כשהיא מצלמת אותי

.

כשהיא לוקחת את הקנון ומביטה בי דרך העדשה,

אני לא זוכרת שמצלמים אותי. במקרה שלי יו נואו, זה לא מובן מאליו.

אבל כשהעינים החומות האלה פוגשות את אלה שלי,

אני מפסיקה להיות חלי, לא זוכרת את החלי גולדנברג ואפילו רחלי אני שוכחת שאני,

ופשוט נחה במקום הזה שקוראים לו אמא…

.

.

מאת chellig, בתאריך 2 בינואר 2012 בשעה 19:21, בקטגוריות בעיקר אמא. תגיות: . 14 תגובות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

טרקבאקים

כתיבת תגובה