.
.
– אמא
– מה מותק?
– אמא, יש לך עוד סוודר גדול כזה?
– מה עם זה של אתמול?
– זה היה אתמול…יש לך עוד כאלה גדולים?
– אה…..כן….
– אפשר?
.
ידעתי, ידעתי שהזמן הזה יגיע, שהיא תצטרף לארון שלי, ידעתי!
וזה כבר סיבוב שני, מיינד יו.
תכירו, ורד, אחות קטנה, שנות ה70'. רחלי אחות גדולה, דוגמנית עסוקה, ארון מפוצץ:
– רחלי
– מה מומו?
– אני יכולה בבקשה את החולצה התכלת?
– איזה?
– זאת
– לא!!!
– ר ח ל י …? בבקשה…
– לא. למה לקחת אתמול את הג'קט ג'ינס בלי לשאול ?!
– רחלי……
– בסדר, אבל תדאגי שהיא תחזור לארון נקיה
– בסדר, אז אפשר?
.
מה זה האפשר הזה כל הזמן מה? מה אני אמורה לעשות איתו?
להגיד לא? לילדה שאני לא אוכל את התפוח האחרון בבית כי אולי יתחשק לה תפוח? לזאתי?
ילדת הלב שלי שאת הטוב שבעולם אני מאחלת לה, שהדאגה לה מדירה ממני שינה לפעמים,
שהשמחה שלי והגאווה שלי בה עולות במונים על כל שמחה אחרת בחיי, כולל אלה שלי.
לזאתי אהובתי אני מהססת אם לתת את המגפיים הכלכך יפות ויקרות האלה? אז זהו,
שכן. חושבת אם להסכים שהיא תלבש את הסוודר הזה, שהולך איתי לא תאמינו,
נשבעת לא תאמינו כמה שנים? הטריקו הדקיק הזה שעלה כמו ארבע שלה……
הסריג הזה, ככה עם הכתף החתוכה, עליהם את מתקמצנת?
אז זהו, שכן. קצת אבל כן.
זה ש ל י. הבגדים שלי. הזהות שלי. ש ל י.
קחי חולצות טריקו גדולות, קחי גרביים – לא גרבונים…הלו. גרביים.
קחי חולצות ג'ינס, חולצות פלאנל…. אה, אותן כבר לקחת.
קחי עפרון שחור לעינים, סקראב אורז לפנים של דרמלוג'יקה (נפלא בלי קשר לפוסט).
קחי סנדלים, נעלי ספורט.
אל תרצי את הצעיפים שלי מותק, בבקשה, אל תרצי אותם.
בואי נקנה לך בגדים.
הנה, קניתי לך. תמיד קניתי לך בגדים. המון בגדים ואהבת אותם…
ורדרדים, אפורים, אדומים ושאר ענייני ילדות…בסדר, גדלת, אני מבינה,
אבל….את המעיל השחור שלי…?
תסבירי לי שוב, תזכירי לי, תסבירו לי אתם, למה הבגדים שלי נראים יותר?
מה יש בסוודרים, סווטשירטים, חולצות, חגורות, נעלים ש ל י שעושה אותם "יותר".
וחוץ מזה, לא אמרת שאת אוהבת את הסוודרים של אבא?
ומה יהיה כשהיא תתחיל להתלבש ב א מ ת ?!
שאלוהי האהבה, ההורות, והנשיות יהיה לצידי….
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
/
עד הוינטאג' 1, 2 3 ובכלל. זה הגבול. בוינטאג' היא לא נוגעת!!
אל תראו אותי ככה. אמא קשוחה אני, אבל ממש, כמו מרשמלו על שיפוד, בדרך למדורה…
.
תקריב 
תגובות
אי אפשר להזדהות יותר מזה!
אצלי במזל מספר הנעלים שונה.
וגרגירית האורז…אפשר פירוט קל?
מורשמלו על שיפוד זה נפלא כל כך.
אהבתיאהבתי
תיקני בגדים בשבילך שמראש תייעדי אותם בשבילה.
;-)
אהבתיאהבתי
אני כל כך מזדהה עם ההתלבטות הזו. שאני אגיד לא לאהובת נפשי? (אז זהו, שכשמדובר בבגדים שלי – כנראה שכן).
מזל ששלי גבוהה ממני בראש (טוב, לא קשה לעבור אותי…) והרגל שלה גדולה בהתאם.
ואז אני נזכרת כמה בגדים לקחתי מאמא שלי, כשהייתי בת 16 וחשבתי (ידעתי!) שעליי הבגדים שלה נראים הרבה יותר טוב :) וכמה היה לי קשה לקבל את ה"לא" שלה…
אהבתיאהבתי
הגבולות הכל כך לא ברורים ביני ל "בינם" מעסיקים אותי המון.
ונורא קל (יחסית) לנסות ולהגדיר את הגבולות האלה כשמדובר "רק" בבגדים,
אבל מה קורה בכל היתר ?!
אני מודה ומתוודה שאיבדתי את עצמי :-) למרות היותי אימא קשוחה …….
:-)
התענגתי מכל מילה ומילה, תודה !
אהבתיאהבתי
אצלי זה התחיל כבר עכשיו עם בת ה-7 ומחצה. בינתיים בעיקר עם תכשיטים (!!!)
"אמא, אפשר את הצמיד הזה?"
"אמוש, זה תליון ממש יפה את יודעת? אפשר? רק בשבת?"
וגם "אמא, כשאני אהיה גדולה ואת כבר לא תרצי, אז תשמרי לי את הנעליים/ג'קט/עגילים הזה?"
ואני?
בנתיים בלי בושה אומרת לא. (מתרצת לעצמי שהיא עוד צעירה מידי) אבל מבינה שזה ילך ויסתבך. זה שלי. שלי. שלי. שלי ושלי.
שששש-לי.
אהבתיאהבתי
וגם …. נזכרתי בחיוך וגעגוע לאימא שלי היקרה שהייתה petit ואני לא כל כך.
תמיד הערצתי את סגנון הלבוש שלה, אבל 16 ס"מ הפרידו ביני ובין החוויה של ללבוש אותם.
1.67 ס"מ שלה מול 1.83 .
מעניין מה יהיה עם נועה שלי שבינתיים רק בת 11 ?!
אהבתיאהבתי
:) את התלבשת על הארון של אבא…. ואני על שלך – צדק פואטי :)
למזלי (הטוב והאמיתי), החיילת פיתחה טעם שונה לחלוטין משלי, מקסימום גונבת לי נעלים (ושוכחת להחזיר)…
אהבתי את המרשמלו :)
אהבתיאהבתי
גם אני מרשמלו על שיפוד עד שזה נוגע לגופיית המשי שעדיין לא לבשתי אפילו שהיא רוצה ללבוש מתחת למשו למפגש שכבה כאילו דא, ברור שלא! וחולצות הפסים האהובות שלי בסגנון פרנץ' שיק תלויות לה שמוטות על כתף, כבר שכחתי מאהובותי.
אהבתיאהבתי
חלי מותק, לא הבנתי אם תגובתי לפוסט שלך נקלטה
ראיתי שכן, ועכשיו ?
אהבתיאהבתי
ואני עדין כשאני סבתא,אוהבת ללבוש את הבגדים המועטים של אמא שלי.
שנשארו איך שהוא אצלי בארון
אהבתיאהבתי
כל כך מזדהה איתך! כאילו אנחנו מוכנות לתת למענםכל כך הרבה, אבל….הלווווו, יש דברים שהם
ש-ל-נ-ו, נקודה:)
אהבתיאהבתי
שלושה בנים יש לי. איזה מזל
אהבתיאהבתי
מעולם, מעולם לא חשבתי ללבוש את הבגדים של אמא שלי.
זו מחמאה נהדרת לדעתי…
את in
:)
אהבתיאהבתי
איזה מזל ששלי רק בת שנתיים:-)
אהבתיאהבתי
מקסים
אתמול גנבתי לבן זוגי סוודר ירוק ענק… הכי כיף
אהבתיאהבתי