תקריב

.

אחת ההמלצות שלי השבוע ב#ארבעפעםבשבוע הייתה ליפסטיק,

או שפתון כמו שכותבים, או אודם כמו בילדות, או ליפסטיק כמו אמא שלי,

כזה שכשמורחים אותו על השפתיים, מתקבל צבע טבעי של הפיגמנט שלך,

כלומר גוון שפתיים שנראה כמעט טבעי לגמרי,

שעוזר להחיות מעט את החוורון שפושה עליהן כמו שהגיל יודע להחוויר.

וטלי רוזין, גם חברה, גם מבינה בגיל שלנו,

עובדה, כתבה עליו ספר נהדר ומועיל,

כתבה לי שלא רק גיל ובגדים, גם גיל ואיפור, כשהליפסטיקים העזים לא עובדים יותר,

וחשבתי ש נ כ ו ן,

גם לגיל ואיפור מגיע מקום,

כי גם באיפור מגיע הזמן שחייבים להביט במראה באומץ ולהבין מה קורה שם.

לכל אחת (ואחד, אבל אנחנו מתרכזות בנו עכשיו ) יש את המקומות בהם ניכר גילה,

ולא שיש לנו משהו נגד להראות בנות גילנו, אבל היי, אפשר להראות over 50

קוראים לזה באינסטגראם, מבלי להראות עצובה וקשה כשאת במצב רוח מצויין.

לכל אחת יש את כובד הגיל שלה איפהשהו, זה מה יש.

האחת בעפעפים שגורמות לעינים להראות חצי סגורות, ועצובות,

האחת בקו הלסת שנחלש,

האחרת בזוויות הפה שגורמות לה להראות במצב רוח רע גם כשהיא לא,

והשיחה על ההפנמה והקבלה או ההחלטה ל"הלחם או לא" תדחה לפעם אחרת,

עכשיו נתמקד בהנסיון להבין מה חזק ומה חלש בפנים בני החמישים פלוס שלך,

ומה עושים עם זה.

אז ככה, את הרי יודעת מה הנקודות החזקות במראה שלך ומה הפחות חזקות, נכון?

לא? קחי צילומים שלך מהשנתיים האחרונות, לא מחייכת, תתבונני ברצינות, ותדעי,

הבטחה.

ועכשיו, כשאת יודעת,

כל מה שנשאר זה להדגיש את היפה, ולא להדגיש, כלומר להדהות את החלש,

בדיוק כמו בבגדים, בעיצוב, בלימודים ובכל חלק בחיים.

אז למשל וכדוגמא, הנה אני,

כזאת אחת שהחלק החלש בפנים שלה הן השפתיים שלה.

מעבר לעובדה המבאסת שעם הגיל הקולגן הולך ונעלם מהגוף,

ולא, עדיין לא השתכנעתי שאפשר לשתות אותו ולהחזיר אותו למאגרי הגוף,

ובכל מקרה, כתוצאה מענייני הגיל וההורמונים ובכלל כנראה,

השפתיים מאבדות נפח, נדמה לי שגם  ארבעים שנות עישון תרמו לא מעט,

ואנא, בלי אויש תפסיקי,

אני לא מתלוננת על כלום, מודה למזלי הגנטי ויודעת בדיוק מה העניינים כאן,

ומזהה, כמו שכל בחורה עניינית עדיף לה, איפה נקודות החוזק, ואיפה לא.

ולכן, במקרה שלי, אני בוחרת ל א להדגיש ולהבליט את השפתיים שלי, אלה

עם הנפח המופחת וקמטי העישון ימח שמם מסביבן, עם שפתון חזק ובולט,

אלא להפך, למזג את צבע השפתיים עם הפנים,

להרחיק את המבט של המתבונן, למקד אותו בחלק החזק שלי ( לדעתי )

העינים. איפור מדגיש צבע, אבל לא חזק מדי, מסקרה ( לא בצילום הזה, בסדר,

התעצלתי ), קונסילר מתחת לעינים להבהיר את הכהות המצטברת שם

להדגיש

את צבע העינים,

לרכך את השפתיים

עם צבע העור,

ואופס,

הטוב שלי מובלט,

החלק הפחות חזק

מתמזג עם הפנים.

 

.

.

.

.

.

והנה דוגמא לבחירה הפוכה ממני ככל האפשר

בתיאוריית תבחרי נקודת חוזק אחת בפנים שלך, ותמקדי בה.

תראו,

תראו איך דורין, פרנקפורט, מוכשרת, חברה ויפייפיה מבליטה כבר שנים את מה שהפך

לסמל שלה, ליפסיק משורטט בקפידה, על שפתיים מושלמות, ובלי איפור על העינים.

.

ותראו איזה יופי של בחירה זו, מוקד אחד, חזק וטוב, זה כל מה שצריך.

התמונה מהאינסטגראם שלה.

.

סיכום:

רוב הנשים בגילאי חמישים יראו הבדל במליאות השפתיים שלהן,

אני חושבת שזו תהיה עצה כללית טובה, לבחור בשפתון מט, בצבע לא בולט במיוחד,

אלא אם את מהזן של דורין, שאז, תבלי, תבליטי, תצבעי, תחגגי את הגנטיקה שלך!

והיתר, היי,

אפשר לשמוח בעובדה שנכון לזמן הזה,

העדיפות האופנתית נוטה לכיווננו,

שפתונים בצבעים טבעיים מאד, לא מבריקים, כאילו לפי הזמנה.

וחוץ מזה, באופן כללי וחשוב,

עדיף להתרחק מאיפור חזק,

איפור חזק לא משפר, הוא מבליט תווים, קמטים, ושאר עניינים.

בגיל חמישים עדיף להצמד לאיפור רגוע, חכם,

קצת קונסילר, קרם cc ללחות ואחידות, קצת סומק,

כי הפסקנו להסמיק כנראה,

ונקודת מוקד אחת, עינים או שפתים ( או כלום ),

תלוי בך, רק בך.

 

והכי חשוב לפרופורציות, אבל באמת:

 

 

.

.