ארכיון קטגוריה: עד כאן

הדף הורוד ואין לי מושג איזה צבע יש לגזענות

.

.

בפייסבוק של דרור פואיר היה צילום של דף ורדרד והיה כתוב שהוא חולק אתמול לפני עירוני א'.

בגלל הכחשה חלקית למשקפיים לא הצלחתי לקרוא ברגע הראשון מה כתוב – בגלל שיש כאן תלמידת

תיכון ממש טריה רציתי מאד לקרוא מה כתוב והצלחתי לקרוא את האותיות הגדולות :

"בהתחלה הכל היה ורוד" וגם: " ומה קרה בסוף?"

נו, הייתי משוכנעת שזה מניפסט נגד קיום יחסי מין בגיל צעיר מדי – מי בעדו? א נ י !! – בעד שימוש

תמיד ותמיד ותמיד לא-משנה-כמה-הוא-אומר-לך-שהכל-בסדר וזה לא קולי בקונדום, ושאר עניינים

שמחכים לי פעם, בעתיד הרחוק עד מאד. בעוד ה מ ו ן ה מ ו ן ה מ ו ן זמן.

עברה בי מחשבה שאופסס..אולי זה ממש לא הכיוון ויתכן שהאחראים לו הם הארגון נגד ההפלות הזה

-לא-זוכרת-את שמו….וכל הדרך אל המשקפיים התנדנתי בין תחושת "יפה שהם מזהירים נגד מחלות

והריון בגיל צעיר"  לבין כעס על- נזכרתי בשם – ארגון אפרת המסיונרי ומסוכן ופאנטי שעליו אכתוב

בפעם אחרת, ואז מצאתי את המשקפיים.

עכשיו תקראו..

.

אני מודה לכותבים,

היום, בזכותם הבנתי. אלה הערבים. הם ורק הם.

רק הערבים מתנהגים לנשים שלהם לא יפה, מורידים סטירות, מקנאים בטירוף…

רק הערבים הורגים את הנשים שלהם במכות, בנשק, בדקירות.

רק הערבים.

וכל הכותרות בעיתונים ומקלטי הנשים המוכות, ומוקדי החירום ואלפי נשים השקטות –

כי אפשר לשתוק בכל השפות – אלה שלא אומרות מילה ומסבירות שנתקלו בדלת הארון…..

כל אלה חיות עם ערבים ובני מיעוטים.

כ ו ל ן. הבנתי.

מה שלא הבנתי זה איזה צבע יש לגזענות טהורה, בטח שחור, לא?

.

.

ש'מעו, אם הייתי מחליפה את השפה, ואת השנה לסוף שנות השלושים……

.

בשמלה אדומה ושתי צמות, לאו דווקא זכרון משעשע מ"הלהקה"

.

.

.

מוקדש בבושה ובקשת מחילה לאופק בת הארבע שהופרדה בערלות לב ואכזריות מאביה אתמול בלילה.

*

מכל הדברים הקשים בגירושים, בפירוק משפחה, בשברון לב, באכזבות, הסתגלות, התנפצות ושאר

עניינים, הדבר הקשה מכל הוא הגעגוע.

לא שלך, לא שלו, לא זה שקשור לזוגיות שהייתה, לא זו ששייכת לכם,

הכי הכי קשים הם הגעגועים של הילד, של הילדה שלך.

ילדים מתגעגעים מדוייק. כמו לא לצאת מהפסים בציור. לא אבסטרקטי.

הם מתגעגעים למי שאיננו יותר מִלְמה שאיננו.

בימי ראשון שלישי רביעי וכל שבת שניה מתגעגעים לאבא,

בימי שני וחמישי ושני ערבי שישי מתגעגעים לאמא,

או כל סידור משפחתי אחר,

כל הזמן געגוע.

געגוע זה חמוץ קראתי פעם משפט שכתבה ילדה, חמוץ ומר, איכס.

כל הזמן געגוע למי שלא לידך.

מכל הילדים שאני מכירה ועברו את הפרידה הגדולה מהמשפחה כמו שהכירו מתמיד,

זו הטענה הראשונה שלהם. התלונה הכי הכי משמעותית.

כל הזמן געגוע, כל הזמן.

כשאני משחקת ושמחה הגעגוע מחכה בצד, לא מפריע,

אבל אחרכך הוא חוזר בדיוק לאמצע, קראתי באיזה ספר, או מכתב, או איפהשהו.

.

הבת שלנו הייתה בת כמעט ארבע, בדיוק בגילה של אופק.

שערה שחור, עיניה חומות, פוני, שער חתוך בקו ישר,

בצילום רחוק שלה מאותו גיל הן נראות תאומות. ילדה בת ארבע מתרפקת על אבא, על אמא.

הבת שלי / שלנו חיה עם אבא יומיומי, מעורב וזמין ללא עוררין, תמיד, ובפשטות ואהבה,

כמה אהבה,

ובכל זאת,

למרות השנים שעברו, דרך החיים הכמעט יחידה שהיא זוכרת, וגילה,

יש לא מעט ימים, רגעים, סיטואציות שהיא מתגעגעת למי שלא לידה,

וגעגועים,

געגועים הם חמיצות.

מי שהפריד את אופק בת הארבע מאביה הגר כאן על פי חוק, עובד ומפרנס את משפחתו,

מי שלא השכיל לראות את אופק כילדה ספציפית בת ארבע שאוהבת אוהבת אוהבת את אמא ואבא

שלה ב ד י ו ק אותו הדבר,

מי שלא יזכור לעולם שאת הפצע הפעור, הענק שנפער בנפשה של אופק ל ת מ י ד פצענו אנחנו,

א נ ח נ ו, יהודים בני יהודים רחמנים,

אנחנו שברנו לילדה קטנה אחת את החיים,

את שלמות נפשה ותמונת עולם הבטוחה שילדה בת ארבע צריכה.

אנחנו שלחנו חיילים במדים ונשק באמצע הלילה והערנו אותה ואת אמה ושמנו אותן מאחורי גדר,

ולא היינו חייבים,

לא היינו חייבים לאלץ ילדה קטנה להחתך ככה מאביה,

לא היינו חייבים.

יכולנו לחמול, להרגיש,

לחשוב על ילדה אחת כעל אופק, בת ארבע, שער קצר, עינים גדולות, אמא ואבא וילקוט ורוד לגן.

מי שלא מבין מה עשינו,

מי שלא מצא מטעמי נוקשות, ערלות לב, יהירות דתית דרך, מקום או חמלה לא לנפץ לב של ילדה קטנה,

שלא יעיז לעולם לבוא בטענות,

לעולם,

על חמלה, או על גורל ילדים אחרים,

ישראלים, פלסטינים או חלילה פיליפינים.

.

כי ילד הוא ילד הוא ילד. או ילדה.

.

.

מדים, נשק וחופש גדול

.

.

ולמה צריך חייל במדים ונשק כשיודעים שמי שמחכה בדירה הן ילדה ישראלית בת ארבע ואמה

המבוהלת? למה החופש הגדול של אופק נקטע באופן ברוטלי כל כך? והחיבוק החזק של אמא

שמבוהלת לא פחות מאופק. למה?  למשמרת עולם. מדיניות ממשלת ישראל, אוגוסט 2011

ננסי ואופק נלקחות מביתן. צילום:Rami Gud

.

.החופש הגדול של אופק

.

ומי שחושב שנשכח, טועה. יום הבוחר נראה באופק….

.

גם היא רוצה, ובצדק

.

.

.

מה שהיה כאן לפני שבוע ומה שצילמתי אתמול.

.

. זאתי, אחת ממאות אלפים, והעתיד.

לינק לעמוד התרומות הרשמי של המאבק

.

.

.

כ א ן  אפשר לתרום

ן

.

.

.

אוי מרגול, הלב שלי פשוט לא נמשך אליך

.
.
.
.
.
שבע דקות לתשע, תכף מתחילה פגישה, אני על גלי צהל כמו תמיד בבוקר,

ניב רסקין מתחיל אייטם אחרון, ככה אמור להיות קצרצר ומפרגן למרגלית

צנעני על הדיסק החדש, בטח נסגר עם היחצנים שלה:

מה נשמע? איך את מצליחה לעשות כל כך הרבה דברים…

ככה פטפוטי יחצנות בנאלים: מה את אומרת על המחאה?

לא הקשבתי במיוחד, גם שאלה צפויה בימים אלה, וגם לא היה לי ספק –

לא שהקדשתי לזה מחשבה – מה תהיה תשובתה / עמדתה של הנ"ל בעניינים חברתיים.

Well

אז ככה:

את התמלילי המלא אפשר לשמוע באתר גלי צהל, אבל עיקריו הם ש:

מרגול, הלב שלה לא נוטה אליהם, אל צעירי המאבק החברתי הזה, היא מצטערת אבל לא.

וגם שמעתי הרבה "הם": הם צחקו עליה. הם לא גרים בשכונת מצוקה.

הם.

השכל שלה מבין שהמפגינים צודקים, אבל הלב שלה לא נמשך אליהם.

היא מסתכלת על המחאה בשוויון נפש, אפילו עם קצת שמחה לאיד…

וגם: "במשך שנים מחיתי, אבל קראו לי בכיינית מקצועית. אמרו לנו

לכו לעבוד, תעשו פחות ילדים ותפסיקו לשתות עראק בתגובה".

וגם: "מי שמוחה היום זה אותם האנשים שצחקו עלינו בעבר, שלא האמינו

לנו שאנחנו עובדים קשה ועדיין לא מצליחים לגמור את החודש"

אז ראשית מרגול,

רובם לא נולדו עדיין אז ואת בוודאי לא מתכוונת לממש את הפתגם אבות אכלו בוסר

וכו', נכון? וב. אז מה? אז מה אם זו לא המחאה החברתית הראשונה, אז מה?!

.

זכותך, בטח זכותך לא לצדד במאבקים. דמוקרטיה.

אבל לא בנימוקים מעוררי שדים עדתיים בימים סוערים כאלה:

"תשמעו את חתך הדיבור שלהם" היא אומרת לווינט,

תשמעי את המילים של החברים שלך כאן –

http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=5171

תשמעי את עצמך. לא להאמין.

.
.
ואני מרגול, הלב שלי לא נמשך אליך או אל הדיסק החדש שלך.

פשוט תתנצלי.

 

נ.ב. וחוץ מזה, את לא מ א ד שמחה שיש ביכולתך להוריש לבן שלך בבוא היום

את מה שהרווחת בזיעת אפיך?

 

.

מה שג'יימס סטיוארט יכול

.
.
.
.
.
אלה ימי הזדמנות

פעם תוכלי להגיד הייתי בהפגנות ההן אני אומרת לה.

יש אנשים שלא סולחים לעצמם שבגלל חוסר חשק מקרי או עייפות חומר מהפגנות לא

הגיעו בנובמבר ההוא להפגנה שנשארה עבורם חור שחור ומצער גם בביאוגרפיה הפרטית

שלהם אני חושבת לעצמי ונזכרת בעוצמת הרגש שהציף אז את הכיכר.

אני מסתגרת איתה באחר צהרים לוהט בסלון עם פופוקורן ומזגן לשעור ערמומי

בדמוקרטיה בחסות ג'ימי סטיוארט ו"מיסטר סמית הולך לוושינגטון" שלו ושל קפרא.

אחרי שעה וחצי של עונג סטיוארטי קלאסי אני מנסחת שני משפטים לא מפוצצים

מדי – זה המינון הבטוח לפני פרצוף האמא בחייאת אני בת חמש עשרה וחצי וחופש

גדול – על יכולתו וזכותו של האחד להשפיע ולשנות, היא מהנהנת בשעמום ואנחנו

ממשיכות את הימים הלוהטים איך שלא תסתכלו על זה, של קיץ 2011.ואז הגיע אתמול.
.

.

.


.

תראו, תראו איך השלט שלה בולט שם על המסך.

אחר כך שתי אחדיות נרגשות ממה שהיה, והגדולה נרגשת גם ממה שנדמה לה שיהיה,

חזרו הבייתה. והשלט גם.
.

.

איזה קיץ, wow
.

חומצת מילים ועיתונאית אחת גם

כאן היה פוסט כועס על עיתונאית שלא אנקוב בשמה,

אין לי ספק שצדקתי בכל מילה שכתבתי,

אבל,

עברו בדיוק שבע שנים ( פחות חודשיים ),

ואין לי כוח יותר לחומצות מילים ואיבה ורעל בחיים שלי.

מחקתי את הפוסט,

משאירה אותו כזכרון.

מה קשת ליבליך תגיד על זה? אני חושבת שזו הברקה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לפעמים זה קורה. הברקה של רגע, יצירתיות ושני אנשים דעתניים ומוכשרים.

דניאל רוזנברג חילק את הביוש של קשת ליבליך של שני כהן מ"ארץ נהדרת"

ותמרי דלאל עיבדה גרפית.

מחאה מדוייקת, עכשווית ולא אלימה.

אפשר ועדיף להפיץ.

ביי – יו'ש.

.

ג'וליאנו, מי יתן

.

.

.

ג'ול היפה. המוכשר. הסוער.

הסמל לטרגדיה המשותפת של כולנו. שלנו ושלהם.

קרוע בין עמים, בין זהויות, בין שפות.

יפה שאין דומה לו. מהלך על הסף תמיד.

מי לא יכול היה לשאת את רצונו, את כעסו, את חייו ורצח אותו?

פלסטיני שראה בו יהודי?

יהודי שראה בו פלסטיני?

מי שראה לא ראה את האמת,

ג'וליאנו הוא אנחנו, הוא הם.

הוא הבלתי אפשרי שחייב למצוא דרך.

מי יתן ומותו המיותר, הטרגי, העצוב כל כך יהפך לנקודת מפנה טובה.

.

.

לפעמים הכעס מנצח, לפעמים החמלה

.

.

. תחגרו אותם. תחגרו אותם. תחגרו אותם. תחגרו אותם.

.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו מר קצב?

.

.

יוני 2007 שלום מר קצב.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

הנשים שהשפלת וביזית והכרחת וחייכת ואיימת ושלחת שליחים וקראת למשרד ונעלת את הדלת ודיברת טוב,

ודיברת רע וכפית את עצמך וחייכת והיה חשד שאנסת והמשכת כלא כלום.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

המעטות שעזרו אומץ וכח ומצפון ותחושת אני חייבת, לצאת מולך, מול נשיא המדינה ומול המערכת הגדולה,

המיומנת, העשירה, יצאו לעשות צדק עם נפשן.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

אחרי השנה הקשה והדרמטית שעברו. אחרי השיחות, החקירות, התמיהות, החשדות, הפחד, ההשמצות,

האיומים, מוסווים או שלא, הנדודי שינה, הבכי, התקפי חרדה, צלמים, עיתונאים ומה לא.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

כשכל מה שלימדו אותן על מערכת הדין במדינה מתוקנת, על סופו של הצדק לנצח, על שיוויון מול החוק לכל

אזרחי המדינה מתנפץ מול עיניהן?

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

כשהן קוראות ומבינות שבעיני החוק במדינתן, אונס שווה לנשיקה.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

כשהן נזכרות בכח ידיך, כח שלטונך, האימה המצמיתה שהשאירה אותן לידך גם אחרי שהצלחת לאנוס

ולהשפיל את גופן ובזזת את נשמתן?

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

כשהן מתחילות להבין שכח ושררה וכסף ושלטון ומנגנונים ושחיתות ופחד, אלוהים יודע ממה, וקומבינות

מצליחים לנפץ את שארית שלטון החוק במדינה שלהן?

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

כשאין להן מה להגיד לנשים במדינת ישראל שמרגישות זנוחות, ופרוצות ומותרות לכל גבר שיעשה בהן

כרצונו כי הוא כבר מבין ומפנים את ההגנה שהחוק במדינתן מעניק להן?

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

כשהן מבינות שפשעת וחטאת ולא תשלם על עוונך ופשעך, והן, הקורבן, משלם גם משלם.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

מול הילדים שלהן, הבנות גם, בנסיון להסביר איך זה קורה שהרעים כן מנצחים,

והטובים, ליבם ממשיך להשבר וסוף הצדק לנצח? לא.

לא במדינת ישראל.

איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו?

ואיך, תגיד לי, איך אתה לא מתבייש?

2006

2007

2008

2009

2010

2011

.

.

22 מרץ 2011

אתה יודע איך הן מרגישות היום מר קצב?

היום הן מרגישות אחרת. סוף דבר.


קצב, לילה אחד בכלא, לפחות, אין אפשרות אחרת

.

.

.

פרקליטיו של קצב הדגישו את עינוי הדין שנגרם לו, "המתבטא בשפיטתו על-ידי התקשורת בטרם

משפט, ובקול ההמון שיצא פה אחד נגדו". ההגנה הרבתה לדבר אודות הדמוניזציה שנעשתה לקצב

בציבור, והדגישה את "גלי השנאה והלעג שהיו מנת חלקו מזה יותר מארבע שנים, באשר אין להם

אח ורע בכל תולדות ההיסטוריה המשפטית בישראל" –

ומה הגיע לו לדעתם? מחמאות ופרס הוקרה על תרומתו למעמד האשה ולמעמד נשיא המדינה?

.

נטען כי "הפרסומים בתקשורת, ההדלפות המגמתיות, התבטאויות אנשי ציבור כולל היועץ המשפטי

לממשלה, מצדיקות הקלה מפליגה בעונשו של הנאשם, שלא זכה למשפט הוגן והגיע למשפט כשהוא

מפורק, חבול, מבוזה ומוכה". –

כי אין לדעת, ובודאי לא להושיט אצבע מאשימה. אנחנו הרי לא יודעים מי זה שהטיל רפש,

האשים בזנות, פלרטוטים, רכילויות זולות והדלפות ממה שאסור לכיוון א' הראשונה.

עוד ביקשו פרקליטיו לזקוף לטובת קצב את ההדלפות שיצאו בעניינו חדשות לבקרים, "ואשר הפכו

את חייו לסיוט". הם טענו כי "אין לו כל סיכוי לקומם את עצמו". ההגנה גם העלתה טענות לגופה

של הרשעה, ובין היתר טענה כי לכל היותר כשל הנאשם במעשים שנעשו תוך ניצול מרות,

שהתיישנו זה מכבר –

איך אפשר לטעון בעד גבר שנאשם באונס שחייו שלו הפכו לסיוט? נסו לדבר פעם עם אשה

שנאנסה, שהוטרדה כדי להבין מה זה חיים כסיוט. גם לאשה שנאנסה לא קל, לא פשוט, אם

בכלל אפשרי לשקם את עצמה, את חייה.

.

ההגנה ביקשה לא לזקוף לחובת קצב את ניהול המשפט על ידו משום שזו זכותו היסודית לאור אמונתו

בחפותו, מה גם שהמשפט נוהל על-ידי סנגוריו בהגינות. "קצב", טענו פרקליטיו, "הפך מאיש רם ונישא

לשבר כלי וכי כבר בא על עונשו באופן שמטרת הענישה כבר הושגה". הם גם ביקשו להתחשב בגורם

הזמן ובשנים הרבות שחלפו מאז האירועים ועד היום.

המדינה דורשת להטיל עונש מאסר ממושך על הנשיא לשעבר בין היתר, בשל ה"חרפה שהמיט על מוסד
הנשיאות". עם זאת, הודיעו נציגי התביעה כי יתחשבו ב"מסע העכור שהתנהל נגדו בתקשורת. יש ליתן
לגורם זה משקל לקולא, אם כי באופן מדוד". מנגד, ביקשו סנגוריו של קצב לא להטיל עליו מאסר כלל,
משום שהוא "חי מת", ואות קין מוטבע לנצח על מצחו. גזר הדין יינתן ב-8 במרס.

אני לא אדם ערל לב. אני תופסת את עצמי כאדם רחום וחנון, בעל לב רך ואמפטיה אין סופית לחלש.

אבל משה קצב הוא לא החלש בפרשה הזו.

גבר אונס לעולם אינו החלש. אדם הכופה את רצונו בכוח, במרות, בערמומיות ושררה על אדם אחר,

חלש ממנו, נשי ממנו, קטן ממנו, לעולם אינו יוכל לטעון לחולשה.

עצבנת אותי אמר הגבר המכה, אני לא אשם, זו את.

לא הצלחתי להתאפק אמר הגבר האונס, מצאת חן בעיני, אני לא אשם, זו את.

לעולם לא.

.

אני מבינה שמשה קצב חי את סיוט חייו,

אני מבינה שאיבוד כבודו הציבורי אוכל כל חלקה בנפשו, אני באמת מבינה.

אני מבינה שאפשר למצוא מידת רחמים מסויימת – בתיאוריה, אני לא באמת מצליחה, אני כועסת

עליו מדי, על מה שהרס ועיוות וקלקל במעמד נשיא המדינה – אבל בתיאוריה אני יכולה להבין

אנשים המרגישים מידה מסויימת של חמלה כשחושבים על מה שעובר עליו בשנים האחרונות.

אבל

אני מאמינה שמה שהאמנתי אז כשהכל התחיל,

כשכתבתי על פרשת קצב בלי סוף, כל הזמן. כשכעסתי, כשהסברתי לבת שלי מה קורה,

כשעמדתי בהפגנות, כשלא האמנתי שלא מאמינים להן, כשהזכרתי שיש איפה לספר.

והכי הרבה אופטימיות הייתה בי כשפתחתי את העצומה ההיא,

שדרשה בדיוק מה שצריך לדרוש גם היום, שבועיים לפני גזר דינו.

שוויון מול החוק. לכולם. פועל דחק ונשיא מדינה, מורה, מהנדסת, משורר ונשיא בנק,

כולם, אבל באמת כולם חייבים להיות שווים בפני החוק.

משה קצב חייב לשבת בבית סוהר,

הוא הואשם בעברות חמורות ונמצא אשם,

אני שמחה שהצדק יצא לאור, אני כועסת עליו, אני רוצה ומייחלת שעונשו יהיה חמור,

אני חוששת שבגזר הדין משהו יתרכך,

ואני משוכנעת, משוכנעת שגם אם מידת הרחמים תגיע, שלא בצדק, אל לב שופטיו,

שלא יוותרו לו בגלל העלבון והבושה והחרפה שירגיש, שלא יוותרו לו.

שיתחשבו במה שהעלו עורכי דינו,

כל נאשם מבקש חסר ורחמים, זכותו. חובתם.

אבל שיזכרו שופטיו מי הוא, או בעצם מי הוא היה, ואיך רמס כבוד אדם וכבוד מוסד ומדינה,

שלא ישכחו.

שיבינו שאין דרך שהאיש הזה לא ישב בבית סוהר,

ולו גם לילה אחד בלבד.

ולא כי אין לי לב.

מעל גיל ארבעים לא מתאהבים, ככה מנסים להסביר לי

.

.

.

על פי יוזמה חדשה שעלתה לדיון בדיוני הוועדה הבין משרדית לבחינת מעמדם של ילדי העובדים הזרים,

יבוצע שינוי חקיקה שיאסור הבאת עובדים זרים בתחום הסיעוד לישראל אם הם מתחת לגיל 40, או

בעצם אם בודקים את הטיעונים שבאמת-קשה-להאמין שמישהו חשב עליהם, הכוונה לעובדות,

לנשים בנות ארבעים, והרי הטיעונים:

1. על פי גורם ממשלתי בכיר, אלפי נשים צעירות, בעיקר מהפיליפינים, אשר הועסקו בסיעוד קשישים

באופן חוקי, יצרו קשר רומנטי עם בני זוג, ילדו ילדים והקימו משפחה, ובכך הפכו באחת לשוהים בלתי

חוקיים – וכידוע לנשים צעירות מהפיליפינים אסור להתאהב וללדת ילדים ומצד שני, אם קוראים

ומבינים את הסאבטכסט של הצעת החוק, אז נשים בנות ארבעים ומעלה לא מתאהבות, לא יוצרות

קשר רומנטי ולא יולדות ילדים.

2. לדברי הגורם, היוזמה להצבת מחסום גיל לעובדות זרות בתחום הסיעוד מגיע גם מתוך רצון להגן על

העובדות עצמן, שבמקרים רבים נופלות קורבן להטרדות מיניות מצד המעסיקים ובני משפחותיהם –

מכאן שנשים בנות ארבעים ומעלה לא מושכות גברים יותר ולא נופלות קורבן להטרדות מיניות….

שזה באמת עיוות המציאות, שוביניזם וטמטום שקשה למצוא משהו דומה לו ע'ע א' של קצב

כדוגמא ראשונה שקופצת לי לראש.

3. "אישה מבוגרת היא מלכתחילה אחראית יותר, מודעת לסביבתה ולנורמות המקובלות, היא יותר

מוכוונת למטרה המקצועית שלשמה היא הגיעה לארץ וכמובן שנושא הקמת המשפחה והולדת ילדים

מצטמצם משמעותית".

.

אז אם אני מבינה נכון, הועדה הבין משרדית מאמינה שנשים בנות ארבעים הופכות ללא רלוונטיות

לענייני אהבה, משיכה, מין, זוגיות, ילודה, הורות ונישואים. יפה…אני פוחדת לחשוב למה הועדה

חושבת שהן כן רלוונטיות בגיל ארבעים וחמש או אפילו חלילה חמישים…לדעתי כדאי לאסור גם

על כניסת פיליפניות עם חזיה מעל קאפ במידה C, שער ארוך מגובה הכתפיים, רגליים ארוכות

מהממוצע ולהתנות את אישורי העבודה בלבישת חגורת צניעות, והתחייבות לא להתאהב, לא

לקיים יחסי מין ואם אפשר להיות ממש בשקט אז עדיף.

.

נ.ב. אני מבינה על פי תובנות הועדה, שאני חייבת, אבל ממש חייבת, הודות למזל הגדול ויוצא הדופן

שהביא לחיי אהבה, זוגיות, הורות ומשפחה וכל זה לא תאמינו אבל-אני-נשבעת-שזה-נכון התחיל בגיל

……….

מוכנים?

שלושים ותשע וחצי.

איזה מזל, אה?

חצי שנה מאוחר יותר וכלום מזה לא היה קורה על פי הועדה הבין משרדית…..

ומה שקרה אחרי יכול בכלל לערער את התיאוריה הנחותה שלהם……:)

.

תגידו ת'אמת לפחות. אפרטהייד.

ח'כ עינת וילף:"המנדט שייך למפלגה, לא אישית לך" – תמליל הראיון

.

.

להקשיב למילים שלה ולא להאמין כמה פוליטיקה הוא עיסוק בזוי.

.

.

הנה, הראיון מ  2010מילה במילה במידה והסרטון יורד מהיוטיוב, אחרי הכל את התגובות שלי לא אשרו שם משום מה:

דואק: מה לכל הרוחות את עושה במפלגת העבודה? מה אין לך מה לעשות בחיים? מפלגה שמתפרקת? עם כלום מנדטים?
וילף:  אז קודם כל זה בדיוק מה שיש לי לעשות בחיים.אני בן אדם שמאד אוהב אתגרים.נכון שנחמד לבוא למפלגה גדולה שבה הכל בסדר
אבל יש לי יחס ארוך שנים למפלגת העבודה, אני שם, אני באה מבית של מפלגת העבודה ואני מאמינה שיש משהו לא תקין ולא בסדר
במערכת פוליטית שבה מפלגת העבודה היא חלשה.קודם כל המפלגה, את תהליך הפירוק, עצרה…המרד
דואק: מה עצרה, לא עצרה. הרי אופיר פינס הרים ידים, התייאש, הלך הבייתה אמר אני עם ראש מפלגה כזה לא רוצה להיות פה לא מעניין
אותי להיות פה
וילף: החלטה לגיטימית והוא גם עשה את זה בצורה אלגנטית. אבל מהרגע שהוא עזב ואני נכנסתי היה לי מאד חשוב להפסיק את העמימות
שהתקיימה בשנה האחרונה כן יהיה פילוג, לא יהיה פילוג, זה מאד פגע במפלגה ולא היה בריא, היה לי מאד חשוב להיות ברורה..את
היית הראשונה שראיינה אותי
דואק: בערוץ הכנסת נכון..
וילף: ושמעת, הייתי מאד ברורה לגבי כך שאנ לא מתכוונת לפלג את המפלגה, אני מאמינה שבמשטר פרלמנטרי המנדט שייך למפלגה ולא
אישית שלך.. את רואה שבעצם…כבר לא מדברים על פילוג…האופציה ירדה מהשולחן, אומנם אנחנו מתוף שפל פועלים, אבל התחלנו
כבר לעלות..
דואק: נו, באמת
וילף: זה מעט, מעט מאד אבל …אני לא מסתירה את זה
דואק:  אהוד ברק הוא נסיך חלומותיך?
וילף:   אף פוליטיקאי הוא אף פעם לא נסיך חלומותי
דואק: חוץ מבעלך שהוא נסיך חלומותיך..אוקיי
וילף:  בדיוק..נסיך חלומות במקומות אחרים
דואק:  לא, את יודעת..אומרים עליו שהוא הורס את המפלגה, אנחנו רואים את ההתנהלות שלו, אומנם הוא מקבל ציונים גבוהים יותר מכל פוליטיקאי
אחר על התפקוד שלו כשר בטחון …אז אולי שיעזוב אותנו במנוחה…איש מוכשר כל כך, מדהים כל כך..אבל הוא הרס את מפלגת העבודה,
לא יעזור כלום. שלושה עשר מנדטים ובסקרים היא ירדה לששה מנדטים
וילף:  אז קודם כל מאד חשוב לי שנחזיר את הדגש למפלגה. יש איזה נטיה בשנים האחרונות, היא גם נובעת מזה שאנחנו מאד אוהבים לעסוק באנשים,
קצת מהפריימריז, קצת מהטראומה של הבחירות הישירות ששכחנו שהפוליטיקה בישראל היא פוליטיקה מפלגתית ופוליטיקה קבוצתית.
הנטיה גם של חברי המפלגה, לא רק בעבודה להגיד הכל על היושב ראש. היושב ראש מרים, היושב ראש מוריד
דואק:  נכון
וילף: לא, אני חושבת ש
דואק:  היושב ראש הוא הקטר המוביל את המפלגנ הזאת גם בבחירות, גם בפריימריז, גם בהתנהלות בכנסת, בתוך הממשלה או באופוזיציה, כן.
וילף:   הוא לא לבד. הוא חד משמעית לא לבד וצריך להפסיק עם זה.יש לו אחריות עודפת, ואני גם תכף אתייחס אליו ישירות,יש לו אחריות עודפת,
אב בין זה לבין להעמיד הכל עליו לטוב או לרע זה לא נכון ולא בריא לפוליטיקה. האחריות היא גם של כל אחד מחברי המפלגה. לשקם אותה,
לפעול להצלה שלה. לא מפילים הכל על היושב ראש זה גם לא אחראי וגם לא נכון

עינת וילף, בעיני, לעולם לא תצליחי להרוויח את כבודך בחזרה,

לעולם תשארי פוליטיקאית, במובן הרע, הנצלני, האנוכי והמכוער של המילה.

.

בנימין, נתניהו, שלום

.

.

.

מר נתניהו שלום לך.

ברצוני להציע לך עיסקה פוליטית.

בלי פויילעשטיק. בלי דאבלמינינג. בלי טריקים, בלי ניסוחים, בלי ח-ר-טות.

ישר על השולחן: אני, שמאלנית, חילונית וקולי תמורתו: ימני, פאשיסט ודורסני.

אם תהיה נבון ואמיץ ותעיף את איווט הנורא, את האדם האלים, הוולגרי, השייך בהתנהלותו למחוזות

ופוליטיקה ישנה ואיומה, זה המתנהל מולך בגסות רוח, כוחניות ובריונות מחרידה –  הנה היום

מהממשלה שלך, אני מבטיחה לך כאן, בשבועת החולצה הכחולה שלבשתי שנים כה רבות,

שלמרות שדעותי הפוליטיות, חברתיות, ומה לא עומדות בניגוד מוחלט אליך ולמה שאתה מאמין בו,

למרות שבאופן טבעי ל ע ו ל ם, בשום מקרה ותסריט לא היית אתה ו/או מפלגתך מרוויחים את קולי,

אני מבטיחה לך,

עין בעין,

מילה של כבוד,

מתוך אמונה מלאה שהאיש הזה מזיק באופן ממשי למדינת ישראל, ליחסיה עם העולם המתוקן, התרבותי

ומכאן שמזיק לעתידה ומכאן שמזיק באופן ישיר גם לי ולעתיד משפחתי, מכאן שאני מרגישה באמת

שחובתי המיידית היא לעשות כל מה שביכולתי כדי להעיף אותו מכל מקום בו הוא יוכל להשפיע על משהו

הקשור לפוליטיקה או ממשל במדינה, מתוך כל אלה ומתוך מחשבה קרה ונסיון להגיע לסדר עדיפות נכון,

אני מעדיפה להבטיח לך את קולי  – אם מה שמפחיד אותך הוא איבוד השלטון –

תמורת ה ע פ ת ו של איווט ליברמן מהמממשלה

ומבטיחה לך לעשות כל מה שביכולתי לשכנע עוד אנשים לעשות כמוני.

נפתח תנועה: אני תמורת איווט. יהיה לנו לוגו, קמפיין, ג'ינגל. עוד תראה.

ביבי,

בבקשה,

פליזזזזז כמו שכותב הנוער, זה שעבורו אנחנו עמלים,

ביבי,

פליזזז,

תעיף אותו כבר.

די.

כמה אפשר.

בכבוד רב.

חלי גולדנברג. שמאלנית. הומנית. נגד כיבוש. בעד פשרות, החזרות והסכמי שלום.

בעד זכויות אדם, שיוויון – גם לנשים אגב – שקיפות כוללת בממשל ומוסר לאומי,

מתחייבת בזאת להצביע לך אם תעיף את ליברמן.

ולתפארת מדינת ישראל.

.

אבניבי רובוצבה לבדבר אביך שבאבניבי רובוצבה

.

.

.

לפעמים אני קוראת ידיעה ברשת, בעיתון, איפה שלא יהיה  וב א מ ת, בלי התממות לא מאמינה.

לא מאמינה שמה שאני קוראת קורה במציאות.

שיש אנשים כאלה, שמעיזים לחשוב, שלא נגיד להעיז ולהגיד מילים, רעיונות, איסורים כאלה בקול רם.

שלא נגיד בדרגה כזו שהם יכולים לכפות את רעיונותיהם המחפירים על מי שמתחתם באופן מסויים.

אזרחים, עובדים, תלמידים, ילדים, נשים…אפשר להגיע למקומות רחוקים ומסוכנים עם המחשבה הזו.

והבוקר,

בבקשה פרי מעץ הבאושים ששמו גזענות, טמטום ותת אנושיות:

מנהל בית-ספר ביפו לא מאפשר לתלמידיו לשוחח בערבית.

מאמינים? לא מאמינים? הנה, המשך ופירוט:

השיעורים בבית הספר מתנהלים בעברית, אך כמחצית מתלמידיו ערבים.

מנהל בית הספר: הדיבור בערבית אינו מנומס.

אה…לא מנומס. אולי אני טועה. אולי בעצם הוא מורה ומחנך ה ר ב ה יותר טוב ממה שחשבתי.

הנה, לא רק שהוא מלמד חומר לימודי, הוא מגדיל ראש וממש מחנך לנימוסים טובים והליכות.

סערה בבית הספר העל-יסודי עירוני ז' ביפו, בעקבות הוראה של המנהל דוד בן זוהר לתלמידים

לא לדבר ערבית בכיתות. אתמול קיימו עשרות תלמידים, הורים ותושבי יפו משמרת מחאה מול

בית הספר. הם קראו לבטל את ההוראה ולהתיר לכל תלמיד לדבר בשפתו.

השיעורים בבית הספר מתנהלים בעברית, אך כמחצית מתלמידיו ערבים. לדברי תלמידים בבית

הספר, באחרונה המורים אינם מאפשרים להם לדבר ביניהם בערבית, ואף נוזפים בהם בכל פעם

שהם עושים זאת. לדבריהם, המורים מסבירים להם כי דיבור בערבית איננו מנומס, שכן הם אינם

יכולים להבין מה נאמר.

ואנגלית או צרפתית או אמהרית או רוסית?


.

בכל פעם מחדש. לא מאמינה.

בכל פעם מחדש. נמוך יותר, עלוב יותר, גזעני יותר ובעיקר מטומטם יותר.

יאק.

ונראה את שר החינוך עובר על זה בשתיקה או בגינוי קטנטן ופורמלי, נראה אותו.

.

לפטר את ליברמן – לינק לעצומה

.

.

.

לא צריך יותר מלפתוח כל ערוץ תקשורת אפשרי בשעה האחרונה ולהבין שלאיש הזה אין גבולות.

אין גבולות לאגרסיביות, אטימות וכוחניות שיש בו.

לנזק שהוא גורם פעם אחר פעם למעט יחסים מדיניים חיובים שעדיין נותרו למקום הזה שקוראים לו בית.

עש שהוא לא יהרוס את מדיניות החוץ וירס את כל מה שהיה פעם דיפלומטיה, הוא לא יעצור,

אלא

אם

נעצור

אותו

אנחנו.

עצומה הקוראת לבנימין נתניהו  ל פ ט ר  א ת   א ב י ג ד ו ר   ל י ב ר מ ן.

גם במחיר פירוק קואליציה, גם המחיר בחירות, גם במחיר הכסא שלך,

חאלאס ביבי

Enough is enough

/

העצומה כ א ן. בואו. תחתמו

ובעיקר העתיקו את הכתובת ושלחו לרשימת כתובות המייל שלכם.

.

Enough is enough

מִלְפַנים, מאַחור ובְכל הצבעִים

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*


*ובכל זאת לסיום שתי מילים, כי הטישירט הזו כל כך מדוייקת:



*

שדרוג הצעתה של ח'כ מיכאלי בקשר לשלילת אזרחות

.

.

במשטרה סבורים כי שריפת הענק בכרמל היא תוצר של רשלנות
אך בכנסת יש מי שטוען כי מדובר בהצתה מכוונת שמבצעיה ראויים לעונשים כבדים.
במהלך סיור שערכה ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) בכרמל החרוך ניצלה חברת הכנסת את ההזדמנות
כדי לטעון כי יש להעמיד את המציתים לדין בעוון בגידה במדינה וניסיון רצח, ואף לשלול את אזרחותם.
ואני אומרת,
בואו נלך עם הרעיון הזה עד הסוף.
בואו סוף סוף נכין רשימה מי ראוי שתשלל ממנו האזרחות
ובסופו של התהליך, נגיד אותו לאנסטסיה, או לאביגדור,
מי שמשניהם שנמצא ראוי יותר לתואר, אדם נאור.
.
.
אני ראשונה.
.
.
ממי ראוי לשלול את אזרחותו:
1. מגברים הלובשים מכנסי עור. זו אכזריות כלפי בעלי חיים.
2. ממי שחושב שלאביגדור ליברמן יש לפעמים רעיונות מעניינים.
3. ממי שאונס. רגע, אני נגררת למקומות רציניים.
3. ממי שלא שומר מצוות ובגללו נשרף הכרמל.
4. ממי שרק קורא סטטוסים בפייסבוק ולעולם לא כותב בעצמו או מגיב, זה ניצול משאבי אנוש יהודיים.
5. ממי שאומר/ת סמסים.
6. ממי שחושב שחשוב שיש גדעון לוי.
7. ממי שגם דתי וגן משרת בצבא, זה מקלקל למאות אלפי אחיו החרדים את הסידור החודשי הקבוע.
8. ממי שעוקף אותי מימין ומעמיד אותי בסכנת חיים מהעצבים.
9. ממי שקונה תותים במחיר הנוכחי שלהם.
.
/
אתם מוזמנים.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
לא זוכרת מאין האיור כדי לתת קרדיט.
.
.

העתיד נשמע הבוקר

.

.

.

אתמול כתבתי בסערה את מה צפוי לך חמדת ליבי.

כל תזכורת של הטרדה, תקיפה, אונס, מציפה אותי בהרבה מאד תחושות.

בעיקר בגללי, פחות  בגללה.

בינתיים אני מנסה בכל מה שיש בי לגדל ולחנך כאן נערונת אחת שתגדל להיות אשה המודעת למי

שהיא כאדם, כאשה. שתגדל להיות אדם, אישה המקבלת את נשיותה כחלק מעצמה בדיוק כמו את

האינטליגנציה שלה, כשרונותיה, יהדותה, ישראליותה, זכותה להצביע, להביע את דעתה בכל נושא

ועניין, לדעת שמקשיבים לה ומעריכים את דעתה, ואת זכותה הטוטאלית, החד משמעית להגיד לא.

הפה שלי ברשותי למדתי אותה לפני השירים של תרצה אתר.

הגוף שלי ברשותי דקלמתי לה יחד עם מעשה בחמישה בלונים.

הבוקר קטפתי פרי קטן ומתוק:

– היה לי מאד חשוב להיות בהפגנה, תזדרזי עם הלהתלבש

– למה?

– כי זה היה חשוב

– מה?

– זה שהאשה המתלוננת נחשפת בשמה ותמונתה… נו מאוחר

– אני לא מבינה מה הביג דיל….

– הביג דיל שאת מאחרת לבית ספר

– לא אמא. הביג דיל שהנחשפה הזאת

– מה זאת אומרת?

– אני לא מבינה מה יש להתבייש בכלל? מה היא עשתה שהיא צריכה להתבייש?

– ….

–  אנ'לא מבינה במה היא צריכה להתבייש….היא עשתה משהו לא בסדר אמא?

– לללאאא

– בדיוק!

– אם חס וחלילה חס ושלום טפוטפוטפו מישהו יגע בך כמו שאסור, אנחנו נלך למשטרה……

– באארור.

.

חמסה חמסה טפו טפו טפו שלא נעמיד את הפוסט הזה ל ע ו ל ם במבחן המציאות.

.


תגובתה של עו'ד שפיגל: התביישתי חחח….לא מאמינים?

.

.

הפוסט הזועם שפרסמתי, ובו דבריה של עורכת הדין שפיגל ב"ישראל היום" , דברים שצוטטו

על ידי עיתונאי "ישראל היום" כדי להגן על לקוחה הנאשם בקיום יחסי מין, צילום והפצת

תמונות אינטימיות של ילדה בת שתים עשרה, כן בת מצווה, שבו בקשתי ממי שחושב/ת

שהמילים האלה ראויות לגינוי או לפחות ליסורי מצפון לכתוב בתגובה מילה אחת בלבד,

ת ת ב י י ש י.

 

 

.

 

.

נכון לרגע זה, אלפים רבים מאד של כניסות ו166 תגובות. 163 מסכימות עם בקשתי.

בין התגובות תגובתה של עו'ד שפיגל:

גליל שפיגל עוד   ביום 12 בנובמבר 2010 בשעה 13:10

  • לו היית עוקבת אחרי הדברים היית מבינה שהאמירות היו פרי הכותב והוצאו מהקשרם ועל כך
    הוגשה תלונה למערכת העיתון ,הדברים שנאמרו לו היו כדלקמן מרשי חטא בהבנת האיסור
    בלקיים יחסים עם קטינה ועל זה יענש בבוא היום כשנשאלתי לגבי שימוש בכוח עניתי זה היה
    בהסכמה ללא כוח אך זה לא מקהה מעניין האינוס זה עדיין אינוס מבחינה משפטית הכותב עשה
    באמירות כטוב בעיניו ויש לי להצער על כך ובקשר אלייךולמעשייך ימים ידברו צר לי שירדת
    כל כך נמוך מבלי לבדוק את הדברים תחילה

 

אז עכשיו אני מחכה לראות, להווכח ולהבין מתי הוגשה תלונה, לאיזו תחנת משטרה,

ואם העיתונאי ש"האמירות היו פרי כתיבתו" והוציא דברים מהקשרם יתבע על ידה, שהרי יש

הבדל בין תלונה לתביעה, לא? ואם הזיק, שתתבע אותו.

אבל,

תאמינו או לא,

לא בגלל זה הפוסט הזה נכתב.

הפוסט הזה נכתב בגלל תגובתה של הגברת גליל שפיגל לבלוגרית אחרת, לריקי כהן.

ריקי שלחה לגברת שפיגל הודעה בפייסבוק עם מילה אחת, תתביישי ולינק לפוסט שלי.

נחשו מה הייתה תגובתה, לא תאמינו,

נשבעת שלא תאמינו.

מוכנים?

הנה:

.

.

 

תשובתה של הגברת שפיגל:

.

.

.

.

.

.

נאלמו מילים מפי. זה לא קורה לעיתים תכופות.

היא מתביישת, חחחחח…….

.

 

זכותם הדמוקרטית. קישור לעצומה

.

.

.

יוצרי קולנוע מצטרפים לאנשי התיאטרון המאויימים

נפתחה בתאריך 10/11/2010

.

מספר חברי כנסת ושרים ממפלגות \"ישראל ביתנו\" ,הליכוד וגורמים אחרים בימין, קוראים בימים אלו

להפסקת מימון אמנים ויוצרים אשר קראו השבוע להחרמת היכל התרבות באריאל.

איומים נוסח קריאותיהם של חברי כנסת אלו אינם מפחידים אותנו.

***

התרבות הישראלית ומימונה אינם מקל וגזר.

מימון התרבות הוא אחד ממאפייניה של מדינה דמוקרטית, לא כלי לאיום והשתקת אזרחים.

תרבות אמורה בין היתר לשקף את המציאות בה אנו חיים על כל בעיותיה ולא לשמש שופר תעמולה

למשטר זה או אחר.

***

סרובם של אנשי התאטרון, כאזרחים ישראלים, להופיע באריאל שאינה בתחום הריבונות של מדינת ישראל

הוא זכותם הדמוקרטית. לא ייתכן שהתנגדות למפעל ההתנחלויות, המשותפת לחלק ניכר מהציבור בישראל,

הפכה להיות דעה בלתי לגיטימית, הגוררת הפסקת מימון, הכפשה והשתקה.

***
אנו החתומים מטה, אנשי קולנוע וטלויזיה, מצטרפים לאנשי התיאטרון ולתומכיהם בסירובם להופיע באריאל.

יחד איתם נעמוד על זכותנו וחובתנו האזרחית והמוסרית להביע את דעתנו ולפעול על פי עמדותינו הפוליטיות

וצו מצפוננו ובכך לנסות להשפיע על עתידה של מדינת ישראל.

.

ל ע צ ו מ ה

.

.

.

.

.

.

.

 

 

 

זהירות, תכף חושך.

zvhru

עורכת דין שפיגל: אין-גבול-לכיעור-שבמקצוע-שלך

.

.

עדכון: יש המשך לא באמת יאומן לפוסט הזה, כ א ן אנא קראו אותו רק אחרי שתקראו את זה הנוכחי.

.

הקדמה: עורכת הדין גליל שפיגל שמייצגת את אחד החשודים מבין בני טובים בני 18

מיישוב בגליל שנעצרו שלשום במשטרת קריית שמונה בחשד שקיימו יחסי מין בהסכמה

עם ילדה בת 12 מאותו יישוב שבו הם מתגוררים והפיצו תמונות אינטימיות שלה בטלפונים

סלולריים וברשתות חברתיות אמרה ל"ישראל היום" : "הכל נעשה בהסכמה. מרשי

הבין שהילדה נותנת אז למה לא לקחת.  מדובר בבן טובים ותלמיד מצטיין שהיה

אמור להתגייס בקרוב ליחידה מובחרת בצה"ל.

עוד הוסיפה הסנגורית: "לצערי מדובר בילדה שכל האזור ידע שהיא נותנת והיו כאלה

שניצלו זאת וקיימו עימה יחסי מין ללא כל מאמץ. אפשר להבין את המצב הנפשי הקשה

שבו היא נתונה אבל גם החשודים מצטערים על מה שקרה וההורים שלהם בהלם. הם

לא מבינים איך נקלעו למצב הנורא הזה.

אחרי שהשמועה עשתה לה כנפיים הגיעו לילדה גברים מכל האזור שעשו בה כרצונם.

מרשי מכחיש שמסר את שמה לאחרים.

כולם ידעו ובאו.

זה עצוב ואני מקווה שבקרוב היא תזכה לטיפול מקצועי שיוציא אותה לדרך חדשה."

.

.

.

.

.

הבנתי.

הוא בן טובים ותלמיד מצטיין ומתגייס ליחידה מובחרת וגם מצטער וההורים שלו בהלם,

wow

והיא? היא ילדה קטנה ונותנת ש כ ו ל ם ידעו וזיינו לא רק הלקוח המתוק שלך

wow

כולם? מה את אומרת? כולם?

כולם זה כולם, אין מה להגיד. אם כולם אז זה בסדר,

נו מה, כולם זה כולם. וילדה נותנת זה ילדה נותנת.

.

תגידי עו'ד שפיגל,

מי זאת בצילום, עדכון: הורדתי את הצילום, בעוד ארבע חמש שורות?

מצאתי את התמונה שלה באלבום הפייסבוק שלך,

דוגמא ללמה כדאי לסגור חשבון לחברים בלבד אגב,

ותמונה מאד דומה מצאתי בתמונת הפרופיל של הפייסבוק שלה.

מי היא?  בתך? אחייניתך? אחותך הקטנה?

את בטח אוהבת אותה מאד, וגאה בה. היא יפייפיה בעיניך.

עומדת בבגד די חשוף, בפוזה שיש גברים שיקרא לה פתיינית.

..

עכשיו בואי נעשה תרגיל .

דמייני את השם שלה במקום השם של הילדה שהשתלחת בה באופן כל כך

מכוער ודורסני כדי להגן על הלקוח שלך, זה שאת לא מכחישה כנראה

שקיים יחסי מין עם ילדה קטנה, אלא מתרצת את המעשה השפל, הנבזי הזה

כי  כ ו ל ם. כולם.

בואי נלך רחוק יותר,

בואי.

בואי דמייני ילדה שאת מכירה "נותנת".

או יודעת מה? בואי נדמיין שאומרים עליה שהיא נותנת. א ו מ ר י ם עליה.

כמו שאת אומרת על ההיא שנתנה אז למה לא לקחת.

בואי נדמיין שזה מה שמישהו היה מעז להגיד על מישהי שאת מכירה, אוהבת,

רק אמר, לא כי זה קרה חלילה,

סתם כתרגיל מחשבתי.

בואי נדמיין את הצילומים שלה, של הבת שלך, אפילו מבוגרת משתים עשרה,

חשופה, בטלפונים של החבר'ה או באינטרנט.

את כל האזור יודע.

בואי נדמיין, בואי…..

ועוד לא נגענו בעובדה שהילדה הפגועה בת שתים עשרה,

בת כמה הבת שלך?

לכי כמה שנים אחורנית

ועכשיו,

כשהגוף שלך מכווץ, הנשימה שטוחה ומבוהלת, והלב שלך משותק בבעתה,

עכשיו

אשה, עורכת דין חייכנית ומטופחת כפי שבחרת להראות את עצמך,

.

.

.

.

.

.

עכשיו תתביישי.

.

הנה העיתון והציטוטים

.

ולא שכחנו את עו'ד רובינשטיין שטען שהנאנסת בכתה משום שהמגע המיני היה מאכזב בלתי מספק, זוכרים?

.

אני מקווה שתביטי ותקשיבי ללינור אברג'יל האמיצה בנשים בסרטון המצורף,

אולי תביני את עומק המעשה שלא יעשה שעשית בילדה ההיא,

ואני מקווה שמי שמרגיש/ה כמוני יוסיף כאן רק מילה אחת. ת ת ב י י ש י.

.

.

.

מחאה

.

היום

רחוב רוטשילד 16, תל אביב, מוזיאון ת"א הישן

היום (יום א) בשעה 15:30 אנו מכנסים אספת מחאה של הציבור הרחב יחד עם אנשי רוח ואמנים נגד שיטפון החקיקה הגזענית המקודמת בכנסת במושב שיפתח מחר, ונגד הצעת חוק "האזרחות" הליברמני שיעלה היום לדיון והצבעה בישיבת הממשלה היום.
אספת המחאה תתקיים ברחוב רוטשילד 16 במוזיאון ת"א הישן, אתר הכרזת מדינת ישראל, על מנת להדגיש את התהום הפעורה בין ערכי היסוד של המדינה לבין החזון הפשיסטי אליו מכוונים ראש הממשלה וחברי ממשלתו.
בין האמנים ואנשי הרוח שיגיע…ו חתני וכלות פרס ישראל, השחקנית חנה מרון, פרופ' ירון אזרחי, פרופ' גבי סלומון, פרופ מנחם ברינקר, האמנים דני קרוון ודוד טרטקובר והסופר יורם קניוק.
הסופר ספי רכלבסקי ופרופ' ירון אזרחי יציגו במקום את "הצהרת העצמאות מפשיזם" שניסחו, שתוקרא באולם בו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה:
"מדינה הפולשת בכפייה לתחום המקודש של מצפונו של היחיד האזרח, ומענישה אותו אם דעותיו ואמונותיו אינן דעות השלטון ואינן תואמות את "אופי" המדינה – מפסיקה להיות מדינה דמוקרטית והופכת למדינה פשיסטית.
אנו, אזרחי ישראל שהתכנסנו כאן, מכריזים בזאת שלא נהיה אזרחיה של המדינה המתחזה לישראל ושמפירה את מחויבותיה הבסיסיות לעקרונות השוויון, החופש האזרחי והשאיפה הכנה לשלום שעליהם קמה המדינה.

כלימה ועצב אין סופי.

יורם קניוק בעצרת נגד חוק האזרחות: "להתמרד נגד החוקים האלה"

המשתתפים בעצרת אנשי הרוח בתל אביב נגד "החקיקה הגזענית בכנסת" הקריאו מגילה אותה כינו

"מגילת העצמאות מפשיזם". הסופר יורם קניוק אמר כי "אם לא ניקח את הדברים בידיים, אנחנו

צפויים לכיליון. צריך להתמרד נגד החוקים האלה". פרופסור ירון האזרחי, מהמחלקה למדע המדינה

באוניברסיטה העברית, אמר כי " ישראל מידרדת מחזון של מדינה דמוקרטית למדינה פשיסטית.

או שילדינו יעזבו את המקום הנורא הזה, או שיהיו בבתי סוהר, או שיילחמו ברחובות כמו באיראן".

.

ויש עצומה נגד הצהרת הנאמנות הגזענית הזו

לוקיישנים חמים בחו'ל

.

.

.

זה מה שהופיע לי בצד הימני בפייסבוק הבוקר:

דרושות בנות שאוהבות לכיף!

דרושות בנות בלבד לעבודה בלוקיישנים חמים בחו"ל –

שכר בסיס מובטח , שכר מעל הממוצע .טיסה + מגורים עלינו .

Like

אני נוקשה עד מאד בענייני מודעות זנות ו/או פיתוי נשים צעירות לעבוד בזנות,

ולמיטב הבנתי, זו מודעה הקוראת / מפתה בערמומיות נשים צעירות לעבוד בזנות.

למרות שכמובן יש שיגידו שהכוונה לעבוה בחופי ים בקיץ ע"ע לוקיישנים חמים…..

לא מצחיק.

הנה זה מתחיל גם בפייסבוק.

מודעות כחולות. בינתיים בעדינות. עוד חודשיים עם איורים מפורטים.

ותוך חודש עמוד הפייסבוק שלי נראה כמו הדפים האלה עם המודעות הקטנות והשדיים הגדולים ב"העיר".

.

אני ילדה גדולה,

וחוץ מהחוסר רצון שלי לטינופת מול העינים – ומודעות של זונות, נשים כגברים – הן טינופת בעיני,

אני יכולה להסתדר עם זה.

לא שאני מבינה את הפילוח של המודעה הזו במקרה שלי.

אבל אני לא אסבול אם אראה מודעות מסוג פורנוגרפי בעמודים של ילדים ובני/בנות נוער.

אם אראה, אפנה למשטרה או לקדמן או לאן שתגידו לי שאפשר.

.

אבל כמה ילדות בנות עשרים אחרי הצבא יפלו במלכודת המילים היפות והמפתות האלה,

המבטיחות כיף, משכורת גבוהה וקבועה, טיסה ומגורים ובעיקר "שיהיה חם"?

דרושות בנות שאוהבות לכיף!

דרושות בנות בלבד לעבודה בלוקיישנים חמים בחו"ל –

שכר בסיס מובטח , שכר מעל הממוצע . טיסה + מגורים עלינו .

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

נורא.

.

400 . נחשו באיזו שפה

.

.

ג י ר ו ש.

Expulsion

Vertreibung

Wydalenie

Pengusiran

Pagpapaalis

Expulzare

طرد

驅逐

Kovulma

Trục xuất

עקספּולסיאָן

Expulsión

Высылка

Utvisning

การขับไล่

Uitsetting

הסטוריה יכולה להבהיל, להפחיד או ללמד.

.

.

.

.

.

.

.
.

"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ

כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

.

.

לכבוד הגב' שרה נתניהו כך מתחילה העצומה

.

.

זה נוסח דברי העצומה שהתפרסה היום. בסוף יש קישור:

כבוד הגברת שרה נתניהו.

הגברת נתניהו – באין מוצא אחר ולפני שהרע והנורא יעשה – אנו, אזרחי ישראל, ללא הבדל דת, גזע ומין

ומכל צידי הקשת הפוליטית, פונים אלייך כמוצא אחרון.

בהיותך פסיכולוגית חינוכית ופסיכולוגית ילדים מומחית, בוודאי תביני את גודל הטראומה והזעזוע שכבר

עברו ,עוברים ויעברו כל אותם ילדי  זרים העומדים בפני גירוש  על לא עוול בכפם, וכמובן משפחותיהם.

להזכירך, הגברת נתניהו:

מדובר ב-400 ילדים בלבד שנולדו כאן ואשר אינם עומדים בתנאים אשר נקבעו ע\"י הוועדה שהוקמה לצורך

גיבוש הקריטריונים לגירוש.

לב כל יהודי, בוודאי אבות ואמהות, נרעד ומתקומם נוכח המילה הנוראה \"גירוש\"הרודפת אותנו במודע ושלא

במודע ומרחפת על ראשינו כלהב החרב המתהפכת. שהרי, המדינה היא שאפשרה לדברים להגיע לאן

שהגיעו ועתה היא מנסה לתקן תוך מעשה עוולה לא יהודי, לא הומני עד כדי לא אנושי.

נודה לך כאיש אחד לו תעשי כל שלאל ידך בכדי למנוע ולבטל את רוע הגזרה.

אח\"כ שישבו מי שנדרשים לכך על המדוכה ויעלו פתרונות אפשריים.

במחילה, הגברת נתניהו – הצילי את הילדים הללו מגורל רע ונמהר. הזמן קצר עד למאוד.

תודה מראש

בשם כולנו

זוהי לשון העצומה ו כ א ן חותמים עליה.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אולי העצומה הו, הפונה ישירות אל שרה נתניהו תצליח להזיז ולשנות.

כבר היו דברים, לא?

.

עקדת נפשות צעירות

.

.

מלאתם מצווה פרו ורבו. ילדת. הנקת. חיתלתם. ניגבתם פה. ניגבתם טוסיק. חינכתם. למדתם "מודה

אני", שלחתם לחדר או לגן, הלכתם איתם לבית הכנסת, לימדתם יראת כבוד,  והעיקר, אהבתם את

הילדים שלכם. אני משוכנעת שאהבתם. שאתם אוהבים.

תגידי. תגידו.

איך, איך יכולתם להרשות לילדים שלכם, לילדות, לפעוטות בני שנה ושנתיים ושלוש להגיע היום אל

הגהינום שהיה שם?

לא ידעתם מה יהיה שם?

לא חשבתם שעשרות אלפי אנשים, מצלמות, תקשורת וקיץ. איזה קיץ.

חם כמו שרק יום קיץ לוהט יכול להיות ואת, את הרשת להביא אל תוך התופת הזו את הילדים שלך.

ילדים רבים נפרדו מהוריהם בדמעות.

במתחם עמדו לפחות 20 ילדות בגיל בית-ספר יסודי כשהן בוכות "אני רוצה, אני רוצה את אמא".

האבות ניסו להרגיע, וחיבקו אותן. יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, תיאר את הסיטואציה כהזויה:

"בנות קטנות נפרדות מאביהם שלא עשו דבר. זה מחזה נורא שמתאים למשטרים אפלים בהיסטוריה,

לא למדינה מודרנית".

.

מה חשבתם על אהבה?

אהבת הורה לילדיו? שככה זה אהבה?

שבגיל שלוש ילד יכול להבין את המהלך הזה?

בלי קשר לצודק לא צודק, בלי קשר לדעה שלי או שלכם,

בלי קשר לכלום חוץ מאחריות. ואהבה כמובן.

אהבה אתם קוראים לזה?

מי שמעמיד את הילד שלו, בכוונה תחילה, בידיעה ברורה כמה נזק ואיזו טראומה עלולה נשמתו

של ילד קטן לעבור בארוע כל כך אלים וטראומתי לא ראוי להקרא הורה.

על החינוך שלהם על פי דרככם אתם נלחמים?

ומה עם אהבה תגידו?

חינוך או בטחון באמא ואבא?

חינוך או חוסר צלקות רגשיות הנגרמות בידיעה ברורה?

חינוך או ניצול ושימוש בילדים התמים שלכם לצורכי תקשורת ומניפולציות רגשיות?

אהבה אתם קוראים לזה?

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

להמועצה הלאומית לשלום הילד יש לטעמי סיבה מוצדקת להגיש תלונה נגד ההורים שהעבירו

את ילדיהם הקטנים את השעות האיומות האלה היום אחרי הצהרים. כל בר דעת, שלא נגיד,

מי שטובת ילדיו בראש מעייניו, יכול היה להבין שארוע סוער, המוני, מלהיט וטראומתי שבו

הוריך או אמך עוזבים אותך – לתפיסת ילד קטן – הוא בגדר גרימת נזק ממשי לנפשו.

או שאולי אצל החרדים האשכזיים מעמנואל רק לימוד עם ילדות ספרדיות גורם נזק לנפש ילדיהם?!

.

אני מבקשת סליחה

.

.

אני כל כך מצטערת.

כבר בזמן אמת הצטערתי, אבל אחרי ששמעתי וקראתי וראיתי מה קרה בהפגנה,

יסורי המצפון התחזקו ממש.

אני מבקשת סליחה.

מתנצלת מעומק לבי, בכל ליבי.

אני כועסת על עצמי כל כך. על שנתתי לעצמי מנוחה, מסויימת, מהדריכות,

מלהיות על המשמר. מלדאוג, באמת, באופן מעשי לעתיד של הבת שלי, של הילדים שלנו.

מהעובדה שנתתי לגאוות היחידה שלי לדעוך בלי להלחם עליה יום יום.

על שעובדות חיים, סידורי חיים בורגניים ועצלות רגעית עצרו ומנעו ממני להשאר דרוכה.

על העובדה שלא הגעתי להפגנה הערב.

אני מלאת בושה, אמיתית.

התבלבלתי לרגע, שקעתי ביום יום וברגע

ודהתה ההכרה שעכשיו הוא הזמן.

עכשיו הזמן להתחזק ולהראות נוכחות שמאל גדולה וכנה ונשמעת. נשמעת בעוצמה ומספרים.

אני מבקשת סליחה.

ומבטיחה, לעצמי, לילדה שלי, למי ששותף ומזדהה,

שזה לא יקרה שוב לעולם.

.

סערה מתרחשת.

מהו כינוי הגנאי הנוראי ביותר שמצא לי גבר אחד?

.

.

טוב, אני מכירה אתו שנים ארוכות,

הוא היה נשוי לחברה טובה שלי והיה חבר של אהוב גדול שלי,

שניהם עזבו אותו.

הוא בקש ממני חברות בפייסבוק והסכמתי למרות שהססתי מעט.

הוא הגיב לא מעט, לפעמים במעט רשעות, לפעמים סתם.

היום כשהתעוררנו כולנו אל יום סוער מלא רגש מכל כיוון אפשרי,

ימין ושמאל, שמאל וימין. כולם סוערים ומתווכחים ברשת, בפייסבוק ואיפה לא.

כתבתי את הסטטוס הבא:  מנהיגות – אם נהיה נדיבים לקרוא להם מנהיגים לחדלי אישים אלה
המנהלים לנו את החיים – מטומטמת.

אחרי כמה שעות,תגובתו: מזמן ידעתי שאת לא ראיה לחיות כאן או להיות מי שנמנת על חברי
ביי מיס זקנתה מבישה את נעורייה

ואכן, מחק אותי מחבריו.

אם הופתעתי מאלימות תגובתו? לא באמת. מאד הופתעתי מהכיעור שבה ומעניין הגיל.

בכל פעם מחדש אני מופתעת ולא מבינה, כמו אז, אני, עדיין, לא מצליחה להבין למה איזכור גיל

אמור להעליב, להקטין או לפגוע? למה כמעט תמיד כשהוא מופנה כעלבון הדבר קורה מול נשים?

למה אנשים מניחים שאשה תפגע מהערה על גילה, יופיה, גופה יותר מאשר מהערה על מוחה,

כשרונה או אופיה.

ואז כתבתי סטטוס להוצאת קיטור, בכל זאת פייסבוק, בשביל זה הוא שם: אז זה מה שקרה היום:
xxxx xxxx שהרבה רגעים דרמטיים בחייו חוויתי בזכות האשה המופלאה לה היה נשוי
עשה ככה: גם מחק אותי מחבריו וגם קרא לי זקנה….
וואלה, שווה להיות שמאלן, אתה
מגלה מי הם האנשים שאתה מכיר ברגע האמת, לא ככה?

וזהו. נגמר. הלכתי להקרנה של "פעם הייתי", חזרתי הבייתה ומהסקרנות הלכתי להציץ אצלו,

לא חשוב איך….תראו מה מצאתי. אוצר ממש.

נחשו,
נחשו מה הכינוי גנאי הכי הכי איום ונורא שגבר לא צעיר – בכל זאת רק ארבע חמש שנים פחות
ממני:) –  כמה-שלא-ישתדל, תל אביבי, נאור כביכול, מוכר אשליות פרסום סקסיסטיות ורדודות ,
מנסה על כל פנים, לא כל הנשים נופלות בפח – יכול למצוא לשמאלנית יפת נפש שכמוני?
בבקשה, הסטטוס העכשווי של xxxx xxxx:
היום נקיתי את רשימת חברי בפייסבוק והיגלתי כל מיני קשישות לא רלוונטיות וופלצנים צדקנים
לכיוון עזה. עכשיו אשלח להם סיוע הומניטארי.

כינויי גנאי רלוונטים למחלוקת האידיאולוגית, פוליטית שביננו, ענייניים. קשה להאמין לא?
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
נ.ב. כתבתי את שמו, בטח כתבתי, אחרכך החלטתי שאין לי כח למלחמות עולם ועברתי לאיקסים.
לוותר לגמרי לא יכולתי. העניין העקרוני הזה שקשור לגיל, יותר של נשים כמובן, הוא כל כך
סקסיסטי וירוד ורדוד ונמוך על ריק ובעיקר מבוהל כנראה שהגיע הזמן לעשות לזה סוף.
.

מי היה מאמין, גם אנשים מצליחים, עשירים, יפים או מפורסמים מסוגלים לאהוב באמת….

.

זה פוסט שנכתב מזמן, לפני התקפת הרעל וצרות העין והחשדנות והציניות מול עשירי ארץ ועולם.

.

כותב רועי צ'יקי ארד בבלוג שלו בין היתר על יעל אבקסיס, עושרו של בעלה ורכישת "שחרות"

– מקום קסום במיוחד – חגגתי שם יומולדת חשוב חשוב לא מזמן – כך:

"גם כשאבקסיס תזדקן, ודואק ינטוש אותה לטובת בחורה חדשה בת 20, האם היא תבין

שהוא רק לקח עליה סיבוב בשביל העסקים? ככה זה אנשי עסקים – צריכים להפטר מתישהו

מהסחורה"

זה נורא מה שכתבת.

נורא ומתנשא ומזלזל ורדוד וסטריאוטופי ובעיקר אגב, בנאלי כמה מעליב.

.

מכיר את אבקסיס? את בעלה? את סיפור הכרותם? אהבתם?

מכיר או חורץ דין ומתיימר לדעת ולהבין על פי סיפורי רכילות באינטרנט או פירוט נכסי נדל"ן

הרומן הרומנטי.

מליונר. שחקנית. זהו. הבנת ה כ ל.

מי צריך לזכור שגם אנשים עשירים הם אנשים.

מי רוצה לזכור שגם אנשים עם כסף, הרבה כסף, המון כסף מתאהבים באמת. מפליא אה?

איך הם מעיזים גם להיות עשירים וגם להיות עם לב, חוצפה אה?

הנה כתבת: אנשי עסקים ככה הם, צריכים להפטר מתישהו מהסחורה, כלומר, לתפיסתך,אנשים

עשירים מתייחסים לנשים שלהם כאל סחורה. קומודיטי.

מכונית חדשה כל שנתיים, אשה חדשה כל עשור.

אתה לא מרגיש שהגזמת? שחטאת בחטא היוהרה וההתנשאות המשוררית-תל-אביבית?

כי אני חושבת, ומרגישה שחטאת גם חטאת.

שיש נטיה בימים האלה, העכשוויים, לנטור ולשפוט בחריפות כל ג'יפ ארבע על ארבע ושעון ברייטלינג

כאילו נקנו על חשבוננו אנחנו. להאשים בנובורישיות, רדידות ואינטרסים כל בעל ממון. לחשוד בכל

מי שתורם או עושה למען הקהילה לאו דווקא מדירת שלושה חדרים ומשכנתא. להיות חשדנים.

אני בניגוד אליך מאמינה באנשים. גם באנשים עם כסף.

אני לעולם, בחיי, לא חושבת שמה שיש להם הוא על חשבוני, הייתי רוצה שיהיה לי יותר, בטח שהייתי.

אבל לא בגלל שלהם יש, אלא בגלל שאני רוצה.

אני מאמינה באנשים. גם עשירים.

אפילו אהבתי כאלה בחיי. ממש אהבתי.

ולא תאמין,

הם גם מתאהבים ממש. ברצינות. עם כל הלב.

באמת,

כמה מפליא. ה ם מ ת א ה ב י ם.

גם בְּשחקניות, לא רק, גם בַּנשים שמאחורי התארים, המקצוע, התמונות והיופי.

גם אנשים עשירים, ממש עשירים תתפלא, מתאהבים באנשים ממש, לא רק בסטריאוטופים.

גם אנשים עם כסף הם אנשים מסתבר, עם רגשות, יכולת להפגע, להעלב, לכעוס, להרגיש, לחיות.

הם לא מכונות חישוב קרות עם מכונת קידוד אינטרסים במקום לב:

במי כדאי לי להתאהב השבוע..? מי תראה טוב לידי?

אתה ב א מ ת מאמין שאנשים בוחרים כך בני או בנות זוג? בחישובים קרים ואינטרסים?

אם אתה מאמין שכך, אני מרחמת עליך באמת. זה בטח עצוב לחיות בהרגשה כזו.

וגם,

גם נשים יפות מתאהבות ממש אגב. לא רק בגברים עשירים. גם במשוררים תל אביבים החוטאים

בנאליות, אבל גם בגברים עשירים, או חכמים ממש, או נמוכים, או קרחים…יש כל מיני , אתה יודע…

אבל גם בגברים עשירים אפשר להתאהב ב א מ ת. שתדע לך. גם.

זה נורא מה שכתבת צ'יקי.

אני לא מכירה אותך ונראה לי אדיוטי לקרוא למישהו שאני לא מכירה במין שם מתקתק שכזה,

שתדע לך שעשית מעשה מכוער, מקטין, מעליב, חוטא בדעות סטריאוטיפיות ורדוד.

אם היית כותב על בחירת הנדלנים של דואק, זכותך

על מקור כספו שנראה לך עמום מדי, על שעונים בעלות משכורת שנתית של פועל יצור, הייתי

מתווכחת איתך על זכותו לעשות בכספו כרצונו, אבל מבינה את טענתך, על קירבת ההון לממשל,

על הרבה דברים בנוגע ל"אנשים עשירים" הייתי קוראת ומבינה יותר או פחות אבל בודאי לא  נזעקת

ממעמקי הזה-לא-בסדר הנעוצים בי חזק וכועסת כל כך –

אבל, האצבע שלך שתקתקה בקלות והצביעה על אהבה ורגש כנגועים ונפגעים ומונעים מכסף,

על זה נזעקתי, על זה אני כועסת,

כי העולם לא בנוי רק על אינטרסים, אפילו שגם.

ולכתוב, אפילו בבלוג אי שם בבלוגספירה הישראלית, משפט נחרץ ושיפוטי ומקטין ובאופן כללי

מגעיל  על אשה, בעצם שני אנשים, זוג נשוי עם ילדים, זה מעשה לא ראוי ונמוך קומה.

נ.ב.   הפוסט הזה חסר אינטרסים למרבית הפלא. אני לא מכירה את בעלה של יעל.

מעולם לא פגשתי אותו.

אני מכירה אותה כמובן. מחבבת אותה וחושבת שגרמת לה, ולבעלה, עוול בכתיבתך.

.

.

.

.

.

.

.

נ.ב.ב. חיבבתי אותה אגב גם כשהייתה נשואה לבחור צעיר וחסר כסף ……

.

עמיר בניון מסמן אותי כאוייבת

.

.יום לפני יום הזכרון זה מה שיש לעמיר בניון להגיד.

אני במקומו, גונזת את השיר ומתנצלת  על הפילוג, והסכסכנות והאלימות שבמיליו.

.

"אני אחיך" / מילים ולחן: עמיר בניון

.

אני שומר לך על הזהות

אני מנסה לשמור לך ולי ולנו על הזהות ש ל נ ו

אני מגן לך על הילדים

אני מגנה, מנסה, על הילדים שלנו ויושרם ועתידם המוסרי ולא מוותרת

אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך

אני  שומרת על המשפחות שלנו וזהותן היהודית/ישראלית /עכשווית

ואתה יורק לי בפנים

ואתה, עמיר בניון יורק לי בפנים בזה הרגע עם המילים שלך

אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ

אלא רק את אמיל

אתה בא והורג אותי מבפנים

וקורא לי אוייבת ועוכרת ישראל

לא ראיתי את אמא כבר חודש

לא את בני לא את ביתי לא את אשתי

רוצה שנשווה מילואים ושרות צבאי, באמת רוצה?

אני מסתער תמיד קדימה

עם הגב שלי אליך

אני מסתערת לשלום, למוסר ולעתיד טוב ושקט

ואתה משחיז את הסכין

אני וסכין? תקרא את המילים שכתבת בניון

יותר מכל, המחשבה הזאת שורפת לי את הנשמה

גם לי עמיר, גם לי

ואתה, איך אתה עוד לא מבין

אני אחיך, אתה אויב

אני לא קוראת לך אויב

אולי לא אח לדעה, לדרך פוליטית, אבל לעולם לא אויב. לעולם.

וזה אולי ההבדל ביננו

אתה שונא אותי אני אוהב

אני לא שונאת אותך,

למרות שהשיר הזה שלך הוא שיר שנאה והסתה

במסווה מילים יפות ואהבה וכאב

כשאני בוכה

אתה צוחק מאחרי גבי

כשאתה בוכה, אני לא מבינה את דמעותיך,

כשאני בוכה, אתה קורא לי אוייבת

אתה הורג אותי אתה הרי אחי

אתה הרי אחי

אני עתיד

אתה עתיד? אתה שסוחב את העבר כמרכיב עיקרי בטיעוניך?

אתה עבר

אני העתיד של הילדים שלנו. של השלום, השכנות, המוסר והטוב

וההווה בינינו נשבר

ההווה נסדק יותר בגלל השיר הזה בניון ידידי, הרבה הרבה יותר.

אני רעב למענך אתה זולל וסובא

אל תרעב עבורי, אל תאשים אותי בכלום ואל תשפוט

כשגרוני יבש אתה שותה שיכר

אל תתקרבן עבורי, אני לא מתקרבנת עבורך ואל תהפוך לקדוש מעונה

הפה שלי חתום תמיד למען ביטחונך

בטחוני? בטחוני כמדינה מבודדת, שנואה ונלחמת לנצח? בטחון? איזה בטחון?

אבל אתה מוסר אותי לזר

אם רק תנסה להכיר את הזר, יתכן ולא יהיה כזה.

אני אחיך, אתה אויב

אתה שונא אותי אבל אני אוהב

עם אהבה כזאת, אמרו חכמים ממני, מי צריך אוייבים….

כשאני בוכה

אתה צוחק תמיד מאחרי גבי

ואתה כותב שירי הסתה מעוטרים בפסוקי חכמים ויורק בפני

אתה הורג אותי

אתה הרי אחי

אתה הרי אחי

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקבהוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל,

הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ

מִהלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם

וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה ובכל מקום שהם בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

ואהבת לרעך כמוך

אני אחיך, אתה אויב

אתה שונא אותי אבל אני אוהב

כשאני בוכה

אתה צוחק תמיד מאחרי גבי

אתה הורג אותי

אתה הרי אחי

אתה הרי אחי

כי אדוני אלוהיכם ההולך עמכם

להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם ונאמר אמן.

.

הכרזת עלי מלחמה במסווה אכפתיות, אהבה ומילים רכות.

האלימות שבמילים שלך גורמת הרבה יותר פילוג ושנאת אחים מכל הפגנה או עצומה.

הגזמת. גנוז את השיר ואולי, אולי תצליח לעצור את הנזק שכבר גרמת.

שיר אחר:


שנזכור את אהובינו שנפלו, נכבד את זכרם, דעותיהם ונאהב אותם תמיד.

.

איש מהם לא עשה כל רע?

 

 

חקירת פרשיית מין רחבת היקף בה מעורבים נערים בגילאי 14-17. על פי החשד הנערים ביצעו

בארבע השנים האחרונות שורה של מעשי אונס, מעשים מגונים ומעשי סדום בנערה בת 14

המתגוררת בשכנות אליהם. הוריהם אמרו בתגובה:

"ילדינו הם ילדים נורמטיביים שנפלו קורבן. איש מהם לא עשה כל רע".

 

אני מנסה להבין.

אני מנסה להבין כאמא.

אני מנסה להבין האם האהבה שלי לבת שלי הייתה מצליחה להביא אותי לרמה כזו של הכחשה

והגנה על זו יקרה לי יותר מעצמי שהייתי מצליחה להפוך אותה לקורבן גם אם הייתה הפושע.

ואני מנסה להבין כילדה שהייתי, אולי נערונת מי-זוכר-בדיוק שעברה ככל שהיא מצליחה לזכור –

יום אחד הזכרון שלי ירשה לי להכנס אליו באמת, לא רק בהבזקים קטנים של טעמים וצבעים –

מה קרה שם, מה קרה לי בידי שכן שימות כבר, שימות ביסורים גדולים – בגיל דומה, כנראה

צעירה יותר, אין לי מושג.

אני רק יודעת שאני קוראת מילים ומתה שוב. בדרך אחרת, ודומה.

נערה בת ארבע עשרה.

ארבע עשרה? מה זה ארבע עשרה בכלל?

הבת שלי תחגוג יומולדת ארבע עשרה בעוד שבועיים.

הבוקר, רגע לפני שהערתי אותה, עצרתי להתבונן בה.

היא בגיל כל כך תזזיתי וסוער, שההזדמנויות שלי להביט בה בשקט כמעט ואינן.

בשנתה היא שוב קטנה. כמעט תינוקת.

פנים רכות. שלוות. פה רגוע. יד מונחת מתחת ללחי סמוקה מעט –

אולי לא הייתי צריכה להדליק את רדיאטור בלילה –

האורך שלה, והלאק הורוד כל כך על ציפורניה לא מתחבר לרכות פניה.

מה הייתי עושה אם הייתי מגלה שעובר עליה  – חלילה, אני מתפללת בפני אלוהי החילונים –

משהו מהתסריטים האלה? מה הייתי עושה? את מי הייתי הורגת? והייתי, תאמינו לי שהייתי.

נערונת אחרת בת ארבע עשרה.

אני קוראת תיאורים באינטרנט ושומעת מילים ברדיו ומפסיקה לנשום.

בלי לזכור ממש. בלי להבין בדיוק למה. מפסיקה לנשום. כל פעם מחדש.

אם הייתי יודעת או זוכרת מי משני הגברים בבית המקולל ההוא ליד בית הורי הרג בי משהו

לנצח גם אם היו כנראה רק – ר ק?! –  עניינים ומעשים. כנראה, אם רק הייתי זוכרת יותר

מהבהובי זכרון, אם רק הייתי מצליחה לזכור.

אני רק רוצה לזכור –

מה שמפחיד הוא שאני לא זוכרת,

מה שהיה הוא שלי. הסיוט, הכאב, התסכול. נעלם וחוזר וכואב ומציק ושב וצף וחוזר ונעלם,

עד הטריגר הבא, עד הסיפור הבא בעיתון, המשפט בספר. הטעם. כל דבר וכלום. לכי דעי.

תעלומת זכרון שעד לא תפתר תהיה מקום כואב. וגם אם תתבהר תמשיך לכאוב.

לתמיד.

אם הייתי זוכרת?

או, אם רק הייתי זוכרת הייתי קמה, מתלוננת, מצביעה בצורה ברורה לכיוון המנוול ומאשימה.

מטילה קלון לנצח על הגבר המהין להכתים ולקמט ולצלק נפש נקיה,

שמחה לעונשו וקלונו, ממש שמחה,

ומקווה,

סוף סוף,

להבין,

להחלים,

לחיות בלי חור שחור,

להרגע ולהיות בשקט.

 

אני רוצה לבקש,

כמעט להתחנן בפני הנשים שהוטרדו על ידי הגבר הזה שהאינטרנט מלא בסיפורים עליו בימים

האחרונים, כמו בפני נשים אחרות שהותקפו, נאנסו, הוטרדו מינית על ידי גברים בחייהן, שיספרו

אם הן יכולות. אם הן מסוגלות לעמוד ולספר כמו אשכר כהן אלדן, – אני מאמינה שאם הייתי

זוכרת, הייתי מסוגלת, כך אני מאמינה – שיתלוננו. שלא יתנו למבוכה, לבושה, לקבוע את גורלן,

וגורלינו.

אני לא קוראת, ולא תובעת ולא דוחקת באף אחת לעשות מה שבלתי אפשרי מבחינתה,

בודאי לא אחרי פגיעה וכאב שכזה.

אני מבקשת. מבקשת מהן להתלונן.

מבקשת עבור עצמי, עבור השחרור מהבושה,

עבור הבנות שלנו שילמדו אחרת ויגדלו למציאות שונה, חסרת בושה, ומשוחררת מדעות קדומות,

פחדים קדומים ונשים פצועות.

לא קוראת, לא תובעת, לא דוחקת. מבקשת. כל כך מבקשת.

 

 

איך אפשר, תסתכלו לי, לזאת שהייתי, בעינים, ושמישהו יגיד לי. איך אפשר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביטול חוק ההתישנות על מקרי אונס וגילוי עריות – ל ח ת ו ם עכשיו.

 

1202 –  אלה מספרי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

 

הצהרה: לעולם לא אהיה מבוטחת של חברת "הפניקס"

 

 

ארגון הנוער הגאה ("איגי") חתם בסוף השבוע על פוליסת ביטוח עם חברת הראל .

בכך באה לסיומה פרשה שהחלה לפני כשבועיים כשפורסם שחברת הפניקס שביטחה את

הארגון בעבר, לפני התקיפה בברנוער מסרבת לחדש את הפוליסה מטעמי "סיכון גבוה".

 

בעקבות הסירוב פנה הארגון לחברות ביטוח אחרות, אך גם הן סירבו לבטח את בני הנוער

הבאים ל־15 הסניפים של הארגון. הסירובים, שנקשרו ברצח שהתרחש לפני כחצי שנה

ב"ברנוער" בתל אביב, גררו ביקורת ציבורית על חברות הביטוח. לאחר שפורסם סירובה

בתקשורת פנתה חברת הפניקס לארגון כדי לבחון שוב את חידוש הביטוח. לטענת ראשי איגי,

הצעת הפניקס כללה תנאים שהארגון אינו יכול לעמוד בהם.

 

איגי הוא ארגון התנדבותי הפועל למען בני ובנות נוער הומואים, לסביות, בי־סקסואלים

וטרנס־ג'נדרים, ומופעל על ידי עמותת "כמוני כמוך" שהקימו ב־2004 גל אוחובסקי ויניב ויצמן.

בארגון כ־150 מתנדבים, וכ־1,500 בני נוער משתתפים מדי שנה בפעילויותיו.

 

 

אוחובסקי ואיתן פוקס כתבו היום את הדבר ההגיוני ביותר לטעמי:

אם אתה איתנו, סמן לך ביומן ובפעם הבאה שאתה מחדש בטוח כלשהוא,

אל תעשה את זה בחברת הפניקס.

 

מקובל עלי. מחאה אקטיבית וצודקת. 

בלי אלימות, בלי התלהמות.

כמה פשוט, ככה צודק.

כמה פשוט, ככה נכון לעשות.

לא רוצים לבטח את בר נוער? לא צריך.

אני לא רוצה להיות מבוטחת בחברת ביטוח הפועלת לטעמי בדרך גזענית ומפלה, חסרת רגישות

ואנושיות. כזו המפנה עורף לאוכלוסיה רגישה דווקא בזמן רגיש ופגיע, פוסט טראומתי וכאוב.

לכן,

חברת הפניקס יקרה,

אני, חלי גולדנברג לעולם לא אהיה מבוטחת שלכם. לעולם.

 

לא מרד צרכנים, מרד אנשים.

רוני גלביש הצטרפה

דובי קננגיסר כתב פוסט דומה

 

גם אנחנו רוצים לצאת למסע לפולין כותבים ילדי יפו

 

 

ויוזמים עצומה:

 

משרד החינוך אינו ממן את משלחות הנוער, היוצאות מידי שנה לפולין. אלה אשר יכולים להרשות

לעצמם ולגייס את הסכום הרצוי לנסיעה, עושה זאת וטס.

אלה שידם אינה משגת, נשארים בארץ- זיכרון השואה כנראה שייך בארץ רק לעשירים.

אנחנו לא רוצים שישלחו אותנו לגייס תרומות ומימון כדי לצאת ולראות את חתיכת ההיסטוריה הזו.

אנחנו רוצים שהמדינה תכניס את היד לכיס ותוציא משם תקציב למטרה הנעלה. 

לא מדובר פה על טיול שנתי מלא אלכוהול ומסיבות.

אנחנו מדברים על המורשת שלנו, שנמנעת מאיתנו, רק כי אין לנו כסף לממן אותה!

לפני כחודש שלחנו מכתב למשרד החינוך, טרם זכינו לתשובה. וככל הנראה גם לא נזכה…

בואו נגיע ל-100,000 חתימות כדי שבמשרד החינוך יראו אותנו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מייקל שודריך, בן דודי, רבה של יהדות פולין, באושוויץ השבוע. יום השואה הבין לאומי.

 

 

 

 

 

 

 

 

האחיינית שלי נטע, דור שלישי כהלכתו, צולמה השנה על ידי אביה, דור שני כמו שרק דור שני יכול שהתלווה אליה ואל כיתתה וסיכם בחוזרם: הם ילדים הרבה, הרבה יותר טובים ונחמדים מכפי שחשבתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

המורה שלהם לתקשורת כותב עליהם

 

ונדמה ששתי שאלות מתבהרות ועולות מהמכתב הכואב של ילדי יפו: הגיע הזמן שהילדים שלנו, לפחות

הילדים, יקבלו יחס שוויוני ממערכת החינוך והמדינה, מבלי שיהיה צורך בעצומות ומהומות והשאלה

האחרת, האם מסעות נוער לפולין "עושים את העבודה". 

דפנה אחותה הגדולה המאומצת בלב של הבת שלי, הקרויה כאן גם בייביסטר נותנת תשובה אחת,

ליה קוראת כאן מזמן וגדלה והפכה לעלמה חושבת ומקסימה האומרת את דבריה בתגובות.

 

עכשיו לכו לחתום לשלושים ושבעת המופלאים מיפו. מגיע להם. מעבירים אותנו שיעור באזרחות.

 

כשכתבתי את הפוסט אתמול בבוקר היו להם בסביבות אלף וחמש מאות חתימות,

תכף חצות של היום שאחרי הפרסום בynet  ובעיתון הם תכף מגיעים לחמישים אלף

וזה רק מתחיל. קבלתי במשך היום ארבעה חמישה מיילים עם הפניה לעצומה ואין ספור פייסבוקיות.

הם יגיעו למאה אלף בקלות, יסעו אף יסעו, יתכן שבגללם יפתח דיון אמיתי ורציני אם המסעות האלה

צריכים להמשך, מה הם תורמים וכיצד הם צריכים להתנהל, מכל בחינה. והנערים ונערות האלה

יבינו עוד משהו בעשיה, נטילת אחריות, אומץ ויכולת השפעה של כל אחד ואחד, מה שמהווה בטח

שיעור כמעט שווה ערך בחשיבותו להתבגרותם ועיצובם כמו מסע עצמו.

 

http://www.atzuma.co.il/poland/1000/ – ע צ ו מ ת מ ס ע

דני אילון חייב להתפטר – לינק לעצומה

 

 

לבד הוא הרי לא יתפטר כתבתי אתמול.

קרה משהו מאז חוץ מזה שהתברר כמה המעשה שלו היה אווילי, מיותר ומזיק?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצד שני, מתי בפעם האחרונה מישהו כאן שכשל, או חטא, או הגזים, מעל בתפקידו, טרח לעשות חשבון נפש אמיתי והתפטר?

 

אז בסדר.

זה מה יש.

אם הם לא מבינים, אפשר להסביר להם מה צריך לעשות.

אפשר להסביר להם מה הדבר הנכון לעשות.

ז ה  הדבר הנכון לעשות –

דני אילון חייב להתפטר.

 

 

עצומה הדורשת את פיטורי דני אילון

 

 

כל מסע מתחיל בצעד ראשון, כל עצומה מתחילה בכמה חתימות.

מי שחושב שדני אילון חייב להתפטר מתבקש לסור לעצומה ולחתום עליה.

מי שחושב שאין טעם לנסות כי הכל כאן אבוד בכל מקרה, שיתבייש,

ומי שרוצה שהדבר יקרה ומאמין שזה אפשרי,

יעתיק את הלינק לעצומה וישלח במייל או יעתיק לסטטוס בפייסבוק או יטווט,

ובכלל.

 

 

 

 

זה כבר לא מחר, זה היום – תזכורת

 

זה באמת חשוב שנהיה רבים. רבים מאד.

במקום לנקות ת'בית, לקנות עיתונים, לשבת בבית קפה, לפגוש חברים, ספורט או סתם לנוח.

זה באמת חשוב שנהיה הרבה. ממש הרבה.

גם מי שגר רחוק יותר יכול עדיין להתארגן ולהגיע. זה רק עניין של החלטה האומרת שזה

מספיק חשוב. מלחמה מסוג אחר, אבל מלחמה. מלחמה על ההגינות, היושרה שלנו.

שלנו מולם, שלנו מול עצמנו. מלחמה חשובה חשובה.

מה לא חשוב בעשרות אלפי אנשים שזכויותיהם נרמסות ונלקחות כאן יום יום.

עשרות אלפי אנשים מכל הסוגים, מינים, דתות, אזרחויות שחיים במדינה המראה להם פנים

חשוכות, מפלות, עריצות. צריך להראות להם ובעיקר לעצמנו שחלק גדול מאיתנו לא כזה.

ככה פשוט להגיד, אני לא מוכן להיות בשקט כשזה קורה. זה לא אני. אני לא כזה.

 

ב11 בככר רבין או אחר כך, ואז אפשר עם הילדים – שעור מצוין במעורבות – במוזיאון. יאללה.

 

מחר.

אם נהיה המוני אדם הם, אולי, יבינו שאנחנו מתכוונים ברצינות.

אם נהיה המוני אדם הם, אולי, יבינו שאנחנו לא מוכנים לההיפך למה שהם מנסים להפוך אותנו.

אם נהיה המוני אדם הם, אולי, יבינו שבאל תעשה לחברך הכוונה לחברך באופן רחב יותר

     מבדיקת כשרות ויהדות.

אם נהיה המוני אדם הם, אולי, יבינו שיש קווים אדומים שנחצו בערלות לב ועריצות שלטון.

אם נהיה המוני אדם הם, אולי, יבינו שגם אם אנחנו שוקעים בבורגנות חיינו ביום יום, יש

     רגעים שזה נפסק ונחתך ואנחנו זזים.

אם נהיה המוני אדם ונגיד שמספיק, הם יבינו.

מחר או באחת עשרה בכיכר רבין או מאוחר יותר במוזיאון תל אביב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיאשימו אותנו

 

אני מתביישת, כועסת, עייפה.

שיאשימו אותנו הילדים שלנו. שיאשימו אותנו.

שיצביעו עלינו ויגנו. בצדק.

גם אנחנו צריכים להאשים את עצמנו.

לא עשינו מספיק. לא עשינו כלום.

עצומת אינטרנט כאן. פוסט שם. הפגנה קטנטנה ועוד "לייק" אחד בפייסבוק.

החוק הדרקוני, אנטי דמוקרטי והמסוכן הזה עבר בכנסת באשמתנו.

השאננות הזו שאני כל כך מתביישת בה כרגע.

לא העלתי על דעתי ש"זה" עשוי לההפך למציאות.

נולדתי למדינה דמוקרטית, לא העלתי על דעתי שהיא עשויה להשתנות.

לא העלתי על דעתי, בניגוד לזמן בחירות נניח, שכל פעולה שלי, כל הצבעה קובעת,

כאן האמנתי בזחיחות דעת והשתבללות בורגנית שההצעת חוק הזו כל כך מופרכת,

דמונית, מגוחכת…שאין סיכוי שזה יקרה. שזה יעלם כלא היה.

שאין סיכוי שהאנשים היושבים בכנסת ירימו יד, עם ובלי קשר למשמעת סיעות והתחשבנויות.

טעיתי. איך טעיתי. איך טעינו. לדורי דורות.

המדינה הראשונה והיחידה ב ע ו ל ם שהעבירה את החוק הזה.

חוק "האח הגדול"

אושר: יוקם מאגר טביעות אצבע ופנים לכל האזרחים

הכנסת אישרה הערב את הצעת-החוק שלפיה תעודות הזהות והדרכונים יוחלפו בתעודות

חכמות המכילות מידע ביומטרי. במקביל, טביעות האצבעות והתמונות של כל תושבי המדינה

יישמרו במאגר על מנת למנוע זיופים.

פשיזם : המדינה כערך עליון – קיימים רצון לאומי ומטרות לאומיות שהמדינה דואגת לקיומם.
לפיכך יש למדינה ערך מוסף מעל לערכם של הפרטים המרכיבים אותה.
המדינה הפשיסטית היא מהות הכול והיא הדואגת גם לפרטים. לכן מותר לה לעשות הכול,
למען העם. הפרטים במדינה מעניקים לה את חירותם מרצון. המדינה היא נצחית וכך גם
משטרה הטוטליטרי דיקטטורי.

וזה בעתון יום אחרי:
הצעת חוק חדשה שמגובשת בימים אלה בכנסת לפיה בכדי לקבל רישיון להוצאת עיתון תצטרכו
להיות אזרחי ותושבי המדינה. על-פי ההצעה, "לא יינתן רישיון אלא אם המבקש הינו אזרח ותושב
ישראל ו/או תאגיד רשום בישראל, אשר היכולת לכוון את פעולתו ו-51% לפחות מכל אמצעי השליטה
בו, במישרין או בעקיפין, הם בידי אזרחים ישראליים ותושבי ישראל.

 

רציתי לכתוב שזה קורה לאט לאט אבל בעקביות והבנתי, שזה כבר לא כל כך לאט.

 http://www.facebook.com/event.php?eid=171328982150 – נפגש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ולנון, עשרים ותשע שנים ago –

דמיינו לעצמכם –

פוסט ג'ון לנון השמיני בדצמבר אלף תשע מאות שמונים, New York ואני.

kkk בשחור

 

 

 

 

יהודים, מוסלמים, הומוסקסואלים, פליטים, לסביות, נשים, נוצרים, פלסטינאים, חרדים, אשכנזים,

מתנחלים, מזרחיים,אמריקאים, טרנג'ידאים, עובדים זרים, נשאי hiv, ימנים, שמאלנים –  

כולנו KKK. בלבן, בשחור, סתם בשקט בלב. די.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והרבה יותר מילים נכונות ונבונות אצל רוני כי אני, לרגע, רק לרגע, עייפה מדי…שלא נאמר מ—שת.

תעשו טובה

 

 

 

תעשו טובה.

תקראו את דורון קורן. ב"הארץ" –

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092124.html

אחרכך, כשתצליחו לנשום שלחו לינק של המאמר/כתבה/דיווח הזה

לשר החינוך – gsaar@knesset.gov.il

שר האוצר – ysteinitz@knesset.gov.il

שיקראו.

אם ממש תרצו, הנה רשימת המיילים של כולם –

http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkindex_current.asp

של כל ה120 המחליטים על עתידנו. בפנים ובחוץ.

מעניין מה יקרה.

האם יקראו ויפנימו שהגיע הזמן לא לעבוד על האוטומט? שהציונים הם לא הדבר העיקרי?

שחינוך הוא הדבר העיקרי? האם הם ישנו דברים? ינסו לשנות דפוסים מקובעים?

יעשו משהו ב א מ ת או…האם יקראו ויקמטו וירטואלית את הדף הוירטואלי ויזרקו בתנועה חטופה

לפח, שלצערי הרב משמעותו לא כל כך וירטואלית…פחד. פחד אלוהים ושבת שלום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תעשו טובה, תקראו.

זה באמת, באמת באמת חשוב החינוך וההשכלה ודרך הארץ והכבוד ההדדי והיושרה הפנימית

וכל אותם דברים שאנחנו כמדינה כבר לא מצליחים, משכילים להעניק לילדים שלנו.

מילים וקריקטורה

 

           העצומה קוראת לאלי ישי "פוליטיקאי מסוכן לדמוקרטיה" –

           עכשיו מסתבר שהוא גם מסוכן לתהליך השלום.

           כמה זמן עבר מאז הבחירות?

           כמה זמן לקח לו להראות את פרצופו האמיתי?

           רוצה סמכות לשלול את אזרחותם של תושבי ישראל ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה

           וללא אישור בית המשפט. תקראו שוב, טוב? ללא אישור. הוא יחליט למי תשלל האזרחות.

           היום זה ערבי תושב טבריה, ומחר עולה חדש שיהדותו לא תראה למר ישי כשרה דיה.  

 

           זה היה לפני שבוע.

           במסגרת מעקבנו אחרי מר ישי ראו מה גילינו הבוקר ב"הארץ" –

    השר ישי יקצה עשרות מיליוני שקלים לפיתוח ההתנחלויות

שר הפנים הורה לבכירי משרדו לפעול להגדלת השטח המוניציפלי של היישובים בגדה ולשנות את חוק הפריפריה, המתעדף את יישובי הספר בישראל על פני ההתנחלויות. ישי: "יישובי יהודה ושומרון סבלו שנים מאפליה ומעיוותים שונים". גורמים בש"ס: "לא נוכל להשלים עם הקפאת הבנייה"

אפיק נוסף באמצעותו מבקש ישי לסייע ישובי יו"ש הוא הקצאת תקציבים מתוך "רזרבת שר הפנים". מדובר בתקציב הנאמד בכמה עשרות מיליוני שקלים, שייחודו בכך ששר הפנים רשאי לחלקו על פי ראות עיניו ללא עמידה בקריטריונים מסוימים. 

 

עוד בתוכנית הסיוע של ישי להתיישבות:
שינוי "חוק הפריפריה" המעניק במתכונתו הנוכחית עדיפות ליישובי הפריפריה ופוגע ביו"ש. לדברי ישי, "יישובי יהודה ושומרון סבלו במשך שנים מאפלייה ועיוותים שונים. אין בכוונתי לבדוק מה הסיבה ומי אחראי לזה, בכוונתי לתקן את המצב. אני סבור שאנחנו לא צריכים להגיע למסלול התנגשות עם האמריקאים. היו הבנות עם ממשלים קודמים שאפשרו לנו לבנות בהתאם לריבוי הטבעי". 

 

ישי נזהר שלא לתקוף ישירות את ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשלב הזה ממקד את התקפותיו בממשל האמריקאי ומוביל מדיניות עצמאית באמצעות משרדו לטובת ההתיישבות ביו"ש. אולם גורמים בש"ס מציינים כי במפלגה לא יוכלו להשלים לאורך זמן עם הקפאה מוחלטת של ההתיישבות בגדה.   

 

 

 עכשיו נראה אתכם לא חותמים – ע צ ו מ ה

 

        

אני כל כך מעוניינת שפתחתי עצומה

 

שר הפנים מעוניין להשיב למשרדו את הסמכות לשלול אזרחות.

 

מעוניין להגיש בשבוע הבא הצעה לתיקון חוק האזרחות, במסגרתה תוחזר לו הסמכות לשלול את

אזרחותם של תושבי ישראל ללא אישור של היועץ המשפטי לממשלה ושל בית המשפט.

 

ירצה ישלול אזרחות לערבים, ירצה לישראלים שיהדותם לא כשרה דיה עבורו –

בזה הוא מעוניין. בכח להחליט על "כשרותם" של אזרחי המדינה.

ו ב כ ן,

אם לו מותר להיות מעוניין, גם לי מותר.

 

אני מעוניינת בתיקון לחוק השפיות

 

ומעוניינת בסמכות להכריז על אלי ישי כפוליטיקאי מסוכן לדמוקרטיה.

 

מאד מעוניינת.

 

לא שאני מאמינה, אבל פתחתי עצומה.

 

כאן – http://www.atzuma.co.il/petition/loyaffe/1/1000/

 

האם תחתמו ותעבירו במייל?

 

 

 

אוייש כמה שמשה קצב מתחשב, ועוד במי…

 

 

תקראו. תקראו כמה הוא מתחשב במתלוננות נגדו כבוד הנשיא לשעבר.

כמה הוא דואג להן שלא יצטרכו להתעורר מוקדם בבוקר ולנסוע את כ ל הדרך לתל אביב

כדי להעיד נגדו. כמה הוא דואג לרווחתן הגופנית והרגשית שלא יבלו שעות ארוכות

בדרכים. כמה יפה מצידו לבקש מבית המשפט לדאוג לרווחתן ונוחיותן.

 

קצב, המואשם בשני מעשי אונס ומעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות וכן בהטרדה מינית של ה' מלשכת הנשיא, טוען בבקשתו כי בגלל שהוא גר בקריית-מלאכי נוח לו שהמשפט יותר שהמשפט יתקיים בבאר-שבע. לדבריו, שלוש המתלוננות המרכזיות בתיק מתגוררות באזור ירושלים ולכן הגיוני שהמשפט יתקיים באחת משתי ערים אלה.

 

עוד הוסיף כי ארבעת המעורבים העיקריים בתיק יצטרכו להתייצב מדי יום לדיון וכי שלוש המתלוננות, אשר בוודאי יגיעו למספר לא מבוטל של דיונים, "יצטרכו להתעורר מוקדם בבוקר, להטריח עצמן בנסיעות ולבלות שעות ארוכות בדרכים ללא כל נימוק או הסבר הגיוני מצד הפרקליטות על בחירתה התמוהה להגיש את כתב האישום דווקא בתל-אביב".

 

אין גבול. באמת שאין.

 

 

עדכון: נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, דחתה הערב (רביעי) את בקשתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, להעביר את מקום משפטו מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט המחוזי בירושלים או בבאר שבע. ביניש מתחה ביקורת על הגשת הבקשה יממה אחת בלבד לפני פתיחת המשפט, אך ציינה כי בכל מקרה, לא ראתה לנכון להיענות לבקשה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1085269.html

 

 

 

 

 www.notes.co.il/chelli/24293.asp– העצומה למען שיוויון מול החוק לכל אזרחי המדינה

עצומה נגד סגירת ערוץ 10 / עשר

 

 

 

כי רק שניים זה מעט מדי, ומסוכן מדי –

 

כ א ן  http://www.keep10.wip.co.il/

 

  3    1   2

 

ומעניין לעניין, באותו עניין – מאבק האיגודים וגם אני.

הלב נקרע

 

     מהיום הראשון שהחלה המלחמה הצלחתי לא לכתוב עליה מילה. החלטה שלקחתי,
     חשבתי שהמילים שאכתוב יעזרו לי במידה מסויימת ושיקרית כמובן להרגיש מעט יותר טוב או נקי
     או שפוי מול המציאות המטורפת אבל אין בהן ממש או תועלת. לא רציתי הקלה. לא היה בי רצון
     להתנחם במילים יפות ומוסריות ומכות על חטא. הצלחתי לא לכתוב כלום וכמעט לא להגיב ברשת.
     ניסיתי לחיות את החיים בלי פילטרים וירטואליים. הערב לא הצלחתי יותר. ככה פשוט.

 

 

 

http://www.nana10.co.il/Article/?ArticleId=610095&ServiceID=126

דוקטור עז א-דין אבו אל-עייש

 

 

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו

 

 

 

 

לשמוע ולמות.

שקשוקה בחמישים ש"ח

 

 

             ולתמוך במיקי רוזנטל אישית ועקרונית:

 

           הזמנת DVD של "שיטת השקשוקה"

           

             מעוניינים לצפות ב"שיטת השקשוקה" ב- DVD ?

            נשמח לשלוח לכם עותק. מחיר DVD – 50 ₪

            לקבלת הסרט אנא שלחו צ'ק עבור "משהו הפקות" בע"מ על סך 50 ש"ח .

            אנא ציינו על הצ'ק למוטב בלבד.

            כתובתנו: יגיע כפיים 2 תל-אביב 67778

            אנא ציינו שם, טלפון וכתובת למשלוח.

            הסרט יישלח לכתובתכם באמצעות דואר רשום.

 

          "משהו הפקות" בע"מ הינה חברת ההפקה של מיקי רוזנטל והיא אחראית להפקת הסרט.

 

            ניתן ליצור עימנו קשר גם באמצעות כתובתנו mashehu.hafakot@gmail.com 

 

        

 

            נ.ב. הפוסט מפורסם בידיעתו ואישורו של מיקי רוזנטל.

       

136 ילדים ושרת חינוך אחת – נחשו מי מנצח

 

סופית:

אין סייעות אישיות לתלמידים מוגבלים.

למרות הפגנות של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים והוריהם,

החליט משרד החינוך שלא לתקצב בשנת הלימודים הקרובה סייעות לאותם ילדים במוסדות

החינוך. במקום זה הכינו במשרד תוכנית חלופית – סיוע בתורנויות.

 

היום (ה') החליט המשרד סופית שלא לספק גם השנה סייעות צמודות ואישיות ל-136 ילדים בעלי צרכים מיוחדים הלומדים במסגרות החינוך המיוחד. בעבר היו זכאים הילדים לסייעת אישית, אולם זכאות זו בוטלה בשנה שעברה.

136 התלמידים הזקוקים לסיוע בהשגחה על נשימתם, בעת אכילה, בהליכה לשירותים
ובחזרה. ילדים הזקוקים לדמות חונכת קבועה לידם בשעות בית הספר וילדים שנשקפת
סכנה אמיתית לחייהם. אמא של דקל מספרת – קראו כדי להבין.

 

  

    תתביישו.

              

   מאה שלושים וששה ילדים.

 

   נספור שוב: מאה שלושים וששה ילדים.

   

    

   מדינה, שרת חינוך ומשרד החינוך, משרד הרווחה –

   למי איכפת מי ימצא את התקציב המגוחך הזה, האפסי הזה,

   ויאפשר ל136 ילדים להיות מטופלים, מוגנים, שמורים לחצי יום,

   ולהוריהם להתפנות למלאכת החיים?

  

   חסרי חמלה.

 

   136

 

   על זה יקום ויפול דבר? תקציב?

 

   136 ילדים?

 

   תתביישו.

 

 

  

  

וגם הילדים עדיין זקוקים נואשות לילקוטים, קלמרים וכל היתר…

 

ילדים חסרי כל, הראשון בספטמבר והמעט שאפשר לעשות

 

 

את תקציב משרד החינוך ודרכי הפעולה של המדינה הזו אי אפשר לשנות ולתקן עד הראשון לספטמבר-

זה ברור.

אבל לעזור לכמה עשרות ילדים להתחיל את השנה עם תחושה טובה ואופטימית אפשר.

בטוח שאפשר.

 

אני יודעת שזה ברגע האחרון

וצר לי שנזכרתי רק עכשיו –

אבל אנא, עשו מאמץ.

 

כל מה שצריך זה להסתכל סביב בחדר הילדים שלכם ובחדר העבודה/משרד

ולראות מה לא צריך.

עכשיו, שבועיים לפני תחילת הלימודים זה זמן מצויין ומדוייק להפטר ממה שהצטבר כל השנה.

 

אפשר גם לשלוח מייל לכל ילדי הכיתה ולהתארגן.

 

מה שאנחנו צריכים ומבקשים הוא ציוד לבית הספר.

ילקוטים.

תיקי גן.

דפי ציור.

טושים. מוחקים. מחדדים. עפרונות. קלסרים. סרגלים. מחוגות. מחברות. הרבה מחברות.

דפי ציור. דפי טיוטות. לוחות שנה. משחקים.מחשבונים. קלמרים ומה שמסביב.

 

קשה להאמין שיש ילדים שמחברת ריקה היא מתנה עבורם נכון?

שלא נדבר על חוברת עבודה, חוברת צביעה או סתם עטיפה צבעונית למחברת.

קשה אבל אמיתי.

 

אני יודעת שזה ברגע האחרון ואפשר להגיד – נכון, היא צודקת, נחפש.

 

אבל כבר מאוחר. ממש מאוחר.

 

עשו טובה. חפשו עכשיו.

 

עשו ערימה קטנה בשקית או בתוך הילקוט עצמו והעבירו אלי.

 

זו עצירה קטנה מהחיים המטורפים והמהירים והלחוצים של כולנו שיכולה באמת באמת

לעזור ולשמח ובעיקר להועיל לילדים קטנים שחייהם קשים משלנו בהרבה. במאד הרבה.

 

 

טנדר יגיע מהנגב ב20 לחודש עם אנשים טובים לקחת ולחלק למי שבאמת צריך.

 

 

 

ב"כתבו אלי" מתחת לתילום שלי, למעלה מימין, אני אספר לאן להביא את הדברים –

 

 

מה זה? ואיך אנחנו שותקים?

הכנסת אישרה בקריאה שלישית חוק המבטל את איסור הצבת השלטים, למרות טענות המשטרה, כי מאז שהוסרו חלה ירידה דרסטית במספר התאונות

   

הכנסת אישרה היום – רביעי – בקריאה שלישית את הצעת החוק של ח'כ יורם מרציאנו חבר מפלגת העבודה

הצעה המבטלת את איסור הצבת שלטי הפרסומות בנתיבי איילון.

בכך תמה הסאגה שהחלה ב1 לינואר השנה כשחברות הפרסום נאלצו לכסות את שלטי הענק בנתיבי איילון.

 החוק עבר למרות שבתחילת החודש הופיע ערן סדן, מהנדס תנועה ארצי במשטרה, בוועדת הכלכלה ואמר
 כי "מהשוואת נתוני תאונות הדרכים שהתרחשו בנתיבי איילון במקטע שבין מחלף לה גווארדיה עד מחלף
גלילות
בתקופה בה הורדו שלטי החוצות בקטע זה, מצאנו ירידה של 56 אחוז בכמות התאונות
ביחס לשנה שעברה, ובהשוואה לארבע השנים האחרונות נמצאה ירידה של 63 אחוז בכמות התאונות".

מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יאיר דורי אמר,

כי כ-80 אחוז מתאונות הדרכים נגרמות כתוצאה מהיסח דעת,

וכי ידוע ששילוט גורם להיסח דעת.

הוא סייג את דבריו ואמר כי "כרגע לא ברור שיש קשר חד ערכי בין שילוט ותאונות

, אך כשיש ספק אסור לקחת סיכון, עד שיוצגו נתוני מחקר השוללים קשר בין השילוט לתאונות דרכים".

 

עוד בשנת 2006 הורו בתי המשפט להסיר את שלטי הפרסומות מנתיבי איילון,

מאחר והם הותקנו בניגוד לחוק השילוט הקיים משנת 1966.

ח"כ גלעד ארדן (ליכוד) אמר היום כי "אינני יכול להבין כיצד ניתן לקחת סיכון לפגיעה בחיי אדם,

לצורך קידום אינטרסים כלכלים של חברות פרסום".

 

 

זה קורה.

אין ספק שרק קומבינות, אינטרסים ושטחי מוסר, אתיקה והלכות ממשל אפורים מאפשרים

לדבר הזה לקרום עור וגידים.

וזה קורה ואנחנו שותקים.

שוב.

פעם אחר פעם.

 

 

מרציאנו קדוש, כבר סיפרתי לכם?


 

כשכואב לי, לא ארצה רופא?

 

 

היום לפני שבוע נסגרה המרפאה.

ככה כתב שוקי.

המרפאה של "רופאים לזכויות אדם".

הם טיפלו בכל יום בכמאה חולים –

עובדים זרים ופליטים,

אנשים שבלי המרפאה הזו,

שלא נדבר על האנשים הטובים שהקימו ומחזיקים ומתנדבים ומטפלים ומרפאים, 

אין להם סיכוי להפגש עם רופא. לא בגלל כאב בטן ולא בגלל איידס.

לא בגלל אפסס כואב, לא בגלל שפעת וגם לא במקרה של שחפת או צהבת.

פ ל י ט י ם –

צריכים שליטנו להעצר לרגע על המילה הזו, המתגלגלת על לשוננו ברמה כמעט יומיומית

בשנים האחרונות.

פליט –

פליט הוא אדם שנמלט מביתו או מארצו בגלל מלחמה או משום שהוא נרדף בה

מחמת גזעו, דתו, לאומיותו, חברותו בתנועה חברתית מסוימת או דעותיו הפוליטיות.

אדם שנותר חסר בית עקב אסון טבע (כגון רעידת אדמה), אינו בגדר פליט.

 גם אדם שהיגר מארצו משיקולים אחרים (כגון שיקולים כלכליים) אינו בגדר פליט.

 

אז נכון, על פי החוק היבש לא כולם עונים על "הגדרת הפליט על פי אמנות בין לאומיות"

אבל כולם עונים ללא ספק על הגדרת "הפליט על פי אמנת האנושיות הפשוטה שבנו" –

אנשים שנמלטו מביתם ומולדתם כדי להציל את חייהם.

מרעב? מעוני? מנשק? ניצול? השמדת עם? טבח?

זה באמת חשוב על מה ולמה מילטו נפשם?

 

אני כבר לא מדברת על חמלה פשוטה,

ומתן טיפול בבעיות שפעת או "סתם" מחלות הנופלות ככה על כל אדם בחייו,

בודאי על כאלה שאיכות חייהם וטיב תזונתם או הלחץ הנפשי בו הם נמצאים לא ממש

מסייעים למערכת החיסון והבריאות הכללית שלהם,

עיזבו,

כבר הבנו מזמן

שנדיבות,

לב פתוח לאנשים במצוקה

וחמלה באופן כללי

הן לא תכונות המאפיינות את הממשל במדינת היהודים, בטח לא את זה הנוכחי.

 

המרפאה טיפלה ודאגה ותרמה והתנדבה וחיסנה את אותם פליטים,

אותם אנשים לא נספרים ולא נחשבים בעיני מדינת היהודים,

בטח שאני אדגיש את היהודים – לא נעים? –

tough luck – 

עובדה.

מדינת היהודים מתעלמת ממצוקת בני אדם, יצורי אנוש בגלל שהם

א. לא יהודים

ב. חסרי פיסת נייר המשייכת אותם אליה.

ג. היא הפכה להיות מדינה חסרת לב וחמלה אנושית. מדינה ומנהיגים קשי לב ונפש.

 

המרפאה והרופאים בה טיפלו באנשים חולים וחיסנו נגד מחלות מדבקות.

הם איתרו גברים נשים וילדים נושאי שחפת, איידס, צהבת ומחלות מסוכנות אחרות,

חולי סכרת, וכמובן אנשים לא מחוסנים , טיפלו בהם וחיסנו אותם.

בדרך זו –

אולי הטיעון הזה יזיז משהו במשרדים הרלוונטיים –

ובדרך זו גם הגנו על תושביה היהודים, החוקים והכשרים של המדינה.

 

הגיע הרגע שבאו מים עד…

הרופאים מסרבים ובצדק לדעתי להמשיך להפעיל את המרפאה מתרומות, ודורשים

מהמדינה להפסיק להלל אותם על מעשיהם ולחלק להם מדליות הומניות אלא לעשות

מעשה.

הם דורשים מהמדינה לקחת אחריות על הטיפול הרפואי האלמנטרי המגיע לכל אדם.

ולא רק בגלל שישראל חתומה על אמנת הפליטים –

מוסיפה הדס זיו במאמר מזוקק ומדוייק –

לא רק בגלל הפורמליות –

אלא בגלל ההיסטוריה שמלמדת אותנו מה המחיר שמשלמים הפליטים.

 

לכן החליטו המפעילים, המתנדבים, המטפילים והמרפאים לסגור את המרפאה.

לא כי לא אכפת להם, מה פתאום.

אלא כי זה הדבר הנכון לעשות ברגע זה –

כי ברגע זה בו אנו יודעים כי השירות שאנו נותנים קורס ולוקה בחסר,

כי מה שהם מקבלים מתרומות ולבבות חמים ורופאים ומתנדבים בעלי נשמה

הוא לא הדבר הנכון לאורך זמן –

הדבר הנכון הוא שהמדינה הזו תקח אחריות על האנשים שבתחומה

שתפתח את ליבה ונפשה וזכרונה כאומה נודדת, תלושה ומאויימת ותעשה מעשה.

מדינה שתקום ותקח אחריות, לפחות רפואית, אלמנטרית על הפליטים האלה.

כן הלא חוקיים. אלה שהצליחו להציל את נפשם וחייהם והגיעו אלינו.

מדינת ישראל ומנהיגיה חייבים להזכר מי אנחנו.

 

מה צריך לעשות כדי להזכיר להם שהמדובר בבני אדם ולא רק באיקס מליוני ש'ח?

לפרוט את המסה שלהם לסיפורים בודדים, אנושיים?

לתת לכל בלוגר לספר מדי יום סיפור א ח ד, של פליט א ח ד כדי שתזכרו שיש שם אנשים?

מה הם מבקשים מכם היום?

רופא. אחות. אנטיביוטיקה. חיסון פוליו לילד שלהם ואם אפשר אופטלגין.

נורא כואב להם.

הלב.

 

אחד הצילומים המפחידים שראיתי אי פעם

 

 

 

 

 

         

 

 

 

 

 

 

 

 

   דומה מדי.  הרבה יותר מדי. 

 

                                         

עסקה בין שלטי חוצות וש'ס – דרך מרציאנו – איך זה עובר בשקט

 

  חברות שלטי החוצות חתמו עסקה עם ש"ס:

  ישימו קץ לבחורות המעורטלות בשלטים בתמורה לשילוט באיילון

 

בשלטי החוצות ברחבי הארץ לא יופיעו בחורות מעורטלות או בתנוחות מיניות.

כך נקבע בהסכם שהושג בין ש"ס לבין חברות שילוט החוצות ברחבי הארץ, לפיו לא יהיו פרסומי

תועבה בשלטי החוצות. ההסכם הושג בתמורה לתמיכתה של ש"ס בהצעת החוק שאושרה

ביום שני האחרון בקריאה הראשונה במליאת הכנסת, המאפשרת את החזרתם של שלטי

החוצות לנתיבי האיילון.

הסיכום אינו מתייחס רק לשלטי חוצות באיילון אלא לשלטי חוצות בכל רחבי הארץ.

לפי מכתב ההתחייבות שהפקידו חברות השילוט אצל יו"ר סיעת ש"ס ח"כ יעקב מרגי,

הן מתחייבות להסיר בתוך 24 שעות שלטי חוצות לפי בקשת הוועדה נגד פרסומי תועבה של ש"ס.

מעניין יהיה לראות מה תהייה הגדרת "התועבה" של הועדה לענייני תועבה של

ש'ס באביב ובקיץ המתקרבים אלינו ואל לוחות המודעות. …

ח"כ מרגי אמר אתמול כי "ח"כ יורם מרציאנו, שהגיש את הצעת החוק, ביקש מאיתנו לתמוך ואמרנו

כי לא נוכל לתמוך בהצעת החוק בגלל שיש בסיס לפרסומים לא צנועים. חברות הפרסום התחייבו

שלא יהיו דברים לא צנועים ובמכתב מתוקן הן התחייבו להסיר צילומים פרובוקטיווים.

חברות הפרסום עמדו במבחן כשבחודש האחרון היה שילוט שהפריע לאנשים ולאחר שקיבלו פניות

הן הסירו אותו. כמו כן, קיבלנו חוות דעת שהשילוט אינו מסוכן ואינו גורם לתאונות דרכים".

דה מארקר

 

   איך זה עובר בשקט תסבירו לי –

   הדילים, האינטרסים הכלכליים, הצנזורה, הנסיון לחתוך ולחמוס את החופש

   האישי, את החירות, הפרטיות שלנו, הנסיון לשלוט בחיינו הפרטיים, במה

   נראה או לא נראה, שהולכים וסוגרים את חיינו  בתואנות הגנה (על הילדים)

   וחוסר סכנה (של השלטים המפלצתיים) –

   איך אנחנו נותנים לזה לקרות, איך אנחנו מפקירים את הזהות האזרחית /

   חילונית שלנו בידיים של חבורות חשוכות בעלות אינטרסים דתיים או של

   חברות כלכליות חסרות מצפון או אחריות חברתית המסכנות, באמת, את

   חופש הפרט במדינה הזאת?

 

 

   היום הם רוצים שליטה על שלטי חוצות ואתרים פורנוגרפיים

   ומחר הם יסגרו לנו את CNN בזמן מלחמה?

 

 

   איך אנחנו מאפשרים לזה לקרות ?

 

 

 

 

   פחד אלוהים.

 

 

   יונתן מסביר יותר טוב

 

  הצעת החוק שאישרה הממשלה להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים אורית קמיר 

 

 

 

אני זוכרת שהיום מצויין יום האישה הבינלאומי, בטח זוכרת – 

אפילו כותבת טור על סיסטרהוד

אבל במקרה הזה, הם לא מבדילים ביננו, בין נשים לגברים. נדיר אבל אפשרי :)

 

ח'כ מרציאנו סוציאליסט קדוש, לא מאמינים?

 

 

נשמה. ח'כ מרציאנו הוא פשוט נשמה טובה.

עובדה.

מליאת הכנסת אישרה אמש (ב') בקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ יורם מרציאנו,

לפיה תותר הצבת שלטי חוצות לאורך נתיבי איילון.

בדבריו בפני המליאה, הטיח מרציאנו טענות קשות במתנגדים להצעת החוק שלו,

ובעיקר בארגונים הירוקים. "השמיצו אותי בעיתונות על קשרים שיש לי עם חברות הפרסום…

 אבל בסוף אולי יתברר שהם (הירוקים, ש.ה) מונעים מטיעונים לא בדיוק ענייניים".

עוד אמר מרציאנו כי הסרת שלטי החוצות מסכנת את פרנסתם של עובדים בחברות הפרסום:

 "אם אני צריך להעדיף ירוק או בן אדם שמת מרעב, אז אני מעדיף קצת פחות ירוק".

 

 

אני נוהגת בנתיבי איילון בוקר בוקר, הנהיגה שלי בחודשים האחרונים נעימה יותר בעינים,

באחריות, ואני משוכנעת שגם בטוחה יותר. אין הסחות דעת, העין לא ניתקלת בשלטים

ענקיים, מסיחי דעת, פולשניים לתחום הפרטי שלי כך אני מרגישה, למרחב הראיה שלי

ברמות מוגזמות. מזהמי מרחבים של כולנו, מחייבים אותי להיות מוצפת בתכנים בלי

יכולת בחירה. בלי יכולת ללחוץ על הכפתור ולהעלים אתכם, המוכרים, המפרסמים

מחיי, אם ככה אני רוצה, אם ככה אני בוחרת.  אני נוהגת, אנחנו חגורות, הנוף ירוק

ונקי ממקררים, מכוניות ושאר עניינים ואני מרוכזת בכביש, מביטה מבט בשדות הירוקים

של הכפר הירוק, מי היה מאמין שעוד יש כאלה.

 

גוגל: 13 יולי 2007  – לח"כ מרציאנו יש 70 הרשעות תנועה"

ח"כ יורם מרציאנו (העבודה) נעצר אמש על ידי מתנדבים ממשטרת התנועה,

לאחר שנהג בכביש מהיר סמוך לרמלה בעודו מתגלח.

במהלך בדיקה שביצעו המתנדבים במסוף המשטרה,

הם גילו להפתעתם כי לחובתו של מרציאנו יש 70 הרשעות תנועה קודמות.

 

70 – שבעים (!) הרשעות תנועה קודמות.

 

יתכן, רק יתכן שח'כ מרציאנו לא באמת מבין מהי נהיגה בטוחה?

לא באמת מייחס חשיבות לנהיגה בטוחה?

שם – – – על נהיגה בטוחה?

לסמוך על דבריו בקשר לנהיגה בטוחה והסחת דעת על סמך גליון הנהיגה שלו?

אבל חוץ מזה,

כנראה שח'כ מרציאנו הוא ב א מ ת, באמת נשמה טובה. סוציאליסט של ממש.

תראו כמה הוא דואג לעובדים.

לכולם.

למאבטחים במועדוני לילה,

למתנדבי משטרת התנועה,

לצלמים,

ואפילו לאוכלוסיות שלמות וגם כ א ן.

 

 

איך אפשר לא לחתום

 

 

 

איך אפשר לא לחתום על העצומה בעד חופש הגלישה ועוד יותר נגד צנזורה?

איך אפשר לא לחתום, אני לא מבינה.

 

כותבת לי אשה חכמה שבין דעותיה לדעותי המרחק מתנייד בין מרץ לש"לי או ההיפך.

פוליטית, דתית, חברתית. מאז ומתמיד.

והנה אחרי ששלחתי לה מייל עם לינק לעצומה בעד חופש הגלישה ונגד צנזורה

זה מה שהיא ענתה לי:

"גם לנו אבירי החופש והליברליזם יש לפעמים בעייה.

הרפלקס המותנה שלנו מריץ אותנו לחתום מיידית על כל מה שיוצא מבית מדרשם של ש"ס –

ובדר"כ, אולי נכון אף לאמר תמיד עד היום – זה הוכיח עצמו.

זה המקרה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

איני בטוחה שנכון להשאיר את האינטרנט פרוץ לכל חלאה נגישה,

וחסימת אתרים פורנוגרפיים ו/או אתרי הימורים נראים לי בהחלט ראויים לחסימה המותנית בהסכמה.

כלומר – מי שירצה יואיל נא לבקש לשחרר את חשבונו מהחסימה – וזוהי לשון החוק"

 

ואני תוהה מה הצליח להפחיד אותה בטיעונים של הזמן האחרון.

מה כל כך מפחיד "שם" שהיא, האשה שדוגלת בשיוויון זכויות מוחלט לכל יצורי ואנשי העולם,

נאורה ומשכילה, מה מפחיד אותה שהיא מסכימה ש מ י ש ה ו ידע ממנה, באופן חופשי ויזום

איפה היא מסתובבת באינטרנט ומה היא מעדיפה לראות, לקנות, להמר או מה ה'קיק' המיני

שלה. איך היא מסכימה על ידי הפסיביות שלה כרגע, ממש כרגע, על ידי המנעות מחתימה

וצעקה, ביוזמתה לתת להם מידע כל כך פרטי על חייה.

שלא נדבר על המחשבה שהיי…מה הם ירצו, מה פתאום ירצו, ידרשו לדעת אח'כ.

איך הם הצליחו לסובב את רצונם בשליטה עלינו, על חיינו, רצונותינו, על הפרטיות הקדושה שלי,

החרות הבסיסית שלי לחיות את חיי כרצוני גם אם אבחר להפסיד ולבזבז את כל רכושי בהימורים –

ולמה לוטו טוטו פיס לא נחשבים סכנה "הימורית", איך הם הצליחו לשכנע ששישים אחוז

מילדי ישראל גולשים באתרי פורנוגרפיה, איך הם הצליחו להפוך את נושא הצנזורה והפולשנות

לנושא הדן בסכנה לילדים שלנו –

ולאן נעלמה העובדה הפשוטה כל כך שכל מי שרוצה לחסום יכול לבקש מספקית האינטרנט

שלו לחסום כל מה שירצה לו, בסביבות עשרה ש'ח לחודש ושמרת על מצפון המדינה שלך,

לא שווה?

איום בפורנוגרפיה לילדים, בהימורים באינטרנט במקום במפעל הפיסטוטו לוטו.

כאילו אין מתחת לקלטות ילדים טוב, דיוידי, פורנו מוסתר ברשלנות.

בשם קדושת המוסר הצבוע, הפולשני, החודרני

הם מנסים לחתוך עוד ועוד פינות בבשר החי שלנו,

להפוך אותנו למדינה חשוכה, פוריטנית, מסוכנת לנפשנו.

לפגוע ב ד מ ו ק ר ט י ה. חד וחלק.

באמצעים מניפולטיביים, מפחידים וחשוכים הם הופכים לאייטולות עם כיפות.

מי הם חושבים שהם?

ואיך בכלל אפשר להאמין שהחוק הזה עבר אפילו בקריאה ראשונה ולא נפל בקריאות בוז

ונעלם כלא היה למחסני השיכחה וההיסטוריה המעליבה של בית המחוקקים שלנו?

איפה הם כל האנשים האמורים לשמור שם גם עלי –

אשה, הורה, ממלאה ומלאתי את חובותי על פי הבנתי ואמונותי, משלמת מיסים, מצייתת לחוק, 

משביתה רכב ביום כיפור, מכבדת את זכויות האחר כל זמן שיכבד אותי ולפעמים גם אם הוא לא,

ילונית, ליברלית, אזרחית המדינה.

אשה המתקשה לעיתים לנשום מהבהלה והתדהמה ממה הם מעיזים לדרוש.

מה הם מצליחים, מי היה מאמין, לנכס לעצמם מתוך חשכת האמונה המעוורת שלהם,

הצדקנות, הליכה באוטומט בלי לחשוב, חוסר נאורות –

מי אתם שתגידו לי מה לראות ואיפה וכמה? מה לעשות עם עצמי, כספי, גופי או חיי?

מי שמכם?

לכו ממני. עיזבו אותי לנפשי ולחיי.

 

 

בעד חופש הגלידה ועצירת הצנזורה – איך אפשר לא לחתום אני לא מבינה, ומה הם ירצו

אחר כך מעניין אותי לא פחות…כמה התאבון שלהם יגדל וכמה אתנן פוליטי יסכימו לשלם

להם אלה שאנחנו, בתמימותינו, או מחוסר ברירה, ממשיכים להאמין שמייצגים אותנו.

 

*                      *                       *                          *                         *

 

תזכורת:

צנזורה היא פיקוח ושליטה על הפצת מידע ודעות; היא מוטלת לרוב על ידי גופי ממשל. לעתים קרובות צנזורה מופעלת על נסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות. הדיון סביב הצנזורה, כולל לעתים קרובות אמצעים פחות רשמיים של שליטה בתודעה, כגון הדרה של רעיונות מסוימים מאמצעי תקשורת ההמונים. המידע המצונזר נע בין מילים מסוימות למושגים ורעיונות שלמים.

הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהם. כיום יש ארבעה סוגי צנזורה עקריים:

  1. מוסרית (סרטים, מחזות), כשהנימוק הוא "מניעת תועבה" מהצופים.
  2. מדינית, בנוסף סרטים ומחזות גם ספרים, כתבי-עת, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת,לשם מניעת ביקורת על המשטר.
  3. ביטחונית (צבאית), שמטרתה למנוע חשיפת סודות צבאיים וביטחוניים.
  4. משפטית, המתבטאת בצווי איסור פרסום (של שמות חשודים, מהות העבירה, או הגנה על שמו של הקורבן כמו במקרה מלכת יופי שנאנסה).

לעתים מתקיימת צנזורה פנימית שאותה מטיל אמצעי התקשורת על עצמו, על-פי אינטרסים שלו, שעומדים בסתירה לעיקרון של זכות הציבור לדעת.

 

 

 

 

פחד אלוהים. כי אלוהים לא רק שלהם.

 

 

 

האם אפשר לקבל רשימה מ ל א ה של מי מחברי הכנסת הצביע בעד? כי מי שהצביע בעד…..

לעולם, לעולם לא יסלח לו. לא בקלפיות, לא בבלוגים וגם לא בפגישה פנים מול פנים. הבטחה.

 

בעזרת מאבד תמלילים – כמובן – נמצאו השמות של נבחרי הציבור שהצביעו בעד חוק הצנזורה:

איברהים צרצור
אברהם דיכטר
אברהם הירשזון
אברהם מיכאלי
אורי אריאל
אלחנן גלזר
אלי אפללו
אליהו גבאי
אליהו ישי
אמנון כהן
אפי איתם
אפרים סנה
אריאל אטיאס
בנימין אלון
גדעון עזרא
דוד אזולאי
דוד טל
דני יתום
חיים אמסלם
יוחנן פלסנר
יורם מרציאנו
יעקב אדרי
יעקב בן-יזרי
יעקב כהן
יעקב ליצמן
יעקב מרגי
יצחק וקנין
יצחק כהן
יצחק לוי
מאיר פרוש
מאיר שטרית
מיכאל נודלמן
משה גפני
משולם נהרי
נאדיה חילו
ניסן סלומינסקי
נסים זאב
עבאס זכור
עתניאל שנלר
צבי הנדל
ציפי לבני
רונית תירוש
רפי איתן
שלמה בניזרי
שלמה נגוסה מולה
שמואל הלפרט

 

 

היישר מבתי המשפט – שני גזרי דין על התעללות מינית

 

 

   גבר בן 23 מנתניה נידון למאסר לאחר שבית משפט השלום בנתניה הרשיע אותו

  בביצוע מעשים מגונים באחותו הקטנה, ארבע פעמים בלילה אחד.

 "הנאשם התעלם מתחינותיה שיפסיק, השפיל אותה בקללות ואיים להכותה"

 

 רענן בן צור  ynet

בית משפט השלום בנתניה גזר היום (ד') 40 חודשי מאסר על תושב נתניה, בן 23,

שהורשע שביצע מעשים מגונים באחותו בת ה-13 לפני כשנה וחצי.

בכתב האישום טענה פרקליטות מחוז המרכז כי הנאשם נכנס לחדרה של אחותו,

בזמן שישנה עם אחות נוספת, וביצע בה מעשים מגונים ארבע פעמים במהלך הלילה.

כשניסתה להתנגד, קילל אותה ואיים עליה שיכה אותה, אם לא תיתן לו לבצע בה את זממו.

באחת הפעמים הוא הפשיט אותה בכוח, ליטף את גופה ונשכב עליה.   

למרות שהאח הכחיש את המיוחס לו, הרשיע אותו בית המשפט.

מהדיונים עלה כי המשפחה האמינה להכחשותיו של הנאשם, והחליטה לנדות את האחות,

עד שזו איימה להתאבד. רק לאחר ההרשעה התנצל האח בפני אחותו. 

 

אז כפי שלמדנו בשיעור חשבון, כפי שהעביר בית משפט השלום, הנה הטבלה לפניכם:

1 מעשה  מגונה  באחותך שווה 10  חודשי מאסר.

2 מעשים מגונים באחותך שווים 20  חודשי מאסר.

3 מעשים מגונים באחותך שווים 30 חודשי מאסר.

 

ואם היא לא אחותך אלא שכנה? קולגה? בחורה שהכרת? עובדת שלך?

כמה שווה "מעשה מגונה" מילה רכה כל כך למעשה עוולה גדול כל כך.

תוקפנות. פולשנות. אלימות. איומים. צלקות רגשיות לתמיד.

בת שלוש עשרה. וסת? אולי, לא בטוח. חזיה? אולי. לא בטוח, בטח גוזיה ורודה.

חטיבה. גשר על השיניים? קרוב לודאי. שלוש עשרה. בקושי נערה. אח גדול.

מה אמור להוות מקום יותר בטוח בחייך מאח גדול?

הגשר המבין בינך לבין הוריך. מספיק גדול כדי לעזור, להגן. אפשא להשוויץ בו.

כמה גדול השבר מבגידת אחיך הגדול?

איך אפשר בכלל להתחיל להבין את גודל השבר, הכאב, המשבר, הצלקת של הנערונת הזו?

המשפחה לא האמינה לה. נידתה אותה.

הבת שלי לא הייתה יודעת לחבר סיטואציה כזו בכלל, איך אפשר לא להאמין לילדה שמספרת?

איך.

כמה שווה מעשה מגונה אם אתה גבר צעיר בן 23?

נכון שהייתם מצפים להרבה יותר שנים בכלא על הפשע הנתעב שביצע?

הייתם מצפים מבית המשפט שיגזור עונש קשה ומרתיע וצודק על עברייני מין שמצלקים לנצח

נפשות וגופות של ילדות ונשים, קטנות כגדולות נכון?

נכון שהייתם מצפים שיגזור עונש הולם וראוי ומרתיע?

אבל, בל נשכח היכן אנו חיים

ואיזה דוגמאות יש לנו מסביב

כמו ל מ ש ל…

אם אתה נשיא לשעבר אתה יוצא עם 0 (אפס) חודשי מאסר…

 

 

ע צ ו מ ה נגד הסכם חנינה מראש

 

ובית משפט אחר גזר היום, סוף סוף עונש חמור וראוי על אדם אכזר, סבא סוטה –

  18 שנות מאסר לסב שאנס את 3 נכדותיו

בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר 18 שנות מאסר על סב בן 60 שהורשע באונס שלוש מנכדותיו.

בנוסף גזר עליו בית המשפט תשלום פיצויים בסך 150 אלף שקלים.

"הנאשם טימא את גופן של נכדותיו הקטנות ופגע בנפשן", כתבו השופטים

ורד לוביץ' 

פורסם:  28.02.08, 14:02

 

                    

ומי שרוצה למחות נגד עסקת קצב שפשוט יגיע

 

          היום. 27.2.2008 בחמש בכיכר. אין ברירה.

     

 

מחאת ארגוני הנשים מול הפרקליטות

יום ד', 27 לפברואר, בשעה 17:00 מכיכר רבין ועד לפרקליטות

(רחוב שאול המלך פינת הנרייטה סולד, תל אביב)

 

 

בעקבות הכרעת בית המשפט העליון לאשר את עסקת הקלון עם קצב, הודיעו ארגוני הנשים על מחאה מול הפרקליטות.  

 

 

צעדת המחאה תצא בשעה 17:00 מכיכר רבין ותמשיך עד השעה 18:00.      בשעה 18:00 תחל מחאה מול פרקליטות מחוז תל אביב.

 

  

בארגוני הנשים הודיעו כי ידרשו כי קולן של נפגעות אלימות מינית יהא נוכח ויישמע בכל הליך משפטי. "לא יעלה על הדעת כי ההליכים המשפטיים ישארו מאחורי גבן של נשים ועל חשבון ביטחונן".

 

 

 

    או פשוט להגיע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"ליטוף ברגל זה לא עילה לקלון"  אומרים פרקליטיו

 

 

ע צ ו מ ה 

בחילה בהלה ודפיקות לב – ככה מרגישים באונס?

 

 

"אור ירוק" מבג"ץ לעסקת הטיעון עם משה קצב:

על חודו של קול מאשרים הבוקר (יום ג') השופטים את ההסדר עם נשיא המדינה לשעבר,

במסגרתו מיוחסות לו עבירות מין קלות בלבד –

מעשים מגונים תוך הפעלת אמצעי לחץ והטרדה מינית של שתיים מן המתלוננות נגדו.

הוא צפוי להודות בעבירות בבית-משפט השלום בירושלים, שיתבקש לסמוך ידו על העסקה.

 

09:15 יום ג' 26 פברואר 2008

 

 

 

 

הלב שלי פועם.

יש לי בחילה וסיבובי ראש.

יבש לי בפה.

אני מבוהלת, מבולבלת.

כאן אני חיה את חיי.

כאן אני מגדלת ומחנכת את הבת שלי.

לתוך מה?

לתוך איזו חברה, ערכים, שיוויון מול החוק?

 

 

אחר כך אני אכעס.

 

 

העצומה נגד הסכם מראש עם קצב 

 

 

 איך אתה חושב הן מרגישות עכשיו מר קצב? / ואני אכעס על משה קצב לנצח  /

תענוג, מדינה תענוג. לקרוא ולא להאמין…  / ואת זה צריך להסביר אמא? /

ספרו, אל תשתקו ואל תוותרו להם

 

 

 נ.ב. צפוי: 

פרקליטי קצב: לא נסכים לקלון
בסביבתו של הנשיא לשעבר הביעו שביעות רצון מהחלטת בג"ץ, והפנו דרכם להמשך מאבקם: מניעת קלון

 וגם: בעקבות החלטת בית המשפט העליון הבוקר (שלישי) לאשר את עסקת הטיעון

 עם נשיא המדינה לשעבר משה קצב, הוא צפוי לקבל מקופת המדינה תנאים בעלות

 מצטברת של כ-27 מיליון שקל עד הגיעו לגיל 78.

מה יפסיד קצב אם יוטל עליו קלון?

בין השאר, המדינה מממנת לנשיא לשעבר לשכה, שני עוזרים ורכב צמוד ב-1.1 מיליון שקל

לשנה. לפי החלטת ועדת הכספים, ההטבות יישללו רק אם ייקבע כי העבירות המיוחסות לקצב

נושאות עימן קלון.

 

פלישת חוטפי הגופות החלה.הקורבנות הראשונים הם אבו וילן, שלי יחימוביץ וזהבה גלאון

 

 

 

הצעת החוק של ח"כ איתן כבל מבקשת מהכבלים והלווין לחשוף את פרטי המנויים כדי ליעל את תשלום האגרה. החברות: "מדובר בהצעה שערורייתית" 

חבר הכנסת איתן כבל הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק לפיה חברות הכבלים והלווין

יחויבו להעביר את פרטי מנוייהן לרשות השידור לטובת ייעול מערך גביית האגרה.

הפרטים הנדרשים הם שמות ומספרי הזהות של המנויים, כתובותיהם ותאריך

ההתחברות שלהם לחברה.

להצעת החוק של כבל, השר הממונה על רשות השידור לשעבר, שותפים חברי הכנסת

שלי יחימוביץ, אבשלום וילן, זבולון אורלב, זהבה גלאון ועוד. את ההצעה מנמק כבל

באחוזים הגבוהים של בעלי מקלטי טלוויזיה שאינם משלמים אגרה ובמצבה הקשה של

הרשות שישתפר עם ייעול מערך הגביה.

לפי הצעת החוק, מנגנון זה יעיל וחסכוני יותר מאפשרויות אחרות של אכיפת הגביה, שימוש

בפקחים או העלאת תעריף האגרה. לדעת החתומים על הצעת החוק, הפגיעה בפרטיות

שעלולה להיגרם אם הוא יאושר מוצדקת כי: "פגיעה זו עומדת בדרישות פסקת ההגבלה

שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו,  שכן היא פגיעה מידתית שנועדה לתכלית ראויה."

 

 "פגיעה מידתית שנועדה לתכלית ראויה"

 

אני רק מנסה להבין איך ומתי בוצעה הפלישה והחלפת הגופות, מתי הוחלפה זהותם הפנימית ואישיותם מבלי שהרגשנו, שהרי אין לי ספק שמר וילן שאני כה מחבבת על בסיס אישי, הגברת חיימוביץ, מרת גלאון, אותם נציגי ציבור נאורים המחזיקים בהרבה דעות מקורבות לשלי ואחדים מהם אף מחזיקים באופן מטאפורי את כרטיס הבוחר שלי מאז שהתחלתי לממש את הזכות ההיא אינם נמצאים כרגע בתוך קליפת גופם.

 

 

 

ואם אני טועה והם אכן שם – הייתי מעוניינת לדעת איזה אתנן פוליטי או אישי הציעו להם.

 

 

עולם אכזר וחסר הגיון

 

 

 

   אשה נורתה למוות

   כשניסתה להסתנן ממצרים לישראל

             יום שבת, 16 בפברואר 2008, 12:22 מאת: רויטרס
 

אשה מאריתריאה נורתה למוות בידי שוטרים מצרים כשניסתה לחצות את הגבול ממצרים

לישראל ולא נעתרה להוראותיהם לעצור. מורפיט מרי, בת 37, ניסתה לחצות את הגבול

בחלק המזרחי של חצי האי סיני. על פי הדיווחים, שתי בנותיה בנות 8 ו 10 שהיו איתה,

נלקחו על ידי השלטונות המצרים.

 

יש בכלל מה להגיד?

על אישה שאיש, עכשיו כשמתה, איש אינו יכול לספר את סיפורה האמיתי.

על מה ולמה סבלה.

על מה ולמה גייסה את כוחותיה שנותרו, בנותיה הקטנות וניסתה קרוב לודאי

להציל את חייה ואת חייהן מעתיד בלתי אפשרי. ניסתה לבנות חיים חדשים, טובים יותר.

עכשיו היא מתה והן, אבודות בעולם, נידונות לחיים איומים.

 

 

פליט הוא אדם שנמלט מביתו או מארצו בגלל מלחמה או משום שהוא נרדף בה מחמת גזעו,

דתו, לאומיותו, חברותו בתנועה חברתית מסוימת או דעותיו הפוליטיות. אדם שנותר חסר בית

עקב אסון טבע (כגון רעידת אדמה), אינו בגדר פליט. גם אדם שהיגר מארצו משיקולים אחרים

אינו בגדר פליט. לעתים ניתן מעמד של פליט לאדם בודד המבקש מקלט מדיני, או לקבוצה

מצומצמת של נמלטים, ובמקרה זה אין קושי לפליט או למדינה הקולטת אותו למצוא מגורים

סבירים לפליט. פעמים רבות, בפרט כאשר הפליטים מגיעים למעמדם זה עקב שינוי פתאומי,

כגון מלחמה, הם מקבלים מחסה במחנות פליטים, שמורכבים מעשרות, מאות ואפילו אלפי

אוהלים שמהווים משכן זמני לפליטים עד שייבנו עבורם בתים קבועים.

 

 

 

אכזר. ערל לב. חסר חמלה והגיון.

 

 

 

עצומה המיועדת לשר הפנים למען הפליטים מסודן

סיפור אישי של אחד שהצליחזה לא רק הלב

עדות אישית

%d בלוגרים אהבו את זה: