תקריב

.

.

כבר חושך והבית מסודר חלקית,

ריח הבישול של השכנים עם החומה והעוזרת הלא חוקית מכביד את האוויר, אני מנסה להתעלם,

ולהתרכז בסתיו, בחושך שמגיע הרבה לפני הזמן, בג'אז שמתנגן כי מישהי עדיין לא חזרה מבית הספר

למרות שכבר ערב וכשהיא חוזרת מנסים לנפק לה שקט ורוגע כדי להזדכות על הרעש שהיום מייצר.

הכלבה כבר עיוורת לגמרי ומתנשמת בכבדות אבל הזנב שלה צעיר ומרוצה בטיול הקצר אל השביל

שלה מדי ערב וכשאנחנו חוזרות והבלונדה היללנית מנצלת את החוש החסר לדעתה לכלבה ומזנקת

עליה בציפורנים שלופות, סופסופ יש לה סיכוי לזכות במלוכה, אבל נביחת הגערה מזכירה לה מי היא

מי בסדר השלטוני בבית הזה.

הפוך הדק כבר מכסה את המיטות של שתינו, ומרק על אש נמוכה מסמן חילופי עונות ותפריטים.

איזה חורף יהיה כאן השנה אני מסוקרנת.

ניעות רבות נוכחות כאן בחודש האחרון,

שלי, שהנעתי במו מילים ואומץ, שלה,

וגם שלנו, אנחנו ההולכות ומגדירות את עצמנו תוך כדי תנועה וסערות.

זה חדש, זה שוב דורש הגדרות לא מוכרות הגיל הזה,

וכולם מנסים להסתגל לרוחות החדשות, הפוסט ילדִיוֹת וטרום בּוֹגרוּת,

רוחות סתיו חדש או אולי רוחות אביב נעוריה,

שלפעמים מרגישות כאילו הן רוחות אמצע  חורף, שיא הסערה, ולא תחילתו.

ואני חושבת עליה יושבת באוטובוס, היא יצאה מהבית לפני שלש עשר שעות,

בטח עייפה ומוצפת, והמוסיקה באיפוד מבודדת אותה מעט מפַּנִים ואנשים,

ואני שמחה שאני בבית,

ואני שומעת את הכלבה נובחת את נביחת ההנה-איה-חוזרת-הבייתה-אני-מאושרת-ממש

ואני חושבת שגם אני שמחה שאני מחכה לה כאן, ככה,

בדיוק ככה,

וקמה והולכת לחבק אותה.

.

.

.

.

.

.

.

מי מכם שרואה פרסומת נגד ריטלין בתחתית הבלוג שלי, יש הרואים, אני דווקא לא, ואני גם,

כזכור, מאד מאד בעדו ונגד הסיינטולוגיה ושאר הבלי שקר ושטיפת מוח # אל תאמינו לזה.

.

.

.

.