרק גריסים – כי לפעמים ממש ממש מתחשק לי, בטח גם לכם/ן לא רק לאכול את

האוכל של אמא סבתא דודה אלא גם להכין אותו. התחלתי היום להשרות את קליפות

הפומלות אני אוכלת ללא הפסקה, דיווח ופירוט בשבוע הבא, בינתיים, כיוון שאני מכינה

לשלוחה הירושלמית סיר סופר אקסטרא – סייז של מרק ירקות בכל מוצ"ש התגעגעתי

למרק בטעם אחר ואז בלילה הגשם העיר אותי ואופס, רציתי מרק גריסים של השלוש

האלה. קלי קלות, נשבעת, קלי קלות:

לסיר לא ענק ולזכור שגריסים בולעות/ים נוזלים אז אחרי יום תצטרכו להוסיף ציר ירקות

או מים או לאכול תבשיל ( טעים ):

תפוח אדמה, בצל, גזר אחד, גבעול סלרי אחד, שן שום, פטריות מכל

הסוגים, כמה שאתם אוהבים, לא יותר מדי, נניח כמות של סלסלת

שמפניון.

לחתוך לקוביות, רצועות, מה שבא לכם די קטן,

לטגן מעט בשמן זית או חמאה,

להוסיף כוס גריסים שטופות,

לבשל בין חמי שעה לשעה, תחליטו,

מלח, הרבה פלפל שחור, פטרוזיליה קצוצה בהגשה,

בתאבון ביידיש.

 

2. פילינג פנים – הנה הוא כאן, מושלם, באמת, לא שאין עוד נהדרים ומושלמים אבל

ממבחינתי הוא השולט ביום יום. מנקה, מבריק, מוריד, זול, לשימוש פעמיים בשבוע

ובארועים מיוחדים. אני זוכרת להשתמש בו אז גם על כפות הידים, ואם נכנסת למקלחת,

אז גם במחשוף.

 

3. שעון מעורר ( וספרים על הדרך ) – אני לא שומעת מצויין, מתמיד. יש מחקרים

ששמיעה לא משו בילדות והפרעות קשב, יש בינהן קשר. בכל מקרה, אני לא ישנה

עם הטלפון הנייד שלי בחדר שינה, עדיין מאמינה בקרינה ממנו ומעדיפה לשמור על

המוח האחד שיש לי כמו שהוא, והשעון המעורר שהולך איתי כבר עשרות שנים נחלש

( ברור שזו אני, אבל מעדיפה להפיל עליו את האשמה). חיפשתי שעונים מעוררים עם

צלצול חזק בארץ ואז כחובבת רשת ניגשתי לאמזון ומצאתי את היפיוף הזה. לא אגיד

את דעתי האמיתית על שוד לאור יום של אותן חברות שכל כך דואגות לזקנים

שמרוויחות שלוש מאות ויותר אחוזים על מכשירי עזר, רק אגיד שכשהאדום ההורס

הזה הגיע אלי לפני כשבועיים, בפעם הראשונה שהוא צלצל הייתי בטוחה שמלחמת

המפרץ שלוש פרצה, אין לתאר, אני שמה אותו מחוץ לדלת ועדיין מזנקת כמו מירי רגב

מול המילה חופש היצירה. יש לכם בני נוער? אל תהססו.

ואז בגלל שאני מצלמת את הדברים שאני מעלה (נהנית מכל רגע, אני אוהבת לצלם)

לא הצלחתי לצלם אותו בלי כלום סביבו וצרפתי את אלה שיש לי תקות גדולות לפחות

מאחד מהם.

אני אוהבת מאד מאד סיפורים קצרים ( או, נזכרתי בערב הזה של מבחינתי אין שניה לה,

יהודית קציר בצוותא ) רכשתי במבצעים שאני לא מחבבת עקרונית ונענית להם מעשית,

שלושה, האחד מסקרן כי נשים וסיפורים קצרים, השני בגלל המקום שממנו הוא מגיע

ואנחנו כמעט לא מכירים והשלישי כי לא הצלחתי לעמוד מול השם שלו. שלא יכזיבו.

 

4. מבצע השלמת חדר סטודנטית המשך – חדר, דווקא גדול ומאד ירושלמי אם מביטים

החוצה. בשבתות, אם פותחים חלון מגיעה מוסיקת ג'אז מבית הקפה למטה, אחד מנערי

בצלאל מעדיף לנגן על המילצור כנראה, והלב מתרחב. זאתי שלי עברה לירושלים והחדר

והדירה שהיא בונה לה שם מתעצב בשלבים. מיטה, ארון, שולחן כתיבה, אלה הגיעו לשם

עוד לפניה, ואחר כך התחילה מלאכת איסוף ועיצוב של כל מה שבונה טעם וחדר וחיים.

אני רואה קצת עקבות של הטעם שלי, של הבית שבו גדלה ( גם קצת מהבית השני ),

אבל הכי הרבה אני רואה בחירות אישיות ולי רק נותר להביט, לפעמים לאשר בקטנה,

ולשמוח. מתחם גולף, מה שפעם היה כיתן הוא חלק מהחיים שלי מתמיד, גדלתי ברמת

החייל, עכשיו אני בשכונה דומה ואחרת לא רחוק וחלק מהחיים זה אני אאסוף אותך ליד

גולף, אז זהו שהם עברו ( זמנית לחמש שנים הבנתי ) למתחם גדול מול קניון איילון,

ברחוב הלח"י משהו. אוקיי, נכנסנו למכונית ונסענו למלא את החדר הירושלמי במה שאינו

מיטה או ארון. הם הצליחו להפוך את החלל הגדול והחדש הזה לחלל מאד נעים לשהיה

והסתובבות וקניות ( חבל שאין פינת קפה או תה ) גם לבנות הפרעת קשב שמשתעממות

מהר. הצלחנו לאסוף כורסא, ושטיח, ושטיח כניסה, וסדיני פלאנל, יהיה קר שם בירושלים

אמרתי לה, ומגבות גדולות שאני אדע שלא קר לה, וסיר, וכוסות גדולות לתה, וסכ"ום, וגם

קולבים יפים ןכמה קקטוסים ואם תתרכזו לרגע בצילום תראו שהיא עשתה לי פפארצי

קטן בעודי מתרוצצת ומלקטת לה ( ולי ) דברים. אם היא רק הייתה נותנת לי, הייתי

מצליחה לבנות לה שם נדוניה משו משו.

.

 

וחוץ מזה, אל תרפו מהמאבק בחוק הנאמנות המסוכן הזה,

כל סטטוס, איזכור, התנגדות חוקית מצטברים למסה נחשבת,

ונסו לרדת לים בתקופה הזו,

שקיעות החורף הן שקיעות לוהטות בצבעים ואנרגיה.

ועצה שחוקה אבל עובדת, נסו לעשות משהו אחד חדש השבוע,

לא כל יום, לא צריך להגזים, פעם בשבוע,

משהו מפחיד מעט, אמיץ,

הנצחון מול עצמכם שווה הכל,

ותביטו בעננים זזים, בסערה, בעלי שלכת,

ברחוק, לא רק בקרוב,

ותשמחו בחלקכם.

ורעשי הרקע,

אלה אנשים קטנים,

כל כך מבוהלים וכל כך מתאמצים להיות,

שעזבו, תנו להם, זה כל מה שיש להם.

הכי שווה.

.

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים ביום שלישי #גילובגדיםובכלל

ומי שרוצה להציע מרק שאני לא מכירה וטעים אש, מוזמנ/ת.

 

גיל ובגדים #3 – גולף שחור

.

פתיח

איך מתייחסים לקלאסיקות?

כלומר האם גבר זוכר את הפעם הראשונה שענב עניבה?

האם חרוטה אצלנו הנשים הפעם הראשונה שרכסנו את החזיה הראשונה?

והג'ינס, ונעלי העקב, ותחתוני תחרה, ולאק אדום, ליפסטיק אדום או יהלום.

יש סימני דרך, כאלה שכבר בזמן שאת חווה אותם את מודעת שעברת שלב.

לפעמים בגלל מסורת משפחתית,

לפעמים בגלל סרטים, ספרים, סדרות, טורי רכילות, נקודות זמן ומעשים.

יש מעשים אתן בטח יודעות מה שלכן,

ובגדים שיש את הלפני שלהם, ויש את האחרי.

ככה הרגשתי כשקניתי לי את הגולף השחור הראשון שלי, באחרי.

שחור הוא צבע שלא חיבבו בבית ברמת החייל,

זה צבע עצוב, רציני, לימים קשים אמרה זו שהכי אוהבת ללבוש ירוק וסגול ואדום

ועדיין מביטה בי בתמהון ושואלת אם שוב מישהו מת, אבל בחיוך.

גולף שחור סימן עצמאות, אלגנטיות, אני כבר גדולה ועושה מה ש א נ י רוצה,

איפשר לי להסתתר מאחורי הצוארון הגדול

ולמשוך את השרווולים עד מאחורי כפות הידיים שלי כמו שאני אוהבת.

מועטים הבגדים שמחזיקים את עצמם ואת הלובשת אותם בבטחון וקוליות כאלה,

וחולצת, סריג, סוודר, שמלת, הגולף השחור היא כנראה הילדה הכי קולית בכיתה.

גולף שחור

.

הזהרת גיל, שהרי הבלוג הזה, הפוסטים האלה, מיועדים לגיל הזה פלוס מינוס,

שכבר מחוברות אליו הזהרות פה ושם, מקדימה ומאחורה, ומהצדדים.

הגולף השחור יכול להיות ידיד או אויב, הוא דורש בחירה מפוקחת, לא על אוטומט,

גם של סוג הצוארון הגבוה, אמצעי, גבוה מאד, וגם סידור השיער מצריך תשומת לב,

עברו הימים של גולף וקוקו וביי נתראה כשאחזור, אם אחזור.

הגולף יכול להסתיר קמטי צואר, לתת מסגרת דרמטית ויפה וקלאסית לפנים,

אבל מצד שני, לפנים עם לחיי בולדוג כבדות, לסת לא חדה וחזקה כמו פעם,

הוא עשוי לפעמים להדגיש את החולשות,

וזה לא מה שאנחנו מחפשות בבגדים, אנחנו מחפשות לחזק את החזק, לא?

אז איך ללבוש את אייקון האופנה הזה? הנה כמה הצעות הגשה:

עם מכנסים שחורים קלאסיים, או כמו שאני אוהבת כאלה שרחבים במיוחד על גבול

מכנסי גברים, חגורה שחורה או חומה, נעלים שטוחות עם גרב דקה במקרה השני,

נעלי עקב ( אבל אם עקב, אז גבוה בבקשה, אין באמצע ) במקרה הראשון, תיק עם

נוכחות גדולה

או עם ג'ינס, חגורה, מגפיים עם נוכחות מתחת לקצה ג'ינס, גובה לפי החשק, או נעל

סירה פשוטה, טבעות וצמיד, שיער אסוף ברישול ומשקפי שמש שחורים.

או אולי חצאית ארוכה, בכל צבע שמתחשק, גולף שחור, חגורה חלקה רחבה, ג'קט

ג'ינס או עור, שרשרת על הגולף

אולי בכלל שמלת גולף קצרה ( יחסית ) עם גרבונים עבים, מגפונים שחורים ותיק קטן

כדאי להתייחס אליו כמו לבגד עם המון נוכחות מצד אחד וסופג הכל מצד שני,

כלומר אפשר לעשות איתו הכל, אבל המלצה שלי, לעשות איתו מינימום,

הוא ממש ממש מחזיק את עצמו לבד לא רע, הנה דוגמא מושלמת , והנה עוד אחת:

סופדבר

ידעתם שסטיב ג'ונס ביקש אי אז בשנות השמונים

מאיסיי מיאקי לעצב דגם עבורו? ביקש, וקיבל מאה

סריגי גולף שחורים וזהים.

שאודרי

הפבורן

שלבשה אותו

עם מכנסים

שחורים וגבעוליים כמעט כמותה, היא זו שהפכה

אותו לאייקון אלגנטיות, עידון וקלאסיקה?

שהוא "הומצא" בעצם על ידי מלחים ועובדי חוץ במקומות סוערים בתחילת האלף הקודם

כדי להגן על הצואר והפנים מהרוח?

אז איפה מוצאים אותו את זה, האמת שבכל מקום, רשת, מעצב/ת, אוןליין, אני יכולה

להמליץ כמובן, לתת לינקים, בארץ, באתרים, ראיתי בכל הרשתות בסיבוב קטן שעשיתי

השבוע, אבל בשביל אחד בסיסי וקולי אין סיבה מבחינתי להמליץ על אחד ולא על השני

היום. רק תבחרו טוב, גם באיכות וגם במה אתן בוחרות, צמוד, רחב, ארוך, צווארון ענק,

מגיע לחצי דרך, גבוה ומוגזם, מינימליסטי. יש הרבה אפשרויות ואופי למשהו שאפשר

לתמצת ב"גולף שחור, מה הבעיה". המלצתי במקרה הזה, עדיף אחד מאיכות מצטיינת,

מאה אחוז כותנה או קשמיר או משי או תערובת אחרת ממש איכותית של חומרים ובדים

שיחזיקו מעמד וישתפרו עם הזמן וישדרוג לא משנה מה תרכיבו סביבו, ויש מה, לא?

 

..

ולסיכום, אין שמחה ממני לכשלונה של מירי רגב,

כבר יש רקפות, גלעיני האבוקדו מתבקעים בצלוחיות שלהם,

זה זמן לתבשיל עדשים, או מרק עוף ותכף תכף תכף הנוריות יהיו נפלאות,

והכי שווה שמישהו מרגיש אליך ככה.

 

נ.ב. פוסט שבועי #גילובגדים או בשמו המתעדכן #גילובגדיםובכלל מתוכנן לעלות

כאן בימי שלישי, והנה עכשיו שני בערב, אצלנו, בהפרעת קשב, זה אותו דבר.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #26

.

כשהזמן עובר כל כך מהר,

כשאני אומרת לעצמי עוד ארבעה חודשים אביב ומבינה שזה לא המון זמן,

כשאני רואה את הילדות הקטנות שאני פוגשת שחיות רק את הכאן ועכשיו,

וכשהחורף כאן הן לגמרי בחורף כאילו אין מלבדו ולא כלום,

וכשיגיע הקיץ הן יהיו בלהט ובתחושת החום מבלי להכיר בקור שהיה, ושיהיה,

ואני מקבלת עוד סימן לעובדה שהשינויים אינם רק במזג האוויר, ומחייכת.

אז הנה, מוצאי שבת חורפית, ארבע המלצות, פעם בשבוע #26

משמאל למעלה, בכיוון השעון, כרגיל

ומוסיקה לדרך

.

1. אבוקדו טיים – כי מכל הדברים הטובים שיש בחורף, ויש אנ'לא מכחישה, אבוקדו הוא

בשלישיה המובילה, תודו. כמו שהוא, מעוך, פרוס, בכפית, כממרח, מה שלא תעשו איתו,

יצליח. מצאתי שני פיצ'יפקס שיעזרו איתו, האחד יצליח להשאיר אותו ירוק מבלי להשחיר,

כלומר לימון יעזור, אבל גם זה, והשני הוא החותכן הזה, כי הטריק שרץ ברשתות איך

להוציא את כל החצי עם כף, לא מצליח לי. ואתם בטח מכירות/ים את הטריק של חציה

לחצי, נכון? חותכים אתו לרוחבו ואז מניחים כף יד אחת שתחזיק את החצי התחתון, כף

יד שניה מונחת על החצי העליון ומסובבים לשני כיוונים נגדיים, וואלה.

נ.ב. ואם אתם חייבות, הנה גרבי אבוקדו.

 

2. תזכורת – תזכורות קטנות של אכפתיות או אהבה או חברות הן דבר משמח תמיד,

זה מחזיק מפתחות שהזמנתי והגיע תוך עשרה ימים בשביל זאתי שלי הנוהגת לירושלים

הלוך ושוב, וכבר רטוב על הכביש, וחושך, ולכי דעי מי המטורפים שנוהגים סביבה,

ואני דואגת בניגוד לרצוני, מודה. אז אם גם לכם יש מישהו כזה, הנה ג'סטה משמחת

שאינשאללה תזכיר להם להזהר כי יש מי שאוהבים אותם/ו כל כך.

 

3. צריך כזה וזהו – בשבוע שעבר האוטו של זאתי לא נדלק, אחרי שעמד כמעט

שבועיים, זה מה שקרה. אה, אולי לא לגמרי פי.סי. אבל לפעמים אם יש לי ברירה, אני

בוחרת את הברירה הקלה, מודה. צלצלנו לאבא. גם לילדה שלי יש אבא כל יכול, לא

רק לי, ואין הרגשה טובה יותר מזו לעבור את החיים. אבא הגיע עם זה, התניע ברגע את

האוטו, בלי כבלים מהבגאז' ועניינים, לימד אותה ברגע מה לעשות אם זה קורה שוב,

הסביר לכל הנוכחות למה ואיך המוצר הזה מתפקד, גם מטעין את הטלפון בשעת חירום,

גם פנס ובכלל זה מה שצריך, השאיר לה את זה ודהר לדרכו. בנות הבית מרגישות מאד

בטוח עם זה בתא המטען. נדמה לי שכדאי לכם/ן גם. החיים קלים יותר נדמה לי, וחורף.

 

4. צעיף דק – למה זה צעיף דק ולא עניבה דקה אין לי מושג, אבל אם בענייני טרנדים

שאפשר לאמץ בשמחה ובקלות, כזה שמתאים לכל גיל, כיס ועושה את העבודה לגמרי,

אז הצעיפים הסקיני האלה, זה שמם סקיני סקארפ, הם הדבר שכדאי לכן להתאהב

בו ( לרגע ). יש דרכים רבות לקשור אותם, אולי אצליח להעלות פוסט עם חלק מהן

בימים הקרובים, נראה, אבל הדרך הבסיסית והעיקרית היא כמו בצילום, שלי, זאתי לא

בבית, תכננתי לצלם עליה. סביב הצואר, שזה גם טריק צואר לא צעיר מושלם, כלומר

מניחים אותו עם הקצוות לאחור ומסובבים, ומשם מה שתרצו, לקשור, להשאיר פתוח,

לקשור בצד. הם בעיקר שחורים, יש גם בצבעים אחרים. הנה, טרנדי, וסבבה לגמרי.

וביד אני מחזיקה את ספרה של הגברת מהמשובחות שיש לגזע שלנו, הגזע הנשי,

דוגמא לכוח ושכל ונשיות ואורךרוח ומנהיגות והורות כנראה וזוגיות כמעט ללא ספק,

מגיע לה שנקרא את סיפור חייה, אין ספק שאפשר להרוויח ממנו, כל אחת ומה שתבחר.

.

ובעניין התוספת שמגיעה לכאן תמיד, הפעם התוספת היא אני

 

 

אופס, עברו שלושים שנה.

זה היה נעים ומוזר לחזור לנעלי הזאת מהסופר, ממילקי,

יש תפקידים שילכו איתך תמיד, וצריך להכנע בחיוך לאנשם ברחוב,

ולא להתייחס לטוקבקיסטים שאללה יסתור הגזימו השבוע ימח שמם.

נ.ב.מצפה לקרב חוזר בעוד עשרים וחמש שנים, על כסא גלגלים.

 

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים #גילובגדיםובכלל .

גילובגדים #2 – מינוני וינטאג' וחנויות

.

פתיח

זה התחיל בערך בגיל שש עשרה,

הכרתי את דליה בתיכון החדש שאליו עברתי, כן, מישלב, כן עשיתי בגרות אכסטרנית,

כן, נראה אתכם עם הפרעת קשב נשארים בבית ספר תיכון אחד, בלי אבחון וריטלין !

בכל מקרה 1,

הייתה לה חליפת מכנסיים לבנה שאין ולא היו מאז דברים כאלה! מכנסיים קצרים,

וכשאני אומרת קצרים, אני מתכוונת לקצרים, אנחנו בסבנטי'ס, וחולצת ג'קט מהממת

שנקנתה באיזה בוטיק, עוד מילת סבנטיס נדמה לי, בדיזנגוף, עוד סבנטיס זוהר.

בכל מקרה 2,

בפעם הראשונה שהיא נתנה לי ללבוש את הנס הלבן הזה לאיזו מסיבה, אני לא

זוכרת איך ולמה זה קרה, האושר הפנימי שלי טיפס למדרגות שאושו לא ידע על קיומן,

וכשהיא הציעה שאני אשאיר אותה אצלי לכמה ימים, העונג היה עצום.

cut to

זו התחושה הטובה של ללבוש בגדים שממש מוצאים חן בעיניך, שאין לך בדיוק

בדיוק כזה, ששייכים לאנשים שאת אוהבת, תשאלו את אבא שלי כמה סוודרים וחולצות

עבודה וחולצות פלנאל עברו מהארון שלו לשלי לכמה ימים והוחזרו רק לאחר נדנודים

ואולטימטומים עם שרוולים מרוטים כי אני אוהבת למשוך את השרוולים של סוודרים

גדולים מעבר לכף היד, זו תחושה נהדרת ללבוש בגדים של חברות, אהוב, אבל מקרה

החלפות הבגדים בין חברות או אפילו מסיבות החלפת בגדים בקבוצות גדולות יותר

הן לא בגדים יד שניה ולא וינטאג'.

וינטאג'

וינטאג' הוא לא יד שניה, כלומר הוא כן, אבל זו לא ההגדרה החשובה שלו.

אני מצליחה להבין בני אדם שהרעיון לקנות בגד שמישהו לבש מעורר בהם קצת סלידה,

אי נעימות, כמו להתנגב ( יאק ) במגבת של מישהו זר, ובאמת לקנות בחנות יד שניה

סתם סוודר או שמלה שלכי דעי איפה ומנין הגיעו ראשית אין טעם במקרה שהדיון הוא על

אופנה ובגדים ובחירות ( ולא כורח פיננסי ) ושנית זה מעורר יותר התנגדות מהתרגשות

קלה. אבל וינטאג' זה עניין אחר לגמרי,

וינטאג' מאפשר לך ב א מ ת ליצור מראה שבפרטים שלו ייחד אותך, ובגילאים שלנו כבר

אין, אני חושבת, נטיה להיות אחת כמו כולן, יש נטיה וחוכמת גיל לרצות להיות מי שאת

בוחרת, רוצה להיות, לשקף והוינטאג' מאפשר בדיוק את זה. חגורה או צעיף או חולצה

שאין בכל חלון ראווה או אתר קניות, כזה שיש עליו קצת שריטות, כביסות, חיים,

משהו שעשה אותו ספציפי,

זה כל מה שצריך כדי לא להראות כמו חיילת בשורת חיילות צייתניות,

זה מה שאמרו ללבוש, זה מה שנלבש.

 

למשל התמונה הזו שצילמתי הבוקר, כן, היו לי תוכניות לכתוב את הפוסט הבוקר אבל

החיים עקשניים יותר מכל החלטה, הכל בה נחשב וינטאג, שבתרגום והבנה פרטיים

שלי, מה שנחשב כוינטאג' הם דברים ע"ע בגדים, תכשיטים, כלי בית, רהיטים, ספרים,

הכל בעצם, מהעבר הלא קרוב, נניח מינימום של עשרים שנה, שיש בהם ערך מוסף,

או של תוכן אישי, משא זכרונות אישי או קולקטיבי, או של ערך עיצובי, נניח בגד של

מעצב מאד נחשב,  בגד עשוי מחומרי בסיס לעילא ועילא ומחזיק מעמד באופן נהדר

וממש ממש מתחשק להשתמש בו.

אז בתמונה יש למשל:

את "האריה, המכשפה וארון הספרים" משנות הששים שקבלתי במתנה

עגילים שקבלתי מדודה אהובה

שעון של סבתא שלי שהחלפתי לו רצועת עור

סווטצר רך ובלוי שהוספתי בגלל התווית

וצעיף הרמס שקבלתי במתנה מגבר עם טעם משובח לפני המון המון שנים

אני משוכנעת שלכולכן יש דודות, אמהות, סבתות, חברות של סבתות וכל הדברים

האלה נמצאים שם, במגירות, מחכים רק שתזכרו בהם, תשלפו אותם ותערבבו אותם

עם הבגדים שקניתן בשנים האחרונות, השנה. צעיפים, שרשרות מעשורים שונים,

סוודר סרוג, חגורה תלויה בארון כבר עשורים ואופס, עולה על המכנסיים כאילו נוצרה

עבורם, טבעת פלסטיק נשכחת משנות הששים של אמא שלך, עגילי חישוק גדולים,

מטפחת לשיער, שמלת טאפט של סבתך, חולצת "אתא" של אבא שלך כמו זו שלי

שגנבתי לו לפני שנתיים, סיכת שיער, סוודר תחרה, ואם את בגילי פחות או יותר

בטח יש לך בארון בגדים נהדרים מפעם, ג'קט של "ג'ייד" או "מיפ" או ראש אינדיאני

מימי נעוריך שמתחבאים בארון, עליונית של גוטקס כמו אלה שתמי בן עמי לבשה,

לכל בגד יש סיבוב שני או שלישי, תראו את הנמרים ברחובות בחורף הזה.

צאו לחפש בארונות הנעורים שלכן, של אחיותיכן, ואל תגזימו,

החוכמה, כמו שאני תמיד אומרת, כשנותנים לי לדבר, היא מינונים,

בטח בגילאים שעליהם אני מכוונת, נניח חמישים וקדימה,

כי גם מדונה לבשה וינטאג' למשל ב"סוזאן סוזאן", אבל זה ברור

שלא זו הכוונה. מינונים,

מכנסיים שחורים, סוודר שחור, סיכת וינטאג', מעיל שמצאת בארון, לא צריך יותר.

ג'ינס, חולצה לבנה, חגורת וינטאג', שעון, קרדיגן גדול של סבתא, קלאץ של אמא.

שמלה מ"זארה", צעיף מדהים שמצאת או קנית ( תכף רשימה ), מגפונים וג'קט

משנות השבעים שהבת שלך מצאה איפהשהו.

כמו חוק האותו דבר ואחד אחר שאולי ארענן בשבוע הבא,

ככה גם עם הויטאג', כמו צ'ילי צריך להתייחס אליו,

טיפ טיפה, בשביל הטעם מלמטה, שירגישו בלי לדעת בדיוק למה זה כל כך טעים

ושיהיה רק אחד כזה, שלך.

.

לפעמים יהיו כאן יותר צילומים, לפעמים פחות,

היום פחות, אבל מצד שני כמה חנויות וינטאג' מצויינות.

יש כל מיני חנויות וינטאג',

יש חנויות יש שניה שאם יש לכן אהבה לעניין או סבלנות אפשר לחטט שם ולמצוא

מציאות שוות במיוחד, יש חנויות עם כיוון וטעם מאד מאד ספציפיות, חנויות יוקרתיות

שמתמחות מאד בטעם של בעל/ות החנות, כמו למשל:

החנות של מיקי ממון – שהיא כל מיני דברים, אבל בשבילי היא הבת של קיטי, חברתי

לקריירה ואשה צעירה שאני אוהבת מאד. מיקי גדלה להיות דוגמנית מצליחה מאד, והיום

סטייליסטית עובדת  ובחצי שנה אחרונה מחזיקה חנות וינטאג' עילית בברזילי 13 ת"א.

או החנות של סוזי – סוזי היא אקס רקדנית בחברת הבלט של ניו יורק, אמריקאית, היפית

בנפשה, נשואה לצלם ישראלי ועשתה עליה לפני כשנתיים. לסוזי אוסף וינטאג' כל כך

כל כך אמריקאי, פרוע, צבעוני, אקלקטי, והחנות שהיא פתחה ליד כלבו שלום היא חלל

מהיפים, צבעוניים והולמים את הכאוס הנפלא של הבגדים והתכשיטים שלה בגרוזנברג 2

ת"א וגם מוכרת באסטי.

יש רשת של שלוש חנויות בתל אביב שנקראת "ביי קילו" שאני מאד אוהבת, הן מביאות

הרבה, את רוב הבגדים מחו"ל, כך שאפשר למצוא דברים שלא בהכרח מזוהים ומוכרים,

ומוכרות את הבגדים על המשקל, לא לפי ערכם המסחרי או עיצובי, כך שאם מצאתן

מציאה נהדרת או סתם משהו, תשלמו לפי המשקל בלבד. יש להן מפות נהדרות לפעמים,

היישר מבית סבתא של מישהו אחר, ולפעמים, כמו לפני שבועיים ע"ע מעיל עור ארוך,

מדהים, נדיר ומושלם שעלה לדעתי לא זוכרת, ממש כלום אבל לא בגלל זה הוא מושלם,

הוא מושלם כי הוא מושלם, it's not about the money

ויש על אבן גבירול, מבזל עד ככר רבין בערך שבע שמונה חנויות, יש עוד שתיים שרציתי

לכתוב עליהן אבל אבדתי את כרטיסי הביקור, אז אעדכן בהמשך, הבטחתי לעצמי

שהפוסט יעלה הערב, ויש כמה בקיבוצים שאעדכן גם, ובהרצליה יש לפחות שתיים

מצויינות. ולא, לא איכפת לי שהייתה השבוע כתבה באקס-נט על חנויות וינטאג' ברחוב

החשמל, חשבתי על הפוסט הזה בשבוע שעבר ולא הצצתי עליה עדיין, בכוונה : )

עכשיו אקרא, כדאי לכן גם –

ואם תרצו להוסיף בתגובות שמות של חנויות וינטאג' שוות, בכל מקום בארץ, פליז דו.

 

:)

סופדבר

אז הסתובבתי היום בעולם הטוקבקים לרגע,

היה לא נעים להתקל באנשים עם יד קלה וכל כך הרבה זעם,

אז אני חוזרת לכאן, למקום שאני אוהבת, לחלל בטוח יחסית,

לאנשים שכותבים לי בבלוג ובפרטי מילים כנות, לרוב טובות, לא רק.

חורף זה זמן התכנסות,

וחומרים רכים, וחום, ושקט,

וכיוון שנשבעתי להעלות לפני חצות,

כלומר היום, ןלא חחר,

א נ י ל ו ח צ ת ס נ ד,

ואשלים, אערוך, אוסיף מחר, אינשאלה :)

 

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #25

.

מישהו שאל אותי השבוע מה שלום הבלוג שלי,

ובכלל מה העניינים עם בלוגים בעידן הזה, וואוו, עורר בי הרבה מחשבה.

חשבתי שמה שפעם היה קורה פעם פעמיים ביום,

פוסטים זועמים, כועסים שהייתי מעלה על ארועים שקרו, חדשות,

פוסטים מידיים כמו שהיום הופכים אצל כולם לסטטוסים בפייסבוק, בטוויטר,

איפה לא,

והבלוגים משנים את אופיים בזמן הזה, כמו שקורה גם לזה שלי.

כבר אין טעם, או סבלנות לכתוב פוסט כאן כשהפייסבוק כל כך מיידי, והטוויטר בכלל

מקצר, והאינסטגראם מראה הכל, שם כמעט לא צריך מילים, למרות שאני לא מוותרת,

ולכאן מגיעים תכנים אחרים, רחבים יותר,

זה קורה ממש עכשיו, עדיין בהתהוות,

ואני סקרנית מה יקרה לי איתו בזמנים שבאים.

בינתיים הקמתי שני עוגנים שבועיים, כדי לא לאבד אחיזה.

בשבת פוסט המלצות שקצת חבל לי שלא נתתי לו שם יותר "רחב",

יש בו אני חושבת סוג של רוחב חיים, פעם זה ופעם אחר,

פעם בגדים ופעם ספר, פעם מתכון ופעם פטנט בחצי דולר מסין,

החוכמה להיות לא צפויה, פעם בביוקר, פעם לא. פעם בגבוה, לפעמים ממש לא,

והביחד מרכיב זהות סגנונית של חיים שיש מי שיכולות/ים להתחבר אליה,

לאמץ עצות ודברים פה ושם,

שזה משמח מאד,

והעוגן השני הוא פוסט בימי שלישי שיתעסק בגיל ובבגדים,

נושא שמשיק לענייני גיל וסגנון ומידתיות והתבוננות עצמית ומה כן ומה לא,

וכל הנושאים שנוגעים ומסקרנים אותי בדיוק כמו אתכן אני חושבת.

אני לומדת, בדיוק כמותכן, תוך כדי הליכה,

כי הימים שמתווספים לשנותי, ולשנותיכן, אינם עוצרים לרגע.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #25

משמאל למעלה, בכיוון השעון, עם המוסיקה הזאת אם מתחשק לכן/ם.

זה יהיה שבוע טוב, כמעט הבטחה.

.

1. כיור וכלים – שלוש עצות, המלצות, שתיים חוזרות בעניין המשעמם, השיגרתי, זה

שאי אפשר להתחמק ממנו, הכיור בשאיפה הנקי במטבח. כיור נקי לפני

שהולכים לישון, עצת זהב, נשבעת. לוקח חמש דקות להעביר למדיח או

לשטוף והתחושה היא תחושת נצחון והבוקר ממש מוצלח יותר.

השיטה האמריקאית , כיור מלא במים חמים עם סבון מהבוקר, לאורך

היום, כל מה שמשתמשים בו נכנס לכיור, כשרוצים לשטוף כלים או להעביר

למדיח, החיים כל כך כל כך יותר קלים, נסו ולא תאמינו איך היה קודם.

הנה כפפות רחיצה – איך לא חשבו על זה קודם, זה כל כך פשוט וחכם.

לכלים, למי שמנקה זה נהדר גם לאמבטיה, לכיור, למה שמנקים. הסתייגות

אחת, לפעמים הכלים מחליקים ביתר קלות עד שמתרגלים.

 

2. אספקה שוטפת – יש כמה וכמה ירקות שאפשר שיהיו בהישג יד באופן

כמעט קבוע, אבל בשבילי הסלרי שצומח צשורש הסלרי הוא היעיל והמועיל

מכולם. זה ככה פשוט, ללהעמיד אותו בדיוק כמו את ראשי האבוקדו או הבטטה

ולראת איך תוך כלום זמן אפשר לקטוף גבעולים ולזרוק למרק. נ.ב. עכשיו עונת

האבוקדו, והכמות העלים והחן שגלעין אבוקדו אחד יכול להפיק מדהימה בכל

פעם מחדש, לא?

 

3. צעיף עם כיס ורוכסן – עוד משהו שהמחשבה הראשונה היא, נ כ ו ן, איך

לא חשבו על זה קודם. צעיף שיש בו כיס עם רוכסן כשלא רוצים תיק, לצעדה

בים, טיולים, טיולי חו"ל זה גם בטוח. צעיף מחמם, ובכיס כסף, כרטיס אשראי,

אני שמה בו משקפי שמש או ראיה, תלוי איזה עלי. אני נותנת לינק, אבל תחפשו לבד, יש.

 

4. סידרה עם גיבורים ממש ממש ממש מבוגרים – זו סידרת נטפליקס חדשה, לדעתי

ברור שהיא נוצרה בעקבות ההצלחה של " גרייס ופרנקי" ג'ין פונדה ולילי טומלין עוד

מעט עונה רביעית מגיעה. מייקל דגלאס הנפלא ואלן ארקין הבאמת הורס משחקים

שני צלייגרים בסידרת זקנים חדשה "שיטת קומינסקי" – שם שמתכתב עם "השיטה"

של סטניסלבסקי, של לי שטרסברג וסטלה אדלר ( אצל שני האחרונים זכיתי

ללמוד ). דאגלס משחק מורה למשחק אגדי, ארקין הסוכן שלו וחברו הטוב. הזוג

המוזר במהדורה אחרת. שווה לראות בגלל ששניהם מוכשרים ושובי לב גם בדרך

בה הם משקפים את גילם, הכתיבה והחן שבסופו של כל פרק אני חושבת לעצמי,

ככה זה יהיה? וזה גם מפחיד וגם מרגיע. סידרה גפילטע עם פלפל שחור.

.

לפעמים אני לא מבינה איך כל אחד רוצה שקט ונועם הליכות ואהבה בחייו,

ובמרחב הציבורי הכל כל כך הפוך וכעוס וטעון,

איך צריך ללמוד לחיות בין החוץ לפנים ולא לשכוח שכנראה גם האחר חי בשתי פנים,

זו לא פריבלגיה רק של אלה שחושבים נכון, ומאמינים בטוב.

זה יהיה שבוע עמוס השבוע,

ואני לא אוכל לחגוג לאחותי הקטנה יומולדת ביום שני,

אז הנה ברכות יומולדת כאן מומו,

ותזכורת לזה שבלב, אנחנו תמיד.

. #ארבעפעםבשבוע #onceaweek

גיל ובגדים #1

.

פתיח

אני מגלה מחדש את חדוות ההתלבשות,

את הכוח, ויש כוח, למה שאנחנו בוחרות, בואו נגיד את האמת, ללבוש.

בכל בחירה כזו יש יכולת, גם אם לא מודעת, לשלוח אותנו החוצה, אל העולם,

לפעמים גם אל עצמנו עם משהו נוסף.

יש מי שיגידו שזו שטחיות נטו, כי הרי הבגד לא עושה את האדם וכו',

והוא באמת לא עושה את האדם,

אבל אם מתייחסים אל בגדים, אופנה, כאל שכבה נוספת של אנרגיה, וכוח,

מגלים שזו שכבה מעניינת, מועילה ואפילו משמחת.

וכשמגיעים לנושא הגיל והבגדים שם בכלל מתרבות השאלות,

מה מותר? מה לא? למה לא בעצם? מי מחליט?

אז זה שיש צלוליטיס אומר שאסור מכנסיים קצרים? מותר? למה לא? למי אכפת?

וחצאיות מיני, ובלי שרוולים? וטרנדים מטורפים מותר או שזה שדה הנעורים?

אני לובשת מה שטוב לי איתו, מה שנעים לי, שאני מאמינה שאני ניראת איתו טוב,

שעושה לי מצב רוח טוב, שהדימוי העצמי שלי מתאים לו ( באותו יום ),

אני כן רגישה לענייני גיל,

להיות קורבן אופנה בגיל עשרים ושתיים זה מגוחך בדיוק כמו בגיל ששים ושתיים.

זה סבבה להיות בעניינים, לדעת מה הטרנד עכשיו, ומה נראה מיושן ממש,

כדאי לשלוף ממנו, מהמה-הולך-עכשיו רמזים ודוגמיות לשימוש עצמי בגיל שלנו (י),

וצריך להתנהל בשכל ורגישות והכי חשוב טוב טעם כמו שדודה אתי הייתה אומרת,

לזה המגזינים שלך לא באמת יכולים לתת טיפים, והיא קצת צדקה ( כמו תמיד),

אבל גם קצת לא. אפשר ללמוד ולשנות ולהוסיף ולאמץ רעיונות וטיפים מאחרים/ות,

והנה אני כאן, קחי כל מה שמוצא חן בעיניך, אמצי, שני, מה שיבוא לך, בשמחה,

בגלל זה אני מתחילה את הפוסטים האלה אני חושבת, בשביל כולנו ( כי גם אני

הרי משוטטת ברחבי הרשת, קוראת, מביטה, מאמצת, לומדת מאחרות. סיסטרהוד.

#גילובגדים הוא האשתאג שפתחתי לפוסטים באינסטגראם שלי שעניינם בגדים.

בגדים וגיל, יתכן שאפתח עמוד, נראה לי נרקיססטי מדי לפתוח עמוד שכולו רק

צילומים שלי עם בגדים, עם כל הכבוד לבגדים, ויש כבוד.

אז הנה גיל ובגדים פוסט ראשון #1

 

והפעם: טוטאל לוק

שחור עם שחור, בהיר עם בהיר כמו בסוף הפוסט הקודם וג׳ינס עם גינס.

לא הרבה צבעים יכולים ״להחזיק״ טוטאל-לוק,

זה כמעט תמיד אגרסיבי מדי,

אבל ג׳ינס עם ג׳ינס הולך עם הכל,

אפשר לקחת את הבסיס הזה ללא מעט כיוונים, סגנונות,וחיבורי צבעים.

כמו זה למשל,

ג'ינס וג'ינס, עניבה ארוכה וצרה כמו שצריך היום ( יש לי כמה אגב הקיוסק ),

נעלי עקב ( אפשר גם מגף קרסול גבוה ), גרביים שמוסיפות כי הן לא סתם,

חגורה ומעיל עוא שחור ארוך שלא האמנתי למזלי כשראיתי אותו בחנות וינטאג'

בשבוע שעבר, התעלפתי עליו! וספר נהדר, משקפיים והפנינים גם.

.

או נעלים שטוחות מבית טוב, חגורה טובה ממש ומשקפים עם צבע,

או עקבים גבוהים, חזיה או חולצת קומבניזון מציצה, עגילים עם נוכחות ושער אסוף,

ובטח שגופיה לבנה, חולצת ג'ינס פתוחה וסניקרס מדליקים עם גרביים שיש עליהן קטע.

אבל אני הכי אוהבת את הלוק הזה

.

זה שזאתי הודיעה לי בגללו השבוע שצר לה להזכיר לי, אבל לא נולדתי בחווה עם פרות

ואסם ושירי קאונטרי וגברים מחוספסים, וקאובוילנד זה לא כאן.

אני אוהבת, מתמיד, מגפי קרסול מחוספסים, חגורת עור מאוסף חגורות הוינטאג׳ שלי,

שלהפתעתי גיליתי לא מזמן שנילי לוטן, ישראלית שהפכה למעצבת נהדרת שממש ממש

מצליחה שאין לי מושג למה היא לא פותחת כבר חנות כאן, מחזיקה באוסף דומה,

וצעיף שווה שקשור פתאום אני רואה לצבעי הסתיו, צעיף שמונח כאן כבר שנים כי

פעם-אני-אהיה-גדולה-ואתחיל-להשתמש-בצעיפים, הפעם הזאת הגיעה, והנה ואני

אוהבת צעיפים מאד, והנה הפוסט הבא כבר נרקם,ושיער שלא מצליח להחליט

if to blond or to grey

 

סופדבר

ובינתיים אפשר לשחק בבואו-נעמיד-פנים-שסתיו כאן,

עם חולצות כותנה דקיקות ומכסימום בערב קרדיגאן קטן ליתר בטחון,

נמשיך להביט בפליאה בחדשות ולקוות לטוב עם מי שמנהלים לנו את החיים,

אפשר לחכות למופע תיאטרון החדש של אבשלום פולק – קראמפ

לחכות לרקפות, לכלניות והכי הכי הרבה לנוריות שמיד יגיעו ויאירו הכל,

ללמוד לבשל מרק שמעולם לא הכנת, ללכת פיזית לסרט, טלוויזיה לא נחשב,

להגיד מילה טובה למישהו שיופתע וישמח ויתחזק,

ולזכור שתכף סופשבוע,

הופפולי, סתווי.

.

.

נ.ב. פוסט שבועי #גילובגדים מתוכנן לעלות כאן בימי שלישי, אתמול הייתה מלחמה.

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #24

.

חצי שנה,

פעם בשבוע ( חוץ מחודש נורא אחד )

גאה בעצמי ומגלה שפוסט קבוע זה הרגל מצויין,

גם להפרעת קשב, וגם עוגן פנימי מינימלי אך מחייב.

יש זמנים שהתחושה היא שכולם צריכים ממך משהו,

הורים וילדה/ים וחברים והחיים עצמם גם יודעים לדרוש את שלהם,

ועולמות פנימיים נחים מעט מלהביע וליצור ולייצר כל הזמן,

זמן התכנסות מלא סקרנות,

מה יגיע אחר כך.

הנה

ארבע המלצות, פעם בשבוע בפעם העשרים וארבע,

וגם פס-קול גוספלי משו לסוף הוויקאנד שכאן, ולסתיו שמתארך השנה.

ושיגיעו השבוע דברים מעניינים, מהרצאות, מאנשים, מספרים שלא שמעתי קודם,

זה הכי כיף.

משמאל למעלה, בכיוון השעון..

.

.

1. קרם פלאים – זה קרם רב תכליתי אבל ממש ממש מצויין. לגוף, שפתיים, פנים, ידיים,

כפות רגליים, מה שתרצו. איךשהו קצת מסובך להצליח למצוא אותו עם משלוח לא מאד

יקר ( אם תצליחו, אנא כתבו בתגובות ), אבל אם תחפשו באי-ביי אמזון וברשת תצליחו

ולדעתי שווה לגמרי את המאמץ. הצבע של המיכל כחול בוהק, אבל זה צרם לי מדי

בעינים, אז  שיניתי לשחור לבן את ה Egyption magic

 

2. קופסאות פלסטיק משומנות- עכשיו, בזמנים האלה כשאני משנעת קופסאות אוכל

לירושלים, שיהיה לה, שתהיה לה הרגשת בית, ואם היא תשכח סיר על הכיריים, עדיף

שנכין, ומקבלת אותן בחזרה, אני צוברת לא מעט עצות ופטנטים קראו לי מרתה סטיוארט

בקרוב, בענייני אריזה, תעבורת אוכל, מתכונים חדשים, והנה אחד, אם לא ה פטנט

שלמדתי השבוע מאיזה סטטוס בפייסבוק לא-זוכרת-מי-סליחה נוסה בהצלחה במטבח

כאן כמה וכמה פעמים ואני מתחייבת שזה באמת עובד באופן מפתיע ונפלא.

