ואיה בת השלש עשרה

 

 

 

כשכתבתי את הפוסט הלב נשבר שלשום, רגע אחרי שראיתי בקישור את הרגע הבלתי מתקבל

על הדעת שבו צועק זועק קורע את הלב דוקטור עזאלדין אבו אל-עייש את חורבן עולמו הגבתי

כמו אדם ששומע בן אנוש אחר ברגע של צער ויגון ורגש ואינו מסוגל להכיל את היגון גם אם

הוא של האחר. אדם שמתו עליו ילדיו.

הבוקר כשדפדפתי באינטרנט ראיתי את זה:

ד"ר אבו אל-עייש איבד שלוש בנות: ביסאן (20) סטודנטית למנהל עסקים, מיאר (15) ואיה (13).

 

ואיה בת השלוש עשרה.

                         

                        מה זה איה?

 

            שם תנכי – כנראה של גבר.

            ציפור טרף קטנה וחומה ממשפחת הנשרים.

            פיסקה בקוראן – שם נפוץ של ילדות מוסלמיות.

            קדושה בשפה הלטינית.

            יפה ביפנית – שם נפוץ של ילדות יפניות.

            אמה/בת לוויה בהינדית.

            ראשי תיבות – ארץ ישראל היפה (בלבד).

            וגם הילדה הכי מתוקה ואהובה בעולם כולו !

    

זה מה שכתבנו וחקרנו והכנו ליום המשפחה בגן מונטוסורי לפני עשר שנים –

כשאיה שלי הייתה בת שלוש.

היא תחגוג שלוש עשרה בדיוק בעוד חמישה שבועות.

 

 

אני יכולה, בטח שאני יכולה, לפתוח את המילים שלי כאן, כמו שאני יודעת שאני יודעת,

ולהשוות ולהחיות את חייה של הנערונת ההיא בעזה, האיה ההיא בת השלש עשרה –

על ניצני נעוריה ויתמותה וחייה שהיו ודאי לא פשוטים 

לחייה הכה מוגנים נעימים ורדרדים של בתי – אהובתי – משוש – חיי –

איה שלי בת השלש עשרה. בטח שאני יכולה.

ואני באמת מאמינה שכשאתה פורט את המספר הזה, אלף ושלש מאות הרוגים –

לאלף ושלש מאות אנשים –

ונניח שרק חצי היו אזרחים, נשים, ילדים ותינוקות –

לאנשים עם פנים וסיפורים ואהבות ושנאות, והורים וילדים ועולם,

ושמות,

אתה אולי,

אולי מצליח להתחיל להרגיש משהו מהזוועה.

 

נערונת בת שלוש עשרה. איה.

 

הלוואי, כפי שביקש אביה תהיה היא, ואחיותיה, אחרונות.

אחרונות ברשימות המוות, השנאה, האימה של כולנו. פחד אלוהים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.  On 18 בינואר 2009 at 14:28

    .

    אהבתי

  • עינב  On 18 בינואר 2009 at 14:47

    הייתה היום כתבה: מעל לארבע מאות ילדים
    נהרגו בעזה ובעמוד ממול מודעה עם הצילום של הילדה שצריכה תרומת מח עצמות עם הכיתוב:
    תחשוב שזו הילדה שלך…

    אי אפשר אפילו להעיז לחשוב…

    אהבתי

  • אוריה  On 18 בינואר 2009 at 15:39

    בכניסה לתל השומר, מהיום

    Dearest all,
    It is in deep sorrow I write you about this wonderful peacemaker family who has been so badly hurt. Three of the daughters in the Abuelaish family were peacemakers from the Creativity for Peace camp. Bessan was killed yesterday, and her sister Shadha is now in Tel Hashomer hospital in critical condition.
    Please come to the vigil and be with us and show others that this family and all others who have been hurt are not alone.
    In pain and in hope,

    אהבתי

  • אייל גרוס  On 18 בינואר 2009 at 15:56

    חלי תודה, את כותבת בכזו אנושיות ומהלב. זה דבר חשוב ונחוץ. הלוואי וכולם יקשיבו לך

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 18 בינואר 2009 at 16:35

    מסכימה עם אייל גרוס.

    אהבתי

  • אורח מבית  On 18 בינואר 2009 at 17:05

    מה נשאר לנו חוץ מחמלה ויסורי מצפון?

    כלום. את הגאווה והיושר והישראליות היפה כבר העלימו מכאן מזמן. לפחות הרגש לא מת.בינתיים.

    אהבתי

  • סופי  On 18 בינואר 2009 at 17:21

    באמת לא חשוב איזה אם קוברת יהודיה או ערביה
    איבוד ילד זה הדבר הכי כואב

    אהבתי

  • יובל  On 18 בינואר 2009 at 19:44

    יובל

    אהבתי

  • יוסי  On 18 בינואר 2009 at 21:21

    אלוהים! מהיכן היה לך האומץ לערוך את ההשוואה הזו.

    אני כל היום בורח מההשוואות הללו כמו מטורף.

    אהבתי

  • עומר  On 19 בינואר 2009 at 19:27

    הן לא תהיינה האחרונות
    (not in a long shot),
    בין היתר (ואולי, בעיקר) משום הדברים שנראים בקישור שרחל הפנתה אליו.
    והנה עוד קישור רלוונטי:
    http://alisainwonderland.wordpress.com/2008/12/31/gedankenexperiment/

    אהבתי

  • אביבה יובל  On 20 בינואר 2009 at 19:02

    שמשהו מהמילים שלך יצליח להגיע לכולם, כי אם כולם היו רואים את העולם בעינים הללו, או לפחות את המתיחות שיש לנו פה בארץ, הדברים היו מתנהלים אחרת.

    אהבתי

  • שועי  On 25 בינואר 2009 at 00:18

    מערבית: נס, מופת
    יהי זכרה ברוך.

    אהבתי

  • אסופה  On 11 בפברואר 2009 at 23:39

    אבל המדינה הזו רגילה לכל כך הרבה מתים, שמה שחשוב כאן הוא המוות, לא אלו שנשארו בחיים.
    לצערנו.

    את יכולה למצוא כאן עוד הרבה שמות, שלא הגיעו לציבור הרחב.
    http://www.asufa.net/2009/02/name_age/

    אהבתי

  • רחל  On 18 בינואר 2009 at 23:12

    שייך לא שייך ,צריך לקחת גם את זה לחשיבה ,

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: