תצוגה. אופנה. צילומים.

.

.

אתמול, פב' 2008, הייתי בתצוגת אופנה של חברה שלי.

הרבה שנים הייתי מה שקוראים היום הפרזנטטורית – איזו מילה – שלה.

האשה, הדוגמנית שהיא בחרה שתייצג אותה בצילומי הקולקציה בעונה חדשה, במודעות.

כבוד ה דורין פרנקפורט.

מעצבת. יוצרת או בקיצור התופרת, ככה אני קוראת לה.

הבגדים שלה יושבים עלי כאילו היא תכננה אותם באופן אישי בשבילי.

בשבילי כאדם, לנפשי ורוחי, לא רק עבור המידות והפרופורציות של גופי.

לא ה 1.73 סמ וה  56/7/8 קג' שלי.

המרחב שאני לוקחת מהעולם סביבי, הדרך שבה אני מרגישה את החלל,

שאני חיה, זזה, מתקשרת.

הבגדים שלי, אלה שאני קונה / בוחרת / לובשת עוזרים לי לזוז/ לחיות בנוחות, או באי נוחות,

שלא נגיד נוחיות. גם במלאכותיות שלפעמים דווקא מועילה ומגוננת.

איך שאני בוחרת באותו יום, ארוע, זמן.

כשאני לומדת דמות חדשה אני עוזרת לעצמי ולבמאי, להכיר אותה דרך המימד הפיזי שלה.

דרך היציבה. הנוחות שלה עם גופה. בהרבה מקרים אני מקשה עליה, עלי. בוחרת בכוונה

בגדים שאני מרגישה בהם כלואה. צפודה ממש. מלאכותית. והיא, הדמות, דווקא מרגישה

בהם ממש ממש עצמה. מדוייקת.

דורין עושה בגדים שאני מרגישה בהם אני. ככה פשוט. מדוייקת.

הייתי אתמול בתצוגת אופנה. אביב / קיץ 2008.

ישבתי בשורה השלישית, בצד.

ראיתי אותן על המסלול, לובשות את הפנים ההן.

ראיתי אותן מאחורי הקלעים גם בזמן התצוגה עצמה, כי ישבתי בצד והצצתי.

מתכוננות ללבוש את הפנים ההן.

ראיתי את הפער בין הזקיפות קומה,השקט והקצב על המסלול וההפוך ממנו מאחוריו.

הכי קשה היה לזכור שפעם זה היה המקצוע שלי.

חלק מהמקצוע שלי.

דוגמנות מסלול לא היה חלק משמעותי בשנות העבודה ההן שלי.

צילום כן. בטח. להצטלם היה המקצוע שלי.

המקצוע האהוב שלי כנראה. פעם אולי נברר מה היה שם כל כך מרגיע.

בכל מקרה, בשנים האחרונות שלי בתוך המקצוע ההוא, הברכה והקללה של חיי,

נגעתי מעט גם בתצוגות אופנה.

לא אהבתי.

בדיוק כמו שאני לא יכולה לראות את עצמי על במה, משחקת בהצגה מול אנשים,

ומרגישה טוב ונוח וחזק מול מצלמות.

ככה זה היה תמיד כנראה.

מצלמות מחזקות אותי.

במה, אנשים, כאלה שרואים אותי מתחפשת מביכים אותי, מחלישים.

כמו ההבדל בין long shot ל close up

אתמול כשישבתי שם וראיתי בגדים מופלאים ודוגמניות בפנים חתומים,

זכרון החושים שלי נדלק מעצמו.

זכרתי איך זה מרגיש, ממש כאילו אני שם. על המסלול. זוקפת גו, מקפיאה פנים.

עינים מחפשות משהו להתמקד עליו. סנטר זקוף ומחשבות שמהלכות פרא כרצונן,

בלי קשר וחיבור למקום שעכשיו.

כשהייתי שם, בעולם העמלני של תצוגות אופנה קטנות, מחלטרות, עלובות משהו הייתי חייבת

להרגיש שיש להן צידוק נוסף מעבר לפרנסה. הניקון המצויינת שלי – מי מי חשב שפעם יהיה

אפשר לצלם שמונה מאות ואלף תמונות בלי להפסיק – הוכנסה לתיק הגדול עם עוד סרט

שניים 36 תמונות, נעליים, חגורות, כובעים, תיק איפור ואני מצאתי דרך לשרוד שם,

להסביר לעצמי שלשעות האלה, המקומות העלובים, החלטוריזם, השעות הריקות ובעיקר

לריק שבִּפְנים יש סיבה ומטרה. תילום. תיעוד. בדיקה עצמית. וזה עבד.

שנתיים של תיעוד אובססיבי ממש. למעלה מאלפיים צילומים מחכים, עדיין, למוציא לאור או

תערוכה עם סיבה. ה 80' מאחורי הקלעים –

רק תגידו.

ככה זה נראה אז, מהצד שלי, מאחורי הקלעים, בעבודה –

וככה זה נראה אתמול, מהצד של הקהל –

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית  On 12 בפברואר 2008 at 17:31

    רעיון נהדר לספר ויופי של תמונות.
    סליחה על הבורות- מה זה
    long shot?

    אהבתי

  • קורא  On 12 בפברואר 2008 at 18:10

    אני כבר הרבה זמן מחכה לפוסט דוגמנות ממך.
    מאיך שאת מצטיירת בבלוג שלך זה המקצוע האחרון שהייתי מחבר אליך מצד שני היית דוגמנית של החיים, איך תסבירי?

    אהבתי

  • אומנם לא חלי  On 12 בפברואר 2008 at 19:19

    שלומית,
    long shot הוא צילום מרחוק
    בנגוד ל closeup שהוא צילום מאד מאד מקרוב.

    מושגים בצילום ובעיקר בקולנוע

    ואם בצילום וכו'. הצילומים באמת טובים.יש לך את המבט שלך כשאת מתבוננת ומצלמת. שאפו.

    אהבתי

  • בועז כהן  On 12 בפברואר 2008 at 19:20

    לונג שוט הוא צילום מלא של אדם הנטוע בסביבה מסויימת, על רקע של משהו, בעוד ש"מדיום שוט" הוא צילום ממתניו ומעלה, ו"קלוז אפ" הוא צילום המתקרב עוד יותר ב"זום" (ובקולנוע, פירושו, לוקח את הפנים, מהצוואר ומעלה, צילום ראש)

    ולחלי: יש שם צילום אחד, מהפנט. לא הסרתי את עיני ממנו במשך דקות ארוכות. הצילום השלישי מלמעלה, שחור לבן, שתי בחורות, הקרובה למצלמה לובשת גופיה קסומה, וברקע על הקיר כתוב "רגלים"

    אדיר.

    אהבתי

  • אורח מבית  On 12 בפברואר 2008 at 20:22

    אם מתרכזים בכל צילום מגלים כמה הם מספרים הרבה. הצילום של הבובות גיזרה, נוגע ללב, דווקא בגלל שצילמה אותו מאניקן אנושית…

    אהבתי

  • זו ש  On 12 בפברואר 2008 at 22:58

    הצילום של השתיים מצוין.

    מצלמה עוזרת להסתתר, אני חושבת, לפחות באשליה של המצולם. עיני הצלם מוסתרות מאחורי העינית, והן מקצועיות רוב הזמן. שלא כעיני הקהל

    אהבתי

  • ק'  On 12 בפברואר 2008 at 23:55

    את הצילום שהסרת.

    צילום ה"רגלים" מוצלח מאוד וגם צילום הדוגמנית שמעליו מעניין.

    אהבתי

  • לייה  On 13 בפברואר 2008 at 12:56

    מאוד אוהבת את התמונה של הרגלים. איזה יופי. ממש מדהים.
    כולן… וואו הן מצויינות.

    אהבתי

  • שירה  On 13 בפברואר 2008 at 18:58

    ואולי קצת משונה אבל "קפץ לי מהמסך" הביטוי "בשנים האחרונות שלי. זה ביטוי כל כך דטרמניסטי, קשה ולא מתאים לאדם חי כל-כך, כמוך.
    אולי אני היחידה ששמה לב לזוטות מעין אלה אבל רק רציתי להסב את תשומת ליבך אליו.

    אהבתי

  • רוני  On 13 בפברואר 2008 at 19:31

    מעניין ההבדל בהרגשה שלך בין להציג מול אנשים ואולי להתחבא מאחורי המצלמה?

    אהבתי

  • סטוריז  On 13 בפברואר 2008 at 23:22

    עשית לי חשק לקחת איתי מצלמה לעבודה. אני לא דוגמנית, אבל בעבודה שלי יש רגעים לא מעטים של ריק, בעיקר בגלל חוסר משמעות משווע. האמת שפעם אחת, לפני בערך חודש, מצאתי את עצמי שולפת את הפלאפון ומצלמת רגע שהיה באמת הזוי, ואפשר אולי גם לחשוב שהוא מופלא, כשמנתקים אותו מהקשר (ומאוד קשה לנתק דברים מהקשרם כשעובדים בבועת ההייטק, ההקשר שם כל כך שואב ובולע, עד שאתה מוצא את עצמך עובד 12 שעות ביום בלי להפסיק לרגע ולשאול מה לעזאזל קורה פה ולאן נעלמו פתאום החיים שלך)

    זה מה שנחמד במצלמה, היא בו בזמן מחברת אותך להתרחשות וגם מנתקת אותך מהסובבים ומההקשר. וזה מה שנחמד בשנות ה-2000, שיש מצלמה בפלאפון:)

    אהבתי

  • ליאת  On 14 בפברואר 2008 at 07:00

    מימד נוסף
    התמונות עם הרגלים וזו עם הבובות מעולות

    טוב, ואני גם אישה קנאית וצמיגנית אז הייתי חייבת להוסיף – 1.73 ו 56-8 ק"ג.. וואו! שיגעון
    מעורר הערצה, רוצה גם

    אהבתי

  • www.connectedclass.org  On 18 בפברואר 2014 at 13:24

    This is both street smart and intelligent.

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: