קייטנה וחולצות ושוקו גם

.

.

.

לחכות  לאוטובוס בשבע וחצי בפינת הרחוב.

חולצה וכובע.

חוף הרצליה. סככות מסומנות. טריטוריות

בוקר טוב ילדי קייטנת "דן". ב ו ק ר ט ו ב אנחנו צועקים כמו שרק ילדים.

שורות שורות, התעמלות, המנונים, תחרויות.

ים. מדריכים מחזיקים חבלים בתוך המים לסמן גבולות שכשוך.

לסככה שלנו.

משחקים. מלאכת יד. מחזיקי מפתחות משרוכי פלסטיק. אלכסון, אלכסון, משיכה.

מבני על ממקלות קרטיבים מודבקים בדבק פלסטי ונצבעים. לעפרונות של שנה הבאה.

בניה בחול. תחרויות. ספורים.

מדריך ומדריכה גדולים ממש, אולי בני חמש עשרה.

אסור לצאת לשמש עכשיו.

עכשיו למים.

כולם להתנגב ולחזור לצל.

לחמניה. שוקו.

אחר כך, מאוחר יותר יהיו קרטיבים.

אני אוהבת קרטיב מנטה הכי הרבה.

עוד פעם למים.

חם. החול לוהט בכפות הרגלים, על העור, ובכלל.

להתראות מחר קבוצת מיקי מאוס או ארטיק מנטה או איך שלא בחרו לקרוא לנו השנה.

חולצה נלבשת על גוף דביק. מגבת לחה וכבדה נדחפת לתיק.

לא לשכוח את הכובעים. להתראות מחר.

נסיעה הבייתה.

אוטובוס ילדי "אגד" נעצר לידינו ברמזור: הלו אגד זוז הצידה, הנננננהההההה דן בא…

עצירה בפינת הרחוב. הליכה איטית, כל כך חם, לאורך עשרה בתים קטנים עד הבית,

אפלולית ואמא ומקלחת והרבה גרגירי חול על קרקעית האמבטיה הלבנה,

ושער רטוב, עור חם, לחיים סמוקות. כתפיים גם.

ארוחת צהרים טעימה כמו שרק ארוחת צהרים כזאת יכולה להיות.

תריסי עץ סגורים. אני שוכבת על הספה בסלון.

שמיכת פיקה ופסי השמש מפספסים את הבית ואת הרצפות.

אני מחכה בקוצר רוח שהרצפה תתייבש קצת, שתהיה לחה וקרירה ונשכבת על הרצפה,

מצמידה לחי וירכיים וזרועות. מנסה להגדיל את שטח הפנים של העור שלי, של הגוף שלי.

הקרירות, האפלולית, הפסים הצהובים של השמש והלחי שלי על הרצפה.

אחרכך נמנום, ספר, אבטיח, מים לא תכף אחרי ולספר לאמא ואבא ולקטנה מה היה שם,

ואיזה כיף שרשמו אותי לשני מחזורים.

הלואי, הלואי שכשאני אהיה בת חמש עשרה יסכימו לקבל אותי,

הלואי, הלואי ואני אהיה מדריכה.

.

ואיזה כיף זה החופש הגדול הזה, אושר.

.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ג''קי  ביום 29 ביוני 2011 בשעה 07:24

    ואותנו אספו במשאית, ישבנו על ספסלים לאורך, אחד מול השני, רבנו מי ישב ליד הפתח. הלחמניה ושוקו היו כל כך טעימים. וכמובןן גם הארטיק מנטה……

    אהבתי

  • א.  ביום 29 ביוני 2011 בשעה 14:19

    :)

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 29 ביוני 2011 בשעה 14:27

    תודה על טריפ במורד משעול הזכרונות
    ותרשי לי רק לצעוק לך מהאוטובוס שעוקף אתכם ..:
    מי בראש? אגד הקדוש
    ומי בזנב? דן הגנב

    אהבתי

  • אורית עריף  ביום 29 ביוני 2011 בשעה 14:37

    עוד פעם את עושה את זה: כותבת ככה ממש שמרגישים.
    (בעיקר את הרוויה הזאת של המקלחת אחרי הים). מקסים :)

    אהבתי

  • אלון  ביום 29 ביוני 2011 בשעה 15:49

    "הבו כבוד, כל גדול וקטן
    כל הכבוד לקיטנה של דן"

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 5 ביולי 2011 בשעה 08:58

    איך בזמן קצר כל כך השתתנה עולמנו…
    כמה פשוטים, בסיסיים ותמימים היו החיים אז, והדבר התבטא כמובן גם בקייטנות. הלוואי והילדים של היום יוכלו להנות גם מן הדברים הפשוטים (קופסת מקלות ארטיקים…)
    אוייי
    אשרי הזכרונות !

    אהבתי

  • galithatan  ביום 9 ביולי 2011 בשעה 12:00

    מקסים… הים הארטיק הרצפה הקרה הפיקה והאבטיח. ישודרג החופש הגדול גם למבוגרים!
    :)

    אהבתי

  • אמיר  ביום 31 במאי 2012 בשעה 23:00

    אני בן 35 ועד היום חולם על זה לפעמים בלילה.
    איזו ילדות: שחורי, נחום, אפריים.
    להיות חניך, להיות מדריך.
    הקייטנה הכי כיפית בארץ.
    איזו תקופה.
    איפה קונים גולף שולחן???

    אהבתי

  • תמרה לרום  ביום 29 בנובמבר 2021 בשעה 10:29

    זוכרת את המנון הקייטנה של דן?
    הבו כבוד כל גדול וקטן
    כל הכבוד לקייטנה של דן.

    זה הפזמון.
    מי זוכר את כל הבתים?

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 16 בספטמבר 2022 בשעה 11:58

    נוסטלגיה מרגשת כל כך. כתבת יפה מאד ומדויק.תודה על הזכרונות הנעימים.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 30 באוגוסט 2023 בשעה 09:22

    קו 10 בפינה, אני ושרון נפגשות כמעט באמצע..
    אותי קיבלו, הייתי מדריכה :) אותה לחמניה ואותו שוקו..

    אהבתי

טרקבאקים

כתיבת תגובה