.
.
היום היא הגיעה הבייתה בהפתעה אחר הצהרים,
בכל זאת שני, חמישי וכל שבת שניה, יש סדר בחיים.
אבל היא שכחה משהו וקפצה הבייתה לרגע.
חיבוק, נשיקה ויצאתי איתה להגיד משהו למי שהיה משהו אחד ולנצח ישאר משהו אחר בחיי, אביה.
עמדנו ליד השער ודברנו ופתאום היא עשתה איזו תנועה וראיתי .
לפעמים יש הרף עין, הבזק זמן שרואים אחרת מהרגיל.
היא חומת שער ועינים כמוהו,
זקופה ודקה כמוני, ושפת הגוף שלה זהה לשלי באופן שמדהים אפילו אותנו לפעמים.
והבטתי בה, בתכף שש עשרה הזאת,
שלכי דעי מה מכל כוונותיך הטובות הצליח להחתם ולהשפיע עליה ועל חייה
וראיתי אותה עומדת במכנסי הג'ינס שלה, הסוודר הנוח, שלה, והנעלים המגושמות האלה,
בדיוק כמו שאני אוהבת,
וכנראה בדיוק כמו שהיא אוהבת,
כי אני כבר לא אומרת לה כמובן איך ומה ללבוש,
הורדתי עינים אל עצמי ופרצתי בצחוק. גם היא. גם הוא.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
/
/
אחרכך הוא צילם אותנו
.
תגובות
פשוט מצויין.
כיף לקרוא אותך.
אהבתיאהבתי
:)) – נפלא! – חווה את זה בדיוק גם. וזה נהדר ביותר
אהבתיאהבתי
אם היית אמא מהסוג של הדודות, תהיי בטוחה שהיא לא הייתה מתלבשת כמוך. פוסט מקסים "-)
אהבתיאהבתי
מתוקות ביותר אתן.
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] בדרך כלל הזמן המדוייק שבו היא […]
אהבתיאהבתי
[…] בצורתם הנוכחית ומה שיבוא מעכשיו והלאה יהיה לו זמן, רגש, וטעם […]
אהבתיאהבתי