הבעיה: קופסאות ומיכלי פלסטיק אחרי שאין בהן אוכל אבל השמנוניות על הפלסטיק

סרבנית ועקשנית ודורשת עבודה והמדיח לא ממש טוב להן או עושה עבודה רעה

הפתרון: ובכן, קצת סבון כלים, שליש מים חמים, מגבת נייר. לסגור את הקופסא, מיכל

עם המכסה המתאים ולנער. כמה שנשמע טיפשי, ככה עובד, חצי דקה והקופסה מוכנה

להטען מחדש. נסו ולא תתאכזבו, מילה של אמא של זאתי.

 

3. טעיםםם – מתברר שלהכין אוכל רק לעצמך, שכחתי מימי הרווקות רחוקים שלי,

זה גם כיף גדול, הטעם היחד שיש להתחשב בו הוא שלך, גם אפשר לחפף בלי יסורי

מצפון, גם לאכול לפעמים מול הטלוויזיה או המחדב שישמור אותך האלוהים וגם לגלות

דרכים חדשות לאוכל מהיר כי-למי-יש-סבלנות-להשקיע-ממש וגם טעים כמו שלא האמנת

בפעם הראשונה שאילתרת והצליח ככה:

המצרכים: תפוח אדמה או שניים

הכנה: מיקרו לתשע עשר דקות, אתם מכירים את המיקרו שלכן/ם, שיהיה רך.

כשהמיקרו עובד, להניח על הכיריים את המחבת הכי כבדה ומסיבית שתתחמם ממש.

להוציא את תפוח האדמה, לעטוף במגבת ולתת מכה / מעיכה על השיש, שימעך קצת.

עם סכין חדה במיוחד לחתוך את המעוך. המחבת לוהטת?  לפזר עליה קצת שמן זית,

מלח, פלפל, גם על שני החצאים ולהניח אותם, חצי חתוך כלפי מטה, על המחבת תצצצ.

לקחת כף עץ גדולה וללחוץ מעט ולמעוף מעט את תפוחי האדמה כדי ששטח הפנים

יגדל. להמשיך ללחוץ לא מדי / להדק עם כף העץ. כשיהיה ריח של להט תהפכו פינה

ותציצו, אם יש סימני חריכה חזקים, שחורים, זהו. לא משנה מה ליד, טעים בטירוף.

 

4. סוודר משלך – סוודרים זה כיף. כשהם עשויים מחומרים נעימים, לא מכבידים מדי,

עם חולצה מתחת, בלי חולצה. בגודל מדוייק עד המותן, אוור סייז כאילו גנבת מבן זוגך

או אבא שלך ( אני, תמיד ), או בדוגמאות או חלקים, והשנה יש גם את אלה שנראים

כאילו מישהו הוסיפ/ה להם טאצ' אישי, מה שאני עושה כבר שנים, זה קלי קלות גם

לאלה שלא עושות כלום, זה גם לוקח רבע שעה, זה גם אפשר לעשות עם ילדים

ונוער או סבתות והתוצאה נותנת לסוודר שלך יחוד, אין עוד אחד כזה. זה יכול להיות

הרמוני ורגוע כמו שאני בוחרת או הכי פרוע, אקלקטי וצבעוני כמו מישהי אחרת.

המצרכים: סוודר, מחט גדולה עם קוף גדול וחבילות צמר על פי טעם, תוכנית, בחירה,

רכשתי בחנות לחומרי יצירה את הכל בארבעים ש"ח. הדרך הקלה היא להתחיל פשוט,

במקומות הברורים בסוודר הראשון, הצמרוהמחט הגדולה עושה הכל ממש ממש קל,

אז כמו בצילום, מתחילים בתפרים, בשוליים, מסביב  לכיסים, לצואר, אפשר לאורך

השורות, אפשר בתפר שכחתי-את-שמו-הולכת-לבדוק-שניה, הנה,  תפר-תך-שינים

או תפר פשוט כמו בשיעורי מלאכה. יש תוצאות. אעלה באינסטגראם מחר.

 

#גילובגדים זה ההאשתאג שלי באינסטגראם לענייני בגדים וגיל, עוד לא באמת

הצלחתי לפענח לעצמי מה אני רוצה לעשות עם התאבון החדש שלי לבגדים, להעלות

פוסט על נושא מסויים שקשור לאופנה, בגדים, גיל? לצרף כאם את ההמלצה החמישית?

משתעשעת, בסוף כמו תמיד מגיע רגע שברור מה נכון,

בינתיים, בהיר על בהיר, מעתיקה פוסט מהאינסטגראם.

בחירה בצבע אחד, גם אם בכמה גוונים, היא בחירה ברורה של מראה.

בבוקר הזה זה היה הלבן המלוכלך עם האוף וייט, הבג׳, צבעים בהירים והרמוניים בכל

עונה, אבל איכשהו בסתיו הם תואמים להתרככות הכללית, לתחילת ההתכנסות.

נכון שיכולתי להתפייט עליהם באביב, אבל עכשיו נובמבר והאמת שהם קצת יותר

מפתיעים כשהם נלבשים בסתיו ובחורף, וחוץ מזה, סריגי כותנה כאלה מדוייקים עכשיו,

בטח אם תיישמו את סעיף ארבע בפוסט. עם גופיה דקיקה שתחמם כי הסריגה מחוררת

וכבר קצת קריר, עם כתף חשופה במקרה, מכנסיים רחבים ומושלמים לנצח, נעלים

חרדליות שרק מציצות, צמיד מידתי, צמיד או צעיף, לא להעמיס, משקפיים ותפוז ראשון,

סתיו.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

 

.

 

.

.

ועוד לא דברתי על to blond or to grey

………………………………………..///#ארבעפעםבשבוע #24 #onceaweek

 

 

ארבע המלצתו, פעם בשבוע #23

.

נובמבר,

פעם הוא היה אמצע החורף

ועכשיו אני מורחת קרם הגנה ( גם על כפות הידים והמחשוף פליז ) לפני  שאני יוצאת

מהבית. מה מחכה לדורות שיבואו, ואיך עניין המיחזור נעלם מהשיח הציבורי כאן כמעט

לגמרי. גם בפרטי אני רואה ומרגישה החלשות, אוי מיכל האיסוף רחוק, לא משנה פעם

אחת, גם בתקשורת ואפילו בבחירות לעירית תל אביב אפילו לא עלה לדיונים, עצוב.

אני חושבת לנסות לעבור עם הפוסט השבועי הזה לשבת,

החיים קורים כל הזמן בלי התחשבות במחוייבות האישית שלי,

אז אנסה.

חוץ מזה, העניין הזה של זאתי לומדת וגרה בירושלים מתקדם לא רע יחסית לציפיות של

כולם that is. ווטסאפים, שיחות, אפילו בואי-תקחי-אותי-עכשיו אחד שעמדתי בו בגבורה,

שישי שבת בייתי של פינוקים ושמחות,

כביסה, קופסאות אוכל, חדר נקי,

או בקיצור חזרנו לטירונות,

אבל זאת תמשך שלש שנים אם אלוהי אפלטון וחבריו יסכים.

וממרומי גילי,

שמחו בחייכם קצת, יש שם בחוץ צרות גדולות ורציניות באמת

ותנו בלב מילה התכוונות אמיתית וטובה למי שצריך אותה.

והנה,

ארבע המלצות, פעם בשבוע בפעם העשרים ושלש,

משמאל, בכיוון השעון,

וגם מוסיקה להקשיב לה בזמן שאתם קוראים את הפוסט,

ותכף,

עוד מעט, יהיו שמים מעוננים ורקפות ומרקים סמיכים ונתגעגע לשמש,

מעגלי עונות וחיים.

 

1. גרביים – נכון שתמיד שואלים לאן הן נעלמות, היחידות האלה? גרבנו שתיים, הסרנו

שתיים, הנחנו בסל כביסה, כבסנו, תלינו, יבשנו ואחת נעלמה. זו באמת תעלומת חיים כל

כך אווילית וכלל עולמית ויש כל מיני פתרונות: לתלות אותן בזוג, לכבס אותן

בשקית כביסה שמיועדת לכביסה, לשבת פעם ב עם כל הבודדות ולגלות שזה מצליח

לגרום לאיחוד משפחות בכל זאת, לקנות מראש כמה זוגות זהים, אבל הלינק הזה,

מציע פתרון שאיך לא חשבו עליו קודם, תודו, ויכול להיות גם סתם מתנה משעשעת.

חוץ מזה ידעתם שאם אתם לא מצליחים להבדיל במיון בין שחור לכחול כהה, בצילום

רואים מיד את ההבדל? אז תדעו.

 

2. חורף ושכל – מאז שזאתי עברה לירושלים ומקננת לה דירת סטודנטיות מוארת

ומקסימה, הראש שלי מחשב כל הזמן. מה היא יודעת, מה היא לא יודעת, מה אני

חייבת להגיד, להזכיר, לקנות לה, מה אני חייבת לשתוק לגביו ולאפשר לה ללמוד

לבד. אחד הדברים הראשונים שקניתי והנחתי בארגז הגדול שבו מניחים דברים

שיעודם ירושלים בימים האלה היה מטף הכיבוי אש הזה, תנורי חימום, קצר במזגן,

קצר בחימום באמבטיה, נר רומנטי שנשכח, סדין חשמלי למי שאוהבים, אין לדעת

והחורף, בפרט זה הקפוא בהרים יכול להביא לא מעט טפוטפוטפו תאונות אש. אז

עשו לעצמכם/ן טובה, יש להשיג בכל חנויות ההום סנטר, טמבוריות, הנה למי

שמתעצל/ת, מטף כיבוי לרכישה אוןליין וגלאי עשן גם. בחייאת, לא רק לסטודנטיות.

 

3. משבצות ופלאנל – באמת שפלאנל זה כזה אושר שבכלל לא משנה אם הוא

במצעי מיטה, בפיג'מה, בבגדי בית או בשיאו בחולצות משובצות, והנה שוב מסבירים

לנו המסבירים לנו שהמשבצות חזרו, אני אוהבת משבצות תמיד, גם פלאנל ובכל פעם

שהאופנה שוב עושה סיבוב ומעלה לגדולה זמנית משהו שאני אוהבת אין שמחה ממני,

כי זה אומר שאני יכולה למצוא בחנויות מה שאני אוהבת ושישאר איתי ואצלי גם אחרי

שהמחליטים ימשיכו לטרנד אחר, אז השנה, משבצות ואתמול מצאתי לי שתי חולצות

פלאנל מושלמות וגם אחת חולצת ג'ינס פשוט אקסטרה נהדרת באמריקן איגל שנדמה

שהפכה להיות מה שהגאפ היה פעם, אופנת בייסיק מצטיינת לכולם, שום קצוות, שום

יחוד, עשוי אחלה ואם משכילים להשתמש בבייסיק עם מה שיש לך להוסיף, נהדר.

 

4. כבר שבוע שאני מסתובבת עם שפתי אנג'לינה ג'ולי, גם אתן? אין מילים להסביר את

היובש הזה בסוף אוקטובר ולא בגלל הקור אם נפליג למחוזות ניו יורק בחורף למשל.

אז הנה המלצה למוצרי עור אמריקאים ונפלאים, ברי השגה בארץ. בעניין היובש הזה

בשפתיים ובאופן כללי, זו המלצה רחבה יותר מרק שפתיים יבשות, kiehl's – שני

שימושים והמצב משתפר, אבל ממש. בדיזינגוף סנטר, בקניון אביב ונדמה לי שבTLV.

 

 

והנה, אחת מקופסאות האוכל שיעלו לירושלים היום,

אבל בקלות אפשר לאכול אותן בבית עם נודלס, אורז, אטריות אורז או בלי כלום,

השם שלהן: אמא תקפיצי משו, הכנה כאן למטה:

.

ווק, שמן זית.

לחתוך מראש מה שיש: בצל לטבעות, גזר קטן לעיגולים, גזר גדול לג'וליאן, ע"ע

פרוסות דקות ולא ארוכות מדי, פלפל גם. קולורבי לריבועים, כרובית וברוקלי לפרחים

לא קטנים מדי, שיהיה מה לנגוס, לא גדולים מדי, לא נעים בפה. מה עוד? מה שאתם

אוהבים. כשאני מכינה בלעדיה, אני מוסיפה תפוחי אדמה חתוכים לריבועים קטנים,

היא טוענת שזה הופך את המנה לקצת קמחית בפה. שעועית ירוקה קפואה, לפעמים

גם גזר גמדי קפוא כי יש לו טעם אחר מסתם גזר, פטריות אם יש, תירס אם יש או

קפוא או הקטנים מהשימורים, הקיצר כל מה שיש ומתחשק ממשפחת הירקות.

הכל על משטח גדול, או צלחת גדולה, ערימות ערימות.

מחממים את השמן, בצל ושום ( הרבה ) לבד בווק לחצי דקה, מערבבים כל הזמן,

מתחילים להכניס את הירקות, מתחילים באלה שצריכים יותר זמן להתבשל, להצלות,

להיות מוכנים, כרובית, גזר, קולורבי, ברוקלי, מערבבים המון, ממשיכים להוסיף ירקות,

ולערבב.  עכשיו מלח, פלפל, התבלין הזה שאתם מאד רוצים, ומערבבים כן?

האחרונים, פטריות ופלפל אדום ונבטים אם מוסיפים. מערבבים כבר אמרתי? לקראת

הסוף מוסיפים קצת, ממש קצת, נניח חמש שש שבע  כפות של או ציר או סתם מרק

ירקות צלול, או מרק עוף או קצת מזה שתזמינו מיד.

מערבבים, כן? מוכן? סבבה.

לא לארוז כשזה חם, אבל לאכול כשזה חם. אמא הקפיצה משו.

——————————————————

זהו. תהיו נדיבים, לכו לבקר את ההורים שלכם,

או לפחות תרימו טלפון, אפשר את סבתא במקום,

אני משקיעה בעתיד הרחוק שלי כרגע,

אתם בטח מבינים…

.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

ארבע המלצות, פעם בשבוע #22

.

אז הסתיו כבר עושה סימנים,

כאלה שאם מעט תשומת לב אפשר לפרש כהתחלה,

צינת בוקר מוקדם, אור אפרפר, מזגן מופעל פחות.

זאתי מקננת חדר בירושלים,

ואני מקננת כאן בטירוף,

הגעתי למסקנה שאני מקננת לכבוד עצמי,

מסדרת, ממיינת, מארגנת כאילו אין סבתא שלי עומדת לי מאחורי הגב,

ומחר ליל הסדר. כל טיפת אבק, כל קיפול ותפר נבחנים בקפידה.

גם בהמלצות אני מזהה מגמת התכנסות,

אולי של הסתיו, אולי של עצמי, ימים יגידו.

אז הנה, צהרים וארבע המלצות, פעםבשבוע #22

משמאל למעלה, בכיוון השעון, כרגיל.

 

1. עץחגמולד – זו תהיה השנה הרביעית, הדצמבר הרביעי שבו אני מסמנת גם את

כריסמס כאן בבית. עץ ירוק ( מפלסטיק, למרות שהייתי שמחה לשחזר את מג ראיין

סוחבת עץ ענק בעצמה ), מקשטת אותו באורות קטנים ונוצצים, מניחה, תראו בצילום,

את אחד מגמדי שלגיה מגחך, מקשטת בהכי נוצץ, מואר ומשמח לב ועין שאני יכולה.

זה עושה לי מצב רוח טוב מאמצע דצמבר עד תחילת ינואר, מה רע? כאן בלינק,

חנות אחת מרבות. יש גדלים שונים של עצים ירוקים שיחזיקו שנים. נ.ב. חנוכיה, זה

וסופגניות, והבית שמח, הבטחה. אם אתם חותמים על הצ'קים וינטאג' שלכם

בתאריך עברי, ההמלצה הזה לא בשבילכם.

 

2. מסכים – שתי ציפורים בתמונה אחת.  – ה…לא יודעת איך לקרוא לזה, מתקן,

או קיי, המתקן הזה הוא המצאה כל כך מוצלחת ומגוחכת , תבחרו בעצמכם, שרק

אחרי שזה הגיע אלי ושינה את חווית הלראות אייפד במיטה או על הספה או איפה

שלא יהיה הבנתי את הגאונות שבה. הערה: אין לי כבר שנים טלוויזיה בחדר שינה,

מצד שני, היי, לא קדושה, אז עד היום הנחתי על לוח, כרית, החזקתי בידיים, לא היה

כיף, מהשבוע האחרון, שלמות, לא פחות. זה מתקן שעולה חמישים עד מאה ש"ח,

יש לו ארבע זרועות מאד גמישות וחלק עליון עם חריץ למכשיר שיכול לשנות זוית

וסוג של וו שמחזיק ותופש את האייפד, טלפון, מה שתרצו. מניחים אותו כמו נניח מגש

מיטה, מכוונים את גובה הרגלי עכביש ( באמת דומה ) וזוית המסך ואפשר לשתות,

לפצח גרעינים, להתמתח ובאופן כללי לא להתעסק עם המסך הזה יותר. מינוס

יחיד, צריך להוציא את האייפד מהמגן שלו, מעבר לזה, שלמות, לא צחוק.

 

2ב – זו הסידרה שמצולמת על המסך, שברצינות אם יש לכם נטפליקס ואתם לא

מתחברים אליה כרגע, כל כך צר לי עליכם,שמה Wanderlust  "תאוות נדודים"   

עם טוני קולט שנותנת משחק שאין דומה לו, אין מחשבה שלא רואים על הפנים שלה.

זו דרמת יחסים, משפחה, זוגיות ארוכת שנים, טיפולים פסיכולוגים והמון המון סקס.

סטיבן מקינטוש משחק את בעלה וגם הוא, תביאו לי כזה.

 

3. פופקורן – גם לסידרה, גם לעכביש, גם לסתיו, גם לקלוריות. גילינו פופקורן מחולק

למנות קטנות שזה פטנט נהדר. גם פופקורן וגם בלי חזירות. בכל הסופרים לדעתי.

 

4. חולצת ג'ינס – מי שעוקב/ת אחרי באינסטגראם ראה את תלונתי השבוע שאמרה

ככה: נכון שחולצת ג׳ינס טובה היא אוצר? נכון שלוקח עשר שנים של כביסות ולבישות

ופיקניקים ונסיעות ומה לא כדי לרכך אותה לדרגה מושלמת? נכון? נכון. אז כשזאתי

הצטרפה לשותפות עליה לפני כמה שנים נאנחתי והסכמתי, לפחות יש לה טעם טוב

לחשתי לעצמי כשלקחה אותה בדיוק כשאני התכוונתי. השותפות החזיקה יפה עד השנה,

לא היו לי תלונות, אבל עכשיו, ממש עכשיו הסתיו מגיע לירושלים היא אומרת לפני שהוא

בתל אביב ואורזת אותה, ואני שותקת #אמאסמרטוט. אז נכון שיש לי עוד כמה (וכמה)

חולצות ג'ינס, זה אחד המלבושים החביבים עלי אבל יש תמיד אחת שהיא המושלמת.

בקיצור, כתבה לי לא זוכרת מי שהיא סומכת עלי שאמצא חדשה להמליץ עליה,

הא, אתגרים הם דבר חביב עלי, יצאתי למסע קטן, הימים כאן מורכבים מכל מיני דברים,

והמסקנות הן:  – לחולצת ג'ינס יקח זמן לההפך לנהדרת, כדאי לכבס אותה בהתחלה

שוב ושוב, כשצריך וכשלא ממש צריך. – גשי לארונות של הגברים בחייך – בקרי

בחנויות יד שניה ווינטאג'. רגישות לרעיון יד שניה? הרתיחי את החולצה כשתגיעו הבייתה

– מצאתי כמה נחמדות, הנה אחת, ועוד אחת מאסוס, ואפשר למצוא כאלה באתרים

יקרים, בעיקר אמריקאים במאתיים דולר חולצות ג'ינס נהדרות, אבל היי, חולצת ג'ינס היא

חולצת ג'ינס. צאו למסע וכשתמצאו, שיהיו לכם שרירי לב או התנגדות חזקים משלי,

א ל תתנו לילדות שלכן את החולצה האהובה שלכן,

או לפחות תוציאו הבטחה שכשהחורף הממשי יגיע לירושלים,

תקבלו אותה בחזרה,

עד האביב.

.

וההמלצה החד משמעית שלי להשבוע היא ההפגנה הזו.

זה כבר לא קשור לימין או שמאל ( למרות הנסיונות כן לשייך את זה לשם(,

זה הפגנה למען העתיד של הילדים שלנו,

למען חופש הביטוי, היצירה והאמנות,

שכל מי שמנסה להגיד לנו מה מותר לנו לנגיד או לחשוב או להאמין בו,

מהווה סכנה אמיתי לעתיד שלנו כמדינה חופשית ודמוקרטית,

ומי שממונים כרגע על התרבות והחינוך פועלים נגדנו,

אין דרך אחרת להגיד את זה,

הם אוייבי חופש הביטוי, חופש האומנות,

מסכנים את החופש שלנו להיות מי שאנחנו בוחרים להיות,

לא מי שהמנוולים האלה חושבים שאנחנו צריכים להיות.

ואם אתן מגיעות, גם אתם, תגידו היי,

אני אהיה עם שלט תוצרת בית שיסביר להם בדיוק, בדרך יצירתית אני מקווה,

מה ב ד י ו ק אני חושבת על חוק הנאמנות שלהם.

 

 

תקשיבו רק לקול הפנימי שלכן/ם, הוא המצפן הכי טוב,

איש לא יכול להגיד לכם מה טוב לכם,

בטח אם אתם אנשים חושבים ומבוגרים.

אז,

הנה חווה אלברשטיין, שאומרת דרך האמנות שלה כל מה שהיא רוצה.

עוד מעט יהיו רוחות, ושעון חורף, וחוף ים סוער,

וערמונים, ועץ מנצנץ, וסוודרים גדולים, וזה יהיה חורף נהדר,

אני יודעת את זה בעמקי ליבי.

 

נ.ב. אתן יודעות, או זוכרות, שבבלוגים יש אפשרות לקבל התרעת פוסט במייל, נכון?

 

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

.

ארבע המלצות פעם בשבוע #21

.

החודש הזה היה מלא טלטלות רגשיות,

מדי, הרבה יותר מדי.

של אחרים, של אחרות, של קרובים וקרובות יותר, ופחות, וגם של עצמי.

חלקן בלתי אפשריות, חלקן חלק מחיים, וכולן מציפות, משתקות, דורשות שקט.

לא הצלחתי להביא את עצמי להתעסק בתענוגות קטנים ועצות משמחות,

בבגדים, אוכל, תפנוקים, טיפוח,

בחיים הפשוטים עצמם.

אחרכך חשבתי שתענוגות קטנים הם הסוכר החום על העוגה, הביס האחרון של הקרמבו,

הרגע שכתוב סוף על המסך אחרי סרט נפלא, שמוסיקה מצליחה ב א מ ת להרטיט לב,

שהתענוגות הקטנים הם הסוכריות הקטנות של החיים,

ושזה בסדר להתענג, אפילו רצוי.

הנה ארבע המלצות, פעם בשבוע #21

מלמעלה משמאל, בכיוון השעון.

ושנדע רק טוב מהיום.

 

1. ללחוץ, לשחרר, למשוך – טוב, אין ספור טריקים מופיעים על מסך המחשה בנסיון

לשכנע אותנו ( אותי ) שאפשר לשפר ולשמר את מה שיש, במקרה הזה,את עור הפנים

( ואת כיוונן באופן כללי, למעלה או למטה ). אלה סוג של כוסות רוח קטנות ועדינות

שמטרתן להזרים את הדם כמו שעושה מסג' טוב ועל ידי כאן להחיות את העור, ל"נפח"

אותו מעט ובאופן כללי לתת תחושת ומראה טוב יותר. אני על זה כבר חודש וחצי בערך,

אולי קצת יותר ומאד נהנית למען האמת. חייבים לשמן את העור במשהו, לדעתי ממש

ממש לא משנה במה, זה רק למען התנועה החלקה של ה…דבר הזה, לא יודעת איך

לקרוא לו. מול המחשב, במיטה, איפה שיוצא לי, לא מביטה במראה, לא עושה עניין.

מניחה, לוחצת קצת, משחררת, זה יוצר ואקום, מזיזה הלוך חזור, מתפללת, חוזר חלילה,

וזהו. לדעתי, שווה לגמרי. קניתי שני סטים והאמת שהצלחתי לשחרר כתפיים תפוסות עם

הגביעים הגדולים האלה.

 

2. תכף חורף – אז שנת הלימודים התחילה וזאתי שלי עברה לה לירושלים בשבוע

שעבר, כתוצאה מכך יתכן שיהיו כאן לא מעט מתכונים ולינקים לקופסאות פלסטיק ושאר

ענייני דירות ושינועים. בינתיים רק מהמחשבה כמה יהיה לה קר בירושלים יצאתי למסע

גישושים ומצאתי את הדבר הכי מתוק ויעיל גם לה, גם לילדים הקטנים שלכם ולמען

האמת גם לעצמי. אלה בקבוקים חמים בגודל של כף יד! עכשיו תחשבו, ברצינות, איך זה

ללכת בחורף כשבכיס במעיל או על הצואר צמוד אליך בקבוק חם מיניאטורי, לדעתי זה

גאוני, באמת, גם להוריכם הזקנים ולטיול שנתי, ובכלל.

 

3. קולגן טעים – אז מציפים אותנו בחשיבות הקולגן, ויש כדורים ואבקות וקרמים, אני

אוהבת קרמים שאמורים להעצים ולהגביר את כמות הקולגן בגופנו, אם לדייק, בפנים

שלנו, יפה, אבל אז קראתי מאמר חכם על כמה קולגן יש במרק בשר למשל, או בציר

בשר, אצתי רצתי, הכנתי סיר ענק, הקפאתי במנות, מקפידה לשתות מנה טעימה מידי

יום ועדיין ניראת בת ששים וארבע, תעלומה. מתכון טעים למרק גדוש בקולגן מהטבע:

  • 2 ק"ג עוף עם עצמות, גרונות ועמצות בקר
  • 2 בצל, חתוך לרבעים
  • 3 גזרים פרוסים
  • 3 מקלות סלרי
  • 1 כרישה קצוצה
  • 1 שורש פטרוזיליה פרוס
  • 1 שורש סלרי
  • חצי ראש שום לא קלוף
  • פלפל שחור, עלה דפנה, מלח
  • מלח לתיבול
  • לבשל כמו מרק רגיל, עם קיפוי וכו' אבל להשאיר על האש שעות ארוכות עד שיהפך לציר.

.4. מתנה מושלמת – אבל באמת, זה נכון שצריך לתכנן מעט מראש, כי לוקח זמן עד

שהיא מגיעה, אבל תראו, יציר דמיון של ילד או של כל אחד בעצם הופך לבובה אמיתית,

פשוט קסם, לא?

 

.

אני מבינה שזה מעט מורכב,

גם סרט של חבר ילדות שלי ( ככה אני מרגישה אליו )

שותף או בעצם גורם לכל כך הרבה הרפתקאות בחיים שלי,

אם אני הקלברי, הוא התום סוייאר בחיי,

גם הטיימינג של יציאת הסרט הזה, והנושא שלו, אהבה ומשפחה והורות,

יכול היה לעורר תמיהה ( או להרים גבה ) בעניין האובייקטיביות שלי

אבל כמו שכתבתי לו אתמול אחרי ההקרנה,

הסרט הזה הוא לטעמי הסרט הטוב ביותר שלו, לא כולל.

באמת. פשוט ככה.

שעתיים של סיפור נהדר שמסופר בשפה קולנועית קלאסית, בוטחת, בטוחה בעצמה,

סרט שמציף שאלות עקרוניות וחשובות, מאד רגשי בלי להיות סנטימנטלי אם אפשר

לכתוב משפט כזה, מוסיקה נפלאה, רוב השחקנים מצטיינים, יובל סגל פשוט שחקן

מצויין במיוחד, והסרט פשוט עושה מה שסרט טוב יכול להנות, מספר סיפורבדרך

שגורמת ללב, למחשבה, לתודעה שלך להתעורר, לחיות.

מחר, יום רביעי,

הוא יום הסרט הישראלי,

סיבה מושלמת ללכת לראות סרט שניים, בעשרה שקלים לכרטיס,

להתעלם משרת הכאילו תרבות,

ולהמלצתי, תתחילו עם הסרט הזה, אחכ תמשיכו.

"סיפור אחר" מחר בבתי הקולנוע ומשבוע הבא, הקרנות רגילות בכל הארץ.

 

כבר אמצע אוקטובר,

כבר יש עלים קמושים, צעיפי המשי שלי הגיעו, האור מאבד מצהבהבותו,

הנה מוסיקה מסרט נהדר אחר , תהיו נדיבים ואמפטים, לכולנו יש לב.

 

 

 

 

אחרון

.

יש לילות כאלה,

ימים, רגעים, שברור שהם אחרונים,

שאחריהם יהיה ה"לפני" וה"אחרי".

כזה הוא הלילה הזה שלי, שלה.

תכף חצות,

אני יושבת מול המחשב

כמו בבקרים שהייתי חוזרת הבייתה מהסעות לבי'ס,

מתיישבת מול המחשב וכותבת פוסט ועוד אחד על מסע ההורות שלי,

מנסה לא לחשוף את זאתי שלי אהובתי

ולשמור על זכותי לכתוב עלי אם ככה אני בוחרת,

והנה,

כמו שקראתי לפני כמה ימים איפהשהו על הורות:

The days were long

the years were so short

הגיעה שעת חצות של היום הזה, כבר חלפה,

וכמו סינדרלה,

כמו הלילה האחרון לפני שנסענו לבית חולים וחזרנו עם תינוקת,

כמו הלילה האחרון בחדר אחד כי למחרת היא תעבור לחדר שלה,

כמו לילה אחרון במיטת תינוק,

הלילה האחרון שהיא ישנה עם שני הוריה תחת אותו גג

הלילה הראשון שהיא נרדמה בבית אחר (אבל עם אותו אבא )

הלילה האחרון לפני המשפחתון,

הלילה שלפני בוקר כיתה א' כי ממחר היא ילדת בית ספר

ואין דרך אחורנית.

כמו הלילה הראשון שבו ישנה אצל חברה, יצאה לטיול שנתי עם שק שינה,

הלילה הראשון בחו"ל בלעדי,

בפסטיבלי סרטים, מסיבות, מסעות,

ימי הולדת, מסיבות פיג'מה.

בטירונות, בקורסים, בנסיעות, הרפתקאות, מחנות קיץ בחו"ל, טיולים ומה לא,

המון לילות בלעדי,

מאות לילות לא בבית,

תמיד היו לילות אחרונים, או ראשונים,

אבל תמיד,

תמיד תמיד תמיד,

אלה היו גיחות לעולם וחזרה לבסיס האם, אלי, הבייתה.

והנה,

שעת חצות עברה

וכמו סינדרלה, אני מבינה

שהלפני והאחרי הפעם יהיו משמעותיים יותר,

בלי קשר לדרמטיזציה הבסיסית שלי,

ושעכשיו באמת הלילה האחרון במציאות החיים שלנו,

זו הרגילה של לידה, ילדות, נערות, צבא, חיים,

ומחר היא תישן את הלילה הראשון שלה בדירת הסטודנטים הירושלמית והמתוקה שלה,

זו שסידרה לה בכוונות שמחות והתכוונות חזקה וטובה

וגם אם תחזור, לא אם, גם כשתחזור הבייתה בסופי שבוע לפעמים,

לפעמים לא, מספרים לי הורים מנוסים,

ובאמצע השבוע,

ובחופשים,

וכשתהיה חולה, אומללה, חלשה,

עדיין ממחר היא תישן במקום שלה,

שאינו הבית שלי, שלנו, של אביה ( לזה אני רגילה ).

.

זה טוב, זה משמח, זה בזמן, זה נכון,

זה כל המילים הנכונות האלה,

אבל הלילה הזה הוא תמהיל מרוכז של כ ל הרגשות האפשריים,

הצפה רגשית גדולה והבנה שהיי, הכל טוב,

ובכל זאת,לילה אחרון במתכונת פשוטה, מוכרת,

וגם אם היא עוזבת את הבית מטעמי מעשיים, כדי ללמוד

( אין אוניברסיטה בתל אביב שואלת את עצמה אשה אחת? סתם סתם )

עדיין, מחר בלילה,

זאתי שלי, הבנויה מנוצות וברזל, נפש וחריפות, עפיפונים ויתדות,

תישן במיטתה במקום שאינו הבית,

ובכל זאת, ואני מאחלת ומקווה בשבילה,

יהיה לה מקום בטוח, נמל מבטחים מסויים, כזה שבסוף יום שמחים לחזור אליו,

או במילים פחות מסתובבות רחלי,

הלילה הוא לא כזה דרמטי,

אבל מותר לך להתעצב, לפחד, לשמוח עבורה, להיות מוצפת וסוערת עם עצמך

כי היי, זה לא צחוק,

זאתי שלך ע ו ז ב ת א ת ה ב י ת.

זאתי יוצאת לעולם וטוב שכך…

ואולי הדרך המדוייקת, המועילה לחשוב על זה,

היא שנכון שהלילה הוא הלילה האחרון של מה שהיה,

אבל מחר,

כמו שאמרה סקרלט ( לא בדיוק כמובן ),

מחר הוא הבוקר הראשון של מה שיהיה,

ואם יהיה לה טוב,

אז הכל, הכל ממש בסדר.

 

.

לא התלוננתי

.

לא התלוננתי כי לא ידעתי שאפשר, לא חשבתי שאפשר,

האפשרות הזו לא הייתה, ככה חד וחלק, חלק מהאפשרויות שעמדו בפני אז,

לא הטרדה מינית, כפיה, אביוז, מילים לא מוכרות, לא קיימות.

מגיל שתים עשרה, ארבע עשרה, שמונה עשרה, עשרים,

מנגיעות כאילו מקריות שנצרבות בנערה צעירה לשנות סיוט,

דרך שכן מבוגר שחמס וצילק והשחיר את נפשי לנצח,

דרך מילים והערות ונגיעות והטרדות ומניפולציות ודחיקה אל הקיר, הפיזי והרגשי,

כל מקרה לגופו, כל אחד והגבול ועזות המצח הגברית והכוחניות שלו.

מעולם לא באלימות כמו בסרטים, זה מה שבלבל,

בלי סטירות, איומים, הצמדת סכין לצואר, לא היה צורך,

הכפיה הגברית, הדי אן איי הישן,

חותם יחסי נשים גברים שמשתנה בימים אלה ממש לא הצריך יותר ממה שהיה בו.

ההבנה שאפשר להגיד בפשטות ובקול רם לא,

לא רוצה,

לא, זה לא בסדר,

ואם זה לא קורה לקום ולצעוק, להתנגד בכוח, לספר, להתלונן,

כשמה שקרה היה נקרא היום הטרדה מינית, אביוז, התנהגות שחורגת מנורמת ה"נסיונות",

לא הייתה אז חלק מהאפשרויות. 

היכולת לקום ולהפסיק את מה שקורה גם אם זו "רק" הערה מכוערת ברחו,

ליטוף מביך ודוחה, היכולת לצעוק שזה לא בסדר, לא רק להתחמק בכאילו נחמדות,

להגיד בברור, היי גבר, ככה לא מתנהגים, לא הייתה נוכחת.

.

לפעמים אני תוהה למה לא סיפרתי, לא סיפרנו, להורים, לחברות,

למישהו שיכול היה לשמור עלינו, להיות המבוגר האחראי ( גם כשהיינו גדולות),

שמישהו יקח אחריות ויפסיק את זה!

איך הבושה המוטעת הזו נטמעה בדורות שלנו וגרמה לכל כך הרבה נשים (וגברים גם)

לשאת משא נורא כזה לבד.

אבל מה שמשמח ואפילו היה שווה את המחיר ( לא בטוח, לצורך הדגשה )

היא המחשבה שהדפוס הזה משתנה, 

שיש סימנים קטנים שלא מעט גברים מתחילים להפנים ולהבין מה אסור, איפה הגבול,

מהי הטרדה ומהי הסכמה.

ומה שיותר משמח היא האמונה והתקווה שהילדות שלנו,

ברגע האמת,

ובואו נתפלל תפילה חילונית עמוקה ומלאת אמונה שאנחנו צודקות,

הן כנראה לא ישתקו.

.

 

beautiful boy

/

/

/

 

תפילה חילונית

.

החג הזה התחיל בטלטלות רגשיות כל כך חזקות שהאפשרות להמשיך כרגיל נמוגה.

אבל גם כשהמחשבה נמצאת עם אנשים אחרים שאת אוהבת,

גם כשהדאגה מרחוק מציפה, פשטות החיים לוקחת פיקוד,

קניות הבייתה, מקלחת, זפזופ בחדשות, בדיקה עם אמאבא, טסט לאוטו,

וגם שליחת הודעות, נסיון לשלוח משהו למי שנמצאים במעמקי המערבולת,

נסיון להיות בשביל, בלי להציק,

ובשיכבה עמוקה יותר התודעה נמצאת עם אנשים יקרים לך,

במועקה ודאגה עמוקות גם מרחוק.

הסתיו מתחיל, כבר יש רגעי צינה לפנות בוקר וחצבים בדרך לירושלים,

ואני חושבת איך הסתיו הזה יחרט אחרת אצל אלה שהחיים התהפכו עליהם,

והלואי שלפני שיגיע החורף, המטוטלת תשנה קצב וכיוון.

.

את ארבע ההמלצות שהכנתי אעלה בשבוע הבא,

בינתיים

עשו טובה,

עצרו לרגע,

שאו בקשה לבשורות טובות בלבכם,

שאו תפילה חילונית אם אתם חילונים כמוני,

או אחרת,

אם אמונתכם שונה,

העיקר שהילדים האלה יהיו בסדר,

.

אחרכך נמשיך בתפנוקי החיים.

.

ומה זו בכלל שנה טובה

.

אהובי בבוקר.

.

ומה זו בכלל שנה טובה?

כוס תה, עוגיה לטבול, יוגורט עם פירות שאת אוהבת, כלב שאוהב כל הזמן, בית,

תרופות, פנסיה ראויה כי הייתם חרוצים, צנועים, זהירים ודאגתם לימים האלה בדיוק,

וכן, גם הממשלה שבחרתם בימים ההם אפשרה לכם לדאוג לעתידכם.

מרק עוף טעים, קוטג׳, הוע עם אופרות באוזניות, היא רוצה את הגבעתטרון, שתי בנות

ובן ונכדים ונכדות ונינים ושולחן פורמייקה אדום בן ששים איך הוא מחזיק אין לי מושג,

ו״הארץ״ בבוקר על המרפסת, ושלום לשכנים שעוברים בשביל, ושנת צהרים, וכורסאות

טלוויזיה, ושוב תה ותרופות והאחד את השניה וההיפך, לאט, עם מעט הכוח שנשאר אבל

עם לב מלא מתמיד האחד לשני נדמה לי, וגם, ולא תאמינו,

יתכן שהאמצעית מאמינה לכם סופסוף שהיא לא מאומצת, הייתם מאמינים?

 

חתימה טובה גם לבני משפחה שלא איחלתי להם באופן אישי,

הפייסבוק משנה סדרי עולם בעניין וזה קצת חבל,

ולמי שאני מחבבת גם.

שנשתדל להיות בני אדם טובים יותר,

שהחמלה תנצח את היהירות, הטובים את הרעים, ועם היתר נסתדר

כיפורבליהזנקותלמילואים

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #20

.

עוד בקיץ.

אבל הנה, רמזי רמזים מתחילים להסביר שיתכן שהלהט שוכך,

בבקרים לפעמים ואפילו בלילה מאוחר יש לחשוש עלים שיכול להחשב,

במצב רוח אופטימי לתחילת בריזה,

ואורך הרוח הפנימי גם מתעגל מעט כי תכף יהיה נעים.

האחד בספטמבר כבר לא אומר כאן בבית כלום,

כאן מתכוננים לאמצע אוקטובר השנה,

אני מתחילה לקנן בקן של ציפור אחרת, מכינה לה דברים והפתעות,

וגם לכם לפעמים.

הנה ארבע המלצות, פעם בשבוע בפעם העשרים ( כיפק היי ),

משמאל, בכיוון השעון,

אחרכך איחולי שנה טובה, יש זמן.

אולי תלחצו על לינק מוסיקה ותקראו הכל כאילו כבר סתיו?

 

1. חיה רעה – קבלתי כמתנת חג לפני כמה ימים ובאמת, מכל משחיזי הסכינים

שפגשתי בחיי, לא פגשתי חיה רעה כזאת. הוא הופך אתה סכינים שלי

לקוטלי ירקות או כל מוצר אוכל אחר במטבח, שלאק, נחתך. שלושה סוגי

חריצים להשחזה וממש ממש מ מ ש לא לתת לילדים או קשישים להתקרב

לסכינים אחרכך, אבל אתם, אתן לא תאמינו. ואין טעם ללינק, פשוט חפשו

איפה מוכרים אותו.

 

2. מתחילה להתכונן לסתיו – הסתיו דורש ( ומעניק ) אנרגיה ודברים אחרים

מהקיץ. סתיו 1. אני משתמשת בקרם החדש של חווה זיגבויים כבר כמעט

חודש, בישן, בקופסא האדומה כבר כמעט חצי שנה וכבר כתבתי עליו, אני

מאד מרוצה, בעיקר מהתוצאות הניראות לעין בקימטוטי העישון (לא

מעשנת כבר עשור וקצת ) מסביב לפה, ובאופן כללי הוא משמח את הפנים

שלי, וכשהפנים שלי שמחות, גם אני שמחה. סתיו 2. רימון, אבוקדו, לימון,

חלק מעונגי הסתיו הטובים, בריאים ובעיקר טעימים 3. צעיפים, תתחילו

לאסוף, לקנות, לחפש צעיפים. זה חלק נהדר של התלבשות, של הופעה,

הוא יכול לתת טוויסט, לרכך, לצבוע ואל נשכח לחמם ולהסתיר זרועות

שהשנים הצליחו לתת בהן סימנים כמו שרק השנים והגנטיקה יודעות.

צעיפים מהסוג המצולם כאן אפשר לפעמים להשיג דרכי תאמינו או לא.

 

3. עגילים – גם עגילים הם פטנט לא יקר, מגוון מאד, נותן אפשרויות רבות

מאד כדי לקחת הופעה לכיוון מסויים, והשנה, הוהו, השנה הם והשרשראות

פשוט זינקו ראש לקופסאות התכשטים של אמא שלי ודודה שלי. עגילים

גדולים, מודגשים, מפלסטיק, מנומרים, צבעוניים, אשכולות פירות. שרשראות

מטבעות פלסטיק מוגזמות, המון חישוקים, בכל הגדלים, הצבעים, החומרים,

ןמה שמשמח שאפשר למצוא גם במגירות של הסבתות, גם ברשתות,בכולן,

מזארה, מנגו, עד כל היתר, וגם בחנויות יד שניה או וינטאג מצויינות,

והמחירים ממש ממש מ מ ש סבבה. אל תפחדו להגזים, אם הבגד רגוע, עגיל

או צעיף או נעל קיצונית רק יעשו טוב. אני חייבת למצוא איפה כתבתי את

שיטת האחד האחר שלי, אמצא ואעלה. ובצילום, סופיה לורן והחישוקים שלה,

לתפארת הנפלאות הנשית.

 

4. סרט נהדר – "שרוכים" הוא סרט ישראלי שמוקרן בימים האלה. ינקול גולדווסר

ביים, דובלה גליקמן ונבו קמחי משחקים. היום הסתיימה הצבעת חברי האקדמיה

לקולנוע, ביום חמישי יתקיים טכס "פרסי אופיר" אני מאד מקווה שתצפו בו, זה

טכס חשוב, חשוב שיהיה רייטינג טוב כדי שאנשי הממון יבינו שקולנוע ישראלי

מעניין אתכם וכדי שהשרה לחוסר תרבות והתנהלות שאיני נוקבת בשמה למען

לא תרויח עוד קצת יחצנות מתלהמת תבין שלא יעזור לה, תעשית הקולנוע

והיוצרים ימשיכו ליצור סרטים ישראלים בלי פחד ממנה, מהצנזורה הלאומנית

שהיא מנסה, בינתיים בלי הצלחה, לייצר ובלי טיפת פחד ( או כבוד * מול

נסיונותיה להפחיד במימונים תלויי נאמנות לאומנית וצעקות. א ב ל זה בכלל

לא העניין, הסרט הזה, אני מבטיחה, מבטיחה, הוא סרט קטן ונהדר ונוגע ללב

באופן כל כך חכם ופשוט ומלא אהבה ששיוצאים ממנו אנשים טובים יותר

משנכנסתם אליו, איך אני אגיד לכם שתאמינו שאין לי שום אינטרס, זו מתנת

חג בשבילכם.

 

אין פעם שאני לא מחייכת לעצמי כשאני קונה גלדיולות, זה אמנם קורה לעיתים רחוקות,

אבל לפעמים אני רואה ופשוט חייבת את הגובה בזה בבית, ואז מתחילה לגחך על עצמי.

אין פרח שהבהיר את המרחק ביני ובין אמא שלי, דודה שלי, סבתא שלי, השלישיה שלי.

הוא ייצג את כל מה שניסיתי להרחיק ממני, מהמפות תחרה עד הגפילטע פיש,

מהשמלות המגוהצות שלהן עד הספריי בשיער,

והנה אופס, עשורים אחרי,

הגלדיולות הלבנות בבית שלי, רגע לפני ראש השנה, מפת התחרה וגם הגפילטע שיהיה,

והמרק עוף שלי כמובן, תלחצו, תנסו, מבטיחה לכם/ן אין דומה לו למרק עוף שלי.

והן כל כך יפות בעיני, לפעמים.

חמישה ימים לשנה החדשה,

זה תמיד זמן טוב לנסות להחליט החלטות טובות,

כמו להיות נדיבים, אנושיים,

לא לוותר לרעים, להעיר, לכתוב, להפגין,

לא לתת להם לשכוח שגם אנחנו כאן,

והטובים, בקונוע כמו בקולנוע, הטובים תמיד מנצחים.

.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek וזה כדי לזכור מה חשוב.

צילי וגילי

.

אני לא נוהגת להעלות הרבה תמונות שלי לבלוג,

הפייסבוק והאינסטגראם הם פלטפורמות מדוייקות יותר לזה לטעמי,

אבל כשתי התמונות האלה שלי הגיעו אלי באותו יום,

משתי עבודות שצולמו באותו שבוע, והן כל כך שונות,

הראשונה כבר הודפסה והופצה,

להפקה השניה יקח חודשים ארוכים של עריכה ושאר ענייני סרטים,

אבל ההבדל ביניהן,

כמו ההבדל בין סוגי העיסוקים שלי,

משמח אותי וגורם לי לרצות לשמור אותן כאן,

בבלוג דברים נשמרים לאורך זמן, בקטגוריות, עם גישה קרובה יחסית,

בלי פיד שרץ מהר ומעלים הכל תוך דקות.

.

הצילום הראשון הוא פורטרט פלוס תכשיטים להפקת חג של מגזין סטייל/לאשה,

אפילו לעצמי אני צריכה להזכיר שאני לא באמת באמת ניראת ככה, בטח לא כשאני

מתעוררת ובטח לא סתם ביום יום. אבל בעבודה מסוג כזה, ממש ההפך ממשחק,

כשבצילומי סטילס קסם תפיסת הרגע הוא העניין, עם איפור מצויין, שיער עשוי,

צלם נחמד אש ומוכשר אש, תאורה מושלמת, הפקה מפנקת, סוכנות מפרגנת וגם

פוטושופ עדין במינון הגיוני,

אני מזהה אותי, גם החיצונית, וגם הפנימית ושמחה שזה הרגע שנתפש בעדשה.

צילום: איתן טל

 

התמונה השניה לקוחה מצילומי סרט קצר שצולם גם הוא בשבוע ההוא באוגוסט,

איפור מינימלי, תאורה טבעית, תסרוקת ובגדים משקפיים שאין כלום שמזכיר אותם

בחיים ובארון ומול המראה שלי, אפילו לעצמי אני צריכה להזכיר שאני לא באמת

באמת ניראת ככה עדיין, גם לא כשאני מתעוררת, ובכל זאת, למרות שגם זו לא

ניראת ממש כמוני,

אני מזהה אותי, גם החיצונית, וגם הפנימית ושמחה שזה הרגע שנתפש בעדשה.

 

 

 

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #19

.

שפעת קיץ היא ארוע לא נעים, אז היינו חולות, שתינו,

אבל עכשיו אנחנו בסדר, מתכוננות כל אחת בדרכה למעבר הזאתי לירושלים.

האם דירת סטודנטים הופכת לבית או נשארת דירת סטודנטים, ימים יגידו,

ובינתיים ההתנהלות כאן שגרתית ככל שיכולה להיות בבית ומשפחה,

שמי שאין לו או לה, גם בלי אבחון, הפרעת קשב נחשב היוצא דופן.

ארבע המלצות, אחת לפחות כבר קשורה ישירות להתכוננות הזו.

וחוץ מזה נ.ב. אני כל הזמן בודקת את כיווני ההמלצות כאן,

האם הן צריכות להיות יותר מכווננות אופנה, טיפוח, לייף סטייל במובן המקובל,

האם המיש מש כמו שסבתא שלי הייתה אומרת, של כל מיני, אין לדעת מאיפה

תדיע ההמלצה הבאה או מה יהיה אופי הפוסט השבועי השבוע נעים לכן, לכם?

יש דברים שיש לכן לבקש, להעיר, להגיד גם כאן,

לא רק בפרטי ( למרות שמילים טובות בפרטי זה עונג אמיתי ),

אם יש, תגידו, תגיבו, ספרו לי, אני מסוקרנת ומתעניינת באמת.

הנה הן, משמאל לימין, בכיוון השעון המלצות השבוע,

בלי אופנה, טיפוח, איפור, אוכל, ספר, סרט, אבל כל אחת מאלה ממלאה אותי רגש טוב.

.

1. אופניים –  כבר שבועות שאני רואה אופניים כתומים בכל מיני מקומות בתל

אביב ושכונותיה. הייתי גם חשדנית וגם סקרנית. חשבתי שמצלמה נסתרת אז לא

נגשתי כמובן, חשבתי פרסומת אז נרתעתי גם ( סולדת מפרסום גס ), אבל השבוע בדרך

לקופת חולים ע"ע שפעת עצרתי וניסיתי להבין, וזה ג א ו נ י, באמת לא פחות.

אופניים להשכרה דרך אפליקציה, קוראים לה mobike וזה לא פחות מגאוני.

 

2. במקום גוגל משפחתי – התכוננות. גם אני לפני שנסעתי ללמוד בניו יורק בקשתי

מאמא שלי, מסבתא שלי, מדודה אתי מתכונים של אוכל בית שהכי אהבתי והייתי

משוכנעת שאתגעגע אליו, ועדיין זוכרת שצלצלתי באיזה יום ראשון בוכה מגעגועים

וחייבת, חייבת לדעת איך מכינים קיגלה ( קוגל בשבילכם ) מאטריות רחבות, קינמון

וצימוקים. אז הוריה של זאתי מכינים לה מחברת אוכל בית, סוג של גוגל משפחתי,

אפשר להכין למפרע, לבקש עכשיו מהוריכם, גם אם אתם בני ארבעים, מסבתא

שלכם, דודה, זה אוצר שאין גוגל שישווה לו.

 

3. מתנה מושלמת לעצמך או לאחר/ת – זו הייתה מתנת יום ההולדת שלי לאחותי והיא

הייתה מושלמת, באמת, לא פחות. אחותי אופה, מבשלת, מצלמת לפעמים ומעלה

לרשת, אבל היה משהו בצילומים שהיה פשוט מדי, לא העביר באמת את מה שנראה

בחיים, שלא נזכיר ת'טעם, כראוי. את אסנת ( בן דב )אני מכירה שנים רבות, סוג של

משפחה מורחבת במיוחד, דברתי איתה וביחד יצרנו על פי הרעיון שלי מתנת יומולדת

לקטנה. אחרי הצלחתה אסנת ממשיכה עם הרעיון ומדווחת שאלה שעות מקסימות, אז

ככה: אסנת מגיעה לבית שלך, של אחותך, של מקבלת המתנה. אתן מכינות מאכל אחד,

מאפה, עוגה אחת שתהיה מוכנה מראש ואז במשך שלוש, ארבע שעות, אסנת עוברת

ויחד איתך מתעדת, מלמדת אותך ואת הבת, אמא, חברה שתיים נוספות איך לצלם את

התהליך, איך להשתמש באור שיש לך בבית, בכלים, מפות, תאורה שלך כדי להגיע

לתוצאות מצויינות. ואז אתן מצלמות גם את התוצר המוכן למפרע, איך לצלם, להציג,

למקסם את התוצר המוגמר. הן דיווחו שהיו שעות מקסימות ומהנות, אני מעידה שמעבר

לחוויה הנהדרת עצמה, גםהתוצאות המצולמות השתפרו ממש ( הטעם היה ונשאר

מצטיין ). מחיר, פרטים, אצלה.

 

4. אחינועם וג'אז – אין ספק שתהיה הופעה נפלאה, חובה. נתראה שם.

 

.

לסיום, מניחה ציטוט שלי מאיזו כתבה עם תמונות יפות שאעלה השבוע גם

לכאן, כדי שישמרו, בפייסבוק הכל נעלם מהר מדי. ביקשו  משהו שיפנה לנשים,

קיבלו, ואני עומדת מאחוריו לגמרי:

 

ץ #ארבעפעםבשבוע @onceaweek ותכף סתיו, תשמעו.

 

זאת מפעם

.

באמת שיש לי כל מה שצריך כדי לעבור את שפעת הקיץ המחורבנת שנפלה עלי.

תה ומים עם ג׳ינג׳ר,

ומגנזיום ואדוויל,

ומד חום וספרי לגרון ומשהו טבעי גם.

ויש לצידי ספר, שניים, שחיכיתי להם מאד,

ותשבצים,

ומחברת לכתוב ולקשקש,

ורמקולים נפלאים למוסיקה,

ונטפליקס מול העינים,

ואפליקציות למכביר בטלפון,

ומרק במקרר,

ואפילו יש לי זאתי עם שפעת בחדר הסמוך,

 

אבל כל מה שאני

רוצה זה את אמא

שלי מפעם.

ואני מבינה כמה

אני ברת מזל

שיש לי בכלל

אמא,

ואבא, לא נשכח,

אבל כרגע אני

רוצה את

אמא שלי מפעם,

ואותה כבר אין

לי.

יש לי ורסיה

מתוקה מאד,

אוהבת מאד,

בת תשעים ושתיים שלה,

וזה בסדר גמור,

חילופי התפקידים האלה מקובלים עלי, באמת, ובאהבה, בזכות ולא בחסד.

אבל

כשאני ככה,

מעוכה וחלשה ועצובה קצת,

ובלי כוח לרגע,

ובלי מקום פשוט שאפשר להתפרק בו

או פשוט להשען ולנוח מעט,

אני רוצה את אמא שלי,

זאת מפעם.

 

הכל בסדר, נשבעת, סתם רגע חלש כדי לזכור

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #18

.

ימים עצלים,

אוגוסט מכה בכל כוחו, ויש לו כוח,

דברתי השבוע על חום הקיץ והחופשים הגדולים שהיו,

אני לא זוכרת את הקיץ לוהט ברצף כזה, יש לי רסיסי זכרון של הליכה על אספלט לוהט,

את תריסי העץ מוגפים בצהרים, אותי שרועה על רצפות קרירות עם ספר וענבים, על הים,

אבל לא ככה.

אני זזה במינימום, לא יוצאת מהבית אם לא חייבת, מנסה לכתוב ולא מצליחה,

אני נמסה לתוך אוגוסט, אבל באמת.

במינימום אבל מתמידה ומבטיחה לפצות בסתיו,

הנה, ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל, בכיוון השעון ( למרות שלפעמים אני מתבלבלת )

1. מולטי ויטמין –  כמה מכן שאלו וביקשו לדעת איזה תוספי מזון אני לוקחת, אז אין לי

המון, אבל במסגרת תחקיר שאני עושה לכבוד איזה ספר גילאי, יהיו לי תשובות מקיפות

בקרוב, בינתיים אני מזמינה ולוקחת את המולטי ויטמין הזה, וקצת ברזל וסידן.

 

2. כספת גאונית ( נדמה לי שכבר כתבתי עליה, לא בטוחה, אבדוק אחר כך ), היא

ניראת כמו ספר עבה וישן, אני מניחה אותה במדפים הנמוכים, המאובקים, ליד ספרים

שמונחים באי סדר או תשומת לב. יש בפנים מקום ללא מעט דברים, וזו גם מתנת

חנוכת בית, חתונה (עם כסף בפנים) ובכלל רעיון מצויין, אם הגנבים לא מכירים אותו…

 

3. ספר – לא סתם צילמתי אותו עם מקרונים לידו, כי הוא כזה, ספר קיץ ממתק, גם לכם,

וגם לילדים סקרנים. זאתי לקחה את העותק שלי לפני שסיימתי ונעלמה לארצות רחוקות,

אבל התחכמתי וישבתי היום בחנות לא מעט זמן כדי לסיים אותו. איזה שם מוצדק,

הערות שוליים מרתקות, מאה סיפורים קצרצרים שנשמטו מספרי

ההיסטוריה, ושווים שיספרו אותם. ממתק קיץ.

 

4. מלכודות דבש – זה חוזר בכל שנה, בכל עונה, העונה מגיעה לשיאה, הסיילים

מתחילים והפיתוי לקנות מה שבתחילת העונה היה יקר גדל, וזו באמת מלכודת לא

פשוטה, א ב ל כמו שכותבות כבר עשרות שנים כוהנות אופנה גדולות, זה הזמן להיות

חכמה, מחושבת, החלטית ולצאת למסע צייד מפוקח בשדות ההנחות. בין פרחי הקיץ

הלוהטים, עכשווים, הטרנדים מסתתרים פרחי קלאסיקה, הו, הפואטיקה של השרב.

קנו בחוכמה, שחור, לבן, בג', אדום, כחול כהה, חאקי, נקודות, פסים, נמרים,

כל מה שברור שיכול להכנס לארון שלך וחוץ ממך אף אחד לא ידע במבט ראשון

שיש שם משהו חדש. וגזרות, מה שנדמה מוגזם, רחב מדי, קצר מדי, חתוך מדי,

לא ישאר כאן עד הקיץ הבא. בייסיק, מילה נחוצה כדי שאחריה אפשר להעיז

לשחק במגרש המשחקים הנהדר הזה ששמו אופנה כמו שגערה בי דורין בחוכמה

השבוע, בלי חוצפה וקצוות וחידושים, אנא אנחנו באות, אז אחרי הסייל הקלאסי,

בסתיו נחדד זויות, גזרות וצבעים.

 

.

ובינתיים, תכף חצות,

חייבת להעלות פוסט ולשמוע מה שלום זאתי הרחוקה שלי ( ואביה ),

היום ראיתי שני אנשים שאני מחבבת, גרושים כבר שנים רבות, עומדים עם בנם,

יובל המוכשר בתוכנית טלוויזיה, עומדים לצידו, גאים ושמחים בו ביחד. כשאני

רואה הורים גרושים עומדים מול העולם, ובודאי עם הילד שלהם, עוטפים אותו

בברית העולם הזו, באהבה לילד שלהם שהם יודעים ומקפידים לשמור,

ושיתפוצץ העולם מסביב, על כל הצהוב שבו, הלב שלי עולה על גדותיו,

כי ככה צריך וכל כך הרבה לא מצליחים.

 

אל תשכחו לרדת לים לפעמים והנה פס קול נהדר בשביל זה.

 

#ארבעפעםבשבוע תכף ספטמבר, ואז נראה

 

 

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #17

.

ימים של התכוננות לשינויים כמעט מכל כיוון עוברים כאן בבית,

שזה כידוע גם מרגש, גם מעורר וגם מכניס קצת כוננות פנימית והתגייסות,

זה מוזר לא לעבור את החופש הגדול כמו החופש הגדול,

הוא באמת עובר כאן מאד מעורפל ורחוק,

לעומת הקיץ שעובר כאן בלהט חסר תקדים,

אני לא מצליחה להחליט אם זו אני, הגיל שלי או כדור הארץ,

ומנסה לתחום את חיי למקומות מצוננים, בלי לוותר על הפגנות הכרחיות,

מקווה שתגיעו במוצ"ש הקרוב לעמוד לצד אזרחי המדינה הערבים נגד חוק הלאום,

כי שיוויון הוא שיוויון גם אם אתם לא מזדהים במאה אחוז עם השווים השונים מכם,

ולאסקפיזם מכסימלי,

שבמסגרתו הנה

ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל למעלה, בכיוון השעון

.

1. קצת על ג'ינס – הדבר המצויין שיש באופנה בשנים האחרונות הוא שכמעט אין דברים

ש"אסור" ללבוש, שאם תלבשי זה יהיה ברור ובולט שאת לובשת משהו כזה. מצד שני,

יש את עניין הגיל ( שיחה שאני חייבת לשלי גרוס, לא שכחתי ) שגם מצידו, אם תלבשי

משהו שהוא ממש ממש מ מ ש לא לגילך ( לא קשור לאיך את ניראת, רק לבת כמה את )

גם אז זה יהיה מאד בולט וברור. דוגמא קטנה וטיפשי, אשה בת ששים עם קוקיות.

הג'ינס לעומת זאת הוא חבר טוב ונאמן, ואחד הדברים המצויינים בקשר אליו בזמנים

האלה שכמעט כל גיזרה, אורך, רוחב, צבע שלו יכול לשמש אותך, אותי, אותנו מצויין.

מג'ינס רחב לכל אורכו, דרך סקיני ( לא נמוך מותן ע"ע התחלת האייטם ), דרך ג'ינס

קרוע בברכיים, בירך, בקצוות, עד הקרסול, הרבה מעליו, כחול כהה, רגיל, שחור,

מה שנוח, מה שתבחרי והקיץ  (או הסתיו ) שלך. המכתיב הכי רציני כשזה מגיע לג'ינס

הן הנעלים, תראו בצילום. כל נעל מגדירה אפילו בלי להתכוון את המראה הכללי .

סנדלי נמר, נעלי עקב נטרליות, נעל שטוחה ומנצנצת, סניקר, כל חולצה לבנה, ותיק

שתבחרי לחבר לג'ינס ולנעלים יחברו הכל למראה מהודק, וזה כמעט (כמעט) לא

באמת משנה איזה סגנון ג'ינס בחרת. ככה זה בבייסיק, FUN

 

2. גבות – אני לא באמת מבינה את הטירוף שאוחז בעולם בעניין הגבות, באמת,

השרטוט המגוחך הזה, הצביעה, הקעקועים, ההשתלות ( נשבעת שקראתי על זה ),

איפה הימים הפשוטים של הפינצטה וזהו. אני לא משתתפת בטרנד הזה הפעם, זה

מרגיש כמו הרבה יותר מדי התעסקות בשבילי, אבל מצד שני, היי, בין אחיותי אני חיה

ולא במרחב חסר כללים ו ל כ ן הנה טריק ישן, של דוגמניות מבוגרות שכמו כולן רצו

שהגבות שלהן יהיו מסודרות, אני אומרת שבטח רובכן מכירות, אבל חשבתי שיש כאלה

שאולי לא אז הנה: ספריי שיער ( במקרה שאין טיפ טיפה שמפו ), מתיזים על מברשת

גבות או מסקרה יבשה ( או עם מעט מאד שאריות צבע ) או אפילו מברשת שינים

מיותרת, ועם המברשת שהתזתן עליה מעט ספריי, סרקו את הגבות ככה למעלה לכיוון

המצח, וזהו. מסורקות, ניראות טוב, לא יזוזו עד שתשטפי פנים.

 

3. פינה, מדף, משהו – השבוע התפנתה פינה בבית, כבר אין צורך להניח שם ילקוטים,

תיקים ושאר דברים. לא הצלחתי להחליט איך להחזיר אותה להיות משהו ואז הגעתי

למשתלה. אל תקנו בחנויות פרחים, א ל תקנו כאלה מוכנים עם אבנים קטנות בעשרות

שקלים האחד, זה מגוחך. במשתלות, שמונה שקלים הסוקולנטים הכי קטנים ( הם גדלים

במהירות ), עציצי החרס הקטנים ואלה שאחריהם בגודל עולים שקלים בודדים האחד,

שק חול קטנטן וזהו. כמה שיהיו רבים יותר במקבץ, מרוכזים במקום אחד, על פי טעמכם,

ככה יהיה יפה יותר. מעט מאד מים, תנאים קשוחים גם הולך, טקילה, וויוה מכסיקו בבית.

 

4. כוח ( ברזל ) – בבדיקות ברזל צריך תמיד לבקש לבדוק גם את הפריטין, זה אם אני

מבינה נכון המדדים של מחסני הברזל שלנו, כלומר יתכן שבדיקת הברזל תהיה תקינה,

אבל המחסנים ריקים. אצלינו במשפחה למשל, כולנו, כל הבנות, עם מדדי פריטין נמוכים

בטירוף עד כדי דחית גיוס של אחת מאיתנו עד שהצליחה להעלות אותו. הברזל הזה,

ברזל ישראלי,  מיועד לנשים, יש בו גם ויטמין סי, מה שעוזר אם הבנתי נכון לספיגה

טובה, אין לו תופעות לוואי שאנחנו מכירות בנטילת ברזל, הוא טעים (!), זו מנת ברזל

בשקית האטומה הזו, או על הלשון או ממיסה בכוס מים. אני איתו כמה פעמים בשבוע,

לא כל יום, אין צורך להגזים, כבר כמה שבועות ארוכים ומרגישה יותר …משהו.

.

זה החבר הכי טוב החדש שלי, אבל באמת. זאתי חושבת שקרה לי משהו. אני לא באמת

אדם ששאיבת אבק הוא עיסוק שאני מכירה ממש מקרוב, למרות שאני יצרנית פירורים

ידועה, הנה הוכחה ותלונה ישנה, אבל ז ה הדייסון החדשדש הזה שהגיע אלי לפני כמה

ימים בודדים "הפך עלי את עולמי" כמו ששרה פעם חברה הכי טובה ישנה שלי. הגאונות

היא בזה ש א י ן ל ו כ ב ל! לא צריך להוציא אותו מהארון, לחבר לחשמל ולמשוך בכל

הבית! זה גאוני! אתמול שאבתי את האורז שנשפך לי באוטו! אמנם יש לו הרבה יותר מדי

מברשות שלא ממש הצלחתי לפענח לבד למה צריך אותן, אבל אז שלחו לי לבקשתי

דף הסבר ווואוו הבנתי! יש מברשת לספרים, ומברשת לריפוד, ואחת לרצפה ( מטאטא

זה אולד סקול מתברר ) ובקיצור, אין בבית פירור, שערה, גרגיר אבק כבר שלושה ימים!

קל, שקט, גמיש שאין כאלה דברים, סקסי ( לא נעים לי, אבל זה נכון ). אושר!

 

.

אז זהו. תהיו אדיבים, בואו להפגנה, תחשבו קריר, כתבו לי משהו מעניין, תשאלו

אותי משהו שאתן רוצות לדעת, ותקשיבו לה, אין כמו זה ללילה באוגוסט.

 

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

ארבע המלצות, פעם בשבוע #16

.

אז לא הצלחתי להגיע לזה בשבוע שעבר, לא לחלוטין באשמתי,

ובכל זאת מרגישה ככה ככה, בין השאר בכתיבת פוסט,

הפוסט הזה שכתבתי העביר משהו שווה הלאה לעולם,

ואולי אשה, נערה, אחת, שתיים עשרים יעצרו לפני הפעם הבאה שירגישו

ככה ככה מול איזו תמונה ברשת מפולטרת עד קצה הפיקסלים, אז כדאי.

להדגשה אני ממש ממש מ מ ש לא נגד אפ-גרייד ושימור ושיפור הקיים,

אני לגמרי בעד,

אבל כמו תמיד ההצעה שלי,

שיהיה בטוב טעם, כי בחייאת שולה ( שם מקרי ודמיוני ),

גם לבוטוקוס, הזרקות, הגדלות או מה שזה יהיה צריך גבול,

תנהגו בחוכמה, בעדינות,

שישפר בלי שירגישו,

כמו שאמא שלי אמרה לי בפעם הראשונה שדברנו על איפור,

שישפר, ועדיף שלא ירגישו איך #אימי החכמה.

אז עדיין לוהט מכדי להסתובב בחופשיות מחוץ לאזורי המזגנים,

אז אני מקבצת לי ולכן המלצות בקל"ב ואומרת שתכף ספטמבר.

אז הנה, דקה לסוף יום שלישי,

מי אמר דחיינות והפרעת קשב, תמיד בסוף הדד ליין,

ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל למעלה, בכיוון השעון

.

1. לבן בוהק – ככה כביסה לבנה צריכה להיות, סבתא שלי הייתה אומרת

ומוציאה קומבניזון לבן מהארון להסביר לי איך לבן צריך להיות. איך סבתא?

את לוקחת פתיתי סבון, ממיסה אותם במים חמים ומשרה בהם את הכביסה

הלבנה, וזהו! ואם את מתעקשת על מכונת כביסה, אז או שתכניסי למכונה אחרי

ההשריה, או שתכווני על תוכנית השריה פתיתי סבון מומסים ( לא כמו שהם ) זה

הסוד. אז הנה מצאתי במדפים הכי נמוכים בכמה וכמה רשתות שיווק פתיתי סבון,

ואת הקומבניזונים שלה הרי יש לי בארון, אז ניסיתי, ואין מילים, צחור הלובן. שוב

סבתא יפה צדקה, כמו תמיד.

 

2. גזר צבעוני – נכון ראיתן/ם את הגזר הצבעוני בסופר או אצל הירקן כבר

ולא רק בשווקים המיוחדים או אצל ירקני הגזל? ניסיתן? כי אם לא, אתן, אתם,

פוט מפסידים מנה קטנה וטעימה אש. גזרים לבנים, שחורים, צהבהבים, סגולים

והם דוחפים גם את הרגילים שאותם אני הכי פחות מחבבת בדרך העשיה הזו,

אבל כל היתר, מעדן, הבטחה. מקלפים, חותכים לאורך, עדיף יותר דק מבצילום

( התעצלתי לחתוך ולצלם שוב ), על נייר אפיה, ערבוב בשמן זית מעולה, מלח

גס, פלפל שחור, כמה שיני שום אם מתחשק, 200/180 מעלות, חצי שעה פלוס

מינוס, עוד זרזיף שמן זית מצויין ותוך דקות, לא משנה כמה הכנתם, נעלם!

 

3. מיני מאק – במאק אפשר למצוא ליפסטיק בגודל קטן, וזה לא פחות מגאוני.

נכנס לכל תיק, לא מתיישן עד שצריך לזרוק, מחיר סביר, בקיצור הברקה.

 

4. קעקוע זמני ממושך – שזה כיף, תודו. זה קעקוע שמחזיק בין שבועיים לחודש,

שזה דיל מצויין מבחינתי. הם מגיעים מאתר אמריקאי, לוקח זמן להגיע, אבל לטעמי,

שווה. שלושה שבועות עם קעקוע מדליק, בגיל שלנו זה דיל מצויין, עושה מצב רוח טוב

ולא דורש החלטה דרמטית, שעשוע. יש להם קטגוריות ואפשר לעוף על זה.

זאתי עשתה, שלי בדרך.

.

ולבסוף, רגע לפני שאני מחליטה אם זה לילה למזגן ופוך או לילה לסדין ומאוורר,

הנה ארבע קטנות בגלל שבוע שעבר:

אני אזכיר לכם להקפיא ענבים,

לצלצל להורים שלכם, לדוד זקן, לחבר/ה בודדים,

להשתמש באפליקצית מיינדפולנס שכבר המלצתי לכם עליה

ולהתנגד לחוק הלאום המתועב

וכדי לא לסיים עם טעם מר, הנה דיאנה וושינגטן שרה ג'אז ,

לא צריך הרבה יותר כדי להרגע.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

 

חיים מפולטרים

.

זו פעם ראשונה שאני מעלה משהו לבלוג אחרי שהועלה לאינסטגראם שלי או לפייסבוק,

אבל אני מרגישה שזה נושא חשוב מכדי לתת לו להעלם במהירות שבה פוסטים וצילומים

נעלמים בזרם הפיד והפוסטים המציפים את כולנו במקומות בהם אנחנו מעלים את החיים

שלנו, בפיד בפייסבוק, בדף האינסטגראם, ואת הנושא הזה, את הפוסט הזה אני רוצה

להציף ולשמר לאורך זמן, הוא חשוב, לדעתי.

הנה אני, משמאל למעלה זו אני לפני שעתיים, שיא החום, עייפה, מותשת,

מחכה לבת שלי  ואומרת לעצמי שיש אור יפה כאן ועושה סלפי, סתם, כמו כולנו לפעמים.

אחכ, נאלצתי להמשיך לחכות אז השתעשעתי עם איזו תוכנת עיצוב קלילה בטלפון,

אפילו לא פוטושופ,

סתם אור וצל וריכוך ופילטרים, ואופס, הנה אני

 

אם הייתי מעלה רק תמונה אחת כזו, שאני ניראת בה כל כך זוהרת ורגועה, עם עינים

בוהקות ושפתיים ורדרדות ועור זוהר כמו בשלושת הפורטרטים המפולטרים כאן,

חלק מכם, מכן, בטח מהילדות שלכם היו חושבות/ים שוואוו,

,אפילו לשניה, כי מי מתעכב לחשוב על עוד תמונה באינסטגראם,

שככה באמת נראות נשים, בנות ששים או לא משנה בנות כמה,

והן לא, אני ואתם יודעים.

גם הבוטוקס ( עושה לפעמים, בטח עושה )

ושאר הזריקות לא מגיעים לתוצאות הלא מציאותיות שהפילטרים תוכנות העיצוב

והפוטושופ מוסיפים לצילומים ומציפים אותנו, אם נרצה או לא,

אבל כן,

ככה מתנהל העולם היום,

כמו שהוא משתקף על המסכים הקטנים.

חיים מפולטרים,

מנסים להראות את הטוב, שווה, ראוי, יפה, בטח יפה,

סטייליסטי,

גם אני כמובן, שלא יהיה כאן רגע של ספק או הרהור,

שזה אנושי וטבעי כמובן,

כי כל מפגש שלנו עם המציאות מורכב גם משער עשוי וקצת איפור ולבוש שמראה

ומסתיר מה שבחרנו, וכולנו ממוגנים מול העולם במובן הזה, אבל החיים הם החיים,

והמציאות כפי שהיא משתקפת במסכים הקטנים שאנחנו מחזיקים ביד אינה המציאות

ובתכלס, זה עצוב,

כי אין סיכוי שמישהי, יפייפיה, צעירה ועוצרת נשימה ככל שתהיה ניראת ככה במציאות,

גם מישהו אגב,

כי במציאות, ההבדל בין החיים לפילטרים הוא כמו ההבדל בין פורנו לסקס,

אז מה יצא לנו מזה?

להם?

לילדים, לילדות שלנו שנולדו לעולם מפולטר, רק אכזבות?

.

פעם חשבתי לעשות תערוכה של כל הצילומי דוגמנות שלי עם עיבודי פוטושופ מהיום,

מול המקור שהיה עדיין שיקוף משופר של הדוגמנית שעמדה שם, אבל יחסית להיום

אפשר לראות בצורה כל כך ברורה את הפער בין מציאות לפנטזיה, כזכור, בזמנים

ההם, א ז מ ז מ ן בשנות השבעים, שמונים ל א ה י ה פוטושופ,

היו צלם, תאורה, איפור, וחדר חושך, והיה לא רע, באמת.

.

ארבע המלצות,פעם בשבוע #15

.

חם לי מכדי להתרוצץ,

איך ילדים עוברים את החום הזה, איך הם זוכרים את להט הקיץ?

הזכרון אומר שהיה כיף, ואפילו ההליכה יחפה על הכביש הלוהט מהאוטובוס הבייתה

זכורה כמשהו משעשע, אבל בימים האלה זה לא משעשע, והחוקים החדשים שממשלת

הלאומנות המטורפת הזו מצליחה להעביר מפחידה יותר מכל שרב, או מזגן לא מתפקד,

טפוטפוטפו.

מתלבטת מאד בקשר לאיזו הצעה שתחייב אותי לצאת מאזור הנוחות שלי ( פרטיות,

חיים שקטים ), לא משוכנעת מה היתרונות בהענות חוץ מלהגיד כן למשהו שעל האוטומט

הוא לא ושלום וביי, נראה.

עדיין מחכה מאד להענות שלכן, שלכם לתעד את צעצועי, בובות, דובונים, חיות, יצורים,

כתבו לי, אל תהססו בכלל, אני מחכה בסקרנות ושמחה,

ובינתיים מנסה לראות מה עוד אני יכולה להוסיף באופן קבוע לבלוג,

וגם מאד ( מאד ) שמחה ששמוע מכן, רציתי לכתוב מכם,

אבל המכם תמיד מגיע מאזור ה"את מקסימה, אשמח להכיר"

והמכן מגיע מכיוון ה"איזה תוספי מזון את לוקחת, גיל המעבר זה לא חגיגה, מאיפה הטי

שירט הלבנה שהצטלמת איתה באינסטגראם"

אז אני מפנימה שענייני ההמלצות, בגדים, לייף סטייל ושאר מעניינים כאן בעיקר נשים,

וזה סבבה, חומת מגן זה העניין.

אז הנה,

הנה, ארבע המלצות, פעם בשבוע #15

מתחילים בשמאל למעלה וממשיכים בכיוון השעון.

.

1.קמפרי – סעיפים למשקה קיץ: אפשר לשתות אותו בבית ולהרגיש סבבה גם לבד,

אפשר לקבוע את חוזק השפעתו על פי כמות האלכוהול, ושיש לו צבע יפה ( סתם).

אז אפשר יין לבן, או אוזו שאני אוהבת מאד ( מאד ) אבל הכי נפלא הוא הקמפרי,

משקה הקיץ המושלם, מר במידה, אחוזי אלכוהול שווים ומשהו קל ומשרה מצב רוח.

אז ככה: קמפרי, קרח, טוויסט לימון, סודה, מזגן או בריזה, מוסיקה נכונה, והערב

שלך, הבטחה.

 

2.חנות שלש מעצבות  – נכנסתי במסגרת המסע שלא נגמר שלי לטובת פוסט ראשון

בסידרת פוסטים שיחקרו "לוק" אחרי מכנסי חאקי וחולצות / טישירטס לבנות ונשארתי

כי החנות הזו, abramey בשולי ככר מסריק, בפרישמן 75 חנות של שלוש מעצבות,

בגדים, נעלים, תיקים מאד מצאה חן בעיני. הכל שם מדוייק, לטעמי מתאים לנשים

שיודעות מה הן אוהבות על עצמן ומה הן מחפשות, ואם זה הטעם שלהן, קלאסי עם

טוויסט חזק, צבעים בקשת מונוטונית ויפייפיה בעיני, אז זו חנות שיכולה להוות בסיס

נהדר למלתחה עם איכות וטעם שיחזיקו הרבה יותר מעונה. המחירים על הבינוני פלוס,

אבל בהחלט לא הגבוה מאד, והנה, יש להן גם חנות במרמלדה, אבל בה יש דגש על

הנעלים, ובחנות עצמה יש דגש על הבגדים והתיקים. לטעמי, ממש שווה להכיר ולבדוק.

 

3. צמיד רגליים – אין דבר קייצי ממנו, סקסי במידה, אפשרי בכל גיל, יפה על עור שזוף,

משעשע בין מכנסיים שלושת רבעי וכפכפים בדיוק כמו מתחת לשמלה ארוכה ופדיקור

מוקפד. אפשר מזהב, אפשר לקצר שרשרת זהב ששוכבת שנים באיזו קופסא, אפשר

באחת הרשתות בארבעים שח גם, הן מלאות בכאלה העונה. איש לא ירגיש בהבדל,

גם לא את, או חברתך הטובה. אפשר בשפע סגנונות, אבל הכי שווה הזהב הרגיל,

אני הלכתי השנה על כפול שלש, התחשק לי וזה משעשע אותי בכל פעם שאני מציצה

לבדוק אם הלאק כבר התקלף.

 

4. צילום קבועאני מציעה להתחיל מסורת משפחתית, זוגית, יחידנית, לא משנה איזו

כבר המון זמן. להתחיל באופן שרירותי לצלם מישהו, מישהם במקום, זמן, שעה, דרך,

קבועים, פעם בשנה למשל. עם ילקוט, עם סיר פסטה, עם הכובע של סבא מויישה

שאיתו הוא העביר כסף במלחמה, לא משנה, העיקר להתחיל. גם אם הילדים כבר

גדולים, גם אם נדמה לכם שהפסדתם את ההתחלה, ההתחלה היא עכשיו. אני

מצלמת את זאתי שלי ליד דלת הכניסה שלנו בכל ראשון לספטמבר עם הילקוט,

היא הייתה נאנחת בגיל שהיה בו עשרה בסופו אבל הבינה שאין טעם כי אני

אתעקש ונכנעה. אני מתכננת לצלם אותה בפעם האחרונה ככה כשתצא לדירתה

הסטודנטיאלית בירושלים בעוד כחודשיים ואז אחפש להתחיל איתה סידרה חדשה

שתתמקד קרוב לודאי בתאריך חשוב לשתינו, עוד נראה. אל תתעצלו.

הנה דוגמא לפרוייקט משפחתי כזה שאני עוקבת אחריו כמעט עשור, ושמיכאל

זילברמן ( שווה מעקב בטוויטר אגב ) הזכיר לי שאופס, עבר התאריך המשפחתי

של משפחת גולדברג השנה, הנה הם. אמצו, כדאי לכם.

.

ואני מסיימת בעצה כתובה שנתנה יוקו אונו, שאין מי שחייבת לאמץ אותה יותר ממני.

וגם, תזכורת עצמית דרככן, ל ה ז י ז את הגוף,

לעשות משהו חדש, אפילו קטן כל יום, נניח לכתוב תשבץ.

לא עניתן לי, כלומר לא מספיק מספרית ) האם אתן רוצות

סדנה תל אביבית עם איילת, כמו ברבוע הרביעי בהמלצות שבלינק,

כי לי ממש מתחשק,

ותספרו,

עוד עשרה שבועות כבר לא יהיה חם כל כך, הבטחה

 

#ארבעפעםבשבוע #15 #onceaweek# הקיוסקשלי

אם רק הייתי יכולה לקבל אותן לרגע

.

השלוש המשפיעות של חיי,

שתיים באופן יומיומי ממש ( ככה זה כשגרים בית מול בית, חלון מטבח מול חלון חדר

שינה, דשא מול עץ מנגו ) ואחת שגם כשהייתה רחוקה, מעבר לאוקיינוס הגדול,

השפעתה עלינו הייתה נוכחת כל הזמן, ואז חזרה והמשיכה כאילו לא עברו עשרים

שנות אמריקה.

שלוש משפיעות בכל רמה, מהחלק הגנטי,

צורת הלסת של כולן, החיוך של זו, השכל הישר של האחרת,

האימפולסיביות, חוסר הסבלנות, הלב הרך, הצלוליטיס והפרעת הקשב,

את כולם אני מוצאת בעקבות שחרצו בי אימי, דודתי, סבתי.

אני יכולה לעקוב בדיוק ולראות מה שייך למי, מה הגיע משלושתן.

ההחלטיות, הטעם הטוב, הטעם של המרק עוף ( והכוסמת),

חוסר אומץ כאן, ואומץ לב במקומות אחרים,

סינורומן ומשה שמיר מתערבבים בשמלות תוצרת בית ומכנסי ג'ינס מאמריקה.

סיפורי שואה רחוקים וסיפורי מלחמות מקומיים,

הגברים שהיו,

סיפורי נעוריהן,

סיפור חייה של האמיצה שנפרדה מבעל וילדים נשואים וחיפשה את אושרה בגיל מבוגר,

סיפורי משפחה, מילים ביידיש, באמריקאית,

זכרונות, נשיות, שייכות ואהבה שהן אהבו אותי שלושת אלה,

שתיים עדיין מחייכות אלי לפעמים ולעיתים רחוקות האחת קוראת לי בשם החיבה שלי,

הן האהובות של חיי ואני מתגעגעת אליהן ביחד,

כיחידת הצבא הנשי שעמדה מאחורי, ולרשותי שנים כל כך רבות.

המפקדת העליונה כבר מנהלת צבאות שמיים, ותהיו בטוחים שהיא אכן מנהלת זאת,

ושתי האחרות הפקידו את הפיקוד בידיים שלי, שלנו בכמה שנים האחרונות.

ואני מתגעגעת למה שהיה מאחורי וכבר איננו, ולא יהיה.

.

אני כבר חלק מצבא הנשים העומד ( בלי יידיש ופתגמים ), אבל ניצב חזק ויציב

ועם מודעות גבוהה יותר לתפקידו מאחורי הדור שאחרינו,

נשים צעירות ומקסימות שגם עליהן אני יכולה לסמן את עקבות הדי אן איי והחיים של

סבתא שלי, של אמא שלי, של דודה אהובה, של אחותי, שלי,

את כולנו אני יכולה לראות (לפעמים)  בברור, ממש לסמן ולהצביע בילדות שלנו,

למרות שברור שגם הן, בדיוק כמוני, כמוני מורכבות מהרבה יותר מקופי-פייסט גנטי,

ויש עוד מאגר גנים שמגיע ממשפחות אחרות, נשים וגברים נוספים,

ובכל זאת, אני רואה מבטי עינים, תנועת גוף, ג'סטה ויודעת שזה מכאן, או משם.

אני עומדת זקופה מאחורי הבת שלי, ובנות הדוד שלה, והמעגל הנשי הרחב שלנו,

חלק מקיר מגן משפחתי, נשי וחזק, עוטף באהבה, מנדנד במידה, ומציל בשעת הצורך.

אני שמחה עם מיקום העכשווי, באמת,

מרגישה מבוגרת דיי ( ברוב הימים ) וחכמה ומנוסה דיי ( כמעט תמיד ) כדי למלא אותו,

אבל

אם רק הייתי יכולה לקבל אותן לרגע, את אלה שלי,

בנקודת הזמן ההיא, המצולמת, קרובות מאד לגיל שלי אני מנחשת,

שיתנו רמזים, עצות, סימני דרך,

איך להתנהל איתן עצמן בזמן העכשיו, כשסימניהן מתחילים לדהות,

ואני מחפשת כל כך את הדרך, ואת התבונה, ואת הכח להתנהל נכון,

להיות להן ילדה טובה, וחכמה, ככל שרק ניתן,

כי ילדה אהובה אני יודעת שאני, תמיד, בדיוק כמותן, לתמיד.

.

אהובותי, סבתא, אמא, דודה. קיץ בתל אביב 1986

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #14

.

זה לא תמיד פשוט לעמוד בלוח זמנים, בפרט בכזה שאת מחליטה עליו,

אבל ההחלטה היא לנצח בקרבות מול הפרעת הקשב, כי המלחמה לא תסתיים לעולם.

אז הנה, שבוע לוהט, שהחום הכניע אותי, מודה,

לא הצלחתי להזיז את עצמי מאזורים מקוררים אלא לענייני אמאבא דחופים ,

ולכן המלצות השבוע יהיו בייתיות ברמת המרתה סטיוארט ממש,

שום גלאם, סגנון, אופנה או משהו יותר מקומי מקרטיב מנטה או זכרונות על קייטנת קיץ,

אבל זה בסדר,

מותר להודות בשבועות כאלה,

בכל זאת צילמתי שני צעצועים לפרוייקט שלי,

עשיתי אודישן, קבעתי פגישה לעוד תוכנית, שלחתי הצעה וקבעתי דייט,

לא רע מבחינתי איך שאני לא מסתכלת על זה

הנה, ארבע המלצות, פעם בשבוע # 14

מתחילים בשמאל למעלה וממשיכים בכיוון השעון

 

1. מכסים כאלה שהופכים שמישים כמעט כמו הכלי זכוכית הקטנים והעגולים של

איקאה. הם משמשים אותי לאין ספור דברים, רוב הירקות והפירות נשמרים איתם

נהדר, כלומר חצאי הירקות והפירות, מלימון עד מנגו, מבצל עד אבוקדו, הגומי

אטום אם בוחרים מידה נכונה והכל נשמר באמת לזמן מרשים. ותראו גם פריכיות

וכלי זכוכית וקנקנים עם לימונדה בטעם תפוח ומנטה וגם צלוחיות, או בקיצור,

הזמינו שני סטים, גם זה יהיה מעט מדי, ואם תתכננו קדימה, הזמינו כמה ואתם

מסודרים/ות עם מתנה קטנטנה למארחים.

 

2. כלי עם דברים, אני מאד אוהבת ומאמינה באוספים ובתרומתם לחיים, אבל

להמלצה הזו אפשר לא לקרוא אוסף, אלא…נניח הערמת דברים דומים בנקודה

אחת, נניח על שידה, שולחן שלא משתמשים בו, בכניסה הבייתה, מוצאים כלי

יותר שטוח מעמוק ומתחילים להניח שם דברים שיש בהם מהמשותף, אצלנו

מעבר לכל מיני אוספים אמיתיים, יש את הקערה מעיסת נייר, בקוטר של, רגע,

הולכת למדוד, שלושים ושמונה ס"מ שהתחלנו פעם, לפני שבע עשרה שנים

להניח בה זרעים וזרעונים שהיינו אוספות בדרך לגן, ובחזרה, ומאז בכל פעם

שאני נתקלת בענף, זרעון, תרמיל, בלוט שנדמה לי שאין בה, אני מכניסה לתיק

ומניחה בה כשאני חוזרת הבייתה. יש בה גם שלושה קינים ריקים שמצאתי וערב

רב של מציאות, אבל אתן יכולות (ים) להחליט על כרטיסי קולנוע, אבנים

מיוחדות, צדפים או כרטיסי אוטובוס, מה שמתאים לכם ולבית שלכם.

 

3. לא חייבים לצעוק אופנה, אפשר לדבר בשקט, כלומר, לא חייבים להיות ממש

בשפיץ של מה שהולך, בכל זאת כבר לא בנות עשרים וחמש או אפילו שלושים

וחמש, אם אני מנחשת את ממוצע הגילאים כאן, אז זה נכון שאופנה ובגדים זה

באמת כיף גדול, ודרך להתבטא ולהרגיש מצויין ועכשווי וכו' אבל אפשר לסמן

את הרלוונטיות העכשווית, לא חייבות להראות כמי שנעמדות דום מול חלון ראווה

חדש או צילומים באיזה אתר או חשבון אינסטגראם ממומן היטב, אפשר להבין

מה העכשיו מכתיב ולסמן בקטנה. תדפיסי חיות? סבבה, צעיף נמרי מעל גופית

קיץ יעשה את העבודה בדיוק כמו שמלה מנומרת, נקודות? יש גרביים, יש צעיף,

אולי גופיה מנוקדת מתחת לצעיף חלק, יעשה בדיוק את אותו הדבר, במידה,

שזו מילת המפתח לטעם טוב, מידתיות

נ.ב. הספר אמן שמציץ שם בפינה שווה הצצה מעמיקה יותר

 

4. ספר ומנגו כי קיץ וצריך להתענג. ספר בריטי פשוט מקסים, אפשר לקרוא

אותו ולשמוע את המבטא של גיבורתו וגיבוריו. שמעתי שכבר הוסרט, לא יכולה

לחכות, פלורנס גרין מחליטה לפתוח חנות ספרים בכפר אנגלי שגודלו אינו מצדיק

תחבורה ציבורית, בית קולנוע או מסעדה ראויה, המהומה המתנהלת בטונים

בריטים טיפוסים נמשכת בשפה מאופקת לאורך מאה ואבעים וקצת עמודיו, זה

ספר קצר ומאופק כראוי למקום ולזמן וישמח כל מי שיבחר לא לצאת מהבית,

לאכול מנגו, להדליק מזגן ולעבור לסוף שנות החמישים אי שם במחוז סאפולק

.

כמעט שכחתי, אני חושבת להזמין את איילת לערוך סדנה כזו,

ערב קייצי, עם מאווררים, אבטיח, אוזו, ג'אז ויצירת בית אישי כזה,

חושבות שיכול להיות ערב שווה, רוצות?

let me know

.

וגם, אני ממשיכה ל א ט בתחקיר מכנסי חאקי וחולצות לבנות, לטובת מדור שאני

מתכננת ושמחה איתו, פוסט חד חודשי, שיעסוק בלוק אחד בכל פעם, לעומק.

ואני ממשיכה לנסות לא להגיד "לא" כל כך הרבה, כלומר, להגיד יותר "כן",

משימה מורכבת, ממשיכה לבקש מכם להציע ליאת צעצועי הילדות האהובים שלכם,

זה מתקדם כל כך יפה שבסוף תצטערו שלא לקחתם בזה חלק. ומכל מה שאני יכולה

לאחל לכם ולי השבוע, הכי חשוב שחוק הלאום הגזעני לא יעבור ויכתים אותנו עוד יותר

אם-זה-בכלל-אפשרי, וגם שהמדוזות לא יגיעו, שהאבטיחים יהיו מוצלחים כשבוקעים

אותם ושיהיה קצת פחות הביל וחם כאן, שהשמש תקפח קצת פחות, למרות שיש מי

שיודעות בדיוק איך להתגונן מהשמש כמו שאתן רואות באוסף הנשים המופלא הזה

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek #הקיוסקשלי

/

 

 

המשימה

.

המשימה,

לזכור באופן רציף שהגבר המבוגר הזה, עדיין קשה לי להגיד עליו זקן,

אני בן תכף מאה הוא אמר לרופא השבוע, ואמרתי לו מה אתה משוויץ, עוד לא,

שיושב בביתו חלש כל כל ומתוק,

הוא גם הגבר הצעיר, החזק, האמיץ, היפה, ההורס, שרכב על אופנועים, עישן סיגריות,

חיזר אחרי איטלקיות יפות תואר, צילם את גופת מוסוליני תלויה בכיכר, ניגר, פירנס,

עבר משברים ולא נשבר, ניגן במפוחית, שתק הרבה, דיבר מדוייק, אהב את אימי.

.

המשימה,

לזכור באופן רציף שהאשה המבוגרת ( מאד, אבל גם לה אני לא מצליחה לחבר את

המילה זקנה ) הזו, שמאתגרת אותי לפעמים כאילו הייתה אני עצמי, זאת שיושבת

בגלל אילוצים אכזריים חסרת מעש רוב שעות עירותה חסרת שקט, היא גם האשה

הצעירה היפייפיה, הצחקנית, מלאת האנרגיה, היצירתית, היפר אקטיבית, זאת

שליבה מכיל את כל העולם ומלא חמלה ותום, זאת שקראה בלי הפסקה, תפרה,

חיברה, בישלה בתחושת שפיות נדירה, שפעה חום וחן, שנפגעה כמו ילדה מכל

כך הרבה דברים והסתירה. אימי שאוהבת את ילדיה עד סוף היכולת, ואת בעלה.

.

המשימה,

לזכור

שאבי, עוגן חיי, אהבתי הגדולה,

שאמא שלי, אהובתי התמה, הבית של חיי,

שהורי, אלה המדירים שינה מעיני בימים האלה מדאגה ואהבה וחוסר אונים,

הם בני האדם שהם, על עברם וההווה שלהם,

אבל הם עליזה ומאיר, מאיר ועליזה.

.

 

המשימה,

לזכור כל הזמן מי הם,

היום יום יכול לבלבל ולתעתע,

ואסור לתת ליחסי הכוחות המעשיים העכשוויים להשפיע על סדרי בראשית,

על מערך הכוחות האמיתי,

הוא אבא, היא אמא,

ואנחנו לנצח הילדים שלהם.

 

זו משימת החיים עכשיו.

.

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #13

.

אני מתגעגעת לרדיו,

עכשיו בדיוק עשר בלילה ואני בבית מול המחשב, ולא ברדיו מוח המיקרופון,

אני שלמה עם ההחלטה שלי לפרק את השותפות הרדיופונית שהייתה,

אבל מתגעגעת לרדיו ומקווה לחזור עד סוף הקיץ, אאאמן.

בשם עשרות אלפי הורים ומשוחררי צבא אני מוחה כאן על המיותרות, הסתמיות,

נהרות הכסף, האנרגיה ומתח שעוברים טרום סטודנטים בגלל בחינת מיון מטומטמת,

יפורקו הבחינות הפסיכומטריות המעניקות הון עתק למכונים ולא בודקות כלום אמיתי

חוץ מאיזו יכולת טכנית ללמוד טכניקות של תשובות, ובהצלחה לזאתי אהובתי בשישי.

הצעות שמצליחות לבלבל אותי בגלל שיש בהן משהו מושך ( ופיננסי ) למרות שעל

פניו, סיכויי להגיד כן לכל חשיפה אישית מול מצלמות במה שאינו ראיון נטו הוא כמעט

אפסי, נראה.

פרוייקט הצעצועים ממשיך, ותודה לשלי גרוס הנדיבה שפתחה לפרוייקט המרגש-לא-רק

אותי-הזה עוד במה לחיפושי וחשיפת צעצועי ילדות ישנים, אתם מוזמנים גם כמובן,

לקרוא את הפוסט הזה ולשתף, גם בפייסבוק, גם אנשים פרטיים.

הקיוסק שלי מתרחב תכף בנוסף לכובע הקש הקייצי שבו ( נשארו כמה בודדים אם

רציתן ןחשבתן שפספסתן, פנו אלי ) לצעיפי משי, צעיפי עניבות וחגורות שאין דומה להן

בפשטותן הנפלאה, יקח עוד שבועיים שלושה, יהיה שווה.

ואם אני חוזרת על המלצות, זה לא אני, זו היא, היא כל הזמן מנצחת זאת.

ארבע המלצות, פעם בשבוע, משמאל למעלה, בכיוון השעון

1. לחם פשתן בגלל שהוא לחם, שזה כידוע צורך ועונג בסיסי של המין האנושי

ומצד שני הוא מכיל בעיקר פשתן שיש בו כמות חלבון מאד גדולה, וכמות פחמימות

קטנה מאד, מה שכל התזונאיות מחבבות מאד והוא גם טעים מאד ( אני מכניסה

לטוסטר לרגע ). אני לא נותנת לינק כי יש לא מעט חברות ובתי טבע שמייצרות

ומחזיקים ויש הטוענים שגם להכין לבד זה די פשוט, נניח. גגלו לחם פשתן או לחם

זרעי פשתן ומצאו מה נוח וקרוב, אבל זה באמת לחם ששווה לאמץ מסיבות רבות.

2. נקיין, טוב, זה כמובן שם שאני נותנת לפטנט הקטן הזה, באנגלית קוראים לו

עט-מסיר-איפור. בצילום רואים לאק ורואים מסקרה. הנקיין הוא בעצם קיסם

האוזניים במהדורה מסחרית, מקצועית ויעילה יותר. הוא עשוי מחומר קשיח ומצויין

לנקות לאק שנמרח ( כמובן ) מחוץ למסגרת הציפורן, לנקות מסקרה שנמרחה

מעט מתחת לעין ( לא אותו אחד, הם עולים גרוש וחצי ), אבקה שנמרחה,

ליפסיק/אודם/שפתון שנמרח ( גם כמובן ) בדרך לא דרך. הם מתנקים בקלות

ויעילים ויש לכל החברות, במקרה הזה שווה ללכת על הזול, ולשמור את הביוקר

לדברים ששווים את הביוקר.

3. דייסון מייבש שיער הנה ביוקר שלדעתי שווה. אני לא קונה בקלות פרסום

ויחצנות, הרבה מדי שנים חידדו את החושים שלי ואני מנטרת מניפולציות יחצניות

בקלי קלות. מייבש השיער הגיע ועם כל הכבוד לורוד, מעולם לא הייתי ורדרדת במיוחד

בטעם שלי, העדפתי לבן. הוא מייבש שיער שנראה לא דומה לכלום שראיתי לפני

( בענייני מייבשי השיער ), וגם אני וגם זאתי, בעלת רעמת שיער מאד מרשימה פתחנו,

קראנו, חפפנו ובדקנו. האמת? חווית יבוש השיער לא דומה ליבוד שיער רגיל. לא הזעתי,

לא נשרפה לי הקרקפת, לא הרגשתי שהשיער שלי חאראם עליו וההרגשה הכללית

באמת, אבל באמת, הייתה שונה ומאד מאד נעימה, גם בפעם השניה והשלישית. הוא

יקר, ממש בביוקר, אבל היי, החוכמה היא לקנות בביוקר את מה ששווה, ובבזול את

מה שאפשר, והוא שווה את הביוקר, בעיקר אם אתן שתיים שלוש בבית או אחת

שמתארגנת ומסדרת הרבה את השיער לבד. וכדי לאזן הנה מברשת שיער מיוחדת

ושווה במיוחד ליבוש שיער במייבש שער.

4. הבתים של איילת, זו מתנה שלעולם מתאימה, לכל סיבה, ארוע, רצון לשמח ולרגש,

מחתונה עד ברית, מכניסה לבית חדש עד ברכת דרך צליחה ואל תשכחו לחזור. צריך 

לדפדף בין העבודות, ליצור קשר עם איילת, לפעמים כמו שאני ביקשתי, להוסיף עוד

כמה כוכבים. ברגע שתראו את העבודה שנכונה לא תצליחו לא לרכוש אותה, במיוחד

אם היא עבור עצמכם. נדמה לי שהיא גם מעבירה סדנאות כאלה, שווה לבדוק.

זהו, חוץ מזה שזו תקופת תערוכות סוף השנה של בתי הספר השווים לאמנות,

והתערוכות פתוחות לכולם, מאד מאד שווה לברר מתי ואיך ואיפה וללכת, אין כמו

עבודות של בוגרי מגמות אמנות, צילום, צורפות, אופנה, ארכיטקטורה, הם עולם ומלואו,

והעתיד. וחוץ מזה, יש גם את זה ממש בעוד כמה ימים

.

וזה, פסטיבל סרטי ילדים, זה הדובדבן הכי שווה של הסלסלה, לא?

23:00 – עדיין יום שלישי, מנצחת את עצמי, זה אושר!

.

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #12

.

אז החופש הגדול מתחיל,

פעם היו לי המון עצות והצעות, היום אין לי מושג מתי חגים, חופשות,

והשעה שבע בבוקר כבר לא רלוונטית כמעט בכלל,

והכי הרבה אני שמה לב שהעונות מתחלפות.

חם, וזה טוב להליכות מוקדם בבוקר או בזמן שקיעה,

זמן לחפש בריזה, לשתות אוזו או ערק,

להמציא פרוייקטים לעצמך, להתמיד בהם,

לחיות את חיייך ועל הדרך לדוג המלצות טובות עבור עצמי ועבורכן/ם כמובן,

והנה אלה להשבוע,

משמאל, למעלה, בכיוון השעון

.

1. במו ידיך אפשר להפוך כל חולצה, טי שירט, שמלה, מה שלא יהיה למשהו שהעינים

( של האחרים ) יעצרו עליו לעוד שניה, יהפוך אותו לאחד יחיד, לחולצה עם המשהו הקטן

הנוסף, כל מה שצריך זה מחט ושניים שלושה חוטי רקמה בצבעים שישתלבו עם צבעי

הבגדים שלך, לדוגמא בצילום, טי שירט פשוטה שלי, עם כיתוב שמדבר אלי וגם מתכתב

עם טרנד המשפטים על טי שירטס, הוספתי תיפור הכי, אבל ממש הכי בסיסי מתפר

מיפתח הצואר ( הכי קל זה לעקוב אחרי התפרים ) ויכולתי להמשיך עד סופו, או לעשות

מה שבחרתי לעשות, לרדת בקו ישר ולהתחבר לI  האנגלית, אחרכך המשכתי את הקו

משמאל ל B עד תפר הצד. זה הכל, לא צריך יותר ואפשר גם עם שתי ידים שמאליות,

באמת.

 

2. שייק, גלידה, שתיה, מה שרוצים, אז מאד מאד מיהרתי והתור ברי-בר היה מטורף,

המנהלת ראתה שאני ממש על קצה גבול הסבלנות שלי ואמרה לי "אולי תקחי ותכיני לך

בבית"? מ ה ? קחי, יש לנו קפואים, תכיני לך בבית. יש! זה בדיוק מה שעשיתי.

יש שלושה טעמים לקחת הבייתה,  מלון, אגס, למון גראס ונענע והשלישי מנגו, אננס,

פסיפלורה וגם מתכון מודפס על האריזה, נ.ב. ארבע מנות בחבילה, 25 שח, הכי שווה

מכל הקפואים לדעתי, וטעים.

 

3. אפליקציה – היא נקראת "אייר-בראש" ולמען האמת אם לא נזהרים היא יכולה להיות

ממש, אבל ממש מוגזמת, ממש כמו כל הטענות נגד איך נשים נראות בצילומים ברשת,

באינסטגראם, בעיתוני אופנה. א ב ל כמו בכל דבר, תהיו חכמות, חכמים, עשו תיקונים

קטנים, מותר להבהיר מעט עיגולים שחורים מתחת לעינים אם עמדת בצל ובצילום את

ניראת כאילו יצאת משיעור אגרוף לא מוצלח, תהיו חכמות, בדיוק כמו שבמוצרי איפור

צריך להשתמש במינון מועיל ובטעם טוב. אבל את הנמשים שהוספתי לעצמי בצילום

למטה אני דווקא מחבבת. בקיצור, את מה שהיא עושה, היא עושה מצויין ממש.

 

4. שלושה ספרים שהצלחתי לקרוא בחודש האחרון, כי ביננו, כולנו, כולנו קוראים

קצת פחות בגלל כל המסכים והשפע הנובע מהם, אבל אם לא לוקחים את הטלפון

למיטה, אם משאירים אותו לטעינה מחוץ לחדר השינה או מכסימום על המדף ליד

הדלת, זה חוזר, ההרגל הטוב של ספר לפני השינה. יש כאן את האנשים שנגעו בירח,

ספר פיוטי וחכם לילדים ולא לילדים, יש את הסיפורים הקצרים של קולם טובין שלא

הכרתי לפני ואת ספר המילים שקראתי בלילה ברצף כמו פעם.

.

והנה אני, משמאל, אני בלי פילטרים והסתרות גיל וכו', ומימין, עם כל אלה במוגזם,

ואין הפעם מטאפורות בעניין ימין ושמאל, רק בענייני החיים עצמם, והאפליקציות : )

 

זהו, עוד חצי שבוע עבר, ועוד חצי לפנינו,

רדו לראות שקיעה, צלצלו להורים שלכם או לסבא סבתא,

תהיו נחמדים לילדים שלכם, זה לא כל כך פשוט להיות קטנים,

ותכף הלילה הלבן בתל אביב, בקיצור, קיץ.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek .

פסנתר הכסף

.

כמה זה שאלתי ( די במבוכה ) את הנהג,

חמש תשעים הוא ענה, הוצאתי מטבע של עשרה שח והנחתי בידו המושטת לכיווני,

ככה בלאות, מתוך הרגל, הוא ( שבעוד עשר דקות יתברר שלמד עם אחותי בכיתה )

הניח את המטבע באחד משתי הכמו קעריות ניקל שמחוברות למשהו מימינו,

הושיט יד למכשיר המטבעות שתלוי, קיער את כף ידו מתחתיו ולחץ,

דינג, ומטבע של עשר אגורות נפלה לידו,

הוא הזיז אותה ימינה, נעצר, ולחץ ארבע פעמים

שקל

ועוד אחד,

ועוד שקל,

ואחרון

ארבעה שקלים נפלו והצטרפו לעשר אגורות

וכולם הושטו לי, קבלתי עודף.

ב ו ם

שטף אותי זכרון צלול וברור,

בום.

.http://bit.ly/2tj0l6f

פסנתר של כסף קראתי לו,

מונח בתיק של אבא, ואבא ישן והתיק בקצה החדר.

אני מתגנבת בשקט, בקושי נושמת, פותחת את התיק,

מפסיקה, בודקת שאבא לא התעורר,

מזיזה את קו המתכת העליון שמונע מהמטבעות ליפול אם זה מתהפך,

כדי לבדוק מה מצב המלאי,

אם מלא עד הסוף בדיוק רב, אסור לגעת, הוא ישים לב,

אם כמעט ריק, גם אסור, גם ישים לב,

מצב הביניים היה מושלם,

מושיטה יד מתחת לפסנתר כסף,

תחושת הקלידים והנגינה העניקה לו את שמו,

דינג דינג

דונג

מנגנת לי רכות, לא הרבה מדי,

מטבע של עשרים וחמש אגורות, גדול ויפה,

כמה עשרות, לא יותר מדי שלא ירגיש שמשהו קרה,

רק בשביל מסטיק,

אולי ארטיק מנטה או סוכריות מחליפות צבעים.

 

ואז אחרי שנים, בערב משפחתי כששלושתינו התוודנו מולו על אותו חטא בדיוק,

הוא הרים מבט כחול ואמר: באמת חשבתם שלא ידעתי?

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #11

.

אמצע יוני, ומזג אויר קיצוני כמו המזג הלאומ(נ)י,

אבל היי, זה פוסט המלצות לייף סטייל נעים הליכות ומזג.

פרוייקט צעצועי הילדות שלי הולך וקורם אופי והפקה, בטח יגיע מימון המונים בקרוב,

נראה אם אצליח להשתלט על זה לבד. מחפשת גרפיקאי/ת מצטיינ/ת,

עדיין מבקשת מכם לשתף אותי בצעצוע ילדות שנמצא אצלכם עדיין באיזו מגירה, ארון,

פינה, נשכח אבל לא פחות מעורר רגש וזכרון, שלחו ל thegimels@gmail.com.

אז הנה ארבע המלצות, משמאל למעלה, בכיוון השעון,

וגם חמישית מפורטת בתמונה הגדולה בסוף.

1. אני בעד הביוקר ובעד הבזול, אני קצת פחות בעד האמצע, בעקרון אני בעד מה

שמוכיח את עצמו כמוצר שמועיל, עוזר ושווה את ערכו. לאבא שלי שגדל במציאות חיים

לא פשוטה היה משפט שאמר: הכלה יפה מדי, כלומר, משהו כאן חייב להיות ברמת

המלכודת כי מה פתאום שהדיל, בכלל לא משנה מה הוא מוצלח כל כך. אני לא אבא שלי

( למרות שהוא אהובי הגדול ), אני מאמינה בדילים טובים, במוצרים מצויינים גם אם הם

זולים, גם אם הם יקרים להתעלף אני מאמינה שזה ערכם וסבבה. בקיצור, רופא העור

שלי מסביר לי כבר שנים שמוצרי הכוויות מצויינים לעור, תחשבי גולדנברג הוא אומר,

אם זה מיועד לרפא את העור, לעזור לו להחזיק לחות אחרי שנשרף, לבנות אותו

מחדש, איך זה לא יכול להיות מצויין גם לעור נורמלי, צודק, ניסיתי, וצודק. לא במקום

קרמי טיפוח מיועדים ונהדרים, אבל על המחשוף והצואר והידים והכתפיים ולפעמים

גם על הפנים כל המיועדי כוויות יהיו פשוט נהדרים 60 ש"ח פלוס מינוס, הא?

