בליינדייט, אני וחלי גולדנברג

.

.

בליינד דייט? מה פתאם בליינד דייט? מי בדיוק בליינד בדייט הזה? מה בליינד בי?

google אחד וזהו.

לא רוצה!

באמת לא רוצה.

אורית אומרת שצריך. גלי אומרת שמספיק להתפנק.

הדס שואלת איך בדיוק אני חושבת לפגוש את הגבר שאני חושבת לפגוש?

ברמזור בדרך לְבֵּית הספר או ברמזור בדרך מִבֵּית הספר?

רוני אומר….טוב רוני תמיד אומר דברים יפים כל כך. ומדוייקים לי.

ואני אומרת להם, שאוהבים אותי ושמחים איתי שתפסיקו לבלבל במח,

הנה, עובדה שזה קרה –

"מתי לאחרונה?" – שואלת ג. בחיוך הזה שלה –

ואני מביטה בה במבט הזה שלי ואומרת לה שתשתוק –

שלא חשוב מתי, חשוב העקרון.

אהה היא אומרת לי ומתחילה מהתחלה. מנסה להסביר לי שוב.

לאט לאט. במילים שאני אצליח להפנים ולא להבהל.

לאט לאט –

לְמָה זה טוב? הבליינד דייט כמובן –

לא העקרון הבסיסי של גבר פוגש אשה/ ואשה פוגשת גבר.

העקרון מצויין. ממש לטעמי.

היו לי ארבע בכל חיי. ארבע פגישות 'עיוורות' –

הראשונה בגיל חמש עשרה עם אח גדול של ילד מהכיתה וזה באמת  לא נחשב,

השניה בשנותי בניו יורק, הייתי בת עשרים ושמונה, בודדה כמו שאפשר רק בניו יורק,

הוא היה, ועדיין, חבר של חברים מהחוף המערבי שדאגו לי, ובצדק.

אמריקאי, יהודי, בטופ של השואו ביזנס בארה'ב, מבריק, כריזמטי בטרוף וממש לא.

והשתיים האחרות קרו בשנתיים האחרונות –

כשאני כבר הסה'כ של עצמי, של הביאוגרפיה שלי ושל חיי.

אופס…סטטיסטיקה. …אחת לשנה אני מסכימה?

מאז שהתנפצה הזוגיות המשפחתית שלי הסכמתי לשתיים מהסוג הזה.

הרבה מאד טלפונים ובקשות והצעות הגיעו אלי ולסביבתי. ועדיין.

באמת שהמון. כמה מפתות מאד. כמה מוזרות במיוחד.

הרבה הצעות ששוות סיפור פעם –

ובמשך הזמן הארוך הזה, כשמהומת המפץ נרגעה מעט – כי היא לעולם לא נעלמת  –

הסכמתי לכמה טלפונים ומתוכם, שתיים הפכו ל'פגישות'.

בראשונה הופיע גבר גבוה, מרשים, מצליח מאד, קל דיבור –

דבר המקל על הדקות הראשונות….הכל מצויין….אבל המכנסיים.

מכנסי עור. נו? מה אני אמורה לעשות?

להבין? להתאפק משיפוט פזיז? לזכור שאסור לשפוט מישהו על סמך זוג מכנסיים?

שאם הוא היה צרפתי או איטלקי יתכן שהוא לא היה נפסל כל כך מהר ועל סמך מה?

לא הצלחתי לזכור את החוקים הבוגרים, המעשיים, המעציבים האלה ולהתאפק בשיפוט.

אין סיכוי.

בשניה הופיע גבר חביב. באמת. רגיש. פגוע. מתוק. לא מסעיר. שיחה פשוטה. אישית.

או. קיי. סכמנו.

אני אשה שטחית. בלתי אפשרית. לא מצליחה להתעלות מעל פרטים שוליים (?) כמו

מכנסי עור, מילים נעימות וחסרות משמעות, סטיגמות B M W  או מחזיק המפתחות.

אבל מה יהיה?

מה פתאם בליינד דייט?

לא רוצה!

מעולם לא הייתי בחורה של דייטים. של בדיקות. ננסה. נראה מה יקרה.

מה פתאם. ככה באמצע? מעולם ולעולם ו never .

רק רומנים סוערים. הרפתקאות מעלפות. סיפורי אהבה ענקיים.

או כלום. גם בסדר.

מ צ ד   ש נ י כפי שנהוג להגיד באולמות בית המשפט שמשם מגיע המועמד הבא:

לא לא. עדיין לא הסכמתי –

אמרתי שמחר אתן תשובה אם לתת לו את הטלפון שלי.

במשחק ה 1 2 3 4 5 שהסתובב כאן כתבתי והבנתי שזה לא רעיון טוב.

לא לי. שגם ארבע לאורך כל כך הרבה שנים, זה הרבה מדי בשבילי.

יותר מדי מתח. כמה להשתדל? מה ללבוש? להתאפר? להיות במיטבי?

ואני….אם אני צריכה, או רוצה, יש לי מיטבי. באמת.

להיות חלי גולדנברג?

להיות מהחיים?

אני והסמרטוטים הגדולים בשלוש מידות, הגופיות הלבנות והסניקרס המרופטים?

הג'ינס בן העשרים – כן, הוא עולה –  הגולף השחור והמגפיים המצויינים ההם.

כי 'כמו בסרטים' אי אפשר להיות יותר משעתיים וגם זה, רק עם תאורה ממש מוצלחת :) –

ומי בכלל רוצה? אז עכשיו נכנס החוסר בטחון?

אולי ההיא מהחיים 'תאכזב' לעומת ההיא שלא התבגרה, הבת אלף ההיא מ'הלהקה',

או אפילו ההיא היותר מבוגרת שמחייכת מהמסך לפעמים?

לא. החשש הזה באמת רחוק ממני, או לפחות מתחבא ממש טוב ומציץ רק בבקרים ממש,

אבל ממש רעים במיוחד.

אין לי חוסר בטחון באני. בעצמי. בחיים האמיתיים שלי. ממש לא.

אבל מה פתאם לפגוש מישהו שאת לא מכירה?

מה פתאם להפגש, לנסות להכיר ולתקשר עם אדם זר?

על מה? על מי? בזכות מה? על סמך מה? –

בנסיון האחרון, מבחינתי האחרון לתמיד, הגבר הנחמד והעדין ההוא כמעט צחק עלי.

תקח אותי מהבית שלי עניתי בפליאה וורשאית כשהוא ברר איפה ניפגש.

ארוחת ערב? שאלתי בתמימות כשהוא שאל לאן נלך

והוא ביושר גדול הסביר לי את הטעויות שלי, שמראות כמה אני באמת לא במשחק הזה,

לא מבינה כלום:

ואם אני ממש לא לטעמך? ואם תרצי לעזוב אחרי חמש דקות?

את איתי באוטו, בדרך לארוחת ערב, מינימום שעתיים וחצי…איך תמלטי?

הדרך הנכונה הסביר לי הגבר האדיב והנחמד ההוא ששלט בדרכי הבליינדייטים,

היא להפגש לקפה קצר, כל אחד מגיע מחייו הוא, מדברים, מריחים, נפרדים –

ורק אז 'זה' מתחיל.

לא רוצה ככה. לא רוצה חוקים, סימנים מוסכמים וnext.

המועמד לשנה זו:

יש לו שם נעים וטוב – אמרתי שאני קטנונית ושטחית.

הוא עורך דין – אמרתי שאמא שלי קטנונית ושטחית?

הוא אבא מצויין לילדים גדולים – עדויות מהיימנות מעדות מהיימנות.

הוא חכם. הוא מקסים.

הוא גבוה – ראו סעיף אחד.

הוא מבשל.

גיאוגרפית הוא ככה בסביבה.

הוא 'בחור' יותר מ'דוד'.

הוא בגילי.

ורק הרעיון לשבת מול גבר שאני לא מכירה, כשהמטרה המוצהרת של המפגש ביננו –

שלו, וגם שלי כנראה – נמצאת על השולחן. בלי מילים מפורשות, אבל נמצאת –

וכל היתר…..נפנוף כנפיים ומשחק חיזור –

יורם קניוק ספר לי פעם שהטווסה עיוורת צבעים. הזנב המפואר, הצבעוני והמדהים של הזכר

הטווסי נפתח ונפרש במלוא עוצמתו וצבעוניותו….לריק.

ובפגישה התיאורטית ההיא, כשהבדיקה ההדדית מתקיימת בכל רגע מתחת למילים הנאמרות

בטון המנסה לנהל שיחה בתנאים בלתי אפשריים, אי הנוחות שמתעוררת בי גדולה מדי.

ואני זוכרת שאת הגברים / רומנים / מערכות יחסים האחרונים שלי מאז ש……

הכרתי בדרך הרגילה, המצחיקה, המוזרה ההיא שהחיים מסדרים לפעמים ברשלנות מיקרית

וחן רב כל כך –

מצד שני –

אם אספור ברצינות איך ואיפה וכמה גברים שווים ומקסימים, שובי לב ונבונים, פשוטי חיים

ומנטשים פגשתי והכרתי מאז ש……. בדרך הרגילה והמקרית שבה החיים מזמנים לנו אנשים,

חברים ובני זוג בחיים, בטוח תשאר לי אצבע פנויה כדי לחייג לאורית ולהגיד לה ש……?

.

מצד שני….

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חגית  On 11 באפריל 2007 at 07:35

    אני מזדהה עם כל מילה.

    אהבתי

  • מיכל  On 11 באפריל 2007 at 09:11

    זה כתוב מאוד 'מתקשר' – ממש ב'מוד' המתאים לפגישה שכזו. תהני :)

    אהבתי

  • אורית עריף  On 11 באפריל 2007 at 09:32

    פוסט מקסים בכנותו!

    אהבתי

  • לייה  On 11 באפריל 2007 at 10:11

    אולי תלכי ותופתעי…
    נראה היום

    אהבתי

  • ל.  On 11 באפריל 2007 at 10:22

    שבית את לבי בתיאור ההתלבטות איזו 'אני' לקחת איתך לפגישה. אני יודעת שלעיתים הבחירה המודעת או לא, של איזה 'אני' מתוך שלל ה'אניים' שלי להביא למפגש עם אנשים אחרים, יכולה להיות החלטה קריטית למדי, ולקבוע במידה רבה הצלחה או כשלון. ולמה בעצם לא להתכונן לזה מראש, ומראש להחליט? כמו לבחור איזו שמלה ללבוש, את הספורטיבית-קלילה או את הייצוגית יותר.
    מרסל פרוסט התייחס פעם ב'אלברטין איננה' באופן מקסים ממש בדיוק לנקודה הזו, אותם אינספור 'אניים' שכל אחד מאיתנו מורכב מהם. הוא כותב:
    "וכך מדי רגע ברגע, לא ידע עדיין אחד מן האניים הרבים לאין ספור שישותנו מורכבת מהם, שאלברטין עזבתני, וצריך היה להודיעו דבר; צריך היה לבשר את האסון שאך זה אירע לכל אותם יצורים, לכל ה'אניים' הללו שלא ידעו זאת עדיין. כמה מן האניים הללו לא פגשתי כבר זמן רב למדי. למשל ה'אני' שהייתי בשעה שגזזו את שערי. את ה'אני' הזה שכחתי; וכשבא, פרצתי בבכי כמו שאנו פורצים בבכי בשעת הלוויה בבוא משרת זקן שפרש מעבודתו ואשר הכיר את הנפטרת"

    :)

    אהבתי

  • פורטיש  On 11 באפריל 2007 at 10:35

    תאור מקסים של כל הלבטים שעושים אותך אישה אולי לא מוארת אבל אנושית.
    ואחרי כל ההתלבטויות והאנרגיה המושקעת האם יש מצב שתוותרי על לבדוק על מה התלבטת?
    או יותר חמור לוותר על האופציה לספר לקוראייך הנאמנים איך היה?
    בקיצור תהני.

    אהבתי

  • גודי  On 11 באפריל 2007 at 11:41

    אל תלכי! הם מכנסי העור של הנפש.

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 11 באפריל 2007 at 11:48

    יש לך גיס נפלא, לא??

    אומץ, אחותי, אומץ
    רוצה שאחזיק לך את היד?:)

    go for it !

    אהבתי

  • דוד שליט  On 11 באפריל 2007 at 11:50

    מהצד שלך זה ברור לי, אבל מה בדיוק בליינד מהצד השני? חלי גולדנברג? נשמע לי מוכר, אומר לעצמו האיש, או שאת נראית לו מוכרת מאיפשהו כשהוא מולך. זה לא קצת כמו אודישן? גם הבמאי מכיר אותך מהפרסונה הקולנו-דוגמנ שלך, ומחליט תוך דקות אם כן או לא? לא עדיף לך להמשיך בדרך האיטית והמפתיעה לעיתים של היומיום?

    אהבתי

  • ג'ני  On 11 באפריל 2007 at 11:53

    אכן.

    אהבתי

  • אש'א  On 11 באפריל 2007 at 12:07

    אבל בדיוק על זה הפוסט. קיימת התלבטות אבל נראה לי שנטית ליבה להמשיך בסרבנות הדייטים המסודרים האלה ולתת לחיים לעשות את שלהם.
    לא ככה זה מרגיש לך?

    אהבתי

  • דוד שליט  On 11 באפריל 2007 at 13:46

    אבל בנטיית ליבה הסרבנית היא לא הביאה כחלק מהנתונים שבשבילו (קרי הבליינד דייט) היא אבודה. חלי תיארה ארבעה בליינד דייטים מעברה ובאף אחד מהם לא עלתה האפשרות שהאיש זיהה אותה וכל הבליינדיות התפוגגה. תקני אותי אם אני מחמיץ משהו

    אהבתי

  • ימימה  On 11 באפריל 2007 at 13:49

    בשנות העשרים לחיי, עד שאמרתי די בגיל שלושים. וזהו. גם אלה שהיו בליינד דייט אמרתי להם שלא מעניין אותי – זה לא בליינדייט. וניסיתי להימנע מכל מה שיכול להיראות כמו בליינדייט. לא מסעדה, לא בתי קפה. אולי חוף ים באמצע היום. אולי בבית שלי או שלו, אם היתה לי תחושה שזה בטוח. (והתחושות שלי אף פעם לא הוליכו אותי שולל.)

    ותמיד ההיכרויות היו יותר מ"נתנו לו את מספר הטלפון שלי נתנו לי את מספר הטלפון שלו." התכתבנו, דיברנו, צ'וטטנו. רק אז נפגשנו. הסינון היה הרבה יותר יסודי. וכמו שאמרתי, התחושות שלי אף פעם לא הוליכו אותי שולל, כך שגם אם זיווג לא יצא מזה, אי אפשר לומר שבזבזתי את ערבי לריק. לרוב נהניתי. וגם הפסקתי להיות סדרתית.

    והמשפט שהכי שנאתי כשניסו לשכנע אותי באותה תקופה היה "אז מקסימום יתבזבז לך ערב." כאילו שהיו לי ערבים לבזבז על כלום. כאילו שלא היו לי דברים טובים יותר לעשות. לכאלה הצעות הייתי בדרך כלל משיבה בשלילה.

    שיהיה בהצלחה, מה שלא תחליטי.

    אהבתי

  • אודי שרבני  On 11 באפריל 2007 at 14:13

    פנים. רמזור. צהריים (בלי מכנסי עור)

    – תגידי, את מוכרת לי. את לא ההיא ש-"
    – "זה אני"
    – "היית ב-"
    – "נ-כון"
    -"וואי, סוף כך סוף לראות אותך"
    (עוד אחד ש…)
    -"תודה, אני פשוט ממהרת"
    -"סוף כל סוף לראות את ההיא שאני קורא מהבלוג ההוא"
    – "רגע, את מתכוון שלא…"
    – "מה?"
    -"נו, להקה"
    -"להקה? אני נראה לך יש לי קול להיות בלהקה? למה, את זמרת גם?"
    -"קפה?"

    -)

    אהבתי

  • A  On 11 באפריל 2007 at 15:26

    ויש לדעתך גבר שחי וגדל כאן לא במגזר הדתי בן 40 50 ולא יודע מי היא או איך היא ניראת אפילו באופן כללי. היא גם כותבת במפורש שאי אפשר להיות זאת מהמסך והרכילות בחיים האמיתיים. אני ראיתי את "צעד קטן" לפני שנתיים והיא ניראת שם מקסים לא שיש קשר בין מה שכתבתי והמשפט האחרון, סתם. מסימפטיה .

    אהבתי

  • טלי  On 11 באפריל 2007 at 15:36

    מזדהה עם חלקים נרחבים ממה שכתבת, ובעיקר אוחזת בכמה חברות שיזדהו עם אלה שלך…
    אבל הכי נראה לי הכיוון של ימימה- אם כבר, אז קודם לדבר, להתכתב, לצ'וטט ולראות מה האינטואיציה והכימיה אומרות, ורק אז "פגישה" .
    אבל את לא פוחדת שגוגל פשוט יוביל אותו הנה ואז הפוסט הזה יהפוך לנושא המרכזי של הדייט?…
    לופ בעייתי… בהצלחה בכל מקרה!

    אהבתי

  • גפני  On 11 באפריל 2007 at 16:34

    דווקא נשמע טוב, הדייט שלך…
    צאי מזה, אחותי – היום כולם עושים בליינד דייט וגם את יכולה. יותר מזה, לא תאמיני בכמה "מפורסמים" נתקלתי באתרי הכרויות באינטרנט. אפילו האקס המיתולוגי שלך בענינים, אם את רוצה לדעת.
    צאי להרפתקאה ואל תהי כבדה, אולי בסוף תהני?? האפשרות הזו עלתה על דעתך?

    וטיפ מעשי אחד,
    אלכוהול – חובה
    (רק בתנאי שהוא לא בא במכנסי עור, זה כבר באמת יותר מידי…)

    אהבתי

  • ח ל י  On 11 באפריל 2007 at 19:05

    אקס שלי? מיתולוגי?
    המממ…
    די. לא מאמינה. פליזזזז. תוכיח לי. אפילו במייל.
    מי? תספר לי מי. הוא? לא מאמינה. ת ו כ י ח !.

    נ.ב. תגובה זו תמחק בעוד כשעה. :))

    אהבתי

  • נעמה יערי  On 11 באפריל 2007 at 19:20

    מהחיים
    מהבטן
    מהלב

    אהבתי

  • מישהי  On 11 באפריל 2007 at 21:47

    חלי יקרה. תשמעי…קודם כל את מקסימה ואני קוראת פה קבוע.
    שנית, היום, לא חשוב באיזו מסגרת, דיברנו על אהבה וזוגיות.
    הדור הצעיר- קרי בני ה 20 30 דיבר על כך שאנשים "כאילו" מחפשים אהבה אבל בעצם לא, הם מחכים שדברים יקרו, כשהם פוגשים מישהו הם חושבים איך לפסול אותו והאפשרויות שמבלבלות.
    הדור המבוגר יותר דיבר על ההשקעה בקשר, על עבודה בלתי פוסקת ועל הסיפוק הרב אחרי השקעה שכזו.אבל…(וזו הסיבה שאני כותבת לך) אשה אחת סיפרה איך אחרי שהתאלמנה מבעלה בגיל 48 היא פשוט החליטה, ה-ח-ל-י-ט-ה שהיא לא תשאר לבד. בשום אופן. ואחרי ארבע שנים התאהבה שוב התאהבות אמיתית בבן זוגה דהיום- מזה לא מעט שנים
    אין לי מושג אם זה היה בבליינדייט או לא אבל היה ברור מתוך מה שאמרה עד כמה הייתה נחושה.
    ומצד שני- מכירה אישית שתי נשים בערך גילך שהתגרשו מזמן מזמן, מקסימות יפות ומוכשרות. וגם- מסרבות לבליינד ומסרבות שלא יהיה "דרך הטבע" וכבר שנים שהן לבד. אומרות שטוב להם כך ואם יבוא…יבוא. אז…אני לא ממש מאמינה בזה, אני מאמינה כמו ההיא שהחליטה,שאם רוצים באמת באמת, עם כל ההשקעה והקושי (וכן, הקושי מתחיל עוד ביציאה לדייט ) אז הולכים על זה ואם רוצים רק "חצי" אז מחכים…
    זהו, עד כאן "שני הסנט" שלי
    :)
    בהצלחה בכל מקרה!

    אהבתי

  • רוני  On 12 באפריל 2007 at 09:55

    אפילו בלי ללבוש את כל החלי גולדנברג הזה על הראש. אני הכי מזדהה רגשית עם הסרבנות הפנימית להיות מובלת לבחינה על ידי סדרה של אנשים שאת לא מכירה, גם אם את בוחנת אותם לא פחות. זה לא נוח ולא נעים.
    מצד שני, נוח ונעים הם שני מקומות שאפשר להתקע בהם מיליון שנים. לגמרי לבד.
    בהצלחה מותק. למי בכלל יש תשובות לשאלות כאלה?

    אהבתי

  • תראזימאכוס  On 13 באפריל 2007 at 04:52

    זה בעייתי ביותר כי בד"כ "גזר הדין" ניתן בתוך כ30 שניות, ואח"כ מה שנשאר הוא לוודא שהחלטנו נכון, או לצאת מזה איכשהוא (אולי עם איזה סטוץ, או מינימום נזק ), כלומר סיטואציה מלאכותית.
    זה עבודה, עם כללים ודפוסים, ולא לכולם היא מתאימה. לא צריך להתבייש להציע לפגוש מישהו לדקות ספורות בצורה לא מחייבת, שיחה קצרה, "תן לי לחשוב על זה" וכו'.
    אבל כמובן עדיף בצורה טבעית ולא צפויה רק שלא לכולנו זה מזדמן.

    אהבתי

  • נולי  On 13 באפריל 2007 at 18:28

    אוי חלי היקרה שלי
    אז מה באמת עושים? לי יש טראומה מביינדייטס, מהספורות שהיו לי, לפי שכל קשר בין מה שנאמר לי על הגברבר ובין מראהו היו מיקריים לחלוטין. מאיתנו הבנות מצפים כאילו שהמראה או פרטים ממנו(מכנסי עור- גוואלד! אני חושבת שהייתה נפלאת מגרוני צרחה בלתי נשלטת) לא יהוו בעיה. ואם כן ( שינים צהבהבות כתירס משובח למשל) מייד אנחנו מרגישות שיטחיות. אבל אנחנו לא. המראה , כמו המהות, צריך להיות נעים לנו. ואני מתארת לי שכם את כמוני לא מחפשת יפיוף דוגמנון, אבל שיהיה לטעמך. זה טוב. זה נכון. אבל אם כרגע יש מישהו שאולי, תהני מהספק. אל תסבלי ממנו. אמן, שתפרח לך אהבה אדירת מימידים.

    אהבתי

  • ח ל י  On 13 באפריל 2007 at 19:21

    קודם נגדל את השתיל, שיגדל להיות עץ, שיהיה חומר לבנות את הגשר. נאכיל היטב את התורכים הקטנים שיגדלו ואז, שיעברו את הגשר אחד אחד, לאט לאט, ועד אז אני מקווה להחליט –

    מישהו יכול בבקשה לפתור לי את קושית איות התורכיה הזאת – איך שאני לא מאייתת (כמעט ) זה נראה לי נכון לגמרי ושגוי לחלוטין.

    אהבתי

  • כרמל  On 14 באפריל 2007 at 21:07

    אם לא מתאים לך בליינד דייט, הוא כן יהיה במכולת, בדרך לבית הספר וכל זה. אני יכולה לספר לך מנסיוני, אלופת בליינד דייטים, ששנים רבות הכרתי בעיקר דרך הרשת ולפני כשנה וחצי כשהחלטתי להספיק עם זה לחלוטין, זה היה נראה בהתחלה קצת מוזר ואטום אבל פתאום ניגשו אלי אנשים והתחילו איתי ברחוב ודברים פשוט התגלגלו.

    אהבתי

  • יונית  On 17 באפריל 2007 at 13:15

    מה כל כך רע בבליינד דייט? הזדמנות לפגוש אדם חדש על כל מה שמיוחד בו, העבר שלו, הסיפור שלו, הטעויות שלו (למשל חוסר הבנה בסמלי הסטטוס של המעמד שאת משתייכת אליו, כלומר רכב ומכנסיים לא נכונים בשבילך)
    הבליינד דייט הוא לא בשבילך שתוכלי להציג עצמך ולראות מה את שווה ולמיין. הבליינד דייט הוא בשביל להכיר מישהו שלם, בדיוק כמו שאת, ורק אז יוכל לצאת מזה משהו רומנטי גדול ודרמטי כמו שאת מעדיפה אולי.

    אהבתי

  • גלית חתן  On 5 בדצמבר 2010 at 13:37

    פסוט מקסים. התלבטות שכל אחד יכול להתחבר אליה. ואותי מעניין אם בסוף הלכת או לא, כי אם כן, אני בטוחה שגם מזה אספת / תאספי תובנות מעניינות.

    אהבתי

  • שרון רז  On 5 בדצמבר 2010 at 15:06

    כתבת מקסים וכנה כהרגלך. אני קצת מתפלא עלייך. בליינד דייט זה מושג לא רלבנטי כמעט. בעידן הרשתות החברתיות, הבלוגים והרשת את יכולה להכיר הרבה אנשים והרבה על אנשים דרך הרשת, דרך אינטראקציות בבלוגים ובפייסבוק וכ"ו, זה כבר לא בליינד, כי את יכולה לדעת הרבה על אדם. בתכלס נראה לי שלהיות הגבר מול "חלי גולדנברג" זה יותר מלחיץ קצת מלהיות את, אבל אין מקום ללחץ מכל סוג שהוא, מכיוונו או מכיוונך. צריך להתייחס לדברים כאלו כאל פגישות ידידותיות בין אנשים. אל תלחיצי את עצמך, אין סיבה. יש מילה כזו היום – תקלילי… בקלות, בלי לחץ, לקחת את זה ברוגע, מקסימום היכרת אדם נחמד שלא מתאים לך, זהו. פשוט. תבואי כמו שאת גם מבחינת ביגוד. אם הוא יצפה לשמלת מלמלות, או אז- תזרקי אותו…

    אהבתי

  • אילי  On 5 באפריל 2011 at 11:02

    מבינה אותך לגמרי!!!

    אהבתי

  • שרה  On 5 באפריל 2011 at 12:39

    איזה פוסט מדליק !
    נהניתי לקרא :-) .

    אהבתי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: