.
.
היום באתי להוציא אותו לסבוב שבת רטוב בכל זאת
התינוק של הורי
וצלצלתי והזמנתי אותן שיבואו גם.
איך הם יודעים שהם בני משפחה אנחנו לא מבינים….
הם נפגשים פעמיים שלש בשבוע בפארק המופלא, אבן החן של הפארקים, גן העדן של הפרברים,
תמיד בהמולה גדולה עם עוד כלבים ועוד אנשים. מכירים את אנשי הכלבים? אלה הנפגשים על
בסיס קבוע, לא מאורגן מראש אבל כזה שהופך לעוגן חיי הכלבים והבעלים שלהם? שם הם
נפגשים, אבל לא על בסיס יומיומי. היא שם יומיום ואפילו פעמיים והוא כאמור רק איתי,
ובכל זאת הם יעדיפו להיות יחד, תמיד. לא חשוב כמה כלבים נמצאים שם, לא חשוב שהיא
מעורה מאד בחיי הלהקה הפרברית, מהרגע שהאחד מזהה את השניה מגיעה, או ההפך, יש הרף
עין של עמידה לזיהוי ומתחיל הריטואל. מתחילים בריצה, עדיף במעגלים או סתם ברדיפות
המזכירות מערבונים. אדמה, דשא, מים, הכל הולך.
אחרכך מגיע זמן הנהמות, קפיצות ובעיקר חשיפת שיניים המצטלמת כאילו נשיונל ג'אוגרפיק הצליחו
להתקרב לקרב זאבים אכזרי ולא במשחק גורים גדולים מהמקובל. חשיפת שינים ומי מכניע את מי
הם בודקים עם כל כובד כפות רגליהם הגדולות והכבדות.
ועוד נסיון
ועוד אחד
והתגוששות רטובה
ורק אחרי זמן רב הם מתחילים להאט, להריח משהו, להרים מקל שנשר כאילו היה אוצר, לגשת
לבסיס האם לבדוק שהיצורים הגבוהים עדיין שם, לשתות,
ואז הם נחים, בכל זאת תינוקות.
ואנחנו מסתכלות בשתי החיות העוצמתיות האלה ולמרות
שאנחנו עדיין לא מבינות איך הם יודעים,
ברור לנו שמעבר לדי אן איי הזאבי המשותף להם, יש
להם גם די אן איי משותף נוסף, גולדנברגי לגמרי.
והם ממשיכים שני אלה עד שאנחנו קוראות להם
ופונות הבייתה.
זוג זוג לביתו הוא, שני זוגות של בנידודים…
.
תקריב 
תגובות
איזה צמד חמד,
ותמונת חשיפת השיניים – באמת נשיונל גאוגרפיק,
ובתמונה האחרונה ניכר הטאץ' הגולדנברגי, תקריב לרגע חם ואוהב.
באיזה עולם מופלא יכלנו לחיות אם היינו משתובבים ונלחמים רק לשם הספורט,
כמו בענף הסייף, חץ וקשת, זריקת דיסק,בלי כוונה להרוס – פשוט לשם הנאה.
אהבתיאהבתי
DNA גולדנברי- איזה ניסוח מקסים. גונבת לשימוש מתישהו:)
אהבתיאהבתי
מרשים ביותר!
אם אין לך חשבון ביוטיוב – כדאי שתחשבי על זה (במיוחד כיום לאחר שהקלו על התנאים להרוויח כסף מפרסומות).
אגב, אחת התמונות (גורי 21) לא עולה (לפחות אצלי).
אהבתיאהבתי
וקצת חבל לי, היצורה הגבוהה השנייה, שאיני יכולה להעביר לזאבה שלי את מלוא הרגישות, והתיאור הפיוטי של הניואנסים היפים.
אבל אולי בעצם לא באמת צריך – כי את כל זה היא מרגישה ב-DNA הגולדנברגי שלה ברגע שהיא פוגשת אותו, ומלוא פרץ הרגשות בא לידי ביטוי בדיוק באופן שתיארת.
מקסים!
אהבתיאהבתי
חלי תודה;
אהבתיאהבתי
נהדרת ,פשוט .
איך את מסתכלת.
אהבתיאהבתי
צמד חמד:)
למרות חסיפת השינים!!
אהבתיאהבתי
צריך להוסיף תמונה של אחרי… בבית…. שכוב שרוע על הריצפה נטול כוחות ומאושר :)
אהבתיאהבתי