תקריב

.

נכתב כפוסט באינסטגראם, מעבירה לכאן שלא יעלם בפיד, חשוב מדי לדעתי.

.

בבוקר התחילו להגיע הודעות נהדרות.

על הכתבה בזמנים מודרניים, על הצילומים, על הראיון, על בכלל, כיף גדול.

מתישהו מורן, הסוכנת השווה שלי כתבה לי כמה זה, כלומר אני, וואוו.

ישבתי ליד המחשב,

עם קפה, פיג׳מה, מג׳וייפת כראוי לבוקר שתוכנן להיות בוקר בבית

ומיד צילמתי את עצמי,

ושלחתי לה תזכורת מה זו פוטוגניות, ואיך נראים החיים האמיתיים.

אחרכך חשבתי שלבת שלי אני כבר לא צריכה להסביר את ההבדל, זה טבוע בה,

היא יודעת את האמת אפילו יותר טוב ממני כנראה,

היא הרי רואה אותי בבוקר, ואני, עם כל הכבוד, לא ממש  אובייקטיבית בעניין הזה.

אבל מה עם כל הילדות, והנערות והנשים,

או הילדים, נערים, גברים,

שאין להן בבית אמא (או אבא) שמצטלמים ומופיעים בעיתונים לפעמים מאז ומתמיד,

מה עם להזכיר לכולם,

דווקא היום,

שצילומים זה כיף, ופוטושופ במינונים זהירים גם,

אל תתבלבלו בין איפור מצטיין ותאורה שהם הדברים הכי הכי ה כ י חשובים בצילומים,

שבאמת מרככים ומשפרים ועושים אפ גרייד לאיך שהתעוררתם בבוקר,

ואין סיבה לא לרצות להראות בשיא מייטבך בצילומים,

וגם בגדים חדשים ונהדרים שנבחרו בכשרון, ושיער עשוי לתפארת,

והכל סבבה,  זה כיף גדול ובוסט לאגו,

במסגרת יום צילומים, יחסי ציבור, קמפיין, קידום משהו או מישהו,

הכל סבבה ונהדר, באמת,

כל זמן,

כל זמן שאתם ( ואני כמובן ) זוכרים שאלה לא באמת החיים,

אלה רק, רק צילומים ממש ממש ממש מוצלחים,

ואין האחד עדיף על השני,

לא זה ולא ההוא, רק לשמור בתודעה את שניהם, לא רק את האחד.

משמאל, צילום מוצלח, מימין, בוקר טוב עולם.

בבלוג: #גילובגדים, המלצות, באמצע, החיים

.