ההורים שלי, הנישואים שלי, והאצבע המשולשת

.

.

אבא שלי התחתן עם שמוצניקית,

בדרך, עם השנים – מעולם לא הצלחתי לברר איתה איך "זה" קרה –  קרה משהו והיא פנתה

ימינה. כמה ימינה מעולם לא בררתי, אבל ימינה. יותר מדי ימינה מהממוצע המשפחתי.

לדעתי במהלך השנים היא התייצבה על קו הימין המאד מתון או אפילו למרכז, היא מודה

בחצי פה, לפעמים, וגם זה לא בפנינו.

אחרי שנים של עמידה מול כולנו, וקרבות מילוליים, רגשיים לא פשוטים, בעיקר מולי,

לדעתי היא כבר לא יכולה להודות שאנחנו צודקים. אבל אני כמעט משוכנעת אם הייתי

רואה את הפתק שלה בקלפי בשנים האחרונות, לא הייתי שוקלת את פיטוריה הזמניים,

כמו ששקלתי בלא מעט שנות בחירות.

אבל אז, בשנים שהיינו חמישה אנשים בבית ההוא, התוצאה של הפערים האידיאולוגים

ביננו, ביני לבינה, בין אבא ואני – השניים האחרים פחות נלהבי פוליטיקה – לבינה, הייתה

אש, לא פחות.

בשנת בחירות הבית שלנו היה עולה בלהבות. לפחות להבות הפה שלי.

איך התחתנת איתה תגיד, איך…אז מה אם היא יפייפיה, ומקסימה ויש לה לב כמו העולם

כולו…אז מה…..איך התחתנת איתה א ב א?! הייתי צועקת מתוסכלת.

לא הבנתי איך אשה אינטליגנטית ומקסימה כמוה חושבת שהירדן הוא גבול הגיוני למדינת

ישראל במציאות העכשווית, לא גיאוגרפית כמובן. לא הבנתי איך אדם נאור כמוה מחבר

מילים למשפטים וטיעונים שבשנים ההן, פשוט העבירו אותי על דעתי לא פחות מהיום

והייתי צועקת, רותחת, מתווכחת, מסבירה לה מה דעתי עליה, טורקת דלתות, חוזרת,

בוכה מתסכול, את-אמא-שלי-איך-את-יכולה-ומה-אכפת-לי-מאברהם-אבינו –

והוא. הוא ישב שם, מחוייך, סובלני, אדם שהתפכח מהאידיליה והאידיאלים הקומונסטים,

אבל נשאר הומני בכל נים מנימי נפשו, שיוויוני עד קצה גבול מחשבתו, שכלתן, שקול,

ושמאלן לחלוטין. אבא שלי ואמא שלי.

פעם הם היו שמאל וימין ברורים.

פעם היו ימין ושמאל ברורים.

ואנחנו באמצע. באמצע ביניהם.

איך הוא הצליח לגנוב את שלושתכם היא לא מבינה עד היום,

זה לא הוא – אני עונה לה, לא מפויסת אבל קצת, ממש קצת יותר סבלנית, מולה בנושא

הזה. פוליטיקה גם היום – זו האמת. זה הנכון. אני שם בגלל האמת אמא, לא בגלל אבא.

זה מה שנכון. איך אפשר אחרת, איך את לא רואה?

ככה גדלנו. ככה גדלתי.

בין שמאל מפוכח, הומני, ציוני, סוציאליסטי וימין ציוני/הסטורי/רגשי אם אני יכולה להמציא

טייטל לדעותיה של האמא האהובה שלי. גם בין שכלתנות ורגשנות, מעשיות וחופש פנימי

והמון, ממש המון אהבה, ופעם בארבע שנים – פעם זה החזיק מעמד ארבע שנים, זוכרים?

פעם בארבע שנים הוריקן בחירות היה שוטף את הבית, שוטף וקופץ ומרגיז ומלהיט ונעלם.

עד הבחירות הבאות.

ואז התחתנתי, סוג של התחתנתי, עם שמוצניק, סוג של שמוצניק, ירושלמי דור שני שואה.

לא ממש שמוצניק, אבל שמאלה בטח. בטח שבטח איזו שאלה.

זה מעולם לא עמד בחיים האישים שלי למבחן המציאות הדבר הזה.

חיים ואהבה עם מי שחושב ומאמין בדברים הפוכים ממני.

גם לא עם הגבר שאתו חייתי חיים ואהבה ומשפחה.

מעולם לא התאהבתי בגבר שדעותיו היו ימניות ממרכז ממשי – לא מתוך הצהרת כוונות או

אפליית גברית על רקע אידאולוגיה וסייגים, לא. ככה זה קרה, וגם אז במקרה אחד של

אהבה עם מישהו שהאמין שד'ש תציל את המדינה – הבית סער בבחירות ההן כאילו חזרתי

לגור בבית הורי.

בסופו של דבר, באופן הכי טבעי עשיתי משפחה עם אדם שדעותיו זהות בהרבה לשלי.

לי יגדלו ילדים שלא יצטרכו בילדותם לפחות לבחור, סוג של לבחור, בין אמא לאבא,

להתלבט או להיקרע בין נכון ולא נכון, צודק או לא צודק, זכות אבות או מציאות חיים –

לפחות בבית פנימה, בין אמא לאבא, חשבתי לעצמי בהפגנה ההיא עם אבא שלי,

עומדת כבדה, סוף חודש שישי, מלטפת את הבטן ומסבירה לילדה שגדלה בתוכי

שיש שירים לשלום, בטח שיש, ויהיה בסדר חשבתי עד שהדלקתי רדיו בדרך הבייתה.

.

ואז ההיסטוריה חזרה על עצמה כמו שלא הייתי מאמינה שאפשר.

זה הבלוג שלי. החיים שלי. אני כותבת כאן ע ל י. מסביבי כמובן חיים עוד אנשים.

עליהם אני מנסה לא לכתוב, בודאי לא ברמות אישיות, פולשניות. פרטיות מדי.

הפוסט הזה מספר עלי ועל התובנה המפתיעה והמאוחרת שלי יש לאמר,

שלהיסטוריה אכן יש מיגוון דרכים לצחוק לאנשים ממש, אבל ממש מול הפנים,

ולהרים אצבע משולשת גבוה, ממש גבוה.

 

.

.כל מילה על אנשים אחרים, בלי קשר לדעות הפוליטיות שלהם, רחוקות משלי ככל שיהיו, תמחק מיד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22 במרץ 2010 at 15:57

    אחד הדברים הבודדים שהשתנו בישראל בעשרות שנים האחרונות זה שהימין שהיה בתחילה , אכן כפי שכתבת, רגשי וגם היסטורי, הפך ללוגי קר כקרח. האידאולוגיה של הימין היום כבר לא מדברת במושגים רגשיים אלא מדברת תכלס. אין פתרון. אנחנו או הם. מציגים עובדות על כישלונות דרך השמאל, כמו הפינוי וכו'
    מנגד, ה"שמאל" שבעצם מעולם לא היה כזה, שדיבר בהתחלה באופן לוגי, היום איבד את לשונו, ופועל בעצם במישורים רגשיים.

    הדרך היחידה לשקם את השמאל היא לפנות להגיון. ייקח עוד מלן זמן עד שזה יעשה.

    אהבתי

  • גולדבלט משה  On 22 במרץ 2010 at 16:09

    ימנית מפוכחת והגיונית כמו אמך שבצד לא מתלהבת מכך שהגבול יעבור לה 20 ק"מ מהבית התחתנה עם אבא רגשני מהשומר הצעיר שחלם על מדינה דו לאומית והיו לו עוד אי אלו טעויות היסטוריות מביכות

    אבל -למרות שאת מעולם לא היית מתאהבת במי שדעותיו בימין-צריך לשמוח שבדור של הורייך זה לא היה מחסום בלתי עביר

    אהבתי

  • מיכל  On 22 במרץ 2010 at 16:46

    בעיני זהו הבסיס הבריא ביותר למחשבה חופשית אמיתית.

    אנשים נאורים יכולים לקבל אנשים אחרים, עם דעות שונות משלהם, ולהבין שבכל דעה גלומים ההגיון והרגש שלה. גם בימין וגם בשמאל יש והיה רגש. נכון או לא נכון זה כבר עניין אישי יותר. בלי רגש אי אפשר להגיע לוויכוחים כבדים באמת.

    ועוד משהו: בהינתן חופש מחשבתי אמיתי, לעולם לא נדע מה יהיו דעותיהם הפוליטיות העתידיות של ילדינו. וככה צריך לדעתי. אז צל"ש לאמא שלך, שידעה לגדל אותך להיות כמו שאת, הגם שהדעות היו הפוכות לאלו שלה. מסתבר שאבא של ידע היטב כשבחר בה :)

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22 במרץ 2010 at 16:46

    היא כתבה שלא יצא לה להתאהב במישהו ימני לא שלא הייתה מתאהבת בימני. יש הבדל לא? או שאצל שלמצוא משהו לנגח את השמאל חשוב יותר להיות מדוייק גולדבלט?

    אהבתי

  • מאירה וייס  On 22 במרץ 2010 at 18:07

    אוי כמה שאני מזדהה איתך. גם אצלנו בבית היו ויכוחים קשים בין אבא שמאלני שהניף ביום העצמאות דגל אדום יחד עם דגל המדינה ואמא ימנית קשה.וגם אצלי חזרה ההיסטוריה. התחתנתי עם קיבוצניק שהצביע למאירק'ה פעיל ובמשך השנים הדרדר והיום הוא פוזל לליברמן.
    מה יהיה?
    את חושבת שאפשר בכל זאת לצפות בחדשות ביחד?

    אהבתי

  • ר  On 22 במרץ 2010 at 18:49

    כל כך קולעת להתחבטויות הנוכחיות שלי. אני שמאלנית בכל רמח אברי ובן זוגי ימני עד מאוד. שנינו מאוד איכפתיים וכואבים את המצב, אבל משני קצוות של הסקאלה. כל האזנה משותפת לחדשות היא פתח לפיצוץ אטומי ואבל קטן שלי ותמיהה גדולה איך יכול להיות שהאדם עם הלב הענק הזה, ועם הרגישות האנושית הכי גדולה שפגשתי מחזיק בדעות פוליטיות כל כך קשות וחשוכות. אני מנסה לדמיין איך יכולים להיראות חיים ביחד, מה יקרה אם הילד שלי יהיה כהניסט, איך נצלח הסכמי שלום (הלוואי!), מבצעים צבאיים, בחירות

    אהבתי

  • קוראת בסתר  On 22 במרץ 2010 at 19:29

    כמובן לא יכולים לסבול דעות של אחרים…
    וברצינות, בתור שמאלנית לאללה עם בן זוג מ-אוד ימני, אני חושבת שהכל שטויות וקשקושים חוץ מאהבה.
    פוליטיקה, גדות הירדן וקומוניזם לא באמת נכנסים לבית שלך, למיטה שלך, למקרר שלך. מה שחשוב זה מי את, מי הוא והאם הערכים המהותיים שלכם משותפים. בעיני, ערך מהותי הרבה יותר מדעות פוליטיות זה כבוד הדדי, הסכמה על שותפות מלאה בגידול הילדים (יש שניים בלי עין הרע) התנהגות לבני המשפחה אחד של השני, עזרה, תמיכה ועוד מליון דברים שמרכיבים רקמה זוגית. למה שאני אהיה חייבת שהוא יחשוב בדיוק כמוני?
    לי יש הרגשה שהכעס הגדול על האמא בא ממקומות עמוקים הרבה יותר מאידאולוגיה מדינית. ממש קשה לי לחשוב שמישהו יכול לקחת כ"כ ברצינות דעות, לא חשוב איזה. גם את של עצמו. הדעות שלי ברורות לי לגמרי. לי זה מספיק. כאילו שאנחנו יכולים להשפיע במשהו על מציאות כ"כ מורכבת וטעונה. לא שצריך להימנע לעשות מה שאפשר, אבל תכל'ס, כמה כבר אפשר?
    ור- אין שום דעה שהיתה להורים שלך שאת לא אימצת בדיוק? את חושבת שלילדים שלך לא תהיה מחשבה עצמאית? זה חלק כ"כ שולי בחיים מה אנחנו חושבים שהעולם צריך לעשות. וחלק כ"כ מהותי מה אנחנו חושבים שאנחנו צריכים ויכולים לעשות.
    ודבר אחרון – שמאלני הוא לא בהכרח איש טוב, רגיש, שאכפת לו מהזולת ועוד מהדעות הקדומות האלו.
    ימני הוא לא בהכרח בהמה גסה, אגרסיבי ואלים.

    אהבתי

  • ag  On 22 במרץ 2010 at 19:40

    האם הדעות הפוליטיות של אדם לא מצביעות עליו? האם מי שמצית בתי פלשטינים בגדה מתור שנאה צרופה יכול להיות אדם טוב ורגיש?עוקר עצי זית? אני מסופק. האם מי שהרג את אמיל גרינצוויג היה אדם שאכפת לו מהזולת?

    אהבתי

  • ח ל י  On 22 במרץ 2010 at 19:52

    את כותבת:מה שחשוב זה מי את, מי הוא והאם הערכים המהותיים שלכם משותפים…זה את כותבת מה שחשוב, ערכים מהותיים.
    ובכן, בעיני ערך מהותי הוא חינוך לשיוויון – את כותבת שותפות מלאה בחינוך הילדים, מה זה חינוך הילדים? מקלחות? מטלות? שיעורי בית ומשחקים? או בעצם חינוך הוא קצת יותר מרק נימוסי שולחן והשכלה.
    איך את מחנכת את ילדיך לשיוויון כשאבא שלהם – אני מגזימה בכוונה – מצביע בעד טרנספר?
    איך את מסבירה להם את עזה הכתושה אם את נגד ואבא בעד? או שבעצם אם אבא ואמא מנוגדים אז לא מדברים על פוליטיקה וגירוש ילדי הזרים והגדר עם מצרים? או שעל ילדי הזרים גם אבא מרחם, אבל על ילדי הפלשטינאים לא? או מרחם אבל אלה החיים..?

    אי אפשר להפריד, לטעמי ודעתי, דעות של אנשים מהאנשים עצמם באמת. אתה מי שאתה כולל דעותיך והאידיאלים שאתה מאמין ןמאמץ לעצמך, אתה לא רק מי שמחבק ומכין סלט ומכבד את הוריך ואשתך, אתה גם מי שלא זורק מאפרה מהאוטו, לא קוטף פרחי בר, עומד ביום הזכרון, ומאמי, באמת בעומק ליבך, לא רק בסיפורי לילה טוב שאתה מקריא לילדיך, שכל האנשים בלי הבדל וכו' שווים. כולל הפלסטינאים.

    אהבתי

  • גיורא לשם  On 22 במרץ 2010 at 21:29

    בלא דעות פוליטיות אין ברירה אלא לומר שהגבול הגיאוגרפי של ארץ-ישראל הוא נהר הירדן.
    כל היתר, שייך לפוליטיקה.

    אהבתי

  • ימימה  On 22 במרץ 2010 at 21:33

    (כמה לא מפתיע!)

    התחתנתי עם מישהו עם דעות לא ממש דומות לי מרקע ממש שונה משלי, וגם אם יש בינינו פה ושם מריבות וסכסוכים, בם בוודאי לא קשורים לעניין הזה.

    אהבתי

  • נועל'ה  On 22 במרץ 2010 at 21:45

    —-כנראה שזה באמת מורכב!
    גם מי ששינה את דעתו לא האמין לפני כמה שנים שאלה הדברים שהוא יגיד, ומלב דובר אמת.
    בעיני זה באמת הצחוק שבחיים,
    וחשוב לזכור ששום דבר הוא לא ממש, לגמרי, אמת, כל זמן שהוא דעה של בן-אדם.

    אהבתי

  • ח ל י  On 22 במרץ 2010 at 21:55

    אתה רוצה אני מאמינה, כולנו רוצים, להקנות לילדיך ערכים טובים, שיגדל להיות בן אדם טוב. ערכי. ערכים טובים על פי כל קנה מידה, שיוויון, דמוקרטיה, אהבת אדם, הוקעת הגזענות, חוסר שיוויון וכיבוש – על פי כל קנה מידה, בלי קשר לפוליטיקה, לא כך?

    לכן יסבירו לי אנשי המחשבה הרחבה איך אפשר ללמד את ילדיך על אהבת אדם, שיוויון ןגלובאליות וללכת איתו להפגנות הימין למשל או להסביר לו בצורה שוות נפש למה יש מהומות בחברון וגם כמה ילדי העובדים הזרים מסכנים.
    איפה ואיפה באהבת אדם אינה חינוך טוב או דרך להרחיב דעתו של ילד.

    ילד חייב שילמדו אותו נכון ולא נכון. לא יכתיבו, ילמדו, יחנכו. כמו שתסבירי לילדיך למה האפרטהייד הוא דבר מזעזע את חייבת להסביר לו כמה כיבוש הוא דבר מזעזע ולזה, להסבר הזה, יש קשר הדוק לדעות פוליטיות.

    אהבתי

  • שלומית  On 23 במרץ 2010 at 07:30

    בתור מי שגדלה בבית חצי דתי חצי חילוני, אני מאמינה שלמרות הקרע והכאב והבושה לפעמים, זכיתי במתנה נהדרת – לראות כמה שהעולם מורכב ועד כמה רב כוחה של האהבה.
    אז נכון שאצלנו הפוליטיקה לא פילגה, אבל הדת לא הקלה עלינו.

    היום בדיעבד אני מודה על כך שגדלתי בבית שמייצג משהו שאני מאחלת לכל החברה הישראלית: מחלוקת בריאה, פלורליזם והיכולת לכבד אדם אחר עם עמדות שונות לחלוטין.

    אהבתי

  • בייביסיטר  On 23 במרץ 2010 at 08:52

    שבעשור האחרון יש יותר אנשי ימין שהתפכחו ועברו למחנה השלום, להוציא האקס שלך וכו'.

    אהבתי

  • גל קטן  On 23 במרץ 2010 at 09:38

    התחלתי עם בנזוג שפוי (שמאל מתון) שהפך היום לימני, אולי קיצוני.
    למרות שגם לי לא קל עם העניין, יש לי כמה תובנות. א) מותר לאנשים לשנות את דעותיהם… זה אפילו מעיד בעיני על אדם חושב, מתלבט ולא מקובע. גם אם הדעה החדשה איננה דעתי.
    ב) למרות השינוי הפוליטי במובן הצר אני לא מאמינה שכל האנשים מתנערים מהערכים המאוד בסיסיים כמו אהבת אדם או שיוויוניות או ליברליות.
    ג)מסכימה עם קודמותי שלמרות הקושי החינוכי שאת מעלה, חלי, זה יוצר ילדים שמבינים מורכבות, מבינים שהעולם לא שחור לבן, ויודעים, מגיל צעיר, להתמודד עם זה…

    אהבתי

  • יהושע  On 23 במרץ 2010 at 09:39

    http://www.notes.co.il/esty/66053.asp#rep_568539
    תגובה אחרונה.

    אהבתי

  • יוסי דר  On 23 במרץ 2010 at 10:31

    פוסט מעניין

    אהבתי

  • אורון  On 23 במרץ 2010 at 11:18

    יקירתי – יש לי הרבה מה לאמר על הפוסט, אבל נראה לי שזה כבר נושא לשיחה נעימה, פנים אל פנים, על כוס קפה או יין טוב…שיחה מלב אל לב…ואני רציני לחלוטין. רק לאמר בקצרה – זה ממש לא שחור ולבן…ואני יודע, שאני אישית גדלתי בבית שנתן לי ערכים והתנהגות ללא דופי…וניתן לאמר, יושרה שגובלת בפראייריות..וזה לא בא מהכיוון השמאלי של המפה. אבל שוב, זה נושא לשיחה פנים אל פנים
    וכרגיל, אוהב ומעריך
    אני

    אהבתי

  • נעמה  On 28 במרץ 2010 at 13:16

    מה שיפה זה לראות שאת יודעת "מי את" שאת יודעת לעמוד על שלך, לא משנה מה יגידו אילו מילים קשות וחדות יגידו את בשלך, זה אכן תכונה טובה, מה שחשוב זה לדעת מה טוב לך, לדעת מי עומד מולך, להתעניין מסביב כמובן בעירבון מוגבל, ולדעת איך לירות לכל הכיוונים כשצריך, מה שמדהים לראות זה שידעת שתחום זה הוא לא בולשיט הוא לא נושא קטן בחיינו אלא גדול מאוד בתור אחת שחשוב לה לראות חדשות שמה לב שלא פעם ולא פעמיים מקדישים את נושא ביטחון במדינה.
    ולטעמי את אכן צודקת שערבים ויהודים הם אותו דבר כלומר "בני אדם" השוני בינהם הוא לאום אתני, לאום פוליטי.
    והסכסוך שנוצר בינינו לבינם שלא מאפשר לנו לחיות בנחת ובשלווה זה החינוך שמקבלים מהבית, זה האופי החלש שכל אחד נמצא בו שנוטה להחליף דעה מימין ומשמאל זה כי אין לו ידע נרחב, וכמובן החינוך בבי"ס והחברים שאיתם אתה נוהג להסתובב ולהחליף אמירות אם זה על הפוליטיקה ופה נכנס הקטע של "לדעת לשכנע" שיש אנשים שיודעים לעשות את זה טוב מאוד ומה שנשאר זה להשתכנע וליצור רוב

    אהבתי

  • צביקה  On 25 במאי 2011 at 09:26

    זאת שאלה פשוטה, של איזה ערכים את מכניסה בסט הבסיסי של "אדם" שאותו את מכבדת ויכולה לשקול לחלוק איתו חיים, ואיזה ערכים נכנסים על המדף של הסובלנות, ז"א בערכים הללו את מוכנה לקבל שאדם יחזיק בעמדות שונות משלך בנושא, לפעמים באופן קוטבי, ועדיין יחשב בעיניך כאדם ערכי וחושב ולא כברברי שאין עימו שיג ושיח. ליברל אמיתי בכלל לא היה נכנס לדילמה שאת מתארת: מתוך כבוד ליושרה ולאינטלקט העצמאי של כל אדם, לא אמורה להיות שום בעיה לחיות עם אדם שדיעותיו כ"כ שונות משלך כל זמן שיש בינכם זהות ערכים בנושא הכבוד ההדדי, היחסים הבין אישיים, דרכי חינוך הילדים וכל מה ששבאמת קובע את חיי היום-יום בתא המשפחתי.

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: