שומעת ברדיו, קוראת בעיתון, כאן, ולא מצליחה להבין. באמת.
לא מצליחה.
"פרשת המין" בשני בתי הספר בעיר בשפלה. בני נוער בני 11 עד 13 –
בני טובים הם אומרים. משפחות נורמטיביות. הכל רגיל. הכל רגיל.
ואני קוראת ולא מצליחה להבין. באמת.
אני מבינה בבני אחת עשרה עד שלש עשרה. שם אני עכשיו, בדיוק שם.
יומולדת אחת עשרה חוגגים בכיתה ה' ויומולדת שלש עשרה בכיתה ז' –
זה מה שהבית שלי חי ונושם ומתרגש וגדל בשנים האלה. בדיוק את נקודת הזמן הזו. 11-13.
רק לפני כחודש כתבתי פוסט ששלש עשרה זה, כנראה, כמה עצוב, לא רק בר מצווה
וכתבתי כך:
אני חושבת ששלש עשרה אומר בר מצוות לבנים שבכיתה, מתנות ורדרדות לחברות, יש מילים
שאומרים בלחיים סמוקות ומבוכה, נשיקה צרפתית בסרט זו סיבה לקום למטבח לסידורים,
שיחות מפתיעות על מי אני באמת ואיך יודעים מי חבר טוב שלא יאכזב ומה עושים אם כן.
ילד אחד בגינה השכונתית צעק עליה את כלבה מזדיינת השבוע באיזה ריב מתלהט והיא חזרה
הבייתה חיוורת ולא מבינה, חנון זו מילת גנאי, והכי הרבה מרימים אצבע משולשת מאחורי גב של
מישהו ומרגישים חצופים ומעיזים. אמא ואבא שכל הזמן את חייבת, ממש חייבת להגיד להם נו די,
ושיעורי בית, חוג דרמה, הכיתה הולכת לסרט, סערות גיל עשרה, קצת מצבי רוח לא מוסברים
וצפיה גדולה מעורבת בפחד גדול לא פחות להיות כבר גדולים…
ככה זה שלש עשרה לא?
בגירסאות שונות, אבל בעקרון, בגדול, ככה זה שלש עשרה, לא?
כנראה שלא. כי עבר חודש ולא ידענו שהרע עוד לפנינו.,
אבל מי יכול לדמיין דברים מטורפים כל כך.
רגע, אני עושה הפסקה והולכת לארכיון לחפש פוסטים שכתבתי לפני שנתיים,
מיד אחזור.
חזרתי – http://www.notes.co.il/chelli/34744.asp
וגם – http://www.notes.co.il/chelli/33985.asp
וזה – http://www.notes.co.il/chelli/47299.asp
יש שם עוד כמובן, במאי עד ספטמבר 2007 –
ופרשת קצב כיכבה בעיתונים ובבלוג שלי ומתכתבת כמובן עם הטרגדיה הנוכחית,
ומעלה שאלות מטרידות באמת על חינוך, דפוס התנהגות, חותם וזכרון עמוקים יותר מכפי שחשבנו.
היתכן שהכפיה הגברית, מודל הכוחנות והכניעה להן חרוט אצלנו "הבנות" מגיל כל כך צעיר?
היתכן שמודל הכוחנות והאיומים חרוט אצל "הבנים" – מה שעוד יותר עצוב – מגיל כל כך צעיר?
היתכן?
ואומר/שואל/שולח אצבע ברורה הפקד החוקר את הפרשה הבאמת בלתי ניתפשת הזאת:
כשילדים וילדות בני 11-13 מקיימים יחסי מין – מי אשם?
הילדים עצמם, ההורים או שמא החשיפה לטלוויזיה ואינטרנט?
פקד ישראל קליין, קצין חקירות במשטרה שימש במשך שנים כקצין נוער, וכעת חוקר את הפרשה
שנחשפה בשפלה, סבור כי האחריות מתחלקת בין כולם.
"זה אות אזהרה לכלל הציבור", הוא אומר ל-ynet. "צריך לפקוח עין על הילדים שלנו".
על פי הממצאים עד כה, לפחות 12 ילדים בבית ספר יסודי קיימו יחסי מין עם שתי ילדות,
ככל הנראה בכפייה ותחת איומים. כל המעורבים מעשים, שנמשכו כשנתיים, הם בני 11-13.
"הילדים היום חשופים לדברים שלא היו חשופים אליהם פעם – אינטרנט, סרטים וכל מיני תכנים
שלא אמורים להיות נגישים לילדים", הוא אומר. "אני מאמין שההשפעה החיצונית הזאת פוגעת
בתמימות של אותם ילדים, וגורמת להם לעשות מעשים אסורים"
לא פחות מחומרת העבירות, מפתיעה העובדה שבמשך קרוב לשנה התקיימה מערכת היחסים
הבעייתית בין הנערים לבין שתי הילדות, ורק התערבות של מנהלת בית הספר הביאה לכך סוף.
פקד קליין רומז לכך שייתכן ומשפחותיהם של הילדים התעלמו מהמצב:
"אני מעריך שהסביבה הקרובה של הילדים – הורים, אחים ומבוגרים אחרים שבאים איתם במגע,
יכולים להיות ערים למקרה שכזה. ישנם סימני מצוקה אצל ילדים שחווים מקרה כזה, אם
בהתנהגות מוזרה, שינוי אופי הבילויים שלהם, יציאות לא שגרתיות מהבית, שינוי החברים ועוד.
כל אלה בהחלט יכולים להדליק נורה".
יכולים להדליק נורה?
אני מעריך שישנם סימני מצוקה במקרה כזה?
אני לא מצליחה להבין. באמת. לא מתממת, לא מתיפפת, לא צדקנית, לא כלום,
פשוט לא מצליחה להבין.
שתי ילדות – לפחות – בנות אחת עשרה ושתים עשרה ואולי שנה יותר עוברות במשך שנה (!!) –
ש נ ה, 365 ימים של התעללות, איומים, כפיה, קיום יחסי מין, מעשים מגונים – לא שאני מסוגלת
אפילו להתעכב ולחשוב מה זה אומר….
ואיש בבית שלהן לא מרגיש?
מה זאת אומרת לא מרגיש??!!
איך אפשר לא להרגיש?
על ילדים לא שלך אתה יכול להרגיש עצב, כעס, מצבי רוח, עלבונות ומה לא.
כבר קבלתי טלפונים בשנים האלה מאמא של חברה טובה, או מורה בבית ספר שראו שהבת שלי
שפופה לרגע, כועסת מדי, סוערת מדי וצלצלו לשאול, לספר, שאדע.
אני רואה ילדים מהכיתה של הבת שלי ויכולה לראות אם הם במצב רוח טוב או מחורבן,
אם היה להם יום סבבה בבית ספר או שהיו צרות, בטח שאני יכולה.
אני מכירה את הילדים האלה, את רובם שבע שנים,
אני רואה אותם כמה פעמים בשבוע בבית ספר, חלקם בהסעות, חלקם בבית שלי,
איך שלא אזהה מצבי רוח שלהם?
אני הרי מכירה אותם.
אז על הבת שלהם?
שנה? ש נ ה ? שנים עשר חודשים?
מאות בקרים התעוררו הילדות האלה ליום חדש, ליום לימודים חדש לבית ספר.
מאות בקרים של בחירת בגדים, ארוחת בוקר – הן בכלל הצליחו להכניס משהו לפה? אולי אכלו
יותר מדי? – ילקוט מסודר, סנדוויץ, מים, סידורי אחר צהרים, והלכו לאן? לאיזה יום בילדותן?
נעוריהן המוקדמים? מאות לילות הן התקלחו – הן לא התקלחו בשעות מוזרות? לא היו יותר מדי
זמן בחדר האמבטיה? – סרקו שער, צחצחו שינים, נתנו או קבלו נשיקת לילה טוב ונכנסו למיטה.
לאיזה לילות, מחשבות, סיוטים נדדו הילדות האלה מבלי שאמא, אבא רואים?
הכל היה כרגיל, זה מה שאתם אומרים?
הילדה שלכם הייתה במצב רוח נפלא, קמה כל בוקר והלכה מדלגת לבית הספר, נאנסה קצת,
חזרה הבייתה, עשתה שיעורים, דברה באיסיקיו, נתנה נשיקה לאמא והלכה להאנס עוד פעמיים,
או אולי רק לעשות מעשים מגונים, אבל בבית?
בבית היא הייתה כרגיל, חשבתי שיש לה קצת מצב רוח, הגיל הזה…נו…אתם יודעים..
והבנים? תגידו מה עם הבנים האלה.
עשרה ילדים, ע ש ר ה. אולי יותר…
חזרו מחוג כדורגל למשחקי מחשב, הלכו רגע לאיזה מחסן, אנסו, הביאו עוד איזה ילד שיצטרף,
צחקו על אחר שלא הסכים, קראו לו שפן וחזרו הבייתה לאכול חביתה וסלט לפני שאמא או אבא אמרו
שמאוחר, כתבו חיבור על יום המשפחה ויאללה, למיטה?
איך אפשר בכלל להמשיך לנשום אחרי שהילדה שלך חוותה ש נ ה כזו, ש נ ה.
ואת, אתה, ההורים שלה לא שמתם לב? לא ראיתם, מה לא ראיתם?
איך, תסבירו איך לא שמתם לב?
מה עשיתם בזמן הזה?
בשנה הזו, מה עשיתם? איפה הייתם? איפה היו העינים שלכם? הלב שלכם?
האדם המבוגר שטרח ועשה ילדים, ונישק אותם בקטנותם, והחליף חיתולים, והאכיל, ועזר להם
ללכת צעד ראשון, ואופניים, ותחפושת, וגן, ושלום כיתה אלף, ותיעוד במצלמות וידאו, וצילום של
הילדה על הצג בטלפון, ואהבה גדולה, ומשפחה וטורחים ועובדים קשה לספק להם גג ואוכל וחינוך
ובגדים, איפה הייתם?
איפה הייתם ומה עשיתם שואלים הילדים במשחק ילדות ישן…
היינו בחיים ועשינו הרבה דברים חוץ ממה שהיינו צריכים יענו לכם ההורים שלכם,
ויצדקו בתשובתם.
ולכן,
מכל הפרשה המזעזעת עד שיתוק הזו, המעשים שאי אפשר בכלל להעלות על הדעת שילדים בני
אחת עשרה מודעים בכלל להתנהגויות שכאלה, מעבר למחשבות היותר רחבות על פני החברה
וכל המילים האלה, והתהיה המפחידה כמה אנו "מוחתמים" בהתנהגויות הגבריות / נשיות האלה,
ואני באמת לא מתממת, תגידו, תגידו,
איך זה יתכן שההורים האלה לא שמו לב?
איך זה יתכן שאף אחד בבתים האלה לא ראה את הילדות האלה באמת? באמת ראה, התבונן?
איך זה יתכן??!!
זה מה שאני לא מבינה. בכלל. לא מבינה.
בובה עבודת יד. בית ספר.השנה.
לדעת מה קורה שם, בחיים שלהם ולהקשיב. הכי הרבה לדבר ולהקשיב.
איפה את, איך היה? מתי לבוא לקחת אותך?
זוכרת מה אמרתי לך אהובה שלי?
את זוכרת שאת יכולה לספר לי הכל, ת מ י ד? את זוכרת?
זה נורא חשוב שתזכרי.
הכל את יכולה לספר לי. לא חשוב מה. ה כ ל ותמיד.
אל תעשי את הטעות של אמא שלך.
אל תשתקי.
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית + טלפון 1202
ולד. המתוקה שלא שותקת יותר, יומולדת שמח ואמיץ, בדיוק כמו שאת, שמחה מתוקה ואמיצה :)
תקריב 
תגובות
אני כבר לא אשן הלילה.
הלב שלי דופק כ-כ-ה חזק עכשיו, מרוב פחד.
(אבל כבר ב-1977, כשהייתי בן 13, שמעתי על מקרים כאלה. לא המציאו שום דבר במאה ה-21)
אהבתיאהבתי
וחולקת איתך את ההשתאות. לא רוצה להאשים, ובכל זאת משהו בפנים כועס. ילדים שהם הפקר. אפס תקשורת. אפס הדרכה. אחרת אני פשוט לא מבינה.
אהבתיאהבתי
או לחפש אשמים,
צריך לפקוח עיניים, ולהתערב, ולהיות שם בשבילם, גם אם הם לא הילדים הישירים שלנו, גם אם אף פעם לא ראינו אותם קודם!
לחייך ולחבק ולשאול שאלות, כי הידה עם הפירסינג המטורף או ההתנהגות הזנותית יכולה להיות מותקפת מינית. וזה לא חייב להיות ילד מטומטם בגילה שחוקר את המיניות שלו כמו שהוא ראה באתר פורנו ברשת בגלל טעות של אבא שלו שלא הוריד את האתרים מההיסטוריה של הדפדפן.
זה גם יכול היה להיות אבא שלה שרואה בה אובייקט מיני שמחליף את האמא הפרה שלה שכבר לא מסוגלת לעשות את מה שעושים בסרטים אליהם הוא מכור. ואולי הוא סתם דפוק, ואולי הוא דווקא אבא אחראי ורציני שקרא בספר חינוכי על שיטת הדלת הסגורה,והזהיר אותה שבפעם הבאה שהיא תחזור אחרי 12 הדלת תהיה נעולה והמפתח יהיה תקוע בדלת והיא תישן בחוץ!
אז עכשיו היא בחוץ וכשאבא שלה יצא ב 2 בלילה לחפש אותה בפארק ליד הבית ויטרטר את ההורים של החברות הכי טובות שלה הוא לא יעלה על דעתו שהיא הוציאה את הגרוש האחרון כדי לחזור למרכז העיר ולשבת בפאב האחרון שפתוח ולקוות שמישהו יהיה מספיק נחמד כדי לקנות לה כוס תה ולהזמין אותה אליו הביתה לישון עד הבוקר, רק שהאיש הנחמד הזה יכול להיות אריה הפדופיל שבהתחלה הוא נחמד נורא ויש איתו עוד שתי בנות מתוקות ומכיחות שנשבעות שהוא האיש הכי מקסים והוא כמו אבא של כל הילדות שרבו עם האבא שלהן, רק שאחר כך בבית שלו הוא ישלח ידיים, וגם יש לוחומר הכי טוב בעולם שהוא מחלק בחינם, והוא ירים האותך כל כך היי שתשכחי מהצרות ומהאבא המבאס שלך, ותבואי שוב כי פה באמת אוהבים אותך.
ואחרי חודש הוא יגיש לך חשבון, בובה, לקחת אצלי חומרים ששווים עשר אלף שקל, הגיע הזמן שתשלמי כי אצל אריה אין מתנות, ואת יכולה לשלם בקלות כמו שאת נראית, ישלמו עלייך כמו גדולה 1000 שקל לשעה, וגם תקבלי מזה מזומן חצי חצי.
ואני מבטיח ששום דבר לא מגיע מהדמיון שלי אלה הם סיפורי חיים אמיתיים של ילדים שפגשתי במסגרת התנדבותית כמו עלם,
ובפעם הבאה שתראו ילדה על ספסל באמצע הלילה אל תפקירו אותה לבד, יש לה אבן על הלב ואתם יכולים להוריד אותה ממנו, זו מצווה מהתורה, לא תתעלם
אהבתיאהבתי
הפוסט שלך חשוב חשוב.
קראתי את הכתבות אתמול והתהפכה לי הבטן. אין חדש תחת השמש. לכאורה הייתי צריה להיות קצת יותר מנותקת -הרי התנדבתי באחד הארגונים שציינת. הרי אני יודעת ומכירה. אבל בכל זאת, משהו הפך לי את הבטן לשעות ארוכות. גם לי יש ילדה בגיל הזה.
את צודקת, אפשר לראות, כשרוצים לראות.
אפשר לדעת, כשרוצים לדעת.
ההורים של הילדות המתוקות האלו, כנראה לא רצו לראות את הילדות ואת הכאב ואת הצער שהן חוו כל יום.
הפוסט שלך חשוב חשוב.
להורים. לאנשים שרוצים לראות. לאנשים שרוצים לשנות.
אהבתיאהבתי
אני מסבירה לבן שלי כל הזמן על גופו.
במיוחד שהבן שלי הינו ילד שיש לו בעיה רפואית כל שהיא וההתעסקות בגוף היא יום יומית
איך הגענו למצב הזה?
מה קרה לנו כחברה?
פחד אלוהים
צריך להכניס מגן חינוך מיני
ערכים לא רק ציונים ומצויינות
וחלוש גם אני ואף אחד כאן לא מבין.
צריך לדבר עם הילדים הרבה,להיות לצידם ולא כל היום בעבודה
ילדים שומרים סודות כל כך גדולים
ואנחנו לא יודעים
אהבתיאהבתי
תקפו בנות הרבה לפני האינטרנט והטלויזיה.
גם בועז כתב את זה כאן (והוא ואני פחות או יותר בני אותו גיל).
מדובר בפטריארכליה, דיכוי נשים, תחושה של בנים ש"מותר לי" מעצם הגבריות, החפצת נשים, עניינים שהאינטרנט והטלויזיה הם רק עוד חלון לצפות בהם – הם לא הגורם ולא קטליזטור.
אני לא קונה את "גם הילדים האלה הםן קורבנות". הם חלאות אדם קטנים. יש כאלה, מה לעשות. יש הרי גם נפגעים שלא אונסים בנות. חבל שלא ניתן להכניס אותם לכלא. אני גם לא חושבת שתוקף מיני ניתן לשיקום. זה ריקבון עמוק בנשמה. בכל מקרה, אני משוכנעת שברגע זה יש עוד עשרות מקרים כאלו שלא התגלו בכל רחבי הארץ.
חשוב ללמד את ההורים של הבנות את הסימנים.
אהבתיאהבתי
פתאום נזכרתי בחוויה מהקניון בשבוע שעבר:
בתי, בת שלוש וחצי, נוהגת במכונית צעצוע נייחת (כזו שאמורים להכניס בה מטבע, אבל אני לא מכניסה). מתקרב פעוט בן גילה עם אביו ומתאכזב למראה המכונית התפוסה. אני מציעה לה להזמין אותו להצטרף אליה למושב הפנוי והיא מזמינה.
תוך שניה הילד הזר, בנוכחות אביו שעומד בסמוך, משתלט על הגה המכונית (שנמצא בצד של בתי) ועל המרחב כולו. עכשיו, הם כולה עוד לא בני ארבע… בכל זאת אני מעירה לו שזה לא נעים לה ושיחכה לתורו לנהוג והוא בתגובה מחבק ומנשק אותה באגרסיביות. היא נבהלת. אני גוערת בו, ואח"כ מורידה פיזית את הידיים שלו ממנה.
הסנריו הזה חוזר על עצמו שלוש פעמים וכל הזמן הזה אבא שלו עומדשם שותק או מצחקק, קצת במבוכה, לא נוקט שום פעולה אקטיבית ופולט מדי פעם "כן, הילד קצת היפר…"
בסוף הם הלכו.
עם מה נשארתי?
עם ביקורת חריפה על האבא ההוא האדיוט וגם (פחות חריפה ובכל זאת) על עצמי – שכמו במלא סיטואציות של הטרדות ופגיעות אחרות אני נורא חכמה אחרי מעשה. כלומר, הייתי שם, אמרתי ועשיתי מה שהייתי צריכה אבל לא בכל העוצמה והחד-משמעתיות הנדרשת, אותה אני מבינה רק עכשיו.
אהבתיאהבתי
דברים כאלה היו כבר ב1974.
אהבתיאהבתי
זה עושה את הדברים האלה פחות מזעזעים?
אהבתיאהבתי
בחברה מתירנית
שהתקשורת מדברת מצלמת מראה
ובעיקר משדרת תכניות הכוללות מסרים סקסיתיים
אל תיתממו – אתם חיים בחברה שאלו הם המסרים העיקריים שלה
מוכרים גלידה עם מסר של אשה חשופה
בנות 10-13 נשלחות ע"י אמהותיהם למכור את גופם להופיע בטלביזיה, סרטים, דוגמנות ועוד
אז מה אתם רוצים
אתם משדרים לילדים מה העיקר בחיים
ולגבי האלימות – כמה מהקוראים ילדיהם נתקלו באלימות במסגרת לימודיהם
מספיק כבר – כל עוד לא תבינו שישנה בעיה אמיתית עם שיטת החינוך המתירנית המצב לא ישתנה
וחבל
אהבתיאהבתי
שעות ארוכות ולראות את הילד שעות ספורות ביום,
ולא בשביל לעשות מיליונים אלא בשביל לממן חשבונות ומשכנתא ולחיות בצורה סבירה.
הילדים מבלים שעות ארוכות מול האינטרנט ומול הטלויזיה ונחשפים לתכנים לא מתאימים.
נראה לי שאת חלק מהאשמה אפשר להשליך על המצב הלא הגיוני שאדם היום עובד 12-14 שעות ביום ורואה את הילדים שלו שעתיים,
מעטים בסביבתי מצליחים לעבוד ולצאת בשעה סבירה – ואני מדברת על כל סוגי העבודות והאוכלסייה…..
אהבתיאהבתי
נראה לי שהעולם לא השתנה.
מה שהתחיל להשתנות אך בוודאי לא מספיק, ולטעמי אין על כך מספיק חינוך בבית הספר, הוא ההבנה של פרטיות ובעלות הילדים על גופם שלהם.
תקיפה מינית היא קודם כל תקיפה אלימה. החברה עדיין מתירה, ברמות שונות, אלימות כלפי נשים ובנות. הטאבו אינו חזק מספיק, בוודאי שלא אצל כולם – ע"ע התנהגות האב שם בתגובתה של אורית לפוסט.
בינתיים, הכי יעיל ומהיר ובר-שליטה שאפשר, חלי, הוא השורות האחרונות של הפוסט שלך. מעורבות מעורבות מעורבות.
ושיהיה טוב.
אהבתיאהבתי
אל תעשי את הטעות של אמא שלך. אל תשתקי.
:-(
אהבתיאהבתי
זה באמת בלתי נתפס, גם אני נדהמתי אתמול, אי אפשר להבין, כזה גיל, כל כך הרבה זמן, בלתי נתפס
יש בעיה רצינית עם החומרים הכל כך נגישים באינטרנט, פורנו מקיר לקיר, בלחיצת כפתור, זו בעיה לגילאים הצעירים הללו במיוחד
קשה לי להאמין שכולם כאן פושעים ורעים כל כך, הילדים הללו, ממש צעירים, אני מניח שהיה אחד או אולי היו שניים שהיו הגורם הרע ושסחפו את השאר, קשה לתפוס את זה
ואיך הבנות שתקו, זה נורא, אולי לא לגמרי הפנימו או הבינו, קשה
אהבתיאהבתי
ואני מוכרחה להגיד שאחרי שנחשפים מעשים מזעזעים ובלתי נתפסים כאלה, אני לא בטוחה שיהיו לי…כמה אלימות. כמה אטימות. כמה אדישות.
אהבתיאהבתי
בשנה האחרונה, יותר ויותר תושבי רמת בית שמש, רובם עולים מארה"ב, אוזרים עוז להתלונן במשטרה על חשדות להתעללות בילדיהם מצד מורים בבתי ספר. אבל הקהילה מתנכלת למתלוננים, וגם המשטרה והפרקליטות אינן לעזר
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1093202.html
העולם משתגע. סופית.
אהבתיאהבתי
לא בריא להסתמך רק על מה שכתוב בעיתונות או באינטרנט או מה שמשודר בטלויזיה. בדיוק כמו שלא נכון לילדים להסתמך על איך שנראות מערכות יחסים בטלויזיה, ככה לא נכון למבוגרים להסתמך רק על נתונים שהטלויזיה משדרת לגבי פרשות כאלה.
12 בנים, 2 בנות, שנה שלמה – איך זה שאין הריון? האם הבנות השתמשו באמצעי מניעה, כלומר – ידעו טוב מאד מה הן עושות? האם זה שכל כך הרבה ילדות נכנסות להריון לא רצוי לא מעיד על המקריות הזו של "אין הריון"? האם זה רק מזל? (ומזל באמת שהן לא נכנסו להריון).
יכול להיות שההורים אשמים, יכול להיות שהטלויזיה או בית הספר. יכול להיות שאין לנו את כל הנתונים כדי לדעת.
אהבתיאהבתי
כל כך ברור שאתה גבר. רק גבר יכול לכתוב כזה משפט אחרי כל מה שהתפרסם בתקשורת:
12 בנים, 2 בנות, שנה שלמה – איך זה שאין הריון? האם הבנות השתמשו באמצעי מניעה, כלומר – ידעו טוב מאד מה הן עושות?
נדבר בעוד כמה שנים אחרי שתחתל ולא תישן כמה לילות. אולי אז לא תחשוב שאולי בנות ה12 ידעו טוב מאד מה הן עושות. אדיוט.
אהבתיאהבתי
איך זה עולה בכלל על דעתו של מישהו, לעולם לא מישהי אגב, איך הרעיון החולני שילדה בת אחת עשרה – 11 יכולה ל"פתות" חבורת ילדים, עשרה ילדים. "לפתות,?
מה זה לפתות?
איך ילדה בת אחת עשרה יכולה לפתות? איך?
בללבוש מכנסיים קצרים? גופיה?
בלשחק קלאס או בלצחקק עם החברות שלה?
איך זה בכלל עולה על דעתכם?
מה אתם חושבים? ששתי ילדות בנות אחת עשרה התחשק להן פתאום ככה באמצע כיתה וו לקיים יחסי מין עם עשרה ילדים מהכיתות המקבילות במקום לשחק בשטיח ריקודים וללכת לצופים?
זה מה שצריך לבדוק?
פיתתה את הילדים עם סימני קריאה,
זה מה שכתבת? פיתתה את הילדים??!!
אהבתיאהבתי
בדיוק מה שכתבת. רק גברים יכולים להעלות על הדעת שילדה בת שתים עשרה מבינה בכלל מה זה לפתות . כמה מסוכן. היא רצתה את זה למרות שהכחישה. היא אמרה לא והתכוונה כן. בתת ההכרה שלה היא פיתתה אותם. זוכרים קיבוץ שומרת? תזכרו לנצח.
אהבתיאהבתי
התעללות מינית והתעללות בכלל,יכולה להיות סמויה מעיני ההורים,מהבית הטוב, ולו בגלל שילדות וילדים שעוברים את המסכת הזאת לומדים להסתיר ,לומדים לחיות עם מסכה,הם חשים עם אשמה ופחד שההורים יגלו,זה מוביל לחיים של הצגה',כדי שלא יחשדו שמשהו נסדק,הילדים האלה אלופים בהסתרות,הם מבוישים,מאוימים,ועושים הכל שלא יחשדו בהם,
כן זה מזעזע,אבל אחת האמהות שאני מכירה שעברה בעצמה התעללות בנערותה,חשפה בפני את הזווית הזאת,וגם טענה שלמרות רגישותה יכול להיות שאפילו היא היתה יכולה ל'פספס' עם הבנות שלה
אם היה מתרחש מקרה דומה בחייהן,
אהבתיאהבתי
זה מטורף. שנה שלמה עוברות שלוש ילדות טירוף מערכות עם עשרה בנים , עם רצון בלי רצון זה בכלל לא משנה. מה שמשנה זה העובדה שאין ספק שזה השפיע על כולם בדרך זו או אחרת ואף אחד לא שם לב. שנה שלמה. זה מטורף ממש ולא מתקבל על הדעת והשאלה שנשאלת' איפה היו ההורים של כל הילדים האלה במשך השנה הזו לגיטימית לגמרי ושום סיבה, תירוץ או רגשי אשם לא מספקים תרוץ לטירוף הזה.
אהבתיאהבתי