תקריב

.

.

.

סבתא פירה, סבתא של דלית הייתה אשה מהסוג של פעם, שליטת משפחה.

למרות שהיתה קטנה מבעלה בכמה וכמה מידות, לא היה ספק מי הוא בעל הדעה בשבט שלה.

כשדלית הכירה את קלאודיו, בן זוגה ואבי ילדיה – זה שסבתא פירה הייתה מתעקשת ללא ספק

שיעשה מנכדתה אשה חוקית ומכובדת ולא יחיה איתה חיי חטא, מאושרים ככל שיהיו. בטח לא היה

לי הרבה סיכוי מולה אם הייתה מחליטה, מחייכת דלית – סבתא פירה כבר הייתה במסע אחר.

מסע עצוב. את חייה הטובים של נכדתה הצליחה אולי לחוות ברגעי צלילות יקרים, ואת לידת ניניה

כבר חוותה כילדה קטנה אבודה בכסא הגלגלים שלה. היא מתה כשנינתה הייתה בת שנה.

.

כמה שבועות לאחר מותה ראתה דלית את אמה, זו שמעולם לא עונדת תכשיט, עם שרשרת צואר ועליה

טבעת נישואים. של סבתא הסבירה אמה כשראתה את הפליאה בעיניה, אני לא יכולה להניח אותה סתם

זרוקה באיזו מגירה, פשוט לא מסוגלת, והיא קטנה מדי או גדולה מדי, ולא מתאימה לאף אחת מהבנות.

דלית הושיטה יד, וכמו הנעל של סינדרלה, כשהטבעת הגיעה לאצבע הנכונה, היא התאימה ב ד י ו ק.

כאילו נוצרה עבורה.

צילום: דלית של קלאודיו

.

הרגשתי, כותבת דלית, שזה סימן גדול. סימן שסבתא קידשה אותנו, את קלאודיו ואותי, ואפילו דאגה לי לטבעת….

.

.

כל סיורי הטבעות כאן…..

.