הפרעת קשב, תיאוריה אבולוציונית עצובה משהו

 

זה שהפרעת הקשב שלי היא הליבה של אשיותי וחיי כבר אמרתי/כתבתי אין ספור פעמים.

ככה זה אצלי, אין ספור.

את הפוסט ההוא – הפרעת קשב, עדות אישית  – קראו כמעט 25000 אנשים מי-היה-מאמין,

יש בו למעלה ממאה תגובות,

הוא מופיע באתרים מקצועיים רבים, מחולק בגירסא מודפסת בסדנאות הורים/ילדים/מבוגרים

רבות ובאופן כללי, כבר לא באמת שייך לי.

לפעמים מגיע רגע של חסד ומשהו גדול ממך קורה

ומה שהיה שלך, מפסיק להיות שלך באופן הפשוט של המילה.

 

בזמן שעבר מאז, היא, שהרי אין ספק שהadd הזו היא גיברת ולא אדון,

היא ממשיכה להיות במרכז הדיונים שלי עם עצמי, עם הטיפול החדש שהתחלתי סוףסוף,

עם החברים / משפחה/ והחיים,ובאופן כללי.

 

אבל כל הזמן קורים דברים סביבה.

מחקרים, עדויות, תרופות, תיאוריות, מה לא.

ואני קוראת, שומעת, מתעניינת ומה לא גם כן.

והנה, קראתי באיזה ספר או אתר או לכי תזכרי איפה תיאוריה מעניינת, הגיונית ודי מעציבה,

אבל מצד שני "עושה הגיון" – לא מצליחה לתרגם לעצמי את המשפט הזה :) –

תיאוריה הגורסת שהפרעת הקשב היא בעצם שינוי אבולוציוני ההולך וגדל

ומכאן גם כמות האנשים ההולכת ומתאבחנת.

זה לא ר ק בגלל שאותנו, המבוגרים, לא אבחנו פעם ועכשיו אנחנו נכנסים לסטטיסטיקה,

זה לא רק בגלל היד הקלה על האיבחונים והכדורים, זה לא רק בגלל שכל ילד שמעט מתקשה

במשהו מיד נשלח לאבחון…..לא לא לא.

היא טוענת, התיאוריה, שהאבולוציה, משנה אותנו לטובתה,

את איך אנחנו פועלים, אנחנו, קרי המוח שלנו.

היא מעצימה עד מאד את הכשרונות שלנו, ומחלישה עד כמעט אפס את המקומות החלשים.

היא הופכת אותנו, הנמלים האנושיות שלה, לכלים יעילים יותר עבורה.

מצויינים במה שאנחנו טובים וחסרי תועלת במה שאנחנו לא מצויינים. אין אמצע.

אם תשאל כל אדם עם add וכל רופא, פסיכיאטר, מאבחן, מרכז טיפולי ובכלל,

כולנו, אני מאמינה, נעיד שזו התכונה הראשונה שלנו. קיצוניות ביכולות שלנו.

מצויינים ממש במה שכן ופשוט חסרי תועלת במה שלא.

יש בתיאוריה הנשמעת על פניה נכונה,

וגם הלב שלי, לדאבונו, מרגיש שיש בה אמת גם-אם-לא-הוכחה-עדיין-מדעית,

יש בה גם הרבה עצב,

מי רוצה להיות רק מצויין, מי רוצה לוותר על דברים אחרים…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ימים יגידו. שנים. דורות רבים קדימה יפתחו מרבצי אנושות עתיקים ויראו אם זה נכון.

אם פ ע ם, מזמן, ממש מזמן, חיו אנשים מסוג אחר.

שהבינו ואהבו גם חקלאות וגם שירה, גם פיזיקה וגם אומנות.

אנשים, לא רובוטים.

מפחיד.

ימים יגידו.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית פארן  On 14 בדצמבר 2009 at 15:13

    פה
    ברור
    גם מעל לכל ספקות אפשריים
    שכדי להבין את מה שכתבת (כלומר כדי לתרגם את הדברים האלה במוחי למילים) אני צריכה לקרוא את הפוסט שלך יותר מפעמיים
    (פעמיים כבר קראתי, בין הכמה תכונות אני קוראת יחסית מהר)

    ונזכרתי כשקראתי את הראשון, זה שקראו אותו כמה אלפים ויותר
    וכל הבית עם הילדים המה
    ערב, המולה, מקלחות, הם כבר לא קטנים הילדים שלי והכל נעצר, קפא
    ופעם ראשונה הבנתי את מה שמנסים להגיד לי כבר שנים
    ובשבילי את הראשונה שהבהירה לי בשפה שלה, שהתאימה להבנה שלי
    איך זה עובד

    (סוכריות קופצות -זה לא אני אמרתי…)

    אהבתי

  • א.  On 14 בדצמבר 2009 at 15:51

    העתיד הצפוי לאנושות עצוב גם מהבחינה הזו

    והצילום מצויין .

    אהבתי

  • מיכל  On 14 בדצמבר 2009 at 17:38

    טוב, אז אני שתיים מתוך ה 25 אלף האלו. לפחות. כי קראתי אותו פעמיים, וכי הפצתי את הלינק שלו למי שהיה צריך (והיה צריך :)

    לגבי התאוריה הזו, אבל, האבולוציונית – פחות קונה. אולי כי שינויים אבולוציוניים הם לרוב איטיים יותר. אולי סיבה אחרת.
    וגם כי יש מופרעי קשב אחרים גם – מרובי הבלחות אור כאלו..

    אהבתי

  • whisper  On 14 בדצמבר 2009 at 17:52

    לצאת מעצמך אל עצמך האחר,
    עצמך שהוא את
    ולא היא ה
    add
    ואז פתאם, הכל יושב במקום.
    כי מה שיש הוא טוב ונפלא
    ומה שאין מעולם לא היה
    ולכן
    נשארים עם החן
    והזוך הרך
    כי יש לך
    אותך

    זה מה שיצא לי מהלב לאצבעות אל המקלדת למסך
    נראה לי שכדאי לך לעשות קפיצה קטנה
    לרשימה שלך קצת ישנה
    כי תגלי למרבה הפלא
    שמה שכתבת
    הוא גם אחד מאלה:
    http://www.notes.co.il/chelli/62502.asp

    אהבתי

  • ח ל י  On 14 בדצמבר 2009 at 18:30

    אני כבר לא הייתי מוותרת עליה, מה פתאום?
    היא אני ואני היא..

    אני כבר לא הייתי מוותרת עליה, מה פתאום?
    היא אני ואני היא..
    אני רק חושבת לפעמים שהמחיר שיכולתי לשלם כל השנים האלה, אני וכל ילד לא מאובחן אחר,
    מן הראוי שיהיה נמוך יותר
    כי כמה אפשר כשאת/ה צעיר כל כך להרגיש מוזר כל כך, אחר…? שאף אחד, אף אחד לא רואה אותך באמת…או כנראה לא מבין……

    אהבתי

  • whisper  On 14 בדצמבר 2009 at 18:42

    זה בדיוק אותו דבר עם האפילפסיה שגיליתי שיש לי לפני שבוע…
    להגיד לך שהייתי מוותרת עליה? ממש לא – אבל עדיין, המקום הפסימי הזה, שחושב שהולך ופוחת הדור –
    אני בת 35
    ואני אשת רנסנס.
    לגמרי.
    פשוט יש המון אנשים בעולם,
    היחסיות היא אותה יחסיות.
    ובאותה הזדמנות אני מזמינה אותך לחגוג איתי
    את היציאה שלי מחושך לאור
    שם בלינק למעלה
    מקווה שתהני ממראה עיניך וממישמע אוזנייך
    (בכל זאת אני צריכה להוכיח את הטענה שלי לגבי עצמי)

    אהבתי

  • שימי  On 14 בדצמבר 2009 at 20:00

    שוחחתי לא מזמן בנושא עם פסיכיאטר ידיד שטוען שאין אנשים בלי בעייה קשב, כך שאצל כולם יש בעיה כזאת, אבל אי אפשר להפיל הכל על זה.

    אהבתי

  • באנדר  On 14 בדצמבר 2009 at 21:25

    האבולוציה.
    האבולוציה לא מפתחת לכיוון מסוים, ולא משפרת לשום כיוון.
    אבולוציה היא תוצר לאוי של הישרדות המתאימים.
    תסכימי איתי שאין לאנשים עם הפרעת קשב יתרון הישרדותי, ולכן לא עובדת פה אבולוציה.

    אהבתי

  • בעז  On 14 בדצמבר 2009 at 23:48

    עם כל הכבוד לתאוריה היפה היא ממש לא נכונה.
    אי אפשר לתלות את הגידול במספר מקרי הפרעות הקשב והריכוז בהתפתחות אבולוציונית. האבולוציה עובדת על בסיס של הישרדות התכונת שתורמות לשרידות המין. אין מח אבולוציונ שמתכנן אילו תכונות טובות יותר ואותן יש לטפח. התחונות ההישרדותיות יותר יעברו מדור לדור בגלל שבעליהן ישרדו את הדורות. לבטח אי אפשר לטעון שכיום יש "אינפלציה" של הפרעות קשב וריכוז בגלל הליך אבולוציוני. הליך שכזה דורש מאות אלפי שנים לפחות. אני גם לא בטוח שהפרעת קשב היא תכונה התורמת להישרדות בעולם המודרני, ההפך הוא הנכון. לכן לפי התאוריה האבולוציונית כמות המקרים אמורה לרדת.

    המאמר שלך מ2005 נהדר . מאסטרפיס.

    בעז

    אהבתי

  • יוסי דר  On 15 בדצמבר 2009 at 10:08

    תודה

    אהבתי

  • זזה  On 15 בדצמבר 2009 at 14:03

    http://www.nrg.co.il/online/29/ART1/978/260.html

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 15 בדצמבר 2009 at 14:34

    מזעזע לגמרי. ומטעה ומסוכן.

    ישנם נהגים עם "הפרעת קשב" שדווקא עושה אותם נהגים טובים יותר, בגלל עצם היכולת שלהם לקלוט את כל הגירויים בו זמנית ולא להתמקד באחד (סוגים שונים של הפרעה).

    שיתמקדו פשוט בנהגים המחורבנים ומרובי העבירות שנוהגים באין מפריע.

    אהבתי

  • נינה  On 15 בדצמבר 2009 at 17:26

    לא נראה שזו האבולוציה – לא במובן שהצגת כאן.
    אני חושבת שיש כאן שילוב של כמה גורמים.
    גורם אחד את עצמך הצגת בפוסט המדובר – "שקט בכל האינפורמציה שמקיפה אותי ומתקיפה אותי כל הזמן".
    אנחנו מותקפים מכל עבר, והמוח שלנו לא מסוגל לעמוד בכל השיטפון הזה. את לא היחידה שחשה כך.
    צריך ללמוד לסנן מידעים, ולהתעלם ממה שלא רלבנטי לנו.

    גורם אחר שקשור בזה הוא לדעתי שהמוח מתפתח לקראת חשיבה במכלול במקום החשיבה הרציונלית-ליניארית, וחשיבה במכלול מתנגשת עם הליניאריות. חשיבת מכלול דווקא תביא לדעתי עושר עצום, כי נוכל להיות טובים בהרבה תחומים.
    התפיסה שהצגת כאן, ואני מסכימה שהיא עצובה, מתייחסת למוח ליניארי. וכן, למוח ליניארי אין אפשרות להתמחות בהרבה תחומים.

    אגב, לאבולוציה אין כוונות ואין תכליות.
    ובמקרה של מין האנושי – ההתפתחות האבולוציונית תלוייה במידה רבה מאוד בנו.
    קראי בהזדמנות את ספרן של יבלונקה ולמב "אבולוציה בארבעה ממדים". יש שם דיון מעניין על מה שהן מכנות "הורשה רכה", שהיא הורשה של תכונות.

    אהבתי

  • יהב  On 19 בדצמבר 2009 at 15:17

    התפלאתי על התובנה הרוחנית שאני מסכימה עמה במאה אחוזים, הייתי איתך עד שלב העצב.. מתוך היצירתיות הזאת יפרחו פרחים חדשים בעלי גוונים, פיתוחים וצרכים שיהיו לנו חדשניים, מעוררים, מפרים – קידמה… היא לעולם לא יכולה להיות רעה, כל שדרוש הוא פרספקטיבה מאד מאד רחבה והבנה שהצעד הקודם היווה את המצע הנכון לצעד הבא..
    מה שכן עצוב הוא שהמערכת מתעקשת להשאר ביושנה וכך אנשים כמוך, כמו בתך, כמוני – גדלים בתחושה שהם לא בסדר, בחוסר הבנה כלפי העולם

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: