מה שמסתתר במגירות של אמא שלך

.

כשהשולחן מפונה, הנכדים נכדות וכל היתר שרועים מול החדשות, קצת לפני המי-רוצה-תה ופינוקי

השולחן אני מחליטה לחטט לה בארון. אני אוהבת לחטט בארונות, מחסנים, בתים לפני הריסה,

וקופסאות וזכרונות וחיים מכל הסוגים ופעם בזמן אני מגיחה כמו נמיה זריזה וצדה משהו, הנה,

בשבוע שעבר בקרתי את אחותה הקטנה, מעל שמונים נכון, אבל עדיין הקטנה, וזה היה השלל:

.

נו, אמרתי לעצמי היום, זמן לחזור לעומקי ארונותיה של אמא שלי גם, ושאלתי רשות והיא הסכימה בחצי

פה, והייתה בסביבתי ליתר בטחון, בכל זאת אף-פעם-אין-לדעת-מה-יכול-לקרות-עם-הילדה-הזאת.

ופתחתי קופסאות ארוכות וריקות, וארנקים שקניתי לה לפני שנים והם עדיין בעטיפה המקורית שלהם כי

שלי-הכי-נוח-לי-רחלינקה- אולי-תשתמשי-בו-עכשיו? ואז ראיתי קופסה שהכרתי מניירות הצילום וחדר

החושך ופתחתי אותה בלי ציפיות מיוחדות ושם, מקופלת כמו בפעם הראשונה או האלף אם מתבוננים

לעומק על הקיפולים, במקום מטפחת, צמיד או פתק אהבה ישן שהיא כתבה לו או הוא לה, הבליחה לי,

ועדיין, מול העינים היסטוריה משפחתית, ולא רק,  במלוא עוצמתה:

.

מעולם לא ראיתי אותה. זו מודעת האבל של יוסף ברי'ל, האח של סבתא שלי, זה שהיה חלוץ אמיתי,

שהגיע עם אחיו לארץ ישראל בזמן שהחצי השני של המשפחה היגר לאמריקה ההיא, ונהרג בתאונה

שעד היום לא ברור אם פיגוע על ידי פועלים ערבים ע'ע אחותו או תאונת עבודת ע'ע מודעת האבל.

23 מאי 1932  ציבור הפועלים נ ד ר ש להגיע להלוויתו. סולידריות, פעם זו הייתה מציאות.

רווק, צעיר ועל פי הצילומים הבודדים גם כחול עינים ויפה תואר. דוד יוסף קוראת לו אימי.

.

אז דברנו קצת וסיפרנו לנוער מעט על יוסף וחיפה ושאר ענייני ציונות,

אבל אני, הייתה לי משימה וחזרתי לארון.

ואכן זה לא לקח יותר מדי זמן:

– אני יכולה אמא?

– את זה?

– כן.

– את באמת רוצה את זה? זה ישן

– כן.כן. אני יכולה?

– כן, את יכולה.

– יש!

.

אז אני לא יודעת איך התחילה השבת שלכם,

אני רק יכולה לקוות, ולאחל לכם שהיא התחילה מצויין כמו שלי :)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכאל  On 10 בדצמבר 2011 at 09:09

    ציבור הפועלים נדרש להשתתף בהלוויה. משפט שמספר על דור שלם. לא יודע אם זו סולידריות או קולקטיביזם כפוי, מהסוג שההסתדרות ידעה לאכוף.
    ואת ברי"ל מצד אמך? יש מצב שאת קרובה רחוקה של ירדן בר כוכבא והאופטומטריסט שלי? :)
    ולא מצליח להבין את התמונה האחרונה. השעון מונח על הדפס של משהו? מה זה בדיוק?

    אהבתי

  • Niki A.  On 10 בדצמבר 2011 at 09:11

    "…והייתה בסביבתי ליתר בטחון, בכל זאת אף-פעם-אין-לדעת-מה-יכול-לקרות-עם-הילדה-הזאת…..והם עדיין בעטיפה המקורית שלהם כי שלי-הכי-נוח-לי…."
    אוי, אוי, אוי כל כך מוכר…כן, עוד מעט בת 50 … אבל כנראה אמא זה אמא… האם גם אנחנו נהייה כאלה לבנותינו?? מקווה מאוד שלא… תמיד מזכירה לבנותי שיזכירו לי איך זה הרגיש לי… ושיעצרו אותי בזמן… לפני שאתקרצץ עליהן…
    וכן, בארון אפשר למצוא אכן מציאות נפלאות… והשעון מדהים מזכיר נשכחות… אחד כזה בדיוק מוחבא היכן שהוא…. נדמה לי מהבת מצווה שלי… שנות ה70 היפות…
    שתהייה שבת קסומה!

    אהבתי

  • chellig חלי גולדנברג  On 10 בדצמבר 2011 at 09:31

    הנה מיכאל – ענייני ברי"ל – http://wp.me/pSDxG-86t

    אהבתי

  • סיגל בן נון  On 10 בדצמבר 2011 at 11:35

    כתוב נפלא!
    נהניתי והקריאה שידרגה לי את השבת!

    אהבתי

  • Renny pelossof  On 10 בדצמבר 2011 at 16:30

    נהניתי מאד לקרוא. תודה. ר

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10 בדצמבר 2011 at 21:40

    מציאה מדליקה… כמה כיף לחטט בארונות ישנים ולהיזכר….

    אהבתי

  • מיכל  On 13 בדצמבר 2011 at 17:47

    מעלה מחשבות. וחיוך.
    הגעתי כבר אחרי השבת הזו.. – אבל המשך שבוע מוצלח שיהיה

    אהבתי

  • Bubba  On 31 בדצמבר 2011 at 17:02

    Brilliance for free; your parents must be a sweetheart and a certified gneuis.

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: