גיל ובגדים #1

.

פתיח

אני מגלה מחדש את חדוות ההתלבשות,

את הכוח, ויש כוח, למה שאנחנו בוחרות, בואו נגיד את האמת, ללבוש.

בכל בחירה כזו יש יכולת, גם אם לא מודעת, לשלוח אותנו החוצה, אל העולם,

לפעמים גם אל עצמנו עם משהו נוסף.

יש מי שיגידו שזו שטחיות נטו, כי הרי הבגד לא עושה את האדם וכו',

והוא באמת לא עושה את האדם,

אבל אם מתייחסים אל בגדים, אופנה, כאל שכבה נוספת של אנרגיה, וכוח,

מגלים שזו שכבה מעניינת, מועילה ואפילו משמחת.

וכשמגיעים לנושא הגיל והבגדים שם בכלל מתרבות השאלות,

מה מותר? מה לא? למה לא בעצם? מי מחליט?

אז זה שיש צלוליטיס אומר שאסור מכנסיים קצרים? מותר? למה לא? למי אכפת?

וחצאיות מיני, ובלי שרוולים? וטרנדים מטורפים מותר או שזה שדה הנעורים?

אני לובשת מה שטוב לי איתו, מה שנעים לי, שאני מאמינה שאני ניראת איתו טוב,

שעושה לי מצב רוח טוב, שהדימוי העצמי שלי מתאים לו ( באותו יום ),

אני כן רגישה לענייני גיל,

להיות קורבן אופנה בגיל עשרים ושתיים זה מגוחך בדיוק כמו בגיל ששים ושתיים.

זה סבבה להיות בעניינים, לדעת מה הטרנד עכשיו, ומה נראה מיושן ממש,

כדאי לשלוף ממנו, מהמה-הולך-עכשיו רמזים ודוגמיות לשימוש עצמי בגיל שלנו (י),

וצריך להתנהל בשכל ורגישות והכי חשוב טוב טעם כמו שדודה אתי הייתה אומרת,

לזה המגזינים שלך לא באמת יכולים לתת טיפים, והיא קצת צדקה ( כמו תמיד),

אבל גם קצת לא. אפשר ללמוד ולשנות ולהוסיף ולאמץ רעיונות וטיפים מאחרים/ות,

והנה אני כאן, קחי כל מה שמוצא חן בעיניך, אמצי, שני, מה שיבוא לך, בשמחה,

בגלל זה אני מתחילה את הפוסטים האלה אני חושבת, בשביל כולנו ( כי גם אני

הרי משוטטת ברחבי הרשת, קוראת, מביטה, מאמצת, לומדת מאחרות. סיסטרהוד.

#גילובגדים הוא האשתאג שפתחתי לפוסטים באינסטגראם שלי שעניינם בגדים.

בגדים וגיל, יתכן שאפתח עמוד, נראה לי נרקיססטי מדי לפתוח עמוד שכולו רק

צילומים שלי עם בגדים, עם כל הכבוד לבגדים, ויש כבוד.

אז הנה גיל ובגדים פוסט ראשון #1

 

והפעם: טוטאל לוק

שחור עם שחור, בהיר עם בהיר כמו בסוף הפוסט הקודם וג׳ינס עם גינס.

לא הרבה צבעים יכולים ״להחזיק״ טוטאל-לוק,

זה כמעט תמיד אגרסיבי מדי,

אבל ג׳ינס עם ג׳ינס הולך עם הכל,

אפשר לקחת את הבסיס הזה ללא מעט כיוונים, סגנונות,וחיבורי צבעים.

כמו זה למשל,

ג'ינס וג'ינס, עניבה ארוכה וצרה כמו שצריך היום ( יש לי כמה אגב הקיוסק ),

נעלי עקב ( אפשר גם מגף קרסול גבוה ), גרביים שמוסיפות כי הן לא סתם,

חגורה ומעיל עוא שחור ארוך שלא האמנתי למזלי כשראיתי אותו בחנות וינטאג'

בשבוע שעבר, התעלפתי עליו! וספר נהדר, משקפיים והפנינים גם.

.

או נעלים שטוחות מבית טוב, חגורה טובה ממש ומשקפים עם צבע,

או עקבים גבוהים, חזיה או חולצת קומבניזון מציצה, עגילים עם נוכחות ושער אסוף,

ובטח שגופיה לבנה, חולצת ג'ינס פתוחה וסניקרס מדליקים עם גרביים שיש עליהן קטע.

אבל אני הכי אוהבת את הלוק הזה

.

זה שזאתי הודיעה לי בגללו השבוע שצר לה להזכיר לי, אבל לא נולדתי בחווה עם פרות

ואסם ושירי קאונטרי וגברים מחוספסים, וקאובוילנד זה לא כאן.

אני אוהבת, מתמיד, מגפי קרסול מחוספסים, חגורת עור מאוסף חגורות הוינטאג׳ שלי,

שלהפתעתי גיליתי לא מזמן שנילי לוטן, ישראלית שהפכה למעצבת נהדרת שממש ממש

מצליחה שאין לי מושג למה היא לא פותחת כבר חנות כאן, מחזיקה באוסף דומה,

וצעיף שווה שקשור פתאום אני רואה לצבעי הסתיו, צעיף שמונח כאן כבר שנים כי

פעם-אני-אהיה-גדולה-ואתחיל-להשתמש-בצעיפים, הפעם הזאת הגיעה, והנה ואני

אוהבת צעיפים מאד, והנה הפוסט הבא כבר נרקם,ושיער שלא מצליח להחליט

if to blond or to grey

 

סופדבר

ובינתיים אפשר לשחק בבואו-נעמיד-פנים-שסתיו כאן,

עם חולצות כותנה דקיקות ומכסימום בערב קרדיגאן קטן ליתר בטחון,

נמשיך להביט בפליאה בחדשות ולקוות לטוב עם מי שמנהלים לנו את החיים,

אפשר לחכות למופע תיאטרון החדש של אבשלום פולק – קראמפ

לחכות לרקפות, לכלניות והכי הכי הרבה לנוריות שמיד יגיעו ויאירו הכל,

ללמוד לבשל מרק שמעולם לא הכנת, ללכת פיזית לסרט, טלוויזיה לא נחשב,

להגיד מילה טובה למישהו שיופתע וישמח ויתחזק,

ולזכור שתכף סופשבוע,

הופפולי, סתווי.

.

.

נ.ב. פוסט שבועי #גילובגדים מתוכנן לעלות כאן בימי שלישי, אתמול הייתה מלחמה.

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #24

.

חצי שנה,

פעם בשבוע ( חוץ מחודש נורא אחד )

גאה בעצמי ומגלה שפוסט קבוע זה הרגל מצויין,

גם להפרעת קשב, וגם עוגן פנימי מינימלי אך מחייב.

יש זמנים שהתחושה היא שכולם צריכים ממך משהו,

הורים וילדה/ים וחברים והחיים עצמם גם יודעים לדרוש את שלהם,

ועולמות פנימיים נחים מעט מלהביע וליצור ולייצר כל הזמן,

זמן התכנסות מלא סקרנות,

מה יגיע אחר כך.

הנה

ארבע המלצות, פעם בשבוע בפעם העשרים וארבע,

וגם פס-קול גוספלי משו לסוף הוויקאנד שכאן, ולסתיו שמתארך השנה.

ושיגיעו השבוע דברים מעניינים, מהרצאות, מאנשים, מספרים שלא שמעתי קודם,

זה הכי כיף.

משמאל למעלה, בכיוון השעון..

.

.

1. קרם פלאים – זה קרם רב תכליתי אבל ממש ממש מצויין. לגוף, שפתיים, פנים, ידיים,

כפות רגליים, מה שתרצו. איךשהו קצת מסובך להצליח למצוא אותו עם משלוח לא מאד

יקר ( אם תצליחו, אנא כתבו בתגובות ), אבל אם תחפשו באי-ביי אמזון וברשת תצליחו

ולדעתי שווה לגמרי את המאמץ. הצבע של המיכל כחול בוהק, אבל זה צרם לי מדי

בעינים, אז  שיניתי לשחור לבן את ה Egyption magic

 

2. קופסאות פלסטיק משומנות- עכשיו, בזמנים האלה כשאני משנעת קופסאות אוכל

לירושלים, שיהיה לה, שתהיה לה הרגשת בית, ואם היא תשכח סיר על הכיריים, עדיף

שנכין, ומקבלת אותן בחזרה, אני צוברת לא מעט עצות ופטנטים קראו לי מרתה סטיוארט

בקרוב, בענייני אריזה, תעבורת אוכל, מתכונים חדשים, והנה אחד, אם לא ה פטנט

שלמדתי השבוע מאיזה סטטוס בפייסבוק לא-זוכרת-מי-סליחה נוסה בהצלחה במטבח

כאן כמה וכמה פעמים ואני מתחייבת שזה באמת עובד באופן מפתיע ונפלא.

הבעיה: קופסאות ומיכלי פלסטיק אחרי שאין בהן אוכל אבל השמנוניות על הפלסטיק

סרבנית ועקשנית ודורשת עבודה והמדיח לא ממש טוב להן או עושה עבודה רעה

הפתרון: ובכן, קצת סבון כלים, שליש מים חמים, מגבת נייר. לסגור את הקופסא, מיכל

עם המכסה המתאים ולנער. כמה שנשמע טיפשי, ככה עובד, חצי דקה והקופסה מוכנה

להטען מחדש. נסו ולא תתאכזבו, מילה של אמא של זאתי.

 

3. טעיםםם – מתברר שלהכין אוכל רק לעצמך, שכחתי מימי הרווקות רחוקים שלי,

זה גם כיף גדול, הטעם היחד שיש להתחשב בו הוא שלך, גם אפשר לחפף בלי יסורי

מצפון, גם לאכול לפעמים מול הטלוויזיה או המחדב שישמור אותך האלוהים וגם לגלות

דרכים חדשות לאוכל מהיר כי-למי-יש-סבלנות-להשקיע-ממש וגם טעים כמו שלא האמנת

בפעם הראשונה שאילתרת והצליח ככה:

המצרכים: תפוח אדמה או שניים

הכנה: מיקרו לתשע עשר דקות, אתם מכירים את המיקרו שלכן/ם, שיהיה רך.

כשהמיקרו עובד, להניח על הכיריים את המחבת הכי כבדה ומסיבית שתתחמם ממש.

להוציא את תפוח האדמה, לעטוף במגבת ולתת מכה / מעיכה על השיש, שימעך קצת.

עם סכין חדה במיוחד לחתוך את המעוך. המחבת לוהטת?  לפזר עליה קצת שמן זית,

מלח, פלפל, גם על שני החצאים ולהניח אותם, חצי חתוך כלפי מטה, על המחבת תצצצ.

לקחת כף עץ גדולה וללחוץ מעט ולמעוף מעט את תפוחי האדמה כדי ששטח הפנים

יגדל. להמשיך ללחוץ לא מדי / להדק עם כף העץ. כשיהיה ריח של להט תהפכו פינה

ותציצו, אם יש סימני חריכה חזקים, שחורים, זהו. לא משנה מה ליד, טעים בטירוף.

 

4. סוודר משלך – סוודרים זה כיף. כשהם עשויים מחומרים נעימים, לא מכבידים מדי,

עם חולצה מתחת, בלי חולצה. בגודל מדוייק עד המותן, אוור סייז כאילו גנבת מבן זוגך

או אבא שלך ( אני, תמיד ), או בדוגמאות או חלקים, והשנה יש גם את אלה שנראים

כאילו מישהו הוסיפ/ה להם טאצ' אישי, מה שאני עושה כבר שנים, זה קלי קלות גם

לאלה שלא עושות כלום, זה גם לוקח רבע שעה, זה גם אפשר לעשות עם ילדים

ונוער או סבתות והתוצאה נותנת לסוודר שלך יחוד, אין עוד אחד כזה. זה יכול להיות

הרמוני ורגוע כמו שאני בוחרת או הכי פרוע, אקלקטי וצבעוני כמו מישהי אחרת.

המצרכים: סוודר, מחט גדולה עם קוף גדול וחבילות צמר על פי טעם, תוכנית, בחירה,

רכשתי בחנות לחומרי יצירה את הכל בארבעים ש"ח. הדרך הקלה היא להתחיל פשוט,

במקומות הברורים בסוודר הראשון, הצמרוהמחט הגדולה עושה הכל ממש ממש קל,

אז כמו בצילום, מתחילים בתפרים, בשוליים, מסביב  לכיסים, לצואר, אפשר לאורך

השורות, אפשר בתפר שכחתי-את-שמו-הולכת-לבדוק-שניה, הנה,  תפר-תך-שינים

או תפר פשוט כמו בשיעורי מלאכה. יש תוצאות. אעלה באינסטגראם מחר.

 

#גילובגדים זה ההאשתאג שלי באינסטגראם לענייני בגדים וגיל, עוד לא באמת

הצלחתי לפענח לעצמי מה אני רוצה לעשות עם התאבון החדש שלי לבגדים, להעלות

פוסט על נושא מסויים שקשור לאופנה, בגדים, גיל? לצרף כאם את ההמלצה החמישית?

משתעשעת, בסוף כמו תמיד מגיע רגע שברור מה נכון,

בינתיים, בהיר על בהיר, מעתיקה פוסט מהאינסטגראם.

בחירה בצבע אחד, גם אם בכמה גוונים, היא בחירה ברורה של מראה.

בבוקר הזה זה היה הלבן המלוכלך עם האוף וייט, הבג׳, צבעים בהירים והרמוניים בכל

עונה, אבל איכשהו בסתיו הם תואמים להתרככות הכללית, לתחילת ההתכנסות.

נכון שיכולתי להתפייט עליהם באביב, אבל עכשיו נובמבר והאמת שהם קצת יותר

מפתיעים כשהם נלבשים בסתיו ובחורף, וחוץ מזה, סריגי כותנה כאלה מדוייקים עכשיו,

בטח אם תיישמו את סעיף ארבע בפוסט. עם גופיה דקיקה שתחמם כי הסריגה מחוררת

וכבר קצת קריר, עם כתף חשופה במקרה, מכנסיים רחבים ומושלמים לנצח, נעלים

חרדליות שרק מציצות, צמיד מידתי, צמיד או צעיף, לא להעמיס, משקפיים ותפוז ראשון,

סתיו.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

 

.

 

.

.

ועוד לא דברתי על to blond or to grey

………………………………………..///#ארבעפעםבשבוע #24 #onceaweek

 

 

ארבע המלצתו, פעם בשבוע #23

.

נובמבר,

פעם הוא היה אמצע החורף

ועכשיו אני מורחת קרם הגנה ( גם על כפות הידים והמחשוף פליז ) לפני  שאני יוצאת

מהבית. מה מחכה לדורות שיבואו, ואיך עניין המיחזור נעלם מהשיח הציבורי כאן כמעט

לגמרי. גם בפרטי אני רואה ומרגישה החלשות, אוי מיכל האיסוף רחוק, לא משנה פעם

אחת, גם בתקשורת ואפילו בבחירות לעירית תל אביב אפילו לא עלה לדיונים, עצוב.

אני חושבת לנסות לעבור עם הפוסט השבועי הזה לשבת,

החיים קורים כל הזמן בלי התחשבות במחוייבות האישית שלי,

אז אנסה.

חוץ מזה, העניין הזה של זאתי לומדת וגרה בירושלים מתקדם לא רע יחסית לציפיות של

כולם that is. ווטסאפים, שיחות, אפילו בואי-תקחי-אותי-עכשיו אחד שעמדתי בו בגבורה,

שישי שבת בייתי של פינוקים ושמחות,

כביסה, קופסאות אוכל, חדר נקי,

או בקיצור חזרנו לטירונות,

אבל זאת תמשך שלש שנים אם אלוהי אפלטון וחבריו יסכים.

וממרומי גילי,

שמחו בחייכם קצת, יש שם בחוץ צרות גדולות ורציניות באמת

ותנו בלב מילה התכוונות אמיתית וטובה למי שצריך אותה.

והנה,

ארבע המלצות, פעם בשבוע בפעם העשרים ושלש,

משמאל, בכיוון השעון,

וגם מוסיקה להקשיב לה בזמן שאתם קוראים את הפוסט,

ותכף,

עוד מעט, יהיו שמים מעוננים ורקפות ומרקים סמיכים ונתגעגע לשמש,

מעגלי עונות וחיים.

 

1. גרביים – נכון שתמיד שואלים לאן הן נעלמות, היחידות האלה? גרבנו שתיים, הסרנו

שתיים, הנחנו בסל כביסה, כבסנו, תלינו, יבשנו ואחת נעלמה. זו באמת תעלומת חיים כל

כך אווילית וכלל עולמית ויש כל מיני פתרונות: לתלות אותן בזוג, לכבס אותן

בשקית כביסה שמיועדת לכביסה, לשבת פעם ב עם כל הבודדות ולגלות שזה מצליח

לגרום לאיחוד משפחות בכל זאת, לקנות מראש כמה זוגות זהים, אבל הלינק הזה,

מציע פתרון שאיך לא חשבו עליו קודם, תודו, ויכול להיות גם סתם מתנה משעשעת.

חוץ מזה ידעתם שאם אתם לא מצליחים להבדיל במיון בין שחור לכחול כהה, בצילום

רואים מיד את ההבדל? אז תדעו.

 

2. חורף ושכל – מאז שזאתי עברה לירושלים ומקננת לה דירת סטודנטיות מוארת

ומקסימה, הראש שלי מחשב כל הזמן. מה היא יודעת, מה היא לא יודעת, מה אני

חייבת להגיד, להזכיר, לקנות לה, מה אני חייבת לשתוק לגביו ולאפשר לה ללמוד

לבד. אחד הדברים הראשונים שקניתי והנחתי בארגז הגדול שבו מניחים דברים

שיעודם ירושלים בימים האלה היה מטף הכיבוי אש הזה, תנורי חימום, קצר במזגן,

קצר בחימום באמבטיה, נר רומנטי שנשכח, סדין חשמלי למי שאוהבים, אין לדעת

והחורף, בפרט זה הקפוא בהרים יכול להביא לא מעט טפוטפוטפו תאונות אש. אז

עשו לעצמכם/ן טובה, יש להשיג בכל חנויות ההום סנטר, טמבוריות, הנה למי

שמתעצל/ת, מטף כיבוי לרכישה אוןליין וגלאי עשן גם. בחייאת, לא רק לסטודנטיות.

 

3. משבצות ופלאנל – באמת שפלאנל זה כזה אושר שבכלל לא משנה אם הוא

במצעי מיטה, בפיג'מה, בבגדי בית או בשיאו בחולצות משובצות, והנה שוב מסבירים

לנו המסבירים לנו שהמשבצות חזרו, אני אוהבת משבצות תמיד, גם פלאנל ובכל פעם

שהאופנה שוב עושה סיבוב ומעלה לגדולה זמנית משהו שאני אוהבת אין שמחה ממני,

כי זה אומר שאני יכולה למצוא בחנויות מה שאני אוהבת ושישאר איתי ואצלי גם אחרי

שהמחליטים ימשיכו לטרנד אחר, אז השנה, משבצות ואתמול מצאתי לי שתי חולצות

פלאנל מושלמות וגם אחת חולצת ג'ינס פשוט אקסטרה נהדרת באמריקן איגל שנדמה

שהפכה להיות מה שהגאפ היה פעם, אופנת בייסיק מצטיינת לכולם, שום קצוות, שום

יחוד, עשוי אחלה ואם משכילים להשתמש בבייסיק עם מה שיש לך להוסיף, נהדר.

 

4. כבר שבוע שאני מסתובבת עם שפתי אנג'לינה ג'ולי, גם אתן? אין מילים להסביר את

היובש הזה בסוף אוקטובר ולא בגלל הקור אם נפליג למחוזות ניו יורק בחורף למשל.

אז הנה המלצה למוצרי עור אמריקאים ונפלאים, ברי השגה בארץ. בעניין היובש הזה

בשפתיים ובאופן כללי, זו המלצה רחבה יותר מרק שפתיים יבשות, kiehl's – שני

שימושים והמצב משתפר, אבל ממש. בדיזינגוף סנטר, בקניון אביב ונדמה לי שבTLV.

 

 

והנה, אחת מקופסאות האוכל שיעלו לירושלים היום,

אבל בקלות אפשר לאכול אותן בבית עם נודלס, אורז, אטריות אורז או בלי כלום,

השם שלהן: אמא תקפיצי משו, הכנה כאן למטה:

.

ווק, שמן זית.

לחתוך מראש מה שיש: בצל לטבעות, גזר קטן לעיגולים, גזר גדול לג'וליאן, ע"ע

פרוסות דקות ולא ארוכות מדי, פלפל גם. קולורבי לריבועים, כרובית וברוקלי לפרחים

לא קטנים מדי, שיהיה מה לנגוס, לא גדולים מדי, לא נעים בפה. מה עוד? מה שאתם

אוהבים. כשאני מכינה בלעדיה, אני מוסיפה תפוחי אדמה חתוכים לריבועים קטנים,

היא טוענת שזה הופך את המנה לקצת קמחית בפה. שעועית ירוקה קפואה, לפעמים

גם גזר גמדי קפוא כי יש לו טעם אחר מסתם גזר, פטריות אם יש, תירס אם יש או

קפוא או הקטנים מהשימורים, הקיצר כל מה שיש ומתחשק ממשפחת הירקות.

הכל על משטח גדול, או צלחת גדולה, ערימות ערימות.

מחממים את השמן, בצל ושום ( הרבה ) לבד בווק לחצי דקה, מערבבים כל הזמן,

מתחילים להכניס את הירקות, מתחילים באלה שצריכים יותר זמן להתבשל, להצלות,

להיות מוכנים, כרובית, גזר, קולורבי, ברוקלי, מערבבים המון, ממשיכים להוסיף ירקות,

ולערבב.  עכשיו מלח, פלפל, התבלין הזה שאתם מאד רוצים, ומערבבים כן?

האחרונים, פטריות ופלפל אדום ונבטים אם מוסיפים. מערבבים כבר אמרתי? לקראת

הסוף מוסיפים קצת, ממש קצת, נניח חמש שש שבע  כפות של או ציר או סתם מרק

ירקות צלול, או מרק עוף או קצת מזה שתזמינו מיד.

מערבבים, כן? מוכן? סבבה.

לא לארוז כשזה חם, אבל לאכול כשזה חם. אמא הקפיצה משו.

——————————————————

זהו. תהיו נדיבים, לכו לבקר את ההורים שלכם,

או לפחות תרימו טלפון, אפשר את סבתא במקום,

אני משקיעה בעתיד הרחוק שלי כרגע,

אתם בטח מבינים…

.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

ארבע המלצות, פעם בשבוע #22

.

אז הסתיו כבר עושה סימנים,

כאלה שאם מעט תשומת לב אפשר לפרש כהתחלה,

צינת בוקר מוקדם, אור אפרפר, מזגן מופעל פחות.

זאתי מקננת חדר בירושלים,

ואני מקננת כאן בטירוף,

הגעתי למסקנה שאני מקננת לכבוד עצמי,

מסדרת, ממיינת, מארגנת כאילו אין סבתא שלי עומדת לי מאחורי הגב,

ומחר ליל הסדר. כל טיפת אבק, כל קיפול ותפר נבחנים בקפידה.

גם בהמלצות אני מזהה מגמת התכנסות,

אולי של הסתיו, אולי של עצמי, ימים יגידו.

אז הנה, צהרים וארבע המלצות, פעםבשבוע #22

משמאל למעלה, בכיוון השעון, כרגיל.

 

1. עץחגמולד – זו תהיה השנה הרביעית, הדצמבר הרביעי שבו אני מסמנת גם את

כריסמס כאן בבית. עץ ירוק ( מפלסטיק, למרות שהייתי שמחה לשחזר את מג ראיין

סוחבת עץ ענק בעצמה ), מקשטת אותו באורות קטנים ונוצצים, מניחה, תראו בצילום,

את אחד מגמדי שלגיה מגחך, מקשטת בהכי נוצץ, מואר ומשמח לב ועין שאני יכולה.

זה עושה לי מצב רוח טוב מאמצע דצמבר עד תחילת ינואר, מה רע? כאן בלינק,

חנות אחת מרבות. יש גדלים שונים של עצים ירוקים שיחזיקו שנים. נ.ב. חנוכיה, זה

וסופגניות, והבית שמח, הבטחה. אם אתם חותמים על הצ'קים וינטאג' שלכם

בתאריך עברי, ההמלצה הזה לא בשבילכם.

 

2. מסכים – שתי ציפורים בתמונה אחת.  – ה…לא יודעת איך לקרוא לזה, מתקן,

או קיי, המתקן הזה הוא המצאה כל כך מוצלחת ומגוחכת , תבחרו בעצמכם, שרק

אחרי שזה הגיע אלי ושינה את חווית הלראות אייפד במיטה או על הספה או איפה

שלא יהיה הבנתי את הגאונות שבה. הערה: אין לי כבר שנים טלוויזיה בחדר שינה,

מצד שני, היי, לא קדושה, אז עד היום הנחתי על לוח, כרית, החזקתי בידיים, לא היה

כיף, מהשבוע האחרון, שלמות, לא פחות. זה מתקן שעולה חמישים עד מאה ש"ח,

יש לו ארבע זרועות מאד גמישות וחלק עליון עם חריץ למכשיר שיכול לשנות זוית

וסוג של וו שמחזיק ותופש את האייפד, טלפון, מה שתרצו. מניחים אותו כמו נניח מגש

מיטה, מכוונים את גובה הרגלי עכביש ( באמת דומה ) וזוית המסך ואפשר לשתות,

לפצח גרעינים, להתמתח ובאופן כללי לא להתעסק עם המסך הזה יותר. מינוס

יחיד, צריך להוציא את האייפד מהמגן שלו, מעבר לזה, שלמות, לא צחוק.

 

2ב – זו הסידרה שמצולמת על המסך, שברצינות אם יש לכם נטפליקס ואתם לא

מתחברים אליה כרגע, כל כך צר לי עליכם,שמה Wanderlust  "תאוות נדודים"   

עם טוני קולט שנותנת משחק שאין דומה לו, אין מחשבה שלא רואים על הפנים שלה.

זו דרמת יחסים, משפחה, זוגיות ארוכת שנים, טיפולים פסיכולוגים והמון המון סקס.

סטיבן מקינטוש משחק את בעלה וגם הוא, תביאו לי כזה.

 

3. פופקורן – גם לסידרה, גם לעכביש, גם לסתיו, גם לקלוריות. גילינו פופקורן מחולק

למנות קטנות שזה פטנט נהדר. גם פופקורן וגם בלי חזירות. בכל הסופרים לדעתי.

 

4. חולצת ג'ינס – מי שעוקב/ת אחרי באינסטגראם ראה את תלונתי השבוע שאמרה

ככה: נכון שחולצת ג׳ינס טובה היא אוצר? נכון שלוקח עשר שנים של כביסות ולבישות

ופיקניקים ונסיעות ומה לא כדי לרכך אותה לדרגה מושלמת? נכון? נכון. אז כשזאתי

הצטרפה לשותפות עליה לפני כמה שנים נאנחתי והסכמתי, לפחות יש לה טעם טוב

לחשתי לעצמי כשלקחה אותה בדיוק כשאני התכוונתי. השותפות החזיקה יפה עד השנה,

לא היו לי תלונות, אבל עכשיו, ממש עכשיו הסתיו מגיע לירושלים היא אומרת לפני שהוא

בתל אביב ואורזת אותה, ואני שותקת #אמאסמרטוט. אז נכון שיש לי עוד כמה (וכמה)

חולצות ג'ינס, זה אחד המלבושים החביבים עלי אבל יש תמיד אחת שהיא המושלמת.

בקיצור, כתבה לי לא זוכרת מי שהיא סומכת עלי שאמצא חדשה להמליץ עליה,

הא, אתגרים הם דבר חביב עלי, יצאתי למסע קטן, הימים כאן מורכבים מכל מיני דברים,

והמסקנות הן:  – לחולצת ג'ינס יקח זמן לההפך לנהדרת, כדאי לכבס אותה בהתחלה

שוב ושוב, כשצריך וכשלא ממש צריך. – גשי לארונות של הגברים בחייך – בקרי

בחנויות יד שניה ווינטאג'. רגישות לרעיון יד שניה? הרתיחי את החולצה כשתגיעו הבייתה

– מצאתי כמה נחמדות, הנה אחת, ועוד אחת מאסוס, ואפשר למצוא כאלה באתרים

יקרים, בעיקר אמריקאים במאתיים דולר חולצות ג'ינס נהדרות, אבל היי, חולצת ג'ינס היא

חולצת ג'ינס. צאו למסע וכשתמצאו, שיהיו לכם שרירי לב או התנגדות חזקים משלי,

א ל תתנו לילדות שלכן את החולצה האהובה שלכן,

או לפחות תוציאו הבטחה שכשהחורף הממשי יגיע לירושלים,

תקבלו אותה בחזרה,

עד האביב.

.

וההמלצה החד משמעית שלי להשבוע היא ההפגנה הזו.

זה כבר לא קשור לימין או שמאל ( למרות הנסיונות כן לשייך את זה לשם(,

זה הפגנה למען העתיד של הילדים שלנו,

למען חופש הביטוי, היצירה והאמנות,

שכל מי שמנסה להגיד לנו מה מותר לנו לנגיד או לחשוב או להאמין בו,

מהווה סכנה אמיתי לעתיד שלנו כמדינה חופשית ודמוקרטית,

ומי שממונים כרגע על התרבות והחינוך פועלים נגדנו,

אין דרך אחרת להגיד את זה,

הם אוייבי חופש הביטוי, חופש האומנות,

מסכנים את החופש שלנו להיות מי שאנחנו בוחרים להיות,

לא מי שהמנוולים האלה חושבים שאנחנו צריכים להיות.

ואם אתן מגיעות, גם אתם, תגידו היי,

אני אהיה עם שלט תוצרת בית שיסביר להם בדיוק, בדרך יצירתית אני מקווה,

מה ב ד י ו ק אני חושבת על חוק הנאמנות שלהם.

 

 

תקשיבו רק לקול הפנימי שלכן/ם, הוא המצפן הכי טוב,

איש לא יכול להגיד לכם מה טוב לכם,

בטח אם אתם אנשים חושבים ומבוגרים.

אז,

הנה חווה אלברשטיין, שאומרת דרך האמנות שלה כל מה שהיא רוצה.

עוד מעט יהיו רוחות, ושעון חורף, וחוף ים סוער,

וערמונים, ועץ מנצנץ, וסוודרים גדולים, וזה יהיה חורף נהדר,

אני יודעת את זה בעמקי ליבי.

 

נ.ב. אתן יודעות, או זוכרות, שבבלוגים יש אפשרות לקבל התרעת פוסט במייל, נכון?

 

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

.

ארבע המלצות פעם בשבוע #21

.

החודש הזה היה מלא טלטלות רגשיות,

מדי, הרבה יותר מדי.

של אחרים, של אחרות, של קרובים וקרובות יותר, ופחות, וגם של עצמי.

חלקן בלתי אפשריות, חלקן חלק מחיים, וכולן מציפות, משתקות, דורשות שקט.

לא הצלחתי להביא את עצמי להתעסק בתענוגות קטנים ועצות משמחות,

בבגדים, אוכל, תפנוקים, טיפוח,

בחיים הפשוטים עצמם.

אחרכך חשבתי שתענוגות קטנים הם הסוכר החום על העוגה, הביס האחרון של הקרמבו,

הרגע שכתוב סוף על המסך אחרי סרט נפלא, שמוסיקה מצליחה ב א מ ת להרטיט לב,

שהתענוגות הקטנים הם הסוכריות הקטנות של החיים,

ושזה בסדר להתענג, אפילו רצוי.

הנה ארבע המלצות, פעם בשבוע #21

מלמעלה משמאל, בכיוון השעון.

ושנדע רק טוב מהיום.

 

1. ללחוץ, לשחרר, למשוך – טוב, אין ספור טריקים מופיעים על מסך המחשה בנסיון

לשכנע אותנו ( אותי ) שאפשר לשפר ולשמר את מה שיש, במקרה הזה,את עור הפנים

( ואת כיוונן באופן כללי, למעלה או למטה ). אלה סוג של כוסות רוח קטנות ועדינות

שמטרתן להזרים את הדם כמו שעושה מסג' טוב ועל ידי כאן להחיות את העור, ל"נפח"

אותו מעט ובאופן כללי לתת תחושת ומראה טוב יותר. אני על זה כבר חודש וחצי בערך,

אולי קצת יותר ומאד נהנית למען האמת. חייבים לשמן את העור במשהו, לדעתי ממש

ממש לא משנה במה, זה רק למען התנועה החלקה של ה…דבר הזה, לא יודעת איך

לקרוא לו. מול המחשב, במיטה, איפה שיוצא לי, לא מביטה במראה, לא עושה עניין.

מניחה, לוחצת קצת, משחררת, זה יוצר ואקום, מזיזה הלוך חזור, מתפללת, חוזר חלילה,

וזהו. לדעתי, שווה לגמרי. קניתי שני סטים והאמת שהצלחתי לשחרר כתפיים תפוסות עם

הגביעים הגדולים האלה.

 

2. תכף חורף – אז שנת הלימודים התחילה וזאתי שלי עברה לה לירושלים בשבוע

שעבר, כתוצאה מכך יתכן שיהיו כאן לא מעט מתכונים ולינקים לקופסאות פלסטיק ושאר

ענייני דירות ושינועים. בינתיים רק מהמחשבה כמה יהיה לה קר בירושלים יצאתי למסע

גישושים ומצאתי את הדבר הכי מתוק ויעיל גם לה, גם לילדים הקטנים שלכם ולמען

האמת גם לעצמי. אלה בקבוקים חמים בגודל של כף יד! עכשיו תחשבו, ברצינות, איך זה

ללכת בחורף כשבכיס במעיל או על הצואר צמוד אליך בקבוק חם מיניאטורי, לדעתי זה

גאוני, באמת, גם להוריכם הזקנים ולטיול שנתי, ובכלל.

 

3. קולגן טעים – אז מציפים אותנו בחשיבות הקולגן, ויש כדורים ואבקות וקרמים, אני

אוהבת קרמים שאמורים להעצים ולהגביר את כמות הקולגן בגופנו, אם לדייק, בפנים

שלנו, יפה, אבל אז קראתי מאמר חכם על כמה קולגן יש במרק בשר למשל, או בציר

בשר, אצתי רצתי, הכנתי סיר ענק, הקפאתי במנות, מקפידה לשתות מנה טעימה מידי

יום ועדיין ניראת בת ששים וארבע, תעלומה. מתכון טעים למרק גדוש בקולגן מהטבע:

  • 2 ק"ג עוף עם עצמות, גרונות ועמצות בקר
  • 2 בצל, חתוך לרבעים
  • 3 גזרים פרוסים
  • 3 מקלות סלרי
  • 1 כרישה קצוצה
  • 1 שורש פטרוזיליה פרוס
  • 1 שורש סלרי
  • חצי ראש שום לא קלוף
  • פלפל שחור, עלה דפנה, מלח
  • מלח לתיבול
  • לבשל כמו מרק רגיל, עם קיפוי וכו' אבל להשאיר על האש שעות ארוכות עד שיהפך לציר.

.4. מתנה מושלמת – אבל באמת, זה נכון שצריך לתכנן מעט מראש, כי לוקח זמן עד

שהיא מגיעה, אבל תראו, יציר דמיון של ילד או של כל אחד בעצם הופך לבובה אמיתית,

פשוט קסם, לא?

 

.

אני מבינה שזה מעט מורכב,

גם סרט של חבר ילדות שלי ( ככה אני מרגישה אליו )

שותף או בעצם גורם לכל כך הרבה הרפתקאות בחיים שלי,

אם אני הקלברי, הוא התום סוייאר בחיי,

גם הטיימינג של יציאת הסרט הזה, והנושא שלו, אהבה ומשפחה והורות,

יכול היה לעורר תמיהה ( או להרים גבה ) בעניין האובייקטיביות שלי

אבל כמו שכתבתי לו אתמול אחרי ההקרנה,

הסרט הזה הוא לטעמי הסרט הטוב ביותר שלו, לא כולל.

באמת. פשוט ככה.

שעתיים של סיפור נהדר שמסופר בשפה קולנועית קלאסית, בוטחת, בטוחה בעצמה,

סרט שמציף שאלות עקרוניות וחשובות, מאד רגשי בלי להיות סנטימנטלי אם אפשר

לכתוב משפט כזה, מוסיקה נפלאה, רוב השחקנים מצטיינים, יובל סגל פשוט שחקן

מצויין במיוחד, והסרט פשוט עושה מה שסרט טוב יכול להנות, מספר סיפורבדרך

שגורמת ללב, למחשבה, לתודעה שלך להתעורר, לחיות.

מחר, יום רביעי,

הוא יום הסרט הישראלי,

סיבה מושלמת ללכת לראות סרט שניים, בעשרה שקלים לכרטיס,

להתעלם משרת הכאילו תרבות,

ולהמלצתי, תתחילו עם הסרט הזה, אחכ תמשיכו.

"סיפור אחר" מחר בבתי הקולנוע ומשבוע הבא, הקרנות רגילות בכל הארץ.

 

כבר אמצע אוקטובר,

כבר יש עלים קמושים, צעיפי המשי שלי הגיעו, האור מאבד מצהבהבותו,

הנה מוסיקה מסרט נהדר אחר , תהיו נדיבים ואמפטים, לכולנו יש לב.

 

 

 

 

אחרון

.

יש לילות כאלה,

ימים, רגעים, שברור שהם אחרונים,

שאחריהם יהיה ה"לפני" וה"אחרי".

כזה הוא הלילה הזה שלי, שלה.

תכף חצות,

אני יושבת מול המחשב

כמו בבקרים שהייתי חוזרת הבייתה מהסעות לבי'ס,

מתיישבת מול המחשב וכותבת פוסט ועוד אחד על מסע ההורות שלי,

מנסה לא לחשוף את זאתי שלי אהובתי

ולשמור על זכותי לכתוב עלי אם ככה אני בוחרת,

והנה,

כמו שקראתי לפני כמה ימים איפהשהו על הורות:

The days were long

the years were so short

הגיעה שעת חצות של היום הזה, כבר חלפה,

וכמו סינדרלה,

כמו הלילה האחרון לפני שנסענו לבית חולים וחזרנו עם תינוקת,

כמו הלילה האחרון בחדר אחד כי למחרת היא תעבור לחדר שלה,

כמו לילה אחרון במיטת תינוק,

הלילה האחרון שהיא ישנה עם שני הוריה תחת אותו גג

הלילה הראשון שהיא נרדמה בבית אחר (אבל עם אותו אבא )

הלילה האחרון לפני המשפחתון,

הלילה שלפני בוקר כיתה א' כי ממחר היא ילדת בית ספר

ואין דרך אחורנית.

כמו הלילה הראשון שבו ישנה אצל חברה, יצאה לטיול שנתי עם שק שינה,

הלילה הראשון בחו"ל בלעדי,

בפסטיבלי סרטים, מסיבות, מסעות,

ימי הולדת, מסיבות פיג'מה.

בטירונות, בקורסים, בנסיעות, הרפתקאות, מחנות קיץ בחו"ל, טיולים ומה לא,

המון לילות בלעדי,

מאות לילות לא בבית,

תמיד היו לילות אחרונים, או ראשונים,

אבל תמיד,

תמיד תמיד תמיד,

אלה היו גיחות לעולם וחזרה לבסיס האם, אלי, הבייתה.

והנה,

שעת חצות עברה

וכמו סינדרלה, אני מבינה

שהלפני והאחרי הפעם יהיו משמעותיים יותר,

בלי קשר לדרמטיזציה הבסיסית שלי,

ושעכשיו באמת הלילה האחרון במציאות החיים שלנו,

זו הרגילה של לידה, ילדות, נערות, צבא, חיים,

ומחר היא תישן את הלילה הראשון שלה בדירת הסטודנטים הירושלמית והמתוקה שלה,

זו שסידרה לה בכוונות שמחות והתכוונות חזקה וטובה

וגם אם תחזור, לא אם, גם כשתחזור הבייתה בסופי שבוע לפעמים,

לפעמים לא, מספרים לי הורים מנוסים,

ובאמצע השבוע,

ובחופשים,

וכשתהיה חולה, אומללה, חלשה,

עדיין ממחר היא תישן במקום שלה,

שאינו הבית שלי, שלנו, של אביה ( לזה אני רגילה ).

.

זה טוב, זה משמח, זה בזמן, זה נכון,

זה כל המילים הנכונות האלה,

אבל הלילה הזה הוא תמהיל מרוכז של כ ל הרגשות האפשריים,

הצפה רגשית גדולה והבנה שהיי, הכל טוב,

ובכל זאת,לילה אחרון במתכונת פשוטה, מוכרת,

וגם אם היא עוזבת את הבית מטעמי מעשיים, כדי ללמוד

( אין אוניברסיטה בתל אביב שואלת את עצמה אשה אחת? סתם סתם )

עדיין, מחר בלילה,

זאתי שלי, הבנויה מנוצות וברזל, נפש וחריפות, עפיפונים ויתדות,

תישן במיטתה במקום שאינו הבית,

ובכל זאת, ואני מאחלת ומקווה בשבילה,

יהיה לה מקום בטוח, נמל מבטחים מסויים, כזה שבסוף יום שמחים לחזור אליו,

או במילים פחות מסתובבות רחלי,

הלילה הוא לא כזה דרמטי,

אבל מותר לך להתעצב, לפחד, לשמוח עבורה, להיות מוצפת וסוערת עם עצמך

כי היי, זה לא צחוק,

זאתי שלך ע ו ז ב ת א ת ה ב י ת.

זאתי יוצאת לעולם וטוב שכך…

ואולי הדרך המדוייקת, המועילה לחשוב על זה,

היא שנכון שהלילה הוא הלילה האחרון של מה שהיה,

אבל מחר,

כמו שאמרה סקרלט ( לא בדיוק כמובן ),

מחר הוא הבוקר הראשון של מה שיהיה,

ואם יהיה לה טוב,

אז הכל, הכל ממש בסדר.

 

.

לא התלוננתי

.

לא התלוננתי כי לא ידעתי שאפשר, לא חשבתי שאפשר,

האפשרות הזו לא הייתה, ככה חד וחלק, חלק מהאפשרויות שעמדו בפני אז,

לא הטרדה מינית, כפיה, אביוז, מילים לא מוכרות, לא קיימות.

מגיל שתים עשרה, ארבע עשרה, שמונה עשרה, עשרים,

מנגיעות כאילו מקריות שנצרבות בנערה צעירה לשנות סיוט,

דרך שכן מבוגר שחמס וצילק והשחיר את נפשי לנצח,

דרך מילים והערות ונגיעות והטרדות ומניפולציות ודחיקה אל הקיר, הפיזי והרגשי,

כל מקרה לגופו, כל אחד והגבול ועזות המצח הגברית והכוחניות שלו.

מעולם לא באלימות כמו בסרטים, זה מה שבלבל,

בלי סטירות, איומים, הצמדת סכין לצואר, לא היה צורך,

הכפיה הגברית, הדי אן איי הישן,

חותם יחסי נשים גברים שמשתנה בימים אלה ממש לא הצריך יותר ממה שהיה בו.

ההבנה שאפשר להגיד בפשטות ובקול רם לא,

לא רוצה,

לא, זה לא בסדר,

ואם זה לא קורה לקום ולצעוק, להתנגד בכוח, לספר, להתלונן,

כשמה שקרה היה נקרא היום הטרדה מינית, אביוז, התנהגות שחורגת מנורמת ה"נסיונות",

לא הייתה אז חלק מהאפשרויות. 

היכולת לקום ולהפסיק את מה שקורה גם אם זו "רק" הערה מכוערת ברחו,

ליטוף מביך ודוחה, היכולת לצעוק שזה לא בסדר, לא רק להתחמק בכאילו נחמדות,

להגיד בברור, היי גבר, ככה לא מתנהגים, לא הייתה נוכחת.

.

לפעמים אני תוהה למה לא סיפרתי, לא סיפרנו, להורים, לחברות,

למישהו שיכול היה לשמור עלינו, להיות המבוגר האחראי ( גם כשהיינו גדולות),

שמישהו יקח אחריות ויפסיק את זה!

איך הבושה המוטעת הזו נטמעה בדורות שלנו וגרמה לכל כך הרבה נשים (וגברים גם)

לשאת משא נורא כזה לבד.

אבל מה שמשמח ואפילו היה שווה את המחיר ( לא בטוח, לצורך הדגשה )

היא המחשבה שהדפוס הזה משתנה, 

שיש סימנים קטנים שלא מעט גברים מתחילים להפנים ולהבין מה אסור, איפה הגבול,

מהי הטרדה ומהי הסכמה.

ומה שיותר משמח היא האמונה והתקווה שהילדות שלנו,

ברגע האמת,

ובואו נתפלל תפילה חילונית עמוקה ומלאת אמונה שאנחנו צודקות,

הן כנראה לא ישתקו.

.

 

beautiful boy

/

/

/

 

תפילה חילונית

.

החג הזה התחיל בטלטלות רגשיות כל כך חזקות שהאפשרות להמשיך כרגיל נמוגה.

אבל גם כשהמחשבה נמצאת עם אנשים אחרים שאת אוהבת,

גם כשהדאגה מרחוק מציפה, פשטות החיים לוקחת פיקוד,

קניות הבייתה, מקלחת, זפזופ בחדשות, בדיקה עם אמאבא, טסט לאוטו,

וגם שליחת הודעות, נסיון לשלוח משהו למי שנמצאים במעמקי המערבולת,

נסיון להיות בשביל, בלי להציק,

ובשיכבה עמוקה יותר התודעה נמצאת עם אנשים יקרים לך,

במועקה ודאגה עמוקות גם מרחוק.

הסתיו מתחיל, כבר יש רגעי צינה לפנות בוקר וחצבים בדרך לירושלים,

ואני חושבת איך הסתיו הזה יחרט אחרת אצל אלה שהחיים התהפכו עליהם,

והלואי שלפני שיגיע החורף, המטוטלת תשנה קצב וכיוון.

.

את ארבע ההמלצות שהכנתי אעלה בשבוע הבא,

בינתיים

עשו טובה,

עצרו לרגע,

שאו בקשה לבשורות טובות בלבכם,

שאו תפילה חילונית אם אתם חילונים כמוני,

או אחרת,

אם אמונתכם שונה,

העיקר שהילדים האלה יהיו בסדר,

.

אחרכך נמשיך בתפנוקי החיים.

.

ומה זו בכלל שנה טובה

.

אהובי בבוקר.

.

ומה זו בכלל שנה טובה?

כוס תה, עוגיה לטבול, יוגורט עם פירות שאת אוהבת, כלב שאוהב כל הזמן, בית,

תרופות, פנסיה ראויה כי הייתם חרוצים, צנועים, זהירים ודאגתם לימים האלה בדיוק,

וכן, גם הממשלה שבחרתם בימים ההם אפשרה לכם לדאוג לעתידכם.

מרק עוף טעים, קוטג׳, הוע עם אופרות באוזניות, היא רוצה את הגבעתטרון, שתי בנות

ובן ונכדים ונכדות ונינים ושולחן פורמייקה אדום בן ששים איך הוא מחזיק אין לי מושג,

ו״הארץ״ בבוקר על המרפסת, ושלום לשכנים שעוברים בשביל, ושנת צהרים, וכורסאות

טלוויזיה, ושוב תה ותרופות והאחד את השניה וההיפך, לאט, עם מעט הכוח שנשאר אבל

עם לב מלא מתמיד האחד לשני נדמה לי, וגם, ולא תאמינו,

יתכן שהאמצעית מאמינה לכם סופסוף שהיא לא מאומצת, הייתם מאמינים?

 

חתימה טובה גם לבני משפחה שלא איחלתי להם באופן אישי,

הפייסבוק משנה סדרי עולם בעניין וזה קצת חבל,

ולמי שאני מחבבת גם.

שנשתדל להיות בני אדם טובים יותר,

שהחמלה תנצח את היהירות, הטובים את הרעים, ועם היתר נסתדר

כיפורבליהזנקותלמילואים

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #20

.

עוד בקיץ.

אבל הנה, רמזי רמזים מתחילים להסביר שיתכן שהלהט שוכך,

בבקרים לפעמים ואפילו בלילה מאוחר יש לחשוש עלים שיכול להחשב,

במצב רוח אופטימי לתחילת בריזה,

ואורך הרוח הפנימי גם מתעגל מעט כי תכף יהיה נעים.

האחד בספטמבר כבר לא אומר כאן בבית כלום,

כאן מתכוננים לאמצע אוקטובר השנה,

אני מתחילה לקנן בקן של ציפור אחרת, מכינה לה דברים והפתעות,

וגם לכם לפעמים.

הנה ארבע המלצות, פעם בשבוע בפעם העשרים ( כיפק היי ),

משמאל, בכיוון השעון,

אחרכך איחולי שנה טובה, יש זמן.

אולי תלחצו על לינק מוסיקה ותקראו הכל כאילו כבר סתיו?

 

1. חיה רעה – קבלתי כמתנת חג לפני כמה ימים ובאמת, מכל משחיזי הסכינים

שפגשתי בחיי, לא פגשתי חיה רעה כזאת. הוא הופך אתה סכינים שלי

לקוטלי ירקות או כל מוצר אוכל אחר במטבח, שלאק, נחתך. שלושה סוגי

חריצים להשחזה וממש ממש מ מ ש לא לתת לילדים או קשישים להתקרב

לסכינים אחרכך, אבל אתם, אתן לא תאמינו. ואין טעם ללינק, פשוט חפשו

איפה מוכרים אותו.

 

2. מתחילה להתכונן לסתיו – הסתיו דורש ( ומעניק ) אנרגיה ודברים אחרים

מהקיץ. סתיו 1. אני משתמשת בקרם החדש של חווה זיגבויים כבר כמעט

חודש, בישן, בקופסא האדומה כבר כמעט חצי שנה וכבר כתבתי עליו, אני

מאד מרוצה, בעיקר מהתוצאות הניראות לעין בקימטוטי העישון (לא

מעשנת כבר עשור וקצת ) מסביב לפה, ובאופן כללי הוא משמח את הפנים

שלי, וכשהפנים שלי שמחות, גם אני שמחה. סתיו 2. רימון, אבוקדו, לימון,

חלק מעונגי הסתיו הטובים, בריאים ובעיקר טעימים 3. צעיפים, תתחילו

לאסוף, לקנות, לחפש צעיפים. זה חלק נהדר של התלבשות, של הופעה,

הוא יכול לתת טוויסט, לרכך, לצבוע ואל נשכח לחמם ולהסתיר זרועות

שהשנים הצליחו לתת בהן סימנים כמו שרק השנים והגנטיקה יודעות.

צעיפים מהסוג המצולם כאן אפשר לפעמים להשיג דרכי תאמינו או לא.

 

3. עגילים – גם עגילים הם פטנט לא יקר, מגוון מאד, נותן אפשרויות רבות

מאד כדי לקחת הופעה לכיוון מסויים, והשנה, הוהו, השנה הם והשרשראות

פשוט זינקו ראש לקופסאות התכשטים של אמא שלי ודודה שלי. עגילים

גדולים, מודגשים, מפלסטיק, מנומרים, צבעוניים, אשכולות פירות. שרשראות

מטבעות פלסטיק מוגזמות, המון חישוקים, בכל הגדלים, הצבעים, החומרים,

ןמה שמשמח שאפשר למצוא גם במגירות של הסבתות, גם ברשתות,בכולן,

מזארה, מנגו, עד כל היתר, וגם בחנויות יד שניה או וינטאג מצויינות,

והמחירים ממש ממש מ מ ש סבבה. אל תפחדו להגזים, אם הבגד רגוע, עגיל

או צעיף או נעל קיצונית רק יעשו טוב. אני חייבת למצוא איפה כתבתי את

שיטת האחד האחר שלי, אמצא ואעלה. ובצילום, סופיה לורן והחישוקים שלה,

לתפארת הנפלאות הנשית.

 

4. סרט נהדר – "שרוכים" הוא סרט ישראלי שמוקרן בימים האלה. ינקול גולדווסר

ביים, דובלה גליקמן ונבו קמחי משחקים. היום הסתיימה הצבעת חברי האקדמיה

לקולנוע, ביום חמישי יתקיים טכס "פרסי אופיר" אני מאד מקווה שתצפו בו, זה

טכס חשוב, חשוב שיהיה רייטינג טוב כדי שאנשי הממון יבינו שקולנוע ישראלי

מעניין אתכם וכדי שהשרה לחוסר תרבות והתנהלות שאיני נוקבת בשמה למען

לא תרויח עוד קצת יחצנות מתלהמת תבין שלא יעזור לה, תעשית הקולנוע

והיוצרים ימשיכו ליצור סרטים ישראלים בלי פחד ממנה, מהצנזורה הלאומנית

שהיא מנסה, בינתיים בלי הצלחה, לייצר ובלי טיפת פחד ( או כבוד * מול

נסיונותיה להפחיד במימונים תלויי נאמנות לאומנית וצעקות. א ב ל זה בכלל

לא העניין, הסרט הזה, אני מבטיחה, מבטיחה, הוא סרט קטן ונהדר ונוגע ללב

באופן כל כך חכם ופשוט ומלא אהבה ששיוצאים ממנו אנשים טובים יותר

משנכנסתם אליו, איך אני אגיד לכם שתאמינו שאין לי שום אינטרס, זו מתנת

חג בשבילכם.

 

אין פעם שאני לא מחייכת לעצמי כשאני קונה גלדיולות, זה אמנם קורה לעיתים רחוקות,

אבל לפעמים אני רואה ופשוט חייבת את הגובה בזה בבית, ואז מתחילה לגחך על עצמי.

אין פרח שהבהיר את המרחק ביני ובין אמא שלי, דודה שלי, סבתא שלי, השלישיה שלי.

הוא ייצג את כל מה שניסיתי להרחיק ממני, מהמפות תחרה עד הגפילטע פיש,

מהשמלות המגוהצות שלהן עד הספריי בשיער,

והנה אופס, עשורים אחרי,

הגלדיולות הלבנות בבית שלי, רגע לפני ראש השנה, מפת התחרה וגם הגפילטע שיהיה,

והמרק עוף שלי כמובן, תלחצו, תנסו, מבטיחה לכם/ן אין דומה לו למרק עוף שלי.

והן כל כך יפות בעיני, לפעמים.

חמישה ימים לשנה החדשה,

זה תמיד זמן טוב לנסות להחליט החלטות טובות,

כמו להיות נדיבים, אנושיים,

לא לוותר לרעים, להעיר, לכתוב, להפגין,

לא לתת להם לשכוח שגם אנחנו כאן,

והטובים, בקונוע כמו בקולנוע, הטובים תמיד מנצחים.

.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek וזה כדי לזכור מה חשוב.

צילי וגילי

.

אני לא נוהגת להעלות הרבה תמונות שלי לבלוג,

הפייסבוק והאינסטגראם הם פלטפורמות מדוייקות יותר לזה לטעמי,

אבל כשתי התמונות האלה שלי הגיעו אלי באותו יום,

משתי עבודות שצולמו באותו שבוע, והן כל כך שונות,

הראשונה כבר הודפסה והופצה,

להפקה השניה יקח חודשים ארוכים של עריכה ושאר ענייני סרטים,

אבל ההבדל ביניהן,

כמו ההבדל בין סוגי העיסוקים שלי,

משמח אותי וגורם לי לרצות לשמור אותן כאן,

בבלוג דברים נשמרים לאורך זמן, בקטגוריות, עם גישה קרובה יחסית,

בלי פיד שרץ מהר ומעלים הכל תוך דקות.

.

הצילום הראשון הוא פורטרט פלוס תכשיטים להפקת חג של מגזין סטייל/לאשה,

אפילו לעצמי אני צריכה להזכיר שאני לא באמת באמת ניראת ככה, בטח לא כשאני

מתעוררת ובטח לא סתם ביום יום. אבל בעבודה מסוג כזה, ממש ההפך ממשחק,

כשבצילומי סטילס קסם תפיסת הרגע הוא העניין, עם איפור מצויין, שיער עשוי,

צלם נחמד אש ומוכשר אש, תאורה מושלמת, הפקה מפנקת, סוכנות מפרגנת וגם

פוטושופ עדין במינון הגיוני,

אני מזהה אותי, גם החיצונית, וגם הפנימית ושמחה שזה הרגע שנתפש בעדשה.

צילום: איתן טל

 

התמונה השניה לקוחה מצילומי סרט קצר שצולם גם הוא בשבוע ההוא באוגוסט,

איפור מינימלי, תאורה טבעית, תסרוקת ובגדים משקפיים שאין כלום שמזכיר אותם

בחיים ובארון ומול המראה שלי, אפילו לעצמי אני צריכה להזכיר שאני לא באמת

באמת ניראת ככה עדיין, גם לא כשאני מתעוררת, ובכל זאת, למרות שגם זו לא

ניראת ממש כמוני,

אני מזהה אותי, גם החיצונית, וגם הפנימית ושמחה שזה הרגע שנתפש בעדשה.

 

 

 

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #19

.

שפעת קיץ היא ארוע לא נעים, אז היינו חולות, שתינו,

אבל עכשיו אנחנו בסדר, מתכוננות כל אחת בדרכה למעבר הזאתי לירושלים.

האם דירת סטודנטים הופכת לבית או נשארת דירת סטודנטים, ימים יגידו,

ובינתיים ההתנהלות כאן שגרתית ככל שיכולה להיות בבית ומשפחה,

שמי שאין לו או לה, גם בלי אבחון, הפרעת קשב נחשב היוצא דופן.

ארבע המלצות, אחת לפחות כבר קשורה ישירות להתכוננות הזו.

וחוץ מזה נ.ב. אני כל הזמן בודקת את כיווני ההמלצות כאן,

האם הן צריכות להיות יותר מכווננות אופנה, טיפוח, לייף סטייל במובן המקובל,

האם המיש מש כמו שסבתא שלי הייתה אומרת, של כל מיני, אין לדעת מאיפה

תדיע ההמלצה הבאה או מה יהיה אופי הפוסט השבועי השבוע נעים לכן, לכם?

יש דברים שיש לכן לבקש, להעיר, להגיד גם כאן,

לא רק בפרטי ( למרות שמילים טובות בפרטי זה עונג אמיתי ),

אם יש, תגידו, תגיבו, ספרו לי, אני מסוקרנת ומתעניינת באמת.

הנה הן, משמאל לימין, בכיוון השעון המלצות השבוע,

בלי אופנה, טיפוח, איפור, אוכל, ספר, סרט, אבל כל אחת מאלה ממלאה אותי רגש טוב.

.

1. אופניים –  כבר שבועות שאני רואה אופניים כתומים בכל מיני מקומות בתל

אביב ושכונותיה. הייתי גם חשדנית וגם סקרנית. חשבתי שמצלמה נסתרת אז לא

נגשתי כמובן, חשבתי פרסומת אז נרתעתי גם ( סולדת מפרסום גס ), אבל השבוע בדרך

לקופת חולים ע"ע שפעת עצרתי וניסיתי להבין, וזה ג א ו נ י, באמת לא פחות.

אופניים להשכרה דרך אפליקציה, קוראים לה mobike וזה לא פחות מגאוני.

 

2. במקום גוגל משפחתי – התכוננות. גם אני לפני שנסעתי ללמוד בניו יורק בקשתי

מאמא שלי, מסבתא שלי, מדודה אתי מתכונים של אוכל בית שהכי אהבתי והייתי

משוכנעת שאתגעגע אליו, ועדיין זוכרת שצלצלתי באיזה יום ראשון בוכה מגעגועים

וחייבת, חייבת לדעת איך מכינים קיגלה ( קוגל בשבילכם ) מאטריות רחבות, קינמון

וצימוקים. אז הוריה של זאתי מכינים לה מחברת אוכל בית, סוג של גוגל משפחתי,

אפשר להכין למפרע, לבקש עכשיו מהוריכם, גם אם אתם בני ארבעים, מסבתא

שלכם, דודה, זה אוצר שאין גוגל שישווה לו.

 

3. מתנה מושלמת לעצמך או לאחר/ת – זו הייתה מתנת יום ההולדת שלי לאחותי והיא

הייתה מושלמת, באמת, לא פחות. אחותי אופה, מבשלת, מצלמת לפעמים ומעלה

לרשת, אבל היה משהו בצילומים שהיה פשוט מדי, לא העביר באמת את מה שנראה

בחיים, שלא נזכיר ת'טעם, כראוי. את אסנת ( בן דב )אני מכירה שנים רבות, סוג של

משפחה מורחבת במיוחד, דברתי איתה וביחד יצרנו על פי הרעיון שלי מתנת יומולדת

לקטנה. אחרי הצלחתה אסנת ממשיכה עם הרעיון ומדווחת שאלה שעות מקסימות, אז

ככה: אסנת מגיעה לבית שלך, של אחותך, של מקבלת המתנה. אתן מכינות מאכל אחד,

מאפה, עוגה אחת שתהיה מוכנה מראש ואז במשך שלוש, ארבע שעות, אסנת עוברת

ויחד איתך מתעדת, מלמדת אותך ואת הבת, אמא, חברה שתיים נוספות איך לצלם את

התהליך, איך להשתמש באור שיש לך בבית, בכלים, מפות, תאורה שלך כדי להגיע

לתוצאות מצויינות. ואז אתן מצלמות גם את התוצר המוכן למפרע, איך לצלם, להציג,

למקסם את התוצר המוגמר. הן דיווחו שהיו שעות מקסימות ומהנות, אני מעידה שמעבר

לחוויה הנהדרת עצמה, גםהתוצאות המצולמות השתפרו ממש ( הטעם היה ונשאר

מצטיין ). מחיר, פרטים, אצלה.

 

4. אחינועם וג'אז – אין ספק שתהיה הופעה נפלאה, חובה. נתראה שם.

 

.

לסיום, מניחה ציטוט שלי מאיזו כתבה עם תמונות יפות שאעלה השבוע גם

לכאן, כדי שישמרו, בפייסבוק הכל נעלם מהר מדי. ביקשו  משהו שיפנה לנשים,

קיבלו, ואני עומדת מאחוריו לגמרי:

 

ץ #ארבעפעםבשבוע @onceaweek ותכף סתיו, תשמעו.

 

זאת מפעם

.

באמת שיש לי כל מה שצריך כדי לעבור את שפעת הקיץ המחורבנת שנפלה עלי.

תה ומים עם ג׳ינג׳ר,

ומגנזיום ואדוויל,

ומד חום וספרי לגרון ומשהו טבעי גם.

ויש לצידי ספר, שניים, שחיכיתי להם מאד,

ותשבצים,

ומחברת לכתוב ולקשקש,

ורמקולים נפלאים למוסיקה,

ונטפליקס מול העינים,

ואפליקציות למכביר בטלפון,

ומרק במקרר,

ואפילו יש לי זאתי עם שפעת בחדר הסמוך,

 

אבל כל מה שאני

רוצה זה את אמא

שלי מפעם.

ואני מבינה כמה

אני ברת מזל

שיש לי בכלל

אמא,

ואבא, לא נשכח,

אבל כרגע אני

רוצה את

אמא שלי מפעם,

ואותה כבר אין

לי.

יש לי ורסיה

מתוקה מאד,

אוהבת מאד,

בת תשעים ושתיים שלה,

וזה בסדר גמור,

חילופי התפקידים האלה מקובלים עלי, באמת, ובאהבה, בזכות ולא בחסד.

אבל

כשאני ככה,

מעוכה וחלשה ועצובה קצת,

ובלי כוח לרגע,

ובלי מקום פשוט שאפשר להתפרק בו

או פשוט להשען ולנוח מעט,

אני רוצה את אמא שלי,

זאת מפעם.

 

הכל בסדר, נשבעת, סתם רגע חלש כדי לזכור

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #18

.

ימים עצלים,

אוגוסט מכה בכל כוחו, ויש לו כוח,

דברתי השבוע על חום הקיץ והחופשים הגדולים שהיו,

אני לא זוכרת את הקיץ לוהט ברצף כזה, יש לי רסיסי זכרון של הליכה על אספלט לוהט,

את תריסי העץ מוגפים בצהרים, אותי שרועה על רצפות קרירות עם ספר וענבים, על הים,

אבל לא ככה.

אני זזה במינימום, לא יוצאת מהבית אם לא חייבת, מנסה לכתוב ולא מצליחה,

אני נמסה לתוך אוגוסט, אבל באמת.

במינימום אבל מתמידה ומבטיחה לפצות בסתיו,

הנה, ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל, בכיוון השעון ( למרות שלפעמים אני מתבלבלת )

1. מולטי ויטמין –  כמה מכן שאלו וביקשו לדעת איזה תוספי מזון אני לוקחת, אז אין לי

המון, אבל במסגרת תחקיר שאני עושה לכבוד איזה ספר גילאי, יהיו לי תשובות מקיפות

בקרוב, בינתיים אני מזמינה ולוקחת את המולטי ויטמין הזה, וקצת ברזל וסידן.

 

2. כספת גאונית ( נדמה לי שכבר כתבתי עליה, לא בטוחה, אבדוק אחר כך ), היא

ניראת כמו ספר עבה וישן, אני מניחה אותה במדפים הנמוכים, המאובקים, ליד ספרים

שמונחים באי סדר או תשומת לב. יש בפנים מקום ללא מעט דברים, וזו גם מתנת

חנוכת בית, חתונה (עם כסף בפנים) ובכלל רעיון מצויין, אם הגנבים לא מכירים אותו…

 

3. ספר – לא סתם צילמתי אותו עם מקרונים לידו, כי הוא כזה, ספר קיץ ממתק, גם לכם,

וגם לילדים סקרנים. זאתי לקחה את העותק שלי לפני שסיימתי ונעלמה לארצות רחוקות,

אבל התחכמתי וישבתי היום בחנות לא מעט זמן כדי לסיים אותו. איזה שם מוצדק,

הערות שוליים מרתקות, מאה סיפורים קצרצרים שנשמטו מספרי

ההיסטוריה, ושווים שיספרו אותם. ממתק קיץ.

 

4. מלכודות דבש – זה חוזר בכל שנה, בכל עונה, העונה מגיעה לשיאה, הסיילים

מתחילים והפיתוי לקנות מה שבתחילת העונה היה יקר גדל, וזו באמת מלכודת לא

פשוטה, א ב ל כמו שכותבות כבר עשרות שנים כוהנות אופנה גדולות, זה הזמן להיות

חכמה, מחושבת, החלטית ולצאת למסע צייד מפוקח בשדות ההנחות. בין פרחי הקיץ

הלוהטים, עכשווים, הטרנדים מסתתרים פרחי קלאסיקה, הו, הפואטיקה של השרב.

קנו בחוכמה, שחור, לבן, בג', אדום, כחול כהה, חאקי, נקודות, פסים, נמרים,

כל מה שברור שיכול להכנס לארון שלך וחוץ ממך אף אחד לא ידע במבט ראשון

שיש שם משהו חדש. וגזרות, מה שנדמה מוגזם, רחב מדי, קצר מדי, חתוך מדי,

לא ישאר כאן עד הקיץ הבא. בייסיק, מילה נחוצה כדי שאחריה אפשר להעיז

לשחק במגרש המשחקים הנהדר הזה ששמו אופנה כמו שגערה בי דורין בחוכמה

השבוע, בלי חוצפה וקצוות וחידושים, אנא אנחנו באות, אז אחרי הסייל הקלאסי,

בסתיו נחדד זויות, גזרות וצבעים.

 

.

ובינתיים, תכף חצות,

חייבת להעלות פוסט ולשמוע מה שלום זאתי הרחוקה שלי ( ואביה ),

היום ראיתי שני אנשים שאני מחבבת, גרושים כבר שנים רבות, עומדים עם בנם,

יובל המוכשר בתוכנית טלוויזיה, עומדים לצידו, גאים ושמחים בו ביחד. כשאני

רואה הורים גרושים עומדים מול העולם, ובודאי עם הילד שלהם, עוטפים אותו

בברית העולם הזו, באהבה לילד שלהם שהם יודעים ומקפידים לשמור,

ושיתפוצץ העולם מסביב, על כל הצהוב שבו, הלב שלי עולה על גדותיו,

כי ככה צריך וכל כך הרבה לא מצליחים.

 

אל תשכחו לרדת לים לפעמים והנה פס קול נהדר בשביל זה.

 

#ארבעפעםבשבוע תכף ספטמבר, ואז נראה

 

 

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #17

.

ימים של התכוננות לשינויים כמעט מכל כיוון עוברים כאן בבית,

שזה כידוע גם מרגש, גם מעורר וגם מכניס קצת כוננות פנימית והתגייסות,

זה מוזר לא לעבור את החופש הגדול כמו החופש הגדול,

הוא באמת עובר כאן מאד מעורפל ורחוק,

לעומת הקיץ שעובר כאן בלהט חסר תקדים,

אני לא מצליחה להחליט אם זו אני, הגיל שלי או כדור הארץ,

ומנסה לתחום את חיי למקומות מצוננים, בלי לוותר על הפגנות הכרחיות,

מקווה שתגיעו במוצ"ש הקרוב לעמוד לצד אזרחי המדינה הערבים נגד חוק הלאום,

כי שיוויון הוא שיוויון גם אם אתם לא מזדהים במאה אחוז עם השווים השונים מכם,

ולאסקפיזם מכסימלי,

שבמסגרתו הנה

ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל למעלה, בכיוון השעון

.

1. קצת על ג'ינס – הדבר המצויין שיש באופנה בשנים האחרונות הוא שכמעט אין דברים

ש"אסור" ללבוש, שאם תלבשי זה יהיה ברור ובולט שאת לובשת משהו כזה. מצד שני,

יש את עניין הגיל ( שיחה שאני חייבת לשלי גרוס, לא שכחתי ) שגם מצידו, אם תלבשי

משהו שהוא ממש ממש מ מ ש לא לגילך ( לא קשור לאיך את ניראת, רק לבת כמה את )

גם אז זה יהיה מאד בולט וברור. דוגמא קטנה וטיפשי, אשה בת ששים עם קוקיות.

הג'ינס לעומת זאת הוא חבר טוב ונאמן, ואחד הדברים המצויינים בקשר אליו בזמנים

האלה שכמעט כל גיזרה, אורך, רוחב, צבע שלו יכול לשמש אותך, אותי, אותנו מצויין.

מג'ינס רחב לכל אורכו, דרך סקיני ( לא נמוך מותן ע"ע התחלת האייטם ), דרך ג'ינס

קרוע בברכיים, בירך, בקצוות, עד הקרסול, הרבה מעליו, כחול כהה, רגיל, שחור,

מה שנוח, מה שתבחרי והקיץ  (או הסתיו ) שלך. המכתיב הכי רציני כשזה מגיע לג'ינס

הן הנעלים, תראו בצילום. כל נעל מגדירה אפילו בלי להתכוון את המראה הכללי .

סנדלי נמר, נעלי עקב נטרליות, נעל שטוחה ומנצנצת, סניקר, כל חולצה לבנה, ותיק

שתבחרי לחבר לג'ינס ולנעלים יחברו הכל למראה מהודק, וזה כמעט (כמעט) לא

באמת משנה איזה סגנון ג'ינס בחרת. ככה זה בבייסיק, FUN

 

2. גבות – אני לא באמת מבינה את הטירוף שאוחז בעולם בעניין הגבות, באמת,

השרטוט המגוחך הזה, הצביעה, הקעקועים, ההשתלות ( נשבעת שקראתי על זה ),

איפה הימים הפשוטים של הפינצטה וזהו. אני לא משתתפת בטרנד הזה הפעם, זה

מרגיש כמו הרבה יותר מדי התעסקות בשבילי, אבל מצד שני, היי, בין אחיותי אני חיה

ולא במרחב חסר כללים ו ל כ ן הנה טריק ישן, של דוגמניות מבוגרות שכמו כולן רצו

שהגבות שלהן יהיו מסודרות, אני אומרת שבטח רובכן מכירות, אבל חשבתי שיש כאלה

שאולי לא אז הנה: ספריי שיער ( במקרה שאין טיפ טיפה שמפו ), מתיזים על מברשת

גבות או מסקרה יבשה ( או עם מעט מאד שאריות צבע ) או אפילו מברשת שינים

מיותרת, ועם המברשת שהתזתן עליה מעט ספריי, סרקו את הגבות ככה למעלה לכיוון

המצח, וזהו. מסורקות, ניראות טוב, לא יזוזו עד שתשטפי פנים.

 

3. פינה, מדף, משהו – השבוע התפנתה פינה בבית, כבר אין צורך להניח שם ילקוטים,

תיקים ושאר דברים. לא הצלחתי להחליט איך להחזיר אותה להיות משהו ואז הגעתי

למשתלה. אל תקנו בחנויות פרחים, א ל תקנו כאלה מוכנים עם אבנים קטנות בעשרות

שקלים האחד, זה מגוחך. במשתלות, שמונה שקלים הסוקולנטים הכי קטנים ( הם גדלים

במהירות ), עציצי החרס הקטנים ואלה שאחריהם בגודל עולים שקלים בודדים האחד,

שק חול קטנטן וזהו. כמה שיהיו רבים יותר במקבץ, מרוכזים במקום אחד, על פי טעמכם,

ככה יהיה יפה יותר. מעט מאד מים, תנאים קשוחים גם הולך, טקילה, וויוה מכסיקו בבית.

 

4. כוח ( ברזל ) – בבדיקות ברזל צריך תמיד לבקש לבדוק גם את הפריטין, זה אם אני

מבינה נכון המדדים של מחסני הברזל שלנו, כלומר יתכן שבדיקת הברזל תהיה תקינה,

אבל המחסנים ריקים. אצלינו במשפחה למשל, כולנו, כל הבנות, עם מדדי פריטין נמוכים

בטירוף עד כדי דחית גיוס של אחת מאיתנו עד שהצליחה להעלות אותו. הברזל הזה,

ברזל ישראלי,  מיועד לנשים, יש בו גם ויטמין סי, מה שעוזר אם הבנתי נכון לספיגה

טובה, אין לו תופעות לוואי שאנחנו מכירות בנטילת ברזל, הוא טעים (!), זו מנת ברזל

בשקית האטומה הזו, או על הלשון או ממיסה בכוס מים. אני איתו כמה פעמים בשבוע,

לא כל יום, אין צורך להגזים, כבר כמה שבועות ארוכים ומרגישה יותר …משהו.

.

זה החבר הכי טוב החדש שלי, אבל באמת. זאתי חושבת שקרה לי משהו. אני לא באמת

אדם ששאיבת אבק הוא עיסוק שאני מכירה ממש מקרוב, למרות שאני יצרנית פירורים

ידועה, הנה הוכחה ותלונה ישנה, אבל ז ה הדייסון החדשדש הזה שהגיע אלי לפני כמה

ימים בודדים "הפך עלי את עולמי" כמו ששרה פעם חברה הכי טובה ישנה שלי. הגאונות

היא בזה ש א י ן ל ו כ ב ל! לא צריך להוציא אותו מהארון, לחבר לחשמל ולמשוך בכל

הבית! זה גאוני! אתמול שאבתי את האורז שנשפך לי באוטו! אמנם יש לו הרבה יותר מדי

מברשות שלא ממש הצלחתי לפענח לבד למה צריך אותן, אבל אז שלחו לי לבקשתי

דף הסבר ווואוו הבנתי! יש מברשת לספרים, ומברשת לריפוד, ואחת לרצפה ( מטאטא

זה אולד סקול מתברר ) ובקיצור, אין בבית פירור, שערה, גרגיר אבק כבר שלושה ימים!

קל, שקט, גמיש שאין כאלה דברים, סקסי ( לא נעים לי, אבל זה נכון ). אושר!

 

.

אז זהו. תהיו אדיבים, בואו להפגנה, תחשבו קריר, כתבו לי משהו מעניין, תשאלו

אותי משהו שאתן רוצות לדעת, ותקשיבו לה, אין כמו זה ללילה באוגוסט.

 

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

ארבע המלצות, פעם בשבוע #16

.

אז לא הצלחתי להגיע לזה בשבוע שעבר, לא לחלוטין באשמתי,

ובכל זאת מרגישה ככה ככה, בין השאר בכתיבת פוסט,

הפוסט הזה שכתבתי העביר משהו שווה הלאה לעולם,

ואולי אשה, נערה, אחת, שתיים עשרים יעצרו לפני הפעם הבאה שירגישו

ככה ככה מול איזו תמונה ברשת מפולטרת עד קצה הפיקסלים, אז כדאי.

להדגשה אני ממש ממש מ מ ש לא נגד אפ-גרייד ושימור ושיפור הקיים,

אני לגמרי בעד,

אבל כמו תמיד ההצעה שלי,

שיהיה בטוב טעם, כי בחייאת שולה ( שם מקרי ודמיוני ),

גם לבוטוקוס, הזרקות, הגדלות או מה שזה יהיה צריך גבול,

תנהגו בחוכמה, בעדינות,

שישפר בלי שירגישו,

כמו שאמא שלי אמרה לי בפעם הראשונה שדברנו על איפור,

שישפר, ועדיף שלא ירגישו איך #אימי החכמה.

אז עדיין לוהט מכדי להסתובב בחופשיות מחוץ לאזורי המזגנים,

אז אני מקבצת לי ולכן המלצות בקל"ב ואומרת שתכף ספטמבר.

אז הנה, דקה לסוף יום שלישי,

מי אמר דחיינות והפרעת קשב, תמיד בסוף הדד ליין,

ארבע המלצות, פעם בשבוע,

משמאל למעלה, בכיוון השעון

.

1. לבן בוהק – ככה כביסה לבנה צריכה להיות, סבתא שלי הייתה אומרת

ומוציאה קומבניזון לבן מהארון להסביר לי איך לבן צריך להיות. איך סבתא?

את לוקחת פתיתי סבון, ממיסה אותם במים חמים ומשרה בהם את הכביסה

הלבנה, וזהו! ואם את מתעקשת על מכונת כביסה, אז או שתכניסי למכונה אחרי

ההשריה, או שתכווני על תוכנית השריה פתיתי סבון מומסים ( לא כמו שהם ) זה

הסוד. אז הנה מצאתי במדפים הכי נמוכים בכמה וכמה רשתות שיווק פתיתי סבון,

ואת הקומבניזונים שלה הרי יש לי בארון, אז ניסיתי, ואין מילים, צחור הלובן. שוב

סבתא יפה צדקה, כמו תמיד.

 

2. גזר צבעוני – נכון ראיתן/ם את הגזר הצבעוני בסופר או אצל הירקן כבר

ולא רק בשווקים המיוחדים או אצל ירקני הגזל? ניסיתן? כי אם לא, אתן, אתם,

פוט מפסידים מנה קטנה וטעימה אש. גזרים לבנים, שחורים, צהבהבים, סגולים

והם דוחפים גם את הרגילים שאותם אני הכי פחות מחבבת בדרך העשיה הזו,

אבל כל היתר, מעדן, הבטחה. מקלפים, חותכים לאורך, עדיף יותר דק מבצילום

( התעצלתי לחתוך ולצלם שוב ), על נייר אפיה, ערבוב בשמן זית מעולה, מלח

גס, פלפל שחור, כמה שיני שום אם מתחשק, 200/180 מעלות, חצי שעה פלוס

מינוס, עוד זרזיף שמן זית מצויין ותוך דקות, לא משנה כמה הכנתם, נעלם!

 

3. מיני מאק – במאק אפשר למצוא ליפסטיק בגודל קטן, וזה לא פחות מגאוני.

נכנס לכל תיק, לא מתיישן עד שצריך לזרוק, מחיר סביר, בקיצור הברקה.

 

4. קעקוע זמני ממושך – שזה כיף, תודו. זה קעקוע שמחזיק בין שבועיים לחודש,

שזה דיל מצויין מבחינתי. הם מגיעים מאתר אמריקאי, לוקח זמן להגיע, אבל לטעמי,

שווה. שלושה שבועות עם קעקוע מדליק, בגיל שלנו זה דיל מצויין, עושה מצב רוח טוב

ולא דורש החלטה דרמטית, שעשוע. יש להם קטגוריות ואפשר לעוף על זה.

זאתי עשתה, שלי בדרך.

.

ולבסוף, רגע לפני שאני מחליטה אם זה לילה למזגן ופוך או לילה לסדין ומאוורר,

הנה ארבע קטנות בגלל שבוע שעבר:

אני אזכיר לכם להקפיא ענבים,

לצלצל להורים שלכם, לדוד זקן, לחבר/ה בודדים,

להשתמש באפליקצית מיינדפולנס שכבר המלצתי לכם עליה

ולהתנגד לחוק הלאום המתועב

וכדי לא לסיים עם טעם מר, הנה דיאנה וושינגטן שרה ג'אז ,

לא צריך הרבה יותר כדי להרגע.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek

 

חיים מפולטרים

.

זו פעם ראשונה שאני מעלה משהו לבלוג אחרי שהועלה לאינסטגראם שלי או לפייסבוק,

אבל אני מרגישה שזה נושא חשוב מכדי לתת לו להעלם במהירות שבה פוסטים וצילומים

נעלמים בזרם הפיד והפוסטים המציפים את כולנו במקומות בהם אנחנו מעלים את החיים

שלנו, בפיד בפייסבוק, בדף האינסטגראם, ואת הנושא הזה, את הפוסט הזה אני רוצה

להציף ולשמר לאורך זמן, הוא חשוב, לדעתי.

הנה אני, משמאל למעלה זו אני לפני שעתיים, שיא החום, עייפה, מותשת,

מחכה לבת שלי  ואומרת לעצמי שיש אור יפה כאן ועושה סלפי, סתם, כמו כולנו לפעמים.

אחכ, נאלצתי להמשיך לחכות אז השתעשעתי עם איזו תוכנת עיצוב קלילה בטלפון,

אפילו לא פוטושופ,

סתם אור וצל וריכוך ופילטרים, ואופס, הנה אני

 

אם הייתי מעלה רק תמונה אחת כזו, שאני ניראת בה כל כך זוהרת ורגועה, עם עינים

בוהקות ושפתיים ורדרדות ועור זוהר כמו בשלושת הפורטרטים המפולטרים כאן,

חלק מכם, מכן, בטח מהילדות שלכם היו חושבות/ים שוואוו,

,אפילו לשניה, כי מי מתעכב לחשוב על עוד תמונה באינסטגראם,

שככה באמת נראות נשים, בנות ששים או לא משנה בנות כמה,

והן לא, אני ואתם יודעים.

גם הבוטוקס ( עושה לפעמים, בטח עושה )

ושאר הזריקות לא מגיעים לתוצאות הלא מציאותיות שהפילטרים תוכנות העיצוב

והפוטושופ מוסיפים לצילומים ומציפים אותנו, אם נרצה או לא,

אבל כן,

ככה מתנהל העולם היום,

כמו שהוא משתקף על המסכים הקטנים.

חיים מפולטרים,

מנסים להראות את הטוב, שווה, ראוי, יפה, בטח יפה,

סטייליסטי,

גם אני כמובן, שלא יהיה כאן רגע של ספק או הרהור,

שזה אנושי וטבעי כמובן,

כי כל מפגש שלנו עם המציאות מורכב גם משער עשוי וקצת איפור ולבוש שמראה

ומסתיר מה שבחרנו, וכולנו ממוגנים מול העולם במובן הזה, אבל החיים הם החיים,

והמציאות כפי שהיא משתקפת במסכים הקטנים שאנחנו מחזיקים ביד אינה המציאות

ובתכלס, זה עצוב,

כי אין סיכוי שמישהי, יפייפיה, צעירה ועוצרת נשימה ככל שתהיה ניראת ככה במציאות,

גם מישהו אגב,

כי במציאות, ההבדל בין החיים לפילטרים הוא כמו ההבדל בין פורנו לסקס,

אז מה יצא לנו מזה?

להם?

לילדים, לילדות שלנו שנולדו לעולם מפולטר, רק אכזבות?

.

פעם חשבתי לעשות תערוכה של כל הצילומי דוגמנות שלי עם עיבודי פוטושופ מהיום,

מול המקור שהיה עדיין שיקוף משופר של הדוגמנית שעמדה שם, אבל יחסית להיום

אפשר לראות בצורה כל כך ברורה את הפער בין מציאות לפנטזיה, כזכור, בזמנים

ההם, א ז מ ז מ ן בשנות השבעים, שמונים ל א ה י ה פוטושופ,

היו צלם, תאורה, איפור, וחדר חושך, והיה לא רע, באמת.

.

ארבע המלצות,פעם בשבוע #15

.

חם לי מכדי להתרוצץ,

איך ילדים עוברים את החום הזה, איך הם זוכרים את להט הקיץ?

הזכרון אומר שהיה כיף, ואפילו ההליכה יחפה על הכביש הלוהט מהאוטובוס הבייתה

זכורה כמשהו משעשע, אבל בימים האלה זה לא משעשע, והחוקים החדשים שממשלת

הלאומנות המטורפת הזו מצליחה להעביר מפחידה יותר מכל שרב, או מזגן לא מתפקד,

טפוטפוטפו.

מתלבטת מאד בקשר לאיזו הצעה שתחייב אותי לצאת מאזור הנוחות שלי ( פרטיות,

חיים שקטים ), לא משוכנעת מה היתרונות בהענות חוץ מלהגיד כן למשהו שעל האוטומט

הוא לא ושלום וביי, נראה.

עדיין מחכה מאד להענות שלכן, שלכם לתעד את צעצועי, בובות, דובונים, חיות, יצורים,

כתבו לי, אל תהססו בכלל, אני מחכה בסקרנות ושמחה,

ובינתיים מנסה לראות מה עוד אני יכולה להוסיף באופן קבוע לבלוג,

וגם מאד ( מאד ) שמחה ששמוע מכן, רציתי לכתוב מכם,

אבל המכם תמיד מגיע מאזור ה"את מקסימה, אשמח להכיר"

והמכן מגיע מכיוון ה"איזה תוספי מזון את לוקחת, גיל המעבר זה לא חגיגה, מאיפה הטי

שירט הלבנה שהצטלמת איתה באינסטגראם"

אז אני מפנימה שענייני ההמלצות, בגדים, לייף סטייל ושאר מעניינים כאן בעיקר נשים,

וזה סבבה, חומת מגן זה העניין.

אז הנה,

הנה, ארבע המלצות, פעם בשבוע #15

מתחילים בשמאל למעלה וממשיכים בכיוון השעון.

.

1.קמפרי – סעיפים למשקה קיץ: אפשר לשתות אותו בבית ולהרגיש סבבה גם לבד,

אפשר לקבוע את חוזק השפעתו על פי כמות האלכוהול, ושיש לו צבע יפה ( סתם).

אז אפשר יין לבן, או אוזו שאני אוהבת מאד ( מאד ) אבל הכי נפלא הוא הקמפרי,

משקה הקיץ המושלם, מר במידה, אחוזי אלכוהול שווים ומשהו קל ומשרה מצב רוח.

אז ככה: קמפרי, קרח, טוויסט לימון, סודה, מזגן או בריזה, מוסיקה נכונה, והערב

שלך, הבטחה.

 

2.חנות שלש מעצבות  – נכנסתי במסגרת המסע שלא נגמר שלי לטובת פוסט ראשון

בסידרת פוסטים שיחקרו "לוק" אחרי מכנסי חאקי וחולצות / טישירטס לבנות ונשארתי

כי החנות הזו, abramey בשולי ככר מסריק, בפרישמן 75 חנות של שלוש מעצבות,

בגדים, נעלים, תיקים מאד מצאה חן בעיני. הכל שם מדוייק, לטעמי מתאים לנשים

שיודעות מה הן אוהבות על עצמן ומה הן מחפשות, ואם זה הטעם שלהן, קלאסי עם

טוויסט חזק, צבעים בקשת מונוטונית ויפייפיה בעיני, אז זו חנות שיכולה להוות בסיס

נהדר למלתחה עם איכות וטעם שיחזיקו הרבה יותר מעונה. המחירים על הבינוני פלוס,

אבל בהחלט לא הגבוה מאד, והנה, יש להן גם חנות במרמלדה, אבל בה יש דגש על

הנעלים, ובחנות עצמה יש דגש על הבגדים והתיקים. לטעמי, ממש שווה להכיר ולבדוק.

 

3. צמיד רגליים – אין דבר קייצי ממנו, סקסי במידה, אפשרי בכל גיל, יפה על עור שזוף,

משעשע בין מכנסיים שלושת רבעי וכפכפים בדיוק כמו מתחת לשמלה ארוכה ופדיקור

מוקפד. אפשר מזהב, אפשר לקצר שרשרת זהב ששוכבת שנים באיזו קופסא, אפשר

באחת הרשתות בארבעים שח גם, הן מלאות בכאלה העונה. איש לא ירגיש בהבדל,

גם לא את, או חברתך הטובה. אפשר בשפע סגנונות, אבל הכי שווה הזהב הרגיל,

אני הלכתי השנה על כפול שלש, התחשק לי וזה משעשע אותי בכל פעם שאני מציצה

לבדוק אם הלאק כבר התקלף.

 

4. צילום קבועאני מציעה להתחיל מסורת משפחתית, זוגית, יחידנית, לא משנה איזו

כבר המון זמן. להתחיל באופן שרירותי לצלם מישהו, מישהם במקום, זמן, שעה, דרך,

קבועים, פעם בשנה למשל. עם ילקוט, עם סיר פסטה, עם הכובע של סבא מויישה

שאיתו הוא העביר כסף במלחמה, לא משנה, העיקר להתחיל. גם אם הילדים כבר

גדולים, גם אם נדמה לכם שהפסדתם את ההתחלה, ההתחלה היא עכשיו. אני

מצלמת את זאתי שלי ליד דלת הכניסה שלנו בכל ראשון לספטמבר עם הילקוט,

היא הייתה נאנחת בגיל שהיה בו עשרה בסופו אבל הבינה שאין טעם כי אני

אתעקש ונכנעה. אני מתכננת לצלם אותה בפעם האחרונה ככה כשתצא לדירתה

הסטודנטיאלית בירושלים בעוד כחודשיים ואז אחפש להתחיל איתה סידרה חדשה

שתתמקד קרוב לודאי בתאריך חשוב לשתינו, עוד נראה. אל תתעצלו.

הנה דוגמא לפרוייקט משפחתי כזה שאני עוקבת אחריו כמעט עשור, ושמיכאל

זילברמן ( שווה מעקב בטוויטר אגב ) הזכיר לי שאופס, עבר התאריך המשפחתי

של משפחת גולדברג השנה, הנה הם. אמצו, כדאי לכם.

.

ואני מסיימת בעצה כתובה שנתנה יוקו אונו, שאין מי שחייבת לאמץ אותה יותר ממני.

וגם, תזכורת עצמית דרככן, ל ה ז י ז את הגוף,

לעשות משהו חדש, אפילו קטן כל יום, נניח לכתוב תשבץ.

לא עניתן לי, כלומר לא מספיק מספרית ) האם אתן רוצות

סדנה תל אביבית עם איילת, כמו ברבוע הרביעי בהמלצות שבלינק,

כי לי ממש מתחשק,

ותספרו,

עוד עשרה שבועות כבר לא יהיה חם כל כך, הבטחה

 

#ארבעפעםבשבוע #15 #onceaweek# הקיוסקשלי

אם רק הייתי יכולה לקבל אותן לרגע

.

השלוש המשפיעות של חיי,

שתיים באופן יומיומי ממש ( ככה זה כשגרים בית מול בית, חלון מטבח מול חלון חדר

שינה, דשא מול עץ מנגו ) ואחת שגם כשהייתה רחוקה, מעבר לאוקיינוס הגדול,

השפעתה עלינו הייתה נוכחת כל הזמן, ואז חזרה והמשיכה כאילו לא עברו עשרים

שנות אמריקה.

שלוש משפיעות בכל רמה, מהחלק הגנטי,

צורת הלסת של כולן, החיוך של זו, השכל הישר של האחרת,

האימפולסיביות, חוסר הסבלנות, הלב הרך, הצלוליטיס והפרעת הקשב,

את כולם אני מוצאת בעקבות שחרצו בי אימי, דודתי, סבתי.

אני יכולה לעקוב בדיוק ולראות מה שייך למי, מה הגיע משלושתן.

ההחלטיות, הטעם הטוב, הטעם של המרק עוף ( והכוסמת),

חוסר אומץ כאן, ואומץ לב במקומות אחרים,

סינורומן ומשה שמיר מתערבבים בשמלות תוצרת בית ומכנסי ג'ינס מאמריקה.

סיפורי שואה רחוקים וסיפורי מלחמות מקומיים,

הגברים שהיו,

סיפורי נעוריהן,

סיפור חייה של האמיצה שנפרדה מבעל וילדים נשואים וחיפשה את אושרה בגיל מבוגר,

סיפורי משפחה, מילים ביידיש, באמריקאית,

זכרונות, נשיות, שייכות ואהבה שהן אהבו אותי שלושת אלה,

שתיים עדיין מחייכות אלי לפעמים ולעיתים רחוקות האחת קוראת לי בשם החיבה שלי,

הן האהובות של חיי ואני מתגעגעת אליהן ביחד,

כיחידת הצבא הנשי שעמדה מאחורי, ולרשותי שנים כל כך רבות.

המפקדת העליונה כבר מנהלת צבאות שמיים, ותהיו בטוחים שהיא אכן מנהלת זאת,

ושתי האחרות הפקידו את הפיקוד בידיים שלי, שלנו בכמה שנים האחרונות.

ואני מתגעגעת למה שהיה מאחורי וכבר איננו, ולא יהיה.

.

אני כבר חלק מצבא הנשים העומד ( בלי יידיש ופתגמים ), אבל ניצב חזק ויציב

ועם מודעות גבוהה יותר לתפקידו מאחורי הדור שאחרינו,

נשים צעירות ומקסימות שגם עליהן אני יכולה לסמן את עקבות הדי אן איי והחיים של

סבתא שלי, של אמא שלי, של דודה אהובה, של אחותי, שלי,

את כולנו אני יכולה לראות (לפעמים)  בברור, ממש לסמן ולהצביע בילדות שלנו,

למרות שברור שגם הן, בדיוק כמוני, כמוני מורכבות מהרבה יותר מקופי-פייסט גנטי,

ויש עוד מאגר גנים שמגיע ממשפחות אחרות, נשים וגברים נוספים,

ובכל זאת, אני רואה מבטי עינים, תנועת גוף, ג'סטה ויודעת שזה מכאן, או משם.

אני עומדת זקופה מאחורי הבת שלי, ובנות הדוד שלה, והמעגל הנשי הרחב שלנו,

חלק מקיר מגן משפחתי, נשי וחזק, עוטף באהבה, מנדנד במידה, ומציל בשעת הצורך.

אני שמחה עם מיקום העכשווי, באמת,

מרגישה מבוגרת דיי ( ברוב הימים ) וחכמה ומנוסה דיי ( כמעט תמיד ) כדי למלא אותו,

אבל

אם רק הייתי יכולה לקבל אותן לרגע, את אלה שלי,

בנקודת הזמן ההיא, המצולמת, קרובות מאד לגיל שלי אני מנחשת,

שיתנו רמזים, עצות, סימני דרך,

איך להתנהל איתן עצמן בזמן העכשיו, כשסימניהן מתחילים לדהות,

ואני מחפשת כל כך את הדרך, ואת התבונה, ואת הכח להתנהל נכון,

להיות להן ילדה טובה, וחכמה, ככל שרק ניתן,

כי ילדה אהובה אני יודעת שאני, תמיד, בדיוק כמותן, לתמיד.

.

אהובותי, סבתא, אמא, דודה. קיץ בתל אביב 1986

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #14

.

זה לא תמיד פשוט לעמוד בלוח זמנים, בפרט בכזה שאת מחליטה עליו,

אבל ההחלטה היא לנצח בקרבות מול הפרעת הקשב, כי המלחמה לא תסתיים לעולם.

אז הנה, שבוע לוהט, שהחום הכניע אותי, מודה,

לא הצלחתי להזיז את עצמי מאזורים מקוררים אלא לענייני אמאבא דחופים ,

ולכן המלצות השבוע יהיו בייתיות ברמת המרתה סטיוארט ממש,

שום גלאם, סגנון, אופנה או משהו יותר מקומי מקרטיב מנטה או זכרונות על קייטנת קיץ,

אבל זה בסדר,

מותר להודות בשבועות כאלה,

בכל זאת צילמתי שני צעצועים לפרוייקט שלי,

עשיתי אודישן, קבעתי פגישה לעוד תוכנית, שלחתי הצעה וקבעתי דייט,

לא רע מבחינתי איך שאני לא מסתכלת על זה

הנה, ארבע המלצות, פעם בשבוע # 14

מתחילים בשמאל למעלה וממשיכים בכיוון השעון

 

1. מכסים כאלה שהופכים שמישים כמעט כמו הכלי זכוכית הקטנים והעגולים של

איקאה. הם משמשים אותי לאין ספור דברים, רוב הירקות והפירות נשמרים איתם

נהדר, כלומר חצאי הירקות והפירות, מלימון עד מנגו, מבצל עד אבוקדו, הגומי

אטום אם בוחרים מידה נכונה והכל נשמר באמת לזמן מרשים. ותראו גם פריכיות

וכלי זכוכית וקנקנים עם לימונדה בטעם תפוח ומנטה וגם צלוחיות, או בקיצור,

הזמינו שני סטים, גם זה יהיה מעט מדי, ואם תתכננו קדימה, הזמינו כמה ואתם

מסודרים/ות עם מתנה קטנטנה למארחים.

 

2. כלי עם דברים, אני מאד אוהבת ומאמינה באוספים ובתרומתם לחיים, אבל

להמלצה הזו אפשר לא לקרוא אוסף, אלא…נניח הערמת דברים דומים בנקודה

אחת, נניח על שידה, שולחן שלא משתמשים בו, בכניסה הבייתה, מוצאים כלי

יותר שטוח מעמוק ומתחילים להניח שם דברים שיש בהם מהמשותף, אצלנו

מעבר לכל מיני אוספים אמיתיים, יש את הקערה מעיסת נייר, בקוטר של, רגע,

הולכת למדוד, שלושים ושמונה ס"מ שהתחלנו פעם, לפני שבע עשרה שנים

להניח בה זרעים וזרעונים שהיינו אוספות בדרך לגן, ובחזרה, ומאז בכל פעם

שאני נתקלת בענף, זרעון, תרמיל, בלוט שנדמה לי שאין בה, אני מכניסה לתיק

ומניחה בה כשאני חוזרת הבייתה. יש בה גם שלושה קינים ריקים שמצאתי וערב

רב של מציאות, אבל אתן יכולות (ים) להחליט על כרטיסי קולנוע, אבנים

מיוחדות, צדפים או כרטיסי אוטובוס, מה שמתאים לכם ולבית שלכם.

 

3. לא חייבים לצעוק אופנה, אפשר לדבר בשקט, כלומר, לא חייבים להיות ממש

בשפיץ של מה שהולך, בכל זאת כבר לא בנות עשרים וחמש או אפילו שלושים

וחמש, אם אני מנחשת את ממוצע הגילאים כאן, אז זה נכון שאופנה ובגדים זה

באמת כיף גדול, ודרך להתבטא ולהרגיש מצויין ועכשווי וכו' אבל אפשר לסמן

את הרלוונטיות העכשווית, לא חייבות להראות כמי שנעמדות דום מול חלון ראווה

חדש או צילומים באיזה אתר או חשבון אינסטגראם ממומן היטב, אפשר להבין

מה העכשיו מכתיב ולסמן בקטנה. תדפיסי חיות? סבבה, צעיף נמרי מעל גופית

קיץ יעשה את העבודה בדיוק כמו שמלה מנומרת, נקודות? יש גרביים, יש צעיף,

אולי גופיה מנוקדת מתחת לצעיף חלק, יעשה בדיוק את אותו הדבר, במידה,

שזו מילת המפתח לטעם טוב, מידתיות

נ.ב. הספר אמן שמציץ שם בפינה שווה הצצה מעמיקה יותר

 

4. ספר ומנגו כי קיץ וצריך להתענג. ספר בריטי פשוט מקסים, אפשר לקרוא

אותו ולשמוע את המבטא של גיבורתו וגיבוריו. שמעתי שכבר הוסרט, לא יכולה

לחכות, פלורנס גרין מחליטה לפתוח חנות ספרים בכפר אנגלי שגודלו אינו מצדיק

תחבורה ציבורית, בית קולנוע או מסעדה ראויה, המהומה המתנהלת בטונים

בריטים טיפוסים נמשכת בשפה מאופקת לאורך מאה ואבעים וקצת עמודיו, זה

ספר קצר ומאופק כראוי למקום ולזמן וישמח כל מי שיבחר לא לצאת מהבית,

לאכול מנגו, להדליק מזגן ולעבור לסוף שנות החמישים אי שם במחוז סאפולק

.

כמעט שכחתי, אני חושבת להזמין את איילת לערוך סדנה כזו,

ערב קייצי, עם מאווררים, אבטיח, אוזו, ג'אז ויצירת בית אישי כזה,

חושבות שיכול להיות ערב שווה, רוצות?

let me know

.

וגם, אני ממשיכה ל א ט בתחקיר מכנסי חאקי וחולצות לבנות, לטובת מדור שאני

מתכננת ושמחה איתו, פוסט חד חודשי, שיעסוק בלוק אחד בכל פעם, לעומק.

ואני ממשיכה לנסות לא להגיד "לא" כל כך הרבה, כלומר, להגיד יותר "כן",

משימה מורכבת, ממשיכה לבקש מכם להציע ליאת צעצועי הילדות האהובים שלכם,

זה מתקדם כל כך יפה שבסוף תצטערו שלא לקחתם בזה חלק. ומכל מה שאני יכולה

לאחל לכם ולי השבוע, הכי חשוב שחוק הלאום הגזעני לא יעבור ויכתים אותנו עוד יותר

אם-זה-בכלל-אפשרי, וגם שהמדוזות לא יגיעו, שהאבטיחים יהיו מוצלחים כשבוקעים

אותם ושיהיה קצת פחות הביל וחם כאן, שהשמש תקפח קצת פחות, למרות שיש מי

שיודעות בדיוק איך להתגונן מהשמש כמו שאתן רואות באוסף הנשים המופלא הזה

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek #הקיוסקשלי

/

 

 

המשימה

.

המשימה,

לזכור באופן רציף שהגבר המבוגר הזה, עדיין קשה לי להגיד עליו זקן,

אני בן תכף מאה הוא אמר לרופא השבוע, ואמרתי לו מה אתה משוויץ, עוד לא,

שיושב בביתו חלש כל כל ומתוק,

הוא גם הגבר הצעיר, החזק, האמיץ, היפה, ההורס, שרכב על אופנועים, עישן סיגריות,

חיזר אחרי איטלקיות יפות תואר, צילם את גופת מוסוליני תלויה בכיכר, ניגר, פירנס,

עבר משברים ולא נשבר, ניגן במפוחית, שתק הרבה, דיבר מדוייק, אהב את אימי.

.

המשימה,

לזכור באופן רציף שהאשה המבוגרת ( מאד, אבל גם לה אני לא מצליחה לחבר את

המילה זקנה ) הזו, שמאתגרת אותי לפעמים כאילו הייתה אני עצמי, זאת שיושבת

בגלל אילוצים אכזריים חסרת מעש רוב שעות עירותה חסרת שקט, היא גם האשה

הצעירה היפייפיה, הצחקנית, מלאת האנרגיה, היצירתית, היפר אקטיבית, זאת

שליבה מכיל את כל העולם ומלא חמלה ותום, זאת שקראה בלי הפסקה, תפרה,

חיברה, בישלה בתחושת שפיות נדירה, שפעה חום וחן, שנפגעה כמו ילדה מכל

כך הרבה דברים והסתירה. אימי שאוהבת את ילדיה עד סוף היכולת, ואת בעלה.

.

המשימה,

לזכור

שאבי, עוגן חיי, אהבתי הגדולה,

שאמא שלי, אהובתי התמה, הבית של חיי,

שהורי, אלה המדירים שינה מעיני בימים האלה מדאגה ואהבה וחוסר אונים,

הם בני האדם שהם, על עברם וההווה שלהם,

אבל הם עליזה ומאיר, מאיר ועליזה.

.

 

המשימה,

לזכור כל הזמן מי הם,

היום יום יכול לבלבל ולתעתע,

ואסור לתת ליחסי הכוחות המעשיים העכשוויים להשפיע על סדרי בראשית,

על מערך הכוחות האמיתי,

הוא אבא, היא אמא,

ואנחנו לנצח הילדים שלהם.

 

זו משימת החיים עכשיו.

.

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #13

.

אני מתגעגעת לרדיו,

עכשיו בדיוק עשר בלילה ואני בבית מול המחשב, ולא ברדיו מוח המיקרופון,

אני שלמה עם ההחלטה שלי לפרק את השותפות הרדיופונית שהייתה,

אבל מתגעגעת לרדיו ומקווה לחזור עד סוף הקיץ, אאאמן.

בשם עשרות אלפי הורים ומשוחררי צבא אני מוחה כאן על המיותרות, הסתמיות,

נהרות הכסף, האנרגיה ומתח שעוברים טרום סטודנטים בגלל בחינת מיון מטומטמת,

יפורקו הבחינות הפסיכומטריות המעניקות הון עתק למכונים ולא בודקות כלום אמיתי

חוץ מאיזו יכולת טכנית ללמוד טכניקות של תשובות, ובהצלחה לזאתי אהובתי בשישי.

הצעות שמצליחות לבלבל אותי בגלל שיש בהן משהו מושך ( ופיננסי ) למרות שעל

פניו, סיכויי להגיד כן לכל חשיפה אישית מול מצלמות במה שאינו ראיון נטו הוא כמעט

אפסי, נראה.

פרוייקט הצעצועים ממשיך, ותודה לשלי גרוס הנדיבה שפתחה לפרוייקט המרגש-לא-רק

אותי-הזה עוד במה לחיפושי וחשיפת צעצועי ילדות ישנים, אתם מוזמנים גם כמובן,

לקרוא את הפוסט הזה ולשתף, גם בפייסבוק, גם אנשים פרטיים.

הקיוסק שלי מתרחב תכף בנוסף לכובע הקש הקייצי שבו ( נשארו כמה בודדים אם

רציתן ןחשבתן שפספסתן, פנו אלי ) לצעיפי משי, צעיפי עניבות וחגורות שאין דומה להן

בפשטותן הנפלאה, יקח עוד שבועיים שלושה, יהיה שווה.

ואם אני חוזרת על המלצות, זה לא אני, זו היא, היא כל הזמן מנצחת זאת.

ארבע המלצות, פעם בשבוע, משמאל למעלה, בכיוון השעון

1. לחם פשתן בגלל שהוא לחם, שזה כידוע צורך ועונג בסיסי של המין האנושי

ומצד שני הוא מכיל בעיקר פשתן שיש בו כמות חלבון מאד גדולה, וכמות פחמימות

קטנה מאד, מה שכל התזונאיות מחבבות מאד והוא גם טעים מאד ( אני מכניסה

לטוסטר לרגע ). אני לא נותנת לינק כי יש לא מעט חברות ובתי טבע שמייצרות

ומחזיקים ויש הטוענים שגם להכין לבד זה די פשוט, נניח. גגלו לחם פשתן או לחם

זרעי פשתן ומצאו מה נוח וקרוב, אבל זה באמת לחם ששווה לאמץ מסיבות רבות.

2. נקיין, טוב, זה כמובן שם שאני נותנת לפטנט הקטן הזה, באנגלית קוראים לו

עט-מסיר-איפור. בצילום רואים לאק ורואים מסקרה. הנקיין הוא בעצם קיסם

האוזניים במהדורה מסחרית, מקצועית ויעילה יותר. הוא עשוי מחומר קשיח ומצויין

לנקות לאק שנמרח ( כמובן ) מחוץ למסגרת הציפורן, לנקות מסקרה שנמרחה

מעט מתחת לעין ( לא אותו אחד, הם עולים גרוש וחצי ), אבקה שנמרחה,

ליפסיק/אודם/שפתון שנמרח ( גם כמובן ) בדרך לא דרך. הם מתנקים בקלות

ויעילים ויש לכל החברות, במקרה הזה שווה ללכת על הזול, ולשמור את הביוקר

לדברים ששווים את הביוקר.

3. דייסון מייבש שיער הנה ביוקר שלדעתי שווה. אני לא קונה בקלות פרסום

ויחצנות, הרבה מדי שנים חידדו את החושים שלי ואני מנטרת מניפולציות יחצניות

בקלי קלות. מייבש השיער הגיע ועם כל הכבוד לורוד, מעולם לא הייתי ורדרדת במיוחד

בטעם שלי, העדפתי לבן. הוא מייבש שיער שנראה לא דומה לכלום שראיתי לפני

( בענייני מייבשי השיער ), וגם אני וגם זאתי, בעלת רעמת שיער מאד מרשימה פתחנו,

קראנו, חפפנו ובדקנו. האמת? חווית יבוש השיער לא דומה ליבוד שיער רגיל. לא הזעתי,

לא נשרפה לי הקרקפת, לא הרגשתי שהשיער שלי חאראם עליו וההרגשה הכללית

באמת, אבל באמת, הייתה שונה ומאד מאד נעימה, גם בפעם השניה והשלישית. הוא

יקר, ממש בביוקר, אבל היי, החוכמה היא לקנות בביוקר את מה ששווה, ובבזול את

מה שאפשר, והוא שווה את הביוקר, בעיקר אם אתן שתיים שלוש בבית או אחת

שמתארגנת ומסדרת הרבה את השיער לבד. וכדי לאזן הנה מברשת שיער מיוחדת

ושווה במיוחד ליבוש שיער במייבש שער.

4. הבתים של איילת, זו מתנה שלעולם מתאימה, לכל סיבה, ארוע, רצון לשמח ולרגש,

מחתונה עד ברית, מכניסה לבית חדש עד ברכת דרך צליחה ואל תשכחו לחזור. צריך 

לדפדף בין העבודות, ליצור קשר עם איילת, לפעמים כמו שאני ביקשתי, להוסיף עוד

כמה כוכבים. ברגע שתראו את העבודה שנכונה לא תצליחו לא לרכוש אותה, במיוחד

אם היא עבור עצמכם. נדמה לי שהיא גם מעבירה סדנאות כאלה, שווה לבדוק.

זהו, חוץ מזה שזו תקופת תערוכות סוף השנה של בתי הספר השווים לאמנות,

והתערוכות פתוחות לכולם, מאד מאד שווה לברר מתי ואיך ואיפה וללכת, אין כמו

עבודות של בוגרי מגמות אמנות, צילום, צורפות, אופנה, ארכיטקטורה, הם עולם ומלואו,

והעתיד. וחוץ מזה, יש גם את זה ממש בעוד כמה ימים

.

וזה, פסטיבל סרטי ילדים, זה הדובדבן הכי שווה של הסלסלה, לא?

23:00 – עדיין יום שלישי, מנצחת את עצמי, זה אושר!

.

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #12

.

אז החופש הגדול מתחיל,

פעם היו לי המון עצות והצעות, היום אין לי מושג מתי חגים, חופשות,

והשעה שבע בבוקר כבר לא רלוונטית כמעט בכלל,

והכי הרבה אני שמה לב שהעונות מתחלפות.

חם, וזה טוב להליכות מוקדם בבוקר או בזמן שקיעה,

זמן לחפש בריזה, לשתות אוזו או ערק,

להמציא פרוייקטים לעצמך, להתמיד בהם,

לחיות את חיייך ועל הדרך לדוג המלצות טובות עבור עצמי ועבורכן/ם כמובן,

והנה אלה להשבוע,

משמאל, למעלה, בכיוון השעון

.

1. במו ידיך אפשר להפוך כל חולצה, טי שירט, שמלה, מה שלא יהיה למשהו שהעינים

( של האחרים ) יעצרו עליו לעוד שניה, יהפוך אותו לאחד יחיד, לחולצה עם המשהו הקטן

הנוסף, כל מה שצריך זה מחט ושניים שלושה חוטי רקמה בצבעים שישתלבו עם צבעי

הבגדים שלך, לדוגמא בצילום, טי שירט פשוטה שלי, עם כיתוב שמדבר אלי וגם מתכתב

עם טרנד המשפטים על טי שירטס, הוספתי תיפור הכי, אבל ממש הכי בסיסי מתפר

מיפתח הצואר ( הכי קל זה לעקוב אחרי התפרים ) ויכולתי להמשיך עד סופו, או לעשות

מה שבחרתי לעשות, לרדת בקו ישר ולהתחבר לI  האנגלית, אחרכך המשכתי את הקו

משמאל ל B עד תפר הצד. זה הכל, לא צריך יותר ואפשר גם עם שתי ידים שמאליות,

באמת.

 

2. שייק, גלידה, שתיה, מה שרוצים, אז מאד מאד מיהרתי והתור ברי-בר היה מטורף,

המנהלת ראתה שאני ממש על קצה גבול הסבלנות שלי ואמרה לי "אולי תקחי ותכיני לך

בבית"? מ ה ? קחי, יש לנו קפואים, תכיני לך בבית. יש! זה בדיוק מה שעשיתי.

יש שלושה טעמים לקחת הבייתה,  מלון, אגס, למון גראס ונענע והשלישי מנגו, אננס,

פסיפלורה וגם מתכון מודפס על האריזה, נ.ב. ארבע מנות בחבילה, 25 שח, הכי שווה

מכל הקפואים לדעתי, וטעים.

 

3. אפליקציה – היא נקראת "אייר-בראש" ולמען האמת אם לא נזהרים היא יכולה להיות

ממש, אבל ממש מוגזמת, ממש כמו כל הטענות נגד איך נשים נראות בצילומים ברשת,

באינסטגראם, בעיתוני אופנה. א ב ל כמו בכל דבר, תהיו חכמות, חכמים, עשו תיקונים

קטנים, מותר להבהיר מעט עיגולים שחורים מתחת לעינים אם עמדת בצל ובצילום את

ניראת כאילו יצאת משיעור אגרוף לא מוצלח, תהיו חכמות, בדיוק כמו שבמוצרי איפור

צריך להשתמש במינון מועיל ובטעם טוב. אבל את הנמשים שהוספתי לעצמי בצילום

למטה אני דווקא מחבבת. בקיצור, את מה שהיא עושה, היא עושה מצויין ממש.

 

4. שלושה ספרים שהצלחתי לקרוא בחודש האחרון, כי ביננו, כולנו, כולנו קוראים

קצת פחות בגלל כל המסכים והשפע הנובע מהם, אבל אם לא לוקחים את הטלפון

למיטה, אם משאירים אותו לטעינה מחוץ לחדר השינה או מכסימום על המדף ליד

הדלת, זה חוזר, ההרגל הטוב של ספר לפני השינה. יש כאן את האנשים שנגעו בירח,

ספר פיוטי וחכם לילדים ולא לילדים, יש את הסיפורים הקצרים של קולם טובין שלא

הכרתי לפני ואת ספר המילים שקראתי בלילה ברצף כמו פעם.

.

והנה אני, משמאל, אני בלי פילטרים והסתרות גיל וכו', ומימין, עם כל אלה במוגזם,

ואין הפעם מטאפורות בעניין ימין ושמאל, רק בענייני החיים עצמם, והאפליקציות : )

 

זהו, עוד חצי שבוע עבר, ועוד חצי לפנינו,

רדו לראות שקיעה, צלצלו להורים שלכם או לסבא סבתא,

תהיו נחמדים לילדים שלכם, זה לא כל כך פשוט להיות קטנים,

ותכף הלילה הלבן בתל אביב, בקיצור, קיץ.

#ארבעפעםבשבוע #onceaweek .

פסנתר הכסף

.

כמה זה שאלתי ( די במבוכה ) את הנהג,

חמש תשעים הוא ענה, הוצאתי מטבע של עשרה שח והנחתי בידו המושטת לכיווני,

ככה בלאות, מתוך הרגל, הוא ( שבעוד עשר דקות יתברר שלמד עם אחותי בכיתה )

הניח את המטבע באחד משתי הכמו קעריות ניקל שמחוברות למשהו מימינו,

הושיט יד למכשיר המטבעות שתלוי, קיער את כף ידו מתחתיו ולחץ,

דינג, ומטבע של עשר אגורות נפלה לידו,

הוא הזיז אותה ימינה, נעצר, ולחץ ארבע פעמים

שקל

ועוד אחד,

ועוד שקל,

ואחרון

ארבעה שקלים נפלו והצטרפו לעשר אגורות

וכולם הושטו לי, קבלתי עודף.

ב ו ם

שטף אותי זכרון צלול וברור,

בום.

.http://bit.ly/2tj0l6f

פסנתר של כסף קראתי לו,

מונח בתיק של אבא, ואבא ישן והתיק בקצה החדר.

אני מתגנבת בשקט, בקושי נושמת, פותחת את התיק,

מפסיקה, בודקת שאבא לא התעורר,

מזיזה את קו המתכת העליון שמונע מהמטבעות ליפול אם זה מתהפך,

כדי לבדוק מה מצב המלאי,

אם מלא עד הסוף בדיוק רב, אסור לגעת, הוא ישים לב,

אם כמעט ריק, גם אסור, גם ישים לב,

מצב הביניים היה מושלם,

מושיטה יד מתחת לפסנתר כסף,

תחושת הקלידים והנגינה העניקה לו את שמו,

דינג דינג

דונג

מנגנת לי רכות, לא הרבה מדי,

מטבע של עשרים וחמש אגורות, גדול ויפה,

כמה עשרות, לא יותר מדי שלא ירגיש שמשהו קרה,

רק בשביל מסטיק,

אולי ארטיק מנטה או סוכריות מחליפות צבעים.

 

ואז אחרי שנים, בערב משפחתי כששלושתינו התוודנו מולו על אותו חטא בדיוק,

הוא הרים מבט כחול ואמר: באמת חשבתם שלא ידעתי?

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #11

.

אמצע יוני, ומזג אויר קיצוני כמו המזג הלאומ(נ)י,

אבל היי, זה פוסט המלצות לייף סטייל נעים הליכות ומזג.

פרוייקט צעצועי הילדות שלי הולך וקורם אופי והפקה, בטח יגיע מימון המונים בקרוב,

נראה אם אצליח להשתלט על זה לבד. מחפשת גרפיקאי/ת מצטיינ/ת,

עדיין מבקשת מכם לשתף אותי בצעצוע ילדות שנמצא אצלכם עדיין באיזו מגירה, ארון,

פינה, נשכח אבל לא פחות מעורר רגש וזכרון, שלחו ל thegimels@gmail.com.

אז הנה ארבע המלצות, משמאל למעלה, בכיוון השעון,

וגם חמישית מפורטת בתמונה הגדולה בסוף.

1. אני בעד הביוקר ובעד הבזול, אני קצת פחות בעד האמצע, בעקרון אני בעד מה

שמוכיח את עצמו כמוצר שמועיל, עוזר ושווה את ערכו. לאבא שלי שגדל במציאות חיים

לא פשוטה היה משפט שאמר: הכלה יפה מדי, כלומר, משהו כאן חייב להיות ברמת

המלכודת כי מה פתאום שהדיל, בכלל לא משנה מה הוא מוצלח כל כך. אני לא אבא שלי

( למרות שהוא אהובי הגדול ), אני מאמינה בדילים טובים, במוצרים מצויינים גם אם הם

זולים, גם אם הם יקרים להתעלף אני מאמינה שזה ערכם וסבבה. בקיצור, רופא העור

שלי מסביר לי כבר שנים שמוצרי הכוויות מצויינים לעור, תחשבי גולדנברג הוא אומר,

אם זה מיועד לרפא את העור, לעזור לו להחזיק לחות אחרי שנשרף, לבנות אותו

מחדש, איך זה לא יכול להיות מצויין גם לעור נורמלי, צודק, ניסיתי, וצודק. לא במקום

קרמי טיפוח מיועדים ונהדרים, אבל על המחשוף והצואר והידים והכתפיים ולפעמים

גם על הפנים כל המיועדי כוויות יהיו פשוט נהדרים 60 ש"ח פלוס מינוס, הא?

 

2. אמנם אנחנו לא גרים/ות בדרום ארה"ב ולא קוראים לנו סקארלט, אבל מבטיחה

שתה קר הוא המשקה המושלם למקום, לאקלים, ולאורח החיים שלנו ויש אין ספור

אופציות למשקה הסופר קר הזה, זה הכי חשוב, כשמגישים אותו, המון קרח, בהגזמה.

– 3 שקיות תה בסיסי

– שתי כוסות מים רותחים

– חמש דקות או עד שצבע התמצית מתאים לכם

– שתי כפיות דבש ו/או ממתיק ( כשהמים חמים )

–  לחתוך לימון גדול לפרוסות דקיקות, לשטוף המון נענע, לימונית, מנטה

– לקרר, אבל ממש

– להגיש ולשתות עם המון קרח, נענע, לימון, עדיף כוסות גבוהות

– מחזיק במקרר יום, יום וחצי

התבקשתי להוסיף אופציות, אז אפשר כמובן פשוט לחלוט תה בטעמים, אבל

תה קר, עדיף לו להיות מתוק, תזכרו ואפשר את המועדף עלי, לחלוט שפע

עלי לימונית, נענע, גרניום לימוני ( כולם גם בגינות ומסביבכם ), מנטה. לקרר

לצנן, לסנן, הוא לא יהיה כהה, הוא יהיה משקה מאד בהיר, ולהגיש קרררר ומתוק.

אבל התה הפשוט הכי טעים הפעם.

 

3. אפליקציה נהדרת. פעם הייתה ורסיה ישנה שלה, מאז היא הפכה נהדרת,

מאפשרת צילום עצמי על ידי מחיאת כף, אבל בעצם כל רעש, נניח מכה על

השולחן מפעיל אותה גם ו אחת, שתיים, שלוש, קליק. היא מאפשרת צילומי

משפחות, בבית, בטיולים. צילומי זוגות לא בסלפי מעוות אלא במרחק נורמלי.

שמה Clapmera והיא חינמית

 

4. כיור נקי לפני שהולכים לישון. המלצה ישנה שלי, אבל אחרי כמה חודשים

של זיופים, חזרתי להקפיד ואני אומרת לכם מעומק ליבי שתחושת ההישג הקטנטן

הזה בסוף היום ואפילו יותר מזה, תחושת הכיור הנקי בבוקר, הערך המוסף של

הפעולה הקטנה הזו, גדול במקומות עמוקים מסתם באלאגן בכיור. נסו ודווחו.

.

וזה:

.

כי באמת אין הרבה פריטי לבוש שאין ספק שאם עברת את השלושים נניח,

אין שום סיבה או תרוץ שלא תביני שזה פשוט חוק יסוד ההתלבשות הטובה,

זה גם יפה, גם קלאסי, גם תמיד תמיד רלוונטי, זה כל כך קלאסי שאפילו

הגיזרה של מכנסי החאקי לא חייבת להיות האחרונה שבאחרונות, הנה, אלה

שלבשתי הבוקר הם של שרה בראון והם בני…לא יודעת שנתיים, שלוש, ואני

חורשת איזו-מילה-נחמדה עליהם עם עוד כמה. הם יפים עם גופיות, וטי שירט,

וחולצות מכופתרות. עם לבן, ושחור, ותכלת, וחום, ואדום ואני הכי אוהבת חאקי

וכחול כהה. יש אותן כמעט בכל חנות ורשת. זוג מצויין יגיע לאתא בשבוע הבא,

ויש במנגו, וזארה כמובן, ואצל אבישג פז, ואילנה אפרתי האגדית ובאופן כללי

שיהיה בד טוב, עדיף כותנה אולדסקול, גיזרה טובה ונוחה וכל המסביב כרצונך,

נכון לעונה ( כי הם נהדרים גם בסתיו כמובן עם גולף שחור וצעיף ), והמסביב:

או הכובע שלי ותיק קש שחזר לעניינים פתאום וחגורה ומשקפיים, ושער של קיץ,

ומגן שמש ( גם על הידיים והמחשוף, בחייאת! ) ועם אתן בדרך לפגישה עם

בני אדם מעניינים, שיחקתן אותה היום.

.

אפשר להרשם לבלוג, לשלוח לי מייל, לשתות אוזו,

קוראים לזה אסקפיזם, ולפעמים הוא הכרחי. תהיו טובים/ות.

#ארבעפעםבשבוע

.

אם לא מתייחסים אליך ככה walk away #הרהוריםעלאהבה

.

אם לדייק, אז ב0:44

. סופשבוע

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #10

.

פעם בשבוע, מספר עשר,

מחשיבה את השעה כיום שלישי כדי לעמוד בהסכם שלי עם עצמי ברשותכן/ם.

בינתיים קיץ, וחם,

עניין צעצועי הילדות מתקדם, ומי שרוצה מוזמנים ברצון, כאן מימין יש "כתבו אלי".

קיוסק הכובע והצעיפים שלי שומר על קצב איטי שמתאים לי בדיוק

מי שרוצות מגיעות אלי גם דרך הכתבו אלי, תמונה וכובע בסוף הפוסט.

אני יודעת ששבוע הספר, יודעת ומתאפקת. את החמישה שהייתי חייבת לקרוא

מטעמי סקרנות ורצון עז רכשתי/קבלתי לפני ואני לא קונה ספר עד שאני מסיימת

את הערימה ליד המיטה,

את הערימה בצד השני של המיטה,

את הערימה בחדר עבודה,

וגם זה עם לוותר כרגע על אלה שדחופים במדפים!

וכן, בטח שיש כמה יוצאים מן הכלל שאם יוציאו ספר לא אתאפק כמובן,

אבל בכללי התאבון גדול מהיכולת וזה יותר מתסכל ממשמח,

ובעיקר עצוב שחוק הספרים נרצח על ידי שרת הבחירות

כותבים וסופרים ראויים להרוויח כראוי ובכבוד עבור הכשרון, העבודה והכתיבה שלכם.

זהו.

הנה ארבע המלצות, משמאל, בכיוון השעון

./

1. רוטב עגבניות בסיסי, אבל לכי תביני למה מכל אלה שניסיתי אלה פשוט ט ע י מ ו ת

ומהוות בסיס נטרלי ומצויין ממש לכל מה שמבשלים עם עגבניות מרוסקות וחוץ מזה,

אחר כך, כששוטפים היטב את הצנצנת, נשאר קנקן מים קרים / לימונדה מושלם בגודלו.

בכל סופר בסביבה

 

2. סוזי. את סוזי אני מכירה דרך האנק בעלה, צלם אופנה מצליח, שהיה הבית הבטוח

שלי בשנות השמונים שלי בניו יורק. סוזי הייתה רקדנית בניו יורק בלט קאמפני, אחרכך

בלוס אנג'לס בעלת עסק וינטאג' וביגוד, צלמת ואז לפני שנה הם עשו עליה ככל שזה

קשה להאמין שאנשים עושים בגילנו, ועכשיו סוזי שלא דומה לאף אחת שאני מכירה,

נפש חופשיה והיפית פותחת חנות וינטאג' / בגדים שהיא מייצרת ברחוב גרוזנברג 2

בת"א. החנות הזו לא דומה לשום דבר שראיתם כאן, זו הבטחה. צבעוני, עמוס,

גדוש, גם וינטאג' אמריקאי אמיתי וגם בגדים שהיא מעצבת שלא דומים לכלום,

לא תראו כמו כלום שאתם מכירים, הבטחה. החנות ממש תכף נפתחת,

אבל אין לי סבלנות #susie's TLV

 

3. מסיכת זהב או מה שזה לא יהיה  כמה פלאים כבר יכולים לחולל קרמים או מסכות,

אני תמיד סקפטית כי בכל זאת, אני מכירה את מה שמביט עלי בבוקר, באור יום במראה,

אני רואה את התאריך בתעודת זהות, הלו…זו אני, אבל יש מוצרים שת'אמת? עוזרים.

אחד ליותר, האחד קצת פחות. זה ביותר. זו מסיכת יופי. שמה, אחרי רבע שעה עור

הפנים שלי נראה פי המון יותר טוב, קשה להגיד שלמחרת בבוקר משהו מהזהב נשאר,

אבל היי,  בדייט, ארוחת ערב, צילומים, ארוע' היא עשתה את שלה, ובגדול, 480 ש"ח

וזה משאיר אותי מרוצה עד כדי המלצה, פייר, לא? הנה לינק

 

4. מילים שעושות סדר ברגע שקוראים אותן.

 

וזה הכובע הזה

 

 

מזכירה שאפשר להצטרף כמנוי לבלוג ולקבל למייל את #ארבעפעםבשבוע, ובכלל.

.

בינתיים קיץ, וחם

.

אני זוכרת שקיץ.

ויש שקיעות יפות, ובריזה, ואוזו ואבטיח ושש בש.

ושהגפנים מלבלבות ויש בגדים יפים בחנויות, ואפשר לעשות מני פדי,

שיש חיים פשוטים,

ארוחות ערב,

קרמים נהדרים לפנים ושיעורי יוגה וספרים נפלאים לקרוא.

ושזאתי, הבת שלי, תכף עולה לגור בירושלים of all places

לשלוש שנים לפחות, ואין לי מושג מה ואיך זה יהיה,

אני מחכה בסקרנות רבה.

ואני זוכרת ונזכרת שיש גברים בעולם ואפילו ראויים ( פה ושם ),

אחד שאני מכירה, בן גילי התחתן לא מזמן, ולא עם צעירה ממנו בעשרות שנים,

וחברות,

ויש הצעות שאני דוחה, ותפקידים שאני לא מקבלת (נו כבר!!),

ופרוייקטים שהמוח שלי ממציא ומפעיל בלי שליטה,

והרצאות שאני מעבירה, והנה אחת חדשה שעניינה הגיל שלי ושלנו, הנשים.

ותערוכות לסיים, עבודות להמשיך, וסיפורים לספר, ותוכניות לפתח,

ופרוייקט שאין לי ספק שיהיה מופלא אם תשתפו פעולה, לא פחות,

הבטחה.

ועדיין יש לי אמא ואבא לחבק ולקבל לפעמים ליטוף על הלחי וחיבוק,

ומי קורא לי רחלינקה ככה מלבדם.

ומסאג'ים ופינוקים ונסיעות ובגדי קיץ ושיזוף זהיר ומיזוג אוויר ונשימות רחבות,

וממתקי המלצות שאני מלקטת ומפרסמת.

ומוסיקת ג'אז קורעת לב ורוקאןרול מקפיץ בטן וגוף.

ואני זוכרת שיש חיים ופגישות, ובני אדם, ויין, ואוכל נפלא,

ושמחה וחול ים וזריחות לפעמים וטיולים שמזמן לא עשיתי למדבר ואני כל כך רוצה,

ושהחיים באמת מלאים כל טוב ושמחה ותשוקה ועשיה

וגם ההפך הגמור,

כשרגעי מציאות מגיעים במלוא עוצמתם, כי החיים הם החיים,

וכל פעם מחדש משהו מפתיע, למרות שלא צריך להיות מופתעים כבר,

ובעוצמות שלא מאפשרות התגוננות נותן בוקס בבטן

וכופה ( ובצדק ) להרחיב מבט מהקטנים הנהדרים של החיים,

להתעמת עם העקרוני והגדול והמקומם והבלתי נגמר הזה,

וכל זה בגלל האהבה העצומה למקום הזה,

שאותה ועליה איש לא יכול להעביר בקורת או לבטל,

האהבה העצומה שלי למקום הזה, למדינה שלי, למקום שלי,

ולמה שהוא יכול לחזור להיות אם סוף הצדק לנצח והטובים מנצחים בסוף.

.

# בינתיים קיץ, וחם.

.

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #9

.

שבוע שבו זאתי אהובתי התחילה לחפש דירה בירושלים,

ואני התחלתי לדמיין איך זה, עצות יתקבלו בברכה מהורים מנוסים בקנים מתרוקנים,

אני ממשיכה לבדוק איך אני מרגישה עם פרוייקט הקיוסק הבייתי הקטן שלי,

כובע קיץ מושלם וצעיפי משי קייצים שמכסים זרועות, מגנים מהמזגנים וסגנון כמובן,

כל אלה מתערבבים בפגישות קצרות עם נשים שאני מחבבת, וגם עם נשים חדשות,

וזה מלא מילים שוות וחיוכים, וזה משמח מאד,

אני מחבבת את האינסטגרם שלי וגם של הרבה אנשים ונשים שמעשירים אותי,

ואני מתגעגעת לרדיו, ומחכה כבר לחזור.

ובין כל אלה מתרוצצת בחיי עם פנקס אמיתי ועט שכותב בקלות,

יש כאלה טושים ועטים שכיף לכתוב איתם, לעומת אחרים שהכתיבה פחות זורמת,

ואני כותבת משהו שנזכרתי עבורכן, עבורי לכור, שגיליתי, שחשבתי,

הקיצר, פוסט ארבע המלצות, פעם בשבוע חדש, ואדום בלי כוונה, לפניכן,

משמאל למעלה, בכיוון השעון.

.

1. מאוורר שולחני שאפילו לא ידעתי שאני צריכה, אבל כשהסתובבתי מכל המקומות

ב"הום סנטר" השבוע לצרכי אמאבא ראיתי אותו. וינטאג' טהור, עגלגל, אדום   

ושחור, מאה שלושים שקלים, מתג הפעלה לשתי מהירויות ומאז הוא מול הפרצוף

שלי ואני, באמת, מחייכת בכל פעם שאני מפעילה אותו.

.

2.  העור מסביב לציפורניים, כן זה שתמיד קופץ, נתפס, מעצבן ומפתה למשוך עם

עם השיניים ( לא ולא ). והטירוף ציפורניים בעולם בכלל עלה כמה וכמה מדרגות

בשנים האחרונות לא-ברור-למה. אז זה בסדר מניקור, ומיני מניקור, אבל אם העור

סתם מעצבן ןאתן משתמשות באצבעות כדי לדחוף אותו למקומו לפעמים ולא רוצות

לגזור אותו ( כי הוא מיד צומח שוב ) וגם (ביננו ) לקנות מזיני עור לציפורניים נשמע

מגוחך, הרי לכן פתרון יעיל ופשוט, רכשו לכן אחד ממזיני השפתיים, שפתוני הנגד

יובש לשפתיים, עדיף בלי צבע כמובן, וזהו. בכל פעם שצריך, מתחשק, זמן טיפוח,

מרחו את השפתון הזה על הקיוטיקל ( זה שם העור הזה, מוזר שיש לו שם, לא? ),

עסו ודחפו, וזהו, העור מתרכך, ומסתדר כאילו טיפלו בו בקליניקת ציפורנים טופ!

.

3. משהו חדש, הכי בנאלי, הכי נדוש, הכי מדוייק, לצאת מתחום ה"אוטומט",

זה לא חייב להיות מקצוע חדש או משהו דרמטי, להיפך, הכוונה לעשות ביום יום,

איך שנוח, לקבוע יום בשבוע, או יום יום, או כל שני וחמישי משהו אחד קצת אחרת.

מצידי, הזמינו קפה אחר בטייקאווי, בלי סוכר עם חלב סויה, תחנו שני רחובות

מהמקום אליו נסעתם ולכו ברגל, נסו לפתוח את כל הדלתות היום ביד שמאל, אם

אם אתם ימניים כמובן, קראו באתר של "מקור ראשון" או ב"מקום הכי חם בגהינום"

אם אלה מייצגים דעות הפוכות משלכם, פתרו תשבץ באנגלית, לכו להצגה יומית,

לכו למקום שלא הייתם בו מעולם, או לפחות המון זמן. נערו את האוטומט, זה כיף

.

4. ברזל בין הפרעת הקשב שלי להפרעת קשב שלי הסיכוי שלי לזכור לקחת תרופות

או תוספי מזון באופן מסודר הוא אפסי. כבר הערמתי אותם ליד מכונת הקפה, ליד

המחשב, ליד המיטה, כלום. הדבר שעובד בשבילי בזמן האחרון, והוא לא מושלם

כי בגומי האלה יש לא מעט סוכר וקלוריות, אבל מצד שני אני שולחת יד ולוקחת

אותם באופן הרבה יותר סדיר, לא כל יום כמובן, אבל פעמיים שלוש בשבוע, וכולם

מרוצים. המינונים לא מאד גבוהים אבל במקרה שלי עדיף מכלום, הלינק הוא למחלקת

הגאמיס ב איי-הארב גם כי אני מרוצה וגם כי לא מצאתי עדיין מספיק כאלה בארץ, חוץ

ממולטי כזה לילדים. נ.ב. ברזל ונשים וגיל זה צירוף ששווה השגחה

. . .

וזה, כי אני כמובן זוכרת ששבוע הספר ומתכננת להמליץ על ספר שניים בשבוע הבא,

א ב ל הספר הזה הוא מתיקות חסרת תקדים, אם אהבתם את אפי וחולצת הפסים שלו,

לא של שלי גרוס האחת שאין שניה לה, של אפי, אז הספר הזה ( כבר יש שניים ) הוא

אפי מצולם, גירסת הכלב וזו מתנה מושלמת לילדים ולגדולים, ומנסיון, הקטנים מנצחים.

הנה האינסטגראם שלו @andrewknapp

.

אז הנה, עוד שלישי הגיע,

וגם הזמן בשנה ששווה לרדת לים בזמן השקיעה,

ואני ממשיכה לאסוף זכרונות וצעצועי ילדות, זה פרוייקט שלא דומה לכלום, הבטחה..

.

.

מזכירה שאפשר להצטרף כמנוי לבלוג ולקבל למייל את #ארבעפעםבשבוע, ובכלל.

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #8

.

איך עבר השבוע במהירות,

הספקתי לחגוג יומולדת, לספר על #גליחום הגיעה לסוף דרכה ברדיו,

ושאני מאד שלמה עם ההחלטה שלי, להתחיל לעבוד עם לב מלא על פרוייקט

חדש שתכף תקבלו עליו תזכורת גם כאן, לפגוש כמה נשים מקסימות בקיוסק

כובעים שלי, כי השמש מתחילה להיות אכזרית ובעיקר לבעבע כמו שמפניה,

או סתם מי סודה פשוטים בכל פכם שאני מגלה, נזכרת, חושבת על עוד משהו

שיכול להתאים לפוסט השבועי הזה, אז הנה, משמאל , בכיוון השעון

.

1. הלוואי והייתי זוכרת איפה קראתי את הפטנט הגאוני, לא פחות הזה, והייתי יכולה

לתת קרדיט. כולנו מכירות/ים את יכולת העמידה של מלפפונים בתנאי החיים הקיצוניים

שלנו. כבר המלצתי פעם וקניתי והשתמשתי בשקיות ניילון מיוחדות המסננות את הגז

הגורם לרקבון המהיר, האמת עובדות, א ב ל בחודשיים האחרונים קורה משהו אפילו

יותר פשוט, עם תוצאות אין-לי-מילה-טובה-דיה, והרי זה לפניכן: שימו כפית / מזלג מה

שתחליטו ממתכת בשקית הניילון וסגרו אותה היטב. מלפפונים קשים וטריים מובטחים

לכם לשבועיים, מילה.

2. עגילי הפלסטיק הגדולים, הצבעונים, המשעשעים  הפכו לאכססוריז של הקיץ וזה

נהדר לנו מכמה סיבות. ראשונה, גם אנחנו יכולות להצטרף מבלי שזה יראה מגוחך עלינו

ע"ע חולצות בטן ושאר דברים שכבר אין לי/לנו אפשרות להצטרף למסיבה הזו, שנית,

זה זמין וזול ומשמח ומשדרג  ושלישית הדרך הכי שווה להשיג אותם, דיווח מהשטח

בעוד יומיים, זה להתגנב מ י ד לקופסאות הרקומות בעמקי הארון של אמא, דודה,

סבתא ולחטט שם, כל אלה שוכבים שם כבר שנים, מחכים לסיבוב הבא,

ואחרון, אם תמצאו כאלה, בצבע עמבר, תהיו נחמדות אלי…

3. עפרונות הפכו מצרך נפוץ יותר מאשר פס שחור בעינים, מכסימום קונטור חום מסביב

לשפתיים ( נוור, נוור, תזכרו! ), הם עפרון לעינים, לצללית, לגבות, לשפתיים, לקונטור,

לסומק, להיילייטס ובאופו כללי המוצר הנצרך ביותר במוצרי העפרון. אבל בחדר

האמבטיה או איפה שאתן מתאפרות, ובטח בתיק האיפור שבאוטו חם, חום יולי

אוגוסט ולפני ואחרי גם, והם נוזלים ומתרככים והופכים לבוג'ראס הייתה סבתא יפה

אומרת, אחד גדול, או! זה משהו שידעתן ושכחתן אני יודעת. אין לי ספק שזו תזכורת

בלבד. לילה אחד בפריזר, עומדים בכוס או שוכבים על משהו, ובעשר דקות עם מחדד

טוב אפשר לחדד אותם, מוכנים למסע נוסף.

4. משייכים את המשפט החכם הזה לקוקו שאנאל, אין לי מושג אם זה נכון,

מה שאין לי ספק שזה משפט שצריך לחרוט על דלת ארון הבגדים או המראה של

כל אשה, ואם חייבים, אז על דלת ומראה של כל מי שמתקרבת לחמישים, פלוס מינוס.

זה לא אומר שאת חייבת להתחיל ללבוש חצאיות צרות וכפפות לבנות, גם לא מחייב

אותך לסבול על סנדלי עקב מוגזמים, זה אומר שכל מה שאת מהססת לגביו, אם זה

מוגזם, האם מתאים לגילי, לסיטואציה, לרגלים שלי, עזבי, שימי בצד,

אין רמז מדוייק מהמחשבה הזו, ויש גירסא נוספת, אנונימית,  less is more : )

.

.ומה כבר בקשתי, שתספרו לי על צעצועי הילדות שלכם שאתם שומרים עדיין?

.נתראה בשבוע הבא, בשלישי, ב #ארבעפעםבשבוע

.

.

.ואם יש לכן, שאלות, בקשות, תהיות, אני כאן

.

 

 

גלי החום, רדיו 103 תום הסערה

.

כן, "גלי חום",

תוכנית רדיו עם כוונות טובות,

שנה וחצי בדיוק של שעת לילה ברדיו,

שהבטיחה וקיימה כך שמענו לאורך התקופה מאנשים,

ברדיו, ברחוב, במיילים, בהודעות, הגיעה אל סופה.

וכמו כל תקופה,

ינקות, נערות, בגרות, ואפילו גיל המעבר הידוע לשימצה,

לפעמים בצדק,

גם גלי החום הרדיופוניים האלה,

עם האייטמים, השירים תואמי טעם וגיל, אדוות, לפעמים צונמי,

גלים עמוקים, סערות וימי שיזוף מושלמים,

שנה וחצי, כל שלישי בעשר בלילה, רדיו 103, הגיעו לסופם.

*

זה היה בית מאד נעים,

בית עם מסדרונות ארוכים, שקט בלילה, מנהלים קשובים,

טכנאים שעוזרים מאד, שתי עורכות ועורך שהחזיקו יפה מערכת סוערת,

כל זה כדי שגלי החום יזרמו אל החוף ובחזרה

מבלי שההורמונים יצעקו והצונמי יתפרץ.

כל הגלים האלה, תמו ימיהם.

*

אני שלמה מאד עם ההחלטה שלקחתי.

כשלוקחים החלטה נכונה,

אם לוקחים אותה לאט,

לא מתוך זעם, פגיעה, אגו,

אם נותנים לאלה לדעוך ואז מחליטים,

במחשבה צלולה, אחרי לא מעט זמן של בדיקת ההחלטה,

אם הסיבות ברורות מעל לכל ספק, ברורות וחד משמעיות,

אם המצפן הפנימי מאשר, הטיימינג מדוייק, וברור שהגיע הזמן,

התחושה של "האחרי" אין דומה לה.

הגוף רגוע, הלב שקט, אפילו שמח למרות שפרידות הן תמיד גם וגם.

ככה אני מרגישה.

*

רדיו היא אהבה חדשה שלי,

לא תארתי לעצמי כמה היא מציפה, מעניינת ומשמחת,

התמכרות מהירה ועמוקה שמייצר האוקסיטוצין,

כמו בכל התאהבות.

אין לי ספק שזה לא יקח הרבה מדי זמן,

יקח, אבל לא ה מ ו ן

ואני אפטפט לי ללא הרף ביום ושעה קבועים,

איך, עם מי, על מה, זה בהמשך,

אבל אין ספק ששוב אהיה שם, עם אוזניות, טכנאי שמבטיח לסמן לי אם יברח לי

הקול לטונים הגבוהים, אם אאבד ריכוז, אם לא אזכור לשתוק לפעמים.

דעתנית, אימפולסיבית, מבוגרת, בלונדינית, שמאלנית, מעורבת,

מביעה, אומרת, מייעצת, כועסת ( קצת פחות בסיבוב הבא אני מקווה ),

ממליצה, ביניים כאן, בבלוג, ובאינסטגראם, כל יום שלישי בפוסט קבוע,

ארבע המלצות, פעם בשבוע #ארבעפעםבשבוע

כל מה ומי שאני כמו שאמרה מייגן לנסיך שלה,

כל זה יהיה שם,

מונח באהבה, לפניכם, עבורכם,

וגם בשביל עצמי כמובן.

can't  wait

.

מכל משאלות יום הולדת שאני יכולה לבקש היום

.

אני מבקשת להרגיש ככה, כמו בצילום הזה,

עם אנשים שאני אוהבת,

ושאוהבים אותי,

וגם עם כאלה חדשים שמצטרפים ויצטרפו.

אני מתפללת שזקנתם של אמא ואבא שלי תמשיך להיות נדיבה ורכה,

ויותר מהכל, שזאתי שלי, אהובת חיי תמשיך להיות שמחה בגרעין נשמתה, וחזקה,

עם כל היתר אני אסתדר

.

לפחות עד מאי בשנה הבאה…

ארבע המלצות, פעם בשבוע #7

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע, וזו מתחילה להיות שיגרה,

וזה נעים.

זה קצת דומה לבנית ליין אפ ברדיו,

את חיה את חייך, אבל עם פנקס אמיתי ווירטואלי כאחד,

ורושמת לעצמך אייטמים ו/או דברים שווים להעביר הלאה.

אז הנה מה ששווה בעיני השבוע, שבוע יום ההולדת שלי,

ומוגש לכן כהצעות לחיים שלכן, משמאל, בכיוון השעון

 

.

1. גולגול ( כמו זה של זאתי אהובתי בצילום )הוא מה שקורה ויקרה בחודשים

הקרובים, גם כי קיץ וחם וזה באמת סידור השיער הכי הגיוני למזג האוויר שלנו וקל

כל כך לסידור. שיער נקי, טבעי או מיובש ומוחלק קצת עם פן, איסוף כמו לקוקו,

נמוך ( או באמצע, לא גבוה בשביל גוגול כזה ) אחיזה ביד אחת, סיבוב סביב עצמו

ביד השניה, כמה סיכות סבתא ( בצבע השיער שלך ) , כמה שוונצים שיפלו גם אם

לא תרצי וזהו. חוץ מזה, מייגן, הדוכסית מסאסקס, היא מלכת הכיתה, המקובלת

הראשית של העולם כרגע, והיא כנראה תחליט על כולנו בשנים הקרובות, וככה היא

החליטה בקיץ הזה, done

2. שפתון גרגירים מצויין עם טיפ טיפה צבע טבעי שעולה גרוש וחצי, עושה טוב

לשפתיים עם החספוס שלו, נותן קצת גוון טבעי לשפתיים ואפילו טעים. ואם אין לך

חשק להסתבך במשלוח בשביל כזה דבר קטן, קחי קופסת קרם דוגמית שקבלת,

מלאי בסוכר חום דק ואורגני וקצת שמן שומשום עד למרקם סמיך אבל רטוב, אותו

דבר.

3. שקיעות הכי בנאלי, הכי מתבקש, הכי שווה. לפעמים שוכחים את המובן מאליו,

במיוחד שהשנים שהילדים שלנו כבר לא מתחת לכנפי היום יום שלנו, ומה שפעם

עשינו כדי להעשיר את חייהם היום כבר לא ברשימת המשימות ( שלי לכל הפחות ),

אז כן, להמליץ ןלהזכיר שהים, והשקיעות האדומות של הקיץ, והזריחות החיוורות

שלו גם, נמצאות ממש כאן, ליד הבית ושווה לזכור ( גם אם תזכורת בטלפון נניח )

ולרדת לים. זו שעה שאין דומה לה

4. ספרי אמנות ואוצרות ברחוב אלנבי 107 במרתף מתחבאת חנות עודפים של

סטימצקי, זו חנות שמתמחה בספרי אמנות, עיתוב, אופנה, ארכיטקטורה ושאר

עניינים שלא תמיד מוצאים בחנויות הרגילות. מי שאוהב או אפילו צריך, שווה

להגיע, אפשר לצאת משם עם ספרים מרחיבי נפש.

. נתראה בשלישי הבא ב#ארבעפעםבשבוע

 

"קול קורא" לצעצועי ילדות

.

צעצועים הם מוצר צובר זכרונות,

דווקא בגלל שהם של ילדים, מהווים מקור שמחה ונחמה,

וצעצוע אהוב הוא אהבה נטו, אין מילה אחרת.

אני באמצע תהליך שמרתק אותי ממש ומבקשת את עזרתכם,

אני מחפשת את צעצוע הילדות שלכם, או של הוריכם או אפילו,

כבר נתקלתי במקרה, של סבתא שלכם.

פעם הייתי בירושלים ומצאתי בארון מרפסת משפחתי צעצוע בן ארבעים,

שמעתי על מישהו שאביו הצליח לשמור על בובת אצבע קטנה במלחמה הגדולה.

אני מבקשת מכם לחשוב, לחפש, אולי לשאול את אמאבא, סבאסבתא,

תלוי בני כמה אתם, אם יש ברשותם באיזו מגירה, מזוודה, מחסן צעצוע ילדות,

כזה ישן, קרוע גם טוב, מוכתם, או אולי כזה שנשמר למופת בדרך פלא,

אני מבקשת שתשלחו לי מייל, או כתבו כאן שיש לכם כזה,

ואולי נמצא דרך לשתף אותו בפרוייקט שמרגש אותי כל כך שאני מתכננת.

.

אני מחפשת בעיקר

בובות

מכוניות

דובונים

קופים

בובות של חיות

או כל צעצוע אחר שאני לא מכירה.

ת ו ד ה

ואם תפיצו יהיה נפלא.

.

מייל – chelligoldenberg@gmail.com

. הסיפור של הקוף

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #6

.

הנה עמדתי בהבטחתי ( לעצמי ),

ארבע המלצות פעם בשבוע, עדיף ביום שלישי, לפניכן (ם)

חלק מההמלצות נובעות ומותאמות לקבוצת הגיל שלי פלוס מינוס, אני חושבת.

משמאל, בכיוון השעון

 

.

1. זכוכית היא חומר נהדר, משקף אור, משנה אותו, מוסיף עומק. התחילו לאסוף

בקבוקי זכוכית שמוצאים חן בעיניכן/ם. בקבוק וויסקי שמנמן באיזו מסיבה, כלי מעבדה

משוק הפשפשים, בקבוקי משקה קטנים במסעדה בחו״ל, צנצנת רוטב פסטה בשבוע

איטלקי בסופר, גדלים, צבעים, מה שמוצא חן. שמרו אותם ביחד, לפעמים שימו

בהם קצת ירוק, או פרחים בודדים, לפעמים תנו להם להיות סתם אוסף,

הם תמיד יצרו משהו יפה ויוסיפו עומק ויזואלי

2. אני שפנפנת נסיונות קוסמטיקה מנוסה, מהיקרים ביותר לכאלה שרוקחים בבית.

על הקרם הזה המליצה לי השולטת בקרמים שאם לא הייתה סופרת כל כך מוצלחת,

היא יכלה להיות בקלות אימפריית קוסמטיקה שווה, דקלה קידר. הייתי מאד, אבל

מ א ד חשדנית לנוכח המחיר המגוחך, אבל היי, כבר שלושה חודשים, משתמשת בו

כל הזמן ( לא לעינים ולא סביב הפה, זה לפעם אחרת ) ופשוט מרוצה ממש, אבל ממש,

גוגל איט.

3. זה נראה שההמלצה הרביעית פחות ירוקה ויזואלית, אבל הספר של מרי האנטר

אוסטין, שיצא לאור ב1903 הוא קלאסיקה בספרות הטבע אמריקאית. הוא

ספר יפייפה, פואטי, פיוטי, שעוסק ומתבונן במדבר, בחייה והאהבה עזה לטבע ולצורך

לשמור אותו. במהדורה הישראלית החדשה איורים מקוריים והיא פשוט נהדרת,

ארץ שמועט בה הגשם.

4. חטיף אצות שאין דומה לו, אבל באמת. יש קטץ׳, הוא בריא כי הוא אצות, הוא פחות

בריא כי יש בו המון, אבל ממש נתרן, מלח, וזה לא ממש בריא, בטח בגילאי הנו אתן

יודעות. אז אם אתן/ם כמוני, לא יודעים מתי להפסיק, קנו אחד שניים בודדים,

ואם אתם אנשים עם אופי, קנו חבילה גדולה של תשעה בודדים בחנויות טבע,

לי זה לא מצליח, זה טעים וממכר בטירוף!

 

.

נתראה בשלישי הבא ב #ארבעפעםבשבוע

 

בלי הקדשה, בלי תאריך

.

שמונה שקלים שלמתי על ארבע תמונות אחוזות בגומיה.

בדרך כלל הוא מוכר כל תמונה מהקופסא הגדושה תצלומים, אין מילה מתאימה ממנה,

באמת, שעל הדוכן שלו ( שלישי ושישי ברחבה ליד הסינמטק ) בשלושה שקלים,

אבל לכאלה שברור שצולמו ברצף, ושייכות לאותם אנשים, בדרך כלל לאותה משפחה,

יש מחיר אחר.

לא הצלחתי להסיר מהם את העינים,

תראו אותם:

.

הם נראים אחוזים זה בזו וזו בזה כאילו אין מחר,

מי הם?

מי הצעירים האלה שלקחתי הבייתה ביום שישי טיול אחד מחייהם, מההיסטוריה שלהם?

מי הם? היו נשואים? האם החזיקו מעמד? מה עלה בגורלם?

הם נראים כל כך מאוהבים.

הוא לא מצליח להוריד את מבטו או ידיו ממנה,

והיא נענית ומפלרטטת כאשה היודעת שהיא אהובה ורצויה.

גם הזוג השני על המדרגות, יש צילום נוסף שהגבר הזה יושב על

המדרגות יחד עם השניים האחרים מתנשקים ברקע.

דאבל דייט? יצאו לטיול?

זמן מלחמה?

יש דרמה או סיפורי אהבה רגילים ( למרות שאין כאלה )?

זה מעשה פולשני לקנות בשמונה שקלים את סיפורם, את עברם?

זה מציל את היום ההוא ממערת השיכחה?

איזה סיפור אני מצילה? איזה סיפור אני ממציאה?

ואתם?

מה אתם מדמיינים כשאתם מביטים בתמונות חסרות תאריכים, שמות, פרטים?

סיפורים דומים לשלכם, והפוכים, מה שתרצו, מה שתחליטו עליהם,

עד שיתגלו, הם וסיפורם, אם יתגלו.

.

.

ארבע המלצות פעם בשבוע #5

.

הנה, אנחנו מצליחות,

אני והפרעת הקשב שלי להתמיד,

אל יהיה הדבר קל בעיניכם, אתם אנשי החוסר הפרעת קשב,

פעם בשבוע, ארבע המלצות, ארבעה דברים מכל סוג וסגנון שווים לטעמי,

והפעם, מזג האוויר כל כך הפכפך ומעורר חוסק שקט

שבחרתי ארבעה דברים באווירה הרמונית, רכה, מרגיעה מעט.

מתחילה משמאל איך לא, וממשיכה  בכיוון השעון:

.

1. טי שירט לבנה טובה היא תמיד פריט מבוקש ומשמח. מצאתי אחת במקרה,

חיפשתי טייטס ספורט לזאתי שלי והן היו שם, אחת אפורה ואחת לבנה.

לקחתי מידה גדולה ממש, הבד מצטיין, הגיזרה קולית, מפתח הצואר

מצויין ואני מדווחת אחרי כביסה שעברה סבבה, S. wear מכל המקומות

2. מסאג׳ר לפנים, על סוללה, עושה טוב, מרעיד, קצת מותח, חפשו beauty bar golden

pulse facial massager בסביבות עשרה דולר ותשארי בגילך, סורי, אין

הבטחות שוא, אבל בכל זאת יעיל במה שעושה בנעימות ויש תוצאות

תחושה טובה שגם רואים במראה.

3. כמה שלא המלצתי, אמשיך לנסות שכנע אתכם, ואתכן להתחיל להשתמש באפליקציה

הנפלאה הזו, דקות בודדות עם הקול הבוקע ממנה ואתם הרבה יותר,

וזו הבטחה, רגועים מלפני התרגול הקצרצר הזה

4. הכי פשוט, הכי יפה. כל כלי מים שתמצאו, מכוס יין עד קערה גדולה, מלאו מים ולכו

לחפש בגינה של הבית, בעציצים, סתם ברחוב, עלעלים, פרחים קטנים,

רק נסו לתכנן בכל זאת צבעים, אולי רק ורודים וסגולים, אולי כתומים

וצהובים, רק ירוקים? מה שתחליטו

.

see you בשלישי הבא ב #ארבעפעםבשבוע

.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #4

.

ארבעה דברים טובים לעבור את השבוע 4#

זה נכון שארבעה דברים מספר אחת, שתיים, ושלוש עלו לפני שלוש שנים,

אבל מי סופר,

והפעם אני והפרעת הקשב שלי נחושות בדעתנו להתמיד.

פעם בשבוע, ארבע המלצות, ארבעה דברים מכל סוג וסגנון שווים לטעמי,

או במילים אחרות,

סגנון ונועם ופאן גם לבנות-אחרי-ארבעים-אבל-לא-רק, נקרא להן ככה.

מתחילה משמאל איך לא, וממשיכה  בכיוון השעון:

.

1. אחרי הביקוש לכובע הנהדר הזה שהפתיע, ועדיין לכתוב לי בפרטי כי נפתחה רשימת

המתנה שווה, אני מניחה לפניכן צעיף קיץ מושלם בתוספת שאלה בסופ הפוסט.

2. מתכון מושלם, נשבעת.

3. המוצר הזה מייצר גווני שמש מושלמים בשיער, אפשר לחמם אותם עם מייבש שיער

ולאו דווקא עם קרני שמש אמיתיות כמבוקש בהוראות. אני לוקחת שערות

ממש בודדות ועם כפפות עוברת עליהן וזהו.

4. ארונות של אמא, דודה, סבתא. חנויות יד שניה, איפה שתצליחו לשים יד על

קומביניזון, שימו. עם כפכפים, נעלי עקב, ג׳קט ג׳ינס או סוודרון קאשמיר. עם

פנינים, תכשיטי עור, חצופה, רגועה, מה שתבחרו, הוא הבגד המושלם, בטח

לאביב ולקיץ. 


.. ועד שבוע הבא שאלה:

..צעיפי משי מרפרפים בצבעים של קיץ, למזגנים של קיץ זה כן או לא?

.

.

.

עד השנה

.

פעם, טכס הדלקת המשואות היה הרגע המשמח, המרומם של השבוע הזה בשנה,

אולי אפילו של החודש, בין שואה לחללים.

אבא'שלי היה נוהג מהר מהר מטכס הזכרון במשמר השבעה והתכנסות המשפחות

בספריה שם, אמא שלי אפילו זירזה אותו במקום להתריע על מהירות וכיוונים,

מדובר על הוויז האנושי של אבא, כדי להגיע הבייתה בזמן. והיינו מגיעים ממש דקות

לפני. ואז, מול הוד והדר המסך היינו יושבים, חמישתנו וסבתי ולפעמים גם הבית ממול

ע"ע דודה ודוד ובן דוד.

אלה היו באמת רגעים של ביחדנס משפחתי, של ביחדנס גדול יותר ומלא שייכות ובטחון

של שייכות, והתרגשות גדולה ומילים, הו המילים,

מילים גדולות ונשגבות, וסיפורי אנשים ושייכות ויצוגים

ושיא השיאים: לתפארת מדינת ישראל.

מילים שכווצצ'ו את הלב לילדים הקטנים שהיינו.

אני לא זוכרת בדיוק מתי הפסקתי לצפות בטכס, אבל אני יכולה לספור הרבה שנים,

ממש הרבה, עשרות,

כולל השנים עם זאתי שלי שחונכה אני מקווה עם חוסן מפני לאומנות במובן הרע שלה.
.

הישראלית שאני אינה צריכה טכסים בומבסטיים,

השייכות שלי, הגאוה שלי בישראל הטובה, בעקרון הבסיסי של מדינת ישראל, בגרעין,

לא צריכים מגיני דויד ענקיים על רקע השמים, אבוקות או מצעד צבאי.

הגרנדיוזיות "מקלקלת" לי,

גורמת לי להרגיש שמציפים אותי בנצנצים במקום ל"דבר אל הלב שלי", אז הפסקתי.

אמאבא שלי כבר לא מגיעים לטכס הזכרון אבל רואים כמובן את הטכס,

ואני עדיין מגיעה הבייתה ממש ברגעים שהטכס נפתח,

הכבישים ממשמר השבעה ריקים בשעה הזו,

והמוסיקה מתחילה להתחלף משירי יום הזכרון בדיסולב מוזיקלי ישראלי מוכר.

סיפורי אנשי המשואות ומה שהם נבחרו ליצג רגשו תמיד.

גם כשיצגו מחנות, דעות, שאיני מסכימה איתן, או אפילו ממש מתנגדת להן,

הצלחתי להבין את הסיבה שנבחרו.

מעולם לא עלתה בי מחשבה של מניפולציה,

בחירה ושימוש באנשים האלה למטרות אחרות מאשר הטכס עצמו,

עד השנה.

 

.

תשובה לגל אוחובסקי, האקדמיה לקולנוע

.

לגל אוחובסקי  גל יקר,

הקרנות סרטי הקולנוע המועמדים בתחרות "פרס אופיר" מתחילות עוד כמה ימים.

זה הזמן המשמח של תעשית הקולנוע בכלל ושל חברי האקדמיה בפרט שנפגשים ורואים

יצירות קולנועיות,  פיצ'רים, סרטים קצרים, דוקו בחודש חגיגי במיוחד.

כמה מילים אישיות,

אני נציגת שח"ם ארגון השחקנים בישראל בהנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע

וטלוויזיה ואני כותבת מתוך ידיעה ואמונה מלאה בכל מילה:

אין באקדמיה דבר וחצי דבר שאינו הליך שקוף וודמוקרטי במאת האחוזים,

שעסקו בו רבות, הצביעו עבורו בהצבעות שקופות, לפעמים בהנהלה, לפעמים באסיפה

השנתית כפי שמחייב החוק.

אין כזה דבר "חברי האקדמיה" כגוף מאורגן כשזה נוגע להצבעות, ובודאי לא בהצבעות

על הזוכים, זה כמו להצביע על "השמאלנים האלה" או "הימנים האלה" או "הבוהמה".

להרגיש שהאקדמיה לא מפרגנת כשאין דבר כזה "האקדמיה", חוץ מהחלטות מנהלתיות

וטכסיות זה כמו להרגיש לא מקובל בכיתה כשבעצם אין כיתה.

יש אלף ושלש מאות בני אדם, שעמדו בקריטריונים מקצועיים כדי להתקבל לאקדמיה,

נסיון מקצועי הוא הראשון והחשוב שבהם, הם משלמים דמי חבר לא נמוכים תמורת

הזכות או הכבוד להמנות בין חברי האקדמיה, ופעמיים בשנה, להצביע באופן חשאי,

בפרס הטלוויזיה ובפרס אופיר. בשלב ראשון מכל המועמדים שהוצעו, בכל המקצועות,

מבמאי עד תאורן, מליהוק עד שחקנים לעליה לגמר,

ושלב שני מבין חמשת הנבחרים העולים לגמר, את הזוכים.

כל אחד מחברי האקדמיה רשאי כמובן להצביע,

ולמרות הפצרות האקדמיה אחוז המצביעים בפועל נמוך ממה שהיינו רוצים,

למה? לא ברור, הלוואי והיינו מצליחים להגדיל את אחוזי ההצבעה.

מה שברור שכל אחד מצביע כרצונו, מסיבותיו הוא.

האם כל ההצבעות "מקצועיות" נטו? קרוב לודאי שלא.

האם הרבה מהצבעות אינטואיטיביות, רגשיות ועומדות ( או נופלות ) גם על ענייני אגו,

משקעי עבר טובים או רעים עם היוצרים או חלק מהם? כנראה.

האם הצבעה כוללת את מכלול העניינים וחישובים שמרכיבים אותנו כבני אדם? ברור.

האם אני מצביעה תמיד רק על פי דעתי "המקצועית"? לא בטוח, גם אם אני משתדלת.

האם אצביע לשחקנית שמשהו עומד ביני לבינה, או ההיפך? לא בטוח.

האם אצביע למי שקיבלה תפקיד במקומי? תלוי, אולי כן, כנראה שלא.

האם אצביע למלהק/ת שלא מזמינה אותי לאודישנים שאני מאמינה שהייתי צריכה להגיע

אליהם? לא בטוח.

הצבעות הן דבר מורכב,

החלטה לאיזה מועמד/ת מגיע פרס אינו עניין טהור של שחור לבן,

יתכן שסרט יהיה מצויין ממש ועדיין תבחר להצביע עבור סרט נהדר אחר,

כנ"ל לגבי מועמדים לפרס השחקן או הצלם, ששניהם או שלושתם עשו עבודה מצויינת

ותבחר להצביע עבור מי שאתה מחבב או אפילו, אנושי לגמרי, לא למי שאתה לא מחבב.

מבאס,

אבל גם באמנות אין דעה אחת, אין מחליט אחד,

ואובייקטיביות ודעה ותמימות דעים, אין להן מקום במקום המיועד לאמנות

וכמה טוב שכך מירי.

אבל זה מה יש ואין לזה קשר למי שמנסים לסמן,

מהטעם הפשוט ש"היא" אין לה קשר או יכולת להשפיע על ההצבעות של חבריה.

מבאס, אבל מדוייק.

cut

. עותק מספר 7, מכונת כתיבה, סטנסילים.

 

50 עצות והפרעת קשב אחת

.

בוקר אחד, בשכונה תל אביבת

התעוררתי בלי יכולת לעשות כלום, אבל ממש,

ככה היא, הפרעת הקשב הזאת, הדחיינות הנגררת אחריה, השיתוק שמצליח לגנוב

כל כך הרבה מהחיים שלנו, הרצון, שלא נגיד הכורח, להיות שותפים פעילים בחיים של

עצמינו גם כשזה כל כך, כל כך קשה.

אז החלטתי לטובת עצמי לעשות ולכתוב, לעשות ולדווח,

1. ליסט שירים ששמו: שירי סיקסטיס מטופשים במיוחד
2. משימות קצרות טווח: עברי בבית ואיספי עשרה דברים לקופסא
3. עצרי באינסטגראם למכסימום זמן של שיר אחד
4. אל תעיזי לזוז בלי הקופסא עם עשרת הדברים שאספת
5. החזירי את הדברים למקום. בלי קיצורי דרך, בלי להניח לאחרכך. ב מ ק ו ם
6. הציצי בפייסבוק ועשי מכסימום חמישה לייקים, מכסימום.
7. הגבירי את הווליום ופני את הכיור. כלים או שטיפה והנחה במדיח, לבחירתך.
8.קחי סיר גדול והניחי בתוכו את המוצרים למרק. זהו.
9.פתחי את הווטסאפ ורשמי על פתק נייר(!) לכמה אנשים את חייבת לענות.
10. לדעת מה עומד לפניך זו גם משימה לא פשוטה
11. ספרי לעצמך שגם המקלדת של המחשב צריכה רענון והתיישבי ליד המחשב
12. הפכי את המקלדת, נערי אותה ואמרי לעצמך בקול רם: זה לא היה תירוץ
13. קומי
14. נסי להזכר למה קמת
15. התיישבי
16. הכנסי לחדר עבודה עם שעון. כווני לשמונה דקות. נסי לסדר. את יכולה
16א. חוץ משריפה, לא יוצאת מהחדר לפני שהטיימר מצלצל.
17. שלמי מעמ אוןליין
18. בדקי באיזו סידרה יש פרק חדש
19. החליפי לרשימת שירים הנקראת: שירים שחייבים לזוז איתם
20. הגבירי ווליום
21. שבי על הריצפה ומייני את עשרות ה גרביים השחורות ובודדות
21ב. ב מ ק ו ם, את כולן. ואת אלה שעדיין נשארו בודדות, במכונת כביסה.
22. שלושה/ ארבעה שירים וזה מאחוריך
23. התחילי את הסטטוס הזה
24. התבונני סביבך ביאוש
25. בחרי עשרה דימויים מהמחשב ( באיזו תיקיה הם?!)לפופאפ הזה
26. עמדי
27. נסי להזכר למה קמת
28. וותרי, אין סיכוי שתזכרי
29. קחי את הקופסת פלסטיק ועשי סיבוב עשרה דברים נוסף
30. לפניך עוד כמה וכמה כאלה
31. ספרי כמה ימים עברו מאז שהיה כאן המנקה ואל תאמיני
32. התנחמי שע"ע החלטה חינוכית, את לא מתעסקת עם החדר של זאתי
33. חייכי
34. שימי בבקשה את כל מה שקנית אתמול בשוק במקום # שלושה שירים
35. צאי לפאטיו ועשי תנוחת עמידה א ח ת
36. עברי בבית ואספי כל מה שצריך להזרק, קבלות מהסופר, עטיפות קטנות
37. פני את הרצפה בחדר שינה ( הא! כל הארון שם) ושימי את רומבה
38. עמדי מול הראי ועשי פרצופים
39. קחי מצלמה וצאי לגינה שלך לחמש דקות
40.חזרי אחרי סיבוב בגינה השכונתית וזר תבלינים בלי להבין איך זה קרה
41. הסתכלי סביב ותביני שאין לך מושג מה לעשות
42. או איך להתחיל
43. או להמשיך
44. ורק, או כבר, עשר וחצי בבוקר
45. התנחמי בעובדה שהתעוררת בשש וחצי
46. הכנת ארוחת צהרים חמה וסנדוויצים ותפוח וארוחת בוקר לבת שלך
47. אספי את כ ל הניירות לערימה אחת
48. תנשמי
49. שימי על שולחן האוכל
50. בואי למחשב מותק, כאן הכל בסדר, לרגע.

uuu

.

אתה כותב "אתן" כאילו אנחנו ישות אחת

.

אתה כותב "אתן", כאילו "אנחנו" ישות אחת, היסטריות כתבת, "בטח הייתן תולות אותו",

תשמע,

אני מקווה שלעולם, לא חשוב מה יקרה, לא אתייחס לגברים כאל "הם" "אתם",

כאל ישות טסטוסטרונית אחת.

כאילו לא כל אחד, או חלילה אחת,

אדם עם מחשבה עצמאית, דרך חיים ומוסר וחשבון נפש, ודעה מוצקה לפחות כמו שלך.

אתה מתגלה בתגובותיך למקרה הזה, שתחילתו פשע וסופו טרגדיה,

בגישה שלך, בהתיחסות שלך,

בבחירה שלך להשתמש ב"לוליטה" שם הנותן הילה רומנטית והצדקה להתנהלות אסורה,

לא חוקית או מוסרית של גברים מבוגרים ונערות צעירות מאד,

בנסיון שלך לתת לגיטימציה לדבר אסור,

( אין לי מושג למה ומה מסתתר מאחורי זה, אני יכולה רק להמציא לעצמי תיאוריות ),

מתעקש ( כל כך מסקרן להבין למה )להוכיח שלפעמים זה קורה וזה אמיתי

שגבר מבוגר ומשפיע מתוקף תפקידו ונערה צעירה מתאהבים באמת,

ומכאן שאסור לשיטתך לגנות או לכעוס באופן גורף על מה שמתגלה,

כי אין לנו ( המתנגדים חד משמעית ) מושג מה ב א מ ת קרה שם, ומי שמנו,

.

אין בך שיט של אמפטיה לקורבנות.

שאלת אותי בתגובת פייסבוק גלויה, בשמך ובפנים גלויות-

אחרי שהייתי נחרצת בעניין כמה זה נורא ואסור תמיד, אבל תמיד,

יחסי נערות צעירות וגברים מבוגרים בעלי קרבה והשפעה כל חייהן,

למה אני כל כך אלימה,

( לא הייתי אלימה אגב, הייתי כאמור נחרצת ועניתי לו שאנסים אלימים, לא הקורבנות )

שאלת ( יש לי צילום מסך ) מה אני מסתירה והאם אני מרגישה אשמה?

אשמה? על נעורי ומה ומי שהרס וניפץ את חיי ונשמתי?

אשמה?

ניסית לרמוז שאני מרגישה אשמה?

בקשר למה? מה עבר במוחך שחיבר פגיעה מינית ואשמה?

.

גם אם הקורבן היה שבוי ושמח בזמנו, נניח הנשים של גואל רצון,

וכמו שקורה ללא מעט קורבנות של מערכות יחסים מעוותות, לא שיוויוניות, מתעללות,

שמבינות איך חיו רק בדיעבד.

אתה מתגלה כאדם, כגבר במקרה הזה, שאין לי שום רצון להמשיך בדיאלוג איתו,

אפילו לא וירטואלי.

.

אני, קורבן לא קורבני, נערונת אחת מתוך סטטיסטיקת מליונים, אכתוב ואצעק ואספר מה

ואיך ומתי שאבחר, ולמי ובאיזו עוצמה וחשיפה שאבחר, ולאיש, בעולם כולו, אין את הזכות המוסרית

להגיד לי מה ואיך ומתי לחשוף, לספר, להאשים, להפטר מסוד נורא, עד סוף הימים.

.

 

.

 

ומאז אני מאמינה למה שמספרים לי

.

לפני חמש עשרה, כן חמש עשרה, שנים, רק מלכתוב את המספר הזה החוורתי,

קבלתי תסריט לקריאה, "צעד קטן" שמו,

סיפור התבגרות של נער רגיש ומתוק שבחצר האחורית בביתו, אביו בונה טיל,

זה לא הסיפור המרכזי של הסרט, אבל רגע, יש פואנטה.

את התסריט כתב גיא מאירסון, ביים שחר סגל  והפיק רפי בוקאי זצ"ל,

את ארבעת הנערים והנערה שיחקו חמישית מוכשרים, את בעלי בסרט שיחק אבי נשר, המיומן

בדרך כלל על תפקיד אחר על סטים, צילם אמנון זלאייט ובצוות עוד עשרות אנשים מצויינים.

גיא, כמו כל תסריטאי מודאג, במיוחד בסרט ראשון שהופך ממילים לתמונה זזה הגיע לא מעט.

אני זוכרת כמה שיחות איתו, במיוחד את זו בנסיעה לפרמיירה של הסרט בחיפה, בדרך הוא דיבר

על בלוגים, הסביר לי מה זה בלוג, וסיפר על מקום מצויין לבלוגים שנקרא "רשימות", והשאר הוא

היסטוריה.

אבל משיחות על הסט, אני זוכרת במיוחד את נדנודי בעניין הטיל הנבנה בחצר האחורית של הבית.

שחזור שיחה אופיינית:

–  גיא, זה הרי לא הגיוני, הדמיון שלך הרחיק לכת

–  אני אומר לך שיש כאלה

–  מה? אנשים שבונים טילים בחצר האחורית שלהם

–  אנשים שבונים דברים לא מתקבלים על הדעת בחצר האחורית שלהם

–  כמו מה?

–  כמו אבא שלי

–  שבנה מה?

–  שבנה סירה בחצר האחורית שלנו

–  אז מה לא נורמלי בזה?

–  גדלתי בעומר

צילמנו את הסרט, השנים עברו ובכל פעם שנזכרתי בגיא, נזכרתי בסירה שאביו בנה במשך שנים

כל כך רחוק מהים, וחשבתי שאולי גיא המשיך באוזני את הפנטזיה הקולנועית שלו, וכמו תסריטאי

מצויין, הגדיל והעצים ומיקם את האבסורד בחצר אחורית במדבר ליד באר שבע, ושבעצם כל עניין

החצרות האחוריות, ומה שקורה בהן לא מתקיים במציאות.

עד

שלפני שנתיים,

במסגרת פרוייקט הבתים הדוממים שלי, בו אני פולשת עם מצלמה לבתים קפואים,

כאלה העומדים בין החיים שהיו לחיים שיהיו,

הגעתי לשכונה אחת בתל אביב, לבית קפוא, נכנסתי, המשכתי אל החצר האחורית,

דרך שיחים וגרוטאות וחמציצים וחבלי כביסה ונדנדת עץ ישנה וראיתי את זה

.זאצ

ומאז אני מאמינה לכל מה שמספרים לי בספרים ובסרטים.

עשר המלצות

.

ברדיו, ב"גלי חום" תוכנית לאנשים מבוגרים, יש אייטם המלצות קבוע שאני מאד מחבבת,

יש לי הזדמנות לחלק עצות, לינקים, טיפים, על דברים שאני קוראת, מכירה, משתמשת,

מה רע?  בעיקר כשהכל "על אמת",

אז חשבתי לאגד כמה, לא רק לנשים למרות שעל פניו זה נראה כך,

לפוסט דמי חנוכה:

 .

1. קרם פנים שלא פגשתי כזה מעולם , אבל באמת

2.  אפליקציה נהדרת שאפילו אני מתמידה איתה שתייצר לכם זמן שאין דומה לו

3.  פטנט גאוני ופשוט לבקרים עם פנים מעוכות או סתם לתחזוקה שוטפת

4. מרתה סטיוארט זו אני, פתרון לכל הפירורים האלה החיים מייצרים לנו בכל מקום,

5. הדרך הכי בטוחה לגלות סרטן שחלות כי הוא ערמומי ומתגלה כשזה מאוחר מדי

6. מתאפרת? מנקה פנים? זה בשבילך! אין דומה לו, באחריות.

7. שלי גרוס יודעת מה אסור ללבוש אחרי גיל חמישים והיא יודעת למרות גילה :)

8. הפרעת קשב וזוגיות וגם הפרעת קשב וסקס ( ריכוז יו נואו ) נקודות הבנה ועצות

9. האחד והאחר, השיטה לסגנון עצמי מבגדים ואיפור עד סלון וחדר שינה

10. תראו לבד, עם ההורים, עם הילדים עונג נטו, עונג.

ח ג ש מ ח

"גלי חום" משודרת ברדיו 103, בימי שלישי בעשר בלילה,

אבל היי, אפשר להקשיב גם באתר הרדיו או בערוצי הרדיו בטלוויזיה.

 10

קצת לפני thanksgiving

.

היום לפני ארבע שנים, ותודה לפייסבוק שמזכיר נשכחות, זה פורסם ב"הארץ"

חלי גולדנברג – בשני עולמות

פעם ראשונה שהעזתי להראות צילומים שלי, תחילת מסע.

ארבע שנים בסה"כ, פחות מאלף חמש מאות ימים, .

ואיזה מרחק.

לפני ארבע שנים הייתה לי זאתי בתיכון, התעוררתי כל בוקר ברגע לשבע, שיגרת בוקר,

בחינות, צהרים, דרמות נעורים.

היו לי הורים בני תשעים, פלוס מינוס, מתפקדים לחלוטין בחייהם, הוא נוהג בשעות היום,

היא מבשלת, קונה, שולטת ביד רמה כהרגלה, היום הם צלולים, אהובים ומטופלים מאד.

לא תרגלתי יוגה,

לא הייתה לי תוכנית רדיו,

לא הייתה לי את קבוצת הווטססאפ הטובה בעולם,

לא הכנתי עדיין רולים מנייר אורז,

לא היו לי ג'ינס אדומים,

משקפי ראיה לרחוק,

נטפליקס,

מכונית שחורה,

ערוגת ירקות,

אורות מנצנצים בגינה כל ערב,

גניקולוגית אשה,

קרם פנים ממש ממש, מ מ ש מצויין,

הזמנה לט'נקסגיווינג במהדורה תל אביבית/אמריקנית

דייט שווה בשבוע הבא,

תערוכת צילומים שלי,

סיפורים קצרים מודפסים,

הרצאה מובנת שמריצה אותי באושר ברחבי הארץ

תוכנית טלוויזיה מתבשלת על אש קטנה,

וסוגשל שקט פנימי אמיתי.

.

היום יש לי את כל אלה, ועוד

Lucky me

 

ארבע שנים, פחות מאלף חמש מאות ימים,

חיים, זה מה שזה.

 

למה את לא מפרסמת מי הטריד אותך שם במפורסמים?

.

לפני שעה, בסיבוב שישי במרכז ליד הבית:

– בחייאת חלי, מה אותך לא הטרידו שם במפורסמים? למה את לא מפרסמת?

– לא

– יאללה, אל תתביישי…

להתבייש? אני? בזה?

אז לא, ב״מפורסמים״ דווקא לא הטרידו ואיימו ותקפו ופלשו אלי מעולם,

אבל אם תשאלו על הגברים הרגילים,

בשכונה, בחיים, ובצבא, ובטח בבית המקולל ברחוב,

בשנים ובגיל עם המילה עשרה בסופו,

שם יושבים הפשעים הגבריים שמוכיחים את תאוריית הטורפים החזקים מול החלשים.

אז נכון,

נכון שעניין ה"מפורסמים" וה"מפורסמות" עזר ועוזר מאד להציף את הזוהמה ולהתנקות,

אבל יש את מליוני הנשים הכביכול פחות חזקות, שעשו דרך פחות ניראת מאחרות

בשנותיהן כנשים בעולם גברי אגרסיבי, מאובן ומעמדי,

שהפרנסה, הכורח בה, קושי החיים, החינוך, הזוגיות לפעמים,

התרבות והכוח שאמך או אביך נתנו או חמסו מהן, שנתנה בהן סימנים,

ולהן אין את הכוח הפנימי ו/או החיצוני לקום ולהתעמת כמו אשרת קוטלר ודנה וייס

ונרי לבנה,  ושאר הנשים הנהדרות שקמו וקמות בחודש האחרון ועושות מעשה

ומסמנות בלי מקום לטעות שזהו, שעד כאן, הזמנים משתנים.

אבל אך תטעו,

יש שם מליוני נשים שבויות במעגל התייחסות נלוזה ואסורה ואלימה גם בלי סטירות,

בעולם נוקשה, מפחיד שצריך קול פנימי ותעוזה חסרת ברירה כדי לנסות לפרוץ אותו,

והתוצאה החשובה ביותר שצריכה לקרות מהטלטול העולמי הזה

מהצונאמי הבין מיני הזה,

היא ההבנה האמיתית, גברים כנשים, נשים כגברים,

שזהו,

שדי

שהעולם הישן ביננו, בין הגברים והנשים התנפץ החודש,

לטריליוני רסיסים,

ומה שהיה, לא יהיה עוד.

 

 

 


וה"מפורסמות" וה"מפורסמים" הם הדרך, חשובה ואמיצה, אבל רק הדרך, לא המטרה,

וחוץ מזה, אנחנו בסדר, כבר נסתדר.
#עולםחדש #metoo #מצולקתושורדת

.

 

מקננת

.

המילה הזו, מקננת שמתייחסת כמעט תמיד לחודשי הריון אחרונים,

מכינה, מכינים את הבית לקראת הגעת אדם חדש/ה הבייתה,

אני זוכרת,

אני זוכרת בית חדש, זוכרת את עצמי חייבת לצבוע קיר אחד בתכלת בהיר באמצע לילה

סתווי אחד, עכשיו, חייבים עכשיו. למה? ככה.

זוכרת את עצמי מצפה מדפים בטאפט פרחוני, צובעת עננים, מקפלת בגדי גוף לבנים

שכובסו שוב ושוב כדי שיהיו רכים, מטיילת ב"שילב" כאילו זו ארץ פלאות שאולי פעם

אצליח להבין את מסתורי חפתיה, משוכנעת שבחירת שידה ומיטה זה עניין שאין חשוב

ממנו, וכן, אני רוצה שנחזיר ע כ ש י ו את אלה שקנינו אתמול ונזמין מ"תפוז" כאלה מעץ

מלא. למה? ככה.

אני זוכרת קוצר רוח ואהבה מתערבבים לקראת תינוקת אחת שכבר היה לה שם מוכן,

כל כך מוכן שבחודש השביעי או השמיני היינו כל כך רגילים אליו ששקלנו להחליף אותו,

אבל היא נשארה איה, איזה מזל.

.

עכשיו סתיו,

בדיוק עשרים ושתיים שנים אחרי שנכנסתי/נו לגור בבית הזה,

השידה עדיין כאן, שינתה מקום ובמקום בגדי גוף, חיתולים ובגדים על לבבות וכוכבים,

יש בה תחרה וכותנה ומשי מסוג אחר. המיטה שפעם יגיע הפוסט שיספר ( או יספור )

את קורותיה, שומרת על תינוק מספר שש, משושלת הגולדנברג.

ככה זה עם עץ מלא ואשה אחת שאוהבת טכסים, מסורות וחפצי משפחה,

עשרים ושתיים שנה, סתיו, ואני מקננת שוב.

אני משוטטת בחדר שלה, הוא כבר נקי, אבל ממש, אפילו את האבק מהספרים ניקיתי

כאילו ערב פסח ואמא שלי מלמדת אותי לדפדף בדפים בחוץ, בשמש, ולהכות בהם כדי

שהאבק יעלם. המצעים החדשים עברו כביסה כמו שהיא אוהבת, שמיכת המעבר הייתה

על חבלי הכביסה בשמש היום, מגבת חדשה גדולה ורכה בחדר האמבטיה שלה,

סבון, משחת שינים. רק תבואי כבר.

האדנית בחדרה ירוקה עם צמח אחד שמרחיק יתושים,

ככה אמרו לי במשתלה. הביקור אתמול היה משמח, התאפקתי לא לקנות עדיין רקפות.

אורות הכריסטמס הסולארים מנצנצים בגינה מתחילת הקיץ,

השביל מטואטא,

העצים והגדר חיה גזומים לקראת החורף, המרזבים מוכנים,

מרק ירקות, סלט גדול, פתיתים, חלה, טחינה, פירות. רשימת הקניות למחר בתיק שלי.

אני מסתובבת בבית שלנו,

מנסה להרגיש איך זה מרגיש להכנס אליו אחרי כל כך הרבה זמן,

לא הייתי רחוקה ממנו לזמן כל כך רב כבר הרבה ( מדי ) שנים.

אני זוכרת את ההרגשה להגיע הבייתה אחרי העדרות ארוכה ממש,

לפתוח את הדלת,

להכנס,

זו נקודת זמן שמרגישים,

נשימה עמוקה, רפיון פנימי, מוזרות וניתוק לרגע קצר כדי להתרגל,

ואז הגוף נרגע, הלב גם,

הגעתי הבייתה, ואיזה כיף שזה הבית שלי,

ככה אני רוצה שהיא תרגיש כשנחזור איתה משדה התעופה בעוד יומיים,

איזה כיף, אני בבית.

 

 

 

.

 

20 עובדות, ארבעה חודשים ואמא אחת

.

זאתי אהובתי יצאה למסע חוצה יבשת לפני ארבעה חודשים, תובנות מחיים לבד:

  1. כשאת משאירה בית נקי בעוזבך, הוא יהיה כזה כשתחזרי ( לא משנה מתי )
  2. כיבסתי, ואני נדיבה שבע מכונות כביסה מתחילת יוני (בממוצע התאזנו )
  3. סלט וטחינה פעמיים ביום זו תזונה נפלאה, שייקים קפואים לצהרים, אושר.
  4. שלושה קילו נעלמו בלי כוונה
  5. תקציב הבית  ( והרי אין לי באמת מושג ) התכווץ לשליש לדעתי.
  6. מצד שני, אם הבית מתהפך והופך לצונאמי באלאגן, גם זה בסבבה, את לבד!
  7. חוגת הדלק באוטו לא נוגעת באפס באופן פלאי ומפתיע בכל פעם מחדש.
  8. אפשר לחיות עם מקרר שיש בו חלב, יין לבן, פרמיז'ן, קרח, וודקה ורולר כמובן.
  9. במתוקים, בלי מאמץ, יש שוקולד 90 אחוז, סוכריות גומי עם ברזל ומסטיק.
  10. דייטים בלי דיווח לפני או אחרי, יש בזה חן
  11. געגועים הם דבר מוחשי, לפעמים פיזי ממש, אבל אפשרי
  12. היא של עצמה ובחייה, ולפעמים תחזור להיות שלי ואיתי לזמן מה, וזה מאד משמח שהצלחנו, זו הייתה משימה לא פשוטה ההפרדות הזו
  13. גם כשהבת הצמחונית שלך לא בבית, הגוף שלך לא מחבב יותר הרבה בשר.
  14. לראות טלוויזיה מהמיטה שלה, בחדר שלה, זה כיף. אולי נחליף חדרים?
  15. זה מוזר להיות כל כך מנותקת פיזית ממי שהקשר מקורו בגוף שלך.
  16. קניתי היום יותר אוכל ממה שקניתי לדעתי בכל ארבעת החודשים האחרונים.
  17. אני מקננת לקראת חזרתה כמעט כמו שקננתי לפני שהגיעה לעולם.
  18. מי יעזור לה כשיהיה לה קשה בטיול זה או אחר כשכבר לא יהיה לי כוח #תמונה
  19. זאתי שלי חוזרת
  20. אין מאושרת ממני, באמת, אפשר לעשות מדידות, גם הן, אבל כמוני, פשוט אין.

עוד לא, עוד כמה ימים, מתכוננת .

 

אז מה את שלנו חוץ מאמא-של-איה-שלנו?

.

זמני המשפחות משתנים בזמנים האלה,

סוגים ופיתולים והגדרות תואמי משפחות מסוגים והרכבים בעולם החדש.

– חלי

– מה חמודה?

– מה את?

– אמא של איה

– אנחנו יודעות! אבל מה את שלנו?

– …

– בשבילנו, מה את בשבילנו?

– אה…את מתכוונת שצריך למצוא שם למה אנחנו?

– כן! אנחת רווחה

– אוקיי, מה אתן מציעות?

– דודה?

– לא. אני לא אחות של אמא וגם לא של אבא

– סבתא? מתערב אביהן ולא מבין את המלכודת שכרה לעצמו

– אם אני סבתא שלהן, אתה צריך להיות סבא שלהן…

– אז מה את?

– אני יכולה להיות פשוט אמא של איה אחותינו?

– לא!

 

– אז בואו נמציא שם!

–  טוב, אפשר תפוח חתוך דק דק, אבל ממש קודם?

אז התמזל מזלנו שאחיותיה של זאתי שלי מתוקות במיוחד ואני מחבבת אותן לא רק בזכות

קרבתן הגנטית לאחותן הגדולה והאהובה הנערצת על שתיהן, הן מקסימות עצמונית,

והקירבה שאני מרגישה אליהן צבועה בצבעים משפחתיים.

הן אחיותיה ומכאן שהן אוחזות חמישים אחוז חופפים אליה בדמיון מוחלט,

הן מזכירות לי אותה לפעמים באופן שגורם לי לתהות כששלושתן ביחד

איך זה להיות הורה ליותר מלילד אחד.

.

אז הנה לפניכם ולפני אתגר יצירתי בהמצאת מילה חדשה במילון המשפחות המתחדש:

חלי, מה את בשבילנו חוץ מאמא של איה,

או: איך קוראים לקירבה של ההורים, אמא או אבא, של האחים והאחיות שלנו

שואלים הילדים החדשים של האקסים שלכן/ם?

.

הצעתנו: דורה, קצת דודה וקצת חברה גדולה

ואולי נציע לאקדמיה ללשון חידוש…

.

 

מי מקשיב

.

עוד מעט שנה ש"גלי חום", תוכנית הרדיו שלי ושל טלי (עומר ) באוויר.

בכל יום שלישי, בעשר בלילה, רדיו 103, גם באתר, גם באפליקציה,

שעה מעורבבת של אייטמים מעולמנו הגילאי, אישיותי, נשי, הורי והורמונלי.

העניין עם הרדיו הוא שאין לי ( כמעט ) מושג מי מקשיב לי,

כלומר אני מקבלת תגובות במיילים לפעמים, בבפייסבוק, מנשים וגברים ברחוב,

בבתי קפה  ובמקומות כאלה, וגם מנהלי התחנה עושים פרצופים מרוצים ברוב

הפעמים שאני נתקלת בהם במסדרונות התחנה.

אבל עדיין בניגוד לקולנוע, טלוויזיה ( אפילו פיפס קטנטן ) כתבה בעיתון, אוןליין,

הפידבק מהרדיו שונה,

הוא מינורי מאד יחסית למה שאני רגילה,

שזה סבבה לגמרי, נשבעת,

ההנאה שלי,

התגלית שלי כמה להגיש תוכנית ברדיו זה עונג צרוף ששווה הכל,

לבחור אייטמים שיתאימו להצהרת הכוונות והאג'נדה של התוכנית, תחקיר קצרצר,

לחשוב על מה להתלונן ב"מה גרם לך להרגיש שאת כבר מבוגרת השבוע…"

או על מה להמליץ ב"דקה להמלצה"

שתי המלצות נהדרות אגב, ממש.

או אייטמים חשובים ממש לבריאות שלנו, כמו זה,  או הורות, זוגיות, יחסים בין חברות,

או כל מה שרלוונטי ומעניין אנשים, גברים ונשים בני גילנו פחות או יותר.

או לבנות את "השאלון" עם אנשים מוכשרים ומוכרים בדרך כלל,

וגם לבחור מוסיקה, שלקחתי על עצמי כי זה גורם לי לשוטט ביו טיוב בשעות הנאה

ולבחור שירים רק משנות ה50' 60' 70' גורם לי לצעוק שירים ולרקוד מול המחשב,

לפעמים.

https://www.youtube.com/results?search_query=night+in+white+satin+moody+blues

 

.

אז,

כיוון שממש אין לי מושג מי ממנויי, קוראי, קוראות הבלוג הנזנח הזה מקשיבים

לי לפעמים, או אפילו מי מחברי בפייסבוק שאני מכירה באופן אישי את רובם,

או מהעוקבים אחרי שם, או עוקבי האינסטגראם הדי פעיל ואהוב שלי מאזין

או בקיצור,

כיוון שאין לי מושג מי מכם מודע בכלל, או מקשיב באופן קבוע או מזדמן,

הנה, אני מניחה את אהבתי החדשה, המרגשת, לפניכם.

אתם יכולים להקשיב לתוכנית ברצף, או לברור לכם מה שנראה לכם ספציפית

שזה פטנט חדש של הימים החדשים האלה,

אבל אל תשכחו או תזניחו אהבות ישנות כמו הרדיו,

לא רדיו של אקטואליה וחדשות בהכרח, דווקא הרדיו אולדסקול, של אנשים ושקט.

רדיו זה כיף, תמיד אהבתי להקשיב, יש בו הכל,

ציפרי לילה באמצע הלילה היו חלק נפלא מחיי פעם,

להקשיב לקובי מידן, לרינו, לדורון.

יש ברדיו כל מיני, מכל סוג, טעם, סגנון, מצב רוח, רק לבחור,לשבת בשקט,

היום זה אפילו פשוט יותר עם ערוצי רדיו בטלוויזיה, במחשב, באפליקציות,

ולהקשיב,

עונג.

נ.ב. לפניכם עלמה עם "גלי חום" שמשמחים אותה מאד

 

. נ.ב.ב איש לא יבין ילדת הפרעת קשה והיפריות שפתית ( שזו מילה חדשה לפטפוט חסר יכולת לסתום, כמה זה כיף שסופסופ במקום לשמוע כל הזמן אנשים ומורים ומי לא מנסים בעדינות, או שלא, להשתיק אותך, עכשיו קורה ההיפך: דברי רחלי, דברי עוד, אושר!

נ.ב.ב.ב. – השורות מאד קצרות בגלל הגדרות וורדפרס שאיני מצליחה להגדיר, סורי.

.

 

 

What's your name?

.

זאתי שלי נסעה אתמול שעות ארוכות ברכבת שניראת כמו חללית כסופה במעמקי

היבשת האמריקאית.

במהלך הנסיעה, באחת ההתכתבויות ביננו שאלתי אותה אם יצא לה לפטפט עם מישהו,

בכל זאת שעות רבות של נסיעה מונוטונית, ונופים יפים ככל שיהיו, אינם בני אדם.

חוץ מזה, לי יש בזכרוני המתעתע אך לפעמים מדוייק במיוחד,

עשרות שיחות והכרויות ( לא מהסוג הרומנטי ) שהתחילו ככה במקרה,

על הדרך.

חלקן מסעירות ומשאירות חותם,

חלקן סתמיות ומעבירות זמן,

עם זרים וזרות,

בטרמפים ( אסור היום )בזמן הצבא,

בטיסות, חדרי המתנה, אוטובוסים,

תחנות רכבת, שדות תעופה, לובי של מלונות,

בתור בחנויות, בתור להופעות, ואיפה לא,

שיחות שהתחילו מחווית הכאן ועכשיו עם אנשים שחלקו איתי את ההווה,

והרווחנו הכרות, פתיחות, לפעמים מעשירה ונהדרת, לעיתים נדירות מפחידה,

וגם סתמית,

אז סתמית, אז מה.

מה פתאום, היא ענתה לי, כולם או בנטפליקס, או בפייסבוק/אינסטא או ישנים.

עצוב כתבתי לה,

ממש היא ענתה לי,

וצדקה.

 

.

האם הם יחזרו לדבר באמת, פנים מול פנים, בלי מסרים כתובים לפני או במקום?

.

בלי להסתובב לאחור

.

1997 – כבר אז היא רצתה ללכת וללכת וללכת וכמו כל הילדים הגדלים במקום בטוח כמעט לא סובבה ראש לאחור כי ברור שיהיו שם אחד מהשניים הגבוהים האלה ששומרים עליה, והם באמת היו שם תמיד.

זאתי יוצאת לעולם וטוב שכך…

 

2003 -זה היה טיול עם ההורים, טיול קצת קשוח, הליכה ארוכה יחסית, כמו שאוהבים בבתי ספר אנטרופוסופיים, ובסופו היא באמת כבר התעייפה. 

.

2017 -ואתמול, זאתי שלי הרימה את תרמילה – איך אפשר להסתדר עם כל כך מעט דברים תגידו -אחרי כמה ימי מנוחה אצל חברים נדיבים שארחו אותה ברוחב לב ונפש ויצאה לדרך.

היא אחרי שנות לימוד, צבא אינטנסיבי, מלצרות לצרכי איסוף כסף נסיעה בדיוק כמו רוב חבריה. סיימה השבוע חודשיים וחצי במחנה קיץ ועבודה קשה, ואתמול התחילה ההרפתקאה האמיתית שלה.

אני מביטה בצילום הזה מטיול בית הספר, בתמונות רבות אחרות, בטח שבזכרון שלי שאוצר אלפי רגעים שמה שהרגיע וניחם וחיזק ואיפשר מנוחה קצרה מעוצמות החיים היו הידיים שלי, והשקט שהן איפשרו. שקט לא לפחד, לנוח, לנשום, לאזור עוצמות ואומץ וכוחות נפש להמשיך הלאה. ואני מבינה שבשיטוט הנוכחי, בדרכים האלה, ברגל, באויר, ברכבות ובכל היתר, לא אוכל לאסוף אותה אלי כשתתעייף כדי שתתחזק ותנוח לרגע. היא כבר שם, במסעה, בהרפתקאה, בחייה. אני כאן, הלב שלי יוצא אליה ואני רק מייחלת ומאחלת שיעברו עליה חודשים מסעירים, מעניינים, ובעיקר בטוחים.

.

אז  יאללה, צאי לדרך איויי, אני כאן, את יודעת.

/

 

יאיר נתניהו גר בבית הוריו וזה בסדר גמור מבחינתי, כל היתר ממש לא


.

/

שותפתי להגשת "גלי חום" רדיו 103 יצאה אתמול בפינתנו "עצבים" על יאיר נתניהו,

על העובדה שהוא בן עשרים וחמש, גר בבית הוריו, על חשבונם/חשבוננו וכמובן, ובצדק,

על התנהלותו האיומה והאלימה ברשתות החברתיות. היה משהו בשיחה ברדיו שמאד

הפריע לי ולא הצלחתי לפענח בזמן אמת,

שהרי קשה להגיד עלי שאני ממחבבי שלושה מבני ובת שושלת נתניהו הנוכחית,

או נניח טורחת להסתיר את דעתי עליהם,

אבל עכשיו, רגע אחרי שחזרתי מביקור צהרים אצל הורי הבנתי:

זה נכון,

יש אנשים שבגיל עשרים וחמש כבר הספיקו לעזוב את בית ההורים, להנשא, להתגרש,

לגור לבד, לעשות עסקים, עם או בלי תמיכת ההורים ובכלל, ויש אנשים, כמוני למשל,

שבגיל עשרים וחמש תחזקו קריירה, שיש האומרים שהייתה קריירה מצליחה במיוחד בזמן

ובגיל ההוא, הרוויחו שפעות כסף בזכות עצמם ואופס,

עדיין בחרו להמשיך לגור אצל ההורים בחדר ילדותם ברמת החייל

( סיבות פסיכולוגיסטיות מעניינות יוגשו למתעניינים ).

גם האחיין שלי שלומד בירושלים גר עם ההורים עד שיסיים ללמוד ויתארגן על עבודה

ומגורים, וטוב שכך, הוא בן עשרים ושמונה, וגם אחותו שחזרה בשניה זו מהטיול הגדול

עובדת ומתארגנת על החיים, ובטח עוד מעט תצא אל חייה, וזה בסדר גמור.

כל משפחה וחייה, ילדיה, הוריה והבחירות של כולם.

אני מקווה שהבת שלי תבחר להשאר לגור איתי או לעזוב ללימודיה ולחייה בגלל מה

שיהיו התנאים, הרצונות, היכולות שלה ולא בגלל מה שתחשוב שיחשבו על זה אנשים.

.


מכל הטענות לנתניהו הצעיר העושה רושם כאדם מאד מאד איך נגיד, לא הייתי רושמת אותו

בשום איי ליסט. הוא מצטייר כיהיר, רדוד, מפונק, אלים גם אם לא בפיזיות ומגלומני כפי שרק

ההורים כמו שלו יכלו לגדל ולהזין את האגו הקלוקל שלו שיצמח פרא למחוזות שאליהם הגיע,

ויש נגדו שפע טענות על התנהלויות דוחות, דקדנטיות, מפונקות, אלימות, רדודות, ריקות מתוכן

חוץ מקללות, נאצות, דקלומי סיסמאות, והפצת שקרים המגיעים מיד לתביעות וטוב שכך,

הטענה על מגורים בבית הוריו, היא טענה לא רלוונטית לטעמי.

הנהג, המאבטחים הנגררים אחריו לכל מיני מסיבות ומקומות מוזרים, הטיסות עם ההורים

( על חשבוננו ), הארוחות שאליהם דוחפים אותו, וכל מה שממומן שלא על פי החוק,

כל מה שאינו בספר החוקים ( גם המוסרי )

ראוי לגינוי ואולי גם לחקירה ( בנוסף לאחרות ),

אבל לגור בבית של אמא ואבא שלו עד הזמן שהוא והם ירגישו שזה הזמן להפרד,

זה מכסימום לא cool,

אבל מעבר לזה, ז ה באמת לא עניין הציבור.

כל היתר כן,

ועד השקל האחרון.

.

 

משמורת משותפת, שיוויון בדמי המזונות #דעה

.

בית המשפט העליון קבע השבוע בפסק דין תקדימי ומשמעותי ביותר כי במקרים מסוימים של משמורת פיזית משותפת, משמורת פיזית משותפת, כלומר הילדים צריכים אם כך מחליטים ההורים לחיות חצי ימים כאן וחצי ימים בבית השני, את דעתי על משמורת פיזית משותפת כתבתי כבר. אקצר לכם את פסק הדין, אבות שיכולתם הכלכלית שווה לזו של האם, לא יידרשו יותר לשלם מזונות עבור הילדים במסגרת משמורת משותפת.

לסייג, ותודה לבית המשפט על זה, ל א מדובר בנגיעה כלשהי בחזקת הגיל הרך.

פסק הדין קובע כי בגילאי 6 עד 15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות ובהתאם לחלוקת הזמנים בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. כבוד השופטת ברק-ארז תבורך נפשה מסכימה עקרונית לצורך בהפחתת המזונות במשמורת משותפת, אך סבורה כי הדבר צריך להיעשות לפי בחינת אחריותו ההורית האמיתית של כל הורה ולא רק מעצם חלוקת הזמן הטכנית.

כלומר, שיוויון יומי ופיננסי

מעבר לעובדה שאינה קשורה לפוסט הזה רק אזכיר שלא מעט מומחים טוענים שמשמורת משותפת פיזית, כלומר ילדים שצריכים להשתנע יום כאן ויום שם, ולעולם חייבים לזכור לקחת את המחברות למחר, את הבגדים לחוג, את הצעצוע האהוב בתיקים כל הזמן, היא נטל רגשי כבד לילדים, ולטעמי ודעתי משמורת משותפת היא דבר ה ר ב ה יותר חשוב, קריטי ורציני מהיכן ישנים.

.
מנסיון חיי ומשפחתי
העניין העיקרי במשמורת משותפת הוא אהבה, אחר כך אחריות, אחרכך ההבנה האמיתית, העמוקה, של שני המבוגרים האחראים שהדבר ה י ח י ד שקובע כאן הוא טובת הילדים, כל היתר, זניח. עשיתם ילדים, קחו אחריות. משמורת משותפת עניינה המרכזי, הכמעט יחד הוא שותפות גורל, הבנה שיש כאן ילד/ה/ים ששני הוריהם שומרים, מחליטים, קובעים, מחנכים, מגדלים אותם.
היא לא נמדדת בהכרח בכמה ימים ישנים איפה, או מי משלם יותר או פחות.
זה מתבטא במה שחשוב באמת, באחריות משותפת, החלטות משפחתיות, שוצפות גורל במשפחה הזו, גם אם התפרקה,
זו בעיני משמורת משותפת הרבה יותר משלושה או ארבעה לילות בשבוע.
שאבא ואמא מגיעים לחדר מיון אם נפלת מהעץ, ומגיעים לימי הורים, טיולים, אביפות הורים. ששניהם יודעים מה קורה בחייך, מי החברים שלך, מתי יש טיול או מבחן, מה שלומך ב א מ ת, זו משמורת משותפת!
והיתר זה רק היתר.
ובנוסף, אל נא נשכח את מצב שוק העבודה ואת הפער הידוע ברמות השכר בין גברים ונשים גם כשעושים עבודה זהה בערכה, הנושא מעורר בי מחלוקת פנימית עמוקה, שסע אמיתי בין הלב לשכל הישר, בין מה שאני מבינה לעומק שנכון והגיע הזמן לשיוויון אמיתי ובין מה שאני מרגישה. אני לא מתנגדת להחלטה כמובן, אבל המציאות הפרועה במגרש המשחקים האכזרי בעולם, בו לא מעט פעמים הילדים הם הכדור ( לא במשפחה הזו טפוטפוטפו ) אני מרגישה ( גם ) מעט פחד, גם אם לא מוצדק למה שצפוי ללא מעט נשים, וילדים.ומי שבוחרים מלחמה במקום משפחה, ליבי עליהם, ועל ילדיהם.
 /
/
הנה דעתי המוקלטת ומנומקת ב"גלי חום" # אני אמביוולנטיות מאד מאד מול ההחלטה הזו, מודה.
.

קלוזאפ של

.

אני לא אדם של תיאטרון, כלומר אני רואה הצגות ויש כאלה שאני אפילו קצת מתרגשת

מהן, ורבות רבות אחרות שאני משתעממת, לא נהנית, לא מבינה מה זו השפה המוזרה

הזו. לא מצליחה פעם אחר פעם להבין את ההסכם הלא מדובר, ההסכמה בין הקהל

למספרים על הבמה שהשפה המוגזמת, הלא דומה לחיים הזו, תהיה השפה והדרך שבה

הם מספרים לנו מעשה, עולם, וככה אתם, אני מדמיינת אותם אומרים

תשמעו, תראו, תחוו את הסיפור שנספר לכם,

ואני מתעצבנת, ומתרגזת שוב ושוב.

אבל בקולנוע,

כשהאור כבה באולם, יש רגע של חושך מוחלט שבו הכל אפשרי, עשוי להתחיל עוד שניה

אה, שם זה קורה לי כל הזמן, טוב בלי להגזים, לא כל הזמן, אבל הרבה.

השפה שמרגשת אותי, שאני מבינה, שאינה מלאכותית, שמשקפת חיים בעיני המספר,

שמראה לי סיפור בדרך מציאותית ( או דמיונית אבל ויזואלית ),

שבונה לי עולמות מול עיני ומקרב אותי ממש למעמקיו.

קלוז-אפ הוא בעיני, כצופה, נס של ממש.

היכולת להביט כל כך קרוב ועמוק בפני אנוש, בעיניו, בנשמתו מפעימה אותי.

אבל לפעמים מגיעה הצגה כזו. שחקן על במה, בלי טייקים, טריקים, קלוזאפים ואמצעים

ומשאיר אותי חסרת מילים.

טכסט ונשמה, סופר ושחקן, במה ואני לא יודעת, במה וקסם חד פעמי.

אבא של טלי, שמוליק עומר הזמין אותנו היום בצהרים ל"סוס אחד נכנס לבר" ספר של

דוד גרוסמן,  שנראה כמו נער חכם ומתוק כשעלה על הבמה,

פרוייקט שיזם מיכה לבינסון שמת ככה פתאום שבועיים אחרי תחילת החזרות,

ושמשחק בו דרור קרן כמעט לבדו,

לא לגמרי, איה שבא ויגאל זקס ויוסי ירום בתפקידי משנה מצויינים,

אבל כמעט לבד, הוא הסיפור, המספר, השליט, השולט, מלך הבמה.

הוא מחזיק בך, ומלהט, ומקרב, ומרחיק, ולא מרפה לשניה.

גם אם אחפש לא אמצא שם תואר מספיק לתאר את מה שהוא עושה במשך כמעט

שעתיי, ברציפות, נון סטופ.

לא סותם ת'פה לרגע. מצחיק, צוחק, משוויץ, בוכה, נזכר, מקנטר, עדין נפש, מחוספס, גס

רוח, מספר בדיחות, מתגרה, כואב, בעיקר כואב, ושובר וכובש לב, הוא ודמותו.

באמת, זה תפקיד של פעם בחיים,

והצגה שמוכיחה שכשתיאטרון טוב הוא טוב, לא חייבים קלוזאפ.

 

.

# הכי מהר שתצליחו להשיג כרטיס התיאטרון הקאמרי The Cameri Theatre

.

במסגרת מצב הרוח שאומר עשי משהו שלא עשית מעולם

 

היא הסכימה.

במצב רוח הרפתקני משהו,

אולי כהכנה למסע שלה,

אולי מסקרנות, בכל זאת הבת שלי, שלו.

אולי במסגרת תרגילי העשי משהו שלא עשית מעולם, שלא תתחרטי.

אולי כמתנת פרידה לפני נסיעתה,

או מתנת יומולדת שכזו ( הצטלמנו ממש ביום הולדתי )

נאותה זאתי שלי,

אהובת נפשי,

להצטלם איתי פעם ראשונה ( וכנראה אחרונה ) למשהו שאינו צילומים משפחתיים.

 

.

 

.

ותודה לשלי גרוס שהציעה ולשותפיה למדור "בית ספר לאופנה" ב"לאשה"

שגרמו להרפתקאה להיות נעימה ממש, ותודה על הבלונים והדובדבנים גם.

.

 

פירורי הלחם של זאתי

.

.

אז זאתי שלי נסעה.

להמון זמן היא נסעה, אני כמעט לא מצליחה להגיד לעצמי לכמה זמן,

 במסגרת הכנות של לפני נסיעה חשבתי מה אני יכולה להכין לה לדרך,

גם שיעלה חיוך ויזכיר לה כמה הרוסים עליה כאן, וגם במובן הסמלי יותר.

חשבתי שאני רוצה לתת לה לדרך משהו שיסמן לה את הדרך הבייתה,

שלא תשכח אם במקרה, טפוטפוטפו היא תלך לאיבוד,

אופס,

ללכת לאיבוד!

זה מה שחשבו הנזל וגרטל, איך לא ללכת לאיבוד, איך למצוא את הדרך הבייתה.

     .

יפה, עכשיו אם נזכרים בסיפור המקורי, פירורי הלחם לא היו רעיון מבריק,

משימה: למצוא פרורי לחם עמידים

……למצוא פתרון במקום פירורי הלחם

 …..למצוא דרך לסמן לזאתי את הדרך חזרה הבייתה

משהו שתוכל לשאת איתה, לא גדול מדי, לא מביך מדי, לא רגשי מדי,

…..משהו שיתאים למסע דרכים מהחוף המערבי למזרחי,

…..משהו שלא יהיה מגוחך בעיניה, שהיא תבין את משמעותו,

שתדלק עליו,

שאולי תוכל להשתמש בו לתיעוד, לתזכורת, לזכרון או רעיון

ואז מצאתי!

כלומר מצאתי את הרעיון לא את המוצר.

לקח שלושה ימים של הסתובבויות, חיפושים, גוגלים ומה לא,

עד שברגע האחרון ממש,

ביום שישי אחהצ, כזאתי ממריאה בראשון בערב הבנתי שאני צריכה לייצר לי כאלה

אם זה מה שאני רוצה, אז הדפסתי מאה

מאה סטיקרים של חץ אדום בולט.

ומצאתי קופסא מלבנית בגודל מושלם, הדפסתי והדבקתי בקרקעיתה איור של הנזל

וגרטל, כתבתי מכתב לדרך, ארזתי יפה והכנסתי לתיק שהיו בו מכתבי הטיסה

של כל אוהבי הזאתי.

בערב התעקשתי לצלם את החץ הראשון ואת הכיוון הנכון שצריך להדביק אותו,

 

את הכיוון שממנו באת,

את הכיוון שיחזיר אותך הבייתה,

אם חלילה תלכי לרגע לאיבוד.

d797d7a5.jpg

ואז היא נסעה, והחצים האדומים איתה, שיסמנו לה את הדרך הבייתה,

ואלי בתוכו, כשתצטרך.

 

עתיד

.

  1. התגרשתם
  2. הילד/ה הקימו משפחה
  3. כלומר יש נכדים
  4. גם הורי הכלה/חתן שלכם גרושים
  5. חלקם הקימו משפחות חדשות
  6. לילדים יש ארבעה זוגות הורים, לנכדים גם
  7. סבבה, (לצורך הדיון, לא באמת) עולם חדש
  8. איך תהיה תורנות ארוחות שישי, ליל הסדר, ראש השנה, ימי הולדת?
  9. אחד לארבע שבתות? לילות סדר? ימי הולדת?

.

. לא באמת, רק מחשבה…

חמישים

.

היום, חמישים שנות כיבוש.

אני הדור שהוריו הקימו את המדינה ולחמו את מלחמותיה, בעיקר את המלחמה ההיא.

אנחנו הדור שהתהלך זקוף קומה מכמה אנחנו גיבורים ( והיינו גיבורים אין ספק

ובלי ציניות ), שנסע לטיולים עם ההורים והצטלם מול נופים זרים, קנה מזכרות ותמרים

.

( כמה זול אמא אמרה )

אנחנו הדור שידע שהוא הישראלי היפה, המוסרי, החזק, יפה הבלורית והטוהר.

חמישים שנות כיבוש.

גדלנו, התבגרנו, עברנו מלחמות ( כן, גם אנחנו, הבנות ), שלמנו מחיר, איבדנו חברים,

קראנו, ראינו, התפכחנו והבנו כמה זה נורא לשלוט על עם אחר,

איזה פרדוקס שאנחנו, דווקא אנחנו מתכחשים לעניין השייכות והזהות של האחר

ובנרטיב אכזרי ומתוחכם במיוחד רבין נרצח על מזבח הכיבוש או השלום, תלוי מי המספר,

בהפגנה ההיא שרבים מאיתנו היו שם והבינו שהרע רק מתחיל להראות את עומקו.

חמישים שנות כיבוש והעתיד מפחיד

אם

לא יגיע

סוף

לדבר הארור הזה,

למה שהורס אותנו מפנים ומחוץ.

.

תראו לעצמכם, שלום,

חיים פשוטים, שקטים, רק שלנו, לא של אחרים.

.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: