סוף שבוע.
היא בבית ההוא. כל שבת שניה וכו'.
אמא שלי ביטלה ארוחת שישי.
האופציות האחרות שכללו הבטחות וריגושים התבטלו ברגע האחרון
ממחלקת הקשרים הטובים שלי ב"הוט" הכוללים את האות ר' –
קבלתי את כל העונה של "אחים ואחיות".
מערב שישי בעשר בלילה עד עכשיו ראיתי ברצף את כל העונה הראשונה.
עשרים ושלושה פרקים. 42 דקות לפרק.
ברצף.
עצרתי כדי להתקלח, לאכול ג'אנק ברמות מטורפות כולל חבילות גלידה מושחתות ממש,
למלא את הכוסות ביין או קפה, להתגעגע לסיגריות באופן נואש אבל לא להשבר, לענות לשתי
שיחות טלפון בלבד ואסאםאס אחד ולסנן את היתר, ללכת לישון בחמש לפנות בוקר ולהתעורר
בעשר וחצי ישר אל הדיוידי.
סאלי פילד "עושה" תפקיד מדהים ומעורר השראה ושמחה ועדינות והרוויחה את האמ'י עליו
ב2006 בצדק רב. גם יתר שחקנים מצויינים, אבל היא, ממש מרסקת.
זו סידרה על משפחה אמריקאית. אמא. אב שמת בפרק הראשון אבל נוכח כמובן לאורכה,
חמישה + אחת אחים ואחיות + כמה נילווים. האב נוצרי, האם יהודיה, החיים חיים
והדרמה גבירותי ורבותי מתחילה.
משהו בחוויה הזו היה יוצא דופן –
בסדרות מהסוג הזה מסופר סיפור בדרך מקובלת.
הסיפור הגדול ובתוכו הסיפורים הקטנים.
קונפליקטים הנפתחים ונפתרים השבוע, מקסימום בפרק הבא, וכאלה רחבים יותר, השייכים
לסיפור הגדול, לקונפליקט הרחב הנפתר כמובן רק לקראת סוף עונה או נשאר בשיא לקראת
העונה השניה. דרמה שבועית באורך 40 – 45 דקות, ממוסגרות היטב בתוך סצנות הבנויות
ומתוזמנות בדיוק כה אמריקאי לזמן הפרסומות, בתכנים הנבחנים על ידי הרשתות בדקדקנות
מפחידה – באיזה נושא מותר לגעת, באיזה לא, מה יחשב נועז וסקסי, מה יהרוס את השמרנים
בצופינו, רובה של אמריקה הלבנה וירחיק אותם מהתחנה.
ובכל זאת,
בתוך הזרם התעשייתי, המדוקדק כל כך, הבורגני של "ערוצי שתיים מסחריים", בתוך מסגרת
זמן נתון, סקרי מה הקהל רוצה והנוקשות ,ה"טפלוניות" והבנאליות יש גם, בזהירות אני כותבת,
גם יתרונות מסויימים. בתנאי הזמן הנדיבים המגדירים עונה – במקרה הזה 23 פרקים –
יש לכותבים זמן לפתח את הסיפור שכתבו.
יש זמן לפתח דמויות, ללכת קצת הצידה לדמויות מישניות, לתת זמן ומקום בסיפור וגם על המסך,
מה שבמסגרות אחרות קשה, לדברים להתפתח, לתהליכים להתהוות באופן "טבעי", לדמויות,
לשחקנים זמן לשחק, לנשום לפני הטכסט. לספר סיפור לאט יותר.
כשרואים סידרה כזו ברצף ארוך – מתיש, בטח מתיש –
החוויה הכללית שנשארת, שנשארה בי עכשיו, היא באמת יוצאת דופן.
כשאני רואה סדרות מסוג זה בדרך הרגילה, ואני רואה. בטח רואה, זו חוויה רגילה, רגעית,
שטוחה, הנעלמת ממני ברגע שהפנתי מבט הצידה מהמסך, או קמתי לקחת כוס מים.
אבל החוויה המצטברת שלי היום, של צפיה בכל הסידרה ברצף,
הציפה, באופן טוב,
את חושי באופן באמת יוצא דופן.
היה לי סוף שבוע משפחתי מאד והייתי לבד :)
מסקנות? אין בינתיים.
המלצות? תנסו גם, שווה.
תקריב 
תגובות
כך קוראים לסדרה ללא ה-הידיעה. ואכן גם אני מכורה. מאד מרגש ואמיתי. התחברתי לכל מלה שלך, שוב אני מגלה שאנחנו באותו ראש בלי שנכיר בכלל, וזה כל מה שכף לי כל כך בפוסט שלך
שבוע נפלא!
דנית.
אהבתיאהבתי
פעם היו מיני סדרות שאפשרו כאלה מרתונים ביום כיפור או איזה סוף שבוע. היתרון היחיד בגירושים נדמה לי.
נשמע אחלה וויקאנד וחופש מהחיים :)
אהבתיאהבתי
היה לי סוף שבוע משפחתי מאד והייתי לבד :)
השורה הזו שלך היא שיר
אהבתיאהבתי
רק להגיד שאני מקנא בך לפעמים על השקט והיציבות (גם אם אין לי מושג על מה אני מדבר).
אהבתיאהבתי
בתור אחד שמנשנש סדרות ופולט אותן ביריקה, מעשה טועם יינות, התופעה הזאת של הסתגרות שישישבת עם מארז העונה הרביעית של הסופרנוס, עמוק באדמה, ווטאבר, מסקרן ומפליא אותי כל פעם מחדש. הרי אף קורא ספרות לא היה טוחן כך את מלחמה ושלום ולא את נוטות חסד. ולא שאני פרו-ספרות ואנטי-טלוויזיה. ולא שאני מערער על החוויה שלך.
ומשווקי המארזים יכולים לפרסם בשורת-פראפרזה על עשרת הדברות: שמור את יום השבת לצפייה במארז השלם.
אהבתיאהבתי
מסוג הדרמות שכבר חשבתי ששכחו איך לעשות אותן מרוב ג'אנק. הכי הכי כיף לשקוע בה, פרק אחרי פרק, ולו רק בגלל הטקסטים האינטיליגנטים והבלתי-מתנשאים, שום דבר שמנסה לחנך אותך או לשכנע אותך שכולם עושים חיים חוץ ממך.
העונה השניה טובה לא פחות, ואני ממתינה בכיליון עיניים לעונה השלישית שתעלה בארה"ב בסוף חודש זה.
אהבתיאהבתי
גם אני ראיתי את רוב העונה הראשונה במרתון מרוכז לפני יותר משנה שנמשך יום ולילה (לבן) היה מענג ביותר וגם עונה 2 שראיתי במרווחי זמן יותר קונוונציונליים, מצוינת
אהבתיאהבתי
וגם העונה השנייה שלה מצוינת.
ואהבתי את התיאור שלך על המבנה של סדרות.
ויופי לעשות מרתון כזה – אמנם מתיש, אבל מכניס עמוק לתוך עולם אחר ובעת ובעונה אחת – עמוק לתוך עצמנו.
אהבתיאהבתי
איך קוראים לסדרה באנגלית?
אהבתיאהבתי
http://abc.go.com/primetime/brothersandsisters/index?pn=index
אהבתיאהבתי
כרגיל, כמובן.
ועושה חשק לראות את הסדרה הזאת.
אהבתיאהבתי
גם אני מתה על סדרות ברצף וגם מתה על סאלי פילד בתפקידה זה.
ממליצה לך על "רגליים קרות" לפעם הבאה
וראית שהבחור מ"שלושים ומשהו" הוא מפיק הסידרה ומופיע פתאום כמאהבה לשעבר של אשתו האמיתית מהחיים
שמן והזקין ומקסים בעיני לא פחות
אהבתיאהבתי