25,481 ימים ולילות

ל"ג בעומר 2017

חגגנו להם שבעים שנות נישואים לאמא ואבא שלי, שלנו.

לצמד אהובינו הזקנים כבר באמת ועדיין יושבים על המרפסת, מחזיקים ידיים, מתלטפים יותר

מתמיד ואוהבים אותנו כל כך, ואנחנו אותם. בורכתי עד חוסר מילים, עד קצה יכולת האהבה.

ל"ג בעומר 2016

עוד שנה עברה ושני אלה ממשיכים לשבת על המרפסת,

לפעמים להחזיק ידים, לפעמים לקנטר, לפעמים לריב, בדרך כלל לצחוק.

הייתה שנה לא פשוטה, הזיקנה מקשה על פשטות החיים

אבל שני אלה יכולים אך יכולים לה בינתיים.

ששים ןתשע שנות נישואים, עוד שנה לפני ( למרות שהחליטו להנשא אחרי חודש),

כל מה שאני מבקשת בשלב זה הוא לחגוג להם שבעים שנות חיים, נישואים, ומשפחה,

אחרכך נםתח את המשא ומתן שוב.

.אין מילים מולם, אבא ואמא שלי, מאיר ועליזה, עליזה ומאיר. אין להפריד.

ל"ג בעומר 2015

 שנה נוספת במניין שנות הנישואים של ההורים שלי. שישים ושמונה שנים הם חוגגים

עשרים וארבע אלף שלש מאות שמונים ותשעה ימים ולילות ועדיין מתחבקים, מתווכחים,

מתפייסים, מתנשקים וצוחקים זה עם זו וזו עם זה. נס של חיים. הייתה שנה לא פשוטה,

אבל שני אלה עשויים מחומרים שכבר לא בונים כאלה היום, יעידו כל הרופאים שלהם,

והם הורים נפלאים, זוג מצויין וזו שמחה להחזיר להם אהבה יום יום, עד ל"ג בעומר הבא.

ל"ג בעומר 2014 עוד שנה הסתיימה במניין המופלא של החיים המשותפים שלהם,

והם חוגגים 67 שנות נישואים ההורים הנפלאים שלי.

.  ל"ג בעומר 2013 עוד שנה עברה ואני מעדכנת את מספר הימים והלילות ששניים אלה

סופרים יחד, והיום הם חוגגים שישים ושש שנות נישואים האדון והגברת גולדנברג,

ארוחות ערב טעימות, ויכוחים רגילים, אבא-אל-תעלה-על-העץ-תבקש-ממישהו-תפסיקו-

לפטר-אותי-לפני-הזמן אבל חוץ מזה, קטונתי מלהביע את חשיבותם ואת אהבתינו אליהם

ל"ג בעומר 2012 עוד שנה עברה, היום הם חוגגים שישים וחמש שנות נישואים שני אלה.

שישים וחמש שנים, 23,660 ימים ולילות. הייתה שנה רגילה, בלי דרמות גדולות מדי בחזית

האישית, המשפחתית. הוא נסע למשרד קצת יותר ממה שהיא חושבת שהוא צריך היא ישבה

ליד המחשב, קצת יותר ממה שהוא חושב שצריך, וחוץ מזה מרקיז, הכל בסדר. טפוטפוטפו

ל"ג בעומר 2011 23,296 ימים ולילות עברו מאז. היום הם חוגגים שישים וארבע שנות נישואים

שלושה ילדים. כלה וחתן מקסימים. ארבע נכדות ונכד. נכדה מאומצת. שתי נינות ונין, ושותפות

גורל אהבה, משפחה וחיים, אתם יודעים, כמו שחיים יודעים להיות

ל"ג בעומר2010  22,995זה מספר הימים שעברו מאז ל'ג בעומר אלף תשע מאות ארבעים

שבע מאז שעליזה בן ישראל-וייספיש ומאיר גולדנברג נישאו באולם של מעונות עובדים ח'

בתל אביב. אמא שלי ואבא שלי. שישים ושלוש שנים. היום

ל"ג בעומר 2009 אני מנסה לחשוב כמה לילות לא ישנתם באותה מיטה. היו ימים ולילות שאבא

היה במילואים, ואמא ילדה לידה שתיים, שלש. ניתוחים פה ושם. אבל חוץ מזה, לדעתי אתם

ישנים זו לצד זה וההיפך שישים ושתיים שנים. היום. 22568 ימים ולילות. אין עליכם. באמת.

.

. . . . . . . . . . . . . . . .

. ל"ג בעומר 2007 עוד מעט איה תחזור משעור תופים, ניקח את הציור – שקיעה בהרים שהיא ציירה לכם, עם המטוס הקטן שטס גבוה ומאחוריו שלט.

ארוך צר: מזל טוב סבא וסבתא – נכנס לאוטו וניסע אליכם. עד סוף הרחוב שלנו, פניה שמאלה, שבעה רמזורים, עוד קצת כביש, פניה ימינה, עד לככר

פניה שמאלה, שני במפרים, אחרי הסופר ותחנת האוטובוס, קו 20 שכבר איננה, רחוב ללא מוצא, מספר 12, הגענו. אני הבייתה, היא לסבא וסבתא

שער ירוק. מכונית רנו

ישנה חונה בפנים.

שביל. דשא. עץ מנגו ענק שהשנה לא מניב. עץ פומלות. את האבוקדו הגוייבה והתפוז הוא עקר

מזמן. לימונים. ולנסיה, פיטנגו והכי כיף, עץ התות שקנינו לכם בשנה שעברה, מניב פרי השנה.

שולחן עגול מתחת למנגו, אם מתבוננים למעלה, רואים את שלושת הענפים שנפגשים בצמרת,

הבית הסודי שלי. מפלט ילדותי ונעורי. ספרים, שמיכת פיקה, כרית לטוסיק, מים. רחלי נעלמה.

שלושה ילדים. ארבע נכדות ונכד. כלה אחת, חתן אחד ואחד שכבר לא, שתי נינות  ואחד את

השני. שישים שנה היום. ל'ג בעומר.

הוא שמאלן והלאה, אידיאליסט ותיק, היא שמוצניקית שחצתה את הקווים.

היא כולה רגש ואינטואיציות, הוא בנוי משכל ישר ועקרונות ברזל.

היא ספונטנית ואימפולסיבית כילדה, הוא זהיר ומחושב.

היא יכולה לשנות את דעתה כל רגע הוא מקובע ונחרץ בדעותיו.

היא שחרחורת ירוקת עינים, הוא בלונדיני ועיניי, עיניו. כחולות.

היא בלאגניסטית, אם החיים היו מאפשרים לה, כלי העבודה שלו משורטטים על הלוח במרתף

שידעו את מיקומם המדוייק. הוא תנהל בשלווה היא חסרת סבלנות ומהירה כאיילה .

הוא יקרא רק ביוגרפיות ומאמרים פוליטיים, היא קוראת רומנים וסאגות.

היא מבשלת שלוש ארוחות ביום כבר שישים שנה, הוא באמת לא יודע להכין ביצה,

אבל רוחץ כלים מיומן.

היא רוצה לראות, לרקוד, לחוות, ללכת רחוק, הוא רוצה הבייתה. שקט. רגיל.

היא סוערת, מוחצנת, רעשנית לפעמים, הוא? שקט, מתבונן. סלע.

היא ניראת עקשנית אבל גמישה, הוא ניראה גמיש אבל עקשן גדול.

באופן עקרוני, ובמיוחד בשנת בחירות אף אחד משניהם, וגם אנחנו,

לא באמת מבין מה הם עושים ביחד – שני ההפכים האלה, אבא שלי ואמא שלי,

עד שרואים אותם ביחד.

מתבוננים אחד בשני. צוחקים. הם כל הזמן נוגעים אחד בשני. מצחיקים אחד את השני.

ש להם את המבטים האלה, ביניהם. מבטים מהירים, מסמנים.

הם רבים כמו ילדים קטנים, ומתפייסים באותה פשטות ומהירות.

לדעתי, הם כבר לא מבדילים בין הריחות של עצמם.

שישים שנה.

כמה רגעים, חוויות, שמחות, אובדנים, אסונות, משברים, חגיגות, אורגזמות חלקו שני אלה

. שישים שנה. מה הם יכולים לחדש אחד לשניה ואחת לשני?

לא יודעת. ואולי כבר לא צריך, ולא רוצים לחדש. אולי הריגוש

והחידוש מאבדים מכוחם ואתה רוצה את המוכר והפשוט.

אולי הרגיל והפשוט מפסיקים להפחיד אחרי השנים הראשונות

– אולי אז מגלים את כוחם האמיתי,

אם לא נבהלים באמצע ונמלטים. אני רק יודעת שהם כנראה יכולים. להיות ולחיות ולהרגיש ולחזק

ולהשתעמם ולהכיר ולצחוק ולריב ולתת ולשמור. קוראים לזה זוגיות. נישואים. משפחה.

כמה הם שומרים אחד על השני. לא רק בויטמינים ובתרופות. גם אבל לא רק.

יא לוחשת לי מה לא להגיד לו שלא יתרגז, הוא מבקש ממני להצחיק אותה כי היא במצב רוח מזופת.

היא עושה לי סימני עיניים שהוא לא כל כך שומע, והוא מסמן לי לגשת לכלים.

ההורים שלי. לפעמים אני נזכרת שהם עליזה ומאיר. מאיר ועליזה,

,גבר ואשה שנפגשו על שפת הים בתל אביב. 1946. חוף גורדון. הוא היה בן עשרים ושש, היא,

אסור לי לספר, אבל פחות. הם התאהבו ממבט ראשון, החליטו להנשא תוך חודש,

 והנה….שישים (עדכון: ושמונה) שנה אחריה

אנחנו אוהבים אתכם מאד מאד מאד.
ואולי במחשבה נוספת,  זה לא כל כך מפתיע שאני עורכת טכסי חתונה וחידוש נדרים…..:)
.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 6 במאי 2007 at 18:49

    הלוואי עלי אמן אמן אמן שהילדים שלי יוכלו לראות אותנו פעם ככה. אמן אמן אמן

    אהבתי

  • אילנה  On 6 במאי 2007 at 20:58

    רשימה חמה אוהבת מעריכה ומיוחדת.
    כתבת כל כך יפה! תענוג! תודה
    הלואי שיהיה להם ולכם ככה עוד שנים רבות ומשובחות.

    אהבתי

  • אלון פרג  On 6 במאי 2007 at 21:18

    מחשבה מספר 1: אני צריך לחיות עד גיל 105 כדי לחגוג 60 שנות נישואין של עצמי…
    מחשבה מספר 2: איך אפשר בלי לחשוב על על אלו שיש לי וידאו של יום הנישואין האחרון שלהם, וכמה שהם גם כן היו שונים; היא הסוערת והוא השקט והביתי…
    ואולי הכי חשוב, מחשבה 3: יש ממש משמעות לתאריכים, לשנים שחולפות. אולי בעיקר חשוב כדי להבין כמה המון זמן עבר. לדעת שאין פה סתם מזל ששלושה רבעים מחייהם הם עשו יחד, ושמשמים הפגישו אותם. חייבת להיות כאן גם "עבודת בית". הרי לפני 60 שנה הם היו אנשים אחרים, אולי עם בסיס דומה, אבל עם תוכניות אחרות, ניסיון חיים אפסי, וכל אלו הלכו והתגבשו עם השנים. אם לא מתחזקים את זה, אם לא דואגים לשמור על ה'ביחד' של כל אחד, אז יום אחד, הרבה לפני חגיגות ה 60, אנחנו מגלים שלידנו במיטה יש זר/ה…
    מזל טוב עליזה ומאירק'ה, ומזל טוב למשפחה, אני מחכה לחגוג את ה 70 איתכם (אפשר חגיגות מישנה גם קודם…)

    אהבתי

  • אלי ניידורף  On 6 במאי 2007 at 23:22

    כמי שכבר עבר גם כן למעלה ממחצית חייו
    באותו מוסד…
    אהבתי מה שכתבת.
    ו..כולנו מאד אוהבים אתכם, דודה ודוד.
    המון מזל טוב, בריאות, ורק טוב.

    אהבתי

  • ימימה  On 7 במאי 2007 at 08:14

    עדין ונוגע ללב ומרגש.

    אנחנו חגגנו בשנה שעברה חמישים להורי. לא להאמין שאנשים חיים יחד כל כך הרבה זמן.

    שיהיה במזל טוב.

    אהבתי

  • יהודה  On 7 במאי 2007 at 11:00

    אבל, מה איתך?
    חשוב לבנות גם לעצמך זוגיות טובה
    ולא רק לפרגן להורים, לא?

    אהבתי

  • A  On 7 במאי 2007 at 12:32

    הבת שלך ממש מקסים ויוצא דופן באיכותו :-).

    אהבתי

  • אמא  On 7 במאי 2007 at 14:19

    עם עינים דומעות

    והמון המון תודה

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 7 במאי 2007 at 14:41

    נכון שנהדר לנו עם כאלה הורים?
    שאלה רטורית כמובן :)

    אהבתי

  • בועז כהן  On 7 במאי 2007 at 14:55

    והיו להם יחסים נפלאים.

    היום אני יודע כמה זה משמעותי לחיים שלך – איך היתה הזוגיות של ההורים שלך.

    שרק ימשיכו.

    אהבתי

  • יפעת  On 7 במאי 2007 at 15:49

    כתבת מקסים והציור נהדר.
    (נראה מקצועי ממש. בת כמה היא?)
    ובעסה שהמסלול של קו 20 השתנה…

    אהבתי

  • בין רקה לרקה  On 7 במאי 2007 at 18:32

    תודה לך.

    ההורים שלי, כך רצה מי שרצה, כבר לא יחגגו 60 שנות נישואין, לפחות לא באותו צד של גן העדן.

    אבל התקשרתי לסבא ולסבתא וקצת הקשבתי להם, אחרי הרבה זמן שהייתי חסרת סבלנות.

    תודה חלי על חשבון הנפש שערכתי בזכותך.

    אהבתי

  • דליקה  On 9 במאי 2007 at 13:19

    שמכירה כמעט כל עץ, גם אלו שנעקרו, כל מרצפת בבית, וגם את אלו שמעבר לרחוב, את כל החתולים והכלבים שהיו, ואת תוקה שעודנה….
    תודה על היופי, הכנות, האותנטיות ועל הכאב מחמיר הלב שהצלחת לשזור כאן.
    יש הרבה envy למי שלא שפר עליו ולא זכה לעצמו בכך, אבל יש בעיקר הרבה סיפוק ושמחה למי שאוהב את הזוג המקסים הזה.
    תודה ונשיקות לכולם

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 במאי 2007 at 16:00

    הלואי על כולנו!

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 במאי 2009 at 20:23

    למעלה מעשרים אלף ימים. קשה להאמין ומעורר קנאה ממש. מזל טוב וירטואלי להוריך :-)

    אהבתי

  • שרון רז  On 12 במאי 2009 at 20:24

    יפה, מרשים ומרגש

    אהבתי

  • ענת  On 12 במאי 2009 at 20:49

    מזל טוב :)

    אהבתי

  • אסתי  On 12 במאי 2009 at 20:49

    ורומנטית
    ונרגשת

    ברכות לזוג הצעיר. התרגשות גדולה.

    אגב, את החיוך הזה בדיוק ירשת ממנה, את יודעת.
    והציור… הציור מקסים. פשוט מקסים.

    אהבתי

  • מיכל  On 12 במאי 2009 at 21:37

    מזל טוב, ועוד הרבה..

    אהבתי

  • מוטי סגרון  On 2 במאי 2010 at 04:20

    וייספיש? אמא של אשתי ממשפחת ויישפיש מעניין אבדוק איתה אולי הם קרובי משפחה

    אהבתי

  • רזי בן עזר  On 2 במאי 2010 at 06:42

    איזה דבר נפלא זה להעביר חיים יחד עם בן או בת זוג אוהבים באמת. אני יכול רק לקנא בשישים ושלוש שנים.

    אהבתי

  • עידית פארן  On 2 במאי 2010 at 07:56

    כל פעם שאת כותבת על הדרך שאתן עושות אל הבית של ההורים שלך, הלב שלי מנתר. (וכמובן גם כל הדברים האחרים שכתבת)

    אהבתי

  • גלעד  On 2 במאי 2010 at 08:22

    מזל טוב. יש למה לשאוף (אנלנו סגרנו 26 )

    אהבתי

  • shlomiyosef  On 2 במאי 2010 at 10:45

    עיניי דווקא נתפסו על תמונת החתונה
    ועל זר הפרחים המיוחד, בטח לא מיוחד לתקופה ההיא
    אבל יחסית לזר הכלה של היום הקומפקטי והצפוף.
    יופי של תמונה

    אהבתי

  • שרון רז  On 2 במאי 2010 at 10:53

    אולי אז מגלים את כוחם האמיתי, אם לא נבהלים באמצע ונמלטים.

    למרות שהגבתי לפני שנה אני רוצה להגיב שוב, פוסט באמת מקסים ביותר, מחמם ומרגש. התמונה הקטנה שלהם, העכשווית, מעבירה המון אושר וחיים.

    אהבתי

  • ora21  On 2 במאי 2010 at 22:34

    אהבתי. מזל טוב (-:

    אהבתי

  • אמא  On 5 במאי 2010 at 13:24

    למרות שכתבתי לפני שנה,
    יש לי אליכם גדולים-אבל ילדם-
    עצה אחת קטנה!!!!!!
    ללמוד –לותר–
    אין דרך שכל אחד יגיד רק בדרך שלי
    והשניה תאמרmy way
    זה יתפוצץ ומהר
    מצאו את שביל הבינים.
    שיהיו לכולכם חיים טובים ומאושרים

    אהבתי

  • קובי לידרמן  On 27 בדצמבר 2010 at 22:48

    מקסים.

    אהבתי

  • אילי  On 22 במאי 2011 at 15:07

    הפוסט הנוגע ללב הזה. מזל טוב :)

    אהבתי

  • אמא מאמצת  On 22 במאי 2011 at 15:42

    יפה ומרגש :-)

    אבל, גם נכדה מאומצת היא פשוט נכדה.

    אני מתארת לעצמי שכתבת שלא מתוך כוונה להפריד אלא מתוך כוונה לייחד,
    אבל פה אני מנחשת שזה לא משנה.

    אמא מאמצת

    חלי: אמא יקרה, טל מאומצת עם הוריה, אחיה, בעלה וילדיה, זה שם החיבה שלה אצלינו :)

    אהבתי

  • ליהיא לפיד  On 25 במאי 2011 at 00:54

    מרגש.חיבוק.

    אהבתי

  • ש.  On 10 במאי 2012 at 12:34

    הגעתי דרך עמוד הפייסבוק של הבלוג. פעם ראשונה כאן חלי, פשוט תענוג. מזל טוב.

    אהבתי

  • רוני  On 10 במאי 2012 at 12:39

    עוד שנה! עוד מזלטוב. וברכות על הבת שרואה, ועל הנכדה שהציור היפהפה שלה ממשיך לחיות כאן.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 27 ביולי 2014 at 13:29

    חלי יקרה, אני חשה את הרגשת הסיפוק והנחת של הוריך מקריאת מכתביך אליהם.
    אנחנו ההורים והסבים, נשמתנו כלה ליהנות מביטוי ההערכה והגאוה של ילדינו מאיתנו.
    יישר כוחך. אוהבת לקרוא מחשבותיך, מזדהה עם כל מילותיך.

    אהבתי

  • chellig  On 7 במאי 2015 at 08:33

    פרסם את זה מחדש ב-תקריבוהגיב:

    מאיר ועליזה, לא רק אמא ואבא שלי, חוגגים ששים ושמונה שנות נישואים היום. אהבה, משפחה, מורכבות, ועל פוליטיקה, הס.

    אהבתי

  • מרב  On 7 במאי 2015 at 09:57

    כיף להם!! ולך גם!! מזל טוב..

    אהבתי

  • galithatan  On 19 במאי 2015 at 21:19

    נהדר! המון מזל טוב! :)

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: