חסרת מנוחה

.

.

חסרת מנוחה.

מסתובבת בבית והנטיפוּת של עורי מעוררת בי חוסר שקט.

החצר צהובה. השביל לוהט.

הבריכה של הילדה הנעדרת מביתה הזה –

איזה מנהג מגונה, רובצת כהיפופוטם כחול, לא. כלוויתן, על מרצפות גנובות.

העינים שלי משוטטות, כמו פוקוס אוטומטי במצלמה משוכללת, אולי הקנון האחרונה,

מחדדת את השאון הפנימי. אני מחפשת את מרכז הפריים.

האובייקט שיעשה את התמונה.

גדול כקטן. לא משנה.

העיקר שיהיה מדוייק.

פְריז פריים.

סערה באמצע הקיץ, מי היה מאמין.

שקט, קצב איטי, שנים של קפאון. פנימי כחיצוני.

אני הופכת סערה. סערה מתגברת.

החום הרטוב של היום המיס בי משהו.

ההתחממות הגלובלית הגיעה אלי ראשונה, לפני הקרחונים.

אני מומסת.

נשענת לאחור על כסא העץ הישן מנסה למצוא מקום אחיזה,

לא ברור אם לנפשי או לגופי.

שניהם עייפים, ובכלל לא. שניהם חסרי מנוחה.

מרגישה אליזבט טיילור למרות שאת ג'סיקה אני הכי אוהבת,

ושפארד, הוא הגבר בעיני ואין כאן פח או גג לוהט.

פול ניומן הודיע על פרישתו ממשחק בסרטים.

אבל כאן חם, ואני חסרה מענה.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מור  ביום 24 ביולי 2007 בשעה 23:20

    בתוך אי השקט נפלתי על אי השקט שלך
    כמוני – כמוך
    את לא לבד
    את לא לבד

    אהבתי

  • שירן  ביום 24 ביולי 2007 בשעה 23:35

    עוד לא החלטתי אם זה המזג אויר או המזג הנוכחי שלי, אבל בדיוק- חסרת מנוחה, חסרת שקט, חסרת הרוגע ושלווה המאפיינים אותי כל כך.
    בעיקר יוצא ל לחשוב על האירוניה שדווקא בדביקות הבלתי נסבלת שבחוץ פתאום בא לי נורא דביקות בפנים.
    מה גם שבלילה זה לא עובר.

    אהבתי

  • האורח  ביום 24 ביולי 2007 בשעה 23:39

    הוא הגבר. ונכון שרק ג'סיקה משתווה לו.
    אבל את עצמך יקירתי מצויינת לגמרי. זה פוסט חבל על הזמן.

    אהבתי

  • פנטופל  ביום 24 ביולי 2007 בשעה 23:48

    ידעתי שאסור לי לבדוק אם יש פוסט חדש עכשיו.
    ידעתי שאסור לי לבדוק אם יש פוסט חדש עכשיו.
    ידעתי שאסור.
    איך אפשר לישון ככה?

    שקט שקט שקט מופתי

    Liked by 1 person

  • מיכל  ביום 25 ביולי 2007 בשעה 01:54

    פנטופל… בכל מקרה גם אני במזדהים, לילה טוב ואוורירי ככל האפשר

    אהבתי

  • אורחת  ביום 25 ביולי 2007 בשעה 11:20

    איזה כיף לך

    אהבתי

  • אבנר  ביום 25 ביולי 2007 בשעה 15:08

    גם אני נפלתי בבור הריק אתמול בלילה.
    זה נעים להרגיש ככה. לפעמים.

    אהבתי

  • יעלי  ביום 25 ביולי 2007 בשעה 19:19

    חלי חלי חלי
    תודה גדולה , הכתיבה שלך משאירה אותי כל פעם חסרת פעימה
    איזה כייף איזה כישרון
    אותי זה זרק למקומות מופלאים למחשבות רחוקות
    אז שוב תודה :)

    אהבתי

  • כ.  ביום 13 ביוני 2010 בשעה 13:15

    גבישי, הפוסט הזה. קריסטלי, מוצק, גמיש ומשתנה.

    אהבתי

  • לוסי אלקויטי  ביום 14 ביוני 2010 בשעה 18:16

    אני חושבת שהכל בגלל זה
    "הילדה הנעדרת כל יום שלישי", לא?
    עבר אלי האי שקט שלך

    אהבתי

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: