. . סוף תקופה. אני לא מצליחה להבין, כמובן שכןאבל….למה סיום ופרידה מבית הספר בתום תשע שנות לימוד הופכת רגשית יותר ככל שהימים נספרים לאחור. רביעי, חמישי, שישי. בשבת ערב פרידה. ראשון. ביום שני היא / הם יצאו מדלת בית ספרם דרך שער עלי זית שיחזיקו עבורם ילדי כיתה א'. דרך הפוכה לזו שעשו כשנכנסו [...]
ארכיון קטגוריה: בעיקר אמא
בכל פעם מחדש
. . בכל פעם מחדש, בכל פעם מחדש שהיא הולכת, נוסעת, נעלמת לענייניה, חייה, לזמן העולה על יומיים שלושה, מגיע זמן הדיסולב – איך אומרים דיסולב בעברית – להתרגל להעדרה המתמשך, יחסית. זמן איטי, לא ברור. זה שלוקח לעבור למימד הזמן האחר. הזמן שלי, הקצב שלי, החיים שלי. שלי הפנימית. . בכל פעם כשהיא מתרחקת [...]
ההבדל בין שני, חמישי, וכל שבת שניה ליתר ימי השבוע
. . בלילה של שני לפני שהלכתי לישון הוא נראה ככה – . בשלישי כשיצאתי בבוקר מהבית ככה – . בלילה יום שלישי – לא הולכים לישון בבית הזה עם כלים בכיור, החלטה שאנחנו מצליחות להחליט אחת לשבועיים, ולהחזיק איתה יומיים שלושה – הוא נראה ככה – . ואז הגיע בוקר רביעי, וכמו בכל חמשת [...]
הקרדיט המופלא שקבלתי בסרט
. . . . לזה קוראים קרדיט, שלא נגיד נחת, שלא נגיד אהבה, שלא נגיד ילדה עם הרבה מזל בחייה. יש ילדים שחייהם אחרים, אלה שנולדו כאן ומגורשים מכאן בערלות לב, גזענות ויהירות יהודית בימים אלה ממש. מי שרוצה להשתתף / להצטלם / להתנדב במיזם הצילום נגד גירוש ילדים ממדינת ישראל, שיכתוב אלי, אני אפנה [...]
ענייניה
/ / זו עונה של שינויים ותנודות,לא רק במזג האוויר, למרות שגם. אני מצליחה להרגיש את תנועת כנפיו של הפרפר, מצליחה להרגיש את ניעות השינוי למרות שעדיין לא, ואני גם נבהלת, וגם לא. הרגשות שלי מתעצמים כשהם נוגעים בעניינה. בענייני הבת שלי. לטוב ולרע, לכל. הרגישות שלי מוכפלת ומשולשת, אני לא רוצה להגיד פי כמה [...]
זה סופו של כל בלון….
. . מי אמר אמא ממוטטת, לא כמו פעם, אבל בכל זאת, וקיבל? אני. מי זוכרת שבעוד שנה פחות יומיים תתחיל הסחרחורת שוב? אני. למי זה נראה עוד המון זמן? לי. מי תופתע כשזה יגיע כל כך מהר? אני. מי לא מאמינה שבשנה הבאה יחגג כאן יומולדת שש עשרה? א נ י ! . ולמרות [...]
מגנט
. . אני תוהה, עדיין, מהרגע הראשון שנפגשנו והסתכלנו אחת על השניה בפליאה וסקרנות וחוסר נשימה – זה קרה בדיוק לפני חמש עשרה שנה – עד לפני שעה כשהורדתי אותה ליום בלונים ושמחה בבית הספר, מול עוצמת המגנט הזה, עוצמת אהבה שלא דומה לכלום. פשוט ככה. לכלום. ..
חסן את ילדך או אל תצא איתו מהבית בבקשה – הלינק עובד עכשיו
. . מטעמים טכניים הפוסט כ א ן דרוש קורא תווים :) .
חיסונים ומי שבוחר לא לחסן את ילדיו
. פברואר 2011 נעמה כרמי מתלבטת בפוסט רציני ומעמיק כדרכה מול ההצעה לקצץ בקצבאות הילדים של הורים לא מחסנים. מצד שני, היא מודה שיש בה סימפטיה להורים לא מחסנים. הנה הפוסט. גם מנחם בן הביע שמחה שהורי נכדתו קבלו את עצתו ובחרו שלא לחסן את התינוקת שלהם. הוא גם סיפר שאת בתו בת החמש עשרה [...]
והרַכּוּת, מתי תחזור הרַכּוּת?
ְֱֲֳֵֶַָׁׂ הכי הרבה אני מתגעגעת לרכות. לתנועות עגולות, התכרבלות, אינטימיות, חום, הרעפות, ליטופים וחיוכים. תכף היא בת חמש עשרה ואני מבינה, באמת שאני מבינה. אני רואה אותה ארוכה ודקה ותזזיתית ומהורהרת ורוטנת וצוחקת ומתבלבלת ומשתבללת מולי, בדיוק כמו שצריך. אני שומעת אותה זועפת בניגוד לרצונה, דוקרנית כמו שאני יודעת שהייתי שנים אחרי העשרה שלי, ועדיין [...]
Fast Forward
. . . .1. בעוד 10 סמ היא תגיע לגובה שלי. מעודכן לתחילת השבוע. 2. בעוד הרבה יותר מעשרה קג היא תגיע למשקל שלי, ולא שאני מתלוננת על המשקל שלי. 3. בעוד חודשיים ג ג יהיו כאן שיניים ישרות, אורטודנט עשיר ממש ונערונת מ א ו ש ר ת. 4. בעוד חצי שנה, [...]
שוב התחלף לי השם
. . . בהתחלה הייתי החום, האוכל, והיא מלמלה וגרגרה אלי. אחר כך התמלאתי גאווה בלתי מוסברת כשהמילה הראשונה שהיא אמרה הייתה אמממא. אחרכך הייתי אמא. תמיד עם ממ מודגשת. אמא. ואז הפכתי לאימי. הרבה שנים של אימי שזה השם שאני הכי אוהבת ממנה. ואז הפכתי לבס'דר ומש'תגידי ואוף אמא ונו אמא גם. ואז לא [...]
כריסמס בין מנהטן לנצרת
. . זכרון מדצמבר 2006 – אמרתי אז שניו יורק בטח כל כך חגיגית עכשיו, יום לפני כריסמס. אדום וירוק מציפים אותה, מצנפות אדומות וזקנים מלאכותיים ולבנים נמצאים בכל מבט וכיוון, פתיתי שלג אמיתיים וכאלה שנגזרו בדיוק לייזרי נדבקים על החלונות, מליוני אורות לבנים וקטנים מרפדים ומחגגים כל דבר. גזעי עצים, צמרותיהם, חלונות בבתים שנוגעים בשמים, [...]
צלמתי פריים אחד, אבל שווה
. . . 07:07 הבוקר כבר יודע להתנהל בכוחות עצמו אם אני מצייתת, והיום צייתתי. בדרך לאוטו, יד אחת הקפה, בשניה הבלקברי והמפתחות החלטתי לקחת מצלמה. את הגדולה. חשבתי שאחרי שאוריד אותה, אולי אעשה סיבוב בתוך הכפר- הירוק. שם בית ספר – לראות מה הרוח והבוץ הצליחו לחרוט ביומיים האחרונים ואולי אפילו ארד לים. אז [...]
10 משפטים שאני אומרת ולא מאמינה – גירסת 1010
. . 1. אני לא נ ו ג ע ת בחדר שלך עד שתסדרי אותו בעצמך. 2. אני לא נכנסת לעמוד שלך בפייסבוק מיוזמתי ולא, אסור לך עדיין למחוק או לחסום אותי. 3. אני לא אגיד לך שוב ואני גם לא אזכיר לך שוב. 4. איך את עייפה? ישנת אחת עשרה שעות. 5. אני לא [...]
העתיד נשמע הבוקר
. . . אתמול כתבתי בסערה את מה צפוי לך חמדת ליבי. כל תזכורת של הטרדה, תקיפה, אונס, מציפה אותי בהרבה מאד תחושות. בעיקר בגללי, פחות בגללה. בינתיים אני מנסה בכל מה שיש בי לגדל ולחנך כאן נערונת אחת שתגדל להיות אשה המודעת למי שהיא כאדם, כאשה. שתגדל להיות אדם, אישה המקבלת את נשיותה כחלק [...]
מה צפוי לך חמדת ליבי?
. מה צפוי לך אהובה שלי. אהבת ליבי. הבת שלי, התינוקת שהייתה, האדם שאיתו יותר מכל אחד אחר אני חייה את חיי בשנים האלה. מה צפוי לך אחותי? לך ולחברותיך. אתן המתקרבות בקצב כה מהיר, מהיר מדי לפעמים, לאחוות האחיות. הסיסטרהוד. זו המחברת נשים אחת לשניה בשפה גנטית, עלומה, אבולוציונית, כזו שגבר, אין לו יד [...]
מה כבר עשיתי
. . . מה כבר עשיתי, לחצתי על השתקת השעון, הוצאתי כלבה שאותות גילה מתחילים לאותת בכבדות התעוררותה או שמיעתה בבוקר, לטפתי חתולה מתלוננת, הכנסתי עיתון, שתיתי כוס מים, הדלקתי מכונת קפה, לטפתי ולחשתי פיתויי התעוררות לאורך ישנונית במיוחד, הצצתי מיילים ונכנסתי למטבח. עכשיו חזרתי מהסעת בוקר פטפטנית לבית הספר ותראו. הכיור היה צח נקי [...]
היא בבית ספר פרטי בגללכם, לא בגללי. מכתב לגדעון סער, שר חינוך מסוכן
. . . מאי 2012 – והיום זה – http://wp.me/pSDxG-jjl מתחזקת בעמדתי מפעם לפעם. . נובמבר 2010 זה מכתב בן שנתיים. בכל פעם שגדעון סער, שר החינוך מהמסוכנים שהיו לנו, דווקא בגלל שהוא "דומה" לנו כביכול, דווקא בגלל זה אנחנו פחות, או לפחות היינו, פחות "על המשמר" מולו ומול הצעותיו, אבל עכשיו הבנו שהוא שר [...]
אחת ויכולת התרחבות תיאורטית
. . כבר כתבתי, ואני עדיין מתלוננת לפעמים, על מעמדי כילדת אמצע/סנדוויץ איך שלא תקראו לזה. המשפחה שלי תפתח אחד אחרי השני בפיהוקים חסרי נימוס אם אפתח שוב את נושא הקיפוח שלי – אל תאמינו להם. יש כזה! – והבת שלי תודיע בקול רם שתודה, אבל בסופו של דבר, היא מרוצה מיחידותה, ותודה אין צורך [...]
