דוגמנית צילום, יומן עבודה #2 פולגת, חוברת סריגה

.

ציטוט: לאישה בעלת הכרה אופנתית וטעם מקורי / אופנת "פולגת" / סריגת יד / 1973

.

צלמנו בקיץ שלפני  הגיוס – הייתי עדיין בבית ספר

לקראת סתוו / חורף 73.

קטלוג "פולגת" אחד מיני רבים מאד מאד:

בנאליות וקיטורי דוגמניות המבוססים על מציאות: ביולי אוגוסט מצלמים קולקצית חורף.

את חוברות הסריגה צילמו משום מה בחוץ. למה? אין לי מושג. מה רע  בלצלם צילומי סטודיו?

עדיין אין לי מושג, אבל זה כמעט לא קרה. מעמיסים בארבע  בבוקר שתים שלש דוגמניות, דוגמן

או שניים, צלם, עוזר צלם ו/או אשתו, במכונית אחרת מעמיסים ערמות בגדים, נעלים, כובעים

וכל מה שרק אספו כולם מהבית –

מי שמע חנויות, השאלות, השכרות, סטייליסטים, ויאללה, נסיעות ברחבי המדינה. כמה שיותר

רחוק, כמה שיותר חם. שנה אחר שנה אחר שנה.

צלם: מולה עשת

איפור ושער: נו מי? אני עם קצת עזרה של דליה אשתו

אביזרים: דליה, אני ואנשי פולגת בראשם רבקה שתכננה, עיצבה, סרגה וכל היתר.

הפקה: לא שקראו לזה ככה אבל בכל זאת.

לוקיישן: החוברת של "פולגת" 73 צולמה בראש הניקרה. גם בראש הנקרה. גם בנמל עכו.

גם בדרך, אם פתאום היה איזה נוף. חם מאד מאד. בגדי חורף, גרבי ניילון, מגפיים ועל הכל

הדגמים המצולמים. ח ם.

אני זוכרת את מולה צעקן עם לב חמאה צועק עלי שאני מטורפת, מי  מצלם דגמי חורף במים ואני

משכנעת אותו אחרי כמה קליקים יבשים שמה-אכפת-לך-מכסימום-לא-ישתמשו-בצילום-הזה.

נהיה שער :)

אני מדפדפת ורואה צילומים שלי עם איריס. איריס היפה. דווידסקו. איריס שכבר הייתה חברה של אורי, גלר, היפה והמבוגר שהיה מגיע לבקר אותה בצילומים או שהייתי פוגשת כשהיה מגיע אליה ואני הייתי שם במקום בבית הספר. איריס שניסתה לשדך לי את אחיה. איריס שהייתה בת גילי אבל התנהגה והתנהלה בבטחון ונונשלאנטיות שידעתי שלא יהיו לי לעולם. איריס שתכף תשחק בסרט, ותוציא ספר שירים, ותצייר ותהיה מוכשרת ויפה ועצובה ותמיד מעט מסתורית, תתרחק מתל אביב ותצליח להבריא ממלכודת לבנה ואכזרית ולחיות חיים פשוטים ובכל זאת תמות כל כך צעירה, מוות כל כך מיותר. אבל אז בימי הקיץ הלוהטים הצלחתי להצחיק אותה הרבה, את איריס היפה.

וכמה חודשים אחרי, הולכת ברחוב, בסופר, באוטובוס ורואה נשים, גברים וטף לבושים בדגמים שלבשתי  בצהרי יום קיץ, נוטפת זעה, מחייכת בשרידי אנרגיה אחרונים. האיפור נוזל, הצמר מגרד. חם. כמה חם, אבל החיוך הזה מוצא את מקומו עם כל קליק וקליק. ככה זה. כוחו של הקליק.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ולקוראי הבלוג המתמידים מוגשת מתנה בצורת הוראות הסריגה לדגם שבשער.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איילת  ביום 10 ביולי 2010 בשעה 21:32

    נפלא ומרגש ולא ש"חלילה" אני יודעת לסרוג.

    אהבתי

  • מיכאל ז.  ביום 10 ביולי 2010 בשעה 21:57

    אוי אלוהים. אחלה תמונות, אבל השער, השער. זה כאילו נתנו לך ללבוש שטיח אמבטיה

    אהבתי

  • דנה  ביום 10 ביולי 2010 בשעה 21:59

    פשוט נפלא.
    הזכרון, התמונות, והתיאור שמחייך אותי.
    (אני חושבת שאם אפשפש היטב אצל אמא שלי אמצא עוד כמה חוברות כאלה…).

    אהבתי

  • Shunra  ביום 10 ביולי 2010 בשעה 22:12

    תודה על הסיפור והתמונות וההסבר הגלום בהן לגבי מה שקרה לסריגה בעברית.

    אלוהים ישמור, הסריגה, הסריגה… …מעט-יחסית שנים לאחר מכן חיפשתי וחיפשתי ופשוט לא היה מי שידבר אלי על סריגה בעברית. או באנגלית, בישראל. למדתי מספיק גרמנית כדי לפענח בורדה. ותמיד תהיתי למה לא מדברים על סריגה בעברית.

    עכשיו אני יודעת. שטיחי אמבטיה שעשויים מ-62 כדורי אקריל חנקו אותה.

    אני סורגת לי להנאתי באנגלית.

    השמלה הוורודה דווקא מתוקה…

    אהבתי

  • ימימה  ביום 10 ביולי 2010 בשעה 23:03

    ההוראות סריגה האלה הזכירו לי את חוברות הבורדה (להבדיל) שאמא שלי לימדה אותי לתפור בהן. איזה תמונות מקסימות וזיכרונות נעימים. וכמה חם לי לראות אותך!

    אהבתי

  • לורי  ביום 11 ביולי 2010 בשעה 08:43

    תענוג.
    אמא שלי סרגה לי לא מעט מהחוברות האלה.
    את מתכננת פוסט שבועי מהחומרים האלה?חבל אם לא.

    אהבתי

  • whisper  ביום 11 ביולי 2010 בשעה 08:44

    אחרי שניכנסתי לפריזר עם הלפטופ בשביל לאזן…
    אני כל כך אוהבת תמונות משנות השבעים.
    אבל למה אני לא רואה את ההוראות סריגה? ;)

    אהבתי

  • גלית, פלורידה  ביום 11 ביולי 2010 בשעה 10:31

    השמלה הורודה נהדרת ואת כרגיל כתבת נפלא והעלת חיוך על פני, אבל
    הבורדות האלה מיררו את חיי. בתור לא יודעת לסרוג/לתפור "דור שני" הן גרמו לי בושה איומה:נסיונות שנגמרו בכשלונות צורבים. כמו שדודה שלי, שנואשה מללמד אמרה לי: " את לכי תקראי עוד איזה ספר." אולי הגיע הזמן לנסות שוב…

    אהבתי

  • מיכל  ביום 11 ביולי 2010 בשעה 10:37

    זוכרת ששאלתי אותך פעם 'תנחשי מה מצאתי'? – אז ככה: את החוברת הזו אני מכירה, אבל אמי כבר טאטאה אותה לאנשהו לדעתי. יש לי חוברת אחרת שאת מופיעה בה. לדעתי של 1983. למדתי לסרוג בכתה ב', כשהייתי חולה בבית עם דלקת גרון ואמא משקיענית.

    אהבתי

  • נעמה  ביום 11 ביולי 2010 בשעה 12:04

    מקסים

    אהבתי

  • NYC Fashion  ביום 12 ביולי 2010 בשעה 17:09

    סריגה זה טרנד חזק עכשיו בניו יורק ואני עדין מנסה ללמוד אותו. לא פשוט…

    אהבתי

  • galithatan  ביום 12 ביולי 2010 בשעה 20:11

    כוחו של הקליק – אהבתי :) וכמובן אהבתי גם את הנחישות בעניין המים, שהפכה לשער.

    ובלי קשר, או עם: אולי מישהו ירים את הכפפה, וינסה לעשות למותג שלו קטלוג "כמו פעם"? כי אם כבר רטרו…

    אהבתי

  • קרן  ביום 13 ביולי 2010 בשעה 22:30

    אוי, איך הזכרת לי את הימים שאמא שלי היתה סורגת במכונת סריגה ירוקה דגמים מהחוברות הללו עד ששנאה אותה שנאת מוות ולא יכלה להסתכל עליה יותר.
    כשגדלתי ביקשתי ממנה שתלמד אותי לסרוג ולא הצלחתי להבין איך משתלטים על זה. עד היום אינני מבינה מניין היתה לה ולאחרות את הסבלנות להתעסק עם זה.

    אהבתי

  • הלה, סידני, אוסטרליה  ביום 14 ביולי 2010 בשעה 04:59

    ביקיני סרוג סגול היה לי בקיץ 1979 שאימא שלי זוכרת בחיבה יתרה ואני זוכרת שכל הזמן היה נופל לי… וסוודר סרוג לאחותי שהיה פעם של אימא שלי אבל כנראה התכווץ יותר מדי, כך שלבשה אותו כשהיתה בת 9, ואת הסוודר עם האוטו שהיה של אחי, ולא הסכמתי להיפרד ממנו אפילו שהבנות שלי לא הסכימו ללבוש אותו… פעם לסרוג היה אופנתי. לי אין מושג איך עושים את זה.

    אהבתי

  • מולה עשת  ביום 14 ביולי 2010 בשעה 14:54

    חלי שלום
    לא ברור לי מה זה ואיך זה התגלגל אלי
    אבל זה יפה יפה מאד כל הכבוד לך
    יש לי עוד הרבה חומר בנושא
    להתראות מולה

    אהבתי

  • יקיר  ביום 18 ביולי 2010 בשעה 15:24

    חחחח 1973 , נוסטלגיה !!! עידן התמימות, אני הייתי אז צנחן, בוגר מלחמת יום כיפור, שהיה בטוח שזו המלחמה האחרונה והחלום שלו היה להשתחרר לחזור לקיבוץ ולעבוד בפלחה….

    אהבתי

  • CrazyVet  ביום 21 ביולי 2010 בשעה 15:22

    בגלל דברים כאלה אנשים חושבים שסריגה זה משהו מיושן ומשעמם.

    איך יכולת ללבוש את הדברים המזעזעים האלה?

    ואם כבר דוגמה, אז אולי לשמלה בסוף, היא היחידה שאפשר לחשוב להתאים לסריגה כיום. המעיל הזה היה יכול להופיע רק בחלומות שלי, אלה המסויטים, כלומר.

    אהבתי

  • אתי יהב  ביום 10 בספטמבר 2015 בשעה 09:40

    בוקר טוב, היכן אפשר לראות ולרכוש את חוברות הסריגה משנות ה-70 שהיו מצורפות לעתוני לאשה? המייל שלי ETYD03@WALLA.CO.IL

    אהבתי

  • אסתר קישון טאפרוור 0543973269  ביום 16 בינואר 2017 בשעה 12:06

    הכן נוסטלגיה : הייתי שרופה על סריגת יד , רכשתי את כל החוברות שיצאו בשנות ה-60 וה- 70
    סרגתי בלי סוף אפילו בבית קולנוע בזמן הקרנת הסרט בשיטה עיוורת , ישנם עוד סוודרים שעוברים אצלי עד לנכדים .
    יש לי עניין לרכוש חוברות חדשות לסריגת יד במיוחד לתינוקות (לנכדים )

    אהבתי

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: