כשהיא מצלמת אותי

.

כשהיא לוקחת את הקנון ומביטה בי דרך העדשה,

אני לא זוכרת שמצלמים אותי. במקרה שלי יו נואו, זה לא מובן מאליו.

אבל כשהעינים החומות האלה פוגשות את אלה שלי,

אני מפסיקה להיות חלי, לא זוכרת את החלי גולדנברג ואפילו רחלי אני שוכחת שאני,

ופשוט נחה במקום הזה שקוראים לו אמא…

.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: