.
.
.
.
.
– זה אצל אבא
– הייתי / עשיתי עם אבא
– אבא כבר סיפר לי
– אבא קנה לי
– אבל אבא אמר לי ש…
– אני מתגעגעת
– אני יודע
– אני לא יכול / אני אשתדל
– מתי זה? בסדר
– אני לא אתגרש אף פעם. אף פעם.
.
.
תקריב
"צילום מקרוב כדי להבליט פרט מסויים באובייקט המצולם"
חלי גולדנברג.
אשה. אמא. ובכלל
תקריב 
תגובות
בתקווה שהספר רציני.
וגם: גם לי קורה להזכר ביום הנישואין / יום הולדתו כעבור זמן, בחיוך.
אשרנו שהפצע מגליד
אהבתיאהבתי
גם אצלינו המשפטים האלה חוזרים בגרסאות שונות מלבד האחרון.
אני מניחה שכלל לא קל לביתך להיות ילדה יחידה עם כל המשתמע מכך.יש לי שני ילדים ולכן המשפט הזה לא נשמע אצלינו.
את יכולה לספר פרטים לגבי המחקר שהתפרסם בספר שהצגת?
אורית
אהבתיאהבתי
אהבתי
מכיר טוב כמה מהמשפטים הללו
אולי אפילו את רובם
ומצטרף לשאלה בנוגע לספר- הוא טוב?
אהבתיאהבתי
ב29 לספטמבר. הייתה המסיבת חתונה הכי מדהימה ever.
הרשימה שלך משעשעת ועצובה כמו החיים עצמם :-)
אהבתיאהבתי
"טוב, מזל שלא עשיתם ילדים"
ואני תמיד תוהה מה היו אומרים אם הייתי אומרת שכן יש לי.
אהבתיאהבתי
בגדול הספר אומר שהורים שהתגרשו חירבנו לילדים שלהם את החיים, לא רק את הילדות, אלא את כל החיים.
אהבתיאהבתי
לא דומה חגית.
אין בכלל מה להשוות בין נישואים בלי ילדים גם אם הייתה אהבה גדולה לבין משפחה שמתפרקת ושוברת את חייו של ילדו ומפרידה בין שני אנשים מבוגרים שמעוניינים להפרד ולהתרחק זה מזה אבל חייבים להשאר בקשר הדוק לכל החיים. נישואים שנגמרו
עם כל הצער אפשר להסתובב ולהתרחק עד שהכאב או הכעס נעלמים ואפילו לא להתראות לעולם, עם ילד ההתרחקות הזו היא דבר בלתי אפשרי. חובתך כהורה להיות בקשר תמידי עם בן זוגך לשעבר.
לכן מי שאומר לך שמזל שאין לכם ילד משותף מתכוון שיש באפשרותך להמשיך בחייך ולהתחיל אותם מחדש עם דף חדש יחסית. אם לא סופרים את הצלקות שכל אהבה משאירה.
ר ח ל , העלת חיוך. מכיר את החלק הגברי ואת השני מכיר עם המילה אמא. אמא כבר אמרה לי….
אהבתיאהבתי
אני אפילו לא יודעת אם את עונה על תגובות..
אני קוראת את הטור שלך (לא יודעת איך קוראים לזה..אולי פוסט) די הרבה זמן..נראה לי כבר שנה אם זה הגיוני, ומאז בערך רציתי להשאיר לך תגובה שאומרת כמה אני מעריכה, אפילו בלי להכיר אותך, את מי שאת, גרמת לי להתרגש כל כך הרבה פעמים, אני מאחלת לעצמי את האהבה שאת מעניקה לבת שלך..
הדברים היפים שאת כותבת מעידים על היופי הפנימי שלך…
תודה לך
אהבתיאהבתי
אתה מאחר.
מה עם הכסף. אז תתאמץ.
הם גם הילדים שלי זו לא הבעיה שלי.
אז נתחלף.זה לא מספיק.
זה לא נקרא חד הורית. שכחתי. שכחתי. שכחתי. למה לא הזכרת לי אני כבר לא חייבת להזכיר לך.
אז בראש השנה נתחלף. מבטיח. סליחה. אני מתנצל. שכחתי.
אהבתיאהבתי
אי אפשר להתגרש אחרי שקוראים את הספר הזה.
אהבתיאהבתי
א.האורח מבית בדרך כלל מרגיז אותי אך הפעם אני מסכימה עם כל מילה שכתב.
ב.מהתגובות על הספר אני למדה שאסור לי לקרוא אותו ,נשמע מבהיל…
אורית
אהבתיאהבתי
בהמלצתך,אגב
המסקנות הרעישו אותי וגם שפכו אור על מצבי כאישה בוגרת גירושים טראומטיים של הוריה.
וגם אני אמרתי, בילדותי וגם בבגרותי,שלעולם לא אתגרש
אח"כ אמרתי – לעולם לא אתחתן
ועכשיו אני חושבת – מה האופציה? איך אפשר להשאר בזוגיות אם היא בלתי אפשרית,
והאם הילד שלך יכול להיות מאושר אם הוא צופה באומללותך, יום יום
אז נכון שהגירושים גורמים נזק, לכל המעורבים בדבר, אבל מה את טוענת –
שעל ההורים להקריב את אושרם למען הילדים? זה לא משא כבד מידי על כתפיים צרות מידי של ילד?
לא יודעת, אני עדיין מבולבלת
וגם – האם את באמת מאמינה שהיתה אפשרות שתשארי נשואה? הרי אם היתה, לא היית מגרשת
דטרמיניסטי קצת,
אבל כאלה הם החיים
לא?
אהבתיאהבתי