לכי לדרכך. לכי לשנה חדשה בכיתה שלך, לחלל המקבל את פניך בכל בוקר בנועם וכוונות טובות. לכי למורה החדש שלך המתייחס למקצועו ברצינות מעוררת תמיהה וכמיהה, לחברותיך הצומחות איתך אל ימי נערות חדשה ומתרגשת. אל אלה, ההם המתגודדים סביב עצמם וסביבכן בפרצי אנרגיה מעוררי געגועים אף הם. לכי לך לזמנך. ללמודיך, תהיותך, חייך. לכי אל רגעי הפלא והתובנה, לכי גם אל החולשות. אל מחשבות נעורים ראשונות. חיים ומהות מחפשים דרך ותשובות בתום לב ונעורים וחדות מחשבה. לכי להאבק במה שקשה, לכי ללמוד לא להקל ראש ולהפחית מערך מה שקל, לכי להרחיב נפשך ורוחך. שמעי דברים חדשים, הסתקרני, בדקי. למדי לוותר לשעמום, להכנע לפעמים, ובפעמים אחרות התעקשי עד שבאמת אי אפשר יהיה יותר. לכי, מתעקשת תמיד על זכותך להשאר את. אדם ספציפי, לא רק חלק מקבוצה, בלי קשר כמה הדוקה וחשובה היא הקבוצה. אל תכנעי להדף ההמון והחברה, החליטי לעצמך, מכח עצמך. לכי להעמיק את תשוקותיך. את חייך, את עצמך. לכי בשמחה ועניין. כמה שמחה יכולה להיות בנפש אחת תגידי. וכמה ההיפך. לכי לדרכך אבל אל תשכחי לחזור, טוב? כל יום, אחרי השעות והדרך שתעשי, עייפה או שלא, שמחה, עצובה, מובסת זמנית או מנצחת בגדול, איך שלא תהיי, מה שלא תהיי, חזרי לכאן טוב? אל המקום הזה שכל כך שמח שאת ובאמת באמת מתעניין בך ובשלומך.
מה הם כבר צריכים בשביל לשמוח, ללמוד, לגדול ולנסות להחלץ?
מחברת, עפרון ועדיף גם ילקוט.
בובות, צעצועים ובגדים זה כבר מותרות ממש.
ילדי הפזורה הבדווית, ילדים שקופים. ילדי הפליטים מאריתריאה נשכחים לא פחות.
האוטו הגדול יגיע ביום שישי מוקדם בבוקר ולא ברביעי כפי שתכננו.
יותר טוב.
יש עוד שלושה ימים להסתכל סביב, לראות כמה הרבה אנחנו צוברים וכמה בעצם מיותר.
לא צריך לקבוע כלום.
צריך לשאול ב"כתבו אלי" מצד ימין למעלה לאן להביא, לקבל כתובת ופשוט להגיע ולהניח.
נודניקית, כבר אמרתי.
ג'ינג'ית אחת צלצלה ואמרה, תקני בחמש מאות ש'ח ואל תשכחי חשבונית. תראו מה אפשר לקנות בחמש מאות שח: 5 ילקוטים (משנה שעברה) 10 מחשבונים 10 יחידות סרגלים ומד זוית 10 חבילות של עשר מחברות 15 זוגות מספרים 5 יחידות של חמישה מחדדים 5 יחידות של חמישה מחקים 10 חבילות טושים 10 חבילות של מדבקות למחברות 10 חבילות צבעי פסטל 20 יומני שנה ו…2 גלובוסים מתנפחים. כשלשם ולמותג אין משמעות.
הוצאתי את הכלבה לפיפי אחרון בחצר, מלאתי לשתיהן מים בצלחות, נעלתי את דלת הכניסה,
הצצתי עליהן שרועות במלוא אורכן ודקיקותן מצחקקות מול ג'ון טרבולטה וכריסטי אלי ב"תראו
מי מדבר" – הנה הוכחה שאם מחפשים, וצריך לחפש, אפשר למצוא סרטים מדוייקים לגיל
המתנדנד הזה, המסובך הזה, בין ילדות לנערות. לא פשוט אבל אפשרי, והלכתי לישון.
זה מה שמצאתי בבוקר. כולל החתולה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אז נתתי להן לישון כמעט עד אחת עשרה כי ההנחה שלי הייתה שהן נרדמו בסביבות ארבע ובינתיים….
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
ומייפל, שוקולד למריחה, חמאה וכל היתר גם
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
ואז הערתי אותן ואחרי התמתחויות, ושפשופי עינים כאילו היו עדיין בנות חמש הן ניגשו לשולחן.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אחר כך הן הלכו לים – איך מהפחד – לא בדיוק פחד אבל חוסר רצון גדול להיות אמא מחרבת ומבאסת נתתי להן ללכת לים באחת בצהרים אני עדיין לא מבינה. אני יודעת בברור שהגיע הזמן הקריטי שחייבים לברר, עם עצמי ועם אחרים/ות ולהגיע להחלטה עקרונית לכבוד השנים השרועות לפנינו במלוא אורכן: מה עושים עם הברור-לי-ההורה-המבוגר-המחליט-שאני-צודקת- במאה-אחוז- ומה עושים עם זה ברגעי אמת. בגילאים צעירים אין – לא היה לי מעולם אפילו לרגע – ספק מה צריך לעשות. בטיחות ובריאות עמדו מעל לכל ספק, כל היתר, היה פתוח לדיונים ומשאים ומתנים. מה שמסתבר בימים אלה ממש, באופן ברור וצלול הוא, שמה שהיה, נעלם עם הקוקיות והשמלות המתנפנפות והלו אנד well come הליכה לים עם כ ו ל ם בצהרי יום הגיע ובגדול. טוב לא עכשיו אמרה סקרלט גולדנברג לעצמה, עכשיו שבת וחופש גדול ופנקייק שהצליחו. שילוב מופלא. הנעורים סיימו לאכול, פינו את השולחן בלי שהזכירו להן כן כן ונעלמו לחדר שלה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
מוזרה, שלא נלחש אובססיה יש להן, לכולן, לצבעי ציפורניים ולעיסוק המוזר, הנראה מהצד כטכס חניכה: להוריד לאק עם אצטון ומיד למרוח חדש, וחוזר: להוריד, לצבוע, להוריד, לצבוע עד שנרגעים. והן מפטפטות קצת ויש גם מילים שאני שומעת על ספר שזו אוהבת וזו לא סבלה, והחלטה להיות מצויינות בלימודים בשנה הבאה ועוד קצת לאק, פעם אחרונה. אחרכך הן ראו סרט ואחר כך אכלו ושוב נעלמו לחדר שלה. אחרי כמעט שעה הבאתי גלידה ואבטיח, בכל זאת גם שבת וגם חופש גדול וגם אני מכירה אותן כל כך הרבה שנים את כולן. אני מכירה את הפיג'מות שלהן, איך הן מתעוררות בבוקר ומה הן לא אוהבות לאכול ואני מחבבת אותן עד מאד את החברות של הילדה שלי.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
הן ישבו ליד המחשב שנכנס לחדר שלה לנסיון לפני כמה חודשים ומתנהג יפה עדיין – גם היא – וכתבו
בפייסבוק האחת של השניה כמה כיף להן ביחד:
– סליחה שאני שואלת…
– כן אמא..
– אתן כאן שלושתכן עכשיו
– נכון…
– אז למה אתן מספרות אחת לשניה ולשלישית שכיף לכן בפייסבוק?
– אמא
– שאלתי את אופיר…
– חלי…
– אופיר….
יש סיכוי שממנה אני אשמע תשובה הגיונית, אחרי הכל, אני לא אמא שלה, אני אמא של חברה שלה.
– חלי
– כן מותק
– כי זה ככה. זה כיף.
– מה כיף?
– לכתוב עכשיו בפייסבוק
הבנתי. כלומר לא באמת הבנתי אבל הפנמתי באיזה אופן שככה זה. זה כיף לכתוב לחברה שלך שיושבת
שכיף לך איתה ובלי קשר לתובנה הזו, החלטתי ללכת להשתרע באיזו פינה ולסיים סוף סוף את הספר
הזה, אבל שכחתי שהן ישנו בסלון….
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
זה לקח זמן עד שהגעתי לספר. שכחתי גם שצריך לכבס לפחות שתי מכונות כי יש איזה ג'ינס שאנחנו רוצות
לקחת איתנו וצריך להשאיר לדפנה המתוקה שתשמור על הבית ובעיקר על החיות וגם תקבל שבוע חופש
מהחיים הרגילים שלה מגבת שתיים נקיות ולחפש איך נראה דגל ספרד כי שתינו שכחנו, ואז כמובן
הגיע זמן להאכיל אותן ארוחת ערב.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
עכשיו כמעט חצות. מסודר ושקט כאן עכשיו. אולי ההיפך.
.
נ.ב. מתכון פנקייק
כוס חלב – לפעמים אני מוסיפה קצת יוגורט או לבן או מה שיש במקרר.
כוס קמח – לפעמים אני מערבבת מלא ורגיל, לפעמים תופח ואז לא צריך אבקת אפיה
1 ביצה
תמצית וניל. קצת.
ו כפית סוכר כי יש מספיק במייפל, שוקולד וכו'.
קמצוץ, ממש קורט קטנטן מלח
1 כפית אבקת אפיה ועוד חצי כפית א.א. או סודה לשתיה – אם קמח תופח לא צריך כלום.
זהו.
את הקמח מנפים. גם את אבקת האפיה. מערבבים היטב.
הבלילה – אני מכחישה שאני מכירה את המילה הזו – צריכה להיות לא סמיכה מדי.
מחבת חם חם חם, חמאה לשימון, מצקת קטנה או כף גדולה וזהו.
הראשונים לעולם לא יהיו מוצלחים. כשיש בועות על פני הפנקייק להפוך במהירות,
לספור עוד חתשתייםשלש ולהוציא.
על השולחן שוקולד למריחה או מייפל או שניהם. חתשתייםשלוש א י ן.
פתחתי את הדלת לבלונדה הנובחת ויצאתי בעקבותיה. היא לענייניה ואני א. עיתון וב. להוריד
מהחבל את מגבות המטבח שזרקתי עליו אתמול באמצע הלילה – כן כן הקיץ כאן מרגש במיוחד
– וגם החלטות בתחום חסכון באנרגיה, חשבון החשמל ויסורי המצפון הירוקים שלי.
שש עשרה מגבות נמשכו בחוסר סבלנות – בכל זאת בוקר, מוקדם,פועלים, קפה וכו' – מהחבל.
הבת שלי, וגם אני אם לנסות לרגע להתנהג ביושר ובלי העמדת פנים, מתייחסות למגבות המטבח
כאל מגבות חד פעמיות כמעט. לכל פעולה ועניין נשלפת מגבת מטבח מהמדף עליו הן מונחות
ואחרי שימוש זניח הן נזרקות כלאחר יד לאיזו פינה בבית ואז…….. נאספות, מתנקות בדרך פלא
– לא כך רואים ילדים את העולם? כמקום שדברים מלוכלכים חוזרים אליך איזה כיף נקיים וריחניים?
– ומושלכות לניקוי/ יבוש וחוזר כגלגל ענק ואין סופי.
התיישבתי ורגע לפני שהושטתי יד ובתנועות יד משועתקות גנטית מאלפי שנות עבדות נשית
התחלתי לקפל אותן נעצרתי ובהיתי בערימה הבלויה והמסמורטטת הזו שחפנה בין סיביה כל
כך הרבה מכתמי חיי וקמתי להביא את המצלמה.
ערימת סמרטוטים
תראו, תראו את ערימת הסמרטוטים הזו. חסרת כל אסטטיקה, עניין, תשומת לב, או משהו.
וחשבתי לעצמי כמה זה מוזר. או אולי לא? אני מחשיבה את עצמי כאדם עם מודעות ורגישות אסטטית די גבוהה. בעיקר לחומרים, ועוד יותר להרמוניות וצבעים. ארון הבגדים שלי, פעם הראתי לכם אותו, מורכב משלושה צבעים בערך ועשרות גווני ביניים. גם הבית שלי כזה. אין בהיר וכהה. אין כמעט ניגודים חדים. או או. או בהיר ואז הכל מתייחס לצבע הבסיס ולגווניו או ההיפך, מה שעדיין לא קרה, אבל אם יקרה ככה זה יהיה. הרמוניה. מגבות האמבטיה שלי גם הן בשלושה צבעים – לבן, לבן כהה יותר ותכלת על גווניו הרכים – מגולגלות בארגז שלהן בשלווה, בלי לעשות עניין. מצעי המיטה קצת יותר מורכבים, אבל גם שם אפשר להרגיש בקלות שהמדובר בבחירות של אדם עם טעם ספציפי ומוגדר עד מאד אבל כאן, בערימה הזו של הטכסטיל השמיש ביותר בבית, זה ששולחים אליו יד יותר מלכל בד אחר, הצטברו שאריות שונות של אין-לי-מושג-מה-ומאיפה לערימה חסרת חן ואופי. אין בה כלום מכלום. הלוואי והייתי יכולה להדביק לה את המילה הנחמדה הזו, וינטאג', הלוואי. אבל לא. לא וינטאג' ולא כלום. סתם.
הנה, תראו לבד.
כמה מהדוגמאות המלבבות האלה יש לכם…?
או שזו באמת רק אני??!!
מהסופר בערב חג?
מהסופר אחרי החג?
מה זה?
איקאה. שלישיה.
קולקציה
אזהרה: שהיה ממושכת וחסרת מעש בבית ובמזגן, כן חופש גדול, לא חופש גדול, עשויה להביא אותך לכדי עשיה וכתיבת דברים מוזרים.
כף היד שלה מכורבלת סביב האגודל בתנועה שאני מכירה מתמיד, תינוקית, רפויה, והלק הורוד שקנינו וגם התכלת והירקרק הכרוכים סביב ידה מסגירים את גילה האחר. הבלונדה משירה שער חורפי ומתנהגת כגורה תובענית ולא כחתולה באה בימים. אין כאן אדם, או חיה, בבית הזה, המתנהג על פי גילו האמיתי, להוציא הבת שלי. כשהיא ערה כמובן
על הפעם שהפסקתי לנשום, בחוף פרישמן, בחופש הגדול בין כיתה ז' לח'. הפעם הראשונה.
מי אמר גנטיקה? –
והייתה הפעם ההיא שזינקתי עמוק כמו שאמא לימדה. אל תוך הגל עצמו, אל המים והכחול וצללתי והיה שקט שהתחלף פתאם לרעש גדול ומפחיד, והמים התהפכו מעורבלים ומפחידים ומושכים אותי לתוכם. והיה רגע צלול שהייתי צריכה להחליט, אני זוכרת, אם לתת למים, לסחרור, לקחת אותי לאן שהם רצים או לזכור את אמא מסבירה ולנסות לצלול עמוק יותר, אל מתחת לפחד ולכוח שהיה – ובחרתי באמא שלי. מאז אני גם מפחדת מהים.
ואני מפסיקה את הכתיבה וניגשת לסלון. על ספת חרדל מרוטה כשלרגליה כלבה מרוטה לא פחות,
ישנה ילדה רפוית וארוכת גפיים ונושמת בשלווה. עכשיו גם אני יכולה.
רוצה סמכות לשלול את אזרחותם של תושבי ישראל ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה
וללא אישור בית המשפט. תקראו שוב, טוב? ללא אישור. הוא יחליט למי תשלל האזרחות.
היום זה ערבי תושב טבריה, ומחר עולה חדש שיהדותו לא תראה למר ישי כשרה דיה.
זה היה לפני שבוע.
במסגרת מעקבנו אחרי מר ישי ראו מה גילינו הבוקר ב"הארץ" –
השר ישי יקצה עשרות מיליוני שקלים לפיתוח ההתנחלויות
שר הפנים הורה לבכירי משרדו לפעול להגדלת השטח המוניציפלי של היישובים בגדה ולשנות את חוק הפריפריה, המתעדף את יישובי הספר בישראל על פני ההתנחלויות. ישי: "יישובי יהודה ושומרון סבלו שנים מאפליה ומעיוותים שונים". גורמים בש"ס: "לא נוכל להשלים עם הקפאת הבנייה"
אפיק נוסף באמצעותו מבקש ישי לסייע ישובי יו"ש הוא הקצאת תקציבים מתוך "רזרבת שר הפנים". מדובר בתקציב הנאמד בכמה עשרות מיליוני שקלים, שייחודו בכך ששר הפנים רשאי לחלקו על פי ראות עיניו ללא עמידה בקריטריונים מסוימים.
עוד בתוכנית הסיוע של ישי להתיישבות: שינוי "חוק הפריפריה" המעניק במתכונתו הנוכחית עדיפות ליישובי הפריפריה ופוגע ביו"ש. לדברי ישי, "יישובי יהודה ושומרון סבלו במשך שנים מאפלייה ועיוותים שונים. אין בכוונתי לבדוק מה הסיבה ומי אחראי לזה, בכוונתי לתקן את המצב. אני סבור שאנחנו לא צריכים להגיע למסלול התנגשות עם האמריקאים. היו הבנות עם ממשלים קודמים שאפשרו לנו לבנות בהתאם לריבוי הטבעי".
ישי נזהר שלא לתקוף ישירות את ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשלב הזה ממקד את התקפותיו בממשל האמריקאי ומוביל מדיניות עצמאית באמצעות משרדו לטובת ההתיישבות ביו"ש. אולם גורמים בש"ס מציינים כי במפלגה לא יוכלו להשלים לאורך זמן עם הקפאה מוחלטת של ההתיישבות בגדה.
תוכנה חינמית לחלוטין המאפשרת שליחת הודעות SMS חינם, ללא רישום וללא הגבלה!
להורדה מיידית של התוכנה:
גירסת תוכנה אחרונה : 2.6.0.0 (17.05.09)
שאלות נפוצות:
האם זה באמת חינם ?! אסמסים חינם ?! איך זה יכול להיות ?! כן, השימוש בתוכנה ושליחת ההודעות הםבחינם לחלוטין, אין שום חיוב על ההודעות ששולחים,לא לצד השולח,ולא לצד המקבל.
האם אני מוגבל בכמות שליחת ההודעות? אין הגבלה במשלוח ההודעות, אך ייתכנו עומסי שרת ומגבלות תעבורה שייאלצו הגבלת זמנית במשלוח הודעות. אך גם במקרים אלו, מדובר במשלוח של עשרות הודעות בשעה.
האם אני יכול לקבל תשובות מהאנשים שאני שולח להם הודעות? כן,תגובות של אנשים להודעות שנשלחו דרך התוכנה מגיעות ישירות בחזרה לתוכנה. שימו לב ! ניתן לקבל תגובות להודעות רק כל עוד התוכנה מופעלת.
נכון לתאריך השקת התוכנה, מחיר החזרת הודעת SMS חזרה לתוכנה הוא מחיר SMS רגיל בכפוף לתעריף של המפעיל הסלולרי, התעריף נתון לשינויים מצד חברות הסלולר ובכל מקרה הוא תמיד זהה למחיר החזרת הודעה לתוכנת ICQ.
האם אתם שומרים מידע לגבי ההודעות שאני שולח ? האנשים שאני שולח אליהם? לא מתבצע שום רישום בצד השרת של ההודעות ששלחתם,אנשי הקשר שלכם או כל מידע אחר!
אני לא מצליח לשלוח הודעות למספרי 057 (לקוחות מירס) מה הבעיה? חברתמירס בחרה שלא להכנס להסכמי התקשורת עם שרת ה SMSGateway שבו אנחנו משתמשים,הדבר לא תלוי בנו.
אני בעל עסק,יחצן,פרסומאי ורוצה לשלוח הודעות לרשימות תפוצה גדולות,האם אני יכול? לא,התוכנה מיועדת לשימוש פרטי בלבד, משתמשים שינסו לנצל את התוכנה לשליחת הודעות בכמות מסחרית או שליחת ספאם יחסמו.
אני מפעיל את התוכנה, מופיע לשניה חלון קטן של "בודק לגירסה חדשה" ואז לא קורה כלום,מה עושים ? מדובר בבעיית הרשאה של התוכנה לבצע הורדה של קבצים הנחוצים לעדכון גירסה,אנחנו עובדים על פתרון קבוע. בינתיים יש לבצע הסרה של התוכנה דרך לוח הבקרה,ולהתקין את הגירסה המפורסמת באתר(שהיא תמיד העדכנית ביותר).
משתמשים עם Windows Vista:נסו להפעיל את התוכנה "As Administrator" (קליק ימני על אייקון התוכנה –> Run As Administrator)
האם צריך לפתוח פורטים בפיירוול,בראוטר כדי שהתוכנה תפעל ? יש אפשר תעבורה בפורט 5190TCP כדי שהתוכנה תפעל כראוי.
קיבלת הודעת "שגיאה פנימית" או שגיאה מוזרה אחרת,מה עושים? בכל מקרה של שגיאהאו תקלה, נסו לסגור את התוכנה ולהפעיל מחדש,תתפלאו,אבל לרוב זה עוזר !
חושבת ששלש עשרה אומר בר מצוות לבנים שבכיתה, מתנות ורדרדות לחברות, יש מילים
שאומרים בלחיים סמוקות ומבוכה, נשיקה צרפתית בסרט זו סיבה לקום למטבח לסידורים,
שיחות מפתיעות על מי אני באמת ואיך יודעים מי חבר טוב שלא יאכזב ומה עושים אם כן.
ילד אחד בגינה השכונתית צעק עליה את כלבה מזדיינת השבוע באיזה ריב מתלהט והיא חזרה
הבייתה חיוורת ולא מבינה, חנון זו מילת גנאי, והכי הרבה מרימים אצבע משולשת מאחורי גב של
מישהו ומרגישים חצופים ומעיזים. אמא ואבא שכל הזמן את חייבת, ממש חייבת להגיד להם נו די,
ושיעורי בית, חוג דרמה, הכיתה הולכת לסרט, סערות גיל עשרה, קצת מצבי רוח לא מוסברים
וצפיה גדולה מעורבת בפחד גדול לא פחות להיות כבר גדולים…
ככה זה שלש עשרה לא?
בגירסאות שונות, אבל בעקרון, בגדול, ככה זה שלש עשרה, לא?
חיפשתי משהו והגעתי לאוסף בלתי אפשרי של ידיעות על בני שלש עשרה, בלתי נתפס ממש,
ואני לא מצליחה להבין. מנסה להחליט אם אני נאיבית ממש, חיה בבועה בתוך הבית שלי,
המשפחה שלי, בית הספר, השכונה וההורות הפרטית או שהמקרים בעיתון, ככל שיהיו בלתי
אפשריים לתפישה, באמת שלא, הם היוצאי דופן, המובלטים בתקשורת או איפה שלא יהיה,
ורוב הילדים, בסדר בני הנוער, בני שלש/ארבע עשרה כן חיים חיים "רגילים" פחות או יותר.
בית, הורים – כל משפחה והסידורים שלה – בית ספר, שיעורים ויתר דברים פשוטים ומורכבים
היוצרים חיים, וילדות, ועתיד.
? ? ?
1. 2009 מריבה על רקע רומנטי על לבה של נערה הסתיימה שוב בדקירה – אלא שהפעם הדוקרים והנדקר הם נערים בני 12 ו-13 מראשון-לציון. מצבו של הנדקר מוגדר קל והדוקרים נעצרו. הנער שנדקר "העז" להתכתב ב-ICQ עם חברתו של אחד החשודים בדקירה. הדבר נודע לחבר שעבר והוא, לטענת המשטרה, יחד עם חברו החליטו לסגור חשבון עם הנער. ביום שלישי הם פגשו אותו בשכונה בה הוא מתגורר, והחשוד המרכזי פנה אליו ושאל אותו מדוע התכתב עם חברתו לשעבר. הנער שנדקר אמר כי לא ידע ואין לו בעיה להפסיק את הקשר. הוא אף הושיט יד לעבר החשוד כדי ללחוץ ידיים. אבל החבר לשעבר לא היה כל-כך ידידותי. הוא שלף מכשיר חד ודקר את הנער מספר פעמים בידו. החשוד השני, בן ה-12, שהיה מאחורי הנדקר, קפץ ודקר
2. 2009 10-3- שח זה הסכום שגבתה בת 13 מנערים שקיימו איתה יחסי מין, ביישוב בשרון. במשטרה אומרים כי המפגשים המיניים בין הנערה לנערים התקיימו פעמיים בשבועיים האחרונים. השמועה על הנערה, שמוכנה לקיים יחסי מין תמורת תשלום, עברה במהירות בין הנערים ביישוב. הנערים העבירו ביניהם את המידע על הנערה, בין היתר בהודעות אס.אם.אס. הנערים, על-פי החשד, הגיעו לאחד המבנים ביישוב, שם נפגשו עם הנערה שאינה מתגוררת במקום ועם חברתה. הנערה נכנסה לאחד החדרים הנטושים והנערים, בזה אחר זה, נכנסו לחדר וקיימו איתה יחסי מין.
3. 2009 נערים בני 13, תושבי חדרה, נעצרו בחשד לפריצה לבית ספר בעירם, בתום חקירה שוחררו הנערים לביתם עקב גילם הצעיר.
4. 2008 כנופיית גנבים גנבה, תקפה, הטילה מורא על כל אזור עפולה וחבריה רק בני 13. הם גנבו תכשיטים ומכרו סחורה גנובה בלי שאיש יבדוק את מקורה – חדשות ערוץ 2
5. 2009 גם הוותיקים בין חוקרי הנוער במשטרה לא זוכרים פרשה שכזו: עשרות נערים בני 13-14 ייצרו בחודשים האחרונים אקדחים מאולתרים בעזרת חומרי בניין וצינורות ונשאו אותם על גופם. במשטרה מספרים כי הנערים נשאו את כלי הנשק גם כאשר לעיתים נמצא כדור בקנה ובכך סיכנו את בני משפחתם ואת חבריהם.
6. 2009
ילד בן 10 שאילץ ילדה בגילו, ביחד עם חבריו, —– — — — — — ——-. "זהו ילד ממשפחה נורמטיבית כביכול", מספרת אתגר. "כביכול, כי הוא יכול להיות בן של כל אחד, שלא רואים את הילד. מבחוץ זו משפחה נורמטיבית, אבל בעצם מדובר כאן על הזנחה רגשית. בדיעבד התברר שהוא ראה סרט פורנוגרפי לפני כן. 'פחדתי שיחשבו שאני לא גבר' הוא אמר.
7. 2009
בן 15 תושב קרית-גת נעצר בחשד כי תקף בשבוע שעבר את אחד מחבריו ללימודים, ובעקבות כך נזקק הנער לטיפול רפואי בבית החולים. החשוד, לו נפתחו בעבר שישה תיקים פליליים בגין אלימות, נמלט לאחר האירוע ונעצר אמש.
זה נכון שהחלטתי לכתוב פעם באיזה זמן, באופן קבוע – כך תכננתי, אבל מה לי ולתכנונים –
פוסט צרכנות אישית במקום רק לספר לכל מי שאני מכירה, ברחוב, ברמזור או במייל מה דעתי
על זה או על ההוא. בין כה אני הרי לא מצליחה שלא להגיד את דעתי אז הנה, שישי אחה'צ,
אחרי לילה לבן לגמרי, צח כשלג במיון איכילוב, אני נאחזת בחיים ובשטויות שלהם.
לטוב ולרע. דברים.
דברים שהגיעו עם שליח, דברים שקבלתי בארועי יחצנות נדירים שאני נמצאת בדיוק במצב רוח
המתאים והולכת, דברים שקניתי, דברים שקנו לי, דברים שמצאתי, גיליתי, חיפשתי.
דברים שאכלתי, קראתי, השתמשתי.
דברים באופן כללי.
נ. ב. זה גם נכון שעברו כמעט שנתיים מאז שהחלטתי וכתבתי את הראשון.
אבל בכל זאת…מסורת זו מסורת.
****************************************
לנוער –
ספר – "אנה דארווין" – אודי טאוב – הוצאת "יסוד" – 62 ש"ח
זה ספר מקסים ואחר לבני גיל הביניים שקשה כל כך למצוא לו חומר קריאה – בקרוב פוסט – חוץ מיומני בנות ו/או בנים המדווחים על החנונים או המקובלות בכיתה, בדרך כלל מתורגמים מאמריקאית. זה גיל סבוך כי ספרי הקטנים כבר "תינוקיים" וספרי הפרוזה הרגילים עדיין "גדולים מדי" –
הסיפור הדמיוני מספר את סיפור חברות של קיץ קסום בין ג'ימס נער המגיע בקיץ למקום מגוריה
של אנה בעקבות עבודתו של אביו רסטורטור ציורי קיר עתיקים לבין אנה – בתו בת העשר של
דארווין, כן ההוא. האנגלי, החוקר. קיץ קסום של חברות, דמיון ו"שיחות על החיים" –
הספר הרבה יותר מקסים, קריא ובכלל מהתאור היבש הזה.
***************************************
לבנות / לבנים שקונים לבנות
התכשיטים של הדס לוין בחנות המוזיאון בתל אביב וברמת אביב.
זה לא קשור לזה שהיא חברה שלי, שכנה שלי, אמא של איתמר ויש לה מחר יומולדת.
זה קשור לזה שהיא תכשיטנית מופלאה והעבודות שלה פשוט ובאמת משמחות את הלב.
****************************************
לבנות
חנות רחוקה מעט, נפלאה הרבה – Baci
זה לא קורה הרבה. חנות בת כמעט שנתיים שגיליתי עכשיו דרך דנה ויסמין שהלבישו אותי כבר
כמה פעמים באופו מדוייק ומקצועי ויצירתי בענייני עבודה וגררו אותי לרשפון השבוע.
לרשפון בשביל ג'ינס?
ה ל ו…הגזמתן נעמדתי על רגליי האחוריות.
לא עזר לי, הן התעקשו. ובצדק –
ג'ינסים חסרי תקדים, בגדים מקסימים באופן כללי וחלק מהבגדים, כולל הג'ינס לא מחסל את דמי
המזונות שלי בויש אחד, כלומר, מחירים…לא מוטרפים.
סביר +. בכל זאת, רשפון – הכביש הראשי, אחרי הפרחים, מצד שמאל :)
****************************************
לבנות
לא מדברת מילה צרפתית אבל הרוסה על המוצרים שלהם. של לנקום. וזה קוראים לו g'enifique – לא שאני מדברת/מבינה מילה בצרפתית – והוא בכלל מציע כל מיני דברים ואני, כבר מזמן יודעת שאני ממשיכה להתבגר יום אחר יום אחר יום….אבל בכל זאת, לכי דעי. .. והוא חדש, מפתה ואני מתפתה בינתיים…:)
****************************************
לכלם
שתי חנויות ספרים. באחת עודפי ספרי אומנות, צילום, ארכיטקטורה וכו – עודפי סטימצקי
לדורותיו במחירים ממש, אבל ממש מצויינים –
והשניה – ספרים בבזל – חיים הבעלים שלה עושה אותה מופלאה כזאת.
לדעתי הוא בוחר את ספריו אחד אחד. חנות עבודת יד של ממש.
יש בה ספרים רגילים, מקובלים, רבי מכר, יש בה "ספרים מחתרתיים" שיצאו לך דע בכמה מאות
בודדות של עותקים, יש בה ספרי ילדים מחו'ל שאין לי מושג איך הוא מביא ואיך עדיין העינים, גם שלו,
נוצצות כשהוא מראה אותם וספרים נפלאים שהולכים לאיבוד בחנויות הרשת הגדולות.
****************************************
לכולם –
תזכורת באי-מייל לתור בקופת חולים – הייתם מאמינים?
קבעתם תור לטיפול בקופת חולים?
פזיוטרפיה? אינהלציה? מה שלא יהיה?
שימו לב:
חלי שלום רב, אנו מבקשים להזכירך כי ביום חמישי 07/05/2009 בשעה 09:40, נקבע לבקשתך ביקור במרפאת ת"א הורביץ פיז'. אם אין באפשרותך להגיע לביקור המוזמן, נודה לך על ביטולו בטלפון: 03-7662121, כדי לאפשר ללקוחות אחרים להגיע מהר יותר לטיפול רפואי. נשמח לראותך במרפאתנו ובהזדמנות זו אנו מזכירים לך, להביא עימך את הכרטיס המגנטי. שלך, צוות "שירותים און־ליין"
****************************************
ואחרון אחרון חביב לכולם ולגוף ולנפש ובכלל
****************************************
היה כיף האמת.
בטח אוסיף עוד כמה בשעות הקרובות, הצטברו לא מעט להתפתעתי.
כאלה שאני מוצאת בשיטוטים, בחנויות, באינטרנט – אני מחפשת את הכדור מכין גלידה לבד –
כאלה שמגיעים עם שליחים, מחכים ליד הדלת, מתנות, מציאות, המלצות ומה לא.
תקראו. תקראו כמה הוא מתחשב במתלוננות נגדו כבוד הנשיא לשעבר.
כמה הוא דואג להן שלא יצטרכו להתעורר מוקדם בבוקר ולנסוע את כ ל הדרך לתל אביב
כדי להעיד נגדו. כמה הוא דואג לרווחתן הגופנית והרגשית שלא יבלו שעות ארוכות
בדרכים. כמה יפה מצידו לבקש מבית המשפט לדאוג לרווחתן ונוחיותן.
קצב, המואשם בשני מעשי אונס ומעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות וכן בהטרדה מינית של ה' מלשכת הנשיא, טוען בבקשתו כי בגלל שהוא גר בקריית-מלאכי נוח לו שהמשפט יותר שהמשפט יתקיים בבאר-שבע. לדבריו, שלוש המתלוננות המרכזיות בתיק מתגוררות באזור ירושלים ולכן הגיוני שהמשפט יתקיים באחת משתי ערים אלה.
עוד הוסיף כי ארבעת המעורבים העיקריים בתיק יצטרכו להתייצב מדי יום לדיון וכי שלוש המתלוננות, אשר בוודאי יגיעו למספר לא מבוטל של דיונים, "יצטרכו להתעורר מוקדם בבוקר, להטריח עצמן בנסיעות ולבלות שעות ארוכות בדרכים ללא כל נימוק או הסבר הגיוני מצד הפרקליטות על בחירתה התמוהה להגיש את כתב האישום דווקא בתל-אביב".
אין גבול. באמת שאין.
עדכון: נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, דחתה הערב (רביעי) את בקשתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, להעביר את מקום משפטו מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט המחוזי בירושלים או בבאר שבע. ביניש מתחה ביקורת על הגשת הבקשה יממה אחת בלבד לפני פתיחת המשפט, אך ציינה כי בכל מקרה, לא ראתה לנכון להיענות לבקשה.
קוראים לי אשחר. אני יוצא סיירת מובחרת, אני בן 36 ומאז שחרורי מצה"ל שירתתי כלוחם בכוחות הביטחון בתפקיד מסווג. אני קיבוצניק, בעל להילה ואב לגיא בן השש ואייל בן הארבע.
הקדשתי את כל חיי למען המדינה ועכשיו אני מבקש מכם שתקדישו כמה דקות לקריאת הסיפור שלי.
אתם יכולים להציל את חיי.
לפני כשנתיים התגלה במוחי גידול סרטני (מסוג אוליגודנדרוגליומה בשילוב עם גידול בשם אליגואסטרציטיומה).
בחודש יולי 2007 עברתי ניתוח להסרה חלקית של הגידול. כתוצאה מדימום במהלך הניתוח, נותרתי משותק בפלג גופי השמאלי. במהלך חודשיים לאחר הניתוח שכבתי במחלקת טיפול נמרץ ולאחר מכן אושפזתי במחלקת שיקום של בית החולים תל השומר. כמה פעמים עמדתי על סף המוות בשל הכשלים והזיהומים שתקפו אותי. אני סובל גם עד היום מפגיעות קוגניטיביות שלצערי באות לידי ביטוי בשינויים בהתנהגותי ובמצב רוחי ובבעיות זיכרון. מאז עברתי עוד שני ניתוחי מוח, האחרון בחודש אפריל 2009.
אינני רוצה להישמע כקלישאה, אבל לצערי הביטוי "העיקר הבריאות" קיבל באוזניי משמעות אחרת לחלוטין, ומאדם עצמאי, חובב ספורט אתגרי ופייטר הפכתי לנכה, על כל המשתמע מכך. אני זקוק לעזרה בכל פעולות היומיום וקשה לי לתאר במילים עד כמה זה קשה לי. למרות שהרופאים אמרו לי שלא אוכל ללכת לעולם,למען משפחתי וילדיי, וגם למען עצמי, עשיתי מאמצים אדירים ואני ממשיך ונאבק כדי שאוכל ללכת בכוחות עצמי.
אינני מוכר כנכה משרד הביטחון בגלל שקשה מאוד להוכיח מהו הקשר שבין סרטן מוח ובין תנאי עבודתי ולכן כל הטיפולים, הרופאים המומחים ואמצעי העזר לשיקום הם במימון המשפחה. אולם ההוצאות גבוהות, והן הולכות וגדלות והמשפחה אינה עומדת בנטל הכלכלי. גם חברי ליחידה, שלא נטשו את מיטתי לילה ויום, ניסו לעזור, אך ההוצאות הולכות וגדלות.
בפברואר האחרון הגידול חזר ובצורה אלימה יותר.
כדי לחיות אני זקוק לטיפול חיסוני שמתבצע בחו"ל ושהומלץ לי על ידי פרופסור רם, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית חולים איכילוב. בטיפול הזה מכינים חיסון לגידול על ידי הזרקת תאים מהגידול עצמו. הטיפול אמור להתבצעבבלגיה במשך 4 חודשיםועלותו היא 200,000$. כמו כן יש צורך בטיפולים משלימים נוספים בעלות של אלפי דולרים נוספים כגון "הווירוס ההונגרי" ותזונה מיוחדת. אני זקוק לכסף הזה בחודשיים הקרובים! כל סכום הוא עזרה!
כשקורה לבן אדם מה שקרה לי, הוא לומד להוריד מעצמו שכבות של אגו ולקבל עזרה מאחרים.
הרבה זמן לא רציתי שיתרימו בשבילי, אלא רק רציתי לחזור לחיים רגילים. היום אני כבר מבין שלא אחזור לחיים כפי שהכרתי אותם, ואין לי ברירה אלא לפנות אליכם. אני רק בן שלושים ושש. אני רוצה לחיות. אני רוצה לראות את ילדי גדלים. אני רוצה לחבק אותם ואני מבקש שתעזרו לי.
אני אופטימי, אני חזק ואני מאמין בכל הלב שאנצח. משפחתי וחבריי יהפכו עולמות בשבילי. אנא עזרו לי.
עדכון משמח:עד איזה גיל של הילדים אפשר לקבל ניכוי מס?עד גיל .14 לפי החלטת המחוזי, ההוצאות שיוכרו הן הוצאות לתשלום למעונות ולמטפלות עד גיל בית ספר, ולאחר מכן יוכרו הוצאות עבור תשלום למועדוניות לאחר שעות הלימודים בבית הספר לילדים עד גיל .14 ובמקרים מיוחדים גם אחרי….
האמת, ממש לא צריכה. הוא מיותר, ואני בטח אתחרט ואמחוק אותו עד מחר.
אבל לפעמים, אני לא מצליחה להתאפק,
לפעמים זה באמת נמאס.
רכילות היא דבר מ כ ו ע ר ולהיות רכילאי זו בחירה מכוערת אפילו יותר. כבר כתבתי פעם.
ביום שישי האחרון במקומון תל אביבי מדור רכילות שאיני קוראת לעולם משום מה –
את היתר אני קוראת – בטח קוראת מה השאלה בכלל –
וכן אני מבינה את הפרדוקס -את קוראת, את "מפרנסת" את אותם שאת יוצאת נגדם –
התפרסמה ידיעה קטנה ואווילית.
לא הטריד אותי. מקומון קטן, מי קורא…יעבור….
אבל בשבת – כמו שהבנתי אתמול בלילה – עלתה הידיעה לאתר nrg –
שזה עניין אחר כידוע, האינטרנט הזה.
או.קיי.
ככה כתוב – אני מעתיקה לכם – מה פתאום לינק, בחיים לא.
יב"ז וחלי גולדנברג חשופות זו לזו
ליעל בר זוהר יש צ'ילבה חדשה-
על פי הצוות מבססת את מעמדה כדיווה הבלתי רשמית על הסט של חשופים לא הכול מקסים באתר הצילומים של הטלנובלה "חשופים". מסתבר שכמה מהשחקנים ומאנשי הצוות ממש לא מרוצים מהצורה שחלי גולדנברג מתנהגת וטוענים שהיא לא נעימה בכלל, שוכחת שורות ושהיחסים בינה ובין הסטארית יעל בר זוהר ידעו ימים יפים יותר. – גולדנברג, מדברים ממדור רכילות צהבהב במיוחד. "אני במצב רוח טוב, אל תקלקל לי".
– מאוחר מדי. יכול להיות שאת דיווה? "אני נחמדה מאוד, וכולם מסתדרים אתי".
– זה מה שאת חושבת. "זה ממש קשקוש גדול. אין לי מה להגיד לך על זה".
– ואני מניח שאת ובר זוהר חברות הכי טובות. "באמת, זה כל כך מגוחך שאין לי מה להגיד על זה"
הוא צלצל ביום רביעי נדמה לי, לא בטוח….שיחה קצרצרה ממש.
לקח לי זמן להבין שהוא רכילאי. עניתי לפני שהבנתי שעניתי, ממש בלי לשים לב האמת,
וסגרתי במהירות את הטלפון. איה שאלה מי זה היה ואמרתי שאיזה עיתונאי ששאל משהו
טפשי לגמרי –
– מה?
– סתם נו…כלום
– אמא…
– למה אני מתנהגת לא יפה בחשופים?
– אבל אמא, את מתנהגת…..
– סתם מותק…זה ממש שטויות…הסברתי לו שזה קשקוש…
– אבל אמא….
– תגידי, אם יגידו שאת טיפשה, זה יהפוך אותך לטיפשה?
– לאאאא
– יפה, אם יגידו לך שאת….שוויצרית?
– בחיים לא
– יפה. אז אם את לא, אז שום דבר שאף אחד יגיד עליך לא יהפוך אותך לכזה נכון?
– אבל זה לעיתון אמא!
אממממ ….
הילדה צודקת? הילדה טועה?
האם העובדה שה…בחור הזה שבחר במתכוון להיות רכילאי, להתעסק בחיים ובשטויות של
אנשים אחרים – איכס איכס איכס – יכול להשפיע במ ש ה ו על החיים שלי?
אחרי הכל הוא לא עיתונאי. זו לא כתבה. סתם כמה מילים קטנות באיזו פינה במקומון.
אבל עכשיו יש את הרשת.
ובאינטרנט זה ל ת מ י ד והרבה יותר קרוב ומול העינים מהעתון של שבת.
וכנראה שזה באמת ילדותי ומיותר לכתוב את הפוסט הזה,
ומעורר משהו סתם, בלי סיבה אמיתית,
אבל לפעמים,
לפעמים,
פתאום,
זה מרגיז. ממש מרגיז.
כשיש ידיעות על מה זו לבשה ואיפה זה נראה ועם מי,
עובדות הן עובדות. נראת כאן, זכותם לכתוב. אמרת את זה שם, שמעו, זכותם לכתוב.
והלבנים, הרבה לבן. גופיות, חולצות, עשרות כותנות עם כפתורים, סריגים, וזהו. להוציא מהג'ינסים כמובן ומכנסים שחורים וחצאיות ארוכות מאד בקשת הצבעים הזו אין בארון שלי שום סוג של כחולים, ירוקים, סגולים, כתומים, ורוד שאינו דהוי וצהובים. וכדי להרגיש בכל זאת לא מועמדת לאשפוז בכפיה, או בהתנדבות, אוסיף בגאווה שספרתי בארון שלי שנים עשר פריטים אדומים וסוודר אחד ורוד.
Aliza Goldenberg Wed at 6:22pm 
והלבנים, הרבה לבן. גופיות, חולצות, עשרות כותנות עם כפתורים, סריגים, וזהו. להוציא מהג'ינסים כמובן ומכנסים שחורים וחצאיות ארוכות מאד בקשת הצבעים הזו אין בארון שלי שום סוג של כחולים, ירוקים, סגולים, כתומים, ורוד שאינו דהוי וצהובים. וכדי להרגיש בכל זאת לא מועמדת לאשפוז בכפיה, או בהתנדבות, אוסיף בגאווה שספרתי בארון שלי שנים עשר פריטים אדומים וסוודר אחד ורוד.
תקריב 