.
.
.
לפעמים אני דווקא מצטערת שאני כבר לא ילדה קטנה.
שדברים נדאגים עבורה, מטופלים. שכל מה שנותר לה זה לגדול.
זה קורה רק ברגעים שאני שוכחת איך זה באמת להיות בן שש עד שש עשרה,
או כשאני ממשיכה להתלות בשיכחה שלי או בהכחשה של מה קרה שם באמת בשנים המחוקות בחיי,
או גם בסיפורי כמעט כל מי שאני מכירה – תקראו את נעה א. השבוע בטורה. אין כמעט מי שזוכר
ילדות-גיל-בית-ספר בזכרונות טובים ושמחים וזה כל כך מוזר להווכח בכך בכל פעם מחדש.
.
זה מבלבל ומלא סתירות להזכר כמה זה לא פשוט וחסר דאגות ועוגמות נפש לחיות את ימי הילדות,
הנעורים. כמה זה הרבה יותר מורכב, מעליב, מחליש, מסובך וקשה מכפי שנעים לנו הגדולים לחשוב.
זה מחייב אותנו להזכר באמת, לא במה שהתעטף על השנים ההן במעטה עובך הזמן.
.
ברגעים שהנוער מתלונן על הקושי בחייו או שאני מתלוננת לעצמי על הקשיים בחיי,
אני מנסה לנשום ולהיות אם-אני-מצליחה-לזכור שם, בשנים ההן, המטושטשות כל כך בתוכי עד אין.
זה נכון שעל ראשינו הבוגר נופלות דאגות וטרדות וחששות לא פחות מאיימים וקשים,
ואולי אפילו יותר,
אבל היי,
אנחנו כבר הגדולים בסיפור הזה ואמורים לתת נשימה עמוקה ולהמשיך לסדר ת'עניינים.
לנו ולהם. קודם להם אם אפשר.
אבל לפעמים,
לפעמים יש רגעים ברורים ומפוכחים כמו נוסחת אלגברה בסיסית,
או כמו משפט מבית מדרשו של ג'ון גאלט, אביר נעורי הבודדים,
A is A
שבהם אני שמחה שמחה מתומצתת, ברורה וחד משמעית שאני כבר לא,
כמו זה למשל….
ואם מישהו יצליח להסביר לי למה כ ו ל ם צריכים ללמוד גיאומטריה, אולי אני אצליח להסביר ל ה.
/
תקריב 
תגובות
נכון כל כך.
ולגבי גיאומטריה- תגידי לה שאפילו בשביל להיות רופא כל מה שצריך זה ערך משולש. זה הדבר היחיד שאני משתמשת בו מבית ספר :)
אהבתיאהבתי
יש ספר ילדים חדש של שהם סמית, "אבא אכל דייסה", שהוא גם נורא יפה וגם מזכיר שאנחנו רוצים לחזור לתקופה הרבה יותר מוקדמת, לילדות, להתערסל בידיים בטוחות ואוהבות.
שיעורי בית לא עשיתי מעולם, כך שזה לא ממש מאיים עלי :)
אהבתיאהבתי
אוי מתמטיקה מתמטיקה. אם זה לא הולך במוח, אין מה לנסות בכוח. כל ילד והכיוון שלו, ולדעתי אין כל רע בלהיות הומני.
מה תגידי לילדה? חייבים ללמוד כי זה מה שביה"ס דורש. אחרי הצבא, היא תוכל לבחור את שהיא אוהבת (ולצערה כנראה תתקל בקורסים במתמטיקה שוב :) )
אהבתיאהבתי
אני מתחילה פה בתגובה רשמית, שוב זאת איה ואני מתנצלת שאני מערערת את עולם המבוגרים השלו הרבה יותר מדיי שלכם.
אני רוצה להוציא הודעה רשמית לציבור הרחב, בתקווה שזה יגיע לכנסת והילדים הרבים שילמדו בבתי ספר אחרי יהיו עם מאושר.
גאומטריה זה מקצוע של רוע.
זה מקצוע שנועד להשפיל ולהביך את האדם היצירתי והחושב.
מקצוע של רשע.
לכן אני ממליצה בחום, אם יש אפשרות כלשהי בעולם שאני, או כל אחד אחר, לא ילמד לעולם יותר את המקצוע המזעזע והמחליש נפש יצירתית הזה, אני אצא לרחובות העיר, לבושה שרטוטים גאומטריים בלבד, וארקוד עד אור הבוקר.
זה מקצוע שפל.
אף על פי שאני מנסה בכל כוחי לבטל את השיעורים האלה, על ידי התפרצויות מטורפות וצעקות יתר, שהן כמובן בכוונה, אין בית הספר מכבד את בקשותיי.
אז הנה לכם, חובבי גאומטריה הזויים שכמוכם.
התחביב שלכם הוא פשוט עלוב, ולא מגניב בשום צורה.
הא!
בתודה רבה.
ההנהלה.
אהבתיאהבתי
למה גיאומטריה? מאותה סיבה שלומדים צילום.
כי גיאומטריה היא מקצוע שמחייב אדם להאט מאוד את החשיבה שלו – להסתכל על שבבי-רעיונות ולחשוב על כל אחד מהם.
נדמה לי שרוב הדברים שבעולם מנסים להאיץ את החשיבה, להחליק על המלמעלה של הדברים, כמו עיון מהיר בספר צילומים או זיפזופ בין ערוצים או קריאה מהירה של הרעיונות העיקריים של מאמר (או כמו, למשל, פתיחת *כל* המתנות של יום ההולדת, אחת אחרי השנייה, רק כדי לראות מה יש בפנים).
כל הדברים האלה – עיון, זיפזופ, קריאה/סריקה, פתיחת כל המתנות במכה – הם דברים נפלאים.
אבל הם לא הדרך היחידה לחוות את העולם. למעשה, מחמיצים חלקים גדולים מהעולם אם לא חוזרים שוב ושוב לתמונות, באור כזה ואחר; אם לא רואים תוכנית שלמה, מהתחלה ועד הסוף, ואפילו סדרה שלמה; אם לא קוראים כל מלה (ולפעמים מחמיצים הרים של יופי בתוך שיר אם לא משננים את מלותיו על-פה, כמה שהשינון הזה מעצבן לפעמים); אם לא משתמשים ונהנים לגמרי מכל זוג גרביים ומשחק שמקבלים ביום ההולדת במהלך השנה (והשנים) שבאים אחרי היום עצמו.
גיאומטריה זה בערך ככה. חשיבה אטית מאוד על דברים שלא מובנים במהירות היא כמו פיתוח צילומים בחדר חושך: לאט-לאט מתגלה יופי מוסתר. (לטעמי אפשר להפעיל גם לוגיקה מתמטית או את תורת הקבוצות כדי ללמד אותו דבר – אבל את הדבר עצמו, חשוב ללמוד.)
אני חובבת גיאומטריה. יותר מזה, אני חובבת אסתטיקה. יש אנשים שקולטים יותר בקלות אסתטיקה של מלים ויש שמתקשים להבין מטאפורה מהי – אך יודעים לראות את יפעת המשפט המוכח. כל מטרת הלימודים האקדמיים היא לפתוח לכל סוג-לומדים את העולם שפחות אינטואיטיבי להם, דווקא בגלל שהם לעולם לא יזדקקו לו בבגרותם. כי מי בעצם זקוק ליופי?
כולנו, לדעתי. אבל אני מוזרה.
אהבתיאהבתי
להביך את האדם היצירתי והחושב? איך אפשר להגיד דבר כזה? ממרום שלוש נקודות המתמטיקה שלי אני סבורה שגיאומטריה ומתמטיקה וכל היתר הם מקצועות מעודדי יצירתיות בגדול. יותר מזה, כאדם הומני, אני תמיד עומדת ומשתאה איך בסוף היוצרים החכמים והמתוחכמים יותר הם אלה שיש להם גישה למתמטיקה ובכלל, גישה ריאלית לחיים.
אהבתיאהבתי
ימימה, הוסיפי לדברייך את הדקדוק של השפה הנלמדת (כל שפה), ותהיה דעתי כדעתך.
אהבתיאהבתי
אני רק נזכרת שבתחילת כיתה ט' המורה פתחה את שיעור האלגברה בהסבר על התיאורטיות של הנקודות והקווים. ואני, ילדה טובה, חיכיתי בנימוס עד סוף השיעור, ניגשתי אליה ושאלתי למה בכלל חשוב ללמוד דברים שלא קיימים במציאות. קיבלתי הסבר שחשיבה מתימטית עוזרת בחיים. נו טוב, אז המשכתי :-P (ודווקא הודיתי לה, היא היתה מורה מצוינת).
אהבתיאהבתי
איה וחלי, אני חייבת רק לספר לכן ששיעור גיאומטריה בכיתה ז זכור לי כשיעור מקסים ופוקח עיניים. באמת. אני ממש זוכרת את ההנאה מהבנה של ההוכחות על משולשים וקוים מקבילים. ה נ א ה. לא שחשבתי שזה חשוב לחיים, באיזה אופן, אלא שזה פשוט היה כיף. ואני מסכימה עם מי שדיברה על צילום ואסטתיקה מעלי. יש בזה יופי, בעיני, גם היום. אז אני לא יודעת מה חייבים ומה לא ללמוד בבית הספר, אבל שמחה מאוד מאוד שזכיתי להבין קצת גיאומטריה בחיי.
אהבתיאהבתי
תעודדי אותה בעובדה ששנה הבאה היא לא חייבת גיאומטריה!
היא יכולה לעשות 3 יחידות בכיתות י' וי"א ובי"ב להשלים עוד יחידה אחת.
פשוט וקל :)
אהבתיאהבתי