Category Archives: עד כאן

הבוקר שאחרי

.

זה סיפור אמיתי: הבוקר, הבוקר שאחרי הלילה של שרונה,

כשהחזרתי את זאתי הבייתה סופסופ, אתמול לא הרשו להן לעזוב את היחידה אחרי

שסופסופ הצליחו לחזור אליה, החנתי את האוטו ליד הבית והתכוננתי לצאת.

חשבתי מה אכין לה לארוחת בוקר, חשבתי שהלוואי שתצליח להרדם ולתת לנפשה לנוח..

על המדרכה מתקרבת לכיווננו צעדה אשה.

היא הייתה מרשימה באופן מיוחד. גבוהה מהרגיל, זקופה מהרגיל, פנים חזקות ובעלות

הבעה חדה וחזקה. היא בדיוק הדליקה לעצמה סיגריה וסידרה את החג'אב האפור כהה

שכיסה את ראשה וצוארה ולא הביטה בי, בנו. לא הצלחתי לראות את עיניה ממש.

העינים שלי סורקות את העולם תמיד,

לא בגלל הפחד אלא בגלל הסקרנות, הפרעת הקשב, הרצון למפות, לתייג, להמציא

סיפורים, לדעת מה קורה. אז העינים שלי סרקו, הגב הזדקף מעט, הנפש נכנסה לכוננות,

בכל זאת החזרתי הבייתה חיילת שעברה שעות מטורפות רק לפני כמה שעות בפאתי רחוב

קפלן וגם השעות שאני עברתי בבית לא היו מרמלדה נגיד ככה. הבטתי בה, המחשבות

רצו במוח בטירוף: אשה יפה, נשק, פיגוע, חג'אב, פנים קשות, מחבלת, אוניברסיטה,

שכונה שקטה,קיצור דרך, תיק, מה לעשות, איך להגיב,

ובאותה שניה קרה משהו,

התודעה שלי הייתה בזמן אמת, הבינה מה עובר אלי כאן ועכשיו,

הבנתי בזמן אמת איך הדעות הקדומות שלי, הפחד המוצדק כמובן אבל שאין להתבלבל

בינו לבין זהירות או מודעות, זה שאסור לו לנהל את חייך בשום מקרה, הוא מטעה וקיצוני,

שנים רבות כל כך של שנאה ודמוניזציה של האחר, בעיקר כזה שנראה שונה ממך,

כל אלה משתלטים עלי ושוטפים אותי בחשדנות ופחד ובהלה, שאינם תואמים אותי,

לא את אמונותי, דעותי, הדרך בה אני מנסה לחיות,

גם לא בבוקר שאחרי פיגוע, אחרי לילה מפחיד במיוחד,

בבוקר קייצי בפרוור תל אביבי עשיר ומוגן,

ואז, בהרף עין שבו הבת שלי שאין סיכוי שהייתי מעבירה אותה אפילו רגע קטן של פחד,

במיוחד בבוקר הזה, פתחה את דלת המכונית, רכנה לקחת את התיקים שלה הזדקפה

והסתכלה בי ובאישה שהלכה על המדרכה, הרגשתי בלי לראות גם את הדריכות שלה

וזה לקח שניה. החלטה, לא כל כך מודעת אני חושבת בדיעבד,

שניה של החלטה הורית (לא רק, אבל הרבה) שאחריה חייכתי אליה,

לאשה שעברה ליד הבית שלנו ואמרתי בוקר טוב.

בוקר טוב היא ענתה בקול שקט (ממה שציפיתי יחסית למרשימותה) ורך

וחייכה אלי בחזרה.

אני לא יודעת מה עבר במוחה,

אבל אני מקווה ששלושתינו שמחנו מעט עם ההחלטה שעשינו,

דווקא בבוקר הזה.

לבלוג

 

 

.

אין פואנטה, רק עצב, סיפוק שהשדים מובסים ותקווה .

לא מעט גברים שאני מכירה

 

לא מעט גברים שאני מכירה, שחקנים, אנשי תקשורת, במאים,

יוצאים בימים האחרונים,

בדרך זו או אחרת, מתוחכמת יותר או פחות,

מטומטמת יותר, או פחות,

לנסות להגן באיזה אופן על משה איבגי,

– מלטעמי, הם מזיקים יותר ממועילים –

או לפחות לנסות להגחיך ולהקטין את הנשים ו/או התלונות ( הלא רשמיות )

שנאמרו ונאמרות נגדו.

זה מעצבן אותי ברמות גבוהות עד גבוהות ממש, עד הזהרת צונאמי עצבים,

סתמו!

מה יש לכם?

כמעט עשר נשים מספרות על מה שהן חוו כהטרדה מינית,

מה נראה לכם? זה כיף לדווח על זה? זה נעשה לשם פאן?

יש התאגדות של ארגון מחתרת נגד איבגי?

ברצינות?

או שנדמה לכם שטפיחה-על-התחת-מה-את-עושה-עניין

היא מכסימום אל-תלכלך-אחי, אפשר לחשוב מה כבר קרה שם,

אפשר לחשוב אונס,

מ-כ-ס-י-מ-ו-ם הציע לה להזדיין.

.
הזמן יגלה את האמת.

אני לא מגנה אותו ולא מתקיפה אותן, אני מחכה.

נטית ליבי נוטה לצד הנשים המדווחות, תמיד.

אין בי ספק שאין (כמעט) אשה בעולם שתמציא הטרדה מינית, התקפה מינית,

ותטרח לספר, להתלונן.

זה מסלול לא פשוט, מלא מכשולים ובקפייר.

ועשר נשים? כל אחת ממקום וזמן אחר? ברצינות?

הזמן יגיד, יתכן שלא יצא כלום ממהומת האלוהים הזו,

יתכן שהעניין יתאייד כלא היה.

יתכן שיקרה ההפך, שתוגש תלונה, תלונות, תהיה חקירה, משפט, פסק דין, גזר דין.

היו כבר כאלה, והיו גם כאלה.

בינתיים,

גברים שכאלה אתם, חבר'ה,

ממוסקונה ואנסקי, עד אלברט אילוז ועוד,

שמנסים להקטין ולהתנהג בפטרונות גברית אולדסקול שכבר אין לה מקום בעולם של

הבנות שלנו, וכמה טוב שכך,

זה לא הומור, באמת,

סתמו! פשוט סתמו וחכו לראות מה קורה.

גם אני סותמת ומחכה.

.

אני מחכה לראות מה יקרה ואיך יתפתח,

אני סומכת על יושרת המשטרה ורשויות החוק לברר את העניין עד הסוף,

אני סומכת על מי שצריך להגן על המתלוננות לתת בהן אומץ ולהגן עליה,

אני מלאה אמפטיה למשפחתו של איבגי על מהומת האלוהים האופפת אותן,

ומקווה שכבר יגיע הזמן שיהיה ברור גם לכל גבר מוסקונאי שהביטוי "שווה הטרדה"

הוא לכשעצמו שווה תביעה.

ולנשים המתלוננות ולאיבגי אני מאחלת שהצדק יצא לאור באופן ברור, פשוט

ובעיקר בלי שנים של הליכים ודיונים, ועד אז, החברים של משה או סתם גברים

משו משו, פשוט סתמו.

זמנים חדשים

זמנים חדשים

יום האם היום,

כל מה שלא תרצו שיעשו לבנות שלכם,

כל איך שלא תסכימו גם אם ימות העולם שידברו לאמהות שלכם,

כל איך שלא תקבלו שיעירו, יגעו, ירמזו לבנות הזוג שלכם,

ככה תתנהגו לכל הנשים בעולם.

ובא שלום בין המינים

.

 

תרשום אותי מותק

.

.

"נתמודד עם הידיעה שבתוכנו חיים ופועלים אנשים שעברו היפוך תודעתי ועכשיו עושים הכל כדי

שנפסיד בקרב מול האיסלאם. נכבוש את הזעם, נקבל צרבת, נירק דם, ונזכור את כולם" –

כותב מי שאין טובה ממני להעיד שזה נכון, שיש אנשים העוברים "היפוך תודעתי" ומצפוני.

# תרשום אותישני שמאלנים בהריון

שני שמאלנים

.

מכתב התפטרות מהועד המנהל של שח"מ

.

חברי ועד מנהל יקרים,

 

הנני מגישה את התפטרותי מהועד המנהל של שח"מ.

זו התפטרות מחאה המצטרפת להתפטרותם של עוד ארבעה חברי ועד מנהל.

 

התפטרות מחאה של ארבעה מתוך שנים עשר חברי ועד שאחד מהם הוא היו"ר,

עשרה ימים לפני תום הקדנציה  אומרת הרבה, גם על התנהלות הועד והיו"ר, המוזכר בצורה

ברורה במכתבים האחרים וגם על הצורך הברור של כולם, חברי הועד הנוכחים, היו"ר, וחברי

שח"מ כולם להבין  שזהו תמרור הזהרה ברור ותקיף.

 

משהו בהתנהלות הועד המנהל והעומד בראשו אינו נכון.

 

בלב כבד אני מגישה את התפטרותי, אני חושבת ששח"מ צריך וחייב להיות קול תקיף ושפוי

במסגרת הדה ליגטימציה לתרבות בישראל שמובילה באגרסיביות פוליטית חסרת תקדים

שרת התרבות בימים האלה. צר ועצוב  שהדבר אינו קורה, ששח"מ משתרכת מאחור, שקולם

של אלפיים ויותר שחקנים בקושי נשמע, בודאי לא בצורה ברורה וחד משמעית בנוגע לחופש

הביטוי והיצירה.

 

הרעיון היחיד שיכול להביא לידי ביטוי את קולם האמיתי של חברי שח"מ בעניינים עקרונים

ממש כמו זה הנוכחי הוא משאל חברים. הייתי מציעה לעוסקים במלאכה, כולל אני אם אחזור

לועד המנהל מתישהו ( ואני בהחלט שומרת לעצמי את הזכות -הטובה – הזו) להשתדל להעביר

בתקנון אפשרות כזו.

 

היושר הפנימי שלי והסירוב להעמיד פנים מול העולם ויתר חברי שח"מ ש"הכל בסדר" לא

מאפשרים לי כרגע להשאר פסיבית ולא לנקוט עמדה גם מחוץ, שהרי רק אתם יודעים שמבית

אני ממש, אבל ממש לא יושבת שקטה ופסיבית, ועל כן אני מגישה בזאת את התפטרותי,

העצובה,-מהועד המנהל, כאקט של מחאה וחוסר רצון להיות מזוהה איתו ועם מהלכיו בימים

אלה.

 

אני שומרת לעצמי (כמובן) את הזכות הדמוקרטית לנסות להבחר שוב בעתיד.

 

חלי גולדנברג

במקום הלוהט ההוא

.

אני מנסה להזכר אם הייתי בעזה.
.
אם בשנות האופריה הבלתי מתקבלת על הדעת ,לא נתפסת היום, בטיולים בשבתות עם חוג המשוטטים
.
של "דן", עם חברים של ההורים וילדיהם, ואוטובוסים מלאים בנו, בציידניות שלנו, עוף קר, מלפפונים
.
קלופים, תירס שימורים, בין הטיול לשארם בו נער אחד נישק אותי במערה, בין מדורה שההורים הקימו,
.
צילומים קבוצתיים מול נוף מרתק וטיול לירושלים איפה-שהבייגלה. בין טיול ליריחו שאני זוכרת כמקום
.
היפה ביותר בעולם על דקליו והלובן מסביב, וכל טיולי המשפחות המופלאים האחרים,
.
האם היה טיול לעזה, אני לא מצליחה לזכור.
.
האם פסעתי שם, בחופש הגדול בין ילדות לנערות, בין הצעות הגמלים שקיבל אבי יקירי (וסירב בנימוס),
.
מביטה בהשתאות באקזוטיות המרתקת, קונה שרשרת, תיק כתמתם, מאושרת מהטיול שבת שלנו.
.
האם הייתי במקום האומלל והלוהט ביותר על פני האדמה כרגע ולא ידעתי שגם אני אחראית על עתידו,
.
בדיעבד, כמו כולנו.
מטיילי
 .
וכן, לא נתניהו ולא הליכוד ולא "הימין" התחילו אותו, ויודעים מי התחיל אותו והמשיך אותו הרבה מדי,
.
וגם זוכרים מצד שני מי ניסה כמעט שלושים שנה מאוחר יותר לשנות גורלות ושילם בחייו.
.
אבל זה לא דיבור שמאלני אוטומטי, זו עובדה, כיבוש הוא דבר משחית מוסרית,
.
לאט לאט אבל עושה עבודת עומק יסודית,
.
כמה עצוב, כמה חבל, יכול היה להיות כלכך אחרת.

 

.

נ.ב. כמה עצוב שזה לא זמן שאפשר להשאיר את אופציית תגובות פתוחה.

.

יש דרכים לעשות את זה

/

בקורת עצמית

 

כבוד שר הבטחון, ראשי מועצות עירוניות, אישי ציבור ומעלה, כתבי עתונות, רדיו וטלוויזיה, מורי ורבותי.

 

בוש ונכלם, ויחד עם זאת אסיר-תודה, עומד אני בפניכם היום. מאמציכם הכנים והבלתי-נלאים להורדת

ההצגה "מלכת-האמבטיה" פקחו את עיני וגרמו לי שאהרהר שנית במה שכתבתי. עתה, עם הורדת

ההצגה מעל בימת "התיאטרון הקאמרי", יכול אני להודות בראש מורכן: ש ג י ת י. נצלתי את עקרונות

הדמוקרטיה והחופש על מנת לערער את מוראל הציבור, לחרף ולגדף מערכות ישראל ולזרוע איבה

ומבוכה בקרב אומה מלוכדת; וכל זאת תוך שמוש במילים באנאליות והמעידות על הפרעותי הנפשיות.

 

אני חוזר בי מכל מלה ותג שכתבתי. הרני מבקש מכם, בשפל קול, ליחס את משונותי לגילי הצעיר

ולחינוך הקלוקל שקבלתי בבית-הורי.

 

ועם בקשת הסליחה, אני מוסיף לקוות כי תינתן לי עוד הזדמנות נוספת להוכיח

עצמי בעבודה פרודוקטיבית כאזרח מועיל מים השורה – לתפארת המדינה והלאום.

 

 

  חנוך לוין

 

/

 

רגע האמת הגיע, הפעם בעזרת אייל גולן, אבל לא זו הנקודה

פסטיבל העצמה נשית עם הופעות רבות של מיטב ה מתקיים בקרוב באילת, ביניהם, אייל גולן.
כשגיא ואורלי, מרוז את וילנאי גילו שהם אמורים להופיע איתו באותו פסטיבל הם בטלו את הופעתם.
דבר ראוי בעיני,
אחרי הכל, פסטיבל נשים ראבעק, אין גבול לציניות, לחוסר טעם, אפילו סתם לטיפשות.
ההתנהלות של גולן על פי המשתמע גם אם לא חרגה מגבולות החוק,
קשה לא להסכים שהיא חרגה מגבולות הטעם הטוב או מגבולות של איך-הייתי-רוצה-שיתנהגו-עם-הבת-שלי-או-שלו.
.
עכשיו נראה מה יבחרו לעשות יתר האומנים:
מירי מסיקה, צופית גרנט,
ענת הראל, שלישית מה קשור,
קטורזה, ליאור נרקיס, נדב אבוקסיס ועוד.
.
יש רגעים שאמן עומד מול ה"עד איפה" שלו בלי יכולת המלטות. חד וחלק, אין דרך ביניים,
כן או לא?
מצפון או כסף?
מה שנכון מצפונית מול למה לעורר מהומות?
להכנס למתח עם גולן, עם רני רהב יחצנו?
מה עושים? מה בוחרים?
יש רגעים כאלה במקצוע הזה,
לא רבים מדי,
שצריך לקחת החלטה ברורה, לקחת צד.
אני זוכרת שהבנתי שאני צריכה לקחת החלטה בענייני תצוגות אופנה (פעם, מ ז מ ן)או הרצאות
או סתם נסיעה לירושלים וצורך לעבור את הקו הירוק, ולקחתי החלטה ועמדתי בה כמעט במאה אחוז
בכל השנים שעברו. לא עוברת את הקו הירוק לצורכי פרנסה, ביקורים, הנאה, טיולים, פשוט לא,
אם אני (לדוגמא) חושבת שהכיבוש הוא אם כל הרעות שבאו על המקום הזה
אין בי יכולת לחיות עם הגם וגם, גם לצעוק ולהפגין ולהתנגד לכיבוש
וגם להרוויח ממנו פרנסה בנסיעה לתוך השטח הכבוש ונתינת הרצאות, צילומים וכו",
לפעמים אי אפשר גם וגם.
כך גם הפעם,
אייל גולן וכבוד לנשים זה לא מרגיש כמו סלוגן מדוייק בימים האלה, ההיפך הוא הנכון
ואם נקרא בין השורות אפשר להזדעזע מיחסו של הגבר הזה לנשים צעירות, ממש להזדעזע.
וזה הרגע של האנשים האלה,
האם ישתתפו לצד (גם אם לא פיזית לצד)אייל גולן בפסטיבל נשים
וכן, ודאי שזה משנה שזה פסטיבל נשים ולא סתם פסטיבל מדברי/רוחני/חגיגי כלשהו
או יגידו ש"סליחה עד כאן. מצפוני אינו מאפשר לי" ….
.
מעניין.
.
.
#מעניין אותי באופן מיוחד הפעם 
אח"כ הגיע זה:איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות לנפגעי תקיפה מינית קרא לכל האומנים שאמורים להופיע ב"פסטיבל נשים" יחד עם אייל גולן לבטל את השתתפותם באירוע. "לא יעלה על הדעת כי זמר שהתנהג אל קטינות כאל חפץ ושעשוע לסיפוק צרכיו יופיע בפסטיבל להעצמת נשים",
.
.

שלש איה

           .

. ..

.                                               על שלש איות רציתי לספר היום

..

.

1.  איה המתה.

בתו בת השלש עשרה של דוקטור עז א-דין אבו אל-עייש שנהרגה עם שתי אחיותיה ובת דודתה

במהלך מבצע עופרת יצוקה ינואר 2009

איה ואחיותיה, שלושתן נהרגו

.\————-

.

.

2. איה שלי.

הבת שלי, בת השבע עשרה, זאת הנושאת את לבי בכף ידה מהרגע שנולדה, זו שחייה טובים,

בטוחים, רגילים. שחינוכה מצויין, שמיכתה חמה, והיא מוקפת אהבה ובטחון.

venic 1998

.

..

3. איה הפליטה .

בת שמונה, פליטה סורית בלבנון, סיפורה ותמונותיה בלינק בשורה מעל, ואני מתפללת בכל לבי,

אבל באמת, שעם פנים כאלה, וחדוות חיים ותום ילדות המנצנץ מעיניה,

העולם יעשה את המוטל עליו, יחזיר לה את חייה ויבטיח את עתידה,

מגיע לה,

צלם: ס. בולדווין, סוכנות האו"ם לפליטים

צלם: ס. בולדווין, סוכנות האו"ם לפליטים

.

ולא בגלל שקוראים לה בשם היפה בעולם…

.

.

                                                                               איה

                                                         שם תנכי – כנראה של גבר (רצפה בת איה)

                                                        ציפור טרף קטנה וחומה ממשפחת הנשרים.

                                                        פיסקה בקוראן – שם נפוץ לילדות מוסלמיות.

                                                        קדושה בשפה הלטינית.

                                                       יפה ביפנית – שם נפוץ של ילדות יפניות.

                                                       אמה/בת לוויה בהינדית.

                                                       ראשי תיבות – ארץ ישראל היפה (בלבד).

 ..

.

ילקוט, קלמר, מחברות. אלמנטרי, לא? אז זהו שלא

.

.

יש ילדים שקופים.

ילדים שהעולם, המדינה ומי שאחראי עליהם פשוט שכח מקיומם,

כאלה הם ילדי הפזורה הבדווית בנגב.

ילדים שקשיי החיים שלהם הם משהו שאנחנו יכולים לבטא במילים,
אבל אין לנו שום יכולת להבין באמת.
ילדים המשלמים את מחיר החלטות שלקחו ולוקחים הוריהם ושאר מבוגרים המנהלים
מדינות ומדיניות ושוכחים שמאחוריהן חיים ילדים קטנים, חפים מכל חטא ועבירה שרק
רוצים ילקוט (כאן לא מתעקשים על חדש) יפה, מחברות, עפרון וללכת שעה ברגל כל
בוקר לבית הספר ושעה את כל הדרך בחזרה, חורף, קיץ, סתוו, אביב.
דוקטור אסי סיקורל הוא רופא משפחה מסור החי ועובד בקבוץ רביבים ובמרפאה
אזורית בנגב. בזמנו החופשי הוא מטפל ככל יכולתו באוכלוסיה החלשה ביותר בארץ
והתחרות במדינה לא פשוטה בזמנים האלה אתם יודעים.
זו הפעם השלישית שאנחנו מתארגנים על "מבצע ילקוט מלא" לילדי הפזורה,
הפעם האחרונה הייתה לפני שלוש שנים, כך שנוצר דור חדש ובלאי מספק כדי להבין
שבית הספר של ילדי הפזורה וילדיו שוב זקוקים לנו, למבוגרים אחראים וילדינו ברי המזל.
.
אנחנו אוספים עבורם ילקוטים ומה שהצלחנו לעשות בפעמים הקודמות הוא למלא
אותם בערכה בסיסית של קלמר ובתוכו בצורה שווה לכולם עפרונות, מחק, מחדד, סרגל
קטן, טושים או צבעים וחמש מחברות להתחלה טובה של שנת הלימודים.
אסי אומר ש"סידרנו" את בית הספר בשנה ההיא.
ואנחנו רוצים גם השנה.
ולכן אנחנו אוספים: ילקוטים, תיקים (גם טוב), קלמרים, עפרונות, טושים, סרגלים,
מחדדים, צבעים, מחוגות, מ ח ב ר ו ת (גם כאלה שנתלשו מהן דף או שניים),
דפי מחשב, דפי טיוטה, דפי ציור, קלסרים גדולים, קטנים, כובעים, מחשבונים
וכל מה שנדמה לכם שצריך לבית הספר.
כי אסור שיהיה ילד אחד שירגיש  ככה

כי אסור שיהיה ילד אחד שירגיש ככה

הטנדר הגדול מהנגב יגיע לכאן בשבוע האחרון של אוגוסט לאסוף את הילקוטים ומה שיצטבר,
אז אולי תעבירו, תפיצו, תנו לינק, תשלחו במייל לרשימת קשר של הכיתה, מה שתחשבו שיועיל,
ואז, מצד ימין למעלה, מתחת לרישום כתוב "כתבו אלי", שם אני והמייל מגיע אלי מיד,
כל עפרון ומחק קצת משומש משמעותים, באמת.
אז תשאלו אותי לאן להביא את מה שהצטבר לכם במגירות טוב?
.
.
.

בת שש ויאנוש קורצ'ק

.

בת שש ניסתה להתאבד.

ככה כתוב בעיתון שבאינטרנט, בת שש שחוותה הצקות, השפלות ומה לא מבני כיתתה.

בגלל צבע עורה:

"כושית"

"סודנית"

"יש לנו אלרגיה לכושים"

בני שש כן? ניסתה ל ה ת א ב ד.

לקחת מספריים וניסתה לחתוך את ורידיה. בת שש.

בגיל שש אוהבים בובות, ותיק בית ספר ורוד ופתיתים וסנדוויץ עם שוקולד וללמוד לכתוב

א מ א באותיות דפוס וכמה זה אחד ועוד אחד ולשחק תופסת בהפסקה, לא?

.

זה נכון שילדים, חברת ילדים יודעת ויכולה "לסמן" ילד ולרדת לחייו ובהרבה מקרים אין "לגדולים"

אפשרות להבין למה דווקא זה. הילדים בוחרים את החלש בדרך כלל. ממשוקף, חנון, ביישן, גדול

מיימדים, בעל מבטא ועכשיו טראאררם….צבע עור או עינים מלוכסנות נכנסו לקטגוריה גם.

איך ילד בן שש יודע ללגלג, לצחוק, להבין מנקודת מבטו את שהשונה פחול "יפה" "שווה" אם לא

ספג את הרעיון מהוריו, חבריו, מהערכים הסמויים ולא סמויים בטלוויזיה, ממוריו וסביבתו, איך?

וכאן ב ד י ו ק מגיע הזמן של המערכת החינוכית אם לא הבייתית, כמה חבל,

לנקוט יד תקיפה, חינוכית וחד משמעית: א ס ו ר. זה אסור.

להפסיק התעללויות והצקות באופן חסר פשרות ואחרכך לפתוח במלאכת הסברה והשמה.

שיוויון, מילת מפתח, שיוויון

אבל,

אבל אחרי האדמה החרוכה של גדעון סער ושל מדיניות הגזענות והאפרטהייד של ממשלת נתניהו

מה יגידו ילדי הגן להגנתם, הרי ככה חינכה אותם המדינה.

ילדים זרים נידונו לפחד, בקורי משטרה, וגירוש ומעכשיו גם לנסיונות התאבדות,

איזה יופי, יאנוש קורצ'ק בטח גאה בנו ממש.

.

אנחנו עם גזעני ואין פלא שהילדים שלנו גזענים גם הם.

.

והנה תגובתו הפדגוגית ומלאת החמלה של דובר מחוז תל אביב במשרד החינוך, אבי קצובר:
"קבוצה של תלמידים אכן הציקה בראשית השנה לתלמידה, אולם בהתערבות מהירה של מנהלת
בית הספר הדבר נפסק לאחר תקופה קצרה, ומאז ועד היום התלמידה אינה סובלת או מושפלת על
ידי חבריה. לתלמידה יש בעיות חברתיות ורגשיות שמשפיעות על התנהגותה החריגה.
התנהגות זו מטופלת באופן סדיר על ידי צוות בית הספר".
.
.הברזוון מס 1
אבוי ואבוי ואבוי לנו
.
.

אני דורשת הסבר

.

תראו:

ח"כ עיסאוי פריג' ממרצ מפרסם שהצעת החוק שלו שביקשה לחייב את משרד החינוך להקדיש שעה

שבועית למאבק בגזענות ולחינוך לשיתוף וקבלת האחר נפלה בפער של 4 קולות.

ואלה הח"כים שהצביעו נגד, לשיפוטכם:

אברהם וורצמן, אופיר אקוניס, אורי אריאל, אורית סטרוק, איילת שקד,

אלי בן-דהן, אלעזר שטרן, בועז טופורובסקי, גלעד ארדן, דב ליפמן,

זבולון קלפה, חמד עמאר, יאיר לפיד, יאיר שמיר, יואל רזבוזוב, יעל גרמן,

יצחק אהרונוביץ', יריב לוין, ישראל כץ, מאיר כהן, מאיר שטרית, מיקי לוי,

מירי רגב, מרדכי יוגב, ניסן סלומינסקי, סופה לנדבר, עדי קול, עוזי לנדאו,

עמרם מצנע, עפר שלח, ציפי חוטובלי, ציפי לבני, ראובן ריבלין, רוברט אילטוב,

רונן הופמן, רות קלדרון, רינה פרנקל, שולי מועלם-רפאלי, שמעון סולומון.

.

ממירי רגב ואקוניס הגאון וסטרוק ההזויה ושקד לא חשוב אין לי כח אפילו להסביר ולנדאו ואחרים,

אין לי אפילו כח לצעוק, אבל יש שם שמות (רובם מ"יש עתיד" אני רואה, איפה שר החינוך מיד אבדוק)

שעד שלא יתנו הסבר ציבורי, רהוט וברור כפי שהם יודעים לעשות כל כך יפה במקרים אחרים

אין סיכוי שאשתוק.

ת ס ב י ר ו.

http://www.youtube.com/watch?v=osnEGXT3SvQ&list=PLFrmhbY09kOLDc-mjTw4F1wmLoFbXChpK

.

ההסבר היחיד שעולה על דעתי, והוא גזעני ונורא יותר מכל הסבר אחר הוא שהחבר כנסת ע ר ב י

העז להעלות הצעת חוק שתלחם בדעות הקדומות של הילדים והנוער שלנו, שתנסה שעה בשבוע,

ש ע ה אחת לנסות ולהסביר ולהלחם במה ואיך החיים כאן והחינוך, והרחוב, והאלימות והממשלות

הקיצוניות של מר נתניהו מחדירות להם מיום הוולדם,

והנה עופר שלח הנאור, רות קלדרון הטובה, עמרם מצנע למען השם,

ציפי לבני?!

יעל גרמן, מאיר שיטרית, מיקי לוי, יאיר?!

האיש שמאמין בחינוך והשפעת מילים נכונות על ילדים, הוא?!

.מפגינה

שעה בשבוע להלחם במה שהורס כל חלקה שעדיין נשארה כאן. ת ס ב י ר ו את עצמכם.

.

נ.ב. איפה היה שי פירון? השר האחראי על בתי הספר והחינוך?

.

ואז זה היה בסדר לאנוס אותך?

/

בהרבה חששות ובעדינות אני מנסה לכתוב את הפוסט הזה.

התגובה שלי להעמדתו לדין של האנס משה קצב מתועדת היטב בבלוג הזה,

הרבה לפני שכולם התנפלו עליו פתחתי עצומה למען העמדתו לדין ובעד שיוויון מול החוק,

הפגנתי, כתבתי, עשיתיכל שביכולתי (הפרטית והמוגבלת) לא לתת לעניין להמחק ולדהות לפני שיבוא

למשפט ואם חטא ופשע, יתן את הדין, וכמה שמחתי שכך היה,

ועכשיו אני קוראת את וידויה של א' שנאנסה והרגש סוער,

אמפטיה אין קץ מול המילים והפנים של אורלי רביבו בסרט בערוץ עשר

ועצב גדול על מילים שאמרה,

מילים שאסור להגיד. בטח להאמין ולהרגיש.

מילים מקבעות הצטדקות נשית מיותרת ומלאה דעות קדומות, חולשה, פסיביות ורגש אשמה ששנות

דור לא הצליחו לצערי למחוק ולתקן בינתיים:

"לבשתי הכי צנוע והוא אנס"

הו אורלי,

עם כל האומץ שלך, והחשיפה, והטראומה הגדולה שצרבה את חייך,

כמה נזק את גורמת,

איזו טעות את ממשיכה לקבע אצל נשים ונערות הקוראות ושומעות אותך מתנצלת,

אבל אני לא אשמה, התלבשתי צנוע,

מה זה אומר, שאם היית מתלבשת "לא צנוע" זה היה "יותר מובן" שאנס אותך?

נדמה שככל שדרך שעברנו הייתה ארוכה וקשה ומורכבת,

זו שלפנינו תהיה דרך ארוכה וקשה לא פחות,

אולי אפילו יותר,

כמה עצוב.

אסורה לאינוס. תמיד אסורה לאינוס, בלי קשר ללבושה, גובה חצאיתה, עומק מחשופה וצבע שערה והשפתון שלה.

אסורה לאינוס. תמיד אסורה לאינוס, בלי קשר ללבושה, גובה חצאיתה, עומק מחשופה וצבע שערה והשפתון שלה.

אני מאחלת לך החלמה מלאה אורלי שהייתה א'. אני מאחלת לך שצלקות ליבך ידהו, שחייך יהיו טובים,

שלא תאשימי את עצמך בכלום, גם לא עמוק עמוק בליבך. שתזכרי שאין בך רבב ואשם, אין ולא הייתה

לאיש זכות לאנוס אותך בלי קשר להתנהגותך, לבושך או כל דבר אחר, ואם יהיו לך הזדמנויות, למען

עתיד הבנות שלנו, אנא….

.

.פלירטוט וזכות סרוב.

.

ארזת לבד?

.

22 ינואר 2013.

ארזתי לבד.

החלטתי לבד.

ערכה

עכשיו תורכם.

.

טבלת מציאוּת

.

מצביעי ליכוד יקרים, אנשי לח'י ותיקי קרבות, מצביעי מח'ל נאמנים,

אני מעריכה את הנאמנות שלכם, את העצב הגדול שבהתפכחות,

את המרחק הגדול שנפער בין ז'בוטינסקי ומנחם בגין לבין אלה שמנופפים לשוא בדגל הליכוד היום,

את הקושי להודות ש"זה כבר ממש לא זה"

השייכות שנמוגה מול מה שרואים ושומעים מאלה שאין לאיש מושג איך הם בכנסת,

רק לקבלני הקולות יש מושג, ועוד איזה מושג.

ולכן,

דווקא בגלל שאני יודעת שאכפת לכם,

אנא, קחו רגע לקרוא ב א מ ת את נתוני הטבלה הזו שיצרו אנשי "איך הם הצביעו" ואחרכך, תחליטו.

ורק אעתיק את הסטטוס שלי מאתמול:

באלוהים שאני לא מבינה את מי שמצביע ליכוד או איך שלא קוראים להם עכשיו, ביתנו.
לחיות חיים קשים ומתוחים כמו שמעולם לא חיינו כאן ולא להסכים להבין שמי שמנהל את החיים שלנו,
ממשלת נתניהו ליברמן ש'ס הם באמת אלה שאחראים על המצב המחורבן שלנו כאומה, מדינה וגם
החיים הפרטיים שלנו לא שלאגר, תודו. ועדיין לשים את הפתק בקלפי שיאפשר להם להמשיך.
באלוהים, החילוני שלי, שאני לא מבינה.
באמת.
 .

בנט, אל תגע ב"דפי העד" המשפחתיים שלי

.

מדפדפת וגולשת באתרי הבוקר שלי ורואה את נפתלי בנט מקשר ןמנכס ב…..במחפשת מילה שתתאים

למופע המניפולציה המכוערת, הניכוס המתנשא ובאופן כללי הנמיכות המוסרית של מפלגת הכיעור הימני

הזאת. אם גם בשבילך דור שלישי  זה לא רק סמארטפון….

כלומר, אם כשאני חוזרת וקוראת את "דפי העד" שכתב סבא שלי בדם ליבו ב"יד ושם",

אם הבת שלי מספרת את סיפור המלטותו של סבה מצד אביה מהגטו,

אם אני עומדת פעם בשנה בנחלת יצחק על קבריהם של מי שמחלקים איתי די.אן.איי, אלה שלא ניצלו,

ולא הצליחו להעביר לילדיהם, נכדיהם את תסמונת הדור השני הקשה והמתסכלת או אפילו השלישי,

אם האחיינים שלי בעבודות השורשים שלהם שמעו איך סבא שגב שלוש שנים בעלית גג בלי יכולת

לשבת או לזוז בין אביו ודודו, וסבתו עברה את שנות נעוריה בדרך שקשה להאמין,

האם נפתלי בנט טוען שהוא וחבורתו יכולים להיות "בית", "בית אידיאולוגי" לצאצאי ניצולי השואה?

האם הוא רומז שמי שלא חווה אשכנזיות שואתית לא ימצא מקום בגבעות הטרשים של ההתנחלויות?

כי בשמאל לא יהיו בית לצאצאי פליטי השואה? כי אני מסתדרת מצויין עם יהדותי, הקשר המשפחתי

שלי לשואה והדבקות שלי במחנה השלום.

השתגעתם תגידו? השואה וניצוליה ובניהם שייכים לימין?

אגב, גם יאיר לפיד נכלל בקטגוריה הזאת של אלה שצריכים להגיע אליכם כדי להרגיש בבית?

עכשיו תתחיל תחרות  למי מהמפלגות יש "זכאות" להשתמש בשואה?

תגיד, ה ש ת ג ע ת?

בנט שואה

.

משהו חדש אכן מתחיל, והוא מסוכן אפילו יותר מהישן

.

When nothing…

.

אחד עשרה מ י ל י א ר ד ש'ח עלתה  ה"הכנה לתקיפת איראן", ככה כתוב בכל מיני מקומות היום.

גם אם הגזימו קצת ע'ע תכף בחירות, ולאולמרט יש מפלגה מועדפת,

גם אם נעגל לעשרה מיליארד.

עשרה מ י ל י א ר ד. זה באמת סכום לא נתפס.

10.000.000.000 התעופפו מתקציב המדינה.

.

כמה ילדים כמו זה שהראו רק השבוע, כאלה שלא מקבלים ארוחת צהרים חמה בבית ספר?

כמה כוח אדם נוסף בבתי חולים?

כמה תקנים יכולים להוסיף? כמה עובדות סוציאליות, פסיכולוגים בשרות למען הילד,

אחיות בית ספר, כוח סעד בבתי אבות, מורים, גננות, רופאים?

כמה מכשירי  MRI כדי שלא יחכו בתור חודשיים לבדיקה?

כמה תרופות מצילות חיים יכנסו לסל הבריאות?

כמה כיתות יבנו כדי שיהיו פחות מארבעים ילדים בכיתה?

כמה תשתיות כבישים? שוטרים? ציוד כבאות תקין?

מדינה שלא תתפרק בשלושה ימי גשם כי חברת החשמל…..?

שלא נדבר על תרבות, קולנוע, וסתם חיים טובים.

