10 סרטים שאני מצטערת שלא השתתפתי בהם

 

 

זו רשימה רגשית לחלוטין.

אין בה גרעין הגיון.

יש בה ערבובית סרטים, תפקידים, זמנים ויכולות בלי שום הגיון או סדר מאחוריהם.

מאחורי הבחירות שלי לא מסתתר כלום חוץ מ…חשק.

יש עוד כמובן. אבל אלה…עם אלה הייתי שמחה.

יש בהם כאלה שלא הוזמנתי לפגישה עם הבמאי.

כאלה שהוזמנתי, אודשנתי ולא קבלתי.

אחד שכבר היה שלי ונלקח ממני ממש ברגע האחרון.

כאלה שהוזמנתי ובפחדנות הרגילה שלי נמנעתי מלהגיע.

אחד שהוצע לי, סרבתי ואחרכך התחרטתי כל כך.

כאלה שהייתי צעירה מדי, מבוגרת מדי, לא מתאימה, יפה מדי, לא ישראלית,

מתוחכמת מדי, לא ניראת סתם אשה, מי יאמין שהיא אשה עם כאב…

לא טובה מספיק,……מה לא שמעתי…?…….הכל שמעתי :)

יש החמצות שאין להן הסבר.

יש כאלה שאני מבינה שלא היה לי בהם מקום ותפקיד ובכל זאת, אני מצטערת.

לא צער מחריב יום, מה פתאום?

הם אפילו לא יזכרו ברשימת ההחמצות שאכין לי בגיל שמונים,

אבל, עכשיו, יום ראשון, יש עוד שעה וחצי לפני שאסע לאסוף את תמצית הגנטיקה

שלי ושלו מחוג הדרמה שלה – 

"אמא, איך קוראים למקצוע המדליק הזה שאת על הבמה מפטפטת וכולם צוחקים?" –

עכשיו כשהחלטתי לזוז מדרכה, לתת לה לגלות לבד מהי המתנה שלה ומה לא –

עכשיו כשאני בבית, מול המחשב, מוגנת ושמחה,

אני יכולה לערוך לי בקלות וקלילות מין רשימה שכזו,

רשימת חבל ש….

לא הייתי אמיצה יותר, אמביציוזית יותר, מסכימה לאודישנים יותר,

מפחדת מכשלונות ומדחיות פחות, צעירה יותר, מבוגרת יותר, מוכשרת יותר,

יפה פחות, בלונדינית פחות, ובאופן כללי, מתאימה יותר לסרט, לתפקיד…

אבל בעיקר, בעיקר מעיזה יותר ויותר ויותר…

וכל הרשימה הזו בגלל שאסתי. זקהיים הפכה לחברה שלי בfacebook

ונזכרתי בה ובסרט המקסים וכלכך ישראלי ההוא. לילסדה והתחשק לי :)

 

1. שירת הסירנה – בגלל טלילה

 

2. לילסדה – בגלל המשפחה שהיא אנחנו

 

3. הזעם והתהילה – בגלל הרבה

 

4. אגפא – התפקיד של הצלמת היה שלי ו….הסיפור פעם…

 

5. הוא הלך בשדות – בגללו ובגלל הפעם

 

6. שלוש אמהות – בגלל התפקידים והנשיות

 

7. כנפיים שבורות – בגלל הכל

 

8. סיפורי תל אביב – בגלל כולן

 

9. חסד מופלא – למרות שליהקתי. בגלל עמוס והכאב

 

10. מלכת הכביש – בגלל שאין ולא היה סיכוי

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.  On 2 בדצמבר 2007 at 18:57

    הבחירות שלך גם בסרטים שברור שלא היה לך מה לעשות בהם. זו לא הפעם הראשונה שאת מזכירה את הרצון העז שהיה לך בתפקיד של טלילה בשירת הסירנה ואני חושבת שצדקת ויכולת להיות טלילה נפלאה.

    אהבתי

  • ענב  On 2 בדצמבר 2007 at 19:14

    אם בודקים את הרשימה לפי תפקידים ולא על פי התוצאה הסופית של הסרטים אז בחרת רשימת תפקידים מוחמצים מצויינת:-)

    אהבתי

  • ענת פרי  On 2 בדצמבר 2007 at 19:52

    למה המלאנכוליה?

    רק הגעת לחלק הטוב של החיים

    עוד יהיו הרבה תפקידים

    אהבתי

  • ח ל י  On 2 בדצמבר 2007 at 20:45

    היה תענוג לחפש ולעשות את הרשימה :)

    אהבתי

  • אסתי  On 2 בדצמבר 2007 at 21:57

    גידיגוב ואת תשארו לנצח האהובים שלנו מהלהקה ודיזינגוף 99.

    לא משנה מה עשיתם לפני ואחרי.

    אהבתי

  • לייה  On 3 בדצמבר 2007 at 03:40

    שהשתתפת באחרים שבחרת ורצית. כ מ ה כיף לך.

    אהבתי

  • A  On 3 בדצמבר 2007 at 07:47

    אם היית צריכה להרכיב רשימת סרטי חו'ל מכל הזמנים?

    אהבתי

  • טלי  On 3 בדצמבר 2007 at 10:17

    לטעמי הסרט הטוב ביותר שנוצר בארץ
    איזה תפקיד היית רוצה לשחק שם?
    סה"כ לא היו הרבה תפקידים לנשים צעירות

    אהבתי

  • ר. מירו  On 3 בדצמבר 2007 at 10:29

    וואו… את מזכירה לי נשכחות…

    הייתי ילד וחלמתי להשתתף בסרט. מודעה קטנה בעיתון הפנתה לסוכנות שמוקמה בדירה באיזור הירקון-אלנבי. ריח שתן בחדר המדרגות. קומה שלישית. אין מעלית.
    הזעם והתהילה. ואני סטטיסט. משכורת ליום עבודה שלם? שוקו ולחמניה (יפרנס שנים של בדיחות על חשבוני במשפחה).
    התפקיד היה מרתק. מישהו צעק אקשן ואני הייתי אמור לחצות את הכביש. בצידו האחר הורדתי את הכובע, החלפתי החולצה וחזרתי כעבור מספר שניות כלעומת שבאתי. גם שיחקתי בסרט וגם קיבלתי לשחק כמה דמויות !
    הסיפור הגדול היה שפגשתי שם את היצור היפה בחיי. ילדה כמוני. סטטיסטית. ואני ילד מתבגר עם ביטחון עצמי של מרצפת רציתי כל כך ליצור קשר. לדבר איתה. מה לדבר?! הייתי מסתפק גם בהצלבת מבטים. וכך במשך יום שלם אני בולש אחריה אבל משפיל מבט בכל פעם שראשה מופנה לכיווני.
    הפריצה הגדולה בקריירה הקולנועית שלי נרשמה בסביבות אחר הצהרים. מישהו (הבמאי? העוזר שלו? התת של העוזר שלו?) החליט שאני אמור לעמוד עם חבורה של אנשים במחסום בריטי ומבין כולם החייל הבריטי יתן לי מכות. מעולם לא שמחתי כל כך על ההזדמנות לקבל מכות ! עכשיו, הייתי משוכנע, המצלמה תתמקד בי ואני אונצח לעד. הנה תפקיד עם בשר !
    הנה אני עומד במחסום. איש מבוגר עובר. האישה עם הסלים שלפני עוברת. הנה החייל מפשפש בבגדי ופני חמורי סבר. ולפתע, הילדה היפה עומדת מחוץ לפריים ומביטה בסצינה. כלומר בי. ואני? אני מביט בה. ואז אני עושה את הדבר הטיבעי והפשוט הזה שעושה כל ילד עברי במחסום בריטי שניה לפני שהוא הולך לקבל את המכות של חייו. חייכתי.
    צעקת הקאט קטעה את קריירת המשחק שלי כי מיד לאחריה צעקו עוד לא מעט אנשים ושלפו אותי מהסצינה.

    אהבתי

  • רותי  On 4 בדצמבר 2007 at 14:47

    העיקר השתתפת בסרט "בנות".:)
    תראי איזה הספק עצום יש לך
    ותסתכלי על החצי כוס המלאה.
    :-)

    אהבתי

  • Misha  On 3 באפריל 2011 at 15:43

    אחלה פוסט :D

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: