.

.
שמי צביונת, נכה אורטופדית כ-5 שנים ונעזרת בקביים.

לפני כחודש חלה החמרה תפקודית: אינני יכולה להתלבש, להתקלח וכיו"ב בכוחות עצמי.

עובדת הרווחה אטומה כלפיי: הציעה שאבחר בין עזרה ביתית לשעתיים בשבוע, או שהעוזרת תעזור

לי להתקלח ולהתלבש (כנראה גם אחת לשבוע).

בתחילת 2010 הקים עבורי אדם יקר אתר באינטרנט בהתנדבות, והוא מתחזק אותו ועוזר לי בקידומו.

לאחרונה ההזמנות ירדו ואין לי ממה לחיות.

למרבה הצער, אני מקבלת מזון מעמותה…

אינני מבקשת כסף !

אני מחפשת מתנדבים שיוכלו להפיץ את הקישור לאתר שלי, שעוסק בצלחות מעוטרות שאני יוצרת.

בזכות העבודה יש לי סיבה מוצדקת להתעורר בבוקר ולחיות בכבוד.

http://www.read4free.co.il/store/tsvia.html

.

.

בזכות העבודה יש לה סיבה מוצדקת להתעורר בבוקר ולחיות בכבוד.

.

.

הצעה לקראת החגים שבאופק: חברה מזמינה ממנה עשרים, חמישים, מאה, לקראת ראש השנה.

.

.

.

אירוע של פעם בשנה בואו להתרגש יחד מסיפורו של הדוד תום.

ההצגה המרגשת מתארת בסגנון כובש לב את ספור תלאותיו של עבד ירא שמיים שסבל ייסורים על לא

עוול בכפו. הסיפור עמד במרכזה של סערה שהובילה למלחמת אזרחים מרה בארצות הברית.

כבכל שנה חוזרים ילדי בית ספר וולדורף בכפר הירוק – כיתה ח' – לרגש אתכם עם ההצגה השנתית

שלהם והפעם אוהל הדוד תום.

המשחק, התפאורה, התלבושות ומוסיקת הנשמה מהמאה ה-19 לא ישאירו אתכם אדישים.

ההצגות מתקיימות בשבוע הקרוב!!!

רביעי 12.5.2010 (בשעה 7 בערב)

חמישי 13.5.2010 (בשעה 7 בערב)

ושישי 14.5.2010 (10 בבוקר)

מחיר כרטיס 20 ש"ח בלבד

רכישת כרטיסים מוקדמת במייל yael@yesod.co.il

או בערב המופע באשכול הפיס, רח' העבודה רמת השרון.

בכבוד רב: חלי/ אמא של איה / ראש מחלקת איפור / בלי פרוטקציה. נשבעת.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

פרידה ממורה אהובה. מכתב לשר החינוך. אל תשכחי לחזור. געגועים לכף יד.

ככה ניראת הערימה הבוקר

ילקוטים, תרמילים, תיקי צד

מחברות, עפרונות, סרגלים

מה הם כבר צריכים בשביל לשמוח, ללמוד, לגדול ולנסות להחלץ?

מחברת, עפרון ועדיף גם ילקוט.

בובות, צעצועים ובגדים זה כבר מותרות ממש.

ילדי הפזורה הבדווית, ילדים שקופים. ילדי הפליטים מאריתריאה נשכחים לא פחות.

האוטו הגדול יגיע ביום שישי מוקדם בבוקר ולא ברביעי כפי שתכננו.

יותר טוב.

יש עוד שלושה ימים להסתכל סביב, לראות כמה הרבה אנחנו צוברים וכמה בעצם מיותר.

לא צריך לקבוע כלום.

צריך לשאול ב"כתבו אלי" מצד ימין למעלה לאן להביא, לקבל כתובת ופשוט להגיע ולהניח.

                נודניקית, כבר אמרתי.

ג'ינג'ית אחת צלצלה ואמרה, תקני בחמש מאות ש'ח ואל תשכחי חשבונית. תראו מה אפשר לקנות בחמש מאות שח:
5 ילקוטים (משנה שעברה)
10 מחשבונים
10 יחידות סרגלים ומד זוית
10 חבילות של עשר מחברות
15 זוגות מספרים
5 יחידות של חמישה מחדדים 
5 יחידות של חמישה מחקים
10 חבילות טושים
10 חבילות של מדבקות למחברות
10 חבילות צבעי פסטל
20 יומני שנה 
ו…2 גלובוסים מתנפחים. כשלשם ולמותג אין משמעות.

עד שישי בבוקר :)
 

אני מסתובבת ברשת ומגיעה לידיעה שאיזה מועמד מכוכב נולד, סליחה, לא עוקבת הקיץ בכלל,

"נחשף" כצעיר מהמינימום הנדרש כדי להשתתף בתחרות ופרש.

טוב, אני אדם חטטן כשזה מגיע לאינטרנט והמשכתי והגעתי דרך איזה קישור – מי זוכר איזה –

לבלוג ש"חשף" את תאריך הלידה האמיתי של הנער הזה. עוד לא שש עשרה…

אבל מה שפוצץ את מוחי והחזיר לי מיד את הג'ננה נגד החוק הביומטרי הוא המשפט הבא

המופיע כלאחר יד, אגב, כאילו זה דבר רגיל ויומיומי, בטכסט של הבלוגר החושף:

אתמול בלילה הגיעו אלי פרטים אישיים של עומר אדם מתוכנה של משרד הפנים שדלפה

לאינטרנט. בהתחלה החלטתי לא לעלות אבל בגלל שחלק מהאנשים לא מאמינים אז אני

מעלה לכאן את הפרטים שלו ובו תאריך הלידה המדוייק ממישהו שיש לו תוכנה מהאינטרנט

שמכילה פרטים על אנשים.

ברשותכם אכתוב תקציר כדי להאמין שזה מה שקראתי:

אני מעלה לכאן את תאריך הלידה המדוייק מתוכנה של משרד הפנים שדלפה לאינטרנט

ואז הוא גם צרף צילום מסך:

האפשרות לקרוא בעיתון/ ברשת חדשות ולא לחטוף התקפת לב מעצבים או בהיה בחוסר אמונה

ממה אני קוראת הולכת ונעשית בלתי אפשרית. ברצינות.

– ישראל ביתנו שהציעה במליאה הקודמת את הצעת חוק הזוגיות ואף טרחה והעמידה אותה די

במרכז מערכת הבחירות שלה – מי אמר בוחרים לא-בטוח-יהודים-על-פי-ההלכה-יצביע הצביעה

היום נגד. הצעת החוק זכתה להתנגדות נמרצת דווקא מצד סיעת "ישראל ביתנו", וזאת על אף

  שזו חרטה על דגלה במערכת הבחירות האחרונה להעביר את החוק. זאת, על רקע ההסכמים

  הקואליציוניים בין הליכוד לבין ישראל ביתנו, ובמסגרת פשרה שהושגה ביחד עם ש"ס.

–  אלי ישי שבשבוע האחרון מציץ פרצופו ה א מ י ת י מתחת למסווה האנחנו לא כל כך קיצוניים –

מי אמר עצומה ולא חתם – דורש לבטל את מצעד הגאווה בתל אביב ואם לא יבוטל, יש לערוך

אותו במתחם סגור, שהכניסה תותר אליו רק למי שלא לו 18. כמו כן, הם דורשים לאסור על

הצגת תכנים מיניים במצעד.

–  ההצעה להאריך את חופשת הלידה בשבועיים נדחתה בקריאה טרומית.

במליאה הקודמת הגיש הליכוד הצעה דומה. הפעם, שימו לב ל – תופים….לציפי חוטובלי –

יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה, שוב: יו'ר הועדה לקידום מעמד האשה הצביעה היום נגד.

וגם, אורית נוקד, אחת מיוזמי החוק בכנסת הקודמת שהסבירה היום למה יש להתנגד לחוק.

אחרי הכל מעמדה כסגנית שר מחייב אותה להפוך לפוליטיקאית, לא?

–  ו…שר החוץ, אביגדור ליברמן, אמר אתמול בישיבת ועדת החוץ והביטחון כי למרות תחלופת

   הממשלות בישראל, "אין שום תחליף ליחסים שלנו עם ארצות הברית, אבל בנוסף – לא במקום

   – חשוב לפתח כיוונים נוספים". ליברמן הדגיש כי משרד החוץ לא יכול "להתעלם מיבשת שלמה

   כמו אפריקה. זה שנים לא היה שום מאמץ מדיני אמיתי ביבשת. אותו דבר בדרום אמריקה.

    אז ככה אביגדור, הרשה לי להציע לך, ממש כמו בפייסבוק –

    חברים שלדעתי יהיו לטעמך,

    כאלה שלדעתי יש בינכם דמיון, אהבות משותפות, קווי אופי דומים, חשיבה פוליטית קרובה משהו.

    רצון, שלא נגיד דרישה, לנאמנות טוטלית מצד אזרחים.

    לדעתי יכולה להתפתח ביניכם ידידות מופלאה:

הרפובליקה העממית של סין –

וייטנאם – טורקמניסטן –  לאוס – סוריה – קובה – קוריאה הצפונית –

אריתריאה – בורמה / מיאנמר

– וקצב אתם שואלים? ובכן,  הפרקליטות האשימה היום (רביעי) את נשיא המדינה לשעבר, כי הוא

  מבקש להיאחז בדליפת חומרי חקירה מתיק החקירה נגדו בעבירות המין. בתגובת הפרקליטות

  נמסר שקצב התבקש לסייע לפרקליטות לאתר את הגורם שהדליף את המידע, אולם נמנע מלמסור

  את התקליטור המקורי וכן את זהות המוסר לידי פרקליטיו. לפיכך, טוענת הפרקליטות, אין מנוס

  להגיע למסקנה שאין מדובר ברצון כן בחקר האמת ומציאת הגורם המדליף, אלא ניסיון נוסף לסכל

  או לעכב את משפטו הפלילי.

– ואחרון – אם אני אצליח להתאפק ולא להוסיף כל רגע עוד אייטם מלבב שקופץ לי מול העיניים –

בתגובה לדברי נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בעניין אי מימוש צווי הריסת מבנים במאחזים,

 נמסר מוועד מתיישבי בנימין כי "מערכת המשפט מעדיפה להשתלח נגד המתיישבים היהודיים, ומגלה

 רפיסות ופחדנות מול הבנייה הבלתי חוקית הערבית. הגיע הזמן שהשופטת ביניש וחבריה יפעילו את

 סמכותם לאכיפת החוק נגד עשרות אלפי הבתים הבלתי חוקיים של הערבים במקום להתעמר

 בהתיישבות היהודית, החלוצית ביהודה ובשומרון" !!!!

 סימני הקריאה הם תוספת שלי. 

אם אני אמשיך לנסות לדלות פניני הליכים תקינים, יושרה, הגינות, חוסר גזענות ויתר דברים

פשוטים, הגיוניים, בסיסיים וכה נדירים, יש סיכוי סביר שמרוב יאוש יקרו כאן דברים מוזרים,

לכן אלך לי ללקק קרטיב מנטה של גלידות "פלדמן".

ואחרכך קרטיב דל קלוריות בטעם לימון ירוק או אשכולית אדומה.

בלי שאיש משלם לי אני מצהירה כאן ועכשיו שהגלידות והקרטיבים שלהם פשוט נפלאים לטעמי,

והתקווה שלי – אם יש כזו – לעבור את הקיץ הקרוב בשלום.

זה נכון שלא לקרוא עיתונים / רשת / טלוויזיה זה פתרון הגיוני יותר, אבל יש גבול.

הרוסה על גלידות. ה ר ו ס ה.

חם. העולם משתגע, או לפחות המדינה הזאת. חם.

נ.ב. האם אני האדם היחיד שכה מחבב קרטיב מנטה ולכן כל כך קשה למצוא אותו בקיוסקים וברשתות?

לפתע גיליתי את שקיות החלב בסופר.

הן כנראה היו שם כל הזמן.

מה יותר ירוק?

או ליתר דיוק: מה פחות מזיק?

שקית הניילון העשויה מפסולת נפט וכו' או קרטון שהשמיד יערות?

ולמה לא מחזירים את בקבוקי הזכוכית?

האם תהליך הסטריליזציה יקר ומזהם אפילו יותר?

אתמול הלכנו להופעה הראשונה – והמצויינת – בסיבוב החדש לכבוד הדיסק החדש, ובכלל, של גלי.

באיזה שלב ישבתי עם הבת שלי, על הסקיני ג'ינס שלה, הצעיף המשובץ – הילדה בעניינים – כרוך

בקוליות משעשעת ועיניה, נוצצות מעייפות והתרגשות. אנחנו ב"צוותא", השעה כבר קצת אחרי אחת

עשרה ביום בית ספר אבל כידוע במשפחות מסויימות החיים-יותר-חשובים-מבית-ספר.

ישבנו, גלי שרה מעבר לדלת – היינו בהפסקת באסים קטנה לאוזניים רגישות במיוחד –  וחשבתי

איך הזמן עובר, כמה אני שמחה בשביל גלי, כמה הבת שלי מוצאת חן בעיני ועוד משפטים בנאליים

מסוגם. מול דלת הכניסה ל"צוותא" יש מועדון, לא יודעת מה שמו, מעולם לא הייתי בו ויתכן שאני מגלה

כאן בורות בליינית נוראית אבל זה מה יש. כבר היה אחרי אחת עשרה בלילה והמון קטן החל להצטופף

ליד חבלי הכניסה והאנשים העומדים לידם.

– גם יש שם הופעה אמא?

– לא מותק.

– אז למה הם עומדים שם?

– יש שם מועדון והם רוצים להכנס.

– מה יש שם? זה כמו המועדון שהייתה שם בת מצווה ל…..?

– בערך. יש שם מוסיקה וחושך ויין והם רוצים לפגוש אנשים, לרקוד ולשתות לבלות

– אז למה הם לא נכנסים?

– ……

– למה הם לא נכנסים אמא..? המקום בפנים מלא?

– …….

אמא של איה חושבת….אמא של איה לא רגילה לא למצוא מילים מהר מאד.

– אמא….?

– הם לא נכנסים כי צריך לקבל רשות להכנס…..

– למה? צריך לשלם קודם?

– לא מותק.

– אז למה?

– כי…..כי יש סלקציה..

אמא של איה לא מאמינה לטבעיות שהמילה הזו יוצאת לה מהפה ומיד חושבת ומקווה

שסבא- דב -סבא -של -איה -מצד- אבא- ומהצד- של- השואה לא יעלה בשיחה.

– מה זה סלקציה?

אנחת רווחה אמהית

– מיון וניפוי

– ???

– כשיש הרבה ממשהו וממיינים ומפרידים על פי קנה מידה מסויים…

– אז מה ממיינים כאן – היא צוחקת – אנשים?

– בערך….אני מהססת …..כאן מרשים או לא מרשים לאנשים שבתור להכנס למועדון

– מה זאת אומרת..?!

העינים שלה נפערו והזכירו לי שבעצם, מתחת לסקיני והקוליות היא באמת קטנה.

– זאת אומרת שהאנשים בכניסה מחליטים מי נכנס ומי לא….

– לפי מה?

היא שואלת ואני שומעת מתח בקולה.

אמא של איה מנסה להגדיר לעצמה ולבתה את הבנתה בתהליך הזר לה והמכוער הזה.

– לפי…אני לא ממש יודעת מה החוקים, אבל אני מתארת לעצמי שלפי הבגדים, הסגנון ומה

  שנראה לאלה שמחליטים קולי מספיק..

– ומי שאומרים לו לא?

– אז הוא לא יכול להכנס.

– לתמיד?

– לא חמודה. הם בעצם לא אומרים לא, הם אומרים כן ומכניסים את מי שמשום מה נראה להם

  מתאים להכנס, אז מי שלא מכניסים, מבין שזה לא..

– לתמיד?

– אולי מאוחר יותר יכניסו אותו ואולי ביום אחר ואולי בכלל לא.

– זה נורא מעליב.

– נכון.

– איכס! זה ממש מגעיל.

– גם נכון.

– אז למה הם באים לכאן בכלל האנשים האלה? ועוד אחרי שלא הכניסו אותם?
– …..

– זה מגעיל. אני פשוט לא הייתי מגיעה לכאן בחיים שלי וגם אומרת לכל מי שאני מכירה שלא יבוא!

– את צודקת איויה, זה באמת מגעיל ….

– קרה לך שלא נתנו לך להכנס אמא?

– ……

אמא של איה חושבת איך להסביר…

– קרה לך?

– לא באמת חמודה…אבל אני לא מגיעה ככה ונעמדת בתור….וחוץ מזה אני הולכת למועדונים

  כאלה כבר ממש, ממש לעיתים נדירות מאד …

אמא נאנחת בנוסטלגיה לימים של מועדונים בכלל, וכאלה בלי סלקציה בפרט…

– למה?

– כי אני זקיינה, טוב לך?

– לא משנה, זה ממש מגעיל ומכוער מה שהם עושים!

– מסכימה איתך לגמרי.

– אבל אמא…היא חושבת בקול רם…אמא, למה אנשים ממשיכים לבוא בכל זאת…?

  אמא של איה חושבת עוד…..

– מכירה את האחים מארקס?

– לא..

– טוב, הגיע זמן לעלות מדרגה בסרטים שאנחנו רואות….

  ואני מסבירה לה –   Groucho Marx 

 :"I would not join any club that would have someone like me for a member."

 ומתפתחת שיחה והיא מסכמת הילדה שלי:

– זה ממש מגעיל איך שהם מתנהגים וזה גם מה-זה-מטופש איך שהשחקן הזה חושב. 

ליאור דיין נראה ונשמע כמו שיעתוק של אסי והלב נכמר עליו, דניאלה פיק מנסה להכניס מילה

בין מלמוליו הנבונים לעיתים ולמצוא, בצדק, מכנה משותף בין הבן של והבת של בשדור התוכנית

"שניים" של הוט שמשודרת אחרי סבב "הוט" בערוץ עשר.

סיינפלד בפעם המאה בערוץ שתיים וליאור שליין בשידור חוזר –

כך נראה בערוצים 2 ו10 ליל בחירות שבדיעבד וגם למפרע היה ברור שיהיה סוער ומלא תהפוכות.

תל אביב צמודה, ירושלים סוערת, באר שבע טרגית, רשל"צ וחיפה גם להן בחירות סוערות הפעם –

לא שווה שיחה, דיון, משדר מיוחד?

יקר מדי?

ענייני מדי? רציני מדי?

מה גרם לחברת החדשות להתבטל ולזלזל ולא להעלות לאוויר משדר אקטואליה בזמן אמת?

ערב כזה גורם לי לחשוב שערוץ ציבורי הוא גוף שבהכוונה נכונה יכול להצדיק את קיומו.

אתמול, הדיון המעניין ברובו, שהתנהל באופן ענייני, אינטליגנטי ותרבותי, בוודאי יחסית

לתוכניות הצעקות, התן לי לסיים, נתתי לך לדבר, אל תדבר שטויות שאנחנו רגילים לראות

במחוזות אחרים, אתמול היה שאפו גדול לגאולה אבן ולערוץ הראשון –

מי היה מאמין?

עדכון רייטינג –

הערב, אצל הורי דברנו על מי ומה בבחירות.

אמרתי שאני אצביע כמובן למרץ – צריך נציג ממש מאכזב כדי שלא אצביע לנציגי מרץ,

כמעט בכל סוג של בחירות, ומיטל להבי היא נציגת מרץ מצטיינת במועצת העיר כפי שהצלחתי

להבין ולקרוא ולהתרשם.

– ולראש העיר?

– אני כמעט בטוחה שלחנין אמרתי.

– טוב, אמרה אימי יקירתי שהמרחק בינה ובין השמאל, מכל סוג, הולך וגדל מבחירות לבחירות,

  לפחות אנחנו יודעים שהוא בא מבית טוב.

– ואיך אנחנו יודעים את זה, שאלתי בנימה השמורה רק לשולחן יום שישי בבית הוריך.

– מה זאת אומרת ענה אבי מולידי, הם היו החצי השני שלנו.

– מה ואיפה שאלנו אני והקטנה שבכורה שומר על שלושה קרוונים באמצע חברון ברגעים אלה ממש,

  הוא אפילו צלצל באמצע ארוחת שישי להגיד לסבא וסבתא שבת שלום הנחמד הזה –   דבר המעלה

  לדודתו את סף החרדה והכעס בכל רגע נוסף שהוא מבזבז את נעוריו כדי לשמור על נערים ואנשים

  פורעי חוק ומוסר.

– בבית הקודם שלנו הוא אמר.

  לפני שעברנו לכאן – לפני כמעט חמישים שנה אבל מי סופר – גרנו בבית אחרברמת החי"ל, זוכרות?

– כן….

– אז השכנים בדו משפחתי שלנו היו משפחת חנין.

– ואיך אנחנו לא זוכרות אותם …?

– הם עזבו אחרי כמה שנים.

  טוב. הבנו והתחלנו.

  אז ככה. 

לאחר שעה ארוכה של דיבורים, נאומים וקצת צעקות, המסקנה הייתה שגם מי שאינו ציוני מובהק ואף

סמל הקומוניזם מודבק שלא נדע לכובעו יכול להיות ראש עיר מצויין – התפקיד אינו פוליטי, כך על כל

פנים אנחנו מקווים. מאמינים.

יש סיכוי שלדעות ולאידיאלים והעקרונות הנובעים מחיק הק' – הס מלהזכיר מילה זו בקול – באפיונן 

החברתי, לא הפוליטי מדיני כמובן – תהיה השפעה מצויינת על השינויים והשיפורים בעיר.

  לתמוך ולחזק את החלש לעולם יעבוד לטובת הכלל –

  בניגוד לתמיכת וחיזוק החזק, דבר שמגדיל ומגביר ומעצים את הפער בין שניהם.

אני בניגוד להרבה צעקני אינטרנט לא מתעבת ופוסלת בצעקנות ותיעוב את רון חולדאי – ועוד יגיע

הפוסט על שטף המלל והפוסטים והנדנוד והכמעט אנטגוניזם שהצליחו לעורר בי בחודש האחרון –

גם אגב בעליהום ההיסטרי נגד חולדאי – אבל התעשתתי ונרגעתי והחלטתי שלמרות שהייתי מצביעה

כמחאה נגד אנשי חנין, אין טעם להעניש אותו ואותי והשכל הישר ינצח – מי היה מאמין.

אני מעדיפה לתת לעיר הזו, אהובתי משכבר, סיכוי חדש עם אדם הנראה לי ראוי והולם.

עושה רושם שהוא אדם נאמן לעקרונותיו, ישר, מבריק וענייני.

אז הוחלט,

אחרי לא מעט לבטים וכמובן שלא בגלל הרכילות המשפחתית שהתגלתה הערב ברמת החיל –

השכונה שלי הולכת ומקבלת חשיפה בזמן האחרון – שדב, הבן של סשה  ושולה חנין מרחוב הל"ה

ברמת החי"ל יקבל ביום שלישי לפחות שני קולות ממשפחת גולדנברג.  

 היתר, עליכם.

שישי בצהרים. אני ב"מגה" לקניה קטנה לשבת.

חלה, חלב, קלמנטינות ואת העיתונים שלא מגיעים אל השביל מוקדם בבוקר.

למה? בשביל מה זה טוב?

אני ניגשת לדוכן לקחת עיתון ומתפוצצת.

שוב מתפוצצת.

כל שבוע מתחילה ויכוח שמאוחר יותר אני מעט נבוכה מול עצמי מעוצמתו הרגשית.

– בשביל מה צריך את הניילון הזה?

– כי הקונים מבלגנים אותו

– נו…?

– מבלגנים ולוקחים חתיכות עיתון, ככה יותר טוב. מסודר.

– אבל עכשיו אני לוקחת הבייתה עיתון שיש עליו עלות של:

  שקית ניילון חזק וטוב

  מדבקה = נייר+ג. יפית מודפסת +דבק

  אדם שישב מוקדם בבוקר וניילן את העיתון הזה והדביק את המדבקה

– שרות טוב גברת, לא?

– לא!! כי בדיוק בעוד עשר דקות אני פותחת את הניילון והמדבקה המיותרים האלה וזורקת

  אותם לפח.

– הוראת מגבוה גברת.

 "מגה" –

אל תנופפו בגאוה בסלים הירוקים שלכם וה"מגה" הירוק הזה עליהם,

אל תבלבלו לי במוח עם ג. יפית לבושה בירוק –

אולי במקום,

פשוט,

תתחילו להתנהג בהגיון וחסכנות אקולוגית בסיסית ופשוטה,

כזו שלא מפריעה לאיש, לא מקשה על חיי אדם ותורמת, במשהו, קטן ככל שיהיה, למקום הזה.

אולי תפסיקו עם השטות הזאת.

P שמרו על הסביבה ! אנא אל תדפיסו מסמך זה על נייר אם אינכם זקוקים לו מודפס

     מוסיפים כחתימה לכל מייל שנשלח מהמחשב.

    יכולים להשאיר טביעת אצבעות שלנו על העתיד. בטח יכולים.

    לטוב או לרע, ההחלטה היא שלנו.

   גם אקולוגית וגם חברתית.

   וכל זה כדי להזכיר בדרך אחרת ש:

   לפחות 10 דברים שאפשר לעשות למען כדור הארץ בלי להרגיש קדוש

  שלאה אהרונוביץ – שכנה ב"רשימות" פתחה בלוג ירוק וחדש

 ובעיקר שעד אמצע השבוע הבא

   איסוף ילקוטים וצרכי בית ספר בסיסיים ממש לילדים חסרי המעמד, השקופים שבנגב, נמשך

גברת גולדנברג חלי
11.02.08 – 10.03.08

חשבונית מס במייל.

חסכנו לכדור הארץ ולעצמנו בחישוב מהיר :

מעטפה + 3 דפי נייר לפחות + בול או שוויו +

כל כמות האנרגיה הנדרשת כדי לשנע מעטפה ממקום למקום +

תיוק בבית או במקרה שלי ערמת ניירות שנערמים לנצח מבלי שאיש יביט עליהם שוב.

אם המליונים האוחזים בטלפונים ניידים יעברו לקבלת חשבון במייל,

זה באמת,

באופן די מפתיע,

עשוי להגיע לחסכון לא קטן.

עכשיו שיורידו כמה אנטנות, יסבירו כמה זה מסוכן לדבר בטלפון נייד ויפסיקו להעלות מחירים

בחזירות אז בכלל יקבלו כנפיים והילה מעל הראש……

.

נ.ב. רלוונטי – ביום חמישי הבא, ה- 27 במרץ 2008, זה מתקרב, שעת כדור הארץ.

                                          תל אביב כולה תוחשך לשעה בין 20:00 ל- 21:00.  פרטים כ א ן 

ח"כ יורם מרציאנו (מעבודה) דרש דיון חרום, חרום, בכנסת ב"התבטאות גזענית" של חני נחמיאס.

נחמיאס, שופטת בתוכנית "גריז" כינתה (בשבוע שעבר) הופעה של מתמודדת כ"מרוקו סכין" –

לטענתו עוד אמרה נחמיאס שהמתמודדת הופיעה "עם דם בעיניים".

מרציאנו דרש לקיים במליאה דיון דחוף בהתבטאות.

מרציאנו: "אני מוקיע את דבריה של נחמיאס המחזירים את תופעת הגזענות".

רשת המפיקה את גריז מגיבה: "המשפט של חני נאמר כציטוט לדבריה של גל לוגסי עצמה

על עצמה בשבוע הקודם. צר לנו אם זה התפרש באופן מעליב. זאת מעולם לא הייתה הכוונה".

ואני תוהה, אם נ נ יח, נ נ י ח שמרגול, שופטת יקרה ב"כוכב נולד" הייתה אומרת על אחת

המתמודדות שהיא פרידג'ידית כמו פולניה או צביקה פיק היה אומר על  מישהו שהוא שר

בקמצנות סקוטית או….רגע אני מחפשת עוד סטריאוטיפים אשכנזים ואדיוטים לא פחות…. 

אה כן, היה פעם גם הרומני גנב לא?

גם אז היה ח'כ מרציאנו דורש דיון ד ח ו ף בכנסת על גזענות?

או אולי איזה חבר כנסת אשכנזי היה מבין איזו הזדמנות לכותרת נפלה לידיו והיה דורש

הוא דיון חרום בכנסת.

להעיר, להתריע, לנזוף, להתראיין….. בסדר.

דיון ד ח ו ף, דיון ח ר ו ם בכנסת? בימים האלה?

מרציאנו: "אני מוקיע את דבריה של נחמיאס המחזירים את תופעת הגזענות".

מחזירים את תופעת הגזענות?

היא נעלמה?

מתי, ולמה אף אחד לא מספר לי כלום בבית הזה.

אין תופעות אפליה, גזענות חמורות מהערה האדיוטית והכל כך מיותרת הזו?

מה גם לדעתי, הלא רלוונטית –

עם ישראל, בארצו ומדינתו הנאורה מצא ומוצא לעצמו מטרות חדשות יותר להתעלל בהן,

ולנגח ולאמלל על רקע גזעני מאותם מרוקאים, רומנים ומי לא, שהתעלק עליהם כל כך הרבה

שנים בתחילת דרכו. לא לא, אנחנו יש לנו עליות חדשות תודה לאל, אפשר לצחוק על המבטא

שלהם, להגלות את ילדיהם לגטאות בבית הספר, להעמיד אותן מאחורי קופות בסופר,לסגור

אותם בגטאות ובעירים נידחות ובאופן כללי לתת להם להרגיש בדיוק מה אנחנו,איך אנחנו

הקולקטיב הנפלא הזה יכול להתנהג כשיש בידיו את הכח. כח ההמון.

וח'כ כמו זה המרציאנו ורבים וטובים (סתם, לצורך הביטוי) מחבריו הנבחרים רק מוסיפים ומלבים,

ומלבים. פופוליזם. רדיפת כותרות. איכסססססס.

סנונית מיחזור חברת סנונית מיחזור עוסקת באיסוף ומיחזור של מוצרי אלקטרוניקה.

החברה הוקמה בשנת 2007 במטרה לצמצם את אחד ממוקדי הזיהום העיקריים בישראל:

פסולת אלקטרונית.

סנונית מיחזור שמה לה למטרה להוות פיתרון כולל עבור אנשים פרטיים וארגונים ציבוריים,

בנושא מיחזור פסולת אלקטרונית ופסולת רעילה.

מה אפשר למחזר?

כל דבר שיש לו כבל חשמל, או עובד על סוללות.

מחשבים

מסכים, מקלדות, עכברים, מדפסות, סורקים, ראוטרים, שנאים, אל-פסק, פקסים, מודם חיצוני וכדומה.

תקשורת

רדיו, מערכת סטריאו, טלוויזיה, די.וי.די, טלפונים, טלפונים ניידים, נגני מוסיקה. מטענים של טלפונים סלולריים, כל סוגי הכבלים וכדומה.

בבית

תנורי מיקרוגל, טוסטרים, מגהצים, מיקסרים, מערבלים, שואבי אבק, מערכות טיהור מים, קומקום חשמלי, כלי עבודה חשמליים וכדומה.

אנשים פרטיים

פסולת אלקטרונית הינה רעילה ביותר. בשל המורכבות של הצבת נקודות איסוף קבועות לפסולת בדרגת רעילות גבוהה, האיסוף מתבצע באופן הבא:

המעוניינים למסור פסולת אלקטרונית למיחזור מוזמנים להירשם לניוזלטר בעמוד הפתיחה, תוך ציון המיקום בארץ ( חשוב ביותר, אחרת לא נדע מתי לעדכן). אנו ניידע אתכם מספר ימים לפני האיסוף על התאריך והשעה בהם נגיע. תוכלו למסור פסולת אלקטרונית למיחזור בנקודה זו.

מוסדות ציבוריים, בתי ספר וחברות

מתאמים איתנו מועד לאיסוף ואנו נגיע אליכם. לתיאום צרו קשר.

רוצים לעזור ?

בדרך כלל קיימת היענות רבה למבצעי מיחזור,

אך תמיד יש צורך במישהו שיארגן ויקשר בין האוספים לבינינו.

אם ברצונכם לקחת חלק בפעילותנו, נשמח לשיתוף פעולה.

אנא צרו קשר ואנחנו נעזור לכם במבצע האיסוף.

זה לא מסובך ולא גוזל זמן רב, ומעניק תחושה נהדרת ועוזר לשמור על הכדור הקטן שלנו.

משרד: 04 – 6370455

נייד:0544703485

<!–
var prefix = 'ma' + 'il' + 'to';
var path = 'hr' + 'ef' + '=';
var addy99662 = 'snunit' + '@';
addy99662 = addy99662 + 'snunit-recycling' + '.' + 'com';
document.write( '' );
document.write( addy99662 );
document.write( " );
//–>\n
snunit@snunit-recycling.com

<!–
document.write( '' );
//–>

מלאכה 5 פרדס חנה

מיקוד: 37017

עשרה דברים שאפשר לעשות למען כדור הארץ בלי להרגיש קדוש מעונה

גבירתי מאד מעוניינת, תודה

אישום: סב אנס את נכדתו במשך 13 שנה מאז היתה בת 4
הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום נגד גבר
בן 75 הנאשם שאנס את נכדתו במשך 13 שנה מאז שהייתה בת ארבע.
כתב האישום מייחס לו 11 אישומים של עבירות אונס, מעשה מגונה, מעשה
סדום ותקיפה מינית. מכתב האישום עולה עוד כי הסב ניצל הזדמנויות שבהן
היה  לבד עם נכדתו כדי לבצע את המעשים. כתוצאה מכך סובלת הנכדה,
בת ה-27, מהפרעות אכילה מאז גיל שמונה, והיא אף ניסתה להתאבד מספר פעמים.

סבא

אני מנסה למצוא מילה חמה יותר, טובה יותר, מצחיקה ומפנקת יותר מסבא

וסבתא, ולא מצליחה. סבא וסבתא הם הפינוק הגדול של החיים.

כל הטוב שבמשפחה, בלי מטלות יום יום, בלי דרישות חינוכיות, בדרך כלל. 

אינטימיות, פשטות וחיבוקים. תחקיר על עץ המשפחה וסיפורים מפעם.

להסביר לסבא וסבתא איך עובד הmp, לסדר דברים קטנים במחשב שלהם

ולהעריץ אותם על השליטה שלהם בו, לחשוב איך כשנולדו לא היו מכוניות,

או טלפונים, או דיוידי ולא להבין איך הם חיו. לאכול אוכל שיש לו את הטעם

המיוחד של סבתא, לקבל דמי חנוכה ומתנות מצחיקות, לחטט בארון של סבא

לבקש, ולקבל עניבה. לקבל מסבתא שמלה ישנה לתחפושת בפורים,

ללמוד שח, לקבל שוחד אפיקומן. לבוא בשיש בערב או בשבת בצהרים ולפגוש

את הדוד/ה, בני דודים. לריב קצת, להתווכח עוד קצת, לשחק במשחקים של

ההורים שלך שנשארו אצל ההורים שלהם, לפעמים לשמוע חשבונות ישנים

נפתחים ונפתרים, לשתות תה, לחטט בממתקים, להרדם על המיטה של סבא

וסבתא ולהרגיש נעים למרות הריח הזר, לקבל חיבוק ולהתאפק עוד שניה כי

לסבתא נעים –

להרגיש אהובה ליד סבא וסבתא.

ובטוחה. הכי בטוחה, כמו ליד אבא ואמא.

 

סבא של הבת שלי אחרי שעתיים בייביסיטר

אני מקווה ומייחלת שהאשה הצעירה הזו תצליח לשקם את נפשה.

אני מקווה שהאיש הזה יסיים את חייו בין קירות הכלא.

אני מקווה שהיא תמצא בתוכה כח לתבוע ממנו פיצויים ולהשאיר אותו ערום ועריה

לזקנה עלובה ומכוערת יותר ממנו עצמו. 

אני כל כך, כל כך כ ו ע ס ת וחסרת אונים ומלאת חמלה.

אני לא מבינה איך אפשר.

פשוט לא מבינה.

   כל אולפן צריך מרפסת

  "אולפן החדשות החדש של ערוץ 2

  מזכיר בית שעיצבה אישה אחרי מיד אחרי הגירושין, 

  עם הכסף מהבעל שהלך…. 

  האמת מה זה בית,

  לפי מה שראינו האישה הוציאה מינימום ארמון מהבעל"

כידוע נשים מעצבות בתים מיד אחרי הגירושין.

כידוע לנשים אין כסף משל עצמן, רק זה של הגבר / בעל.

כידוע נשים "מוציאות" ארמונות מגברים. בעיקר אלה שהלכו.

כידוע עיתונאים או ארכיטקטים בשם פרטי דקל,

הם אנשים נאורים, שיוויוניים ונקיים מסקסיזם מהסוג המסוכן ביותר,

זה שמתחבא בתוך תל אביביות ברנז'אית ומילים קלילות מהולות בבדיחות הדעת.

שי גולדן פותח עליה מקלדת.

אחרכך איתמר מכאן, מ'רשימות' – אין סיכוי שאני אתן לינק למילים הקטנות וצרות העין

שהוא כתב עליה, אחרכך מגיבים מועטים בבלוג שלו טרחו להסכים איתו –

ואחרכך כתבה דפנה:

ומאז, כבר כמה ימים שאני מסתובבת עם חומצה בלב.

הפרומואים ל "הטוקבקיסטים" מתחילים לרוץ בyes –

והדיון על מה כמה פרטיות כותבי ומגיבי האינטרנט היא דבר שאסור או מותר לפגוע בו –

וגם אצל דבורית או בעצם אצל וולווט היה דיון בשי גולדן וכתיבתו –

ומה מותר ומה אסור ואיפה הגבול.

וגם יורם עבר הדני לא הסכים לדרך שדברים נעשים וכתב אותם בברור בבלוג שלו.

ואני חושבת, מה עם כבוד האדם ככה סתם.

כבודה של עירית לינור כאדם.

מגיע עיתונאי, מגיע אחריו בעל בלוג שכתב ספר ועורך בעיתון, wow ודוהרים לעבר…

לעבר מה?

לעבר הקלות הבלתי אפשרית של המילים הרעות?

הזילות הבלתי הגיונית בהצלחה, כשרון, מאמץ, הכרה של אדם אחר?

לא חייבים לאהוב.

לא חייבים לכבד את עבודתו, יצירתו, דעתו של האחר,

אבל בטח יש דרך להעביר בקורת, קשה ככל שתהיה בלי להקטין כל כך את ההוא,

העומד מולכם חסר אונים לרגע, כי המקלדת, והעתון, והבלוג שלכם כרגע.

ואני תוהה אם ההתנהלות הלא נשית של עירית בעולם העסקי / הפקתי / מול'י מוציאה

את הגבר החלש שבכם? זה שנבהל מאישה ח כ מ ה, דעתנית, חזקה? האם זה מה

שמקומם נגדה? העובדה שהיא מצליחה "כמו גבר" ואבוי לי שאני בכלל מחברת מילים

באופן הכנוע הזה. האם זו הנקודה המקוממת נגדה?

אז החלטתי לכתוב על ההכרות וההתנהלות שלי עם ומול הגיברת לינור לאורך השנים.

נקודת מבט אישית לחלוטין.

יש סיכוי שהיא תירה בי.

יש סיכוי גדול שהיא תפתח עלי פה.

בסדר.

האמת שהיא די מוציאה אותי מהכלים. לא מעט.

ואני לא תמיד עונה לה.

כי לפעמים זה כל כך מעייף וחסר סיכוי שאני מוותרת.

גם השינוי שעובר עליה מול אורי אורבך, שמתחיל להיות יריב כמעט אישי שלי,

כל מי שאני מכירה ומתחיל לשדר עם אורי אורבך מתמתן בצורה מסוכנת ממש…..

ובאופן כללי הבטחון העצמי הזה, הדעתנות, הסרוב להודות בדברים עצובים, כואבים,

הנטיה הקבועה ומעט חייכנית, או שלא, להעיד על עצמה שהיא הכי מצויינת, מוכשרת,

יפייפיה ומה לא…מצליחה להוציא אותי מדעתי. בטח מצליחה.

ואני ממש לא חושבת עליה רק טוב.

אני לעולם לא אשכח לה או אסלח לה שהייתה"ציפורה", לעולם.

מי שעסק ברכילות לעולם יהיה נגוע מבחינתי באות גנאי גדול –

ושום תרוצי נעורים, אמביציה, דחקות עם החבר'ה או הכריחו אותי בעתון,

לא חשוב מה היא או גיל ריבה או כל עיתונאי אחר שנגע ברפש הזה יגיד ויצדיק היום

ולא חלילה שהיא נסתה להצדיק או להודות שמשהו היה לא נכון בבחירה שלה אז.

אבל מה בין זה לבין בקורת. מה בין זה לבין יכולות מוכחות, כשרון נתמך בהצלחה

ומכירות – בלי קשר להאם לטעמך או לא, קיום מוכח וארוך בהוויה התקשורתית בארץ, 

סופרת מצליחה. היא מצליחה לכתוב,להרים ולביים סדרות ענק באמצע של ערוץ 2 –

כן לטעמך, לא לטעמך, הישג ע נ ק גם לגברים הבודדים שהצליחו, שלא נדבר על אשה.

ולא כמו שכתב איזה אדיוט: אם קוראים לך יאיר לפיד או עירית לינור תצליח להרים סידרה.

..אהה..בטח… 

אבל מה בין דעה אישית, בקורת לגיטימית על יצירה לבין שיסוע, עלבונות והתלהמות גסת רוח? 

*                   *                *

1992 איתן פוקס מתקשר להציע לי להיות המלהקת של סרט שהוא עומד לביים.

איזה סרט? אני שואלת בעניין.

"שירת הסירנה" הוא עונה לי בשלווה בלי בכלל להרגיש בסערה המתקרבת אליו.

ללהק? – שאלתי בתדהמה אמיתית – מה פתאום ללהק? איתן, אני טלילה!

טלילה? הוא שואל.

טלילה, אני עונה.

ללהק? אני שואלת.

אלא מה? הוא עונה בשאלה.

אהבתי ללהק. עדיין אוהבת. זו מלאכה ותהליך עבודה מרתקים ויצירתיים, בעיקר אם

הם נעשים מול במאי מוכשר ורציני. במעט זמן שעסקתי בה, להוציא העניינים המנהלתיים,

והצורך למצוא ילד ג'ינג'י בן שמונה בלי שתי שיניים קדמיות לפרסומת למשהו, אהבתי

הרבה ממנה. ואיתן, שאהב מאד את הליהוק שלי, סליחה, שלנו, של עמוס גוטמן האחד

והנדיר ושלי ל "חסד מופלא" וגם הכיר את הכרותי ואהבתי לקולנע רצה אותי כמלהקת –

מחמאה ענקית, אבל אני לא רציתי מחמאות, אני רציתי את טלילה!

הבאזזז של הספר התחילה והסרט בהמשך לא פסח עלי כמובן וידעתי ב ו ד א ו ת,

שטלילה היא דמות שאני יכולה לשחק באמת, אבל באמת בַּדיוק וחן הנדרשים ממנה.

רציתי נ ו ר א לשחק את טלילה וותרתי.

חיברתי בין איתן לאורית אזולאי, חברה טובה ומלהקת מחוננת

אבל התנאי שלי היה אודישן לטלילה.

הם הסכימו למרות שאמרו שהגיל, רחל, מה יהיה עם הגיל…

התנאי השני שלי היה שההצעה שלי תשקל בכובד ראש אמיתי –

להרפות מעניין הגיל וללהק את גידי, גוב, כנֹח, ואותי כטלילה.

טענתי, ועדיין אני טוענת שגם אם שחקנים יהיו מבוגרים מהגיל המקורי בספר בחמש,

שבע, עשר שנים, והקסם יעבוד, זה ממש לא משנה על המסך.

קולנע הוא לא החיים וגם ההפך נכון. 

הם נשבעו, נשבעו, גם עירית, לשקול את הצעתי.

האודישן הטוב ביותר שעשיתי אי פעם. חד משמעית. ללא ספק. בודאות.

אולי הם לא מדברים ביניהם, הפוקס והלינור, אחרי הסאגה שעברו עם הסרט,

עם האינטרפטציה של איתן על הסרט וכו'  –

יתכן שחלק מההחלטה של עירית לביים בעצמה את הסיפורים שלה נובע מתסכול

והבנה שאף אחד בעצם, לא יכול לראות את המציאות שאת כותבת וממציאה עם עצמך,

ואולי עדיף לביים במו עצמך.

ועדיין, בחיים כמו בחיים,

שום גידי, שום חלי, שום דבר חוץ ממחמאות אין סוף וכמה חבל ש….

נגמר –

פגשתי אז את עירית. היא הייתה ישרה ובעיקר ישירה כתמיד.

בעניינה: מה שאתה שומע ורואה, זה מה שאתה מקבל.

אין פויילעשטיק (ככה כותבים?), אין דאבל טוק, אין סאבטכסט. לפעמים אין טקט –

אבל יש ראיה חדה,

חוסר רגשנות,

שיפוט מדוייק כתער בין אם תסכים איתו או שלא,

דמוי עצמי יצוק בטון ומעורר קנאה,

משפטים ומילים שמוציאים מהדעת בדעתנות הבלתי ניתנת לערעור,

היא לא ניתנת לקטלוג בקלות,

אין בה כביכול, או שלא כביכול, טיפת צניעות במובן היחצני של המילה.

ויש לה לב שמתחבא עמוק.

ב – 93' – יצא לאור "שתי שלגיות" – המספר על צלמת, פרשת רצח וכו'.

ב – 96' – יצאה לאור "הבלונדינית הסודית" – מאגד טוריה מכותרת ראשית הארץ ועוד.

ב – 97' היא צלצלה ואמרה שהיא הולכת לביים סרט לטלוויזיה.

מה פתאום שאלתי.

חלינקה תשתקי. יש לך תפקיד שם והגיע הזמן שתגמלי את איה ותצאי מהבית.

צדקה. לגמרי.

איך קוראים לו? איפה תסריט?

קוראים לו "חתולות הרעם" ותסריט בדרך. מה את לא סומכת עלי?

אני רוצה שתגידי כן בלי לקרוא…גם אם היא לא אמרה, התאים לה להגיד…

איה שלי הייתה בת שנה וקצת. תינוקת צמודת אמאבא. תינוקת שעדיין ינקה בוקר וערב.

היה לי מאד קשה להחליט מה לעשות.

השנה בבית הייתה טובה כל כך.

האהבה לילדה שלי, למשפחה שלי הייתה אין סופית והפחד משינוי, מפרידה, היה גדול.

כמו כל אמא פעם ראשונה, או כמו שנדמה לי שכל אמא פעם ראשונה, פחדתי מאיך אני

יכולה לעזוב אותה ומה יהיה ועוד שאלות וחששות ומה לא.

לינור ואני וההוא מפעם תפשנו אותי כל אחד באוזן אחרת והסבירנו לי שדי. שמספיק.

שהגיע הזמן לזוז ק צ ת ולחזור לחיים.

הצילומים יקחו עשרה ימים ויסתיימו כל יום בארבע אחר הצהרים. אילוצי הפקה.

מה שיאפשר לי, אמרה הבמאית להיות עם איה את אחר הצהרים….

ו ה ל ו….עשרה ימים ואבא אחד. הכל יהיה בסדר.

הכל היה בסדר, חוץ מאמא הורמונלית מייבבת ובוכה על פרידה גדולה.

ועם הדמעות, הגעגועים ויסורי המצפון החזרה למצלמות, משחק, אקשן, קאט

הערבוביה הייתה משמחת, מרוממת ובעיקר מפתיעה.

עירית התגלתה כבמאית ….מדוייקת.

קשובה מאד. סבלנית באופן יוצא דופן יחסית לקוצר רוחה בחיים האמיתיים.

מרוכזת. אוטוריטיבית מאד, תכונה לא נשית במופגן ומשמחת,

במצב רוח טוב רוב שעות היום, ארוכות כקצרות

ולא לשכוח לראשונה בחייה מביימת, משימה סבוכה ומורכבת גם לא בפעם הראשונה,

אשה שלא למדה קולנע, שהידיעות שלה וההבנה שלה בעדשות צילום,

סלנג על הסט והלך רוח כללי של עשית סרט לא נמצאים בדמה או במהלך חייה

מאז ומתמיד והיא שם. כל כולה. מצליחה גם ללמוד וגם להשאר האדם הדומיננטי על הסט.

בין כל האנשים, גברים בעיקר, המנוסים, המקצועיים ההם.

איך היא הצליחה, באמת אין לי מושג, ובנוסף, היא נשארה עירית כמובן.

מעצבנת כתמיד. שמחה כתמיד. הבטחון הזה. הדעתנות הבלתי אפשרית הזו.

ראש בקיר.

את יציאת הסדרה לטלוויזיה אני לא באמת זוכרת, הייתי שקועה בחיי הפרטיים

ובטח עשיתי מה שהיה צריך ליחסי ציבור וחזרתי הבייתה.

אחר כך הוציאה הלינור את  –  "הסנדלרית" – ספרה השלישי –

חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת, אני חושבת שלא קראתי אותו.

ואז היא הלכה לתוכנית טלוויזיה הזאת, "מי רוצה להיות מיליונר" ונכון שהדבר לא

נוגע להצלחה או כשרון אלא סתם בהוכחה פורמלית וטיפשית מול כל עם ישראל

שהיכולת שלה לאצור עובדות במוחה הקודח, להשאר קולית מול המצלמות ולהרוויח

על הדרך המון כסף מעצבנת אנשים לא פחות מתכונות אחרות שלה.

ואז הגיעו "בנות בראון" –

טוב, כשהיא הציעה לי את התפקיד בבנות בראון, אחרי שקראתי את הסאגה מחולקת

לפרקים, באמת לא ידעתי אם לצחוק, להעלב או הכי פשוט, לרצוח אותה.

ואת רותי. ארגוב. המלהקת.

בשני הפרקים האחרונים להיות סבתא?!

עירית אמרה שבכל פריים שאופיע תהייה כיתובית: נישאה בגיל 17, בהריון !!!

וכל צופה בר דעת יעשה מהר חשבון והכל יבוא על מקומו בשלום.

נו טוב, עם סידור כתוביות כזה, הסכמתי. בטח הסכמתי.

לצילומי "בנות בראון" הגעתי זמן לא רב אחרי התפרקות משפחתית לא פשוטה.

עירית, אדם מעשי, מפוקח וחסר סממני רגשנות חיצוניים הייתה ממש מצויינת לענייני.

בלי ליטופי סתם, בלי הרבה מילים, פשוט הייתה במקומה המדוייק מולי וגרמה לי

להתרכז בעבודה, שהייתה מעניינת ומלאה אנרגיות שמחות כמו תמיד על הסטים

שלה. האשה חוגגת את חייה באופן תמידי. ואמיתי.  

ובנות בראון הגיע אל הפריים טיים שכולנו אוהבים להביט עליו בהתנשאות תרבותית

וכבש אותו בסערה, בלי טיפת בושה או התנצלות, בדיוק כמו היוצרת שלו.

ושוב עברו השנים כמו שהן יודעות. בערמומיות, בלי לבקש רשות.

אני פוגשת אותה לפעמים בשכונה.

אנחנו לא חברות טובות. אנחנו ביחסים מצויינים לסוגם.

יש ביננו חיבה אמיתית. כמה סודות ואפילו איזה גבר משותף בעברנו.

אנחנו שותות קפה בשולחן עמוס אנשים נחמדים ודברניים, מתעדכנות בענייני ילדות,

בחורים, עניינים ותסריטים, עבודה, כתיבה ודומים להם.

כבר זמן שהיא אמרה שהיא כותבת לי תפקיד נורא יפה בסידרה חדשה.

ואז הגיעה "משמורת" והטלפון לא הגיע.

אני לא ב א מ ת יודעת או מבינה למה אני לא משחקת שם –

ועדיין, אחרי פרק אחד, לא הצלחתי לפענח איזה משלושת הנשים יכולתי לשחק.

היא גם לא מסכימה

א. להגיד לי על איזה תפקיד היה מדובר

וב. מה קרה שאני לא.

לי כמובן יש תיאוריה מרתקת על למה אנשים שזה לא מתפקידם מתערבים בליהוק

ואז מה עם התפקיד שלהם מאפשר להם להשפיע –

ומסקנתי האישית היא: כשאת מאד שיכורה ופוגשת אנשים / גברים בעמדות בכירות

ומשפיעות, לפחות במקצוע שלך, השתדלי נא להתרחק מהם ו ל א להתקרב ממש 

וללחוש לאוזנם את דעתך עליהם ו / או על התנהגותם ו/ או על מה היה קורה אם

הייתם נפגשים באזרחות.

זה לא רעיון מצויין. לא מעשה מקדם קריירה של ממש.

אבל היא מכחישה שעוד גורמים התערבו בהחלטתה,

וגם מ א ד מעניין אותי, איך היום, בראיון שכתבה במו מקלדתה ובו ציינה כל מיני אנשים

מצויינים שעבדה איתם והיא מחבבת, שמי לא מוזכר –

והיא לא יכולה לטעון הפעם שהמראיין אשם, או העורך…

אבל למי יש כח להתעמת איתה,

כמו שכבר אמרתי, לרוב, אין לי באמת כח להתווכח איתה,

כי כמו שהיא אומרת: ברור שאני צודקת.

ואני שוב, לא יודעת אם לצאת מדעתי או פשוט לחייך.

וברור שהכי היא תתעצבן עלי שלא כתבתי שהיא יפייפיה :) –

למרות הצילום המצויין ממש בשער של "24" היום –

אבל זה הבלוג שלי, ואני יכולה לכתוב כאן מה שאני רוצה –

התריסה גולדנברג מול דמותה הוירטואלית והשותקת לשם שינוי של הלינור –

ואני בעיקר רוצה לכתוב שזה לא קשור לדעות וטעמים של אנשים.

זה באמת קשור לדרך שבה הם נעשים.

לכמה אנשים מרשים לעצמם בחסות המילים הכתובות להתכער –

ולעובדה שכשקוראים את מה שהאשה הזו עשתה במשך השנים האלה,

יצרה, כן גולדן, יצרה לאורך השנים האלה, במו ידיה, אופיה וכשרונותיה,

אי אפשר שלא להעריך ולכבד אותה, לא חייבים לחבב.

ולך, אני רוצה לכתוב כאן, שאת, עירית לינור, כל הכבוד לך יקירתי. זהו.

 היא, ביוזמתה המחוייכת ומתוך כוונה לתעד באופן מוחלט, סופי ולא ניתן לערעור

 את ההסכם הזה. שלא יגיע חלילה מצב שאמא שלה תטען למצב של אי – שפיות

 זמנית ושחרור מההסכם, ביקשה לכתוב את גירסתה ואת גירסתי ולהניח בבלוג

 הזה  לעדות ומשמרת:

 *               *               *               *               *

גירסת הבת:

לפני שבועיים, בארוחת ערב אמא אומרת: אני לא מוכנה שיוציאו אותך יותר החוצה!

אני, לא יצאתי הרבה מאוד פעמים השנה מהכיתה, רק כמה וכמה.

"אמא, רוצה לעשות הסכם?"

"איזה?"

"אם יוציאו אותי החוצה החודש רק ארבע פעמים, את מרשה לי עוד גור חתולים!"

"עד היומולדת שלך"

"מה!?!?!!? זה עוד 5 חודשים!"

"עד ארבע פעמים בכל חודש, 5 חודשים, ויש לך חתלתול"

"חמש פעמים?" שאלתי בתקווה…

"טוב"

בעוד חמישה חודשים אני אכתוב עוד פוסט אורח, ואספר איך קוראים לחתלתול שלי…

מאת: איה גלעד גולדנברג.

גירסת האם:

אני מסבירה לעצמי ולסובבים אותי, מתוך אמונה אמיתית אגב, מאז ומתמיד,

ש"שוחד" – מה שקוראים, כזרז חינוכי הוא דרך מצויינת לדעת האם והאב של הילדה

המסויימת הזו לדרבן ילדים להשתדל להתגבר ולעמוד באתגרים שמאד קשים להם.

גמילה מחיתולים, מציצת אגודל עד כלות, עמידה בלוח הזמנים, שינון לוח הכפל ומה לא.

הפיתוי במשהו נחשק מאד הוא זרז מחזק ומניע שעובד מצויין ואין סיבה לדעתי,

לחשוד בו ולהתנגד לו כי הוא 'מפנק', מרגיל לפרסים וכו'.

אם יש דרך ל"תרגל" הרגלים חדשים,

למצוא ולחזק את שרירי ההתאפקות או הסבלנות או כל שריר שנדרש –

וכן, אני יודעת שהם לא באמת שרירים, אבל מאמינה שיש לכם יכולת למידה וזכרון ואימון

בדיוק כמו לשרירים פיזיים – וצריך לאתר, לאמן ולחזק אותם, שיתרגלו –

ואם יש דרך לתמרץ את האימון והמאמץ, אני בעד. ממש בעד.

הילדה שלי הפסיקה מציצת אגודל ארוכת שנים, למדה לארגן את זמנה ביעילות,

יחסית, נפרדה מנדודי לילה למיטה של אמא ומה לא, בעזרת פיתויים –

ואי אפשר שלא להזכיר כאן את מלאך הקסם של דנה מאת גוני סביר –

ספר קסם שמצליח תוך ימים ספורים להשאיר ילדים קטנים במיטתם ולא לעבור למיטה

של אבאמא מחשש להפסיד את  ה מ ת נ ה שמלאך הקסם משאיר אם הוא מוצא ילד/ה

ישן/ה במיטה הנכונה. לא מצא, אין מתנה.

וגם אני, אנחנו, כמו מלאך הקסם מאמינים במתנות ופיתויים לילדים שמתאמצים לנצח

מקומות פחות חזקים שלהם.

מעולם לא התחרטתי / התחרטנו על ההחלטה ההורית / חינוכית הזו.

היא הוכיחה את עצמה תמיד.

הבת שלנו שאבה מוטיבציה ועידוד ממה שחיכה לה בסוף המסלול.

היא מעולם לא חזרה בה מהשגיה לאחר שקיבלה את מה שהתאמצה עבורו כל כך,

ורק שמחה והייתה, ובצדק, גאה בעצמה על הצלחתה ועמידתה באתגר הפרטי שלה,

וגם לא "התרגלה" ודרשה, או העמידה כתנאי מתפנק ודרשני "משהו" תמורת משהו.

זה מעולם לא קרה.

גם הפעם אני שלמה עם עצמי על ההסכם החדש –

היכולת שלה לפטפט מתקיימת ביחס ישיר לרמת השפה ואוצר המילים יוצא הדופן שלה.

אפילו חינה וקסמה האישי לא מצליחים, לפעמים, להשאיר אותה בתוך הכיתה. לפעמים

רבות מדי יגידו הוריה שלא מאמינים לטכסטים היוצאים מפיהם מולה –

הגיל הזה, שמערבב תום ילדות עם בדיקת גבולות מול כל העולם, קריאת תגר זהירה

על כל מי שנחשב למבוגר, אימון שרירי החוצפה, הקוליות ומה לא, מביא להתנהגות

מוחצנת וחוצה גבולות לפעמים. אבל אני זוכרת, בטח זוכרת, וגם מוריה זוכרים,שיש

שם מתחת לגלימת הנעורים החדשה והנוצצת, זו הגדולה מעט על מידותיה, ילדה

אחת, קטנה ומתוקה, חזקה עד מאד ביכולותיה. בנחישותה וכח הרצון שלה.

כוחות הנפש קוראים לזה במקום שהיא לומדת.

והיא כל כך רוצה חתלתול נוסף.

היא הייתה קטנטנה, בת ארבע וקצת, כשחילצנו את דיןדון שלנו מעלית גג, גורה

בת שלושה ימים, יתומה ומורעבת והיא לא זוכרת את העונג והצחוק שגורת חתולים

בלונדינית וקופצנית, מאומצת על ידי כלבה שעירה ואימהית, יכולה להעניק לאלה

הגרים איתה ולדעתי רוצה שיחזור של הימים ההם.

הבת שלי, רוצה, כל כך רוצה גור חתולים.

ואני? אני לא רוצה עוד חתול! באמת שלא! ממש לא.

א ב ל

ילדה שעומדת בפניה משימה לא פשוטה מבחינתה.

אתגר שדורש הרבה כח רצון, התאפקות ועוד כח רצון והתאפקות.

חייבת להפסיק להגיד את שעל ליבה ומחשבתה בכל רגע נתון,

בלי קשר למצויינות הדברים.

בקיצור, הילדה חייבת לתרגל / ללמוד לשתוק קצת.

אין התחשבות בית ספרית ביכולת הוורבלית של הוריה,

שום התחשבות במשאה הגנטי לדאבוני –

ויש בה את ה'שריר' הזה. אני יודעת.

את שריר ההתאפקות. ההכלה לעוד חמש דקות.

ולבד היא לא מצליחה.

בסדר.

כל כך הרבה אהבה, דאגה, תמיכה, חוגים, משחקים, סרטים, חיבוקים,

דיבורים, סידורים, שאלות, תהיות, תשובות ואהבה, כמה אהבה –

חתלתול אחד קטן נוסף, לא זה מה שישבור אותי.

היא תמצא ותאמן ותתרגל לשריר ההתאפקות הדיבורית,

ואנחנו,

אני, הכלבה השעירה, החתולה הבלונדינית, כולנו, נתרגל, hopfully לחתלתול חדש.

וחוץ מזה, ארבעה וחצי חודשים….. זה הרבה הרבה זמן…….

y e s מתנהלת נכון מול המשבר.

פחות משבוע לאחר שהסתיימו ההפרעות בקליטת השידורים הודיעה החברה

על הפיצוי ללקוחותיה: פותחת את כל הערוצים לכל הלקוחות ללא תוספת תשלום,

לתקופה של שלושה חודשים.

המנכ"ל: אנו מודים ללקוחותינו שצעדו איתנו ברגעים קשים –

אני מרגישה נוח עם תגובתם ועם הפיצוי שאקבל –

ההפרעות שהיו לי היו מזעריות יחסית –

אבל היו ימים שנמאס לי. והתקשרתי לגעור בסטודנטית המסכנה שעשתה משמרת לילה

בשרות לקוחות, אבל דיברה בנימוס, הכילה את התסכול שלי והצליחה להרגיע אותי :)

אני לא מרגישה מזולזלת –

לא מרגישה שהחברה שמה — עלי כמנויה –

וזה, לדעתי, ההישג הכי גדול שלהם.

הרי ברור שהם לא אשמים בשיבושים.

ברור שהם עשו כל שביכולתם לתקן את התקלה / שיבוש.

ברור שהם לא יכולים להחזיר את הכסף לכל המינויים.

והפתרון שלהם מכובד ומצויין.

בשלושת החודשים הקרובים יוכלו כל לקוחות yes לצפות בכל הערוצים ללא תוספת תשלום.

לקוחות המשלמים כיום על ערוצי פרימיום שרכשו בנפרד יזוכו בחשבונם באופן אוטומטי.

פתיחת הערוצים אינה כוללת את ערוצי הארוטיקה ואת ה -DVDBOX.  

ככל הידוע, נטשו את החברה כ 750 לקוחות בלבד בחודשים האלה –

מה שמזכיר לי את המשבר שעוברת "רשימות" בימים אלה –

אין סיבה להתחיל לחפש מקומות אלטרנטיביים –

יש סיבה להשאר כאן, להציע עזרה או סתם תמיכה ולחכות בסבלנות.

אופטימיות.

אין צורך צלצל למוקד יס ולודא.

עמוס שם מאוד באנשים ספקניים.

אני אחכה עד הזכוי הבא לבדוק שהם עומדים בהבטחתם.

אני מנויה על yes כמעט מההתחלה.

מרוצה. מאד.

מתגעגעת לערוץ שמונה, מתנחמת בyes דוקו, אלטרנטיבה, עדיין לא מצויינת.

שמחה מאד עם ערוצי הסרטים.

מאד מאד עם yes 1 2 3  – שלושה ערוצים עם מבחר ע נ ק של סדרות אמריקאיות,

אחת יותר מייןסטרים מהשניה. עונג גדול.

והכי הכי הכי הרוסה על מקס.

yes max –

הוא מקליט לי כל מה שאני רוצה.

לא צריכה להזכיר לו כלום.

הבת שלי כמעט לא רואה טלוויזיה.

הוא מקליט לה את השתיים שלש תוכניות שלה באופן קבוע והיא לא נחשפת, בינתיים,

לכל היתר. לא לצעקנות. לא לפרסומות. לא לכל מה שרעשני וטורדני וקלוקל.

Oh Yes – Oh Max my love

אני בדרך כלל כועסת וזועמת ורותחת על אנשים המזלזלים בחיי ילדים.

בעיקר ילדים שנמצאים תחת אחריותם.

בעיקר הילדים שלהם.

בלי תירוצים. שום תרוץ לא מתקבל.

אני רואה ילדים נפגעים מחוסר אחריות וזילות ותחושת – סמוך – לי – זה – לא – יקרה

ודמי רותח –

אני בדרך כלל, כל הזמן, לטובת החלש –

והחלשים,

בדרך כלל הם הילדים.

לא חוכמה,

ממש לא חוכמה על חלשים,

בעיקר אם אתה החזקים.

אסעד נאסים שיבלי דרס בערב יום כיפור את טל זינו. היא הייתה בת תשע ורכבה

על אופניים כמו כל החברים שלה, ליד בית הכנסת במקום מגוריה. הוא נהג בפרעות,

בגסות רוח, ביהירות בטרקטורון ופגע בה. טל נפגעה ומתה. הוא ברח.

אסעד נאסים שיבלי דרס בערב יום כיפור ילדה יהודיה ועומד להיות מואשם ברצח.

אני רוצה לשאול שאלה –

קשה. מקוממת.

אבל האם מה שנעשה לאסעד נאסים, שהוא על פי כל הסימנים נהג פושע, פושע נתעב

בעיני, שצריך וחייב לעמוד לדין לקבל את העונש המכסימלי כפי שקובע החוק –

האם צודק ונכון ושיוויוני שזה יהיה הוא, דווקא הוא, האזרח הראשון שמדינת ישראל מחליטה,

לראשונה בתולדותיה להעמיד נהג שגרם למוות לדין באשמת רצח?

האם לקחת אותו כדוגמא לכל הנהגים הפרועים, הפושעים, היהירים שמרסקים לנו את הכבישים

ואת החיים יום יום זה הדבר הנכון לעשות?

אותו?

דווקא אותו?

כי הוא ערבי?

כי זה קרה ביום כיפור, מזעזע ככל שיהיה?

האיש פושע נתעב בעיני, הלוואי וירקב בכלא כל חייו,

הלוואי ויסורי המצפון יכו בו כל רגע שיחיה –

אבל

דבר לא קשור בדבר.

זה לא צריך להיות הוא.

זה לא חוכמה על חלשים.

וערבי, חלש מיהודי במדינת ישראל 2007.

הנה שאלתי –

הגבר הזה אם היה חלילה, נוסע במשעולי מושבו, עם ילדיו הלא חגורים על ברכיו

חסרי קסדות והגנה, אם חלילה היו נהרגים, האם אביהם היה מועמד לדין באשמת רצח?

בלשי היחידה המרכזית של משטרת התנועה הארצית תפסו היום אב שנסע בצורה
בלתי זהירה על טרקטורון, עם שני ילדיו: האב אחז את תינוקו בן השנה וחצי ביד
אחת, וביד השניה אחז בהגה, כשמאחור יושבת בתו בת השבע. השלושה רכבו
על הטרקטורון ללא ביטוח, ללא טסט וללא קסדות לראשיהם

אלה השאלות שהעלתי אז, לפני ארבעה חודשים:

האם המדינה רשאית להעמיד את האב הזה לדין באשמת סיכון חיי ילדיו?

להכניס את המשרד להגנת הילד לתמונה / עובדת סוציאלית שתסביר לו

שהמדינה י כ ו ל ה ורשאית להגן על הילדים שלו אם הם בסכנת חיים?

אבל מול הטרקטורון הערבי בכפר תבור, השאלה על הטרקטורון היהודי עולה שוב.

ואחרכך

יגידו ששלטי החוצות דרמטיים מדי, והקריינות בכלל, גורמת לסיוטים בלילות –

אי אפשר לקרוא לכל מי שנוסע בלי חגורת בטיחות רוצח יגידו –

לא?

אם אחזיק אקדח טעון, לא נצור ויפלט כדור ויפגע באדם שהיה לידי, שלא נדבר

על ילד, שלא נדבר על ילד שלי, באחריותי, טפוטפוטפו –

אפשר להעמיד אותי לדין על הריגה ברשלנות נכון?

אז מה ההבדל?

הנה –

הצילום שוב –

תביטו טוב. תתרכזו בפרטים הקטנים –

התינוק המוחזק ברישול בתוך יד ימין, הילדה כבר ירדה מהטרקטורון.

אבא הביא אותה לבית הספר, היא בת שבע, תכף מסיימת כיתה א',

היא כבר יודעת לקרוא ותרגילי חשבון ואולי שעורי בלט. והאב הזה, גבר

צעיר, נאה, אולי אפילו מאד על פי הצילום המעט מטושטש, כותונת תכלת

טובה, עם כפתורים – עורך דין? הייטק? מנכלות? –

החיים בטח טובים בסך הכל, הוא בעל ואבא מצויין, הוא מפזר אותם

בבוקר לפני שהוא יוצא לעבודה. הוא כבר מקולח, מגולח, בטח אפטרשייב

נעים, לעבודה הוא ינהג במכונית האמיתית, לא בצעצוע, תכף הוא יצא

ליום עבודה שבסופו יחזור לביתו, לאשתו /שותפתו האהובה ולשני הקטנים

המתוקים האלה שהוא באמת אוהב אהבת נפש –

אם הוא לא יהרוג אותם קודם.

ת ת ב ו נ נ ו   ה י ט ב   ב צ י ל ו ם   ה ז ה –

מי חשב שככה הייתה יכולה להראות מה

שנקראת בשפה משפטית: ה ר י ג ה. או שלא.

הבהרה:

אין ספק שאסעד נאסים הוא נהג פושע. פושע נתעב.

אין ספק שהוא צריך לשלם מחיר מכסימלי, כבד ביותר, מצידי מאסר עולם .

הוא פושע. הוא הרג ילדה. סתם מפזיזות, יהירות, ערלות לב ומה לא –

אבל

יש משהו מקומם, ב א מ ת, בעובדה שדווקא מול צעיר ערבי המשטרה, המדינה

נזכרות שהזילול בחיי אדם, בחיי ילדים כל הכבישים שלנו בלתי נסבל. שאכיפת החוק

או היד הלא קשה שלו מול הנהגים העבריינים היא הפקרות.

אבל האזרח הערבי הזה, לא צריך להיות הנהג הרוצח הרשמי הראשון במדינת ישראל.

כמה שזה מגוחך לדרוש שיוויון בנסיבות כל כך טרגיות, זה מה שצריך לדרוש עכשיו.

דווקא עכשיו.

והשאלה האם באופן תיאורטי יש הבדל בין שני הנהגים האלה בעיני החוק הישראלי?

1 אוקטובר 02:00 – דיווח מynet

אופנוענים ורוכבי טרקטורונים התפרעו באין מפריע בצהרי יום שישי,
בקטע כביש החוף שבין חיפה לעתלית. ההתפרעות גרמה לנהגים שחלפו
במקום לסטות מהכביש או לבלום בפתאומיות.
המשטרה: "שלחנו ניידת". עדי ראיה: "לא ראינו משטרה"

אחיה ראב"ד 

וגם עו'ד אורון אילון כותב על הכוונה להעמיד את אסעד נאסים לדין באשמת רצח .     

יונה יקר.

היי. מה שלומך?

מקווה שטוב. שהילדים בסדר ושהקיץ עובר בנעימים.

ת ש מ ע

אני יודעת שזו דרך משונה לבקש ממך בקשה,

אנחנו הרי סוג של קרובי משפחה רחוקים מאד ולשעברים מאד

ובאותה מידה יכולתי לצלצל – 

א ב ל

למה לה לבת אדם בלוג, אם לא כדי לנצל את החשיפה הנאה יש לאמר, ומספר מרשים של

קוראים, יש להוסיף, שצבר לו בלוגה, אם לא כדי להשתמש בהם לצרכיה בשעת צורך אמיתית –

עכשיו כשלא קבלתי את התפקיד וזמני פנוי כל כך –

ושעת הצורך אכן הגיעה.

יש שיגידו שאני מבזבזת רייןצ'ק על שטויות, אבל אין ברירה.

תשמע.

אז ככה.

גיליתי במקרה סדרת טלוויזיה מ ו פ ל א ה.

המשודרת איפה?

אכן.

ב – yes.

לא רק בעיני אגב. קראתי במיני אתרים ומקומות שונים ונחשבים, שהיא נחשבת מצויינת גם

בעיני הרבה מאד מליוני אמריקאים, מבקרי טלוויזיה ומכורים לה ברחבי עולם, ובכלל…

זה שגיליתי אותה רק עכשיו….

אני לא מאשימה אף אחד, באמת, אפילו לא את עצמי.

אף אחד לא חייב לי כלום.

אף אחד לא מחוייב לשלוח לי הודעות מפורטות על סדרות מצויינות

או sms על כתבות במוסף סוף שבוע המפרטות את ההשג הגדול של yes ברכישת הסידרה.

אני רק יכולה לרמוז לך שאולי, מחלקת השיווק שלך לא עשתה עבודה מצויינת, אם חובבת

סדרות אמריקאיות כמוני שמעה עליה רק ברפרוף ולא טרחה אפילו לנסות לבדוק מי ומה היא.

יתכן , רק יתכן, שהם פיספסו אפשרות לקדם סידרה נפלאה?

סידרה שיכלה לרכוש לה אוהדים רבים ומסורים, לפחות כמו האנטומיה של גריי ?

שאני, טוב מה לעשות, אני בחורה, מ ח ב ב ת מאד,

ואף משתמשת בyesmax כשאני לא בבית בימי שני כדי שחלילה לא אפסיד משהו.

רואה? ככה, על הדרך, אני מפרגנת גם למקס ולגריי.

או שהעובדה שע. הסביר לי ש'בוסטון ליגל' היא סדרה שנרכשה בתחילה על ידי –

הס מלהזכיר – הוט – ורק אחרי שנשחקה עד תום אצלם, היא עברה אליכם,

ולכן בעצם אתם מחביאים אותה ביס 3 ולא מנופפים בה ביס 1 כמו גריי והעקרות בית?

בגלל האגו של מחלקת רכישה?

מספרצ לך סוד.

אני, אני ממש לא אכפת לי מי קנה אותה אותה ראשון –

לא מעניין אותי. אין לי אגו מול מסך הטלוויזיה שלי בבית –

יש לי רצון לגרגורי עונג קטנים ומוחקי שכל לשעה, שעתיים.

ואם גיליתי אותה עכשיו, ועכשיו היא שלך –

תכיר לי אותה ב ג ד ו ל –

אני לא אוריד בערכך כספק תכנים, מה פתאום –

אני אשמח איתך שאתה מפיל עלי הפתעות לא צפויות לתוך הסלון :).

אבל למכתב הזה יש בכל זאת מטרה:

אני חייבת לראות את כל הפרקים של בוסטון ליגל – סדרה מופלאה.

בין וויליאם שטנר, ג'ימס ספיידר וקנדיס ברגן –

בין הסיפורים ההזויים, היחסים המטורפים ושלל העניינים שמסביב –

הסידרה הזו שבתה אותי לגמרי.

אבל, הוסיפה בעיות לחיי, הסבוכים לא פחות מאלה של גריי הרשה לי להוסיף –

בעיה1:   אין לי בשלב זה, מטעמים טכניים שלך דווקא יש בהם יד ורגל ואפשרויות,

            תכף נדבר על זה, דרך לראות אותה מההתחלה. מהעונה הראשונה. את כל

            הפרקים, כי הם כבר שודרו, קרוב לוודאי גם בשידורים חוזרים, לא?

בעיה2:   גם את המעט פרקים שמשודרים כרגע ביסטאר 3 אין אפשרות לאתר משום מה.

            הם מוקרנים בימים מפוזרים. הפרקים לא על פי הסדר. מקס לא מצליח לאתר

            את הפרקים כ'סידרה' והכאוס חוגג.

בקשות: האם בתור אחת מלקוחות yes הראשונות, בלי קשר לקשרי משפחה,

            המשלמת סכום ממש לא מבוטל מדי חודש לקופת יס, בתור אוהדת סדרות

            אמריקיות, שחקנית חברת שח'ם, קרובת משפחה רחוקה, אזרחית ישראלית

            שומרת חוק, חוץ מדוחות חניה, ששרתה בצה'ל שרות מלא ובת מסורה להוריה –

           אפשר ב ב ק ש ה לשדר שוב את כל העונות מהתחלה –

           האם אתה יכול לתקן החמצה גדולה ולעשות לנו הכרות מחודשת עם חברי משרד

           עורכי הדין המוזרים, המקסימים והכובשי לב ביותר בטלוויזיה?

           אפילו כל יום, אפשר מאוחר בלילה – מקס יעזור למי שעסוק –

           רואה? יחסי ציבור מעולים למקס –

           כך שכל האנשים שפספסו את היהלום האמריקאי, הציני והמלבב הזה ואוהבים

           סדרות אמריקאיות מיינסרימיות ירוויחו כמה שעות גרגורים מול המסך המיותר הזה.

           אם כבר, אז כבר.

           מה אתה אומר?

           אם אתה לא יכול,

           לצערך,

           עם כל הרצון הטוב, לארגן מחדש את לוח המשדרים,

           למרות הרצון הטוב שלך,

           וגם לא יכול,

           חוקית,

           לשלוח לי את כל הפרקים הבייתה –

           אז תוכנית כזו – או דומה לה – בערוץ "החיים הטובים",

           או תקציב לסרט דקומנטרי שהסינופסיס שלו תקוע במחשב כבר שנתיים –

           עניינו איך לא, aging, מנקודת מבט אישית לחלוטין,

           גם הולך….

           כרגע, אני הולכת על DVD של כל העונות יותר מאשר על האפשרות השניה,

           ככה אני לוהטת על הסדרה הזאת :)

           מה אתה אומר?

          
           ח ל י

        נ.ב.   העתקים יועברו למחלקת רכישות קשת / רשת.

של כפתור ה R E F R E S H –

לא רק בבלוג שלי. באופן עקרוני.

בכל האינטרנט הזה.

זה אי אפשר יותר –

עם הרעב שלי לאינפורמציה והחשש להפסיד משהו –

אני מרעננת פופאפס ופרסומות בynet  –

אני מרעננת תגובות באייטם רכילות על נינט, שלא נדבר על א. –

אני מרעננת מתכונים און ליין, אולי נוסף מצרך –

אני מרעננת את האתר של עיריית תל אביב לפני תשלום הרפורטים –

אני מרעננת את לוח המשדרים של ערוץ 23 –

אני מרעננת פוסטים שלי שעדיין לא פורסמו –

אני מרעננת בלוגים של בנות חמש עשרה בישראבלוג  –

אני מרעננת את הפרקים הכתובים, אולי מישהו הוסיף מילה, כי אני לא –

אני מרעננת בגוגל, אולי הוא מצא עוד משהו –

אני מרעננת אתרים שלא בקרתי בהם מעולם –

אני כמעט מרעננת את הdeleted items באאוט לוק שלי –

יבוטל לאלתר המרענן של האינטרנט.

תודה.

      אי פעם באלף הקודמת:

  –  רחלינקה, לכי בבקשה למכולת, נגמר לי החלב ואני צריכה גם…..

  –  איפה הסל ?

  –  מאחורי הדלת

  –  אני יכולה גם ארטיק?

    אי פעם לפני יומיים:

– גבירתי מעוניינת לקנות סל קניות בשלושה שקלים?

– גבירתי מאד מעוניינת, תודה

שלושה שקלים, כמה עשרות שנים אחרי

ואינטרס פרסומי, יחצני, אקולוגי, ממש לא אכפת לי איזה,

של שופרסל – כשמגיע קרדיט, אז מגיע –

ושוב יש לי סל קניות. – 40x40x15

והפעם הוא שלי. לא של אמא שלי :)

ויש בתוכו גם קצת אידיאולוגיה מעורבבת עם הלחם שיפון והאבטיח.

ספרתי אתמול כמה שקיות ניילון לא לקחתי בזמן האריזה, אחרי התשלום:

–  לא לקחתי שקית ניילון לקרטון חלב.

–  לא לקחתי שקית ניילון ללחם שארוז בניילון של עצמו.

–  לא לקחתי שקיות ניילון למלפפונים,

   2 פלפלים אדומים, ברוקולי, חסה,

   אשכול ענבים ותפוחים

   שהגיעו לקופה בתוך הניילונים של מחלקת הירקות –

   המנגו הגיע לקופה לא בתוך שקית, מי היה מאמין –

   ככה סתם מונח בעגלת הקניות, גם הבצל האדום.

–  לא השתמשתי בשקית ניילון לארוז את הגבינה הצהובה –

   חשבתי שזה בסדר, שתהיה ליד החלב עד שנגיע הבייתה.

–  לא לקחתי שקית ניילון לשניצלים שהקצב עטף ממילא –

–  בלי שקית ניילון לחבילת שוקולד, מסטיקים ובייגלה –

   הם עברו ישר לסל הירוק החדש שלנו.

   לקחתי שקית ניילון לחבילת ארטיקים,

   ועוד אחת ליוגורטים וגם למילקי – לא רק מטעמי נוסטלגיה.

חשבון קטנוני ופשוט:

לא בזבזתי, אולי אפילו חסכתי 6 – 8 שקיות ניילון אתמול,

בקנית סופר קטנה, שגרתית, שכונתית.

בלי מאמץ. עם קצת מודעות, רצון טוב

וזכרון סביר לזכור לקפל את הירוקה הזו ולשים בתיק / באוטו.

עשרה ביקורים בחודש  +  קניה אחת חודשית גדולה ממש 

שוות 100 שקיות ניילון לחודש שהן בערך 1500 שקיות ניילון בשנה –

give and take some

ואנחנו רק שתיים. 

מה עשינו ותרמנו בעשר שקיות שחסכנו אתמול?

מה היא למדה כבדרך אגב על תשומת לב, מעורבות ואיכפתיות  –

את מי הצלנו?

ואם לא אנחנו, אז ילדה אחרת עם אמא אחרת במדינה אחרת –

את מי הצלנו?

שקנאי?

דולפין חנוק?

פיסת אדמה מורעלת מגזים ורעלים שהניילון פולט ברקבונו המתמשך?

קורמורן ימי מפוצץ בניילונים ונפט?

שווה, לא?

אי פעם הבוקר:

– איויה, את רוצה לקפוץ ליוסי למכולת להביא לך ולאלונה שוקו?

– איפה הסל?

– ליד הדלת

– אנחנו יכולות ארטיק לאחר כך?

 היסטריה עולמית 

Our oceans are turning into plastic…are we?

10 דברים קלים ופשוטים שאפשר לעשות למען כדור הארץ

אז מה הטענה נגד גדי סוקניק?

שהוא ניהל מגעים לעיסוק/עבודה/פרנסה בעודו עובד במקום עבודתו?

צודקים.

אדם הרוצה להחליף מקום עבודה, ראוי שיתפטר ויעזוב את מקום עבודתו –

ו א ז, רק אז

יתחיל מסע חיפוש עבודה.

יקח לו חודשיים. שלושה. חצי שנה?

שיקח.

עלינו פרנסתו, משפחתו, חייו.

השתגעו. לדעתי הם השתגעו.

אם היה עובר לקריין חדשות בערוץ אחר, ניחא.

אם היה מראיין באופן חד צדדי ולא אובייקטיבי במופגן את מי שיעסיק אותו

בעוד חודש – ראה מקרה יחימוביץ והראיון עם עמיר פרץ דקה לפני

התפטרותה והליכתה האידיאולוגית איתו יד ביד לכיוון האופק והבחירות –

יתכן והיה מהצידוק המוסרי / אתי בתביעתם –

לתקופת צינון של שלושה חודשים.

גם עובדים בחברות שונות נדרשים לתקופת צינון לפני שיעברו לעבוד

במקום עבודה דומה לזה שעזבו –

אבל לאן פונה גדי שלנו שדומה ולו במעט למקום עבודתו הנוכחי

ומה בדיוק מעמיד בסכנה את סודות המערכת של חדשות ערוץ 2 ?

גדי סוקניק מגיש את החדשות.

לא קובע. לא מחליט.

הוא החדשות?

הוא העניין עצמו?

הוא האדם ה מ ג י ש את החדשות.

הקריין.

ואם היו עשרה ערוצים המגישים חדשות?

ואם היו עשרים אנקרמן, קרייני חדשות?

גם אז עזיבתו ו/או מקום עבודתו החדש של מר סוקניק היו נדרשים לכל כך

הרבה תשומת לב ותחושת איום של הרשות השניה?

הם מבקשים ממנו צינון לשלושה חודשים.

למה לשלושה חודשים?

או. שאלה טובה.

הגיון בריא.

בעוד שלושה חודשים לא יזכרו מי הוא גדי סוקניק.

אנשים לא יזהו אותו,

החיבור שלו לחדשות ערוץ 2 ידהה, וכוחו הפרסומי יעלם כליל.

צודקים.

כמה אנחנו מרשים לעצמנו להתערב לכולם, כל הזמן,

בחיים, בפרנסה, בפרטיות המינימלית.

גדי סוקניק הודיע על כוונתו להתפטר ולא מעניינו של איש מה יעשה עם חייו.

לא מכירה אותו. העקרון. העקרון מוציא מהכלים.