ברוכים הבאים לעולמי # 1

.

.

מי שימצא דרך לאפשר לי לקום מהכסא ולהצליח לעשות בדיוק את מה שקמתי עבורו,

ולא לקום מהכסא לא-זוכרת-למה ולא לראות את הקולב השבור שהנחת ליד הדלת כדי לא לשכוח,

ולא לצאת לזרוק אותו לפח ולראות עשבים בעציץ הגדול ולנכש אותם עוד לפני שהגעת לפח,

ולא לשטוף את סל הכביסה הגדול כי ראית אותו מאובק מאחורי העציץ הגדול (ההוא עם העשבים),

ולא למיין דפים ישנים כי השידה הועברה מקום לכבוד החורף ומונחת מול היציאה מהבית בדרך לפח,

ולא למצוא איור שלי, שאני מחפשת כבר שנתיים, כי אחת המגירות הייתה פתוחה,

טוב, זה דווקא דבר חיובי למצוא אותו,

ולא לצלם ולהעלות לפייסבוק (כבר מחקתי) את הדבורה שחשבתי לרגע מי-יודע-למה שאולי היא

נדל – למרות ששני הפסים הצהובים בדיוק כמו לדבורה מאיה – שנרטב מהשטיפה של סל הכביסה,

ראו שלוש פעולות קודם,

ולא להזכר פתאום בתערוכה של דני , לחזור לכסא ולמחשב, כי בדרך כלל הבלקברי בהטענה שם,

למרות שאתמול שכחתי לחבר אותו, ולכתוב תזכורת, ולשכוח לסמן תזכורת בבוקר של אותו יום,

ולא לשלוח על הדרך שני אסאמסים אחרים, כי הטלפון כבר ביד ואני מתגעגעת לבלונדה,

ולא למלא ולהפעיל מכונת כביסה כי  דרכתי על מגבת לחה כששטפתי ידיים מעבודות הגינה,

ולא להעצר פתאום ולנסות להזכר למה קמתי מהכסא to begin with.

מי שימצא, יזכה במשהו שווה ממש, לא רק ממני.

ברוכים הבאים לעולם הפרעת הקשב,

שכל וסוכריות קופצות מעורבבים במוח אחד, כמו שהסבירה לי פעם ילדה אחת,

ועל הנפש עוד לא התחלנו לדבר, מה הערבוביה עושה לנפש…

תהיו סבלנים איתנו בבקשה,

אנחנו, גדולים כקטנים, גם לנו מסתובב הראש מעצמנו.

.

.

 

ושאת ההרצאה הזו במתכונת ארוכה כולל אותי מפטפטת בלי סוף אפשר להזמין.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.ושאם מופיעה כאן למטה פרסומת נגד ריטלין, אל תאמינו להם, בטח סיינטולוגים. 

אני אומרת לכם באחריות שהריטלין הוא תרופה. לא פשוטה, יש מחיר בשימוש בה ללא ספק,

אבל היא מצילה חיים, פשוט ככה, אם כשאתם מכוונים לחיים טובים.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורלי מזור-יובל  On 19 באוקטובר 2012 at 10:00

    גדעון מתרגש מאוד מהשתים עשרה דקות שלך. שתדעי.

    אהבתי

  • צמח בר  On 19 באוקטובר 2012 at 10:02

    בערך בשורה החמישית הייתי צריכה לחזור לשורה הראשונה בכדי לנסוות להיזכר למה קמת מהכיסא.
    ברוכות אנו הנמצאות בעולם של הפרעות קשב וריכוז.
    כל זמן שזה סוכריות קופצות, ולא מטווח יריות, הרי שזה ברוך.

    אהבתי

  • lorestene  On 19 באוקטובר 2012 at 11:25

    מדיטציה ניסית?

    אהבתי

  • yasminelishar  On 19 באוקטובר 2012 at 17:10

    כ"כ מסכימה עם מה שאמרת לגבי הכניסה של add לרצף האוטיסטי. את מדהימה:)

    אהבתי

  • עודד  On 19 באוקטובר 2012 at 17:38

    חלי תודה;

    אהבתי

  • נורית שניר  On 19 באוקטובר 2012 at 20:50

    או, כמה שאת מכירה אותי …
    ואני חשבתי שאני לבד ( לא, לא באמת).
    זה נשמע כמו ״ אוי-יו-יויי״ ורק מי ששם מבין כמה זה מבאס.
    תודה.

    אהבתי

  • הילה  On 20 באוקטובר 2012 at 16:08

    את נהדרת
    לרגעים חשבתי לעצמי, אוי, יכול להיות שאני כזו ואפילו לא יודעת?! אבל אז דברים אחרים לא ממש הסתדרו היטב. אני מניחה שכולנו קצת גם וגם..

    אהבתי

  • מיכל  On 20 באוקטובר 2012 at 17:00

    למרות הכל , בהירה ברורה מצחיקה ונוגעת ,אין עליך חלי !!!
    ותודה שהזכרת לי .

    אהבתי

  • שרון  On 20 באוקטובר 2012 at 17:22

    אז מה זה אומר, שיש לי גם הפרעת קשב או אולי עומס בראש מרוב מחשבות, מטלות, עבודה, המון כביסה… ושלושה בנים…?

    אהבתי

  • שרון  On 20 באוקטובר 2012 at 17:25

    ושכחתי… בעניין קשב אנחנו, שכתבת כל כך ממצה ופשוט את הנושא

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 20 באוקטובר 2012 at 19:58

    טוב שיש מודעות היום, לעומת שנים עברו, כל כך מבינה!!!!

    אהבתי

  • ר  On 22 באוקטובר 2012 at 21:35

    אני קוראת (כמה שאני יכולה בלי לדלג על שורות)בזמן שהטלוויזיה דולקת ובן זוגי מדבר ואז אני צופה בסרט ובוכה. בוכה כי זו אני. זה כל כך מדויק עד שזה כואב. תודה

    אהבתי

  • תמר א  On 15 בנובמבר 2012 at 10:10

    אין לי יכולת לתאר עד כמה ההרצאה הקצרה הזו עוזרת להבין ולקבל עוד קצת עידוד ואהבה עצמית.
    תודה

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 בדצמבר 2013 at 07:59

    חבל שאני לא יכולה להסתובב עם ההרצאה הזאת מצולמת, וכל פעם שמשהו יגיד משהו על הילדה שלי – אני מיד אשלוף את ההרצאה שלך ואגיד – "הי, יש לנו אישור רפואי". את מקסימה, ויופי של משימה לקחת על עצמך. תודה מקרב ללב

    אהבתי

  • סיגל בן נון  On 31 בדצמבר 2013 at 08:43

    אהובתי, כתבת את הימים שלי שאני כל כך מכירה ועשית זאת בחינניות רבה.
    תודה

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 בדצמבר 2013 at 09:04

    נפלאה,אוטנטית ,מרגשת .אם הייתי באולם ,הודות להפרעת הקשב שלי,לא הייתי מתאפקת ועולה לחבק אותך תוך כדי הרצאה…

    אהבתי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: