הליכות, נימוסים וגברים

 

 

טוב, על איך אני מרגישה מול בליינד דייט'ס כבר כתבתי מזמן.

דעתי לא השתנתה. לא, לא תודה, כן, אני בטוחה לגמרי, לא, אני לא חושבת שהסיכוי שווה את

זה, לא אין מקרים יוצאי דופן, וכן אני בכל זאת מכירה אנשים חדשים.

מה שנכון.

מסתבר שאפשר, גם בלי העינוי הזה, להכיר אנשים שלא הכרת ואפילו ממעגלים לא רחוקים מדי.

הדרכים הידועות מפעם.

במקרה.

ארוחת ערב משותפת, ארוע, שעה או פשוט מקומות שהחיים מצליבים.

מדברים קצת או יותר, מחייכים קצת או יותר,

מישהו בדרך כלל מבקש מספר טלפון וככה זה קורה. או שלא. לכאורה פשוט.

אז זהו, שלא תמיד.

מספר הטלפון שלי וחיוך מאשר חלקית – זאת אומרת ככל שאני מאשרת בהתחלה, אם בכלל –

הועברו לצד השני של השולחן ואז הלכתי. ילדה, עבודה, כתיבה, החיים.

לא קרה עם זה כלום, מה שהתמיה מעט, אבל בסדר.

אתמול, יום שישי, תכף אחת עשרה בלילה,

אחרי כמעט חודש מצלצל הטלפון.

גם אם הייתי צוננת במיוחד, והייתי,

אי אפשר להאשים אותי בגסות רוח או נימוסים רעים….לא?

מ פ ת ח ו ת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נ.ב. לפעמים בלוג הוא תענוג אמיתי ממש…בטח כבר כתבתי את זה פעם…:)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלומי  ביום 27 ביוני 2009 בשעה 22:13

    אדיוט!!!

    אהבתי

  • יוסי דר  ביום 27 ביוני 2009 בשעה 22:20

    אחרי חודש לגיטימי שתגידי לו שאת לא זוכרת אותו

    אהבתי

  • כבר לא  ביום 27 ביוני 2009 בשעה 22:25

    הצילום שבחרת לשים גאוני בחיבור שלו לטכסט או בעצם לסאב טכסט

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 27 ביוני 2009 בשעה 22:59

    ראיתי בטוויטר שלך והגעתי הנה להרחיב. אני לגמרי יכולה להבין למה היית קרה. מה שאני לא מבינה זה למה את בכלל מתלבטת? אם מצאת חן בעיניו והוא היה צריך לצלצל ואם קרה משהו שמנע ממנו הוא היה צריך להיות גבר דיו או ישר מספיק כדי לפתוח בזה את השיחה ולהסביר בשתי מילים. אבל לכי תמצאי גבר שיהיה לו את השכל הישר להבין מה צריך לעשות.הריקוד הזה מעייף כל כך גם בלי סיבוכים נוספים.

    אהבתי

  • רוני  ביום 27 ביוני 2009 בשעה 23:07

    אז מה? שיאשים. הוא הרי ממילא פחדן. (איזו סיבה אחרת יכולה להיות לו לחכות חודש?)

    אהבתי

  • חגית  ביום 27 ביוני 2009 בשעה 23:10

    אז אתם תיקו… למרות שאי אפשר לדעת למה לקח לו כל כך הרבה זמן…. בדקת אם התרגש ואיבד את קולו מגודל המאורע? :))))

    יש לי עוד כמה סברות, אבל, די. אני מרגישה איך עולים לי קולות מרושעים בראש, ואני לא מוכנה לתת להם מקום. ;)

    אהבתי

  • קלי  ביום 27 ביוני 2009 בשעה 23:16

    אם את יושבת חודש רגל על רגל וממתינה שהוא יתקשר אלייך מבלי שאת בכלל טורחת להרים אליו טלפון – אז זו טיפשות ותו לא. זו סתם התבכיינות. אם את מעוניינת בו, אז תפסיקי עם הרמזים והחציפחיוכים ותקבעי איתו פגישה נוספת ביוזמתך. אם את פסיבית – תבואי בטענות רק לעצמך.

    אהבתי

  • דוגרת  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 00:10

    אני לא הייתי נעלבת אם היה לוקח לו חודש, אם לזה את מתכוונת בשאלתך.
    יכולות להיות לכך כל מיני סיבות שלא קשורות אלייך.
    השעה, לעומת זאת, קצת בעייתית – נימוס זה לא הצד החזק שלו.

    אהבתי

  • שלומי  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 00:24

    והמפתח האדום שלך קצת עקום.
    חוצמזה תמונה מעולה!!!!

    אהבתי

  • שונרא  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 00:31

    כשמגששים לקראת קשר,לא דורסים שעות פרטיות בלי רשות מפורשת.

    התחשבות זה תנאי הכרחי לקשר, לא?

    אהבתי

  • zivib  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 00:54

    לא יודעת.
    כלומר, אני יודעת.
    זה מבאס לתת טלפון ואז לגלות שאני לא בראש סדר העדיפויות של מישהו.
    וזה לא משנה עכשיו למה. "התלכלכה" כבר הציפייה.
    אבל אבל אבל אבל אני יכולה לנסות להסתכל על זה עם קצת פחות אגו ויותר בקלילות.
    (חלי, אולי בבוקר אני אצטער שכתבתי את זה, אבל אני תמיד אוכל להאשים את החום הגבוה שיש לי מאתמול, את ההצטננות הארורה הזאת, את כאב הראש ואת זה שאני כבר שלוש שעות וקצת לא מעשנת מתוך החלטה להפסיק לתמיד).
    ואולי בבוקר מחר אני גם אהיה יותר חדה.
    אולי.
    לילה טוב. :)

    אהבתי

  • ביישן  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 04:13

    שהנושא הזה כבר יורד מסדר היום?-בשלב מסוים -בגילנו המשותף גם כשפנויים לקשר כבר לא חייבים בכלל לעבור התלבטויות וייסורי נפש של שנים עברו.כלומר זה בסדר גמור להיות צוננת ולא צמנומסת ביום שישי בלילה ,מה שמפתיע אותי שאת צריכה לקבל אישור על כך

    אהבתי

  • עלמה  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 07:30

    אחרי חודש? איך לא זיהית קודם שהוא דפוק? ואולי יש לך טיפים בדיעבד איך מזהים אותם, את הדפוקים השרמנטים ולא נותנים מספר טלפון?

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 07:57

    הוא יודע שיש לך בלוג?

    :)

    אהבתי

  • שרון רז  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 09:22

    23:00?!?
    חוצפן גדול

    אהבתי

  • אני כאן  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 09:30

    לי באופן אישי קשה להבין אנשים שמשחקים משחקים. בקשת טלפון והראת עניין אז בשביל מה משחקי הקוליות האלה? לא שחקת אלא קרה מכל מיני סיבות? כשאתה מצלצל תגיד מילה וחצי כדי להסביר אחרת יצאת מאצו שבטוח שכל בחורה זוכרות מי אתה ומחכות שתצלצל.
    אני כל פעם מחדש מופתעת להזכר שאת לא רק חלי גולדנברג אלא גם בחורה בשר ודם ולב :-)

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 10:08

    כדעתך. ולא, זו לא פונקציה של גיל – היא היתה ככה גם בגיל 16. שוק בשר. בעעע.
    לגבי "קליק" – מה שלא קורה מיד, לא קורה. לקח למישהו חודש לפנות אליך אחרי שהוא זה שביקש טלפון? בנאדם בעייתי שאין מה לבזבז עליו זמן ומחשבה.

    אהבתי

  • גלעד  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 10:20

    לא בסגנון ובהתלהמות אבל כן במהות. אם את רוצה אותו למה את לא מתקשרת וקובעת איתו שוב?

    אהבתי

  • קוראת  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 10:42

    לא נראה לי שזו בכלל הנקודה בפוסט הזה, והיא היא כתבה לפי שם הפוסט על נימוסים והליכות בין נשים לגברים או בעצם על החוסר בהם..

    אהבתי

  • איילת  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 13:42

    "אם את רוצה אותו", מה זה השטויות האלה? בן אדם לא טורח במשך חודש, נגיד שהיו לו משבר/ פשיטת רגל/ נקרא למשימה סודית/ עבר דירה וכו' וכו', נגיד שהחודש שעבר ייתכן (וזה ייתכן) אבל בסופו של דבר לעשות את השיחה הראשונה ב- 23:00 בלילה של יום שישי זה הכי גיל 22. כלומר, זה חמישה-ל-"ערה?". אדם בוגר שמתקשר בשעה כזו, ביום כזה, או שהוא לא מבין שהוא אדם בוגר, או שהוא מזלזל באדם שמולו. או שניהם, וסביר ששניהם. איך שלא יהיה- אני חושבת שהקרירות שלך היא לגמרי במקום, גם אני הייתי מרגישה שזו חוצפה. השעה, היום, בעיתוי הזה, לא משנה כמה הוא מעניין אותך- משהו בגישה שלו שגוי ואין לזה שום קשר לאם את מעוניינת בו או לא. ההתחלה חייבת להיראות אחרת, הפגנה מינימלית של כבוד הדדי- גם אם זו את שהיית מתקשרת, אני בטוחה שלא היית עושה את זה בשעה כזו של ערב שישי. מדובר בנימוס אלמנטרי, או בהפגנה של ההיפך ממנו.

    אהבתי

  • בועז כהן  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 20:57

    וואי, וואי…אמא שלי היתה עושה ממנו קציצות. להתקשר ב-23:00 ?

    אהבתי

  • עינב  ביום 28 ביוני 2009 בשעה 21:28

    הציניות הגברית מיותרת. זה ברור שחלי הגיבה בגלל הזמן שעבר. אבל כשמחברים הכל התמונה
    לא משהו האמת וגם הלגלוג שלך על המגיבים כאן מיותר

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 29 ביוני 2009 בשעה 08:08

    זה בכלל לא חשוב איך הרגשת בקשר לצלצל לא צלצל, הגבת נכון בכל מקרה….נקסט :)

    אהבתי

  • בועז כהן  ביום 29 ביוני 2009 בשעה 19:30

    איפה מצאת ציניות בטקסט שלי?

    אמא שלי באמת היתה קורעת לגזרים כל מי שהיה מעז לצלצל בין שתיים לארבע או אחרי תשע בערב

    אם היית מכירה אותי היית יודעת שאין בי קמצוץ ציניות.

    אהבתי

  • הלה, סידני, אוסטרליה  ביום 30 ביוני 2009 בשעה 06:31

    בעניינים בינו ובינה וביחוד בענייני נימוסין.
    הוא לא מנומס בהתחלה מה יהיה עוד עשר שנים?!
    (איך אני אוהבת להיות קרה… כאילו אני משחקת אותה מישהי אחרת)
    טלפון לדייט מתבקש להישלח בשעה 18:00 בדיוק.

    אהבתי

  • יוחאי  ביום 30 ביוני 2009 בשעה 08:04

    הדבר הכי חם בבלוג שלך כ-30 תגובות על מה זה מעיד ומכוון ? נו

    אהבתי

  • איילת  ביום 30 ביוני 2009 בשעה 09:27

    טלפון לדייט ראשון, ודאי כשמדובר באמא לילדה- צריך להיעשות לפחות יום או יומיים לפני.

    בכנות, חלי? אני חושבת שאי אפשר לנתק את זה שאת מי שאת, חלי גולדנברג, מהעובדה שהוא התקשר בשעה כזו ביום כזה. אני חושבת שמעבר להכל הוא חשב שהוא יוכיח לעצמו (או לחבריו) שגם לחלי גולדנברג אפשר להתקשר ב- 23:00 בלילה של שישי ולהשיג דייט. ומי שהוא עד כדי כך אידיוט מתלהב, ראוי בדיוק ליחס שנתת לו. בצדק יצא לך קר, וטוב שכך.

    אהבתי

כתיבת תגובה