תקריב

.

היום הראשון באוקטובר,

לנצח יום ההולדת של אבא שלי, אהוב לבי.

לפני תשעים ותשע שנים נולד ולפני שנה וחצי סגר עינים בשקט, בשלווה,

בהשלמה וצניעות כפי שחי את חייו.

אין לי תלונות על הזמן שהיה לי איתו, זה בסדר למות בגיל תשעים ושמונה.

.

הוא היה אבא נהדר, באמת,

הוא עדיין,

ואיש מתוק, וגבר יציב, וחזק, ואולדסקול בהמון מובנים אבל גם פתוח מאד

וסובלן ומכיל כל סוג של דעה ( חוץ מויכוחים וריבים התוך המשפחה, זה לא,

זה היה הדבר היחיד שגרם לו למצוקה אמיתית ע"ע זכרונות ילדות כנראה ).

היה לו מבט ישר וטוב,

הוא הפך רגשן בשנותיו האחרונות,

הוא אהב את אשתו ואותנו ואת נכדיו ואת ניניו בלב מלא,

היו לו תשע אצבעות בגלל תאונת טבעת בצבא,

הוא בנה חיים יציבים כלכלית למשפחתו פעמיים בימי חייו,

הוא היה סקרן, ניגן על מפוחית ואקורדיאון, אהב אופרות אהבת נפש, דיבר

שש שפות, קרא מעט ספרים והמון עיתונאים ומאמרים ומגזיני מדע וספרי חוק,

ניגר נהדר, צילם, גינן, גידל ורדים לתפארת, אכל כל מה ששמו לו על הצלחת

עד הפירור האחרון, תמיד.

הוא היה האיש הכי טולרנטי שפגשתי, אבל באמת, מתוך כבוד אמיתי לזכות האחר

לדעה, לעמדה אחרת. הוא היה שמאלן נטו, בלי כן, אבל, ואולי, וגם זה מתוך נקודת

מוצא אנושית, ששיוויון הוא שיוויון וזו נקודת מוצא שאין לחלוק עליה לעולם.

הוא היה צנוע, מדי לטעמי,

נתן הרבה יותר מקיבל,

עשה כבוד לכל סוג של מדים וסמכות,

ובכל זאת, בפעמים היחידות שקם ועמד על דעתו או זכותו או דברו,

עדיף היה למי שמולו, להתרחק מזעמו הרגשי, אש עקרונות.

את אמא שלי הוא אהב לדעתי יותר מאת ילדיו,

היא הייתה מרכז עולמו,

הייתה לו חולשה ענקית אליה והוא נכנע לה באהבה,

לחולשה.

אני אוהבת אותו אהבת נפש עמוקה,

והאהבה הזו והוא נוכחים בחיי היום בדיוק כמו תמיד,

אולי אפילו קצת יותר,

מציפים אותי במעמקים חדשים ומשמחים בנוכחותם.

.

היום יומולדתו של מאיר גולדנברג,

מאירקה,

אבא שלי,

.

אהוב לבי,

תמיד היה, ותמיד יהיה.

.