ארכיון קטגוריה: עד כאן

למה רק איידס? …..

 

          משכנתא? לא אם יש לך איידס – רותי סיני / "הארץ"

 

הבנקים למשכנתאות מתנים מתן ההלוואה לנשאי איידס ברכישת ביטוח חיים.

בלא קשר למצב בריאותם, הנשאים נתקלים בסירוב חברות הביטוח.

ר"ת החליט בשנה שעברה לקנות דירה ונזקק להלוואה.

בבנק למשכנתאות אמרו לו שיצטרך לקנות פוליסת ביטוח חיים, כך שאם ימות

לפני שיחזיר את חובו, הבנק יוכל לגבות את היתרה מחברת הביטוח.

החברה שאליה פנה סירבה למכור לו פוליסה.

ברגע שסימן "וי" במשבצת שליד השאלה "האם אתה נשא HIV?", סימן את גורלו.

חברות הביטוח טוענות באופן רשמי שאין להן מדיניות גורפת נגד נשאי איידס והן

בודקות כל מקרה לגופו. לדברי משה ויינרב מאיגוד חברות הביטוח, כשאדם חולה

מבקש לרכוש ביטוח חיים, נבדקים פרמטרים כגון מתי אובחנה המחלה ואם הטיפול

הניב תוצאות. החברות גם מסתמכות על המלצות של מבטחי משנה –

חברות גדולות בחו"ל שמבטחות חברות ביטוח קטנות יותר וחולקות עמן את הסיכונים.

"מי שעבר ניתוח סרטן לאחרונה, לא יקבל ביטוח. מחכים לראות איך יתגבר על המחלה",

אומר ויינרב. בדרך כלל, בחמש השנים הראשונות אחרי הטיפול החברות ממעטות למכור

ביטוח חיים, אומר יוסי ארי מחברת הפניקס.

אבל נשאים שפנו לוועד למלחמה באיידס סיפרו שאפילו לא נשאלו לגבי מצבם הרפואי

ולא נקראו להיבדק. כך גם התברר לעורך הדין דורי ספיבק מהפקולטה למשפטים

באוניברסיטת תל אביב כשעזר לכמה נשאים להגיש בקשות למשכנתה ולביטוח חיים. 

 

 

 

 

 

 

 

הצעתי לחברות הביטוח: כדאי להיות עוד יותר זהירים, באמת.

אנשים יכולים למות ככה ואתם תאלצו חלילה לשלם ליורשיהם או בעלי חובם. תזהרו.

כשוחרת טובתכם הנה רשימה של עוד "סוגי אנשים" שלא כדאי לכם לבטח.

אל תבטחו מי שלוקח נוגדי דכאון  – אם יפסיקו, הדכאון יגדל והם עלולים להתאבד.

אנשים עם סיפור משפחתי של סרטן,

אנשים שגרים בחיפה והסביבה – הנה תראו, מהיום:

אסף זלינגר
16/1/2008 8:27

אסף זלינגר
16/1/2008 8:27

מחקר של המשרד להגנת הסביבה מגלה: הסכנה נמצאת בכל שאיפה במפרץ חיפה. באוויר נמצאו חריגות גבוהות של חומרים מסרטנים, שלא נחשפו בבדיקות קודמות. בינתיים, המשרד מסתפק במשלוח מכתבים למפעלים.
אחרי שנים של הסתמכות על תחושות בטן ובדיקות חלקיות, הדוח שפרסם אתמול המשרד להגנת הסביבה חושף את המציאות השחורה שנפלטת מארובות המפעלים במפרץ חיפה – ריכוזים גבוהים במיוחד של חומרים מזהמים, שחלק לא מבוטל מהם מסרטן.

הומוסקסואלים,

מה פתאם? בעצם כל מי שמקיים מין ולא נשבע וחותם שהוא עושה ר ק סקס בטוח,

אנשים שלא נחגרים בחגורות בטיחות,

נוהגים באופנע,

חוצים כביש לא במעבר חציה, 

מי שעבר התקף לב,

מי שנשבר ליבו, המחקרים אומרים שלב שבור מעלה במאות אחוזים סיכוי להתקפת לב

או סרטן.

מי שתעבור לידה, ליתר בטחון,  you know …כבר היו מקרים.

אסטמה, זה נורא מסוכן.

 

לדעתי, לא כדאי לכם לבטח אף אחד חוץ מאנשים בני עשרים וחמש, גבוהים,

חסונים, יוצאי סיירות, העובדים בעבודה הסתדרותית מסודרת, נשואים עם שני ילדים,

נאמנים לזוגתם, בלי תוכניות לעוד ילדים, מכונית משפחתית חזקה,נהגים מ א ד

זהירים, ג'ובניקים -שלא יהרגו חלילה במילואים או מלחמה – מתונים, חיים חיים רגועים.

 

 

ואחרכך תתביישו.

 

בהולנד, למשל, מוכרים ביטוחי חיים לנשאים שמגיבים היטב לטיפול,

אם כי במחיר גבוה יותר מאשר למי שאינם נשאים – פייר אינפ לא?

 

לא רק זונות קונים בכסף.

 

 

 

הממשלה אישרה: משרד הדתות יוקם לתחייה

אחרי ארבע שנים בלי משרד דתות, החליטה הממשלה להקים אותו מחדש.

רוב שרי העבודה, כל שרי ישראל ביתנו ושר המשפטים פרידמן התנגדו,

אך אולמרט נימק: "ראש ממשלה לא צריך לבלות בחתימה על תעודות קבורה".

בראש המשרד יעמוד השר יצחק כהן מש"ס

רוני סופר 

פורסם:  06.01.08, 13:43

P{margin:0;}
UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;}
OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}
H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;}
P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}

var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :

urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :

urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;

case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}

משרד עם כיפה: ארבע שנים אחרי שפורק בניסיון לחסוך כספי ציבור,

החליטה היום (א') הממשלה לאשר את הקמתו מחדש של משרד הדתות.

ההצעה התקבלה ברוב של 15 תומכים מול שישה מתנגדים בלבד.

שני שרים נמנעו בהצבעה. בראש המשרד יעמוד השר יצחק כהן מש"ס,

אך סמכויות המשרד לא יהיו נרחבות כבעבר.

 

בישיבת הממשלה נימק אולמרט את השינוי:

"איני סבור שראש ממשלה בישראל צריך להקדיש כמה שעות בשבוע כדי לחתום

על היתרי קבורה". לדבריו, למשרד החדש יועברו הרבנות הראשית, בתי הדין

הרבניים ומחלקת היישיבות.

 

א י כ ס.

 

ח"כ יוסי ביילין, אמר כי "החלטת הממשלה היא יום שחור ליחסים בין דת ומדינה.

ישראל, הדמוקרטיה היחידה שבה דיני האישות הם דיני הדת, הולכת היום צעד גדול

אחורה.

ח"כ חיים אורון אמר: "פעם נוספת הממשלה מקצה משאבים למטרה מיותרת וחסרת

הצדקה, אשר בוטלה בצדק בעבר. וכל זאת במטרה לקנות את תמיכת ש"ס ".

אופיר פינס היה המדוייק ביותר: "אולמאט מכין את הקרקע לפרסומו של דו'ח

וינוגרד הסופי. מדובר בעיסקה שקופה: דתות תמורת וינוגרד."

 

 

 

שאלה: מדוע יצאה יולי תמיר מהחדר ונמנעה ומדוע שר המדע וכו' ראלב

מג'אדלה וכן שר החקלאות מר שלום שמחון יצאו מהחדר ולא הביעו דעתם?

 

א י כ ס.

 

 
 

הנאנסת בכתה כי לא הגיעה לסיפוק מיני…..

 

פרקליט האנס:

הקורבן בכתה כי האונס היה קצר

 

 

עו'ד רובינשטיין טען שהנאנסת בכתה משום שהמגע המיני עם זוהר היה מאכזב, קצר ביותר,

מתסכל ובלתי מספק כשלעצמו מבחינתה כאשה.

 

 

מרדכי זוהר, בן 47 מראשון לציון, הורשע באונס עובדת זרה מהפיליפינים לפני כשנתיים.

בהכרעת הדין מתחו השופטים ביקורת על פרקליטו, שטען כי הסיבה שבגללה בכתה האשה

במהלך האונס, איננה בשל הסבל שנגרם לה, אלא משום שלא הגיעה לסיפוק מיני.

.

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע הבוקר (יום ג') את מרדכי זוהר, בן 47 מראשון לציון, באונס וביצוע

מעשה מגונה בעובדת זרה מהפיליפינים לפני כשנתיים, בעת שזוהר עבד כאח וטיפל בקשישה שהעובדת הזרה

היתה המטפלת הקבועה שלה. בהכרעת הדין מתחו השופטים ביקורת קשה על הסנגור שייצג את

זוהר, עו"ד מנחם רובינשטיין.

עו'ד רובינשטיין טען שהנאנסת בכתה משום שהמגע המיני עם זוהר היה מאכזב, קצר ביותר,

מתסכל ובלתי מספק כשלעצמו מבחינתה כאשה. השופטים כתבו כי מוטב היה שהטענה לא היתה

נשמעת במהלך המשפט וכי אין בכוונתם להתייחס אליה.

"לא זו בלבד שמדובר בטענה חסרת כל אחיזה בחומר הראיות שהונח בפנינו, אלא שיש בטענה זו יותר

מנימה של ביזוי המתלוננת וזלזול ברגשותיה כאשה וכאדם, ועל כך יש להצטער מאוד".

ביקורת נמתחה גם על דרך חקירתה הנגדית של הנאנסת ונכתב בהכרעת הדין כי שוב ושוב נדרשה

להשיב לסנגור מדוע לא הגיבה להטרדותיו של הנאשם בטרם האונס ומדוע לא עשתה מעשה כדי להתחמק

מפניו. השופטים ציינו כי בעבר נקבע כבר שאין מקום לשאלות כאלה בחקירת קורבן עבירת מין וכי

אין סיבה בטענות הנוגעות להתנהלותה הפאסיבית של המתלוננת, במיוחד כאשר הוכח

שבהתנהלותה מולו היא שידרה אי הסכמה לקשר מיני.

מתוך פסקהדין איני רואה להתיחס בכובד ראש, לטענת ההגנה, לפיה,

בכתה המתלוננת בתום האקט המיני, מתוך אכזבה ואי סיפוק.

טענה זו, שהועלתה לראשונה בסיכומי ההגנה, אכן מוטב היה לה

שלא הועלתה, משהועלתה, וכך גם הדרך בה נוסחה, שהיה בה

מידה בלתי מבוטלת של זלזול במתלוננת אם לא ביזויה בפועל.

שוב, כי אני יודעת שאתם לא מאמינים:

רובינשטיין טען שהנאנסת בכתה משום שהמגע המיני עם זוהר היה מאכזב, קצר ביותר,

מתסכל ובלתי מספק כשלעצמו מבחינתה כאשה.

הכתבה במלואה כאן בY net

הייתי שמחה לפרסם אותו ואת עבודתו המשפטית בכל מקום אפשרי.

הייתי שמחה שהאיש הזה ידע מה חושבים/ות עליו אזרחי/יות המדינה.

הייתי רוצה לספר לכולם, ברבים, באופן נחרץ, ברור וחד משמעי על המהלך המשפטי

המבריק, הטיעון ששלף כקוסם מכובע קסמים כדי לנסות ולחלץ את לקוחו מר ישראל

זוהר אחד מאישום באונס.

הייתי רוצה ש כ ל ם ידעו על המשפט הזה, על מהלכיו ועל פסק הדין.

הוא נכשל בתפקידו. הפסיד תיק. לקוחו הורשע.

שלחו לו מייל וספרו לו מה דעתכם על הטיעון המשפטי וההגון שלו.

אם אפשר להפיץ את מעשהו – יופי.

אם אפשר להגיש נגדו תלונה, אנא ספרו לי איך ואיפה.

עד שיבין את גודל הבושה ויכסה פניו בכלימה. אמיתית.

.

 

שיתייסרו יסורי נפש

 

my bodyמקום לספר באנונימיות

 

איך הן מרגישות עכשיו?

.

 

כבשלהם. הם עושים בנו כבשלהם.

 

 

אולמרט וליברמן: בחורף תשונה שיטת הממשל

ראש הממשלה ויו"ר "ישראל ביתנו" מקווים לשנות את השיטה כבר  במושב הכנסת

הקרוב. איך בדיוק נבחר? עדיין לא ברור, אבל בלשכת אולמרט מבטיחים:

משטר נשיאותי לא יהיה בישראל.

 

ארבעה עקרונות – כך סיכמו אולמרט וליברמן – ינחו את המלאכה:

יציבות השלטון

יכולת המשילות של הממשלה

אפקטיביות הכנס

ואחריות הנבחרים לבוחריהם.

איזה מילים יפות, נכונות, מדוייקות.

מאחורי הכותרות הגדולות הללו, טרם נקבע סופית איזה תוכן ממשי מסתתר.

 

"אין חולק ששיטת הממשל הנהוגה כיום בישראל מקשה מאוד על יכולת המשילות ופוגעת ביציבות

 השלטונית. שינוי השיטה הוא אינטרס לאומי, ואני מתכוון לרכז מאמץ אישי בעניין על מנת להוביל

 לכך", הצהיר אולמרט. השר ליברמן אמר: "אני בטוח ביכולתה של הקואליציה להעביר עד סוף

 מושב  החורף של הכנסת את חוק שינוי שיטת הממשל, שיבטיח יציבות שלטונית למדינת ישראל".


 

 פחד אלוהים.

    ואני אמשיך לכתוב בבלוג שלי. ואתם גם.

    ואנשי עבודה שחורה ימשיכו לשלוח מכתבים לכל האנשים ההם.

    ואנשי מרץ ינסו לצעוק וגם המפלגות הערביות –

    ושמעון יגיד שדמוקרטיה מעל הכל –

    והאנשים האלה, הכוחניים, היהירים –

    ליברמן, הליברל, הדמוקרט הנאור

    והאולמרט שיהיה מוכן להפוך אותנו לדיקטטורה מוסוות

    במילים יפות רק כדי להשאר בשלטון –

    שניהם וכל האלה מסביב שבהסכמים ותרוצי קואליציה

    יתנו יד ויצביעו עם אלה

    וכולם, נבחרינו המופלאים

    ימשיכו לעשות בנו כרצונם ויהרסו אותנו עד יסוד.

    את המעט שנשאר.

  

 

  

   וגם: הצעת חוק –

ועדת חוקה, חוק ומשפט דנה בשבועות האחרונים בהצעת חוק שזוכה

למעט התעניינות תקשורתית, על אף שהשלכותיה מרחיקות לכת.

על פי ההצעה, המשטרה תהנה מגישה למאגר מידע מקיף, הכולל פרטים על

אתרי האינטרנט בהם ביקרנו, מהיכן שוחחנו בסלולר, אל מי התקשרנו ועוד.

 

אין לי כח לפתוח עוד פוסט.

ובעצם זה הכל אותו הדבר.

הם עושים בנו כבשלהם.

בבקשה : ק י ש ו ר

 

 

   פחד אלוהים.

 

 

 

זה לא רק הלב שמחייב אותנו להתנהג כבני אדם

 

 

 

פליט הוא אדם שנמלט מביתו או מארצו בגלל מלחמה או משום שהוא נרדף בה

מחמת גזעו, דתו, לאומיותו, חברותו בתנועה חברתית מסוימת או דעותיו הפוליטיות.

אדם שנותר חסר בית עקב אסון טבע (כגון רעידת אדמה), אינו בגדר פליט.

 גם אדם שהיגר מארצו משיקולים אחרים (כגון שיקולים כלכליים) אינו בגדר פליט.

 

לכבוד שר הפנים מר מאיר שטרית כבוד השר שלום

כאזרח/ית במדינת ישראל אני חש/ה חובה לפנות אליך כדי שתעניק בדחיפות סיוע לפליטים מסודן הנמצאים בישראל ותמנע את פתיחתו של מחנה המעצר בקציעות.

מאות אזרחים עושים כמיטב יכולם להושיט יד מסייעת אולם יד השלטון היא הנחוצה כאן. ידך שלך.

כבוד השר, אסור לנו לעמוד מנגד כאשר פליטים סודנים נכלאים כאילו היא פושעים.

כאשר נשים וילדים נזרקים לרחובות ללא הגנה.

כאשר ראשי ערים מעמיסים עשרות בני אדם על אוטובוסים ומשליכים אותם מול כנסת ישראל.

וכאשר הועדה המייעצת לשר הפנים אינה מוכנה לדון בבקשתם של הפליטים מסודן למקלט.

כבוד השר, אסור שממשלת ישראל תנהג בפליטים כאילו לא היו בני אדם.

החוק הביןלאומי והמוסר האנושי מחייבים אותנו להעניק להם את ההגנה המגיעה להם.

 

 

 

 לקריאת העצומה וחתימה –

  

 

 

 ככה זה נראה כשזה קורה – עדות אישית

 

 

  א מ נ ס ט י ישראל

 

 

 

 האם, ברצינות, מישהו יכול להסביר לי מה זאת אומרת שהועדה המייעצת לשר

 הפנים אי נ ה מוכנה לדון בבקשת הפליטים מסודן למקלט? מה זאת אומרת

 הועדה מסרבת לדון?

   

 

  

נ.ב.  אפשר לקרוא את העצומה עם הילדים. אפשר להסביר מה לא בסדר

      בהתנהגות המדינה, גם בנגיעה היסטורית / יהודית וגם, ובעיקר, לטעמי,

      בהתנהגות אנושית בסיסית. מלאת חמלה וראית הזולת כשווה.

      נוצרות שיחות מרתקות עם אנשים נמוכים וחכמים ובעלי לב רחב.

 

הגוף שלי ברשותי, וגם הפה


"החברה בכלל והתקשורת בפרט חייבות להוקיע את המפתות, כולל
הופעה או התנהגות נשית הטומנת מלכודת, במודע או בתת-מודע,
באונס או ברצון "
–כך קובע הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת ומרבני הציונות הדתית,
ביחס למתלוננות נגד הנשיא לשעבר משה קצב והשר לשעבר חיים רמון.
לדבריו, לאישה יש זכות מלאה על גופה, אך מוטלת עליה החובה שלא לפתות את הגברים.
ו ב כ ן לאור דבריו של כבוד הרב אין לי ברירה ואני מעתיקה, כמעט אחד לאחד פוסט ישן שלי –

יש לי זכות וטו על גופי גם אם אני מפלרטטת  –

יעל ישראל פירסמה אז פוסט שבו קראה לנשים לקחת אחריות על הפלירטוט שלהן –

ואני חושבת ש…מה פתאם חושבת,
אני יודעת, מצהירה, צועקת, מזכירה, שזה מגוחך שצריך עדיין להזכיר שזכותנו.
שזכותי להתנהג כרצוני כל זמן שההתנהגות שלי לא פוגעת באדם אחר.
שזכותי לפלרטט אם אני רוצה, אם ככה אני בוחרת.
ואני רשאית ללבוש חולצה עם מחשוף בלי לדאוג איך הגברים מגיבים לו,
ולהביט במבטים אלכסוניים וחייכניים אם ככה אני מחליטה להגיב לנסיון החיזור של מישהו,
ולהעביר יד בשערי בתנועה כמו בסרטים בלי לדאוג איך זה מתפרש,
ובאופן כללי להתנהג כרצוני בגבולות הנימוסים וההתנהגות המקובלים בחברה כמובן.
על פי הקוד החברתי, החוזה החברתי הלא מדובר במשחק בין המינים –
זכותי הבסיסית להתנהג כפי שאני מחליטה ורוצה –
כפי שזכותו של גבר. כל גבר.
כל זמן שההתנהגות שלנו לא פוגעת באיש.

הפלירטוט שלי הוא לא תמרור הזמנה.
הפלירטוט שלי הוא לא פיתוי.
הוא לא רשות לכלום.
הוא בדיוק מה שהוא. פלרטוט. משחק בין המינים. בדיקה.

כותבת יעל:
"האם זה צודק שהוא לקח את העניין צעד אחד קדימה? לא.
אבל זה מה שקורה. וזה קורה כי שני הצדדים לא מבינים זה את זה, וכי צד אחד –
בדרך כלל הנשים, לא תמיד לוקח בחשבון את תוצאות הפלרטוט"

לא לוקח בחשבון את תוצאות הפלרטוט?

איזה תוצאות?

זכותו של הצד השני לנסות לקחת את הפלרטוט הזה צעד אחד קדימה –

והדגש הגדול מאד הוא על המילה ל נ ס ו ת.

אם חזרת מפגישה ראשונה, שניה, שלישית התעכבתם במכונית,  ליד הדלת, והיה הרגע הזה,

השקט, הבוחן. מה קורה עכשיו? והגבר הזה שיצאת איתו מרצון לארוחת ערב רוכן עם חלק גופו

העליון לכיוונך ואת לא מעוניינת, לא תדעי מה לעשות?

תדעי.

את תחייכי ותושיטי יד לעצור אותו או תושיטי את הלחי או פשוט תתחילי לדבר על משהו בשטף

המילים שלך והוא כבר לא יזכור מה הוא רצה.

או שתשתמשי בכל אסטרטגיה אחרת שפיתחת לעצמך עם השנים.

זכותו לנסות. הסכמת לפגישה. היית מקסימה. הארוחה הייתה טעימה.

דברתם, צחקתם, פלירטטתם והוא מאמין שיש בינכם את ה'קליק' הזה, המשהו שיכול להוביל

למגע גופני ברמה זו או אחרת והוא מנסה. אני לעולם לא אעלב אם גבר 'ינסה' את מזלו איתי.

אני יכולה לסרב, ואני יכולה כמובן להענות בשמחה והתרגשות.

ובמקרה, וקרו מקרים, בטח קרו, למי מהנשים שאני מכירה לא קרו, במקרה שגבר ינסה את מזלו

איתי בדרך שעוברת את הגבול המילולי,  בדרך שעושה שמוש בכוחו הפיזי אני אהיה מלאת זעם

וכעס ועלבון, אגיד לו את דברי באופן הברור ביותר ואלך.

כשהילדה שלי, או חברותיה היו קטנות יותר היה משפט שמתוקף מקרי ההעלבות האין סופיים

בינהן הן היו חייבות להפנים, כדי להיות מסוגלות להמשיך בקשרי החברות בינן לבין בעולם –

מי שלא רוצה, הוא הקובע – מי שאומר לא, הוא המחליט.

אני זוכרת אותה צועקת. ממש נאבקת במציאות.

זה לא פייר – היא הייתה בוכה – אני נורא רוצה. כבר קבענו.

נכון אמרתי לה ואני אומרת עכשיו –

זה אולי לא באמת פייר – אבל זה מה יש.

מי שאומר לא – הוא הקובע.

וזה הדבר הכי חד משמעי, ברור ולא ניתן לאינטרפטציות משום סוג.

וכל היתר מילים. מה אומרת יעל?

קחי בחשבון את תוצאות הפלרטוט למה הכוונה?

אם את מפלרטטת, קחי בחשבון שיתקיפו אותך מינית?

אם לבשת חולצה עם מחשוף גדול, קחי בחשבון שמה?

שיציצו לך? שישלחו ידים? שיאיימו עליך?

אם 'תעשי עיניים', תצחקקי, גברים יחשבו שאת 'נותנת'?

שאת 'זיון קל '?

שאת 'אפשרית'? –

חופש הלבוש שלי/שלך, ההתנהגות שלי/שלך –
שוב, בלי לפגוע באיש –
הסגנון האישי שלנו, הן בלבושינו, הן בהתנהגותינו
הוא זכותנו המלאה.
העניין הפרטי שלי.
איש לא יכול לקבוע לי / לך –
לא חוקית, לא מעשית ובודאי לא מוסרית איך לנהוג עם עצמך ועם גופך –

ואם את אומרת לא, שום דבר שעשית לפני ה"לא" לא רלוונטי –

לא איך התנהגת, לא כמה התמזמת, לא כמה את לבושה או שלא בשלב הזה.

'תסכול גברי' לא מצדיק תקיפה מינית. פלירטוט לא מצדיק הטרדה מינית.

קוד לבוש, חושפני ככל שיהיה, לא מצדיק שליחת ידיים פולשנית.

אני מודעת לעצמי.
זוכרת היטב מקרים אחרים,
שבהם ההפנמה שלי של מה להגיד או לעשות,
לא הייתה כל כך ברורה.
המבוכה,
הרגשות אשם שאלוהים יודע איך הצליחו להטמיע אותם בי,
ניצחו את ההרגשה והידיעה הפנימית של מה שקורה כאן לא נכון,
זה לא מה אני רוצה
ואני לא יודעת איך לעצור את זה.

השינוי שחל בי בשנים מאז הוא עצום.

אני מבינה שחלק גדול מההרגשה שלי היום. של מה מותר ומה אסור קשור לגיל.

לבטחון שאנחנו, אני צברתי, הבנתי, הפנמתי עם השנים.

מצד שני אני מאמינה שהדור שגדל היום, זכויותיו ברורות לו הרבה יותר.

ילדה בת עשר יכולה להגיד לא רק הפה שלי ברשותי, גם הגוף שלי ברשותי –

הן יודעת שלאיש אסור לגעת בגופן. אני מאמינה שהן כבר יודעות יותר מאיתנו מה מותר ומה אסור.

אני רק מקווה שברגע האמת אם וכאשר יגיע, חלילה, היא/הן יזכרו ויהינו לפתוח את הפה,

להגיד לא בקול רם, להתלונן, ובעיקר לספר לאמא :)


אם מתקדמים עם המחשבה של מפלרטטת = למתכוונת,
אפשר להגיע למקומות מאד מוזרים :)
יש הגיון בלבוש צנוע. אם תלבשי מחשוף, הגברים יאמינו שאת מעוניינת להראות  להם, לפלרטט איתם,

ומכאן את זמינה. ואיפה גבול הצנעה, בבגדי בני ברק או אולי הרעלות הן הפתרון.

ומכאן אפשר להסחף עד להפרדה מוחלטת בין גברים ונשים –

ואם יהיו גברים שהתבוננות ישירה לעיניהם היא סימן בשבילם?

וכאלה שהעברת יד בשער היא היא הסימן להאשה  הזאת רוצה אותי?

או ליפסטיק אדום, או ריח טוב או כל סימן אחר שיכול להתפרש כסימן בעיני אלה שרוצים סימנים או

שמתעלמים מהם כשהם מסמנים לא, הסימנים.

איפה יהיה הגבול ?  של איזה סימן "הם" מפרשים איך?

לחיות בבחינה עצמית רצופה של : איך אני גורמת לגברים מסביבי להרגיש?

ובטח תגידי שיש סימנים, קודים מקובלים שאנחנו כחברה כבר מכירים ומזהים.

וששם ההבדל ביננו לבין הגברים. שהם מפרשים את הסימנים שלנו אחרת מכוונתנו –

ושם הבעיה. בפענוח.

לא מסכימה איתך. זה לא עניין לפענוח. מי שאומר לא – הוא הקובע.


הפוסט הזה קשה ומסובך לי לכתיבה.

אני מאד מקווה שאני מצליחה להבהיר את כוונותי מבלי לאבד ולו אחוז מהתנגדותי הנחרצת להטרדה

מינית, השפלה וניצול של נשים.

אני פעילה בארגונים נגד הטרדה מינית, מאמינה גדולה בשיוויון בין המינים,

פתחתי את העצומה הזאת נגד כבוד הנשיא ההוא –

http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

ואם מישהו היה מנסה עלי משהו, תוך עשר דקות אני במשטרה מתלוננת,

מאשימה ולא נחה עד שהאדיוט הזה היה בא על עונשו –

ו ב כ ל  ז א ת –

אי אפשר להכתיב את תנאי החיזור בין נשים לגברים.

פלרטוט הוא חלק מובנה מעולם ההזדווגות. אבולוציה.

ברגע שאת חושבת/אומרת/מאמינה שאם תעשי ככה וככה או תתלבשי ככה וככה או תפלרטטי

את לוקחת אחריות כלשהי, ולו הקטנה ביותר, על מה שחלילה  עשוי לקרות לך.

אם יטרידו אותך, יתקיפו אותך מינית, יאיימו עליך. יכפו עליך.

בגלל משהו שאמרת, עשית, לבשת את חוזרת אחורנית.

לעולם ישן שבו הגבר באמת 'החליט' עליך.

וזה יקירתי לעולם לא יקרה יותר. הלכנו קדימה.

ומה שהיה לעולם לא יחזור –

אנחנו מחליטות על עצמנו.

ותמיד, תמיד מותר לנו לעצור ולהגיד לא.

אני לא רוצה. תפסיק.

ת מ י ד.

מותר לפלרטט. מותר. אסור להטריד מינית. אסור לאנוס.

לצורך הבהרה : כוונותי במילה פלרטוט.
פלרטוט: במובן הפשוט, הישן והנעים של משחקי חיזור בין נשים לגברים.
גבר מעוניין באשה, אשה אולי מעוניינת בגבר, מתחיל סוג של דיאלוג,
מילים נאמרות, מבטים נשלחים, חיוכים מתחייכים, רמזים מתעופפים.
אולי כן?
אולי לא?
שום כוונות זדון מאף צד במשחק הזה. בלי רצון להוליך שולל, לגרות
לשוא, בלי טיזינג מתכוון ומרושע. ככה, רגיל. גבר אשה מבט. חיוך.
צחקוק. בדיקה הדדית. בקיצור, פלרטוט.

15.000 ופוסט אחד

 

 

3 יולי –  14:00  – זה מספר הכניסות לעמוד הזה –

 

15342 רשומת יומן ע צ ו מ ה – נגד הסכם חנינה מראש למשה קצב

 

אם היו מספרים לי על כוחו של האינטרנט לא הייתי מאמינה.

 

ובמילים: חמישה עשר אלף שלוש מאות ארבעים ושנים אנשים קראו את העצומה –

רק עשירית ממספר זה חתמו עליה –

http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

אנא, חתמו כמובן וגם אם לא, העבירו את הלינק לרשימות המייל והתפוצה שלכם.

 

 

שיוויון מול החוק – המשך העצומה –

  
 

    המשך העצומה:

 

   

נשיא המדינה, משה קצב (צילום: עטא עוויסאת)

   

      

        ע צ ו מ ה

 

 

אנו החתומים/ות  על עצומה
זו 
מתנגדים/ות  בכל תוקף להסכם חנינה מוסכם מראש לנשיא המדינה, או לכל הסכם אחר שיקל בדינו, אם וכאשר יועמד לדין.

אנו דורשים/ות לישם ולכבד את חוק שיוויון מול החוק ועל כל  אזרחי/ות מדינת ישראל, כולל נשיאה.

 

 

אנא – שם מלא ןמקום מגורים.

יש לכתוב – מצטרף. מסכימה. חותם וכו – ב ת ו ך התגובה עצמה, לא בשורת " הנושא" אחרת המערכת לא קולטת.

 

בדקו אם חתימתכם נקלטה

מי שחתם 'בסיבוב הראשון'
חתימתו נמצאת כאן

 

 

 בעמוד האחר1187 חתימות

שמונה וחצי דקות

 

 

אליעזר יערי, איש הקשור לעברי יקר הזכרונות כותב כאן בלוג מרתק

לפני שבועיים כתב את פרק ארבעים וארבע במסעותיו –

ומתוכו:

השבוע, בעיצומו של הקרב על הנשיאותהתפרסם באינטרנט
סרט שצולם בעשרים למאי השנה ליד הכפר אירטאס. 
בערוצים הראשיים חגגו על בונקרים מבוצרים/ ומרגמות מאה עשרים,
וזה כשבשטח נמשך הקרב בין מנופי פלדמן והחקלאים של אירטאס.
דקה לפני שחוק טרטמן יחול גם עלי ועל יוצרי הסרט,
ולהפגין אי אפשר יהיה, 
אני ממליץ בלב שבור שתצפו בסרט. 

    

היום ראיתי את הסרט שוב.

אני מנסה לראות אותו כל יום, כדי לא לשכוח.

שמונה וחצי דקות אורכו.

שמונה וחצי דקות של כיבוש.

אין בו אלימות מהסוג שאנחנו רגילים למחות נגדה –

אין בו צעקות, חיילים מכים, פלסטינאים מקללים. אין בו ילדים מיידים אבנים,

השפלות של מחסומים, נשים כורעות ללדת על הקרקע וילדים שתומי עין.

אין את כל אלה. יש בו מעט משתתפים והרבה שקט.

הרבה מדי שקט –

ואנשי כפר פלסטינאי בפאתי בית לחם, כמה חיילים, צינור ביוב עתידי ודחפור.

הלב נקרע מהבושה וכאב הלב.

אפשר למות מחוסר הכעס והיאוש השקט שמתחילים להשתלט עלי, עלינו –

שלא נדבר עליהם.

ואסור שזה מה שנרגיש. אסור שזה יקרה.

 

הנה, שמונה וחצי דקות של כיבוש.

ככה זה נראה.

אני מפצירה בכם. אל תדלגו כמו שמדלגים לעתים על קישורים בתוך פוסטים.

אל תוותרו לעצמכם על הסרט הזה.

זה באמת חשוב, כי ככה זה נראה באמת. בחיים האמיתיים.

תארו לעצמכם איך זה מרגיש.

http://corky.net/~eran/yossi/Ertas%20200507%20Forweb.WMV

 

 

חמלה? יושרה ? מצפון? סתם אנושיות? – הצחקתם אותי

 

מוחמד מנצור גסס בעזה 6 ימים בהמתנה לאישור כניסה

לישראל לקבלת טיפול. כשגם האמבולנס שכבר קבל אישור כניסה עוכב במחסום – הוא מת

 

 

 

הכתבה מצורפת, אבל אני אתן לכם תקציר טוב?

 

לפני כשבועיים, ב15 למאי בקרבות בין החמאס לפתח.

מנצור מוחמד הותקף על ידי שישה רעולי פנים.

הם ירו ברגליו והיכו אותו מכות רצח.

בדו'ח הרפואי נכתב: כלי הדם הראשיים בשתי רגליו נקרעו.

הוא איבד דם רב. ריאתו הימנית נפגעה והוא סבל ממצוקה

נשימתית. פרופ' ולדן, סגן מנהל בית החולים שיבא

ה ב ה י ר בחוות הדעת הרפואית שחייבים להעביר את מנצור

באופן ד ח ו ף לבית חולים ישראלי. הטיפול שהוא זקוק לו

לא קיים ברצועה וקיימת סכנה לחייו.

הרשות הפלסטינית התחייבה לכסות את עלויות הטיפול

ב'איכילוב' –

ב 17 למאי סרב מת"ק – מרכז התיאום והקישור הצהלי בעזה

ודחה את הבקשה לאפשר לו לקבל טיפול בישראל.

גם ב21 למאי נדחתה בקשתו.

איפה אנחנו עכשיו?

ששה ימים אחרי פציעתו.

כלי הדם בשתי רגליו קרועים. ריאה פגועה. מצוקה נשימתית.

עמותת הרופאים לזכויות אדם פונה לבג"ץ בתואנה

שסירובה של ישראל לאשר את כניסתו לקבלת טיפול

תביא למותו הודאי.

מת"ק מאשרים את הבקשה.

יופי.

סוף טוב?

חכו בסבלנות.

מצבו הידרדר ורופאיו האמינו שנסיעה ארוכה באמבולנס

תסכן את חייו. הם החליטו להמתין יממה, לייצב אותו.

למחרת התייצב מצבו.

כלי דם קרועים בשתי רגליים. מצוקה נשימתית.

יופי.

סוף טוב?

חכו בסבלנות.

מת"ק מודיעים שצריך להתחיל את תהליך הגשת הבקשה

מחדש, מ ה ת ח ל ה.

לאחר עיקובים הגיע מנצור מוחמד למחסום באמבולנס

פלסטיני ב23 מאי, חמש אחר הצהרים.

עברו שמונה ימים מאש שנפצע.

הגיעו למחסום.

יופי. סוף סוף.

סוף טוב?

…….

המחסום קבל הודעה מ ר א ש על הגעת האמבולנס.

מצבו מדרדר בזמן שהם מחכים. רופאיו מחליטים

להחזיר אותו לבית החולים בעזה.

בשמונה בערב הם מוזעקים למחסום.

למרות התיאום מראש, למרות שהיה במחסום כמה שעות

מוקדם יותר, האמבולנס מעוכב במחסום ל3 שעות נוספות.

למה?

בידוק בטחוני נוסף מסביר משרד הבטחון.

23 מאי – אחת עשרה בלילה –

האישור הגיע.

מוחמד מנצור מועבר לאמבולנס ישראלי ומשם אמור

להמשיך ל"איכילוב" –

עברו עשרה ימים מאז שנורה והותקף.

יופי.

סוף טוב?

 

למה שיהיה סוף טוב?

מה קרה? שכחנו מי אנחנו?

מה פתאום שיהיה סוף טוב תגידו.

 

מוחמד מנצור מת דקות אחדות אחרי שהועבר לאמבולנס

הישראלי. הוא מת עשרה ימים לאחר שנפצע אנושות  –

לא, לא על ידי חיילים ישראלים, ועשרה ימים מאז

שביקש וחיכה לאישור כניסה למדינת ישראל כדי לקבל

טיפול רפואי מציל חיים. הוא מת ואני מתביישת.

תקראו לאט טוב? מקלט מדיני בישראל – עדות ראיה

 

 

 

משימה לתלמיד

תלמיד יקר –

לפניך רשימת מילים.

עליך לחבר ולכתוב ארוע דמיוני.

סיפור שלא יכול להתרחש במדינת ישראל, שנת 2007 –

המילים צבועות בצבע תכלת להזכירך את מורשת עמך ומולדתך

ולתפארת מדינת ישראל –

                                                                                 

פליטים גורשו /  בכח /   גרירה   /  ישראל /

בעיטותיריות באויר /  מרדף   /  נתפשו  /

נחקרוחיילים גדר תיל /  נתלו / נאחזו / כח  /  

אלימות /  נדחפו /  גדר  /  קצין בכיר /  בכו /

נשכבו על הקרקע  /  בכו /   התחננו /   צעקו

סכנהחיים /  כח / גירוש  /   חיילים  /  גררו /

בעטו / ירו באוויר / זכויות אדם / יהודי /

 

     ועכשיו קבלו את הגירסא האמיתית:

שישה מבקשי מ ק ל ט אפריקאים שהסתננו לישראל

גורשו ב כ ו ח חזרה למצרים בגרירה, ב ב ע י ט ו ת 

וביריות באוויר, על אף ש ה ת ח נ נ ו באוזני החיילים.

עדי ראייה סיפרו שאחדים מ ה פ ל י ט י ם נאחזו

בגדר ה ת י י ל ונפצעו בידיהם. ששת הגברים חצו את

הגבול לישראל ב ל י ל ה שבין חמישי לשישי. כעבור

מ ר ד ף קצר נתפסו ונלקחו לחקירה, שבמהלכה

התברר כי ברחו כנראה מאריתריאה.

כעבור שעה-שעתיים הביאו חיילים ו ק צ י נ י ם את

השישה לפתח ב ג ד ר שדרכו נכנסו, והורו להם לחזור

לשטח מצרים. " התחילו צעקות, בכי, ת ח נ ו נ י ם"

סיפר עד ראיה. חלפה חצי שעה נוספת והגיע כוח

אנשי סדיר וקבע, בליווי ק צ י ן ב כ י ר.

"הגדילו קצת את הפתח ב ג ד ר והתחילו ל ד ח ו ף

אותם לשטח שבין הגדר ש ל נ ו לגדר המצרית"  –

סיפר עד ראיה. "הם נ ש כ ב ו על הקרקע, ב כ ו,

צ ע ק ו שנשקפת ס כ נ ה לחייהם אם י ג ר ש ו אותם"

אבל החיילים ג ר ר ו אותם, ב ע ט ו בהם וגם י ר ו

באוויר כדי להרחיק אותם מ ה ג ד ר"

     במכתב ששיגר אתמול ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז,

     כתב עו"ד יונתן ברמן  ממוקד הסיוע לעובדים זרים  – וגם נעמה כרמי  –

     כי גירוש אנשים שטוענים כי סכנה נשקפת לחייהם נוגד את עקרונות 

     המשפט הבינלאומי ואת חוקי המדינה, שמקנים סמכות גירוש רק לשרי

     הפנים והביטחון באמצעות צווי גירוש ולאחר ביצוע שימוע למסתננים.

 

     כלומר, מי שנתפס בשטח ישראל חייב צו גירוש כדי לגרשו מגבולות ישראל.

     ברמן ביקש ממזוז שיורה לצבא לחדול מגירוש בלתי חוקי של מסתננים 

     ולחקור את הגירוש מהשבוע שעבר. עוד ציין כי הגירוש נוגד את

     הבטחת המדינה לבג"ץ שתימנע מהחזרת מסתננים למצרים,

     שם, לפי דיווחי ארגוני זכויות אדם – 

     חלק מהמגורשים צפויים למעצר ואף לעינויים.

 

     

 

 

     ישראל 2007– בושה וקלון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

     ואפרופו חיים –

     על החיים של ששה בני אדם זרים ונואשים ויתרנו, די בקלות כנראה,

     על החיים של אילנה בר החולה בלוקימיה ומחפשת תורם מח עצם

     אפשר להלחם –

     בדיקת דם קטנה ואתם במאגר מציל חיים ל ת מ י ד –

     מאגר שיכול להציל אותך או מישהו שאתה אוהב – אינטרס קיומי

     של כולנו –  ככה זה עובד – ככה פשוט.

     לא תכנסו לאוטו, תבואו, תתרמו, ותרגישו טוב? שעשיתם משהו

     שווה, מועיל, לא אנוכי?-

     עד יום חמישי.  2 במאי – ת מ ה ר ו.    

 

 

ה פ ג נ ה. התפטר לנשיא. היום. שבע וחצי. מוזיאון תל אביב

 

        

             סוף סוף. ההפגנה.

 

אם אתם חושבים ומאמינים שזה הדבר הנכון שעליו לעשות –

אז עשו מעשה. בואו היום להפגנה. הראו והגידו למשה קצב

מה אתם חושבים שעליו לעשות סוף סוף. ל ה ת פ ט ר .

 

     

 

מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בדרישה מחברי הכנסת לפעול להדחת הנשיא

קצב התפטר עכשיו!!!

במוצאי שבת, 10 בפברואר בשעה 19:30,

ברחבת מוזיאון ת"א נקרא למשה קצב להתפטר לאלתר ולחברי הכנסת לפעול להדחתו המיידית.

 

מרכזי הסיוע ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מזמינים את הקהל הרחב לעצרת מחאה ברחבת מוזיאון ת"א מוצאי שבת, 10 בפברואר בשעה 19:30.

לא יתכן שהאזרח מס' 1 במדינה בעודו מכהן, יואשם באינוס ובסדרת עבירות כה חמורות ויצא במתקפה פרועה וחסרת מעצורים הן כנגד מערכת אכיפת החוק בישראל והן כנגד העדות המרכזיות בפרשה.

חברי הכנסת, החזירו למוסד הנשיאות ולכנסת את הכבוד להם הם ראויים. רק במענה מסוג זה ניתן יהיה להתחיל ולשקם את יחסי האמון המתרסקים בין הציבור בישראל לבין נציגיו.  

אנו קוראות לאזרחיות ולאזרחים, שדמותה של המדינה חשובה להם, להצטרף אלינו ולדרוש מאנשי ציבור לכבד את שולחיהם/ן ולעסוק בצרכי ציבור באמונה!  

קצב, התפטר עכשיו!

להשתתפות שלכם/ן כח להשפיע!

 

לפרטים נוספים ולפרטים על הסעות:

02-6797919

1202 מכל טלפון

www.1202.org.il

 

 

http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

העצומה נגד הסכם חנינה מוקדם לנשיא אם יועמד לדין

 

 

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=238310

המקום לספר על התעללויות מיניות בעלום שם.

 

 

נ.ב. – האם לקחת ילדה בת אחת עשרה להפגנה –

צעד שיביא לעוד שיחות על מה ולמה, הוא דבר מועיל, מלמד מעורבות,

נותן דוגמא ומחזק, או שהנוכחות בהפגנה עצמה, עם כמות האנשים הצפויה והעוצמה

הרגשית העשויה להתפרץ בה, חזקות מדי ומפחידות מדי  –

 

 

 

מה לא מקבל מי שלא שילם 10 שקלים – ואיך אנחנו לא עושים עם זה כלום?

  

 

אני יודעת שהזמנים סוערים וההתרחשויות רבות וגורליות –

אני מבינה שאי אפשר לשים לב ולהתרגש מכל ספור קטן –

אנושי וחשוב ככל שיהיה –

אבל……

מצאתי היום ב y net בקהילת חינוך את ההודעה הבאה –

ynet

נושא : שוויון? הצחקתם אותי! מה תגידו על זה:
תאריך :  31/01/07  22:41
מחבר/ת :  שרונית14

מי ששלם עשרה שקלים מקבל תעודה מהודרת –

מי שהוריו לא שלמו, מקבל תעודה בניילון –

בית ספר – מדינת ישראל – 2007

בבית הספר היסודי במרכז הארץ, בו לומדות בנותיי –  כותבת שרונית
יחלקו תעודות ביום שישי – עד כאן לא חידשתי.
יהיו שם תעודות ועטיפה לתעודה, יותר נכון שני סוגים שונים של עטיפות:

1. קרטון מהודר שיכסה את התעודה
2. שקית ניילון (שמרדף ללא חורים בצד).

את התעודה בקרטון היוקרתי יקבלו התלמידים שההורים שלהם
שילמו 10 ש"ח שהיו בתוך התשלומים של בית הספר בתחילת השנה.
את התעודות בתוך הניילונים יקבלו התלמידים שההורים שלהם לא שלמו… 

משרונית,
מורה בחט"ב (שאין סיכוי שדבר כזה היה קורה בבה"ס שלי……….)

 

                             *    *    *  

 

אני מנסה להרגיע את הבלוג שלי. את עצמי.
לא לכתוב כל כך הרבה כמו בשבועיים האחרונים.
אבל איך אפשר?

 

לא מספיק שהוריהם לא שלמו בתחילת השנה –

לא מספיק כמה זה מבייש אותם בלבם פנימה ומול המורה –

לא מספיק כמה הם בקשו מההורים שלהם להתאמץ ולשלם –

לא מספיק הבושה צובטת –

עכשיו גם כל החברים שלהם יראו –

זה חטא שאסור לחטוא מול איש, בוודאי לא מול ילדים.

כמה ילדים לא שלמו? זאת אומרת כמה הורים לא שלמו?

200 ילדים? נניח מאתיים –

לא יכול בית ספר למצוא 2000 שקלים מקופתו ולחסוך כל כל

הרבה עלבון והלבנת פנים מילדיו/תלמידיו?

 

אני רוצה להעביר את הספור הזה לשרת החינוך, איך?

 

אני מ ת ב י י ש ת.

 

   

אני כועסת על משה קצב – גם אם הוא חף מפשע.

 

אמירה הס שאלה יום אחרי נאומו של הנשיא –

http://www.notes.co.il/hess/28090.asp?p=0

נאמר ואדם עשה מעשה פשע והוא אשם, ופסקו לו את ענשו.
האם אנו פטורים מרחמים על עצם המצב שאדם נקלע אליו,
או נפל לתוכו, או אתרע מזלו והא נלכד במזל רע?
האם לא מספיק שהעונש שהוא נמצא בגוף כזה שנשא אותו אל עונשו?
או שהוא לכוד בתוך נשמה כזו שסרחה מהדרך?

ובימים האחרונים אני קוראת יותר ויותר מילים מתרככות –
מילים אמפטיות לסבלו של הנשיא. לתסכולו.
יש אנשים האומרים ששנים של קיפוח ורגשי נחיתות באו לידי בטוי
בנאום התוכחה המאשים שלו.
קיפוח. תסכול. מזרחיות. ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. המון מילים.

 

ואמירה שואלת
האם לא מספיק שהעונש נמצא בגוף הזה שנשא אותו אל עונשו –

ואני מרגישה שהיא לא מרשה לי לכעוס עליו.
שה'מסביב' נהיה רך. אסור לכעוס.
הוא בשעה כל כך קשה. ביסורי נפש כל כך עזים.
שאי אפשר לכעוס עליו עכשיו. עכשיו זמן הרחמים. אמפטיה לסבלו.
עולמו חרב. עולמו התמוטט. הוא במצוקה.

ואני לא מסכימה.

אני רוצה לכעוס עליו. אני כועסת עליו. על הנשיא שלי. על משה קצב.

אני רואה את עצמי כאדם מ א ד מ א ד (כן. כתבתי פעמיים) אמפתי ורגיש לזולת,
די נאיבית יחסית לגילי המתקדם ונסיוני המעשי בחיים, ובאופן קבוע עומדת מעשית
ורגשית לצד הילדותי, החסר מגן, הפגוע והתמים.
משה קצב הוא אף אחד מכולם –
מבחינתי הוא לא אדם פרטי כרגע –
הוא נשיא מדינת ישראל. תגידי שוב. נשיא מדינת ישראל.
ומחובתו המוסרית מול כולנו לדאוג לכבוד מעמדו ולכבודנו ל פ נ י שהוא דואג לכבודו.

ואת זה הוא לא עשה מהרגע שהתחילה הפרשה להתגלגל.
לרגע אחד הוא לא דאג לכבודו של אדם זולת כבודו הוא.
האדם הפרטי. משה קצב.
הוא לא דאג לכבודה של גילה, שכן, עליה נכמרים רחמי מאד מאד מאד.
הוא לא דאג לכבוד התפקיד שהוא נושא.
הוא לא דאג לכבודה ותדמיתה של מדינת ישראל בעולם.
הוא לא דאג לאיש מלבד לעצמו.

אני יכולה להביט עליו בשעה האיומה שלו, עולמו מתמוטט וחרב עליו, כן –
ולראות שהוא במצוקה איומה, נלחם על חייו מבחינתו –
לזהות את העינים המתרוצצות והסערה הפנימית –
יכולה. מה לעשות עם ההרגשה הזו?
אני נזכרת מי הוא (הנשיא) ובמה הוא כנראה נאשם (יחסים בכפיה, אונס ועוד)
ואני כועסת –

מותר לכעוס. כעס הוא לא ניגוד להבנה או חמלה או אמפטיה –
אני מזהה את כל הרגשות שמתרוצצים בי –
ובוחרת להשאר עם הכעס. עם הזעם. עם העלבון.
אני כועסת על הנשיא שלי. נשיא מדינת ישראל על הבזיון, חוסר הכבוד
וההשפלה שהוא משפיל את מעמד הנשיא.

לא לכבודו של הנשיא. לא לכבודנו.

מה ההבדל בינו ובין כל מי שנאשם. אנס/פושע/גבר מכה אחר?
מעמדו? העובדה שאנחנו מכירים אותו? הלבנת פניו?
גבר שביזה/הטריד/כפה/הפחיד/אנס  – אין לי אליו ולא כלום.

אם משה קצב אשם במה שהוא כנראה, להבנתי ותחושותי, יואשם בו –
נו מה לעשות, לא נראה לי שהמשטרה והיועץ המשפטי מחליטים החלטות
רציניות כל כך כמו להמליץ להעמיד לדין את נשיא המדינה מבלי שהם
מאמינים ומשוכנעים לחלוטין שיש בסיס מאד חזק וראיות מספיקות כדי
להעמיד אותו למשפט ולהוכיח את אשמתו –
אם הוא אשם –
שיתפטר, יתחנן לסליחה בפני אשתו, קורבנותיו, חבריו, בוחריו במשך השנים,
שיתרום את כספו למרכז לקורבנות אונס, שילך לגור בביתו הפרטי,
שיעוף לי מהעיניים. ובעיקר ש י ת ב י י ש.

ואם הוא זכאי –
גם אז תזכר לו לעולם, לדראון עולם, התנהגות לא הולמת ולא מכובדת.
גם אם הוא יצא זכאי – גם אז הוא היה חייב לנהוג אחרת. באופן ראוי.
הוא היה חייב להתפטר או להשעות את עצמו בשניה שהפרשה התחילה
ולהלחם את מלחמתו ה פ ר ט י ת מתוך ביתו ה פ ר ט י  –
לא מתוך הבית ששייך לי. בית נשיא מדינת ישראל.

 

אני כועסת עליו. על הנשיא שלי. משה קצב – נשיא מדינת ישראל.

 

 

ר ג ע ה א מ ת

 

 

כשהגיע רגע האמת.

 

כשמשה קצב היה חייב לבחור בין כבוד המדינה שבראשה הוא

עומד, אותה הוא משרת כשלושים וחמש שנה, כבוד תפקידו,

נשיא מדינת ישראל  לבין כבודו האישי, בחר משה קצב בחירה של

אדם קטן, לא של מנהיג אמיתי המכבד ומבין את המשמעות האמיתית

של אחריות ציבורית, שרות אמיתי של מדינתך. גם במחיר גאוותך.

 

כשהגיע רגע האמת. גם אם תתברר חפותו המלאה –

משה קצב נכשל. ובגדול.

 

אני צריכה לדאוג למצפון המדינה שלי.
המדינה שבה אני מגדלת את הילדה שלי.
ליושרה הציבורית, הלאומית של המקום שבו אני חיה.
ומשה קצב כרגע, בעיני הוא לא אדם פרטי.
הוא נשיא המדינה.
לא לכבוד התפקיד הזה שהממלא אותו יואשם בעברות מוסר,
שלא נדבר על עברות פליליות.
לכבוד התפקיד ולכבוד המדינה שלו וגם לכבודו העצמי,
משה קצב חייב להתפטר ולהמשיך את מאבקו האישי,
כאדם פרטי ולא מ ת ו ך בית הנשיא –

 

 

 

ועוד רגע של אמת –

בעד הנבצרות:

רוחמה אברהם (קדימה), אביגדור יצחקי (קדימה),
זאב אלקין (קדימה), יואל חסון (קדימה), שי חרמש (קדימה),
דוד אזולאי (ש"ס), נסים זאב (ש"ס), יעקב מרגי (ש"ס),
מוחמד ברכה (חד"ש), משה שרוני (גיל-הגמלאים),
יצחק גלנטי (גיל), אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו),
ליה שמטוב (ישראל ביתנו

נגד הנבצרות:

שלי יחימוביץ' (העבודה), קולט אביטל (העבודה),
מיכאל מלכיאור (העבודה), נדיה חילו (העבודה),
זהבה גלאון (מרצ), אליהו גבאי (האיחוד הלאומי-מפד"ל),
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), גדעון סער (ליכוד),
לימור לבנת (ליכוד), גלעד ארדן (ליכוד),
צבי הנדל (האיחוד הלאומי-מפד"ל).

  • נעדר: מאיר פרוש (יהדות התורה).

 

 

 

 

וכל היתר….  מילים. רק מילים.

 

 

 

http://www.notes.co.il/chelli/27943.asp

                  קישור לעצומה. בטח קישור.
  עצומה הדורשת שוויון מול החוק לכל אזרחי המדינה. כ ו ל ם – 
           ומתנגדת להסכם חנינה מראש לנשיא המדינה.

 

 

ת ע נ ו ג. מדינה תענוג – כבוד הנשיא מר משה קצב ועורכי דינו –

 

http://my.ynet.co.il/pic/news/16012007/index1.htm

התצהיר שהוגש ליועץ המשפטי לממשלה על ידי איש עסקים,
ובו נטען כי א' – העדה המרכזית בפרשת משה קצב סיפקה מין בתשלום.

 

 

תסתכלו עליו. תקראו אותה. עכשיו היא נערת ליווי/זונה – לא רק מזכירת לשכה.

נו, אם היא ה ז ד י י נ ה  איתו היא בטח ה ז ד י י נ ה גם עם אחרים –

חברים שלו. גברים. אנשי עסקים. 600 ש'ח. כמה מדוייק. איזה זכרון.

הגברים הם אנשי עסקים, נשיאים ובעלי כח ושררה

והנשים? אה…כן. הבנות הן מזכירות לשכה ו…זונות כבר אמרנו נכון?

 

 

אבירם זינו ומירי חסון

פורסם:  17.01.07, 02:32

 

המתלוננת נגד הנשיא קצב, א', נשברה: בעקבות תצהיר שהוגש ליועץ המשפטי
לממשלה על ידי איש עסקים, ובו נטען כי סיפקה מין בתשלום, היא מדברת
עם ynet והודפת בתוקף את הפרסום. "אני מבינה שהאיש משה קצב,
או מישהו מטעמו החליטו להגיע לשפל המדרגה על-ידי המצאת שקרים
וסיפורים הזויים".
פרקליטי הנשיא: החומר החדש מעיד בבירור על אופיה ומהימנותה של א'

המתלוננת המרכזית נגד נשיא המדינה יוצאת לקרב על שמה הטוב:
ל-ynet נודע כי ביום חמישי האחרון הגיע לידיו של היועץ המשפטי לממשלה,
מני מזוז, תצהיר של איש עסקים הטוען כי קיבל תמורת 600 שקלים שירותי מין
מהמתלוננת נגד הנשיא, א', ומקרובת משפחתה. מטרת התצהיר:
לקעקע את אמינותה של א', ולהשפיע על החלטתו הצפויה של מזוז אם להגיש
כתב אישום נגד הנשיא, ובאילו אישומים.

 

גורמים במשרד המשפטים אישרו הלילה כי אכן הוגש תצהיר ברוח הדברים הללו.
חלק ממקורבי הנשיא טוענים כי הדבר מצביע מפורשות על כך שא' עוסקת במתן שירותי ליווי,
כלומר בזנות.

"אני מוצאת לנכון להתייחס לסיפור המטורף וההזוי הזה", אומרת א' בכעס,
"כי אני מבינה שהאיש משה קצב, או מי מטעמו, החליטו להגיע לשפל המדרגה
על-ידי המצאת שקרים וסיפורים הזויים". לדבריה, היא נמצאת היום במצב של חרדה.
"תמיד ידעתי שביום שאפתח את פי אהיה חשופה להתנהלות בזויה ובלתי הולמת כזו,
 אך לא שיערתי שזה יירד לרמות כאלה", היא אומרת בכאב.

 

                                   * * *

 

            http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

          עצומה נגד הסכם חנינה מ ר א ש לכבוד נשיא
             המדינה
אם וכאשר יוחלט להעמידו לדין –

         דרישה לשיוויון מול החוק ל כ ל אזרחי המדינה.

 

 

מ ס פ ר י ם – ע ו ב ד ו ת – וב ק ש ה

 

 

 ב- 18 לאוקטובר 2006 פרסמתי את הרשומה – "לפעמים מגיעים רגעים"

http://www.notes.co.il/chelli/archive.asp?m=10&y=2006

 

אבל הסערה הפנימית המשיכה וכשאריה דרעי אמר את דברו:
לדעתו, לא צריך להעמיד את הנשיא למשפט – אם יוחלט כך בפרקליטות –
כי הוא סובל מספיק. דברים אלה בנוסף לדבריו של טומי לפיד – 
פקע, ב א מ ת , משהו בליבי, נפשי, מצפוני…איפה שזה לא מתחבא בימים
פשוטים, רגילים ומתמשכים של סתוו. לא יכולתי להכיל את התסכול וחוסר האמון.

בשבת ה21 לאוקטובר 2006  – 14:00 פתחתי רשומה – קראתי לה – ע צ ו מ ה

http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

 

כמובן שלא היה לי מושג מה יהיה.
סמכתי עליכם, על רשימת התפוצה שתארתי לעצמי שיש ברשותכם –
סמכתי מ א ד על רשימת התפוצה הפרטית שלי –
ובעיקר על התחושה האמיתית שזה צריך לקרות. ועכשיו.
באימפולסיביות מוכרת – עם עזרה, עידוד וכתף וירטואלית
מאורי כ מ ו ב ן, שוקי גלילי, אביבה משמרי ורוני ג. לחצתי e n t e r.

 

עברו 77 שעות. סיכום ביניים, תובנות ביניים, קצת תהיות ובקשה –

כמעט 200 חתימות והקצב מגביר את עצמו משעה לשעה –
אם בשבת הייתה חתימה לשעה – היום נחתמות 4 – 5 בשעה. והקצב הולך וגובר.

כמעט 5000 כניסות – שזה אומר –  גם עם הכניסות החוזרות שלי לצורכי עריכה,
שלכם ושל אנשים שחתמו ובאים לראות מה נהיה – עדיין מספר החתימות
לעומת מספר הכניסות נמוך מאד – בערך 5%

 

רוב החתימות הן של נשים. לא ספרתי במדוייק אבל חתימות הגברים
הן בערך  8% עד 10%  מסך כל החותמים. אני לא מצליחה להבין למה –

אזכור 1 בתקשורת – ynet –

אזכור 'בלוגי' עם קישור אצל שוקי מלמעלה

http://www.notes.co.il/shooky/

ודבורית מה -V

http://themarkerblogs.com/velvet/?p=110

וגם mybody – הבלוג החשוב של עדויות ממקור ראשון של הטרדות מיניות

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=238310

 

הכמה פניות להתראיין נדחו על ידי אתמול והיום, בטעון די ילדותי
ואולי אף טפשי, נכון לראייתי את המצב כרגע. אמרתי ש'זה' לא קרה בגללי
ובשבילי, ואין לי רצון להיות שם, בחוץ. מה פתאום אני.
טוב, תחליטי –  הודעתי לעצמי לפני כמה שעות. או שכן או שלא.
והחלטתי שכן.

 

ומנקודת המוצא ש כ ן. אני פונה אליכם פעם נוספת

חתמו על העצומה – אין בה גוון פוליטי. יש בה גוון הגון. דרישה צודקת.

ובקשה נוספת – אנא השתמשו בכח הטמון ברשימות התפוצה שלכם –

ושלחו אותה קדימה  –   מגיע לה.

 

http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

 

 

 

עצומה – שיוויון מול החוק למשה קצב.

.

.

17 נוובמבר 2011האם הוא מתכון לבקש חנינה עכשיו אחרי שערעורו נדחה?

9 נוב 2011. מחר זה נגמר כנראה.

עברו חמש שנים ושבועיים מהלילה שהבנתי שהאינטרנט הזה יכול להשמיע קול.

את קולם של מי שבוחרים להשמיע.

מחר זה נגמר סוף סוף.

אני מאחלת למשה קצב שיעמוד בכבוד מול פסיקת העליון,

ובעיקר,

בעיקר מאחלת לא. הראשונה ולא.השניה ולכל יתר הנשים שהרגישו מושפלות, מבוזות וחלשות

מול הגבר הזה בזמן אמת, לפני  שהפרשה התגלתה והכדור התחיל את משאו, שישאבו כח ואומץ

מהדרך הארוכה המסתיימת מחר.

שיתמלאו גאווה על תרומתן לדרך ולמאבק למען מעמד האשה בישראל, למען שיוויון.

שיוויון בין נשים, גברים, שליטים, עובדים, שיוויון מול החוק. ל כ ו ל ם.

שווים מול שוות, שוות מול שווים. הצלחנו.

.

.

ע  צ  ו  מ  ה

לכבוד: ראש הממשלה

שר המשפטים

היועץ המשפטי

מערכת המשפט במדינת ישראל

ע צ ו מ ה

אנו החתומים/ות  על עצומה זו

מתנגדים/ות בכל תוקף
להסכם חנינה מראש ו/או הסכם מוקדם

לנשיא המדינה – משה קצב.

אם וכאשר יועמד לדין –

אנו דורשים/ות שיוויון מול החוק

לכל תושבי/ות המדינה, כולל נשיאה.

כתבו שם מלאומקום  מגורים



ואנא, העתיקו את הכתובת והעבירו הלאה לרשימת התפוצה שלכם

.

לפעמים מגיעים רגעים

 

 

 

טומי לפיד: כמו ניקסון, צריך לחון את קצב

שר המשפטים לשעבר זורק גלגל הצלה לנשיא: שיתפטר – תוך הבטחה לחנינה מהיורש.
"אני יודע שזה לא יספק את הפמיניסטיות, אבל זה יבטא את רצון הציבור".
ומה עם מבחן בוזגלו? "קצב ובוזגלו זה אותו הדבר"

אטילה שומפלבי   18 אוקטובר 2006 – 09:35

 

 

 

עידכון – 21 אוקטובר  2006 – 01:15

אסור להעמיד את הנשיא קצב לדין- כך אומר יו"ר ש"ס לשעבר אריה דרעי. בתוכנית "מועצת החכמים" שתשודר מחר בערוץ 10 הדגיש דרעי כי בעקבות המלצת המשטרה להגיש כתב אישום נגדו, על קצב להתפטר באופן מיידי, אך אין צורך להעמידו לדין מאחר והוא כבר קיבל את עונשו. "אין שום צורך שיהיה משפט, שיורשע ותהיה חנינה. אין עונש יותר גדול מהביזיונות הללו שהוא עובר", אמר דרעי.

 

 

לפעמים מגיעים רגעים שאי אפשר להאמין שדברים קורים באמת.

לפעמים מגיעים רגעים שאי אפשר להאמין שזו המדינה שבה אנחנו חיים.

לפעמים מגיעים רגעים שאי אפשר להאמין שאנשים באמת חושבים כך,

שלא נדבר על מעיזים לבטא בקול .

לפעמים אני מאבדת מילים וטיעונים.

לפעמים אני מתיאשת.

לפעמים אני נלחמת.

הפעם אני נלחמת.

 

אני הציבור וזה בהחלט לא יבטא את רצוני.

 

 

 

 

 

א י ך י ת כ ן –

 
 
פרשת "האונס בבסיס": לא יוגשו כתבי אישום
יום ראשון, 3 בספטמבר 2006, 20:40 מאת: מערכת וואלה!


(אילוסטרציה: ערוץ 10)
ערוץ 2: הפרקליטות הצבאית לא תעמיד לדין פלילי חיילים שקיימו יחסים עם הנערה בת ה-13 בבסיס חיל האוויר בנבטים

הפרקליט הצבאי הראשי החליט שלא להגיש כתבי אישום פליליים ב"פרשת האונס" בבסיס חיל האוויר בנבטים. בערוץ 2 דווח, כי בפרקליטות הצבאית הגיעו למסקנה שלא ניתן להגיש כתבי אישום בעבירה של "בעילת קטינה בהסכמה" נגד איש מהמעורבים בפרשה. זאת, משום שהנערה בת ה-13, עמה קיימו החיילים יחסי מין, הציגה עצמה כבת 17.

130 חיילים נחקרו בפרשה. חלק מהם, חיילים ומפקדים כאחד, יועמדו לדין משמעתי על "התנהגות שאינה הולמת" ועל כך שלא ידעו על המתרחש בבסיס.

 

 

והעולם שותק. והארץ שותקת. ומשרד המשפטים. ומשרד החינוך.
וארגוני המורים. ויצחק קדמן. ושרת החינוך. ומפקד חיל האוויר.
וכל האנשים האלה שהיו ועשו שותקים.
ויש דברים יותר חשובים. והייתה מלחמה. ואין תקציב. והעולם שותק.
ויש סדרי עדיפויות. והיא אמרה  להם שהיא בת 17 – אז היא אמרה!
130 חיילים נחקרו. אני מאחלת להם רע. לאנשים האלה שהיו ועשו.

הבת שלי תהיה בת 13 וחצי בעוד שלוש שנים.

ואני יודעת שאם מישהו יניח עליה את ידיו – אני במו ידי המלטפות, 
מאכילות, מסרקות, מחטאות ושמות פלסטר צבעוני, מחזקות, מדגדגות,
מלבישות, מתקנות שגיאות כתיב, מודדות חום, מנחמות שלא נורא, 
מרדימות, ובאופן כללי – שומרות –  אני אהרוג אותו.  ה ב ט ח ה .

 

 

 

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=238310

המון ילדות ואלה שהיו ילדות הגיעו לכאן – ורבות יותר עדיין לא הגיעו.

 

 

 

 

עבר שבוע וככה זה נגמר. מדינת ישראל. צה"ל. ספטמבר 2006


 

העונש המירבי בפרשת המין בנבטים: 42 ימי מאסר

 

21 עד 42 ימי מאסר – כך מסתיימת שערוריית המין שהסעירה את המדינה כולה. עשרות חיילים קיימו יחסי מין עם נערה בת 14 בבסיס חיל האוויר בנבטים. איש מהם לא הועמד לדין פלילי. היום הועמדו עשרה מהם לדין משמעתי ונשלחו לתקופות מאסר קצרות בכלא הצבאי. בשבוע הבא ייסתם הגולל על הפרשה

חנן גרינברג

פורסם:  14.09.06, 19:28

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: