פרמיירה ובגדים גם

.

.

לפני כמה ימים הגיעה ההזמנה. בטלפון, במייל, באסאםאס ובדואר.

מירי מ"מטר הפקות" היא בחורה אחראית במיוחד.

גם הטלפונים מיחצ' "רשת" הגיעו והיה ברור שלמרבית ההפתעה, החודשים עברו כמתוכנן

ו"עד החתונה – עונה שניה" אכן מוכנה ועולה לאוויר בעוד שבועיים.

ימי שלישי. קודם אבא משעשע בשעשועון שלו אחרכך אמא עצובה נורא, תורנות משפחתית,

כמו שהבת שלי אומרת בטבעיות כאילו זו דרך העולם.

.

.

.

.

.

.

.

.

– רוצה לבוא איתי ביום שישי אחרי בית הספר?

– לאן?

– יש הקרנה חגיגית של עד החתונה

– יהיו הרבה אנשים?

– כן. אבל את מכירה הרבה מהם מהצילומים

– אני אצטרך להיות נחמדה?

– כן. או לפחות מנומסת

– מנומסת זה לחייך למי שאומר לי היי איה או שאת אומרת הנה, זאת איה שלי?

– כן.

– אז אני לא רוצה

– בטוח?

– ב ט ו ח!!

– טוב.

יפה. הגיע השישי. הילדה מתעוררת בבית ההוא, אני אחרי האנגאובר לא דרמטי במיטה עם

עיתונים וקפה עד אחת עשרה ואז מתקלחת ופותחת ארון להחליט מה ללבוש – לפעמים הבטחון

הבסיסי הטבוע בי אלוהים-יודע-למה-ככה-נולדתי-נשבעת שבתחום "הזה" הכל בסדר, אני ניראת

טוב, הגוף שלי יודע להחזיק בגד – אין סיבה לעשות מהתכונה הזו עניין, זה כמו להיות פוטוגני,

פשוט תכונה – לפעמים הבטחון הזה מתפוצץ לי בפנים כמו פצצת זמן ממש.

אני פותחת את הארון שלי ביום שישי ואין לי מה ללבוש.

אולי-זה-ילמד-אותך-סוף-סוף-שלפעמים-כדאי-ממש-כדאי-לתכנן-מראש-להתכונן-אפילו-תיאורטית.

אני מחפשת ללבוש משהו וצריך שזה יהיה יפה, נוח, קולי, מדליק.

שלא יהיה משתדל מדי, לא מהודר מדי, לא קורבן אופנה, ומצד שני שכן יראה נפלא.

שיזכיר למי שצריך שכן, בטח שאני יכולה לסחוב עלי קמפיין לנשים-לא-ילדות-ובכל-זאת-אוהבות-בגדים,

ובכלל, שאני אהיה לבושה נפלא ואראה מקסים.

או ההיפך.

מה שיצא.

Well

זה לקח שעה ו…המיטה שלי נראתה ככה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

חדר האמבטיה ככה:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

והוחלט ללכת על בטוח: ג'ינס,

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

גופיה לבנה וג'קט. או העור החום או השחור

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

והפנינים שקבלתי מסבתא

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

והאמת שבקשר לנעלים היו מחשבות……

.

.

ואז, אחרי שעה, בערך, אורגן זה:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

שישי בצהרים. מזג אוויר נפלא ממש. קפה טו גו תוצרת בית, טלפון לוודא שזאתי בסדר, ברוס בסידי –

הוא תמיד עושה לי מצב רוח טוב וחזק, תנועה הגיונית ליום שישי והכל פשוט מקסים. אני חונה בחניון הגדול

מאחורי הסינימטק, מציצה במראה, השעה אחת וחצי כמעט ואני ממהרת צעדים. הרחבה לא עמוסה ואין בה

תחושה חגיגית. אני מזדרזת כי אולי יש איזה טכס קטן דווקא לפני ההקרנה במקום כרגיל בסופה,

ואני נכנסת כרוח סערה. סינימטק תל אביב מקבל את פני בשלווה ושיגרת יום שישי רגילה.

אני עומדת בכניסה לסינימטק ופשוט צוחקת בקול רם. בחיי.

זו לא פעם ראשונה, גם בטח לא אחרונה ובכל פעם זה מצחיק אותי מחדש.

בשבוע הבא. אותו מקום. אותה שעה. הקרנה חגיגית ל"עד החתונה – עונה שניה".

אני אהיה שם, בטח שאהיה,

השאלה היא כמובן, מה אני אלבש.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יובל  On 13 בפברואר 2010 at 19:19

    מאד מאד משעשע. חוץ מזה, לא תספרי לנו מה עשית בזמן שהתפנה לך?

    אהבתי

  • שלומית  On 13 בפברואר 2010 at 19:54

    גם אני ככה..

    אהבתי

  • גלית קרן  On 13 בפברואר 2010 at 20:00

    אוי חלי, הפרעת הקשב שלך כל כך חיננית צ:)
    שבוע נפלא שיהיה לך

    אהבתי

  • רוני  On 13 בפברואר 2010 at 20:03

    אין לך בגדים, אה?
    יאללה יאללה.
    חיבוק גדול, נסיכה. מסיבות אחרות לגמרי. עוד מעט מייל.

    אהבתי

  • מיכל  On 14 בפברואר 2010 at 01:05

    ובטוח נראית מצויין. רק נראה לי מבאס רצח לסדר אח"כ את כל הברדק שהרמת שם

    אהבתי

  • עידית פארן  On 14 בפברואר 2010 at 09:39

    שתכננת מה תלבשי!!!

    ולא ירדו לי העיניים מהפנינים של הסבתא
    (שתמיד כשאני מסתכלת על כאלה אני חושבת….אוף, מה אני הולכת לעשות מזה כשתינתן לי ההזדמנות…)

    אהבתי

  • אלמונימית  On 14 בפברואר 2010 at 13:17

    התחלתי לקרוא וליבי נפל. שיט, שוב פיספסתי… חשבתי שזה השבוע!! איך זה יכול להיות??

    ואז המשכתי לקרוא… חחח צרת רבים…
    לפחות זה לא טיסה/ ניתוח/לויה :-)

    אהבתי

  • שלומי  On 14 בפברואר 2010 at 13:23

    קרה לי פעם מזמן
    חתונה של חבר מהצבא
    חבר שהיה איתי במרפאה בגדוד ושידכנו לו את החובשת
    אז הם התחתנו
    ואנחנו הגענו שבוע קודם לכן
    מזל שלא שילשלנו את המעטפה

    אהבתי

  • שרון רז  On 14 בפברואר 2010 at 14:48

    וואיי, את מעופפת רצינית, הא? את לא צריכה פנינים על הצוואר אלא משקולות שיורידו אותך לקרקע… סתם סתם, באמת הפרעת קשב חיננית, שבטח לא ממש נוחה כל הזמן…

    אהבתי

  • רחלי  On 14 בפברואר 2010 at 20:33

    תחשבי שהיית מגיעה ומגלה שההקרנה החגיגית היתה בדיוק לפני שבוע? הרבה יותר מבאס!

    אהבתי

  • אילנה  On 15 בפברואר 2010 at 23:53

    בטלוויזיה וחשבתי עלייך, ובאתי לבדוק אם כתבת משהו בנידון. הרגת אותי מצחוק. כתבת גם כתבת..
    ואולי, עד שישי הבא, הקטנה תתרצה ותרצה ללכת איתך
    מחכה לימי שלישי בשקיקה. בהצלחה

    אהבתי

  • אביגיל  On 21 בפברואר 2010 at 11:26

    שלום חלי. אולי קצת טיפשי לכתוב פה תגובה, ובכל זאת, חשבתי שאולי תשמחי שחשבתי עלייך אתמול. על הפוסט הזה. אתמול לקראת מפגש עם איזה בחור משמעותי מהעבר, אמרתי לעצמי האם להישאר בבגדי השבת המהודרים יחסית או אולי עדיף להחליף ולהיראות יותר נונשלנטית, נזכרתי בך ולבשתי ג'ינס, חולצה לבן פשוטה ומעיל עור. אדום אומנם, אבל ישן ומהוה. והרגשתי מצויין! תודה.
    ועכשיו חשבתי לכתוב תגובה כי חיזוקים חיוביים תמיד טוב לקבל ובמיוחד שאתה אף פעם לא יודע איך דבר מה ישפיע על דבר מה אחר.

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: