בין הנשיא שלי לאמא שלי

.

נשיא יקר,

אמא שלי בת תשעים וארבע, עליזה, עלינג כמו שאבא שלי קרא לה, גם היא התאלמנה
לפני שנה. הם היו נשואים כמעט שבעים ושתיים שנים והיו באמת צמד חמד מתוקים מאין
כמותם יחד, באמת, והגעגועים שלה אליו גם אם שקטים ניכרים עליה כל כך וגורמים
לרצון לחבק ולאהוב אותה אפילו יותר מכרגיל. היא עדיין גרה בבית ילדותי, ברמת החיל,
מרחק ארבע דקות נהיגה ממני.
בימים רגילים אני או אחי או אחותי רואים אותה יום יום. התפרצות הקורונה והבקשה
להתרחק עצרו את הביקורים שלנו, ילדים טובים ואזרחים נותני אמון ושומרי חוק פסקו
מיד. אני מביאה כל מה שצריך לה ולמטפלת שלה שנמצאות בבידוד מוחלט. אוכל,
פירות שהיא אוהבת, ירקות, 
תרופות, פרחים לשבת, עוגה. אני צועקת מהשביל, היא
מנופפת לשלום ואני מתרחקת עם בטן
מתהפכת.

בליל הסדר הייתי בבית שלי, כאמור מרחק הליכה קצרה ממנה, הייתי לבד ובזום עם
הבת שלי
והמשפחה ובכיתי את ליבי, עליה, לא עלי. ראייתה לא טובה, היא גם לא
שומעת כבר מי יודע מה, או
בקיצור, זום לא ממש יעיל במקרה שלה. בלילה ההוא,
לילה שכולנו מכירים ונמצא בדיאןאיי
המשפחתי והרגשי של כולנו הייתי בבית שלי
והלב שלי נכמר על ובגלל אמא שלי התמה והמתוקה
והצחקנית בדרך כלל שאין לי
בכלל מילים שיצליחו להסביר כמה. בלילה ההוא לא הצלחתי לישון
כמעט בכלל,
מיסורי מצפון, אשמה, חוסר אונים. מהידיעה שבכל בוקר כשאני מביטה עליה בטלפון
של המטפלת שלה אני רואה אותה קמלה, מצטמקת ונעלמת. היא אשה בריאה יחסית
לגילה, ואם תשאל אותי, אם הבדידות הזו תמשיך, היא לא תחזיק מעמד הרבה
זמן,
הבריאות בסדר גמור, אבל הנפש שלה נעלמת, אני רואה, שלא נדבר על האור בעינים
והשמחה. היא נסוגה לתוך עצמה, והעצב
והבדידות חורצים בה סימנים וכאבים שכל
תשעים וארבע שנותיה לא הצליחו.
.
אני מבינה את האהבה והדאגה והרצון להיות איתך שמרגישים הילדים שלך, וגם את
הבדידות שלך והרצון
להיות איתם, בטח שאני מבינה, מה שאני לא מצליחה להבין זה
למה לילדים שלך ניתנו שתי פריבילגיות 
שלי ולאימי לא ניתנו. האחת לעבור בדיקת
קורונה כדי לדעת שהם בריאים דיים כדי להתקרב אליך,
והשניה הזכות לעבור על
החוק ללא חשש ולהתחבק איתך בליל הסדר, או באופן כללי בימים האלה.

על פי הבנתי, עכשיו תורך לא לישון בלילה מיסורי מצפון ורגשי אשמה.

רחלי, הבת של עליזה ( ומאיר )

 

 Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין

 

ואתם בהחלט מוזמנים לשתף אותו או לשלוח אותו לכבוד הנשיא –  Public@president.gov.il

 

נ.ב. זה טכסט מועתק מסטטוס פייסבוק שלי כדי שלא ילך לי לאיבוד בפיד.

סגור לתגובות, אבל ניתן להשאיר עקבות: Trackback URL.