.
1. האביב כאן. החרציות מצהיבות את העין, העשב ירוק, הפרפרים (בחיי) מתעופפים, והשמים.
2. השדה הגדול בין רמת אביב לגלילות הוא סוג של נס
3. כשאת עומדת באמצע השביל ורוקדת כאילו את לבד בחדר השינה שלך עם מוסיקה
בפולווליום ושירים כמו זה בהמשך, נתתי לאייפוד לבחור, במשך דקות ארוכות, ממש ארוכות,
עוצמת עינים, מרגישה את השמחה (נשבעת) ושמחה לרגע, נטו שמחה, אין ספק שזה הרגע
שיעקוף אותך גבר הולם בריצה ויביט בך: תפשת אותי על חם קראתי אחריו. לגמרי, הוא ענה,
אבל היית מקסימה.
4. מישהו טרח שתהיה לו נקודת תצפית נוחה בסיום הטיפוס
5. כלניות שדה נמוכות בהרבה מהכלניות בחנויות. יש (חשבתי שנעלמו) תרמוסים סגולים ומטה אהרון.
6. תולעים זהובות גדלות מתחת לקורים כסופים.
7. כשאת שרה (נניח, לא בטוחה שזה השם המדוייק לפעולה הזאת) את "מישהו סגר את הזרם"
אל תתפלאי שלהקת אנפות לבנה ויפייפיה תתרומם בשדה שלידך ותדגים לך הרמוניה ויופי.
8. את לא באמת יכולה לסחוב את גזע העץ הכרות והמדהים כל הדרך בחזרה.
9. ל. מותק, כמעט קראתי לך להצטרף אלי כשהייתי מתחת לבית שלך :)
10. השמחה, אדרנלין, וי על פעילות יומית ובעיקר הרוחב שהנפש שלך מגלה. בוקר טוב.
.
תגובות
שני הצילומים למטה- וואהו! אוהב אותם מאוד
אהבתיאהבתי
את מהממת את. ובכל זאת התגנבה לליבי חמיצות כי אצלנו כיסחו את השדות והפרדס בשבוע שעבר לטובת מחלף… :-(
אהבתיאהבתי
התגעגענו.
אהבתיאהבתי
כשאת שרה ,אני חושב "כאן לא יועילו".
אהבתיאהבתי
החרציות מצהיבות את העין אבל הצילום שחור לבן – בחירה מעניינת :)
הפסקול מעולה, והצילום האחרון מהמם
אהבתיאהבתי
לתולעים שראית קוראים דובוני קורים,
קצת היה עצוב לי לקרוא ולגלות ששם, במרכז הרחוק, לא יודעים שהתורמוסים פורחים.
אנחנו בצפון, הדשא ליד הבית פורח בתורמוסים וכלניות ובכביש החרציות, ועוד המון פרחים שאני לא יודעת אפילו חלק משמותיהם, ודובוני הקורים הם חלק מחיי הילדים.
בוקר טוב!
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] 10 מסקנות מהליכת בוקר […]
אהבתיאהבתי