ארכיון תג: יושרה

בין הנשיא שלי לאמא שלי

.

נשיא יקר,

אמא שלי בת תשעים וארבע, עליזה, עלינג כמו שאבא שלי קרא לה, גם היא התאלמנה
לפני שנה. הם היו נשואים כמעט שבעים ושתיים שנים והיו באמת צמד חמד מתוקים מאין
כמותם יחד, באמת, והגעגועים שלה אליו גם אם שקטים ניכרים עליה כל כך וגורמים
לרצון לחבק ולאהוב אותה אפילו יותר מכרגיל. היא עדיין גרה בבית ילדותי, ברמת החיל,
מרחק ארבע דקות נהיגה ממני.
בימים רגילים אני או אחי או אחותי רואים אותה יום יום. התפרצות הקורונה והבקשה
להתרחק עצרו את הביקורים שלנו, ילדים טובים ואזרחים נותני אמון ושומרי חוק פסקו
מיד. אני מביאה כל מה שצריך לה ולמטפלת שלה שנמצאות בבידוד מוחלט. אוכל,
פירות שהיא אוהבת, ירקות, 
תרופות, פרחים לשבת, עוגה. אני צועקת מהשביל, היא
מנופפת לשלום ואני מתרחקת עם בטן
מתהפכת.

בליל הסדר הייתי בבית שלי, כאמור מרחק הליכה קצרה ממנה, הייתי לבד ובזום עם
הבת שלי
והמשפחה ובכיתי את ליבי, עליה, לא עלי. ראייתה לא טובה, היא גם לא
שומעת כבר מי יודע מה, או
בקיצור, זום לא ממש יעיל במקרה שלה. בלילה ההוא,
לילה שכולנו מכירים ונמצא בדיאןאיי
המשפחתי והרגשי של כולנו הייתי בבית שלי
והלב שלי נכמר על ובגלל אמא שלי התמה והמתוקה
והצחקנית בדרך כלל שאין לי
בכלל מילים שיצליחו להסביר כמה. בלילה ההוא לא הצלחתי לישון
כמעט בכלל,
מיסורי מצפון, אשמה, חוסר אונים. מהידיעה שבכל בוקר כשאני מביטה עליה בטלפון
של המטפלת שלה אני רואה אותה קמלה, מצטמקת ונעלמת. היא אשה בריאה יחסית
לגילה, ואם תשאל אותי, אם הבדידות הזו תמשיך, היא לא תחזיק מעמד הרבה
זמן,
הבריאות בסדר גמור, אבל הנפש שלה נעלמת, אני רואה, שלא נדבר על האור בעינים
והשמחה. היא נסוגה לתוך עצמה, והעצב
והבדידות חורצים בה סימנים וכאבים שכל
תשעים וארבע שנותיה לא הצליחו.
.
אני מבינה את האהבה והדאגה והרצון להיות איתך שמרגישים הילדים שלך, וגם את
הבדידות שלך והרצון
להיות איתם, בטח שאני מבינה, מה שאני לא מצליחה להבין זה
למה לילדים שלך ניתנו שתי פריבילגיות 
שלי ולאימי לא ניתנו. האחת לעבור בדיקת
קורונה כדי לדעת שהם בריאים דיים כדי להתקרב אליך,
והשניה הזכות לעבור על
החוק ללא חשש ולהתחבק איתך בליל הסדר, או באופן כללי בימים האלה.

על פי הבנתי, עכשיו תורך לא לישון בלילה מיסורי מצפון ורגשי אשמה.

רחלי, הבת של עליזה ( ומאיר )

 

 Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין

 

ואתם בהחלט מוזמנים לשתף אותו או לשלוח אותו לכבוד הנשיא –  Public@president.gov.il

 

נ.ב. זה טכסט מועתק מסטטוס פייסבוק שלי כדי שלא ילך לי לאיבוד בפיד.

רגע האמת הגיע, הפעם בעזרת אייל גולן, אבל לא זו הנקודה

פסטיבל העצמה נשית עם הופעות רבות של מיטב ה מתקיים בקרוב באילת, ביניהם, אייל גולן.
כשגיא ואורלי, מרוז את וילנאי גילו שהם אמורים להופיע איתו באותו פסטיבל הם בטלו את הופעתם.
דבר ראוי בעיני,
אחרי הכל, פסטיבל נשים ראבעק, אין גבול לציניות, לחוסר טעם, אפילו סתם לטיפשות.
ההתנהלות של גולן על פי המשתמע גם אם לא חרגה מגבולות החוק,
קשה לא להסכים שהיא חרגה מגבולות הטעם הטוב או מגבולות של איך-הייתי-רוצה-שיתנהגו-עם-הבת-שלי-או-שלו.
.
עכשיו נראה מה יבחרו לעשות יתר האומנים:
מירי מסיקה, צופית גרנט,
ענת הראל, שלישית מה קשור,
קטורזה, ליאור נרקיס, נדב אבוקסיס ועוד.
.
יש רגעים שאמן עומד מול ה"עד איפה" שלו בלי יכולת המלטות. חד וחלק, אין דרך ביניים,
כן או לא?
מצפון או כסף?
מה שנכון מצפונית מול למה לעורר מהומות?
להכנס למתח עם גולן, עם רני רהב יחצנו?
מה עושים? מה בוחרים?
יש רגעים כאלה במקצוע הזה,
לא רבים מדי,
שצריך לקחת החלטה ברורה, לקחת צד.
אני זוכרת שהבנתי שאני צריכה לקחת החלטה בענייני תצוגות אופנה (פעם, מ ז מ ן)או הרצאות
או סתם נסיעה לירושלים וצורך לעבור את הקו הירוק, ולקחתי החלטה ועמדתי בה כמעט במאה אחוז
בכל השנים שעברו. לא עוברת את הקו הירוק לצורכי פרנסה, ביקורים, הנאה, טיולים, פשוט לא,
אם אני (לדוגמא) חושבת שהכיבוש הוא אם כל הרעות שבאו על המקום הזה
אין בי יכולת לחיות עם הגם וגם, גם לצעוק ולהפגין ולהתנגד לכיבוש
וגם להרוויח ממנו פרנסה בנסיעה לתוך השטח הכבוש ונתינת הרצאות, צילומים וכו",
לפעמים אי אפשר גם וגם.
כך גם הפעם,
אייל גולן וכבוד לנשים זה לא מרגיש כמו סלוגן מדוייק בימים האלה, ההיפך הוא הנכון
ואם נקרא בין השורות אפשר להזדעזע מיחסו של הגבר הזה לנשים צעירות, ממש להזדעזע.
וזה הרגע של האנשים האלה,
האם ישתתפו לצד (גם אם לא פיזית לצד)אייל גולן בפסטיבל נשים
וכן, ודאי שזה משנה שזה פסטיבל נשים ולא סתם פסטיבל מדברי/רוחני/חגיגי כלשהו
או יגידו ש"סליחה עד כאן. מצפוני אינו מאפשר לי" ….
.
מעניין.
.
.
#מעניין אותי באופן מיוחד הפעם 
אח"כ הגיע זה:איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות לנפגעי תקיפה מינית קרא לכל האומנים שאמורים להופיע ב"פסטיבל נשים" יחד עם אייל גולן לבטל את השתתפותם באירוע. "לא יעלה על הדעת כי זמר שהתנהג אל קטינות כאל חפץ ושעשוע לסיפוק צרכיו יופיע בפסטיבל להעצמת נשים",
.
.

כשהוא מביט במראה הבוקר

.

אני לא מחשיבה את עצמי כאדם תם מדי,

אני מודה שיש בי מידה מסויימת של תום שהצליח לשרוד את כל השנים האלה בלי להכתם,

יש אומרים שאנשי הפרעת הקשב יש בהם את יכולת השימור הילדית הזו,

וטוב שכך, אני שמחה איתה רוב הימים.

מצד שני, כשאני קוראת כותרות כמו זו של הבוקר, התהיה שלי אמיתית ועמוקה,

ותחושת חוסר ההבנה שלי איך מישהו יכול לנהוג כך אותנטית בכל אחוזיה, נשבעת.

אני מנסה, באמת, להבין איך מי שכתב – לדעתי זו התחייבות, כמעט חוזה לא חתום בינו לבין

בוחרין – לפני לא הרבה זמן את המילים האלה:

תקשיבו טוב: אני לא אכנס לממשלה של ביבי. לא היום. לא מחר ולא אחרי שאעמוד בראשות

קדימה ב-28 במארס. זו ממשלה רעה, כושלת ואטומה וקדימה בראשותי תחליף אותה בבחירות

הבאות. מספיק ברור?"…

מה הוא אמר לעצמו כשהוא החליט לעשות בדיוק ההפך?

מה הוא אומר לעצמו הבוקר כשהוא קורא בכל מקום שהוא שקרן? פשוט ככה, ש ק ר ן.

אי אפשר לעשות מעשה כזה בלי להפיק לעצמך תרוץ, טיעון, הצדקה לסיבוב כזה,

מצד שני, זה הרי בלתי אפשרי למצוא משהו שיצדיק התהפכות כזאת…

אני באמת, באמת לא מצליחה להבין והטיעון שככה בנויים פוליטיקאים לא מקובל עלי,

אני לא חושבת שהוא בהכרח אדם פרטי חסר מצפון, מוסר ושאר רעות,

אני מאמינה שהוא מאמין שהוא אדם בסדר.

אז איך? איך הוא מוצא לנפשו שלום ברמה העקרונית עם השקר,

ואין מילה אחרת, השקר ששיקר לבוחריו בקדימה?

הוא מתגאה במה שקרה אתמול? שמח שהתחמנות הצליחה?

או שבבוקר מוקדם כשעמד מול המראה והתגלח, כדי להראות טוב מול כל הצלמים שבודאי

מחכים מחוץ לביתו, ברגע האמת ההוא מול עצמו הוא בכל זאת מתבייש קצת?

אפילו רק קצת?…

.

למה הוחלפה תגובת משרד התרבות והספורט ?

.

בלילה, כשהרשת סערה מההחלטה הכה מטומטמת של הועד האולימפי,

אני הייתי בעיקר בהלם מה"אין תגובה" של משרד התרבות והספורט,

להלן צילום המסך של ווינט שצילמתי והעלתי לפייסבוק שלי בתשע וחצי בערב:

.הבוקר, עם הקפה והסיבוב כותרות, מיילים, רשת, בלוגים, פייסבוק הרגיל הופתעתי מהשקט

בעניין האין תגובה של המשרד האחראי על התרבות, נניח, והספורט, נניח אף יותר, במקום לא-

חשוב-כרגע הזה שקוראים לו הבית, ואכן מצאתי את המאמר מאתמול בערב אך הפלא ופלא,

תגובת משרד התרבות והספורט מאתמול נעלמה כלא הייתה ובמקומה מסרו "מקורבי השרה"

תגובה פושרת אך מכווונת היטב לעיני הקוראים הבקורתיים ע'ע עם ישראל.

במקום להוציא הודעה עם תגובה נוספת של "מקורבי" השרה, בחר מי שבחר ל מ ח ו ק, לבטל,

להעלים את מה שאכן נראה כפשלה של מי מאנשי המשרד ופשוט להעלות תגובה חדשה.

דיליט, מין פטנט מעלים פשלות שכזה.

הנה התגובה מהבוקר:

אח, איפה הימים של העיתונות המודפסת,

המקום שבו אין אפשרות לשכתב את העבר בכזאת קלות?!

.

א

.

.

מייקאפ ואיפור מוסרי, יש צילום.

.

.

הם מורידים לפעמים את האיפור? מול עצמם בלילה מאוחר, רגע לפני השינה?

ומה קורה אז, יש שם דין ודברים אמיתי ואינטימי עם עצמם?

האם מי שעושה מעשה פחדני ונקלה יודע או מסביר לעצמו תירוצים?

נתניהו וברק, אחינו גיבורי התהילה שאבדה, והמייקאפ המוסרי.

היום קראתי שראש הממשלה החליט להיעדר.

שדווקא בערב המכריע, בו עמדו להצבעה בכנסת שתי הצעות שנויות במחלוקת ודרמטיות למדי אם

מדברים על פוליטיזציה של מערכת המשפט במדינה דמוקרטית, האחת לשינוי הרכב הוועדה לבחירת

שופטים ווהשניה "חוק גרוניס" כמובן, לא הגיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו לדיון.

תקראו שוב: לא הגיע ראש הממשלה לדיון.

גם שר הביטחון אגב, אהוד ברק, ושרי "עצמאות" נעדרו. שוב: גם שר הבטחון לא היה שם.

בעמוד הראשי התפרסם הצילום הזה של שניהם:

.

והסתכלתי על שני הגברים האלה. מנהיגי המדינה שלי. חורצי גורלי, גורלכם.

עומדים בחליפות האלה, במיטב שנותיהם, ידיהם בכיסים, שקטים משהו, מחליפים, כך נראה, מילים ביניהם, אולי משפט יחיד אולי יותר, לך דע.

הם מכירים שנים רבות, אחים לנשק אומרים "אצלנו" – אני כבר לא יודעת איפה זה ומי זה  אצלנו –

אני משוכנעת ששניהם אינטליגנטים, שגדלו וחונכו אולדסקול. עם ערכי מוסר, כבוד, הדדיות, עבודה יושר ויושרה, בזה אין ספק.

הם מבוגרים ממני בעשור ומשהו אני חושבת,

מה שאומר שגדלתי והתבגרתי בערך בסביבת הזמנים שלהם ואני יכולהלהעיז ולנחש שהם דומים

בסהכ לבחורים המבוגרים שהסתובבו בבסיס שלי, בחצרים פחות או יותר, רק ירוקים.

.

אין אדם מאלה שאני מכירה מזמן שרותי הצבאי, ואני מוכנה להעמיד את זה למבחן,

שיכול היה לנהוג כפי ששני אלה נהגו היום בכנסת, פשוט אין.

זה כל כך לא יאומן, זה כל כך הזוי שבאמת, אני מתקשה למצוא מילים לכמה זה מבזה.

אותם. וגם אותנו שאלה הם מנהיגנו. פלוס אביגדור כמובן, אבל זה סיפור אחר.

שני חוקים דרמטיים, המסעירים את המדינה, העשויים לשנות את אופיה הדמוקרטי מזהירים רבים

ומזהיר העולם המערבי ושניהם, שני לוחמי היחידה ההיא, אחינו גיבורי התהילה, אלה שסיכנו את גופם

וחייהם למעננו, אבל לא יסכנו את עתידם הפוליטי עבור כ ל ו ם, התחמקו.

נעלמו והתחמקו מלעמוד שם ולעשות מעשה.

לכאן או לכאן, לנקוט עמדה ולעמוד מאחוריה. אני בעד או אני נגד. אני נגד ונאלץ להצביע בעד.

אני כאן, עומד מולכם ואומר לכם, לכולכם את החלטתי,

ולא שני פחדנים, חסרי יושרה ואומץ שלא מעיזים לנקוט עמדה כי יתכן ותחזור אליהם כבומרנג

בקמפיין הבחירות הבא.

ץ

ואני חושבת לעצמי איך הם שני אלה מתחת למסכה הציבורית שלהם?

מתחת למייקאפ ולאפור הפוליטים, מה הם שני הגברים האלה,

מה הם אומרים לעצמם, לנשים שלהם הערב, אחרי הטלפונים, הזפזופ בין הערוצים לדעת מה

קורה, מה הם אומרים, הצלחתי שלא יתפסו אותי בהקשר הזה?

וואלה, התחמקתי מלהגיד מה אני ב א מ ת חושב.

אתם בושה.

.

הנה אני מורידה איפור, נראה אתכם גיבורים.

נ.ב. "חוק גרוניס" עבר בקריאה ראשונה. 52 חברי כנסת הצביעו בעד, 35 התנגדו.

.

.

רכילות ומה שלא ישכח

.

.

לעולם אבוז למי שעסק ברכילות. כתב רכילות. היה רכילאי/ת. לעולם.

אפילו אם סלחתי ושכחתי כלא היה, כמעט כלא היה,

לעולם לא שוכחים ב א מ ת מילה רעה, בקורת מעליבה, רכילות אכזרית

שקרית, לא נכונה.

לכל מי שעסק/ה בחייו/ה המקצועיים ברכילות.

שום תירוץ של נעורים, רצון להתבלט, רצון להצליח, זה היה מאד משעשע, לא היה

בזה רוע אמיתי, לא יצדיק בעיני את העיסוק העלוב, המשפיל את העוסק בו והחסר

רגישות, גדוש באטימות וזדוניות ולגלגנות ופולשנות בלתי נסבלת.

זה לא עיסוק מצחיק, משעשע, חפיפניקי כפי שרבים מאנשים שעסקו וכתבו רכילות

לפני שהפכו לעיתונאים מן השורה, סופרים ומה לא המנסים לתאר אותו.

להאליל את ימי "ציפורה" ב"חדשות",

להפוך למיתולוגית את תקופת גיל ריבה בידיעות.

זה מקצוע שיכול לעשות, ככל שזה נשמע מופרך, נזק אמיתי לאנשים.

דיני נפשות של ממש לפעמים.

זה מקצוע מ כ ו ע ר ושום מילים יפות לא יצליחו לשנות את זה.

לא בעבר, לא בהווה ולא בעתיד.

ועל מה מתי ונזכרתי היום? כל זה למה?

בגלל זה – גיל ריבה מקדם תוכנית אישית ומתראיין למעריב

ומכל הראיון הזה. שהוא ראיון ארוך וחושפני היה קטע אחד שהקפיץ אותי:

שרית פוקס וריבה מדברים על השנים שלו כרכלן של המדינה ב'שליחות קטלנית":

ש: אתה אוהב אדם באופן כללי?

ת: מאד, מאד. אני אוהב אנשים

ש: איך זה מתחבר עם התקופה של הרכילות?

ת: כל מה שעשיתי היה מאהבה, תמיד הייתה הערכה בכל מה שעשיתי

ש: מי שכתב רכילויות עוד קיים?

ת: לא. זה באסה. כי הוא היה מלא הומור.

ש: מי שכתב לא היה כל כך ער לכאב

ת:  הוא היה ער לכאב. הוא עשה את זה מתוך זה שהוא היה ער לכאב.

הוא כל הזמן סבל מהסצנה הזאת.

אני הייתי שם, כאובייקט רכילותי  בשנים שגיל ריבה היה הרכלן של המדינה.

פעם הוא צלצל אלי ופתחתי איתו חשבון על איזה אייטם שכתב עלי, על הבת שלי

ועל גירושי.  אמרתי לו דברים לא פשוטים והוא הקשיב. בסופה של השיחה אמרתי

לו שכמה שזה בנאלי להגי, והנה אני שוב חוזרת אל ההורות שלי, שכמה שזה בנאלי

להגיד, כשיהיו לו ילדים, אני מקווה שהוא יבין ואז, אני מצפה שיצלצל ויתנצל.

עברו השנים.

והנה,

לפני לא הרבה מאד זמן אני נתקלת

באבא גיל ריבה יוצא למלחמה משפטית נגד צלמי הפפרצי שצילמו את בנו הקטן ותובע

את צלם הפאפרצי, בסכום של רבע מליון ש'ח, ואני חושבת לעצמי שאכן, הימים הגיעו,

ואולי גם ההבנה, החרטה, ההפנמה על מה העזת לעשות פעם בזחיחות דעת,

בעמדת כוח נניח, ואיך הרגישו לפעמים אלה שעשית להם.

לא אלה שרצו אותך, והתחנפו והדליפו וצלצלו אלא אלה שלא רצו ב א מ ת.

אלה שידעת שלא משחקים משחק, שהם באמת לא רוצים אותך בחיים הפרטיים שלהם,

איך הם הרגישו.

כמה פולשנות ועלבון וכמעט תחושת אלימות, שלא נדבר על חוסר אונים הרגיש כשראה

צילום של הילד שלו בעיתון, בלי רשותו, בניגוד לרצונו, מה חשב אז על המקצוע שלו?

אהבת אדם?

מלא הומור?

ערות לכאב?

לא הרגשתי אז את אהבת האדם שלו, או של כל רכילאי/ת אחר/ת למען האמת,

לא את הסבל שהוא סבל מהסצנה.

איזה חוסר רגישות מצידי.

להעלב, להרגיש מושפלת, חשופה, שפולשים לחיי הפרטיים.

ולא השכלתי להבין שזה לא אישי.

שבעצם החיטוט וכתיבת דברים עלי ועל חיי הפרטיים, ולא חשוב אגב אם טובים או רעים,

למרות שהיי, בטח עדיף טובים, מי שסובל מהסצנה הוא עתונאי הרכילות.

אין כאן ציניות. באמת.

רק נסיון להבין למה הם, כל אלה שעסקו במלאכה המשעשעת הזו, הלא מזיקה,

ה ס ת א א ם הזאת, מאמינים שזמן, קסם אישי, ואפילו סוג של כשרון או הצלחה יכולים

להשכיח או להעלים את מה שהיה.

אז זהו שלא, כלום לא נעלם ונשכח. לא מה שנכתב ולא מי שכתב.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

כל תגובה שתשמיץ ותהיה בעלת גוון ירוד ומכוער באופן אישי תמחק מיד,

לא זו כוונתי כתיבת הפוסט הזה.

.

לא אישי כמובן.

.

תגובתה של עו'ד שפיגל: התביישתי חחח….לא מאמינים?

.

.

הפוסט הזועם שפרסמתי, ובו דבריה של עורכת הדין שפיגל ב"ישראל היום" , דברים שצוטטו

על ידי עיתונאי "ישראל היום" כדי להגן על לקוחה הנאשם בקיום יחסי מין, צילום והפצת

תמונות אינטימיות של ילדה בת שתים עשרה, כן בת מצווה, שבו בקשתי ממי שחושב/ת

שהמילים האלה ראויות לגינוי או לפחות ליסורי מצפון לכתוב בתגובה מילה אחת בלבד,

ת ת ב י י ש י.

 

 

.

 

.

נכון לרגע זה, אלפים רבים מאד של כניסות ו166 תגובות. 163 מסכימות עם בקשתי.

בין התגובות תגובתה של עו'ד שפיגל:

גליל שפיגל עוד   ביום 12 בנובמבר 2010 בשעה 13:10

  • לו היית עוקבת אחרי הדברים היית מבינה שהאמירות היו פרי הכותב והוצאו מהקשרם ועל כך
    הוגשה תלונה למערכת העיתון ,הדברים שנאמרו לו היו כדלקמן מרשי חטא בהבנת האיסור
    בלקיים יחסים עם קטינה ועל זה יענש בבוא היום כשנשאלתי לגבי שימוש בכוח עניתי זה היה
    בהסכמה ללא כוח אך זה לא מקהה מעניין האינוס זה עדיין אינוס מבחינה משפטית הכותב עשה
    באמירות כטוב בעיניו ויש לי להצער על כך ובקשר אלייךולמעשייך ימים ידברו צר לי שירדת
    כל כך נמוך מבלי לבדוק את הדברים תחילה

 

אז עכשיו אני מחכה לראות, להווכח ולהבין מתי הוגשה תלונה, לאיזו תחנת משטרה,

ואם העיתונאי ש"האמירות היו פרי כתיבתו" והוציא דברים מהקשרם יתבע על ידה, שהרי יש

הבדל בין תלונה לתביעה, לא? ואם הזיק, שתתבע אותו.

אבל,

תאמינו או לא,

לא בגלל זה הפוסט הזה נכתב.

הפוסט הזה נכתב בגלל תגובתה של הגברת גליל שפיגל לבלוגרית אחרת, לריקי כהן.

ריקי שלחה לגברת שפיגל הודעה בפייסבוק עם מילה אחת, תתביישי ולינק לפוסט שלי.

נחשו מה הייתה תגובתה, לא תאמינו,

נשבעת שלא תאמינו.

מוכנים?

הנה:

.

.

 

תשובתה של הגברת שפיגל:

.

.

.

.

.

.

נאלמו מילים מפי. זה לא קורה לעיתים תכופות.

היא מתביישת, חחחחח…….

.

 

עורכת דין שפיגל: אין-גבול-לכיעור-שבמקצוע-שלך

.

.

עדכון: יש המשך לא באמת יאומן לפוסט הזה, כ א ן אנא קראו אותו רק אחרי שתקראו את זה הנוכחי.

.

הקדמה: עורכת הדין גליל שפיגל שמייצגת את אחד החשודים מבין בני טובים בני 18

מיישוב בגליל שנעצרו שלשום במשטרת קריית שמונה בחשד שקיימו יחסי מין בהסכמה

עם ילדה בת 12 מאותו יישוב שבו הם מתגוררים והפיצו תמונות אינטימיות שלה בטלפונים

סלולריים וברשתות חברתיות אמרה ל"ישראל היום" : "הכל נעשה בהסכמה. מרשי

הבין שהילדה נותנת אז למה לא לקחת.  מדובר בבן טובים ותלמיד מצטיין שהיה

אמור להתגייס בקרוב ליחידה מובחרת בצה"ל.

עוד הוסיפה הסנגורית: "לצערי מדובר בילדה שכל האזור ידע שהיא נותנת והיו כאלה

שניצלו זאת וקיימו עימה יחסי מין ללא כל מאמץ. אפשר להבין את המצב הנפשי הקשה

שבו היא נתונה אבל גם החשודים מצטערים על מה שקרה וההורים שלהם בהלם. הם

לא מבינים איך נקלעו למצב הנורא הזה.

אחרי שהשמועה עשתה לה כנפיים הגיעו לילדה גברים מכל האזור שעשו בה כרצונם.

מרשי מכחיש שמסר את שמה לאחרים.

כולם ידעו ובאו.

זה עצוב ואני מקווה שבקרוב היא תזכה לטיפול מקצועי שיוציא אותה לדרך חדשה."

.

.

.

.

.

הבנתי.

הוא בן טובים ותלמיד מצטיין ומתגייס ליחידה מובחרת וגם מצטער וההורים שלו בהלם,

wow

והיא? היא ילדה קטנה ונותנת ש כ ו ל ם ידעו וזיינו לא רק הלקוח המתוק שלך

wow

כולם? מה את אומרת? כולם?

כולם זה כולם, אין מה להגיד. אם כולם אז זה בסדר,

נו מה, כולם זה כולם. וילדה נותנת זה ילדה נותנת.

.

תגידי עו'ד שפיגל,

מי זאת בצילום, עדכון: הורדתי את הצילום, בעוד ארבע חמש שורות?

מצאתי את התמונה שלה באלבום הפייסבוק שלך,

דוגמא ללמה כדאי לסגור חשבון לחברים בלבד אגב,

ותמונה מאד דומה מצאתי בתמונת הפרופיל של הפייסבוק שלה.

מי היא?  בתך? אחייניתך? אחותך הקטנה?

את בטח אוהבת אותה מאד, וגאה בה. היא יפייפיה בעיניך.

עומדת בבגד די חשוף, בפוזה שיש גברים שיקרא לה פתיינית.

..

עכשיו בואי נעשה תרגיל .

דמייני את השם שלה במקום השם של הילדה שהשתלחת בה באופן כל כך

מכוער ודורסני כדי להגן על הלקוח שלך, זה שאת לא מכחישה כנראה

שקיים יחסי מין עם ילדה קטנה, אלא מתרצת את המעשה השפל, הנבזי הזה

כי  כ ו ל ם. כולם.

בואי נלך רחוק יותר,

בואי.

בואי דמייני ילדה שאת מכירה "נותנת".

או יודעת מה? בואי נדמיין שאומרים עליה שהיא נותנת. א ו מ ר י ם עליה.

כמו שאת אומרת על ההיא שנתנה אז למה לא לקחת.

בואי נדמיין שזה מה שמישהו היה מעז להגיד על מישהי שאת מכירה, אוהבת,

רק אמר, לא כי זה קרה חלילה,

סתם כתרגיל מחשבתי.

בואי נדמיין את הצילומים שלה, של הבת שלך, אפילו מבוגרת משתים עשרה,

חשופה, בטלפונים של החבר'ה או באינטרנט.

את כל האזור יודע.

בואי נדמיין, בואי…..

ועוד לא נגענו בעובדה שהילדה הפגועה בת שתים עשרה,

בת כמה הבת שלך?

לכי כמה שנים אחורנית

ועכשיו,

כשהגוף שלך מכווץ, הנשימה שטוחה ומבוהלת, והלב שלך משותק בבעתה,

עכשיו

אשה, עורכת דין חייכנית ומטופחת כפי שבחרת להראות את עצמך,

.

.

.

.

.

.

עכשיו תתביישי.

.

הנה העיתון והציטוטים

.

ולא שכחנו את עו'ד רובינשטיין שטען שהנאנסת בכתה משום שהמגע המיני היה מאכזב בלתי מספק, זוכרים?

.

אני מקווה שתביטי ותקשיבי ללינור אברג'יל האמיצה בנשים בסרטון המצורף,

אולי תביני את עומק המעשה שלא יעשה שעשית בילדה ההיא,

ואני מקווה שמי שמרגיש/ה כמוני יוסיף כאן רק מילה אחת. ת ת ב י י ש י.

.

.

.