בין האהבה לכעס יושב שדון קטן ומגחך

.

.

.

לפעמים החיים – אני אומרת לעצמי בפליאה, כאילו זה מעולם לא קרה לאיש לפני – מזמנים הרמת אצבע

אמצעית, או כמו שאני מדמיינת את זה: מישהו יושב עם גיחוך גדול על פניו ומעליו, כמו בקומיקס,

מתנוססת בועה מצויירת ובתוכה כתוב: נראה אותך עכשיו גיבורה.

.

אז ככה: היא, גלי עטרי. כבר כתבתי עליה כאן. החברה הכי טובה שלי כמעט מאז ששיחקה את החברה

הכי טובה של מישהי אחרת ב"הלהקה".  הוא, עמיר בניון, שכן בסדר להחרים, לא בסדר להחרים,

שכל אחד יעשה חשבון עם עצמו, מהחיים שלי, מהליין המוזיקאלי של חיי – כן, אני מעבירה תחנה כשאני

שומעת אותו שר או מתראיין, גם אם אבא של, בעיקר אם אבא של מראיין אותו בחום רב, כי אז אני

יכולה לרתוח על שניהם ביחד, במקום על כל אחד לחוד, על דעותיהם that is – מהמסך הקטן ובכל

מקום שהוא נמצא, הוצאתי אותו.

מי שחושב עלי ככה:

"אני אחיך, אתה אויב

אתה שונא אותי אבל אני אוהב

כשאני בוכה

אתה צוחק תמיד מאחרי גבי

אתה הורג אותי

אתה הרי אחי

אתה הרי אחי

כי אדוני אלוהיכם ההולך עמכם

להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם ונאמר אמן."

אין לי עניין איתו יותר..כבר כתבתי אז את הפוסט הבוער ההוא.

ברגע שהוא סימן את עצמו כקדוש. אח אוהב ומתייסר אותי כאוייבת ערלת לב, הוא אבד אותי לתמיד.

אין לי רצון לשמוע את דעותיו, קולו או את יצירותיו.

מבחינתי הוא גר במקום אחר, זר לי, לאמונותי ולדרך בה אני רוצה לגדל את הבת שלי, ולחיות את חיי.

מבחינתי הוא לא אויב כמובן, מבחינתי הוא פשוט הפך להיות אדם ז ר,

ועם זרים, בדיוק כמו שאמא שלי לימדה אותי, ואני את הבת שלי, עם זרים אני לא מתעסקת בכלל,

מזרים אני מתרחקת, הם מסוכנים.

.

ועכשיו הגיע הקטע שבו מישהו מרים מול פני אצבע משולש וצוחק בקול רם:

ה י א מוציאה שיר לרדיו, סינגל ראשון וכמו שאמרתי לה אחרי ששמעתי אותו בפעם הראשונה, היא פשוט

מתעלה בו על עצמה, באמת. בדיסק הקודם שלה, זה עם סגיב כהן, זה שהושר רגע אחרי האבידה

הגדולה של חייה, היא שרה כמו שלא שרה מעולם, ובשיר הזה, החדש, בין אם בגלל הבגרות, הנסיון,

השקט,האהבה והשקט בחייה, עבודת פיתוח הקול או הכל ביחד, בשיר הזה, היא פשוט נפלאה

העטרית הזאת, קולה מחוספס ומביע מתמיד. והיא ביופי ממשי ובשלות יוצאת דופן, באמת.

.

ומי, תגידו, מי אתם חושבים כתב את המילים והלחן – של השיר הזה ושל כל הדיסק העומד לצאת –

אם לא זה שסגרתי את הדלת האישית שלי בפניו ובפני יצירתו,

אותה דלת אישית הפתוחה בפניה חד משמעית, ללא גבולות ואגו וחשבונאות ת מ י ד, מי?

אה, מצחקק בסיפוק זה – הייתי שמחה לפגוש אותו לרגע ולהביע את מחאתי באופן אישי – היושב על

כתפו של מי-שלא-יהיה ומערבל מערבולות חיים קטנטנות, שיהיה מעניין: נראה אותך עכשיו גיבורה.

עזוב אותי אני אומרת לו, בחייאת ע ז ו ב א ו ת י.

אה, הוא אומר, קודם תשמעי איך היא אומרת ע ז ו ב.

שמעתי.

עכשיו תשמעו אתם…..

.

.

בין אהבה לכעס, האהבה, שוב, מנצחת. הנה שיר של מי-שנשבעתי-שלא, כאן, בבלוג שלי.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסף  ביום 11 במרץ 2011 בשעה 17:03

    לא נעים לי להגיד לך אבל באמת שזה משעשע :-)

    אהבתי

  • ג.  ביום 11 במרץ 2011 בשעה 17:56

    יצאת גדולה מהחיים!

    אהבתי

  • מיכל  ביום 11 במרץ 2011 בשעה 18:04

    אני בעד. כל פעם שזה קורה לי (זה קורה לי הרבה) שגיא אומר ביבושת: "נו טוב, הרי אין לך חוט שדרה."
    ובשבילי זאת מחמאה.
    :-)

    אהבתי

  • chellig חלי גולדנברג  ביום 11 במרץ 2011 בשעה 20:01

    It's not about him מיכל
    It's about her :)

    אהבתי

  • מיקי  ביום 11 במרץ 2011 בשעה 22:08

    בניון הוא גאון. אחד המוסיקאים הכי מוכשרים בסביבה ואיש שמסובך להפליא עם עצמו. והחברה שלך היא זמרת אדירה (ויפיפיה לא קטנה בכלל). והשיר הזה באמת מצויין. ו(בלי קשר) יהורם גאון צדק בכל מילה.

    אהבתי

  • אילנה  ביום 12 במרץ 2011 בשעה 08:02

    כמו שנאמר: האדם מתכנן ואלוהים צוחק
    (באידיש זה נשמע הרבה יותר טוב)
    הקשבתי. באמת נפלא.
    לחן בניוני מובהק, אבל, טוב

    אהבתי

  • מיכאל ז.  ביום 12 במרץ 2011 בשעה 09:54

    החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו אוהבים, מחרימים, שומעים מוסיקה ונהנים, טועים, צודקים, ובעיקר – לא יודעים.

    אהבתי

  • גיל  ביום 12 במרץ 2011 בשעה 21:11

    בניון הפך להיות ימין קיצוני והזוי המשתלח בכולם מה שלא נוגע בכשרון הענקי שלו.
    עטרי עושה את השיר נפלא אפילו יותר ממה שהוא באמת,

    אהבתי

  • ריקי  ביום 12 במרץ 2011 בשעה 22:01

    ואוו! איך היא שרה כאן. את צדקת, היא מעולם לא נשמעה ככה. את המילים אני לא אוהבת, את הלחן כן. והיא שרה מפעים.

    אהבתי

  • גל קטן  ביום 13 במרץ 2011 בשעה 08:07

    נורא בנאלי, אבל כל הכבוד (ותודה…) שנתת לאהבה לנצח. יש לנו מספיק מהאיכסה בימים אלה :-(

    אהבתי

  • מייקל  ביום 13 במרץ 2011 בשעה 14:34

    בניון החזיר את עטרי לשורשים שלה מבחינה מוסיקלית וזה עושה לה טוב
    מעבר לזה האיש נפל על דעתו לגמרי ולא שווה התייחסות

    אהבתי

  • יוחאי  ביום 14 במרץ 2011 בשעה 15:12

    למען הגלוי הנאות האהבה לגלי ניצחה זכותך

    אהבתי

  • צמח בר  ביום 15 במרץ 2011 בשעה 13:13

    קראתי את הפוסט ושמעתי את השיר כבר ביום שבו העלת אותם לאור האלקטרונים, ולא היה לי מה לאמר, אז לא. היום באמצע מקום הומה אדם, על שפת רחוב ראשי סואן, השיר של גלי הושמע ואף הצליח לחדור אליי מבעדי לכל רעשי הרקע. ממממ….המהמתי לעצמי, שמעתי אותו קודם אצל חלי. המממ….
    אני אוהבת את הקול של גלי עטרי. אני אוהבת את המילים שהיא בוחרת לשיר אותן. יש בה משהו שבכ"ז מצליח לחדור אליי.
    לעניות דעתי,
    גלי עטרי נמצאת במרכז ההוויה הישראלית, פשוט משום שהיא. גם את כזו.
    יאמר לזכותכן.

    אהבתי

  • galithatan  ביום 15 במרץ 2011 בשעה 23:43

    האלבום הקודם היה מאוד חזק.
    מחכה לראות מה הכיוון הפעם. החיבור עם בניון מסקרן. אף פעם אי אפשר לדעת לאן יוליכו אותך החיים או האוזניים :)

    אהבתי

  • שרה  ביום 22 במרץ 2011 בשעה 15:14

    חלי יקרה ,
    אני קוראת את הבלוג שלך כבר תקופה ועד עכשיו לא הגבתי …
    לא יצא , או שסתם נהניתי לקרא בלי צורך להגיד משהו …
    עכשיו רציתי להגיד לך שהפוסט מקסים .
    נוגע ומרגש .
    גם אם אני לא מסכימה עם כל מילה , היטבת לכתוב .
    שיהיו עוד פוסטים כאלו :-) .

    אהבתי

כתיבת תגובה