.
.
של מי החדר הזה? החלל שמתהווים בו דברים רבים כל כך, חשובים, פרטיים.
של מי החדר המושכר לי על בעליו לשעה בשבוע,
שלה? שלי? שלנו?
של כל האנשים היושבים ופורטים בו את חייהם לסיבי מילים ומשמעויות שרק הם, ואולי, אם מזלם שפר
עליהם, גם היא מבינה? את מכאובי ומתווי העבר החוצבים עדיין סימנים בעכשיוו, את הנסיון, התיקונים,
העוולות, כאבי הנפש, הזכרון, המחילות הדוחקות כדי לחיות, הסליחות שחייבים לשמוע – ועדיין לא –
כדי לנשום את החיים שיש, על כל משקלם. את ההבנות, יסורי המצפון, חרטות, פניות מוטעות, בחירות
שהיו והפכו לחייך. את משפחתך, אהבותיך, שנאותיך, את עצמך.
שנים חיפשת, ועכשיו את מחפשת שוב. כמו נישואים אחרים. אהבה אחרת, חדשה.
של מי החדר הזה שיש בו מהטוב ומהרע שבך ובחייך.
שלוקח עליו את הקל וגם את הבלתי נסבל.
עוטף ומרגיע לרגעים מדודים, מאפשר לך להיות ולשוב לחייך שבחוץ.
רצפת בטון חרוטה ומצולקת. מסומנת בכל מה שקורה כאן. זוכרת הכל בסימניה.
של מי החדר הזה?
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אבל פעם בשבוע, לשעה, הוא שלי, ושלה, וטוב שכך.
.
תגובות
את תלכי פעם בשבוע למקום הזה, ותמצאי את כל מה שאת מחפשת, בזמן שלך ובדרך שלך.
והצילום מקסים, את יודעת..
}{
אהבתיאהבתי
נפלא
אהבתיאהבתי
מענין שמיקדת את הענין בלמי "שייך" החדר הזה… וגם מענין כמה הרבה וריאציות עיצוביות יש ל"חדר הזה"…
אהבתיאהבתי
במיוחד משפטים 5-6-7
התעלית אפילו על עצמך הפעם
אהבתיאהבתי
מצומצם ומרחיב
אהבתיאהבתי
מעניינת השאלה. אני לא הרגשתי שהחדר שלי, למשל. אלא מתארחת. אבל כן הרגשתי שמי שישבה מולי שלי, כל כולה הקשבה, קבלה, הכלה. והשעה, שעה שלי, זמן לפרום, לעצור. זמן ומקום לעשות סדר במדפים.
החדר מצולם מלא אור, כנראה גם מטפורית.
אהבתיאהבתי
יפה. מאוד. ממש. ודי
אהבתיאהבתי
בעיניי זה יפה שאת יכולה להרגיש שהחדר הוא גם שלך. אני לא חושבת שאי פעם באתי למישהו-כלשהו והרגשתי שגם החדר הוא שלי. הזמן כן, המקום לא.
אהבתיאהבתי
ממליצה לך לקרוא את ספר השירה "חדר לשניים" של תמיר להב, שעוסק בטיפול הפסיכולוגי שעבר (לא במהות הטיפול, אלא במערכות היחסים שהוא יוצר. בדומה לקטע שכתבת). ספר מקסים.
אהבתיאהבתי
יפה כתבת, חלי. מזדהה מאוד. לפעמים מתחשק לי להיות זבוב על הקיר בחדר האמת הזה, החדר שבו צוללים למקומות העמוקים ביותר בעולם. לפעמים חסר לי מאוד תא לחץ ביציאה, לעבור איזה תהליך ריכוך לפני החזלו"ש…
אהבתיאהבתי
גם אני אהבתי מאוד את הרשימה, אבל לא מצאתי מילים לנסח את ההדהוד שלה בתוכי.
אהבתיאהבתי
אהבתי. מאוד.
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] החדר הזה (via תקריב) פורסם בתאריך יולי 22, 2010 מאת שמים וארץ בנייה בעץ . . של מי החדר הזה? החלל שמתהווים בו דברים רבים כל כך, חשובים, פרטיים. של מי החדר המושכר לי על בעליו לשעה בשבוע, שלה? שלי? שלנו? של כל האנשים היושבים ופורטים בו את חייהם לסיבי מילים ומשמעויות שרק הם, ואולי, אם מזלם שפר עליהם, גם היא מבינה? את מכאובי ומתווי העבר החוצבים עדיין סימנים בעכשיוו, את הנסיון, התיקונים, העוולות, כאבי הנפש, הזכרון, המחילות הדוחקות כדי לחיות, הסליחות שחייבים לשמוע – ועדיין לא – כדי לנשום את החיים שיש, על כל משקלם. את ההבנות … Read More […]
אהבתיאהבתי
[…] ה י א אומרת שאין לה מילים, אז תאמינו לי, אין […]
אהבתיאהבתי