 

2. אמנם אנחנו לא גרים/ות בדרום ארה"ב ולא קוראים לנו סקארלט, אבל מבטיחה

שתה קר הוא המשקה המושלם למקום, לאקלים, ולאורח החיים שלנו ויש אין ספור

אופציות למשקה הסופר קר הזה, זה הכי חשוב, כשמגישים אותו, המון קרח, בהגזמה.

– 3 שקיות תה בסיסי

– שתי כוסות מים רותחים

– חמש דקות או עד שצבע התמצית מתאים לכם

– שתי כפיות דבש ו/או ממתיק ( כשהמים חמים )

–  לחתוך לימון גדול לפרוסות דקיקות, לשטוף המון נענע, לימונית, מנטה

– לקרר, אבל ממש

– להגיש ולשתות עם המון קרח, נענע, לימון, עדיף כוסות גבוהות

– מחזיק במקרר יום, יום וחצי

התבקשתי להוסיף אופציות, אז אפשר כמובן פשוט לחלוט תה בטעמים, אבל

תה קר, עדיף לו להיות מתוק, תזכרו ואפשר את המועדף עלי, לחלוט שפע

עלי לימונית, נענע, גרניום לימוני ( כולם גם בגינות ומסביבכם ), מנטה. לקרר

לצנן, לסנן, הוא לא יהיה כהה, הוא יהיה משקה מאד בהיר, ולהגיש קרררר ומתוק.

אבל התה הפשוט הכי טעים הפעם.

 

3. אפליקציה נהדרת. פעם הייתה ורסיה ישנה שלה, מאז היא הפכה נהדרת,

מאפשרת צילום עצמי על ידי מחיאת כף, אבל בעצם כל רעש, נניח מכה על

השולחן מפעיל אותה גם ו אחת, שתיים, שלוש, קליק. היא מאפשרת צילומי

משפחות, בבית, בטיולים. צילומי זוגות לא בסלפי מעוות אלא במרחק נורמלי.

שמה Clapmera והיא חינמית

 

4. כיור נקי לפני שהולכים לישון. המלצה ישנה שלי, אבל אחרי כמה חודשים

של זיופים, חזרתי להקפיד ואני אומרת לכם מעומק ליבי שתחושת ההישג הקטנטן

הזה בסוף היום ואפילו יותר מזה, תחושת הכיור הנקי בבוקר, הערך המוסף של

הפעולה הקטנה הזו, גדול במקומות עמוקים מסתם באלאגן בכיור. נסו ודווחו.

.

וזה:

.

כי באמת אין הרבה פריטי לבוש שאין ספק שאם עברת את השלושים נניח,

אין שום סיבה או תרוץ שלא תביני שזה פשוט חוק יסוד ההתלבשות הטובה,

זה גם יפה, גם קלאסי, גם תמיד תמיד רלוונטי, זה כל כך קלאסי שאפילו

הגיזרה של מכנסי החאקי לא חייבת להיות האחרונה שבאחרונות, הנה, אלה

שלבשתי הבוקר הם של שרה בראון והם בני…לא יודעת שנתיים, שלוש, ואני

חורשת איזו-מילה-נחמדה עליהם עם עוד כמה. הם יפים עם גופיות, וטי שירט,

וחולצות מכופתרות. עם לבן, ושחור, ותכלת, וחום, ואדום ואני הכי אוהבת חאקי

וכחול כהה. יש אותן כמעט בכל חנות ורשת. זוג מצויין יגיע לאתא בשבוע הבא,

ויש במנגו, וזארה כמובן, ואצל אבישג פז, ואילנה אפרתי האגדית ובאופן כללי

שיהיה בד טוב, עדיף כותנה אולדסקול, גיזרה טובה ונוחה וכל המסביב כרצונך,

נכון לעונה ( כי הם נהדרים גם בסתיו כמובן עם גולף שחור וצעיף ), והמסביב:

או הכובע שלי ותיק קש שחזר לעניינים פתאום וחגורה ומשקפיים, ושער של קיץ,

ומגן שמש ( גם על הידיים והמחשוף, בחייאת! ) ועם אתן בדרך לפגישה עם

בני אדם מעניינים, שיחקתן אותה היום.

.

אפשר להרשם לבלוג, לשלוח לי מייל, לשתות אוזו,

קוראים לזה אסקפיזם, ולפעמים הוא הכרחי. תהיו טובים/ות.

#ארבעפעםבשבוע

.

אם לא מתייחסים אליך ככה walk away #הרהוריםעלאהבה

.

אם לדייק, אז ב0:44

. סופשבוע

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #10

.

פעם בשבוע, מספר עשר,

מחשיבה את השעה כיום שלישי כדי לעמוד בהסכם שלי עם עצמי ברשותכן/ם.

בינתיים קיץ, וחם,

עניין צעצועי הילדות מתקדם, ומי שרוצה מוזמנים ברצון, כאן מימין יש "כתבו אלי".

קיוסק הכובע והצעיפים שלי שומר על קצב איטי שמתאים לי בדיוק

מי שרוצות מגיעות אלי גם דרך הכתבו אלי, תמונה וכובע בסוף הפוסט.

אני יודעת ששבוע הספר, יודעת ומתאפקת. את החמישה שהייתי חייבת לקרוא

מטעמי סקרנות ורצון עז רכשתי/קבלתי לפני ואני לא קונה ספר עד שאני מסיימת

את הערימה ליד המיטה,

את הערימה בצד השני של המיטה,

את הערימה בחדר עבודה,

וגם זה עם לוותר כרגע על אלה שדחופים במדפים!

וכן, בטח שיש כמה יוצאים מן הכלל שאם יוציאו ספר לא אתאפק כמובן,

אבל בכללי התאבון גדול מהיכולת וזה יותר מתסכל ממשמח,

ובעיקר עצוב שחוק הספרים נרצח על ידי שרת הבחירות

כותבים וסופרים ראויים להרוויח כראוי ובכבוד עבור הכשרון, העבודה והכתיבה שלכם.

זהו.

הנה ארבע המלצות, משמאל, בכיוון השעון

./

1. רוטב עגבניות בסיסי, אבל לכי תביני למה מכל אלה שניסיתי אלה פשוט ט ע י מ ו ת

ומהוות בסיס נטרלי ומצויין ממש לכל מה שמבשלים עם עגבניות מרוסקות וחוץ מזה,

אחר כך, כששוטפים היטב את הצנצנת, נשאר קנקן מים קרים / לימונדה מושלם בגודלו.

בכל סופר בסביבה

 

2. סוזי. את סוזי אני מכירה דרך האנק בעלה, צלם אופנה מצליח, שהיה הבית הבטוח

שלי בשנות השמונים שלי בניו יורק. סוזי הייתה רקדנית בניו יורק בלט קאמפני, אחרכך

בלוס אנג'לס בעלת עסק וינטאג' וביגוד, צלמת ואז לפני שנה הם עשו עליה ככל שזה

קשה להאמין שאנשים עושים בגילנו, ועכשיו סוזי שלא דומה לאף אחת שאני מכירה,

נפש חופשיה והיפית פותחת חנות וינטאג' / בגדים שהיא מייצרת ברחוב גרוזנברג 2

בת"א. החנות הזו לא דומה לשום דבר שראיתם כאן, זו הבטחה. צבעוני, עמוס,

גדוש, גם וינטאג' אמריקאי אמיתי וגם בגדים שהיא מעצבת שלא דומים לכלום,

לא תראו כמו כלום שאתם מכירים, הבטחה. החנות ממש תכף נפתחת,

אבל אין לי סבלנות #susie's TLV

 

3. מסיכת זהב או מה שזה לא יהיה  כמה פלאים כבר יכולים לחולל קרמים או מסכות,

אני תמיד סקפטית כי בכל זאת, אני מכירה את מה שמביט עלי בבוקר, באור יום במראה,

אני רואה את התאריך בתעודת זהות, הלו…זו אני, אבל יש מוצרים שת'אמת? עוזרים.

אחד ליותר, האחד קצת פחות. זה ביותר. זו מסיכת יופי. שמה, אחרי רבע שעה עור

הפנים שלי נראה פי המון יותר טוב, קשה להגיד שלמחרת בבוקר משהו מהזהב נשאר,

אבל היי,  בדייט, ארוחת ערב, צילומים, ארוע' היא עשתה את שלה, ובגדול, 480 ש"ח

וזה משאיר אותי מרוצה עד כדי המלצה, פייר, לא? הנה לינק

 

4. מילים שעושות סדר ברגע שקוראים אותן.

 

וזה הכובע הזה

 

 

מזכירה שאפשר להצטרף כמנוי לבלוג ולקבל למייל את #ארבעפעםבשבוע, ובכלל.

.

בינתיים קיץ, וחם

.

אני זוכרת שקיץ.

ויש שקיעות יפות, ובריזה, ואוזו ואבטיח ושש בש.

ושהגפנים מלבלבות ויש בגדים יפים בחנויות, ואפשר לעשות מני פדי,

שיש חיים פשוטים,

ארוחות ערב,

קרמים נהדרים לפנים ושיעורי יוגה וספרים נפלאים לקרוא.

ושזאתי, הבת שלי, תכף עולה לגור בירושלים of all places

לשלוש שנים לפחות, ואין לי מושג מה ואיך זה יהיה,

אני מחכה בסקרנות רבה.

ואני זוכרת ונזכרת שיש גברים בעולם ואפילו ראויים ( פה ושם ),

אחד שאני מכירה, בן גילי התחתן לא מזמן, ולא עם צעירה ממנו בעשרות שנים,

וחברות,

ויש הצעות שאני דוחה, ותפקידים שאני לא מקבלת (נו כבר!!),

ופרוייקטים שהמוח שלי ממציא ומפעיל בלי שליטה,

והרצאות שאני מעבירה, והנה אחת חדשה שעניינה הגיל שלי ושלנו, הנשים.

ותערוכות לסיים, עבודות להמשיך, וסיפורים לספר, ותוכניות לפתח,

ופרוייקט שאין לי ספק שיהיה מופלא אם תשתפו פעולה, לא פחות,

הבטחה.

ועדיין יש לי אמא ואבא לחבק ולקבל לפעמים ליטוף על הלחי וחיבוק,

ומי קורא לי רחלינקה ככה מלבדם.

ומסאג'ים ופינוקים ונסיעות ובגדי קיץ ושיזוף זהיר ומיזוג אוויר ונשימות רחבות,

וממתקי המלצות שאני מלקטת ומפרסמת.

ומוסיקת ג'אז קורעת לב ורוקאןרול מקפיץ בטן וגוף.

ואני זוכרת שיש חיים ופגישות, ובני אדם, ויין, ואוכל נפלא,

ושמחה וחול ים וזריחות לפעמים וטיולים שמזמן לא עשיתי למדבר ואני כל כך רוצה,

ושהחיים באמת מלאים כל טוב ושמחה ותשוקה ועשיה

וגם ההפך הגמור,

כשרגעי מציאות מגיעים במלוא עוצמתם, כי החיים הם החיים,

וכל פעם מחדש משהו מפתיע, למרות שלא צריך להיות מופתעים כבר,

ובעוצמות שלא מאפשרות התגוננות נותן בוקס בבטן

וכופה ( ובצדק ) להרחיב מבט מהקטנים הנהדרים של החיים,

להתעמת עם העקרוני והגדול והמקומם והבלתי נגמר הזה,

וכל זה בגלל האהבה העצומה למקום הזה,

שאותה ועליה איש לא יכול להעביר בקורת או לבטל,

האהבה העצומה שלי למקום הזה, למדינה שלי, למקום שלי,

ולמה שהוא יכול לחזור להיות אם סוף הצדק לנצח והטובים מנצחים בסוף.

.

# בינתיים קיץ, וחם.

.

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #9

.

שבוע שבו זאתי אהובתי התחילה לחפש דירה בירושלים,

ואני התחלתי לדמיין איך זה, עצות יתקבלו בברכה מהורים מנוסים בקנים מתרוקנים,

אני ממשיכה לבדוק איך אני מרגישה עם פרוייקט הקיוסק הבייתי הקטן שלי,

כובע קיץ מושלם וצעיפי משי קייצים שמכסים זרועות, מגנים מהמזגנים וסגנון כמובן,

כל אלה מתערבבים בפגישות קצרות עם נשים שאני מחבבת, וגם עם נשים חדשות,

וזה מלא מילים שוות וחיוכים, וזה משמח מאד,

אני מחבבת את האינסטגרם שלי וגם של הרבה אנשים ונשים שמעשירים אותי,

ואני מתגעגעת לרדיו, ומחכה כבר לחזור.

ובין כל אלה מתרוצצת בחיי עם פנקס אמיתי ועט שכותב בקלות,

יש כאלה טושים ועטים שכיף לכתוב איתם, לעומת אחרים שהכתיבה פחות זורמת,

ואני כותבת משהו שנזכרתי עבורכן, עבורי לכור, שגיליתי, שחשבתי,

הקיצר, פוסט ארבע המלצות, פעם בשבוע חדש, ואדום בלי כוונה, לפניכן,

משמאל למעלה, בכיוון השעון.

.

1. מאוורר שולחני שאפילו לא ידעתי שאני צריכה, אבל כשהסתובבתי מכל המקומות

ב"הום סנטר" השבוע לצרכי אמאבא ראיתי אותו. וינטאג' טהור, עגלגל, אדום   

ושחור, מאה שלושים שקלים, מתג הפעלה לשתי מהירויות ומאז הוא מול הפרצוף

שלי ואני, באמת, מחייכת בכל פעם שאני מפעילה אותו.

.

2.  העור מסביב לציפורניים, כן זה שתמיד קופץ, נתפס, מעצבן ומפתה למשוך עם

עם השיניים ( לא ולא ). והטירוף ציפורניים בעולם בכלל עלה כמה וכמה מדרגות

בשנים האחרונות לא-ברור-למה. אז זה בסדר מניקור, ומיני מניקור, אבל אם העור

סתם מעצבן ןאתן משתמשות באצבעות כדי לדחוף אותו למקומו לפעמים ולא רוצות

לגזור אותו ( כי הוא מיד צומח שוב ) וגם (ביננו ) לקנות מזיני עור לציפורניים נשמע

מגוחך, הרי לכן פתרון יעיל ופשוט, רכשו לכן אחד ממזיני השפתיים, שפתוני הנגד

יובש לשפתיים, עדיף בלי צבע כמובן, וזהו. בכל פעם שצריך, מתחשק, זמן טיפוח,

מרחו את השפתון הזה על הקיוטיקל ( זה שם העור הזה, מוזר שיש לו שם, לא? ),

עסו ודחפו, וזהו, העור מתרכך, ומסתדר כאילו טיפלו בו בקליניקת ציפורנים טופ!

.

3. משהו חדש, הכי בנאלי, הכי נדוש, הכי מדוייק, לצאת מתחום ה"אוטומט",

זה לא חייב להיות מקצוע חדש או משהו דרמטי, להיפך, הכוונה לעשות ביום יום,

איך שנוח, לקבוע יום בשבוע, או יום יום, או כל שני וחמישי משהו אחד קצת אחרת.

מצידי, הזמינו קפה אחר בטייקאווי, בלי סוכר עם חלב סויה, תחנו שני רחובות

מהמקום אליו נסעתם ולכו ברגל, נסו לפתוח את כל הדלתות היום ביד שמאל, אם

אם אתם ימניים כמובן, קראו באתר של "מקור ראשון" או ב"מקום הכי חם בגהינום"

אם אלה מייצגים דעות הפוכות משלכם, פתרו תשבץ באנגלית, לכו להצגה יומית,

לכו למקום שלא הייתם בו מעולם, או לפחות המון זמן. נערו את האוטומט, זה כיף

.

4. ברזל בין הפרעת הקשב שלי להפרעת קשב שלי הסיכוי שלי לזכור לקחת תרופות

או תוספי מזון באופן מסודר הוא אפסי. כבר הערמתי אותם ליד מכונת הקפה, ליד

המחשב, ליד המיטה, כלום. הדבר שעובד בשבילי בזמן האחרון, והוא לא מושלם

כי בגומי האלה יש לא מעט סוכר וקלוריות, אבל מצד שני אני שולחת יד ולוקחת

אותם באופן הרבה יותר סדיר, לא כל יום כמובן, אבל פעמיים שלוש בשבוע, וכולם

מרוצים. המינונים לא מאד גבוהים אבל במקרה שלי עדיף מכלום, הלינק הוא למחלקת

הגאמיס ב איי-הארב גם כי אני מרוצה וגם כי לא מצאתי עדיין מספיק כאלה בארץ, חוץ

ממולטי כזה לילדים. נ.ב. ברזל ונשים וגיל זה צירוף ששווה השגחה

. . .

וזה, כי אני כמובן זוכרת ששבוע הספר ומתכננת להמליץ על ספר שניים בשבוע הבא,

א ב ל הספר הזה הוא מתיקות חסרת תקדים, אם אהבתם את אפי וחולצת הפסים שלו,

לא של שלי גרוס האחת שאין שניה לה, של אפי, אז הספר הזה ( כבר יש שניים ) הוא

אפי מצולם, גירסת הכלב וזו מתנה מושלמת לילדים ולגדולים, ומנסיון, הקטנים מנצחים.

הנה האינסטגראם שלו @andrewknapp

.

אז הנה, עוד שלישי הגיע,

וגם הזמן בשנה ששווה לרדת לים בזמן השקיעה,

ואני ממשיכה לאסוף זכרונות וצעצועי ילדות, זה פרוייקט שלא דומה לכלום, הבטחה..

.

.

מזכירה שאפשר להצטרף כמנוי לבלוג ולקבל למייל את #ארבעפעםבשבוע, ובכלל.

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #8

.

איך עבר השבוע במהירות,

הספקתי לחגוג יומולדת, לספר על #גליחום הגיעה לסוף דרכה ברדיו,

ושאני מאד שלמה עם ההחלטה שלי, להתחיל לעבוד עם לב מלא על פרוייקט

חדש שתכף תקבלו עליו תזכורת גם כאן, לפגוש כמה נשים מקסימות בקיוסק

כובעים שלי, כי השמש מתחילה להיות אכזרית ובעיקר לבעבע כמו שמפניה,

או סתם מי סודה פשוטים בכל פכם שאני מגלה, נזכרת, חושבת על עוד משהו

שיכול להתאים לפוסט השבועי הזה, אז הנה, משמאל , בכיוון השעון

.

1. הלוואי והייתי זוכרת איפה קראתי את הפטנט הגאוני, לא פחות הזה, והייתי יכולה

לתת קרדיט. כולנו מכירות/ים את יכולת העמידה של מלפפונים בתנאי החיים הקיצוניים

שלנו. כבר המלצתי פעם וקניתי והשתמשתי בשקיות ניילון מיוחדות המסננות את הגז

הגורם לרקבון המהיר, האמת עובדות, א ב ל בחודשיים האחרונים קורה משהו אפילו

יותר פשוט, עם תוצאות אין-לי-מילה-טובה-דיה, והרי זה לפניכן: שימו כפית / מזלג מה

שתחליטו ממתכת בשקית הניילון וסגרו אותה היטב. מלפפונים קשים וטריים מובטחים

לכם לשבועיים, מילה.

2. עגילי הפלסטיק הגדולים, הצבעונים, המשעשעים  הפכו לאכססוריז של הקיץ וזה

נהדר לנו מכמה סיבות. ראשונה, גם אנחנו יכולות להצטרף מבלי שזה יראה מגוחך עלינו

ע"ע חולצות בטן ושאר דברים שכבר אין לי/לנו אפשרות להצטרף למסיבה הזו, שנית,

זה זמין וזול ומשמח ומשדרג  ושלישית הדרך הכי שווה להשיג אותם, דיווח מהשטח

בעוד יומיים, זה להתגנב מ י ד לקופסאות הרקומות בעמקי הארון של אמא, דודה,

סבתא ולחטט שם, כל אלה שוכבים שם כבר שנים, מחכים לסיבוב הבא,

ואחרון, אם תמצאו כאלה, בצבע עמבר, תהיו נחמדות אלי…

3. עפרונות הפכו מצרך נפוץ יותר מאשר פס שחור בעינים, מכסימום קונטור חום מסביב

לשפתיים ( נוור, נוור, תזכרו! ), הם עפרון לעינים, לצללית, לגבות, לשפתיים, לקונטור,

לסומק, להיילייטס ובאופו כללי המוצר הנצרך ביותר במוצרי העפרון. אבל בחדר

האמבטיה או איפה שאתן מתאפרות, ובטח בתיק האיפור שבאוטו חם, חום יולי

אוגוסט ולפני ואחרי גם, והם נוזלים ומתרככים והופכים לבוג'ראס הייתה סבתא יפה

אומרת, אחד גדול, או! זה משהו שידעתן ושכחתן אני יודעת. אין לי ספק שזו תזכורת

בלבד. לילה אחד בפריזר, עומדים בכוס או שוכבים על משהו, ובעשר דקות עם מחדד

טוב אפשר לחדד אותם, מוכנים למסע נוסף.

4. משייכים את המשפט החכם הזה לקוקו שאנאל, אין לי מושג אם זה נכון,

מה שאין לי ספק שזה משפט שצריך לחרוט על דלת ארון הבגדים או המראה של

כל אשה, ואם חייבים, אז על דלת ומראה של כל מי שמתקרבת לחמישים, פלוס מינוס.

זה לא אומר שאת חייבת להתחיל ללבוש חצאיות צרות וכפפות לבנות, גם לא מחייב

אותך לסבול על סנדלי עקב מוגזמים, זה אומר שכל מה שאת מהססת לגביו, אם זה

מוגזם, האם מתאים לגילי, לסיטואציה, לרגלים שלי, עזבי, שימי בצד,

אין רמז מדוייק מהמחשבה הזו, ויש גירסא נוספת, אנונימית,  less is more : )

.

.ומה כבר בקשתי, שתספרו לי על צעצועי הילדות שלכם שאתם שומרים עדיין?

.נתראה בשבוע הבא, בשלישי, ב #ארבעפעםבשבוע

.

.

.ואם יש לכן, שאלות, בקשות, תהיות, אני כאן

.

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: