.
.
טוב,
יש לי בלוג שנקרא על ידי המון אנשים כבר שש שנים,
יש לי פייסבוק פעיל הנקרא בחלקו על ידי כולם ובחלקו על ידי כמה מאות אנשים שאני מכירה ממש.
יש לי טוויטר סתמי, פינטרס סטטי, ג'י פלוס וכל היתר רק כדי לתת לינקים לפוסטים בבלוג.
יש לי סוכן מצויין, והרבה מאד
מכרים,
חברים,
קולגות,
קשרים ובכלל.
ויש את הרגע הזה שבו אני מבינה שככה זה שהחיים מפנקים אותך מאז שאת זוכרת, מתמיד.
מפנקים בהצעות, עבודה, הצלחה – לא שלא עבדת קשה וברצינות – יחס מיוחד, אגו מלוטף מגיל מאד
צעיר, כסף, פיתויים ומה לא, ואז את מגיעה לחיים האמיתיים ומגלה שיש כלים החסרים לך.
לי חסרה אסרטיביות, חוץ מזה הכל בסדר,
אסרטיביות וקצת פינוק עוצרים אותי מלהזיז דברים שאני רוצה שיקרו.
נ.ב. זה פוסט מאד גלוי לב, אתם שמים לב, נכון?
.
הרשימה א ר ו כ ה יעידו המסמכים, כתבי יד, תיקיות הצילומים ושאר הרשימות ביד ובמחשב,
אבל אותי מעניינת כרגע משימה אחת בלבד.
לא הרומן בכתובים, לא ספר הילדים, לא האיורים של ליאור, לא הסרט הדוקומנטרי. כרגע לא.
עכשיו זה זה: יש לי תערוכת צילומים מוכנה (כמעט) שאין לי מושג מה ואיך לעשות שהיא תקרה.
קטנה, אינטימית, מחברת צילומים ומילים, ויז'ואל וטכסט, ולא דומה לכלום.
קוראים לה דצמבר, והיא חייבת חייבת חייבת להיות מוצגת בדצמבר, גג ינואר, אין ברירה.
אני,
דחיינית, מפונקת משהו על ידי החיים, כבר אמרתי, לא באמת יודעת איך לגרום לה להיות.
אני מבינה שזה עשוי להראות, להשמע מוזר, ה ל ו…..
חלי, גולדנברג, השם שלך בכל זאת יפתח לך איזה דלת של איזו גלריה לפגישה, לא?
אז התשובה היא שבטח כן,
אבל,
והנה המלכודת, האבל הגדול, גילוי הלב הזה שבטח אמחק עוד מעט,
א נ י ל א.
אני לא יודעת לצלצל,
מכירה בעלי גלריות, מכירה אספני אמנות, מכירה אוצרות, ואוצרים, טוב אחד, מכירה ומכירה.
לא יודעת לפנות, כלומר יודעת מצויין אם תבקשו ממני לעזור לכם, לארגן לכם,
כשזה מגיע לכאן,
כשזה צריך להתחיל מפעולה שלי – לא כמו נניח תפקיד, אודישן או הרצאה שהיוזמה לרוב לא
שלך או אצלך – אני הרי יודעת מה כדאי ועדיף ואיך צריך לפנות ולהציג,
אבל העובדה שזה לא קורה. לא יוזמת פניה, טלפון, מייל, חיוך, משהו, כלום,
חוץ מרמזים דקים ושקופים שאין איש מלבדי שיבין,
ויעידו אלה המנסים לדרבן, להזיז, להניע את הטורבו העקשן שבי,
לא מצליחה: שלום, זו אני, יש לי תערוכת צילומים עדינה ומיוחדת ואני מחפשת חלל ומקום,
רוצים לראות?
.
אבל עכשיו אני כאן משתמשת בהפוך, בכח שלי, במה שאני חזקה וטובה בו,
במילים, בכנות, בבלוג שלי וברשת.
שלום, אני מצלמת וכותבת, כבר המון זמן, ומאד מאד רוצה שהתערוכה הזו תקרה, ובמועדה,
ומאד, מאד אשמח אם תושיטו יד/מייל/טלפון ותגידו: תַרְאִי.
.
אז אני כאן. סוגרת את הפוסט לתגובות.
אתם יותר ממוזמנים, למעשה אני מבקשת מכם לחשוב למי כדאי, עדיף, נכון, להעביר, ולשלוח,
את הפוסט הזה – בלי קשר לפייסבוק, למרות שגם כמובן – כדי שיסתקרן.
אני משאירה מייל, ומחכה לראות אם או איך משהו יקרה,
ואני אתחיל לזוז,
כי תכף דצמבר.
.
chelli.goldenberg@gmail.com
.
תקריב 