מיליארדים.

לפט

היידה ביבי, ליברמן, נפתלי וש'ס. Go home

קר במדבר

.

במדבר נורא קר, אבל ממש,

בעיקר בחורף, בעיקר בלילה, בעיקר באוהל או פחון.

.

אסי סיקורל, שכן מרשימות ובעיקר אדם ורופא עם לב ענק לעולם כולו אבל בעיקר לחסרי הישע

האמיתיים מבקש לכעשרים ילדים הגרים בנולנד הזה הנקרא הפזורה הבדווית מעילי חורף, בגדים

חמים ושמיכות.

קשה להאמין או לדמיין את המחסור בו חיים אנשים.

כשחושבים על ילדים, זה אפילו קשה יותר.

החורף כאן ונורא נורא נורא קר בנגב.

אז אם תצליחו למצוא קצת בגדי חורף, אבל בעיקר מעילים. ושמיכות זה יחמם,

גם את הלב, אבל בעיקר את הילדים האלה, שלא בחרו בחיים כלכך קשים, ובכל זאת…

.

וילדים.

Aya's hands 2000 1

"כתבו אלי" מימין למעלה, הדרך הישירה לתיבת הדואר שלי. תשתדלו, טוב?

.

תמלול תגובתה של ורדה רזיאל למאזינה שהותקפה מינית # לא להאמין

להמשיך לקרוא

בובות וגיבורי על

.

.

זוכרים שכתבתי שעד שעד שלא תראו לא תבינו… ?

כי אי אפשר לדמיין ארבעים ילדים קטנים, חודשיים עד חמש מבלים את יומם בשני חדרים סגורים,

כי בצהרים מגיעים עוד כעשרמ, חמישה עשר ילדי גנים ובתי הספר לאכול, להכין שיעורים, ללכת

לצופים ולהיות בסוג של השגחה עד שמי מהוריהם יחזור למה שמהווה בית אחרי יום עבודה קשה,

מתגמל בקושי, משפיל – כי כאלה אנחנו לזרים שחורים – ומעייף ועם מעט מעות לאוכל, גג וסכום

סמלי לפלורנס ומי שעוזרות לה..

הביקורים בגן שלה מתחילים להיות חלק מהסידור השבועי שלי,

אני לא מתחייבת אבל מנסה ומצליחה,

הילדים האלה ממלאים את הלב חום.

הצורך שלהם במגע, יחס, צחוק או משחק בכדור – ששלבתי היום עם תרגילי חשבון, בכל זאת אתם

כבר בכיתה אלף אמרתי להם והם כלכך, אבל כלכך שמחים בכל מה שהוא יותר מיחס פרקטי של אוכל

והוראות וגערות.

הם התחננו לצאת לפארק הילדים הגדולים (כיתה גימל) ופחדתי לקחת אחריות, אם יקרה משהו?

אז הסברתי ומיד שיחקנו המלך אמר ונפסלתי ראשונה והייתה שמחה גדולה.

אחרכך ראיתי את מרים בת התכף בת שלוש, צמות קלועות ועינים מחבקת בובה,

שאלתי אותה איך קוראים לבובה והיא פתחה אלי עינים מלאות תמהון ואמרה: בובה.

היא לא ידעה שלבובות יש שם, היא רק ידעה לחבק אותה,

ואז הגיעה מי שאני לא מצליחה עדיין לבטא את שמה, בת תשע, מלכת המקום, הכיתה ובקצב הזה,

גם העולם יכרע לפניה ברך ועזרנו למרים למצוא לבובה שם. הכירו נא את הבובה שירה.

ואז הגיעה קטנה נוספת וממש תלשה למרים שחיבקה את הבובה שירה ואפשר היה לראות כמה חום

ורוגע ילדה קטנה אחת מפיקה מבובה אחת והן התחילו למשוך ולריב על שירה שסבלה בשקט,

וכששאלתי איפה יש עוד בובות, הסתבר שאין.

אז ככה.

במבצעים ממוקדים אני מצויינת.

המטרה ואין מקום (גדול מדי לדאבוני) לחינוך מגדרי במציאות ההיא שם, בתחנה המרכזית,

אני מנסה לאסוף:

בובות –  אבל אמיתיות, עם עינים וידים ושער. לא פרוותיות וחיות אלא בובות שהילדות האלה יוכלו

להקשר אליהן, לתת להן שם ואני אנסה לדבר עם המאמא הגדולה כל ילדה תקבל בובה אישית שלה.

אם אתם קונים, לא ממיינים מהבית, תנסו (סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש) לבחור בובות חומות

או שחורות שער.

גבורי על – למיניהם, עדיף מגודל כף יד ולמעלה לבנים המתפוצצים מעודפי אנרגיה בחדר הזה שישבו

וילכו מכות דרך סופרמנים, מפלצות ושאר גיבורים.

כדורים  –  גומי, לא קשים כמו כדורסל, למשחקים בחדר. מסירות, מעגלים וכו.

מסדרון, שני וחצי חדרים (אחד לתינוקות) מטבח, שירותים. שלוש ארבע נשים, ארבעים + ילדים קטנים ממש. חיתולים, מגבונים, מגבות, סבון כלים, טשיו, ושאר ענייני ילדים קטנים, בשמחה, תמיד. המייל למטה.

.

chelli.goldenberg@gmail.com

.

הגברים הגיבורים של הפייסבוק

.

.

%d בלוגרים אהבו את זה: