.
.
בשישה לאפריל הייתי מבוהלת ומבועתת. כתבתי איך אני מרגישה, התלבטתי ובעיקר פחדתי.
זה נגע בפחד הראשוני שלי. האפל והמפחיד מכולם.
אחרכך, כמו תמיד, נרגעתי ויצאתי לסדר את העניינים.
בארבעה עשר לאפריל היינו אחרי הניתוח.
חודשיים וחצי אחרי, עם קצת דרמות, ניתוח רציני, סטרואידים, כדורים, טיפות, בקורות עד אחרית הימים
ושעור טוב באהבה הנה ההוכחה לניסים. לולו רואה. לולו שמחה. לולו נובחת ואני מאושרת שאני
מתעצבנת עליה כרגיל. כרגיל זה טוב. כרגיל זה מצויין.
תראו,
תראו בעצמכם:
תקריב 