.
כשדליה הייתה ישנה אצלי,
אחרי שכל הבית, אפילו אבא שלי – אני מחבבת את הביטוי הזה כ ל ה ב י ת – היה נרדם,
ואנחנו היינו עדיין בתוך הדיבורים, ציחקוקים, רכילות, שיחות על החיים, הבנים ומה לא,
היינו פושטות על המטבח ומכינות בשקט בשקט את המאכל המסורתי של הלילות האלה שלנו
ולא סותמות ת'פה כמובן בלעיסה, שתית בירה שחורה וצחקוקי שקט-כולם-ישנים. תשתקי כבר.
פרוסות לחם עבות ממש, הרבה פרוסות. חומוס מקופסאות שימורים קטנות של מחנה קיץ וטיולים
שנתיים, המון המון בצל פרוס, פפריקה ויאללה אל תוך הלילה וצחצוחי שיניים.
היה טעים כמו שזכרונות יכולים להיות.
בזמני העכשיו, בימי שני וחמישי האלה,
בלילות שאני לא מנסה לסגור פערים ולספק תאוות במקומות שאחרים מבשלים ונשארת בבית,
אני לא מבשלת בדרך כלל. מי רוצה לבשל לעצמו אחרי ארבע עשרה שנה של יום יום, כל הזמן?
אז לפעמים יש מקרר מלא – בכל זאת היה כאן נוער רעב הבוקר ויחזור שוב מחר בצהרים –
לפעמים יש שאריות משלוחים – מי אמר נודל'ס קרים, סושי רך, מי אמר פיצה קרה.
אבל אני עורכת שולחן באיזה אופן,
גם מכינה סלט לפעמים ויושבת עם היין לכמה דקות שקטות,
ולפעמים אני עושה את אותו הדבר מול הטלוויזיה או המחשב –
ולעיתים ממש נדירות, במיטה. ספר וכל הפירורים ועונג צרוף גם.
לא איה, ס ת ם כתבתי בבלוג. לא אוכלים מול הטלוויזיה בבית הזה כאילו-שאת-לא-יודעת –
ולפעמים……
לפעמים,
לא לעיתים תכופות כמו פעם בשנות הדירה משלי – תל אביב – חבר כן או לא,
אבל בכל זאת,
לפעמים מתחשק לי אוכל שאוכלים לבד. כמו שאוכלים לבד.
לא מבולמוס אכילה.
לא ממצוקה – ע'ע סרטים אמריקאים ובחורות רגשיות ודומעות.
לא משעמום, הפרעות אכילה ושכאלה.
לא,
סתם כי מתחשק לי אוכל כזה, שאוכלים כשאתם לבד, ממש לבד, בבית.
כזה שאוכלים בלי חשבון בכלל.
לא לנימוסים. לא להליכות. לא קלוריות. לא לאחוזי שומן. לא לריח מהפה אחר כך.
לא לכלום.
בסרטים הם אוכלים מעל הכיור כשהכל מטפטף ונוטף.
את זה האמת אני פחות מכירה באופן אישי.
אני מכירה חברה אחת של קורנפלקס בלי כלום.
אחרת של נקניקיות מהפריזר. אין תגובה.
מישהו שאני מכירה מכין כריכי שוקולד למריחה וחרדל אלוהים ישמור.
ואני,
אני בעיקר לחם שחור, פשוט מהסופר או חלה שנחצים לחצי אורכם וממולאים ב…
טוב כבר סיפרתי,
חומוס או טחינה, פרוסות בצל בשפע, צנוניות ופטרוזיליה כאפגרייד, פפריקה ובירה שחורה.
למה פפריקה? אין לי מושג. תשאלו את דליה.
תקריב 
תגובות
מרוחה בשוקולד השחר
מגולגלת.
בקיבוץ שלי קראו לזה "נקניק שוקולד", וזה טעם הילדות המושלם.
(ועכשיו כולם ביחד – אייייכס! – אני יודעת. ככה זה.)
אהבתיאהבתי
:)
אהבתיאהבתי
עם הרבה אבקת מרק תעשייתית מגעילה, ורצוי תוך גירוד השרופית מהתחתית של הסיר.
אהבתיאהבתי
אותו לחם שחור, גבינה לבנה ו-אנשובי! אנשובי! אנשובי!
אהבתיאהבתי
:) זכרונות ה"שיגועים" במטבח עם החברות לדליה שלי קוראים הדס
אהבתיאהבתי
"סנדוויץ'" של שניצל "עוף טוב" בין שני שניצלי עוף טוב אחרים ובלי שום תוספת אחרת (אחרי חימום במיקרו, לא טיגון במחבת).
אגב, כולם עוברים. מתחיל להיות ריק כאן. את מתכוונת להשאר אחרונה ולכבות את האור?
אהבתיאהבתי
פשוט לחם עם חמאה.
פרוסות של לחם. אבל עם פרוסות של חמאה.
אהבתיאהבתי
פעם פרוסת עוגה מורטבת בחלב וגלידה עם קורנפלקס ואגוזים
היום:
סלט ענק עם המון שומר צנוניות עגבניות וטונה.
אהבתיאהבתי
פרוסות
ששה
שבע
של
לחם לבן
עם חמאה
וכוסות
תה
ששה
שבעה
אהבתיאהבתי
כשהייתי בתיכון עבדתי באיזה משרד בחופשים, ואחת הנשים שם הייתה אוכלת קפה היישר מהקופסה, עם כפית :-)
אני כל כך נהנית לקרוא אותך!
אהבתיאהבתי
גם אני מהז'אנר. וגלידה.
אהבתיאהבתי
פפריקה, קצת ממנה, עובדת עם חומוס, גם בצל, כל הכבוד עליו, אגב, גם כמון הולך עם חומוס, סחתיקה על החומוס
בשבילי לחם טרי, רצוי גם קריספי, משהו טוב, עם חמאה, אפשר גם עם ריבה טובה, אפשר גם עם חלבה במקום ריבה, הכל עדיין עם חמאה, זה האולטימטיבי
אפשר לצרף לבן או פריגורט עם זה וכמובן כוס תה חם ונעים
אהבתיאהבתי
מספרת שהייתה אוכלת צנוניות עמוסות מלח ואמא שלה, סבתא שלי, מאוד כעסה. נשמע משונה, אבל כנראה שככה זה היה באמריקה של שנות הארבעים. אני רק מאכלים מבית אבא- פופקורן וגלידה!
אהבתיאהבתי
בין פרוסה אחת לשניה אני תוקעת כזה גרעפס שבחיים בחיים לא הייתם מאמינים שבחורה ענוגה כמוני מסוגלת לשחרר.
אצלי זה לא סוג האוכל אלא הקפה הזה של 8 בבוקר כשהבית נשאר רק שלי.
אני מגיבה פה קבוע, בשמי המלא. והפעם… מתמסרת לאנונימיות הרשת.
תודה על עוד פוסט נהדר ותגובות מעוררות תיאבון.
אהבתיאהבתי
עם אבקת סוכר מומסת מלמעלה.
קצת מצחיק, שזה הזיכרון של טעם ילדות שלי, שמאוד מאוד אהבתי. היום אני ממש שונאת לימון ובשבילי זה יהיה בזבוז לקחת ביס מעוגת לימון ולא משוקולד…
אהבתיאהבתי
נוטלה בכפית, ישר מהצנצנת…
אהבתיאהבתי
ובתוכה חמאה ביצה עין
אהבתיאהבתי
"היה טעים כמו שזכרונות יכולים להיות"
נוסף לפנתיאון פניני המטאפורות-שליקטתי-מהכותבות-החביבות-עלי
אהבתיאהבתי
לחם טרי-טרי, לא משנה איזה, עם חמאה. אין על זה
אהבתיאהבתי
שיפון, קמח מלא גרעינים שחור עם חמאה/חמאת בוטנים וריבה/חמאה ומרמייט ואבוקדו. הכי הכי הכי בעולם!
ורוני- איכס אינדיד! באיזה קיבוץ גדלת??? :)
אצלנו עשו מרקחת של גבינה לבנה מעורבבת עם תמצית רום סינטטי וסוכר. וככה אכלו בכפית טרום המילקי…
אהבתיאהבתי
הרסת אותי! מעולה! :))))
אהבתיאהבתי
יופי של פוסט!
פעם הייתי מסוגלת לאכול שני פיינטים בכוחות עצמי, לאט לאט, כפית וניל וכפית קפה, והכי טעים זה כשהגלידה הצפופה והקשה שלהם מתחילה טיפה להינמס ולהיקוות בשלוליות קטנות בירכתיים. היום כבר אין לי כזה נפח מנוע, לכל היותר אחסל חצי מיכל מזה וחצי מההוא.
כמו כן: בונבוני שוקולד מריר עם אלכוהול, כאלה שמוצצים לאט לאט עד שהם נמסים ומתפוצצים לך בפה והאלכוהול ניגר לתוך הגרון. וסליחה על התיאור הרב-משמעי (מה לעשות… אולי בגלל זה אני אוהבת אותם). הכי טובים הם המיובאים, ובעיקר אלה בצורת בקבוקי משקה שקונים בדיוטי פרי.
אהבתיאהבתי
בילדות פרוסה עם סוכר, או טוסט מרגרינה.שוקולד, או פתיתים :)
אהבתיאהבתי
ציבור שלם!
:)
אהבתיאהבתי
מנגו. שלם. לבד. עם מגבת לספיגת המיץ וחוט דנטלי.
וכשחושבים על זה גם עמבה.
אהבתיאהבתי
אני שומרת גלילים של בצק עוגיות שוקולד בפריזר, ואף פעם לא יוצא לי לאפות אותם, כי כל פעם שמתחשק לי מתוק אני פורסת לי איזה פרוסה שתיים (זה נשאר רך בפריזר). בצק עוגיות קפוא זה הכי טעים בעולם. וגם בצק עוגיות לא קפוא. כשהן אפויות זה כבר לא זה.
אהבתיאהבתי
עוגיות אוריאו מפוררות עם יוגורט אקטיביה לארוחת בוקר חח
אהבתיאהבתי
אין לי משהו קבוע.
:(
אהבתיאהבתי
שנביץ: הרבה חמאה, סילאן, פרוסת חסה, פרוסות גבינה מלוחה 5 אחוז של גד, קצת פקאנים או אגוזי מלך (כן, כן, בתוך השנביץ, לא לייד).
אהבתיאהבתי