צ'רט וייספיש ובן-ישראל # דפי עד משפחתיים

.

.

אלה דפי העד שמילא סבא שלי ב"יד ושם" בשנת 1955.

זה כתב ידו הזכור לי מפתקים ומכתבים מצהיבים בקופסאותיה של אימי, בתו הבכורה.

אני אברהם בן ישראל וייספיש מצהיר בזאת ששני אחי ואחותי נספו בשואה.

אני מצהיר בזה כי העדות שמסרתי כאן היא נכונה ואמיתית, לפי מיטב ידיעתי והכרתי.

אני מצהיר שהייתי אחיהם הבכור של דויד, פרץ ומלווינה

ומבקש להעניק לנ"ל אזרחות זכרון מטעם מדינת ישראל.

אזרחות זכרון לאנושות.

.

.רציתי להעלות את כל הדודים

והדודות ובני דודים וכל הילדים

ההם, אבל החלטתי שלא.

שלושה אחים זו עדות מספקת.

שני אחים ואחות.

דוד, פרץ, מלווינה לבית

וייספיש.

זה מה שעשיתי בשעות

האחרונות. אני מנסה לסמן לי

סימונים קטנים בימים חשובים.

. לפני שנתיים כתבתי

פוסט עם סיפורים אישיים .

השנה נכנסתי לאתר "יד ושם".

חיפשתי ומצאתי אנשים,

שמות, פנים. תאריכי לידה,

ניסיתי לאתר סיפורים ושמות

שאני מכירה.

מצאתי שם משפחה שלא

הכרתי כשייך "אלינו".

הבנתי סוף סוף למה שם

המשפחה של סבא שלי

מילדות,

היה שונה משאר המשפחה,

מדודיו, אַחֵי אביו,

מסתבר שסבארבא שלי,

עזריאל צ'רט

נקרא להתגייס גיוס חובה

לצבא הפולני,

וכדי להתחמק שינה את שם

משפחתו ואימץ את שם

המשפחה של אשתו,

ששמה מהבית היה וייספיש.

חנה וייספיש.

ומאז כל השושלת הגדולה

שהצליחו להקים, למרות הכל,

נושאת את השם וייספיש,

והענפים המשניים המשיכו

את השם המקורי,

צ'רט.

וכתבתי שמות משפחה זרים

והצצתי  לדפי-עד אחרים,

והבטתי בפנים זרות שהיו,

סיפורי משפחות אחרות,

וחשבתי שפרוייקט ההנצחה הזה

של ספילברג חשוב כלכך

ואיך אפשר להתנדב

בו ולשמוע עדויות אחרונות.

.

.

.

.

והכי התרגשתי, ככה זה תמיד, מהדבר הכי קטן, אישי.

יש סעיף מתחת לשם בדף עד שכתוב בו: שם נוסף או שם מושאל,

וסבא שלי הוסיף בכתב ידו: דובצ'יו…פוניא… מלווינה…

כינויי החיבה של אחיו ואחותו….

שיזכרו אותם כמו שהם היו לו, אחים ואחות צעירים, אהובים,

שיזכרו אותם תמיד גם בשמות החיבה שקראו להם בבית…

.
.
.
.
.
.

  .

      .

.

.

                                 ואז הוא שינה את שמו לבן ישראל………

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 01:33

    כ"כ חשוב.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 02:10

    מצאתי לך
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3703278,00.html

    אהבתי

  • אורזת  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 02:33

    דפי העד האלה, כמה סיפורים וסודות הם מסתירים. כמה הם מסגירים בפשטות הקרה והכואבת שלהם.
    פעם אולי אכתוב גם את הסיפור שלנו.

    אהבתי

  • מיכל  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 08:51

    תודה חלי

    אהבתי

  • עובראורח  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 08:58

    מעולם לא ראיתי דף עד עד עכשיו. זה צריך להכנס למערכת החינוך.

    אהבתי

  • ארנון  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 09:04

    כשאני קורא בדף עד כלשהו – ואני מניח שאת יודעת שזכיתי לקרוא מאות רבות של דפי עד בשנים האחרונות – אני תמיד מתעכב על כתב היד. האם הטקסט הנורא-הוד-והדר הזה נכתב ברעד, ואולי בבטחון? אילו מחשבות צצו במוחו של המעיד ברגע הכתיבה?

    אגב, את ההבטחה שלי לסייע לך ולאולי-קרובתך (ירדן) אני עדיין זוכר, כמובן. למיטב זכרוני, הכדור עדיין במגרש שלכן…

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 09:31

    גם לא עוד דר' אבו אל-עייש

    אהבתי

  • בתיה  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 09:57

    מצמרר, בלתי נתפס, לא אנושי. אתמול הסברתי לבתי בפעם הראשונה על השואה, וחשבתי על דפי העדות האלה, כמה הם חשובים. תודה, חלי.

    אהבתי

  • לייה  ביום 21 באפריל 2009 בשעה 16:21

    באמת חשוב מאד.
    אצלי בבי"ס כהכנה למסע בפולין עשינו השנה פרוייקט תיעוד והנצחה. כל תלמיד/זוג הנציח סיפור. אם יש של קרוב משפחה ואם אין של ניצול שרצה שינציחו את הסיפור שלו.
    אספנו המון סיפורים. שמענו המון סיפורים. צלמנו המון סיפורים. והטקס היה מבוסס על הקטעים הכי אישיים שיש.

    אין דבר נוגע יותר מסיפור אישי. ולחשוב שיש מיליונים כאלה. .

    אהבתי

  • ora21  ביום 2 במאי 2011 בשעה 13:37

    תודה, חלי. שמות החיבה, את צודקת כל כך.

    אהבתי

  • אסתי  ביום 2 במאי 2011 בשעה 14:48

    אוי
    כמעט שכפול של הדפים שסבא שלי מילא, אצלנו זה ב15.5.56, והשמות אחרים, אבל אותם כינויי חיבה, אותו כתב יפפה, אותו חיסרון מוחלט בפרטים הקטנים גדולים של איפה, מתי, איך…

    http://img403.imageshack.us/f/yadmeri.jpg/

    אני עכשיו שולחת להם תמונות, כי הגיעו לידי התמונות של חלק ממי שבשבילי הם רק שמות ובשבילו עולמות שלמים של אהבה וגעגועים

    אהבתי

  • chellig חלי גולדנברג  ביום 2 במאי 2011 בשעה 14:52

    ליד ושם את שולחת? איך?

    אהבתי

  • מירי  ביום 2 במאי 2011 בשעה 15:05

    תודה חלי. היום בפעם הראשונה נכנסתי ומצאתי את דפי העד שמילאו סבא שלי וסבתא שלי ב-1957, וגם דפים שמילא דוד של אמא שלי ב-1999, שם כתב את שם בתו, בת החמש שנספתה. כשהגעתי לסעיף – קרבה, וראיתי – אבא, נשברתי.
    עם השנים הזכרונות מתעצמים, כך נדמה לי.

    אהבתי

  • אסתי  ביום 2 במאי 2011 בשעה 15:38

    חלי,

    תכנסי לדפי העד של סבא שלך שנמצאים אצלם באתר.
    באותו דף כתוב למטה שאם את רוצה להוסיף עדות, או תמונה או מסמך את יכולה להעלות.
    אני מחפשת עכשיו לינק ולא מוצאת.
    מעניין כי רק אתמול העליתי תמונה.

    אהבתי

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: