חיסונים ומי שבוחר לא לחסן את ילדיו

יוני 2016.

.יוני 2016 – היום דיווח על עשרה תינוקות שנפטרו משעלת בקליפורניה. לא מחוסנים.
יוני 2012 – התפרצות החצבת בבתי ספר וגנים. לא רק בדרום העיר

……………………………………………………………

הטריגר לפוסט הזה היה פוסט של מנחם בן, שהביע שמחה שהורי נכדתו קבלו את עצתו ובחרו.לא לחסן את התינוקת שלהם
,הוא הוסיף שאת בתו בת החמש עשרה לא חיסן מעולם וטפוטפוטפו היא מעולם לא חלתה
,ו ב כ ן
הבת שלך לא חלתה קרוב לודאי בגלל שהילדים סביבה בגן ובבית הספר כ ן חוסנו ברובם
.הגדול מר בן, ובכך תרמו לסביבה בטוחה לגדילתה הבריאה של הילדה שלך
.ורק שיהיה ברור, הבת שלו אינה תורמת הרבה לסביבה בטוחה ובריאה של ילדים אחרים
,גם נכדתו לא, הן בריאות בגללי, בגלל הבת שלי ובגלל אזרחים אחראיים כמונו שלא ניזונים
וגדלים "על חשבון"אנשים אחרים", ובודאי אינם מעמידים את האחר, את ילדי האחר בסכנה

:ומצאתי אצל דבורית מיילבק
….. אנשים כמונו, שבוחרים לחשוב פעמיים לפני שהם מחליטים מה הם נותנים לילדים שלהם
לאכול ואיזה כימיקלים הם דוחפים להם לגוף, שפויים ואחראים הרבה יותר מהרוב המוחלט
של ההורים שנותנים לילדיהם חטיפים תעשייתיים מגיל חודש ודוחפים להם אנטיביוטיקה
.בכלעם שהם בוכים יותר מדי בלילה
וואוו מגיב/ה יקר/ה
אנשים כמונו? הבוחרים לחשוב פעמיים לפני שהם מחליטים איזה כימיקלים הם דוחפים לגוף
של הילדים שלהם" – כלומר…חיסונים. אני לא מזכירה את ההתנשאות ונקודת ההנחה הבסיסית
שאם אני מחסנת, משמע אני  גם נותנת בגיל חודש חטיף תעשייתי ו"דוחפת" אנטיביוטיקה בגלל
קצת בכי בלילה…
כלומר, אם בחרתי לחסן את הבת שלי, אני, אנחנו, "הלא מחסנים" פשוט הורים איומים
"אנשים כמונו" לא בוחרים לגדל את הבת שלנו "על חשבון" סיכון ילדים אחרים.
כי גם אנשים כמונו, כמוני וכמו אביהשלזאתי בחרנו לגדל את בתנו באופן אחראיולא אוטומטי
– או כך לפחות אנחנו מאמינים ומקווים -בלי לציית לנורמות של גידול ילדים באופן עיוור,
מתוך כוונה אמיתית לקחת אחריות מלאה על גידולה וחינוכה בדרך הטובה ביותר שאנחנו
מאמינים בה ומסוגלים לה
.דוגמאות?בבקשה:
היא ינקה עד גיל שנה וקצת. הייתה בבית, צמודה להוריה עד שהייתה כמעט בת שנתיים.
היא מקבלת ואוכלת אוכל בריא יחסית ומאוזן.
היא מקבלת אנטיביוטיקה רק אחרי ארבעה חמישה ימים של כאבי אוזניים
,אם הם לא עוברים מעצמם, מה שכמובן קורה ברוב הפעמים,
ורק אם מתגלה החיידק ההוא במשטח גרון.
היא לעולם, ל ע ו ל ם לא תחזור/תוחזר לבית הספר עד שהחום שלה יעלם לחלוטין
ואני משוכנעתשכל רסיס וירוס או חיידק נמוג ונעלם ממנה – לטובת חבריה כמובן.
היא לומדת כבר כמה שנים בשמחה גדולה בבית ספר אנטרופוסופי –
ולא שזה אומר שהוא טוב יותר מאחרים, רק מציין עובדה שטרחנו וחיפשנו ובחרנו את בית ספרה,
אמא שלה אפילו תהתה, ןעדיין תוהה לעיתים מתי התהפך העולם,
בעקרון היא ילדה שגדלה עם שני הורים מ א ד מודעים לאחריות העצומה ולשמחה הגדולה
אפילויותר שיש בגידול ובחינוך ילד.
א ב ל
לא על חשבון האחר.
לעולם לא על חשבון האחר.
ההבדל
בין להאכיל את ילדיך באוכל בריא לבין ההחלטה לא לחסנם הוא בעיני הפער בין המותר לאסור.
בין המוסרי ללא מוסרי.
בין אדם שהוא חיה חברתית לבין היותו טורף חסר רחמים,
ואתה,
מתנהג כמו טורף חסר רחמים ותפישה ואחריות חברתית.
– אם העולם שבו אתה חי, הסביבה שלך הייתה לא מחוסנת והיו נותנים לך אפשרות הפוכה,
להיות הראשון שמתחסן, מה היית בוחר
– אם ילדי הכיתה של הבן/בת שלך יצאו לסיבוב עזרה והתנדבות – אחריות חברתית –
במרתפים ובגטאות  הפליטים הלא מחוסנים בחלקם, תאשר להם להשתתף?
– האם תשלח את הילדים שלך לגן שבו, אידיאולוגית הילדים לא מחוסנים?
– האם אתה יודע שבימים אלה נבדקת על ידי הורים שילדם נדבק מילד לא מחוסן אפשרות משפטית
לתבוע הורים הלא מחסנים?  תביעה מוצדקת לדעתי וטעמי.

האפשרות שלך לא לחסן את הילדים שלך ניתנת לך בגלל שאני חיסנתי את הבת שלי.

File0033

.בהחלטה שלך לא לחסן את הילדים שלך,

אתה מעמיד בסכנה את הילדה שלי.

וזה, מכעיס, מקומם, ובעיקר זה לא בסדר.

חד וחלק לא בסדר.

.

אסי – הרופא עם הלב הכי גדול שאני מכירה כותב הרבה על חיסונים

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועה אסטרייכר  On 1 באפריל 2008 at 10:47

    כל כך צודקת. האידיאולוגיות האלה שמבטלות את הזולת, הן הכי מסוכנות

    אהבתי

  • שרון  On 1 באפריל 2008 at 11:08

    את צודקת, בטח צודקת, וגם הבן זוג צודק, וכולכם כל כך צודקים, והצדק הזה הגדול והירוק יוצא מהאזניים. די. מספיק

    אהבתי

  • גל  On 1 באפריל 2008 at 11:10

    זה כתיבה ותגובות מתלהמות ללא לימוד והבנה מינמלית של הנושא הזה וכל נושא שהוא

    אהבתי

  • אורח מבית  On 1 באפריל 2008 at 11:25

    הורים שבחרו לא לחסן והילד שלהם נדבק ומת יכולים להיות מואשמים במותו ולעמוד לדין על הריגה או אפילו רצח?

    וילד שנדבק מילד לא מחוסן יכול לתבוע ?

    אהבתי

  • A  On 1 באפריל 2008 at 11:27

    יחי האדישות שרון.והקוליות התל אביבית שלך.

    די. מספיק. לכי לקרוא 360 ולהרגיש בהייפ.

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 1 באפריל 2008 at 11:37

    לטעמי, ההחלטה לפחות לגבי חלק מהחיסונים צריכה להיות מופקעת מההורים – שכן נראה שיש כאן אוכלוסייה שלמה שאינה מגלה אחריות לאחר/ת ולו במעט. גם מזדהה עד מאוד עם כל הכרונולוגיה של גידול אחראי של ילדים שאת מעידה עליה לגבי ביתך (בשינויי העדפות אישיות, כמובן – אני מחסידות החינוך הממלכתי מטעמים אידיאולוגיים) והאבחנה שאת עושה בין אחריות לחוסר אחריות.

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 1 באפריל 2008 at 11:41

    הרפואה אינה מושלמת, ולעתים משנה את עמדותיה, מכה על חטא ומבשרת לנו על טעויות שקשה בדיעבד לתקן.
    אל תשכחו לקחת גם את זה בחשבון הכולל.

    אהבתי

  • מרמיט  On 1 באפריל 2008 at 11:41

    ולא ראיתי איפה הוא כתב שהוא לא מחסן את הילדים שלו.

    מה שלא מותיר לי אלא לחתום בשתי ידיים על המילים:
    "
    כעת, אתם מכלילים הכללות ומתארים קבוצה גדולה ומאוד מאוד הטרוגנית של אנשים ו[מציגים] אותם כהיפים מטורללים שעושים "אקרובטיקה לא חיננית במיוחד כדי לספק צרכים לא ברורים של פעוטות" בניגוד ל"הורים שפויים יחסית ומתפקדים". ועוד להשוות אותם להורים עבריינים מתעללים!
    "

    אהבתי

  • חנן כהן  On 1 באפריל 2008 at 11:43

    כאן

    http://www.notes.co.il/assi/40154.asp

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 1 באפריל 2008 at 11:48

    בינתיים, נזקי אי-חיסון גוברים על נזקי חיסון וההפחדות על נזקי החיסון הן שמועות שמופצות ע"י בעלי עניין. יש כאן שתי תעשיות (כמו עם הריטלין) – אחת, תעשיית התרופות (לכאורה ה"רעים"). השניה – התעשיה האלטרנטיבית/משלימה, שמסתתרת תחת איצטלא של "לא תעשייה", אבל לא כך הוא.
    אגב, לא חיסנו את רעות נגד צהבת B עדיין, מתוך אותה בדיקה הורית אחראית: המחלה עוברת ביחסי מין ומנות דם. כל מנות הדם בארץ נבדקות. מעט תופעות הלוואי קורות בעיקר בגיל ינקות – אין דיווחים על נזק בגיל קצת יותר גבוה. לזה כוונתי בבדיקה רצינית ואחראית, ולא בסיסמאות הזויות שמאפיינות את כת הלא-מחסנים.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 באפריל 2008 at 11:53

    תחילת הציטוט שחלי לא הביאה

    קראתי את הפוסט האחרון שלך, בו התייחסת לכתבה על החיסונים ב-7 לילות ולטור של ברנהיימר במוסף הארץ.

    אהבתי

  • מחסנת סלקטיבית  On 1 באפריל 2008 at 11:58

    הפעם אני לא מסכימה איתך חלי.
    הרבה החלטות שלנו באיזה שהוא אופן משפיעות על האחר. אפילו החוק נגש עישון -פוגע במעשנים ובכל זאת הוא חיוני ונכון. גם אוכלי אוכל בריא או ארגני פוגעים בחקלאים הקונבנציונליים, וגם החינוך הייחודי פוגע במערכת החינוך הציבורית שנעשית חלשה יותר כי כל הנאורים מוציאים את ילדיהם ממנה. בכל פעם שאת הולת לרופא פרטי את מחלישה את מערכת הבריאות הציבורית, כי אם לא היינו הולכים אליהם למרפאה הפרטית הם היו מקדישים יותר לרפואה הציבורית.
    היית רוצה שאכנה אותך בשל כך עלוקה?

    אהבתי

  • מרמיט  On 1 באפריל 2008 at 12:04

    ועדיין, גם אני קראתי את מה שדבורית כתבה שם – שהיה התייחסות כוללנית ופשטנית לאיזושהי "פוביית ילדים" (מי שמדבר, כן?) – וגם אני נעלבתי. והילדה שלי מחוסנת לעילא.

    מה שוולווט וברנהיימר כתבו היה הטלת רפש קולקטיבית, לא רק בהורים שלא מחסנים אלא בכל הורה שמעז לחשוב מחוץ לקופסא. ולא שחסרות דוגמאות להקצנה מגוחכת, אבל לא חסרות גם דוגמאות למיינסטרים מגוחך.

    הדיון הזה לא ממש רלוונטי לפוסט של חלי לעיל, כי אני לא מתכוון להיכנס לוויכוח החיסונים. אבל לאור הטריגר שהיא בחרה וכמויות האש והגופרית שהיא הטיחה במיילבקיסט הנ"ל, רציתי להעמיד דברים על דיוקם:
    מה שדבורית כתבה, בהמשך למה שאבנר כתב, היה גיבוב של בורות, פשטנות והתלהמות, בלי שום קשר לחיסונים.
    בעוד הורים רבים עושים ניסיונות כנים לשפר את החיים של ילדיהם *ושלהם*, הם יושבים כמו שני הזקנים העריריים מהחבובות וזורקים הערות ציניות מהיציע. גיחי גיחי. אחר כך תבואו לבכות על אלימות נוער.

    אהבתי

  • ח ל י  On 1 באפריל 2008 at 12:09

    הבחירה שלי במערכת החינוך הפרטית לא מסכנת חיי אדם, גם לא הבחירה שלי ברופא פרטי פה ושם ובקשר לחקלאים ומגדלי תרנגולות ספוגות אנטיביוטיקה, ת ש מ ע י, אני לא קדושה ולא מעמידה את חיי הכלל לפני חיי הפרטיים, מה פתאום – הרבה מהבחירות שאני עושה בחיי ובוודאי שבחיי הילדה שלי אנוכיות לחלוטין
    ונובעות מסדר העדיפויות הפרטי שלי, וטובתה
    של הילדה שלי עומדת לנגד עיני לפני הטובות של אנשים, רוב האנשים, מה זאת אומרת? היא הילדה שלי :)

    אבל כשזה מגיע לחיסונים הדבר משתנה –
    אוכלוסיה מחוסנת או לא מחוסנת היא לא שאלה של פרנסה,או של טובת הציבור, הקולקטיב, זו באמת יכולה להיות בתסריט הזוי וקיצוני שאלה של חיים או מוות

    ולא לחסן את בני ביתך כי יתר הבתים מחוסנים זו התעלקות של ממש וחוסר אחריות חברתית במובן הכי בסיסי שלה. מחלות. מגפות. חיים או מוות.

    אהבתי

  • מיכל קרייטלר  On 1 באפריל 2008 at 12:34

    היכולת של אנשים אחרים לא לחסן את ילדיהם ולהגן עליהם, כביכול, מכימיקלים שאני כן אפשרתי להזריק לילדים שלי, היא אבסורדית לחלוטין כי היא נשענת על העובדה שהילדים שלי חוסנו.
    בעיני זו חזירות.

    אהבתי

  • נועה אסטרייכר  On 1 באפריל 2008 at 12:53

    לא זוכרת איפה היה כתוב השבוע שב-2005 היה בישראל מקרה אחד של חצבת. מקרה אחד

    וב2007? 900 מקרי חצבת

    רובם בקרב פלגים קיצוניים בעדה החרדית אשר לא מחסנים את ילדיהם

    אני תוהה מאיפה הביטחון הזה של ההורים פשוט לא לחסן. המגיפות עברו מן העולם? זה רק נדמה. אילולא החיסון שהמציא סאלק, עד היום היו מסתובבים פה ילדים על קביים, משותקים מפוליו! וזה לא מקרי שמגיפות מתפרצות באיזורים ללא רפואה מודרנית. אפילו פה בארץ יש עדיין התפרצויות של שחפת. שחפת! זה הכי המאה ה-19, חשבנו שזה כבר פאסה

    אז לא. זה לא פאסה
    וכשהמגיפה השחורה תחזור? (ועם ההתנהלות הזו היא תחזור.מספיק חולה אחד לא מבודד) גם אז תטענו שהחיסון מסוכן יותר מהדבקה המונית במחלה
    ?

    אני לא מתנגדת לחשיבה ביקורתית, וברור שיש הרבה ספקות וחששות בנוגע לחיסונים. אז לשאול ולברר זה הגיוני ונכון, ולא כולם קדושים, ויש טיפולים שגויים לפעמים, כי אנחנו בני אדם, גם הרופאים

    אבל באופן גורף לבחור ב"לא לחסן"? באיזו זכות? הניסיון האידיאולוגי של ההורים האלו מסכן אוכלוסיות שלמות. זה נשמע מוגזם ופראי, אבל זו האמת

    מה תעשו כשתפרוץ כאן מגיפה אמיתית? תתבצרו מאחורי המילים?

    אהבתי

  • גל  On 1 באפריל 2008 at 13:06

    לחוסר ידע מלווה בהתלהמות. רוב אם לא כל מקרי הפוליו בשנים האחרונות מקורם בחיסונים. מחלת האבעבועות השחורות הוכרזה על ידי ארגון הבריאות העולמי כמחלה שחלפה מהעולם וכבר שנים שלא מחסנים נגדה.
    אבל העיקר חשיבה בקורתית עלק.

    אהבתי

  • ימימה  On 1 באפריל 2008 at 13:09

    את שני הטורים – של ברנהיימר ושל דבורית ואני מסכימה עם מרמיט פה מעלי בקשר לאופיים של הטורים הנ"ל.

    אשר לכתבה על החיסונים – היא היתה מזעזעת ברמת ציד מכשפות. לקחו את כל מה שאינו קונוונציונלי וכרכו יחד בחבילה אחת והכפישו.

    אולי אכתוב על כך. ממש הרגיזה אותי הכתבה הזאת. (וגם הטור של דנה ספקטור.)

    אהבתי

  • א.  On 1 באפריל 2008 at 13:17

    גל זו בדיוק הנקודה. הבעבועות שחורות נעמה מהעולם איך? ואם לא היו מחסנים נגדה היא הייתה נעלמת? ואם נפסיק לחסן נגד חצבת או שעלת תוך כמה זמן אוכלוסיות שלמות יחלו במחלות האלה?

    בדיוק בגלל הצורך למגר עד הסוף אסור להפסיק לחסן וגם הנקודה החברתית של תחסנו אתם ואז אני אוכל להרשות לעצמי לא לסכן את הילד שלי בלהפוך סטטיסטית לאחוז הקטן שכן נפגע מהחיסונים יש בה משהו

    אהבתי

  • מחסנת סלקטיבית  On 1 באפריל 2008 at 13:26

    רוב המחלות שמחסנים נגדן אינן גורמת למוות. יש הבדלים בין ארצות שונות במדיניות החיסונים. גם במדיניות זו יש שיקולים כלכליים לא

    מבוטלים. אי חיסון א י נ ו מסכן ילדים אחרים

    הסכנה בחולי במחלות ההלו היא בעיקר סיבוכים נדירים. גם לחיסונים יש תופעות לוואי נדירות שעלולות לגרום למוות.
    לצערינו אין מספיק נתונים בגלל השיקולים הכלכליים הללו. כידוע, חלק ניכר מהמחקרים רפואיים ממומנים על ידי חברות תרופות.

    אהבתי

  • גל  On 1 באפריל 2008 at 13:41

    יש מגון טיעונים. ואין לי כונה להכנס לויכוח הזה . בכלל אני לא נגד חיסונים אני נגד התלהמות והתחסדות המבוססים על מה לעשות טמטום ובורות ונועה וגם חלי הן דוגמה קלאסית ולדעתי הרבה יותר מסוכנת מכן לחסן נגד חצבת או לא לחסן נגד חצבת

    אהבתי

  • נבט חיטה  On 1 באפריל 2008 at 13:49

    רופא בחסד עליון.
    ובראש וראשונה אדם נדיר ומיוחד במינו.

    אהבתי

  • א.  On 1 באפריל 2008 at 13:50

    לא לא גל תכנס לטיעונים דווקא.

    הדרך הכי קלה היא להגיד יש לי מה להגיד אבל אני לא אטרח. תטרח. כנס לוויכוח ותוכיח את צדקתך במקום לנבל את הפה.

    אהבתי

  • איריס ח.  On 1 באפריל 2008 at 13:57

    כי מה לעשות ורוב הההורים הלא מחסנים עושים את זה מסיבות אחרות ולא ממה שמתואר כאן. רוב ההורים הלא מחסנים לא מודאגים מזה שחלי תשלח את ביתה עם חום לבית הספר. את עושה את זה חלי רק בשבילך ובשביל הילדה. רוב המחלות מדביקות עוד טרם הופיעו הסימפטומים, וזה בסדר.
    הטיעון של "הם יכולים להרשות לעצמם לא לחסן כי אני מחסנת" הוא בדיוק כמו להגיד שיש אנשים שמרשים לעצמם לא לללכת לצבא כי אני הולכת. ולעשות מחיסונים חוק כמו משירות צבאי, זה בדיוק להפוך את המדינה הזו לעוד יותר מילטנטית (לתשומת ליבך, חנה בית הלחמי…). מה אחר כך? לחייב נשים לקחת טיפול נגד "גיל הבלות"? היו שנים שאף אישה לא יכלה לצאת בלי זה מגניקולוג (כן, הם כמעט תמיד גברים) בלי לקבל מרשם כזה והוא היה משוכנע באמת ובתמים שזה ענין של חיים (מחלות לב גורמות להרבה יותר מקרי מוות מחצבת, אגב, לכל המתעניינים). והיום זה פאסה כי יודעים שזה מזיק.
    טורי הדעה שמגנים את ההורים הלא מחסנים הם ביטוי מובהק של חוסר סובלנות ואי יכולת להכיל את האחר, שלא מזיק לאף אחד מכם.
    אם ילד לא מחוסן הדביק ילד מחוסן, אז משהו בחיסון שקיבל המחוסן לא עובד, כיוון שילד מחוסן לא אמור להידבק. שיתבעו את חברת התרופות שסיפקה את החיסון, את הסבא והסבתא שנתנו לו גנים כאלו ואת אלוהים.(חברת בקסטר האמריקאית מתמחה בזה, הם סיפקו לילדים חולי המופיליה מנות דם שהיה ידוע שהיו נגועות בוירוס האיידס, והם עדיין חיים ובועטים. החברה כמובן, לא הילדים).
    אחרי שהיו לנו "עניים מרצון" ועכשיו "משתמטים" יש עכשיו "מדביקים מרצון" שמבוססים בעיקר על בורות וחוסר סובלנות. לכל אחד הגבולות שלו, ואפשר להידבק בהפטיטיס B
    גם אם הולכים על חוף הים ונדקרים ממזרק שמסומם השתמש בו קודם או מזכוכית של באנג. לפי זה חנה, גם אותך היו צריכים לחייב לחסן ולא היו משאירים לך שום שיקול דעת בתור הורה.
    ולדעתי כשכותב המייל כתב כימיקלים, הוא יכול היה בקלות להתכוון לבמבה המזעזעת, שנחשבת בישראל בריאה כי יש בה ויטמינים…רוב הכימיקלים המזיקים לא נמצאים בחיסונים, אלא במה שנושמים ילדי אשדוד והקריות, אבל את מי זה מעניין כל האסטמה ההמונית הזו והסטרואידים שבאים איתה, העיקר להיכנס באיזה 100 הורים לא מחסנים.

    אהבתי

  • א.  On 1 באפריל 2008 at 14:00

    היום מאה מחר עשרת אלפים וזה בדיוק העניין

    אהבתי

  • גל  On 1 באפריל 2008 at 14:02

    והטיעונים לגבי האבעבועות השחורות אינם רלונטיים לנושא. כמו שכתבתי אני לא נגד חיסונים, אני נגד התלהמות. ולהפוך כל הורה שלא מחסן נגד אדמת או חצבת לאויב האנושות זו התלהמות. כמה שנים מחסנים נגד חצבת? משום מה אני לא זוכר מילדותי מגפות לא נשלטות של חצבת וכנ"ל לגבי אדמת אבעבועות רוח וכו. היינו חולים הבראנו וזהו, אולי פחות נח להורים ולמעסיקים אבל לא סכנה כלל עולמית ועילה להסתה מתלהמת בנוסח חלי, שהידע שלה באימונולגיה או אפידמולגיה זעיר עד לא קיים.

    אהבתי

  • יובל  On 1 באפריל 2008 at 14:20

    חשיבה ביקורתית היא חשובה ביותר אבל, והאבל הוא גדול מאוד, כאשר החשיבה הביקורתית שלך מסכנת את הסביבה היא כבר לא לגיטימית.
    הטיעון שלך לגבי "אם ילד לא מחוסן הדביק ילד מחוסן זו לא אשמתו" מעידה על בורות איומה.
    הבעייה היא אחרת לגמרי. למשל בדוגמת החצבת, את החיסון הראשון מקבלים הילדים בגיל שנה. כלומר, תינוקות בני פחות משנה ועוד יותר מכך עוברים של נשים בהריון חשופים להדבקה מילדים בלתי מחוסנים.
    וזה בדיוק מה שתארו כאן מגיבים רבים כחוסר אכפתיות וחוסר אחריות חברתית.

    אהבתי

  • נועה אסטרייכר  On 1 באפריל 2008 at 14:35

    לדעתי המילה "טמטום" היא סוג של ניבול פה
    ארכאי ולא שנון, אבל עדיין מלוכלך

    אהבתי

  • גל  On 1 באפריל 2008 at 14:41

    אפשר לחסן כמו בצהבת מגיל יום או לפתח חיסון לעוברים ולחייב בחוק את האמהות לבצע אותו לפני הלידה ובא לציון גואל ומרגוע לחלי ולשאר המתלהמים. ולנעה טמטום זה תאור של תכונה ולא ניבול פה והלואי והיה בו משהו ארכאי

    אהבתי

  • יובל  On 1 באפריל 2008 at 14:56

    יש חיסונים שמערכת חיסונית של תינוק בן פחות משנה לא מסוגלת לעכל ולכן לתת את חיסון החצבת (לדוגמא) לפני גיל שנה יהיה חסר ערך והחיסון פשוט "לא יתפוס".
    הבנתי שיש לך אג'נדה כלשהי(לא ברור לי בדיוק מהי) אבל יש גם עובדות שרצוי שיבלבלו לפעמים אפילו אנשים נחושים כמוך.
    וכן, אני מסכים בבסיס עם דבריך בנוגע להתלהמות, אבל שים לב איך אתה נסחף לאותה התלהמות בדיוק

    אהבתי

  • ח ל י  On 1 באפריל 2008 at 16:20

    בקשר לזה:בנוסח חלי, שהידע שלה באימונולגיה או אפידמולגיה זעיר עד לא קיים…

    לעולם, לעולם לא כדאי לך להגיד דברים על אדם שאינך מכיר, לעולם…ועצה שניה?…גם לא כדאי לך לשאול אותו מאין הידע שלו. המבוכה תהיה שלך.

    וחוץ מזה, אני אשמח ראשית לדעת את השם שלך או אתר או כתובת מייל אתה יודע, ככה , שנדע שאתה לא בעצם האב ההוא שכתב לדבורית, וגם כמובן, לשמוע טיעונים רלוונטיים ומדוייקים שלך בעד ונגד חיסונים לכלל או שלא לכלל האוכלוסיה ולא רק התנפלות על סגנון הכתיבה המתלהם שלי.

    אהבתי

  • גל  On 1 באפריל 2008 at 16:21

    התגובה הקודמת נכתבה בציניות. לא חושב שנגררתי להתלהמות. האגנדה היחידה שלי בויכוח הנוכחי היא נגד העליהום האוטומטי של חלי ועוד מספר אנשים בכל פעם שמוזכר נןשא החיסונים. עליהום שלא מתבסס על שום ידע וההגיון שעומד מאחוריו מוטל מאוד בספק.

    אהבתי

  • ח ל י  On 1 באפריל 2008 at 16:29

    אין לי עליהום אוטומטי על כלום, חוץ מאשר על גזענות וכיבוש והעקרון של זה לא חוכמה על חלשים ממך.נשים, זרים וטף.
    יש לי אותי משפחות קרובות שהתלבטו איתי הרבה על חיסונים או לא, יש לי בן דוד עם פוליו, שעות רופאים מכל מיני סיבות ואינטרנט לא מועטות כלל וכלל בנושא חיסונים, חברה שמאשימה באיזו דרך את האוטיזם של הבת שלה בחיסון המשולש ועוד ידי נטויה אם הייתי רוצה לפרט לך ממש, אבל אני ממש לא רוצה..
    אז אל תתייהר ואל תחליט שאתה יודע או מבין אן ההתנגדות שלי היא אוטומטית או לא. אני יודעת ואני אומרת לך שהיא לא.

    ועכשיו אם יש לך מה להוסיף או לתרום בענייני הפוסט אתה מוזמן, בלי ניבולי פה אגב ןמבחינתי משפט כמו – טמטום הוא תאור של תכונה ולא ניבול פה – הוא ניבול פה וחוסר תרבות.
    אז כפי שאמרתי בענייני הפוסט אתה מוזמן בעניין הסגנון שלי ומדידת האינטליגנציה שלי, אנא, חסוך ממני.

    אהבתי

  • איריס ח.  On 1 באפריל 2008 at 16:38

    יכול להיות שמאז שגמרתי את התואר שלי בביולוגיה מולקולרית השתנו הרבה דברים, אבל ככל הידוע לי גם מהשכלתי ההורית, החיסון המשולש לחצבת, חזרת ואדמת ניתן בגיל שנה וחצי גם מכיוון שלא מדובר במחלות שיש בהן סכנת חיים (כמו פוליו, טטנוס, ושאר מרעין בישין שאין מה לעשות נגדם ברגע שמישהו לא עלינו חולה בהם). לחצבת מחסנים בגלל הסיבוכים המוחיים (הנדירים, רוב החולים בחצבת לא ניזוקים, וככל שהם מקדימים לחלות בזה, כך עדיף). כלומר, בשום אחת מהמחלות הללו לא מדובר בסכנת חיים. לאדמת מחסנים בעיקר בגלל סיבוכים בהריון, כך שגם אם ילדה לא חוסנה בילדותה (כמו בנות הדור שלי) יש דרכים לבדוק ריכוז נוגדנים ולהתחסן בזמן.
    לכן, אני לא מבינה בכלל על מה מדברים כאן כשמדברים על סכנת חיים.
    חשיבה ביקורתית תמיד יכולה לסכן את הסביבה, זה תלוי איך אתה מגדיר "סיכון".
    אני חיה היום בגרמניה, וכאן למשל כשילד נדבק בכינים הוא נתפס כמפגע תברואתי: צריך ללכת לרופא, לעבור טיפול כימי ולהביא אישור מהרופא שאין לו כינים. חוצמזה ההורים אמורים לשאוב עם שואב אבק את כל הבית ואם זה בגן, אז כל החיות עם הפרווה הסינטטית צריכות להיות מאופסנות חצי שנה במרתף. לי בתור ישראלית זה נראה מופרך, אני כמובן עבריינית כינים עם הילדים שלי, לא שמה להם שום חומרים כאלו על הראש ורק מסרקת עם מסרק כינים. החשיבה הביקורתית שלי במקרה הזה, יכולה מצידי לעצבן את כל האחרים עד מחר, אבל על דברים שאין לי שליטה (הידבקות בכינים, למשל) אני לא מתכוונת לבזבז אנרגיות מיותרות.
    ההחלטה מהי מחלה, מה מסוכן ומה מסכן את בריאות הציבור היא לרוב החלטה פוליטית, ואת זה כדאי לזכור.
    מה שהכי מפריע לי בסיפור הזה, גם אצל כותב המייל וגם אצל חלי זו התחרות המטופשת של "מי מגדל את ילדיו ביותר אחריות", כאילו אפשר למדוד אחריות וכאילו יש דבר כזה חצי אחריות.
    אני מחסנת את הילדים שלי, אבל מפרגנת לאלו שלא שהם חשבו על זה, שגם אצלם מעורב בענין שיקול דעת ושיש נורמות תרבותיות שמשפיעות על כל זה, בלי קשר לאהבת ההורים המופלאה של כל אחד.
    בדבר אחד צודק כותב המייל: ממי שהולכים נגד התלם אני כן מצפה להבין אחרים שעושים את זה ולא לקחת להם את שיקול הדעת ולעשות מהם מפלצות במחי מקלדת. קצת כבוד לאחר עוד לא הרג אף אחד, להיפך (כלומר, חוסר כבוד הרג…)

    אהבתי

  • גל  On 1 באפריל 2008 at 16:40

    השם הוא גל ניסן מבחינתי את ודבורית יכולות להשוות אי פי לא יודע מי כתב לה ולא מכיר אותו. על בסיס מה ואיך שאת כותבת על חיסונים (וזו לא הפעם הראשונה) הידע שלך באימונולוגיה ואפידומולוגיה אכן שואף לאפס. הטענה שלי היא שהנושא מורכב מדי מסובך מדי והידע מועט מדי מכדי לאפשר טונים מתלהמים ממחייבי החיסונים או מתנגדיהם ביחוד בנוגע לחיסונים כנגד מחלות שמלבד ממקרים נדירים אינן מסכנות חיים. ועל כן לדעתי ההחלטה צריכה להיות אינדבידואלית גם אם חלי חושבת שזה מסכן אותה. שלושת ילדי מחוסנים.

    אהבתי

  • הגזמתם.  On 1 באפריל 2008 at 16:48

    תדיגו ואם גיסתי בהריון באה למסיבת גן של אחיינתה ונדבקת ב…נניח חצבת, היא פופולרית היום את מי להאשים? את הגורל או את ההורים שלא חיסנו את ילדם.
    ואם בחורף בגן כולם מצוננים והשעול של הילד עם השחפת לא יוצא דופן את מי להאשים?והגנים השלמים בירושלים שמחסנים בשבועות האחרונים?

    יצאתם מדעתכם? מי שלא מחסן הוא חרא של בן אדם. זאב לאחיו האנושיים. שילך ויגור בבדוד ולא יפיל עלינו את עולו ועול משפחתו. חצופים.

    אהבתי

  • עוד מחסנת סלקטיבית  On 1 באפריל 2008 at 16:54

    אני בחרתי לחסן את ילדיי נגד מחלות ששיעורי הסיבוכים והתמותה מהם חמורים, והטיפול לא תמיד יעיל (טטנוס, פוליו, דלקת קרום המוח, וגם שעלת, שגם בצורתה הקלה היא קשה). חלק מהחיסונים האחרים נתתי בגיל מאוחר יותר, וחלק, למחלות קלות שהסיבוכים שלהן נדירים, בכלל לא.

    גם הילדים שלי ינקו, היו בבית עד גיל שנתיים-שלוש, קיבלו תזונה טובה. קיוויתי שיידבקו באבעבועות, חצבת, חזרת ואדמת – ואז, בסיכוי גבוה, היו מחוסנים לכל החיים. זה לא קרה, בגלל האנשים שמחסנים את ילדיהם, ולכן מנעו מילדיי לפתח את מערכת החיסון ולזכות בחסינות ממחלות אלה.

    הצלחתי למצוא ילדים חולי אבעבועות ולהדביק את ילדיי באופן יזום. עברו שנים וילדיי לא נדבקו במחלות האחרות, ולכן הרגשתי נאלצת לתת להם את החיסון – למחלות האחרות. תירגעו, אני לא מתכוונת לתבוע את אלה שחיסנו את הילדים שלהם…

    מי שלומד קצת לעומק על נושא החיסונים רואה שהתמונה הרבה יותר אפורה מאשר שחור-לבן. התלהמות משום צד לא עוזרת.

    אהבתי

  • אורחת  On 1 באפריל 2008 at 17:14

    חיסונים שייכים לאגף לבריאות הציבור, הם לא משהו פרטי.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 באפריל 2008 at 17:46

    אותי מעניין אם לדעת מי מעורכי הדין כאן יש כאן קייס במידה ומוכח שילד לא מחוסן הדביק ילד נורמטיבי?

    אהבתי

  • אסי סיקורל  On 1 באפריל 2008 at 18:26

    תמיד מדהימה אותי עצמת הרגשות שהדיון בנושא הזה מעלה.
    את הדעה שלי כתבתי בבלוג שלי באריכות, בשני פוסטים, ובהמון תגובות מתחת.
    באופן עקרוני אני חושב שיש כשל מובנה שמגיע מהצלחת החיסונים.
    המחלות כנגדן מחסנים כמעט ונעלמו, הדור שלנו – ההורים – לא מכיר, לא ראה, ולא יודע על המחלות האלו, ולכן זו סכנה בלתי נראית. יותר מכך, אם כולם מחסנים – ועדיין כמעט כולם מחסנים, הסיכוי שהילד שלי באמת ייחשף לאחת מהמחלות הללו נמוך.
    אם מול סיכון נמוך כל כך ללקות במחלה בלתי נראית ותיאורטית כל כך עומדת הפחדה שיטתית מתופעות לוואי, אין סיבה.
    אני יודע שכולנו רוצים להיות הורים טובים.
    אם היה חיסון שמונע תאונות דרכים היינו כולנו מחסנים את ילדינו. אם בזכות החיסון הזה תאונות הדרכים היו נעלמות, ועשור או יותר לא היינו רואים או שומעים עליהם, ברור שהדור של שילדינו או נכדינו כהורים היו שוקלים פעמיים אם לדקור את הילד בכדי להימנע מסכנה בדיונית. בעצם התאונות דרכים האלה לא כל כך מסוכנות, סיכוי התמותה נמוך מאוד גם אם יש תאונה, ובכלל כל כך שיפרו את המכוניות והכבישים מסביב שאין סיבה בכלל לחסן. יותר מכך. אם היינו יודעים שעצם החיסון של כל הילדים האחרים מונע מהילדים שלנו תאונות דרכים, בכלל לא הייתי מבין למה אני צריך לדקור את הילדים שלי ולסכן אותם בתופעת לוואי.
    אני חושב שאסור לכפות טיפול רפואי, אבל, מאחר ומדובר בסכנה אפשרית לסביבה – אני מאמין שאפשר לבצע חקירה אפדימיולוגית ולתבוע אחריות מההורים שהעמידו את ילדי כולנו בסיכון.
    אזרחית, פלילית, לא יודע. אבל צריך להיות אפשר.
    ואם אין דרך לדרוש אחריות מלאה מהשלכות המעשים, אז לא תהיה ברירה אלא להשתמשבכלי הטוב ביותר שיש למין האנושי כנגד כשלים כאלה – המדינה.
    אפשר בהחלט להתנות השתתפות במערכת חינוך ציבורית או לא ציבורית בחיסונים, ובמדינות מסויימות חובת התחסנות קבועה בחוק. אני חושב שזה שלילי. שצריך לעורר דיון בדיוק כמו זה שיש כאן, ולדבר.
    ומטפורה אחרונה – מיסים. אם 95% משלמים מיסים, וכולם מקבלים שירותים בעקבות המיסים הללו, זה די טיפשי לשלם מיסים אם אפשר גם להתחמק מהתשלום וגם לקבל את השירותים הציבוריים. האם אנחנו צריכים ללכת בדרך כזו? לדעתי לא. לדעתי אפשר לקבוע תכנית התחסנות אישית לכל ילד, לדון, לשוחח ולפנות לחוש האחריות של ההורים, ולהגיע להסכמה.
    תודה על העלאת הנושא החשוב והרגיש הזה שוב.
    אסי

    אהבתי

  • נועה אסטרייכר  On 1 באפריל 2008 at 18:28

    אני היחידה שהציטוט "הצלחתי למצוא ילדים חולי אבעבועות ולהדביק את ילדיי באופן יזום" או המשפט "קיוויתי שיידבקו באבעבועות, חצבת, חזרת ואדמת – ואז, בסיכוי גבוה, היו מחוסנים לכל החיים. זה לא קרה, בגלל האנשים שמחסנים את ילדיהם, ולכן מנעו מילדיי לפתח את מערכת החיסון ולזכות בחסינות ממחלות אלה" מלחיצים אותה קצת
    ?

    את שומעת את עצמך? קיווית שהם יידבקו וכך תיבנה המערכת החיסונית שלהם? רגע, ואם הם נדבקים ומתפתח סיבוך ממש ממש קשה- וחס וחלילה קורה להם משהו בלתי הפיך או חלילה מוות, גם אז תגידי "לעזאזל, זה רק שחפת, קיוויתי שזה יהיה לפחות משהו מאז'ורי יותר"? וואו. מדהים

    זה נשמע כמו ניסויים בבני אדם, והרבה יותר חמור מחיסון

    אהבתי

  • ורד  On 1 באפריל 2008 at 19:19

    בבניין המשותף שבו גרנו בילדותנו, אחותי ואני, בכל פעם שמישהו מהילדים נדבק במחלת ילדות: אבעבועות, אדמדמת, חזרת ועוד, היו שולחים את כווול הילדים לשחק אתו במשך יום שלם כדי שיידבקו. וכך, עד כיתה א' כבר היינו כולנו הרבה אחרי שנדבקנו- וחוסנו באופן טבעי- כנגד מחלות הילדות הנפוצות.

    חברים שלי שהוריהם היו קצת יותר אחראים, לשיטתך, נדבקו במחלות הללו בבגרותם (חלקם בהחלט חוסנו, אגב) בצורתן הקשה ביותר.

    לי ברור שאתנהג כמו אמי בדיוק במקרה זה- אשתדל להדביק את ילדיי במחלות הללו, כדי שיעברו אותן בקלות ובטבעיות והחיסון הטבעי יהיה בתוקף לכל החיים. בוודאי שלא אחסן ילד נגד חזרת, אבעבועות או כל מחלה שסיבוכיה בילדות נדירים. אם כבר, יש לחסן בגיל מבוגר יותר כדי למנוע את המחלה בצורתה הקשה והמסוכנת בגילאים הללו.

    אהבתי

  • אריאלה  On 1 באפריל 2008 at 19:37

    אבל כך בדיוק נבנית מערכת חיסונית, בהדבקות. מערכת חיסונית שהתגברה על מחלה הרבה יותר חזקה ממערכת חיסונית שהתגברה על נגיף מוחלש.
    אני יכולה לספר לך מהמקרה האישי לגמרי שלי, שחליתי באדמת בילדותי ולא חוסנתי אחר כך, שבבדיקות לפני ההריון רמות החיסון שלי עדיין היו גבוהות, בעוד שיש נשים שקיבלו חיסון לאדמת שצריכות להתחסן שוב, כי רמות החיסוניות שלהן נמוכות מדי.
    אני כן מחסנת, ואני בהחלט נגד תופעת הטרמפיסט כפי שהיא מתבטאת אצל הורים לא מחסנים, אבל עדיין, יש דברים שלא צריך לצעוק בגללם גוועלד. בגילי כולנו חלינו בכל המחלות האלה, ומעט מאוד מקרים הסתבכו, אני לא יודעת אם יותר או פחות מסיבוכי החיסונים, וכמו שמספרת המגיבה כאן למעלה, כשילד היה חולה שלחו את כולם לשחק איתו, שידבקו ויעברו את זה.

    אהבתי

  • קורא  On 1 באפריל 2008 at 19:52

    חשבת פעם למה את קוראת את הטקסט כמו שאת קוראת אותו בלי לראות מה קורה שם באמת?

    אהבתי

  • ליאת  On 1 באפריל 2008 at 20:24

    את צודקת.. אני מסכימה איתך
    תודה על הלינק לאתר של הרופא הלמדן והמסור

    אהבתי

  • איריס ח.  On 1 באפריל 2008 at 21:45

    איך הורה שלא מחסן את ילדיו יכול לגרום לנזק לילדים שלי שחוסנו?

    אהבתי

  • שרות הציבור  On 1 באפריל 2008 at 22:02

    ככה נדבקים:
    חשש לחצבת בקרב סטודנטים לחקלאות ברחובות

    הסטודנטים לחקלאות, שלמדו עם סטודנט שאובחן כחולה חצבת, נקראו להגיע עם פנקסי חיסונים ללשכת הבריאות המחוזית בעיר, כדי לבדוק אם חוסנו כנדרש בעבר

    מיטל יסעור בית-אור פורסם: 01.04.08, 19:05

    שוב נקראים סטודנטים לעבור בדיקת חצבת – היום (ג') נקראו סטודנטים בפקולטה לחקלאות ברחובות להגיע ללשכת הבריאות המחוזית בעיר, לאחר שסטודנט במוסד אובחן כחולה בחצבת. מחודש אוגוסט ועד השבוע האחרון התגלו יותר מ-1,040 מקרי חצבת בישראל, רובם באזור בית-שמש וירושלים.

    אהבתי

  • אסי סיקורל  On 2 באפריל 2008 at 06:24

    1. אם הילד שלך מתחת לגיל שנה – הגיל בו מקבלים את הזריקה הראשונה.
    2. אם הילד שלך מתחת לגיל שנה וחצי – הגיל שבו מקבלים את הזריקה השנייה ועד אז אין התחסנות מלאה.
    3. אם הילד שלך נמצא באחוזים הבודדים בהם החיסון אינו אפקטיבי – ובתנאים נורמאלים לא היה נחשף למחלה.
    4. אם הילד שלך מבוגר סביב הגיל 30 שחוסן פעם אחת בלבד בילדותו בתכנית החיסונים הישנה.
    5. אם הילד שלך סובל ממחלה / נוטל תרופות מדכאות מערכת החיסון/ ליקוי חיסוני / סרטן חס ושלום / טיפול בכימוטרפיה או כל סיבה רפואית אחרת שמנעה ממנו לקבל חיסון או מנעה ממנו מלפתח תנגודת חיסונית טובה.
    כל אלה יהיו מוגנים במצב בו רוב רובם של הילדים יהיו מחוסנים. אלו free riders שכולנו רוצים להגן עליהם. ברגע ששיעור המתחסנים יורד – כל אלה נמצאים בסכנת הדבקה מילד שיכול היה להיות מחוסן ולא.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 2 באפריל 2008 at 06:28

    האם מה שאתה אומר הוא שאנשים בני ארבעים וחמישים ושישים שחוסנו בילדותם לא מחוסנים היום משעלת, חזרת, שחפת וכל היתר

    כי אם מה שאתה כותב מעוגן בכתובים אז ….

    אהבתי

  • אסי סיקורל  On 2 באפריל 2008 at 07:27

    לא אמרתי שום דבר כזה.
    אמרתי שאנשים שחוסנו כנגד חצבת בתכנית הישנה – נמצאים עם רמת חיסון נמוכה יותר לעומת התכנית החדשה עם MMR שתי זריקות. זה לא אומר שהם לא מחוסנים. בנוגע לשעלת, חזרת, שחפת וכל היתר – כל חיסון וכל מחלה היא סיפור בפני עצמה.
    אין קשר בין אחד לשני.
    אני לא חושב שטוקבק בפוסט הוא מקום טוב לייעוץ רפואי או להסקת מסקנות רפואיות. כדאי לדבר עם הרופא שלך בנוגע למצבך האישי.
    אסי

    אהבתי

  • גלי  On 2 באפריל 2008 at 09:59

    הכי קל להאשים את מי שלא הולך בתלם.
    התגובה שלך ל"עוד מחסנת סלקטיבית" מראה את זה יפה.
    אם לא חיסנת את ילדייך ואצל אחד מהם יש סיבוך של מחלה, כמובן שאת אשמה. אבל אם חיסנת את ילדייך, כלומר הלכת לפי הכללים שהכתיבו לך הנורמות באותה עת (שמשתנות כל הזמן, וכן, הן מושפעות במידה מפחידה מאינטרסים של חברות התרופות) אז את לא אשמה, כי רק עשית את מה שכולם עושים.

    זה מזכיר לי דיון שניהלתי ללפני כמה ימים עם חברה שמנהלת מערכת יחסים פתוחה. היא אמרה, ובצדק, שכשזוג שמנהל מערכת יחסים מונוגמית נפרד, אז כולם מקבלים את זה ככוח עליון. אבל כשזוג שמנהל מערכת יחסים פתוחה נפרד, כולם יגידו שזה בגלל שהם התעסקו עם אחרים מהצד.

    את אותה תופעה, אגב, אפשר לראות בעוד הרבה נושאים-
    ברית מילה, למשל. אם את מלה את בנך ובעקבות הברית מתפתח סיבוך, אפילו מסוכן, את כמובן לא אשמה. בסך הכל עשית מה שכולם עושים. אבל אם לא מלת את בנך ומתפתחת אצלו דלקת מינורית בדרכי השתן- זו אשמתך.

    הכי קל ללכת עם העדר, כי אז אתה מוגן מרגשי אשמה. .

    אהבתי

  • גל  On 2 באפריל 2008 at 10:12

    אתה באמת חושב שבכל החיסונים הקיימים התועלת עולה על הנזק והאם אתה מכיר מחקרים ארוכי טווח שמגבים את זה?כמה אחוזים לדעתך מונים כל הלא מחוסנים או מחוסנים חלקית שמנית מכלל האובלוסיה וביחס ללא מתחסנים מרצון?
    כשאתה מדבר על אחוזים בודדים בהם החיסון לא אפקטיבי האם אתה יודע מהם האחוזים והאם אתה מכיר מחקרים רציניים לא תלויים שבדקו את זה?

    אהבתי

  • איריס ח.  On 2 באפריל 2008 at 10:17

    אבל עדיין לא הבנתי. אם הילד שלי היה נדבק בגיל שנה בחצבת או אדמת או חזרת, זה הרי מה שקרה לי כילדה. אני שייכת לדור שלא חוסן בכל המחלות הללו, אלא חלה בו בעצמו. אז אם מדובר בילד שלא חוסן הוא יחלה ויחוסן באופן טבעי. הבעיה היא רק עם הילד שגדל ולא חוסן, אבל הוא יכול לקבל את החיסון גם כמבוגר, לא?
    ומי שיש לו כשל חיסוני, צעיר כמבוגר, צריך בכל מקרה להזהר לא? בשבילו גם CMV מסוכן
    ולזה ככל הידוע לי אין חיסון. חצבת תהיה אז הבעיה הקטנה שלו מכיוון שהיא לא כל כך שכיחה.
    הבעיה עם "טיעון הטרמפיסטים" היא שהוא לא תופס מכיוון שיש אנשים רבים שלא מחסנים את ילדיהם לא כי הם טרמפיסטים, אלא הם אפילו מאמינים שאנחנו המחסנים מזיקים להם.
    באותה מידה, אם אתה מתנגד למדיניות ההתנחלויות, יכול מתנחל להגיד לך שהוא מבטיח את קיומך ובטחונך, ואתה יכול לתפוס עליו טרמפ ולהתנגד לזה, רק כי הוא שם ושומר עליך, לא?
    וגם לא ברור איפה הגבול: זו דילמה קשה של כל מדינה, עד כמה היא מתערבת בחיי הפרט. אישה בהריון בישראל של היום לא יכולה ללכת לאולטרה סאונד בלי לשמוע ש"לא יולדים ילדים כאלו היום" אם מדובר בעובר עם חך שסוע והנורמות הציבוריות הללו לא עושות לאנשים חיים קלים ומשפיעים על גישת נכים למקומות, תקצוב וכולי…
    ולגלי,
    הורים שהלכו עם הזרם לא מוגנים בהכרח מרגשות אשמה (הלוואי, אחרת כולם היו הולכי תלם, לא? עוד לא המציאו את הפטנט נגד רגשי אשמה כאלו.) הם רק פחות שומעים את זה מבחוץ, משפטים בסגנון "אי אפשר היה לאבחן את זה קודם"? נחסכים מהם, אבל לפעמים המשפטים האלו דווקא עוזרים לגבש תפיסת עולם שעוזרת הרבה יותר טוב להתמודד עם מציאות מורכבת של חריגות.

    אהבתי

  • רני.ב  On 2 באפריל 2008 at 13:51

    ההחלטה לא לחסן תינוקות והצדקנות שתמיד מתלווה אליה. זו של אני יודע יותר מכולם

    זו הרי צביעות לשמה.

    נניח ימצאו חיסון לאיידס או לסרטן או לכל רעה חולה נוכחית – אני רוצה לראות כמה הורים אז יחליטו לא לחסן.

    אהבתי

  • דנה  On 2 באפריל 2008 at 20:44

    סתם שאלה הגיונית שמטרידה אותי וראוי שגם אתכם:
    אם כולם מחוסנים, איך זה שכל כך הרבה אנשים נדבקו? החיסון לא היה אמור להגן עליהם?
    ואם הילדה שלך מחוסנת, כפי שאת אומרת, איך זה שילד לא מחוסן מסכן אותה? הוא אמור רק לסכן את עצמו, לפי דברייך, וזה לפי מה שידוע לי, מותר בחברה שלנו.
    ראוי שתחשבו על המניפולציות האדירות שחברות התרופות מפעילות עלינו.
    כשמופעלות לנו מניפולציות על הגוף הן מופעלות גם על חלקים אחרים. קצרה היריעה מלתאר. פגשתי אנשי רפואה אלטרנטיבית רבים שנרפאים ממחלות שנחשבות מסוכנות ונוהגים לחסן נגדן על ימים ועל שמאל. הריפוי העצמי הוא כמובן דבר לא נעשה בהינף יד אלא מתוך ידע ואחריות.

    יצא לי לא מזמן לשוחח עם מרפא אלטרנטיבי שסיפר על צמח שיש בו חומר שעוזר לגמילה מהתמכרויות קשות להרואין, קוקאין וסמים אחרים.
    הצמח היה נהוג בטיפול מאות ואלפי שנים, ובהצלחה של אחוזים מאוד גבוהים, עד שחברת תרופות אחת חקרה ומצאה בו "חומר רעיל" וכך הוציאה אותו אל מחוץ לחוק. החומר היה רעיל בפני עצמו. הוא לא היה רעיל כחלק מטיפול, בהשגחה, במינונים מסויימים. זהו בדיוק האופן שמאפשר לנו שיתוף ושימוש בכל המשאבים סביבנו, באחריות ובתבונה. כשאנו מוציאים את החומר מחוץ למעגל שלנו רק אנחנו נינזק מזה. כמה נזק יש בהוצאת צמח שנהוג בשימוש אל מחוץ למרקם החיים שלנו? נזק אדיר, כשזה צמח שבני האדם חיים איתו בסמביוזה מאות ואלפי שנים. זה הפרעה ישירה למרקם הביולוגי שלנו.

    מיותר לציין שאותה חברה השקיעה כסף בפיתוח תרופה נגד התמכרויות. ובכך סילקה מהשוק את המוצר המתחרה שלה.

    הדיבור על רפואה אלטנרטיבית "מוקצה" בדיוק כי הוא מאיים כלכלית על חברות התרופות.
    יש שימוש גם בטקטיקות הפחדה לא מכוונות, פשוט כי ככה כנראה רואים את העולם היצרנים האלה. אין לי מושג, אבל אני מבינה שהם מעולם לא חוו לעומק את התחושה והעונג שבלחיות בשיתוף עם הטבע.

    לפני שמדברים איתנו על "אחריות" ראוי לדבר על תאוות בצע. נקודה.
    ראוי לחזור לחשוב לא דרך הגרוש האחרון, אלא דרך מה אנו כבני אדם צריכים בחיים שלנו.
    מי שלא עושה את זה, יבין את כנראה ביום בו יזדקק לתרופה שלא דרך פס הייצור. יש לקוות בשבילו שזה לא יהיה לו מאוחר מידי.

    אהבתי

  • דנה  On 2 באפריל 2008 at 21:12

    קראתי עכשיו את תשובתו של ד"ר סיקורל לגבי הסיכון לאוכלוסיה המחסנת.

    ועדיין, שאר הטקסט רלוונטי מאוד.
    אנחנו לא יודעים איך היה ניראה עולם ללא החיסונים. אולי בני האדם היו מוצאים דרכים להתגבר על המחלות בעצמם, ומפתחים עמידות למחלות מורכבות אף יותר, כתוצאה מההתנסות המחזקת של המערכת החיסונית שלהם?

    אולי נגיף האיידס לא היה מתפרץ? רק תאוריה. אולי במחיר של 8 אנשים מתוך אלף שלא הסתבכה להם המחלה עכשיו 200,000 ימותו בעתיד? שוב, רק תאוריה.

    תמיד יש "תחרות" ביניינו לבין הוירוסים, ואולי כך ראוי שיהיה, כך הטבע נוצר, שתהיה תחרות.
    עובדה שהיא אף פעם לא נגמרת, ותמיד צצות מחלות חדשות.
    המחשבה שאפשר להימלט מהתחרות הזאת לחלוטין היא יהירה.
    חברות התרופות לא מוצאות לנו פתרונות כמו שהיינו רוצים, אך לעומת זאת אנו תלויים בהן באופן שמשבש לנו את המאזן הביולוגי. ואז הסיכוי שלנו להתמודד בתחרות הזו באופן מוצלח ניזוק, לאורך זמן.
    היכולת שלנו יורדת ואנחנו לא מודעים לזה. מה המחיר של לא לחלות בחצבת? אנחנו טרם יודעים.
    כמובן שהיתרון הוא לא להיות חולים, עם כל המשתמע מכך, אבל אולי המחיר הוא החלשת המערכת החיסונית לאורך זמן כך שלא תוכל להתמודד בעתיד?

    אהבתי

  • פלונית  On 2 באפריל 2008 at 21:49

    כל כך עצוב שאיבדנו את שוש עטרי. אישה מדהימה שנזכור תמיד

    אהבתי

  • אסי סיקורל  On 2 באפריל 2008 at 22:39

    גל, כן – אני מכיר הרבה מחקרים כאלה ומכסה בצורה מתמשכת את הספרות הרפואית בנושא חיסונים בבלוג הרפואי שלי (לא ברשימות). אני אמשיך לבדוק את הנושא כל הזמן, ולעדכן בבלוג מעת לעת – אתה מוזמן להיכנס ולראות, לכל מאמר יש קישור לאבסטרקט.
    איריס – כן, אחוז קטן מאוד מהתינוקות הקטנים נפטר ממחלת החצבת, אחוז קטן נוסף מקבל דלקת מוח שגורמת לפיגור עד מוות בשלב מאוחר יותר של החיים. מדובר באחוזים קטנים מאוד, אבל, לא הייתי רוצה שזה יהיה הילד שלי שמתחסן שיקבל את הסיבוך או את המחלה בגלל הורה שלא רוצה לחסן.
    את נושא הדיכוי החיסוני אני לא מבין. נכון, CMV עלול גם לסכן אותו אבל מה הקשר? יש ילדים ומבוגרים שמסתובבים בינינו עם דיכוי חיסוני. למה לסכן אותם במשהו שהם לא צריכים להסתכן בגללו? בגלל שיש וירוסים אחרים בהם אנחנו עוד לא יודעים לטפל?
    זה שאנחנו לא רואים את המחלות האלה היום ולכן לא מפחדים מהן לא אומר שהן לא קיימות ולא עלולות להתפרץ. עובדה, הן מתפרצות.
    בכל מקרה אני חושב שיכולה להיות גמישות רבה עם תכנית החיסונים ואפשר אפילו רצוי לארגן תכנית חיסונים אישית למי שמעוניין בכך – בדרך שתתאים לאמונותיהם של ההורים, ותהיה אחראית מבחינה חברתית.
    אני מאמין שזלזול וחוסר התייחסות להורים הללו עם החששות הרציניים, והשאלות – היא שגרמה לכך שיש הרבה הורים שלא מחסנים.
    מצד שני אני חושב, שהורים שמחליטים החלטה כזו צריכים לדעת שהם עלולים לשאת באחריות על השלכותיה. כמו כל החלטה אחרת.
    אני לא חבר גדול של חברות התרופות ולמען הגילוי הנאות לא מרוויח גרוש מ"דחיפת" החיסונים למטופלים שלי. השיקול שלי הוא בריאות המטופל הבודד והקהילה בה אני מטפל.
    גם על חברות התרופות כתבתי כמה פעמים.
    בכל מקרה, אני עדיין מאמין במה שכתבתי.
    ודנה – ברור. ברור שכדאי היה להשאיר את העולם כמו שהיה. בשנת 1900 תוחלת החיים היתה בשלושים שנה נמוכה יותר בעולם כולו.
    לא רק בגלל החיסונים אבל גם בזכותם, וגישה למזון נקי, ומים נקיים, ואנטיביוטיקה – טפו, ורפואה מונעת, אנו צפויים לחיות עד גיל 90.
    כדאי באמת לחשוב איך היה נראה העולם שלנו כאן עם מלריה ובילהרציה, ושעלת, וטטנוס, ופוליו.
    האם ברצינות את מאשימה את החיסונים בהתפרצות האיידס?

    אהבתי

  • מ. חסנת סלקטיבית  On 2 באפריל 2008 at 23:04

    וואו, כמה אמוציות שהדבר הזה מעורר. אז הינה עוד כמה קיסמים למדורה:
    א. מחובת ההורים לחשוב, לפני לידת הילד, גם על נושא החיסונים. הורה שמחסן רק בגלל שאמרו לו שצריך הוא לא הורה טוב בעיניי. האם ידעתם, למשל, שהתינוק מקבל ביום שבו הוא נולד חיסון נגד צהבת B (נדמה לי שככה קוראים לה), שמועברת באמצעות יחסי מין עם אדם נגוע או דרך מזרק שהשתמש בו חולה. משרד הבריאות החליט שקל יותר לחסן את כל התינוקות מאשר לבדוק מי מהם באמת זקוק לחיסון (אמהות נרקומניות, זונות וכו').

    ב. הורים שמחליטים לא לחסן בכלל את ילדיהם הם בפירוש טפילים על האוכלוסיה המחוסנת. אבל זאת מדינה דמוקרטית וישנם טפילים בכל מקום, גם בבריאות ולא צריך לצעוק חמאס אלא להתמודד עם הבעיה.

    ג. התוצאה, לדעתי, של משבר החיסונים היא משבר אמון בין אותם הורים שאינם 'יסמנים' של המערכת לבין משרד הבריאות. במקום לעשות עליהם עליהום כדאי לנסות לשקם את האמון הזה. לעשות אולי 'סל חיסונים' הכרחיים ולהסביר מדוע כדאי לקחת אותם כבר בשנת החיים הראשונה (למשל חיסון פוליו).

    ד. כל הורה שילדו נפגע עקב חיסון יודע שזה כך גם אם רשויות הבריאות יכחישו זאת חזור והכחש ואי אפשר להאשים אותו בכך שהוא הופך חשדן.

    ה. וגילוי נאות – בתי חלתה בשעלת, שנגדה לא חוסנה, זה היה קשה אבל יותר קשה היה לסבול את רגשי האשמה מהם סבלתי כשחששתי שבת אחותי הקטנה נדבקה ממנה. בסוף היא לא נדבקה ואני החלטתי שלמרות כל ההתלבטויות בשורה התחתונה אני מחסנת.

    אהבתי

  • איריס ח.  On 2 באפריל 2008 at 23:15

    הבנתי. זאת אומרת שבאמת אפשר להתייחס לחשש של הורים ולהגיד להם שלא יחסנו לאבעבועות ולאדמת, אבל לחצבת כן. למרות שזה עדיין מוזר: עד גיל שנה וחצי יכול תינוק שיהיה מחוסן למחרת להידבק בחצבת מכל אחד מהדור שלי למשל, כי אנחנו הרי לא חוסנו. אז אם ככה: למה לא מחסנים את המבוגרים כולם כמו שעשו אז אחרי הפשלה עם הפוליו? תמוה.
    בענין הכשל החיסוני, לא כתבתי את הטיעון מספיק ברור ולכן לא הבנת: מי שיש לו כשל חיסוני אמור להתנהג בהתאם ולא לבוא במגע עם אנשים אחרים, לא? בשבילו גם שפעת מסוכנת ולכן הסיכון מחצבת בטל בשישים והפגיעה מחצבת תימנע בכל מקרה. לא יעלה ולא יוריד אם הורים יחסנו את ילדיהם או לא.
    אנחנו מבלבלים כאן בין שני דברים כל הזמן:
    יש את בריאות הציבור, שעליה אחראי משרד הבריאות ורשויות אחרות ויש את המקרה הפרטי, שעליה אחראי ההורה. הדילמה נמצאת כשיש סתירה בין שניהם. הרשויות קובעות את המדיניות שלהם לפי מה שנכון לבריאות הציבור, עם שיקולי עלות ותועלת כמובן. בתור הורה פרטי אני לא מחוייבת לזה, וגם אם למשרד הבריאות מתאים עכשיו לחסן להפטיטיס בי עם הלידה אני לא רואה צורך לשתף עם זה פעולה. בתור רופא אתה יודע טוב ממני במה מדובר ואני די משוכנעת שאתה מטפל לעיתים אחרת בילדים שלך מאשר בפציינט, כי האחריות היא שונה, כי אתה מכיר אותם יותר, כי הם בהשגחה אחרת ומה שלא יהיה.
    כשאתה פוגש הורים שלא רוצים לחסן למשל, הם גם עושים את השיקולים השונים האלו ומותר להם, אם הם מאמינים שהם מזיקים לילד שלהם בגלל החיסון, אז זה קודם למחוייבות שלהם לבריאות הציבור. אני מסכימה שהתגובה שלהם היא פעמים רבות ריאקציה לחוסר הבנה ולזלזול שמגלים בטיעונים שלהם. לרוב לא מדובר בכלל לדעתי בחיסון עצמו או בחומר המוזרק, אלא במה שהוא מייצג, בכמיהה לחיים עם הטבע (שמאחוריה יכולה להסתתר ילדות עם הרבה תיאוריות ויותר מדי שמן דגים…) או השד יודע מה.
    לא מדובר בזה שאין לי חשש ממחלות שעברו מן העולם: להיפך. הרבה יותר קל לי להחליט על חיסון לטטנוס לתינוק שלי, כי הוא ותיק בשוק (החיסון כמובן). הבעיה הגדולה היא מה עושים עם חיסון נגד סרטן צואר הרחם. הרי מדובר במחלה מסוכנת, החיסון רק נגד כמה מהוירוסים ויש כבר דיווח על שני מקרי מוות (אחד באוסטריה ואחד בגרמניה). אמנם לא נמצא קשר ישיר, אבל זה מדאיג ששתי נערות בריאות לגמרי בנות 17 נפטרו אחרי שקיבלו אותו. כאן הדילמה הגדולה ולא בחצבת הותיקה. זו גם הבעיה של הרפואה והמדע, שהם כופים עלינו שימוש לפי הטכנולוגיה הקיימת: עד שלא היה חיסון לחצבת לא זכור לי שמישהו התייחס אליה כמחלה מאוד מסוכנת. ברגע שיש מסוק להזניק לכל פצוע, כל אחד ששוכב על הרצפה הוא בסיכון גבוה לשיתוק .

    אהבתי

  • אסי סיקורל  On 2 באפריל 2008 at 23:29

    הי! אני לא מדבר על נהייה כעדר אחרי כל חיסון. אני מדבר על חיסונים שהוכחו שנים ארוכות כמפחיתים תמותה ותחלואה. אינני יודע בת כמה את, אבל, הדור שלי חוסן – אני יליד 1971, לדעתי מאז 1965 היתה בארץ התחסנות כנגד חצבת. בתכנית הישנה קיבלו חיסון אחד בלבד – אני קיבלתי בגיל 3.
    באופן עקרוני, אלו המבוגרים יותר חלו במחלה ומחוסנים למשך חייהם.אלו שקיבלו חיסון אחד כנראה עדיין מחוסנים גם בבגרותם – לא ברור מתי אבל רמת החיסון יורדת, אבל, וזה האבל הגדול. המאגר של המחלה הזו – כמו עוד הרבה מחלות זיהומיות אחרות – הוא הילדים הקטנים. חיסון מוחלט של הילדים הקטנים ימנע כמעט לחלוטין ממבוגרים לא מחוסנים הדבקות.
    תופעה דומה נראתה בחיסונים כנגד פנאומוקוק למשל. במשך שנים חיסנו את המבוגרים מעל גיל 65. ברגע השחלו בחול לחסן את הילדים ראו עוד ירידה משמעותית בתחלואה ובתמותה של הקשישים.
    בנוגע לאבעבועות רוח. שלבקת חיגרת – המחלה בה חוזרת האבעבועות בפיזור עורי מוגבל לאחר עשרות שנים היא מחלה לא פשוטה, ומתרחשת רק אצל כאלו שחלו במחלה האמיתית, וכנראה לא אצל אלו שחוסנו כנגד המחלה.
    מאחר והמחלה הזו מתרחשת לרוב בגיל המבוגר מאוד – בגיל הקשיש, ההורים של היום שמדביקים את ילדם בכוונה באבעבועות לא מודעים לסיכון של השלבקת.
    כרופא שמתמודד בימים אלה עם שלושה מקרים של שלבקת – אני מוכרח לאמר שלמרות שזו לרוב מחלה לא קשה, רמת הסבל שהיא גורמת ולעיתים כאב כרוני עז עצבי שנמשך שנים – מאוד מתסכלת.
    האם האמא שמדביקה את הילד שלה באבעבועות מודעת לסיכון הזה? האם היא לקוחת אותו בחישוב שלה? או האבא לצורך העניין?
    אני מציע לכל אחד למצוא רופא שיסכים לדון בצורה רצינית ואמיצה על כל ההשלכות של ההחלטות האלו. אחר כך – כל אחד יעשה כטוב בעיניו.
    בנוגע לחסיונים החדשים – במיוחד הגרדוסיל כנגד סרטן צוואר הרחם – אני חושב שכתבתי כבר את דעתי עליו איפשהוא, ואם לא את מוזמנת לכתוב לי מייל ואני אעביר לך אותה באופן אישי.
    לגל – שכחתי מחקר גדול ורציני שבוצע בנושא ופורסם לאחרונה.
    בהנאה
    http://jama.ama-assn.org/cgi/content/abstract/298/18/2155?maxtoshow=&HITS=10&hits=10&RESULTFORMAT=&fulltext=vaccine+death&searchid=1&FIRSTINDEX=0&resourcetype=HWCIT
    המצה בישראל יותר טוב – מאחר ויותר אנשים באוכלוסייה מחוסנים.
    מדובר כאן במאמר רציני על ידי רשות רשמית בלי מימון חברות תרופות.

    אהבתי

  • דנה  On 3 באפריל 2008 at 01:08

    ד"ר סיקורל
    אינני עויינת קידמה, אני רק אומרת, שלפעמים שכרנו בהפסדינו.
    לו היתה לנו, רק היפותתית, יכולת להתגבר על המחלות הללו בלי חיסון, או על מחלות בלי תרופה, לא היינו עושים זאת?
    פגשתי כמה אנשים שחיים ככה, וחיים מצויין, ולא נדרשים לתרופות ולחיסונים בכל מצב. אז מבחינתי זה לא רק היפותתי. הם כמובן עושים הרבה הרבה דברים אחרים שהאדם הממוצע לא עושה, נעזרים בשיטות הקרויות אלטרנטיביות כדרך חיים פעילה ולאורך זמן (טאי צ'י ויוגה לדוגמא), מקפידים מאוד על תזונה, חיים באיזורים בעולם שעדיין נקיים וגם לא מוותרים על סיגריה לפעמים כי הם לא פנאטים, לכאן או לכאן.
    כך שאם מישהו מוותר על חיסון, הוא צריך לבדוק לעומק את העניין, ולמצוא לו דרך חיים שתבטיח בריאות בדרך אחרת.

    וכן, יצא לי לשמוע על "מאסטר רייקי" כפי שכינה עצמו שטען שהוא חסין למחלות ולא נזהר ונדבק בצהבת. הוא אדיוט.
    יש איזה קו הגיוני בין כאן לשם שכדאי לבדוק אותו. יש בו איזה אוצר גלום שאנחנו מפספסים. וכשאנו מבטלים בהינף יד את השיטות האלטרנטיביות אנחנו מעמידים מחסום בפני עולם חזק מאוד של יכולות אנושיות מרהיבות שפשוט מבוטלות באורח החיים שלנו.
    כשאני מדברת על רפואה אלטרנטיבית אני לא מדברת על קורס קצר. יש מידע מעמיק מאוד בתחום הזה, שלוקח שנים ללמוד.

    אינני נגד מים נקיים ומזון נקי, אך אני רוצה לשאול האם אנחנו מרוויחים כשאנחנו מתיחסים להכל בהיבט המדעי? שניתן למדוד במעבדה?
    האם אנשים היום יותר מאושרים מאשר לפני 100 שנה?
    האם מצב העולם כיום יותר טוב? מבחינת זיהום אויר ומקורות מים, בעלי חיים, טבע וסביבה?
    האם באמת אנו אוכלים יותר טוב? (וברור שהמלצות קופ"ח הן לא במבה, אך רובינו אוכלים כימיקלים ורעלים ממש).
    אינני מאשימה את החיסונים. אני אומרת שיש עוד נקודות מבט קריטיות. אחת מהן היא גם יחס לטבע, שאי אפשר להתנתק ממנו גם אם נחיה בתוך בועה של אנטיביוטיקה. וכן, אני חושבת שהרבה מעטיפת הפלסטיק שאנו שרויים בה בעולם הקרוי מודרני מחלישה אותנו לטווח ארוך.
    זה מעגל שהתרופות משמשות רק חלק ממנו. הרי חלק מהתרופות הן רעל ממש. האם אנו נותנים את הדעת למה עושה הרעל הזה לגוף שלנו וליכולת שלנו לטווח הארוך?
    ומה עם חולי סכרת מבוגרים שיכולים להעלים את המחלה במחי יד עם תזונה נכונה (וראיתי את זה קורה)? הם מקבלים לרוב תרופות ומרשם תזונתי "בסדר" שמעלים את הממתקים. מרשם מיועץ תזונה אלטרנטיבי שמבין לעומק את הבעיה, ובעל נסיון בתחום, יעזור לו הרבה יותר, ללא תרופה.

    אגב, רק שליש מהעולם נהנה כיום מתנאי הקידמה. הרוב המוחלט לא. אך מצבם היה טוב בהרבה לפני המהפיכה התעשיתית, נדמה לי.

    באתי לפה מיד אחרי הדיון של ימימה ברפואה אלטרנטיבית כן או לא, מהבחינה הזו, נראה, יש אנשים שיודעים כמה סודות שאנחנו לא, וכנראה שהם אוחזים בכמה כלים שאנו מפספסים כשאנו סומכים ידינו על המדע ורק עליו.
    צריך לשלב את הכל ביחד.
    ולהיות קצת יותר צנועים מבחינת הפרט לגבי איך אנחנו מתגברים על המחלות. המחשבה שכדור פותר את הכל ומחיר אין היא תמימה, לכל הפחות, בעיני.

    אהבתי

  • מ. חסנת סלקטיבית  On 3 באפריל 2008 at 09:07

    חוגרת (ואני רק בת 40), מעניין שאף רופא לא הזכיר את העובדה שנדבקים רק כאלו שחלו במחלה עצמה ולא כאלו שקיבלו את החיסון. האם באמת יש כבר ממצאים על כך, הרי החיסון לאבעבועות חדש יחסית. בכל אופן, אם זה אכן כך זו בהחלט נקודה לזכות החיסון. השלבקת היא מחלה מגעילה ורצוי להימנע ממנה. מה שאני שמעתי על החיסון לאבעבעות הוא שהוא לא מחסן לכל החיים כמו המחלה עצמה. האם זה נכון?

    אהבתי

  • מיכל  On 3 באפריל 2008 at 15:30

    כל כך מסכימה ומזדהה עם כל מילה
    כאילו שאני כתבתי את הדברים
    כל הכבוד ותודה

    אהבתי

  • מעביר לך מדה מארקר  On 3 באפריל 2008 at 22:52

    דרג את התוכן:rikyc היום 14:39:

    אני נסערת ואפילו רותחת. חברה טובה שלי מאושפזת בבית חולים, והתינוקת שלה פורחת כולה. שתיהן נדבקו בחצבת, שתיהן חטפו את זה.
    מעניין ממי. תמסרי למיילבק הקודם שלך שבעיני הוא פושע.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 באפריל 2008 at 10:17

    קדחת הדנגה בברזיל: 54 הרוגים, 43 אלף חולים
    יום שישי, 4 באפריל 2008, 8:25 מאת: Reuters

    בברזיל מתו לפחות 54 בני אדם לאחר שלקו בקדחת הדנגה, המגיפה שפגעה בכ-43 אלף בני אדם מאיימת להתפשט לחלקים נרחבים במדינה. הצבא הברזילאי הקים שלוש מרפאות שדה בריו דה ז'נרו על מנת לבלום את התפשטות המגיפה.

    לנו זה לא יקרה -ככה חושבים לעצמם אזרחים יקרים המעמידים את חיי כולנו בסכנה

    אהבתי

  • אפרת מים עמוקים  On 5 באפריל 2008 at 22:38

    ממש לא מסכימה איתך.
    את, בניגוד לכותבת אליה הגבת, לא קראת מחקרים ומידע על חיסונים.
    אם משרד הבריאות ממליץ, את מחסנת (אני מניחה מדבריך). לא טרחת לבדוק האם במדינות אחרות ניתן חיסון זה או לא. האם הגיל בו משרד הבריאות ממליץ לחסן בו את ילדך הוא אכן הגיל המומלץ גם במדינות מערביות אחרות. האם הממסד הרפואי הוא תמים דעים לגבי החיסונים הנדרשים ומועד נתינתם?
    האם בדקת מה הן תופעות הלוואי השונות והסיכונם של מתן כל חיסון לילדך? האם בדקת אם מתן החיסון במועד שונה מזה שמשרד הבריאות ממליץ עליו מקטין את הסיכונים שבמתן החיסון?

    קל יותר להאשים את ההורה האחר.

    אנשים שונים, מודעים וביקורתיים ואכפתיים, מגיעים למסקנות שונות.
    אבל בכדי להגיע למסקנה יש להכיר את התחום שלגביו רוצים לקבל החלטות, לפחות במידה.

    כאן נראה לי שפעלת כאדם שמפחד מהאחר ומפעולותיו ופשוט תקפת.

    אהבתי

  • גל  On 6 באפריל 2008 at 13:50

    המחקר הזה מלא בכל כך הרבה בעיות מתודולוגיות, שמפורטות יפה אגב בסעיף ההערות, שהמסקנה היחידה וגם זה בקושי שאפשר להסיק ממנו היא שחיסון לטטנוס מוריד תחלואה ותמותה מטטנוס חיסון לדפטריה כנ"ל וכן הלאה וכן הלאה. למיטב ידיעתי אין באמת מחקר שמשוה תחלואה ותמותה של אוכלוסיה לא מחוסנת לעומת מחוסנת בתנאים שוים ומתיחס גם לבעיות שנובעות מהחיסונים. לכן כמו שכבר כתבתי לדעתי הידע הקיים היום אינו מספיק כדי להיות כל כך חד משמעיים ונחרצים בודאי שלא כמו חלי והמתלהמים הנוספים וגם לא כמוך. יש כאן הרבה יותר אפור מאשר שחור ולבן

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 באפריל 2008 at 19:34

    תקראו מונולוג לא יאומן ואלים של אמא לא מחסנת

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=8902894

    מה שהילד שלה עובר בגלל עקורונות וחוסר אחריות. טפילה. טרמפיסטית. שתלך לגור במדבר במקום להאשים ילדים מחוסנים שיכולים להדביק את הילד שלה. מטו

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 באפריל 2008 at 11:42

    11:3411/04/08ירושלים: תינוק החולה בחצבת אושפז בבית החולים ביקור חוליםתינוק החולה במחלת החצבת אושפז בבית החולים ביקור חולים שבירושלים. בעקבות גילוי המקרה, פונה משרד הבריאות לכל מי שביקר בחדר המיון של בית החולים ביום שלישי האחרון בין השעות 19:00 לחצות, לפנות בהקדם ללשכות הבריאות באזור מגוריהם.

    אהבתי

  • guec  On 16 באפריל 2008 at 00:38

    חשד: אחות בבי"ח בילינסון נדבקה בחצבת

    מטופלים במחלקת טיפול נמרץ וביחידה להריון בסיכון גבוה בבית חולים בילינסון נקראו להיבדק, לאחר שעלה חשד שאחות שעבדה בשתי המחלקות חלתה במחלה. הסימנים: חום ופריחה. מחודש אוגוסט ועד לשבוע שעבר, נדבקו בארץ למעלה מ-1,100 בני אדם

    מיטל יסעור בית-אור פורסם: 15.04.08, 23:06

    אהבתי

  • דר'  On 13 בינואר 2009 at 12:34

    מהאנוכיות של המין האנושי.

    לא לחסן זה פשע. אי אפשר לקרוא לזה בשם אחר.

    אהבתי

  • המלוכסנת הרחוקה  On 13 בינואר 2009 at 13:18

    אמא שמחסנת את ילדיה באופן עקבי.

    אהבתי

  • יוסי  On 13 בינואר 2009 at 13:23

    והזווית המשפטית:

    "הורה או מי שעליו האחריות לקטין בן ביתו, חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של הקטין מחמת שלא קיים את חובתו האמורה".

    "המפר ללא הצדק כדין את חובתו לספק לפלוני צרכי מחיה או לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ומסכן או עלול לסכן בכך את חייו, או פוגע או עלול לפגוע בכך בבריאותו פגיעת קבע, דינו – מאסר שלוש שנים"

    אהבתי

  • ש  On 13 בינואר 2009 at 15:20

    מדהים שגם בנושא הזה הצדקנות עולה על הצורך בחשיבה. סוג של לאומיות והתגייסות לשירות הכלל.
    אני אומרת את הדברים כאמא שחיסנה את הילדים שלה בכל החיסונים כולם. אלא שלאחרונה קראתי המון מחקרים שנעשו בארצות הברית בנושא הזה שניסו לבדוק למה אחוז הילדים האוטיסטים בעלייה כל כך דרמטית. ובכן, החיסונים!
    לשימחתי ניצלתי מהזוועה הזאת, אבל לו הייתי צריכה היום לשקול את העניין לא בטוח שהייתי מחסנת.

    אהבתי

  • אבא של יעל  On 13 בינואר 2009 at 15:32

    בואי נחשוב מה היה עולה בגורל כולנו אם כולנו לא היינו מתחסנים או מחסנים את הילדים שלנו.
    האם הסכנה במגיפות לא מפחידה בגלל האחוז גבוה של המחוסנים והאם ההורים שמעדיפים לא לחסן לא תופשים טרמפ החולשלוקי טרמפ על אלה שמחסנים?
    האם הבריאות של הילד שלך או הנכדה של מנחם בן חשובה יותר משל הילדה של חלי גולדנברג? האם אחריות חברתית היא סיסמת בחירות בלבד ובעצם כל איש יעשה לביתו בלבד ועל הזין יתר הילדים בגן שעלולים להדבק ממשהו שהילד הלא מחוסן "יתפוס" לא בכוונה ממישהו?
    לכי לאוכלוסית החרדים בירושלים ובדקי כמה מקרי חצבת על סף מוות ושעלת התפרצו שם בשנים האחרונות לעומת האוכלוסיה הרגילה ותביני.
    צדקנות? שום תדקנות, פשוט אומץ להגיד את מה שנכון. תודה חלי

    אהבתי

  • שירה  On 13 בינואר 2009 at 15:49

    למר מנחם בן
    הילד שלי, תום בן ה-10 חולה כבר שלושה שבועות!! כן שלושה וזוהי רק ההתחלה… לתום יש שעלת!! תום שלנו חוסן בכל החיסונים רק מה לעשות ומסתבר שלעתים רחוקות זה קורה שגופו לא הגיב נכון לחיסון ולא באמת חוסן לגמריי
    אילו תום היה נפגש, כפי שצריך היה להיות, רק בילדים ומבוגרים שחוסנו, יש להניח שלא היה חולה, אבל הוא נתקל איפושהוא מתי שהוא במישהו שלא חוסן, שחולה וזו התוצאה.
    לחלי – תבורכי על הדברים הכל כך נכונים שכתבת

    אהבתי

  • גיל  On 13 בינואר 2009 at 16:39

    זו אגדה אורבנית שהופרכה זה מכבר. אין שום מחקר שמראה שאוטיזם נגרם בגלל חיסונים וזו דוגמא להיסטריית המונים.

    בלי קשר, אני לא הייתי מתייחס בכלל למנחם בן. בתור בריאתן שלא מקבל את האבולוציה איך הוא יכול בכלל להבין משהו בקשר לחיסונים?

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 בינואר 2009 at 17:15

    אם בנך ממילא לא אמור לבוא במגע עם חולים כי אז הוא נדבק, מה הטעם בחיסון?

    אהבתי

  • הבנת הנקרא  On 13 בינואר 2009 at 18:00

    שבנה הוא היוצא מהכלל שהחיסון לא היה אפקטיבי דיו ולכן כשהיה במגע עם אנשים/ילדים לא מחוסנים החיסון לא היה חזק דיו. זהו היוצא מהכלל, תאר לעצמך מה היה קורה אם כולם לא היו מחוסנים!

    אהבתי

  • t/  On 13 בינואר 2009 at 18:26

    זימבבווה: עלה ל-2,024 מספר המתים ממגפת הכולרה

    2,024 מתושבי זימבבווה מתו כתוצאה ממגפת הכולרה וכ-40 אלף איש לקו במחלה. כך הודיע ארגון הבריאות העולמי (WHO).

    מוקדם יותר הודיע ארגון "רופאים לזכויות אדם" כי אפשר יהיה להאשים את נשיא המדינה, רוברט מוגאבה, בפשעים נגד האנושות. זאת, בשל הטיפול הקלוקל של מערכת הבריאות בנפגעי המחלה.

    (רויטרס)

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 בינואר 2009 at 19:44

    ואף מילה על פוליטיקה. קצת מבחיל שזה הפוסט שלך באמצע המלחמה.
    כמובן שזכותך. בוודאי.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 בינואר 2009 at 20:31

    סליחה דווקא כתבת 2.5 שורות.

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 13 בינואר 2009 at 21:08

    וכבר התרשמתי לרעה מהאחריות החברתית הרופפת שהפגין מנחם בן בעבר – אז מה יום מימים? זה האיש, ככל שמצער שיש התנהגויות חברתיות בעייתיות ומסוכנות שכאלו.

    אהבתי

  • יוני  On 14 בינואר 2009 at 00:06

    לא הבנתי את מנחם בן
    הבת שלו לא חלתה למרות שלא חוסנה
    והבן שלו סכיזופרן- הוא פירסם זאת בעצמו בכתבת שער במעריב בזמנו

    אז מה זה אומר- לחסן, לא לחסן? לשתות תה ירוק או לא?
    נו…שמנחם יגיד לי איך לחיות כבר

    והנה פוסט מעניין שנתקלתי בו בקפה
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=95536

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 בינואר 2009 at 02:52

    זה הובן כבר (תתפלא), אך ההסבר לא מספק.
    היא החליטה שבנה הוא "היוצא מן הכלל שהחיסון לא עובד" וכו'. היא החליטה את זה כי איזה רופא אמר, כי זה מה שכותבים, כי ככה נוח לחשוב. היי, הילד שלה חוסן ובכל זאת חלה, הרי לא ייתכן שמשהו מוזר כאן, בטח ההורים הפריקים האלה אשמים… בפועל, לחיסון יש "יוצא מהכלל א', "יוצא מהכלל ב'" וכו', ועדר המתלהמים לא עוצרים לרגע לחשוב אולי הרציונל של "משרד הבריאות החליט אז מחסנים, וכל מה שהוא יחליט לחסן זה בטח חיסון הכרחי כי משרד הבריאות אמר" – לא תמיד תופס אוטומטית?

    אהבתי

  • הלה, סידני, אוסטרליה  On 14 בינואר 2009 at 03:48

    יש דברים שעובדים
    יש תהליכים שעוברים תהליך של רפואת-יתר במקום לחפש את הפיתרון במקום אחר (מים נקיים, לצורך הדיון)
    יותר מדיי פעמים ראיתי אנשים נכנעים לשיטות אלטרנטיביות
    במקום פשוט להוציא את הפיל מהחדר
    ותוצאות רפואיות הרסניות
    אנשים חושבים שאם הם לא מחסנים הם לא יחלו
    ואגב, אין הבדל בין ההמלצות לחיסונים בין ישראל לאוסטרליה. אם משווים בין מדינות צריך גם לבדוק את ההיסטוריה הרפואית של המחלה באותה מדינה. ולא להשוות למדינה אחת.

    אהבתי

  • ניורה  On 14 בינואר 2009 at 05:44

    לבלוג של האמא הלא-מחסנת בנענע –
    נכנסתי וקראתי, ולא ראיתי שום אלימות בבלוג, גם לא בדו-שיח שלה אח"כ עם מגיבים. כן ראיתי שהיא מביעה כעס ומתגוננת. לאור האלימות המילולית שאתה הטחת בה בתגובה שלך לפוסט הזה, בלי להכיר אותה, זה לא מפליא בכלל. בטח היא שומעת גידופים מהמון מתלהמים ברגע שנודע להם שהיא לא מתחסנת. לא פלא שהלך הרוח שלה הוא של כעס והתגוננות.

    אהבתי

  • ניורה  On 14 בינואר 2009 at 05:48

    לדבריה, הוא קיבל פריחה בגלל אלרגיה. לא משהו שקשור לאי מתן חיסונים. ולך לא ידוע שום דבר אחר מעבר למה שהיא אמרה. ונראה שהילד בסדר גמור. לא קרה לו שום אסון. אז מה בדיוק הילד "עובר" בגלל ה"טפילות והטרמפיסטיות
    " שלה?

    אהבתי

  • ש  On 14 בינואר 2009 at 10:08

    כתבה מהניו יורק טיימס הבוקר שתומכת בחיסונים.
    מה שאני מנסה לומר לך חלי שיש מקום לדיון. ושאין לי מושג איך את יכולה להיות בטוחה כל כך. כאמא צעירה לא חשבתי בכלל, עשיתי מה שאמרו לי לעשות בטיפת חלב, ואני די מתקוממת נגד עצמי על הדבר הזה. תמיד כדאי לחשוב.
    http://www.nytimes.com/2009/01/13/health/13auti.html?_r=1&ref=books

    אהבתי

  • עינת  On 14 בינואר 2009 at 13:13

    את בני (כמעט בן ארבע וחצי) חיסנתי לפי תוכנית החיסונים של משרד הבריאות בלי לשאול שאלות. אני מודעת לחשיבות החיסונים וכמובן שרציתי למנוע ממנו מחלות מיותרות. כשהיה בן שנה ועשרה חודשים הוא אובחן כסובל מהפרעת תקשורת על הרצף האוטיסטי. אף אחד לא יוכל לשכנע אותי במאה אחוזים שאין קשר. מצד שני אינני משוכנעת שיש קשר. אני כן חושבת שכל אדם הוא שונה וכמו שיכולות להיות תופעות לוואי לתרופות ואלרגיות לסוגי מזון – יכולות להיות גם תופעות לוואי כתוצאה מחיסונים. אני כן מאמינה שכמות החיסונים הגדולה שניתנת לתינוקות בגיל צעיר יכולה להיות בעייתית לתינוקות מסויימים ושלא ניתן תמיד לחזות זאת מראש. משום כך את בתי (כיום בת שנה ותשעה חודשים) חיסנתי בצורה קצת שונה ופירקתי את חבילות החיסונים. נכון, צריך היה לדקור אותה לעתים קרובות יותר – אבל אני הרגשתי שאני פועלת באופן אחראי. למותר לציין שבבניית תוכנית החיסונים שלה התייעצתי עם שתי רופאות ילדים כדי לוודא שתקבל את החיסונים הנחוצים.

    אהבתי

  • ח ל י  On 14 בינואר 2009 at 14:48

    על האומץ הענק שלך, למרות הפחדים שאני משוכנעת שלא הרפו בכל חיסון וזריקה שנתת לבתך, על האחריות ההורית והרחבה יותר לחסן את בתך על פי מתווה אחריות הורית וגם אזרחית אני מתארת לעצמך מגיע לך לטעמי שאפו גדול במיוחד.

    אף אחד לא מבקש/דורש מאף הורה ללכת כעדר בלי לבדוק ולהחליט על קצב החיסונים או הקומבינציה שבינהם. אבל המרחק בין חוסר הליכה על עיוור
    מבלי לבדוק, ציות עיוור לבין "אני לא מחסן ומצידי שיתהפך העולם" הוא בדיוק המרחק בין אדם לאדם זאב או ההיפך.

    תודה אמיתית שהגבת כאן והראת שאפשר אחרת :)

    אהבתי

  • בייביסיטר  On 14 בינואר 2009 at 22:51

    חובה לקרוא את הניויורק טיימס

    http://www.nytimes.com/2009/01/13/health/13auti.html?_r=2&ref=books

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 בפברואר 2009 at 17:40

    בית משפט קבע:

    http://www.slate.com/id/2211156/

    אהבתי

  • נעמה  On 24 בפברואר 2011 at 09:33

    נו, חלי, לקחת מהפוסט שלי רק את המשפט שיש לי סימפטיה להורים שלא מחסנים – זה מה זה קריאה סלקטיווית. (אם היית עיתונאית הייתי אומרת שהוצאת את דברי מהקשרם…). כמו פרומו שלוקח את המשפט הטוב על ההצגה ומשמיט את ההמשך הביקורתי. יש אצלי אבל גדול, כולל הסבר על בעיית הטרמפיסט. וכן, גם התלבטות של ממש בשאלה האם מה שצריך לעשות זה לקצץ מקצבאות הילדים של הורים לא מחסנים.

    אהבתי

  • chellig חלי גולדנברג  On 24 בפברואר 2011 at 09:37

    קראתי ואני מבינה לגמרי את הנקודה שניסית להעלות ושההתלבטות היא אמיתית, וגם אני לא הייתי, כנראה, מקצצת מקצבאות הילדים, אבל הייתי תובעת אותם.

    הסימפטיה הקפיצה אותי רגשית, אני אשנה למשהו אמבוולנטי…:)

    אהבתי

  • עמית  On 24 בפברואר 2011 at 13:20

    טיפה לוגיקה לא תזיק:
    כתבת: האפשרות שלך לא לחסן את הילדים שלך ניתנת לך בגלל שאני חיסנתי את הבת שלי – זה נכון בהרבה מקרים, אבל לא תמיד. רק עבור חיסונים שיש בהם "אפקט עדר". יש חיסונים (דוגמת צהבת B) שאין שום משמעות לכמה אחוז מהאוכלוסיה מחוסן. החיסון משפיע אך ורק אל המתחסן (ועל מי שבא איתו במגע מיני – אני מניח שזה לא רלוונטי לילדים).

    כתבת: בהחלטה שלך לא לחסן את הילדים שלך, אתה מעמיד בסכנה את הילדה שלי –
    זו שטות מוחלטת ובטון ובהקשר שנאמרה זוהי הסתה לשמה. אבל נישאר ברמת הלוגיקה ברשותך. מה שמעמיד את ילדתך בסכנה הוא מפגש אם ילדים חולים, לא עם ילדים לא מחוסנים. לצערנו בארץ התרבות של "להישאר בבית כשחולים" לא מספיק מפותחת. הורים רבים שולחים ילדים בעלי תסמיני מחלה לגנים ולבתי הספר כדי לא להפסיד יום עבודה, או כי אין להם סידור, או כי "עד מחר זה יעבור". אפשר להתווכח אם ילדים מחוסנים חולים יותר או פחות מילדים לא מחוסנים, אבל אפילו נניח שהם חולים ממש פחות, דווקא העובדה שהוריהם החליטו החלטה מודעת ולא שגרתית של אי חיסון, מגבירה את הסיכוי שהם מודעים לסכנות של שליחת ילד חולה לגן או לבית הספר. לכן אני חושב שרוב הילדים החולים שילדתך תפגוש הם דווקא ילדים מחוסנים היטב שחלו. ונגיד את זה שוב ברור: אם הורה שאינו מחסן, מקפיד לא לשלוח את ילדו לדן כשהוא חולה, הילד הלא מחוסן לא מהווה שום סכנה לחברה בהשוואה לילד מחוסן רגיל. רק חשיפה למחלה יכולה להדביק לא חשיפה "לחוסר חיסון".
    אגב, בחלק מהמחלות שיש להן חיסון (כמו שעלת, למיטב זכרוני), החיסון מונע הרבה פעמים רק את התסמינים למחלה או את התפתחותה ולא את ההידבקות עצמה. וכאן טמונה סכנה גדולה הרבה יותר. הילד נראה בריא, אבל עשוי להדביק אחרים. כמובן שללא החיסון ה"סכנה" הזו קטנה באופן משמעותי. במקרה הזה דווקא הילדים המחוסנים מהווים סכנה גדולה יותר לחברה.

    אני עצמי לא מביע עמדה בעד או נגד חיסונים. יש לי את ההתלבטויות שלי, ולא ברור לי לגמרי מה דעתי, בטח לא ברמה של להטיף ולשכנע אחרים. מה שמפריע לי ומקפיץ אותי זה הדה-לגיטימציה והדמוניזציה שעושים לציבור הלא מחסנים, אשר מציגה אותם כציבור הזוי ומסוכן לחברה. כמובן ללא שום ביסוס הגיוני או עובדתי.

    אהבתי

  • אורן  On 24 בפברואר 2011 at 19:44

    קודם כל- מהמוצדקים שבפוסטים, מהמוצדקות שבעמדות. לי אישית עולה הדם לראש כל פעם שאני שומע על ה"ניו אייג'יסטים" שחושבים שרק משום שהשמיים כחולים והציפורים מצייצות אין מחלות בעולם.

    שני דברים, ברשותך:

    1) הגיע הזמן להפסיק להתייחס למנחם בן, גם לא כקוריוז. מכחיש הסרטן והאיידס, הבריאתן צר האופקים, האיש שמוכיח שאינטלקט ואינטליגנציה הם לא אותו הדבר. זה החמור שכמעט התעוור לא מזמן מחמת התבוננות ישירה בשמש. למעשה, אם הוא היה מחסן, הייתי שוקל לא לחסן.

    2) שמת לב ל"ספין האנטיביוטיקה הגדול"? בכל פעם שעולה הסוגיה החשובה מאין כמוה של התחסנות ציבורית (בערך הדבר האחרון המתפקד מטעם המדינה) תמיד יקומו המגיבים שיסבירו עד כמה נטילת אנטיביוטיקה באופן לא מבוקר היא הרסנית. משום מה עוד לא ראיתי מישהו שעונה כהלכה ומסביר את ההבדל הדק שבין חיסונים לאנטיביוטיקה, אולי משום שזה נראה מובן מאליו. מה לעשות, לפעמים צריך לענות לאוויל כאיוולתו.

    אהבתי

  • דאנה  On 24 בפברואר 2011 at 20:59

    במהלך ההיסטוריה הרפואה קבעה הנחות רווחות רבות שהתבררו בהמשך כמוטעות ואפילו מסוכנות
    לכן אני, באופן אישי, מפקפקת בהצהרות הרפואה
    מה גם שמחלות רבות נגדן מחסנים כבר לא נפוצות כלל

    צריך להשתמש בראש ובאינטואיציה

    אהבתי

  • א.  On 24 בפברואר 2011 at 21:59

    ועמית, הייתי רוצה לשאול בתור מי שהגיע לרגע וקרא את כל התגובות אם יש לך ילדים ואם היית מוכן לשלוח אותם לגן עם ילדים לא מחוסנים. ודאנה, מחלות רבות שמחסנים נגדן לא נפוצות בגלל שמחסנים נגדן

    אהבתי

  • עמית  On 24 בפברואר 2011 at 22:39

    א.
    עמדתי ביחס לחיסונים איננה רלוונטית כאן בכלל.
    בין עם אתה בעד או נגד חיסונים, אתה צריך לצאת כנגד דמוניציה והשתלחות והסתה כנגד קבוצה באוכלוסיה. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים. אבל השתלחות כמו שנעשתה כאן בבלוג, ובמקומות אחרים בתקשורת, שמציגה את הלא מחסנים כאנשים הזויים ומסוכנים היא לא ראויה, לא אנושית ולא הגונה.

    הדרך להגדיל את כמות המתחסנים אינה בהצגת הלא מחסנים כאנשי שוליים הזויים (ואינה למנוע מהם קצבאות, או לפגוע בזכויות אחרות), אלא באמצעות הסברה של חשיבות החיסונים והצגת העובדות כפי שהן לאוכלוסיה. אם העובדות כל כך חד משמעיות, הסברה סבירה ומעלה צריכה להספיק כדי לשכנע את האוכלוסיה.

    אהבתי

  • chellig חלי גולדנברג  On 24 בפברואר 2011 at 23:17

    לא משתלחת, לא מסיתה.
    אומרת וכותבת את דעתי החד משמעית והברורה –
    מי שלא מחסן את ילדיו, משתמש בי ובבת שלי כמגן אנושי המגן על ילדיו מפני חיידקים ומחלות מדבקות ומסוכנות אחרות. לדעתי באופן חד משמעי.

    עמדתי היא שמי שמעמיד בסכנה את הבת שלי, את חבריה המחוסנים אף הם, את בני משפחתי, חברי, סביבתי הוא טפיל החי על חשבוני, מרגיש בטוח בגלל שאני כ ו מחוסנת נגד שחפת, שעלת, אבעבועות שחורות ושאר מחלות מסכנות חיים ובגללנו, בזכותינו ילדיו לא עומדים בסכנת הדבקות במחלות האלה, בגלל שאנחנו כן. ומי שמתנהג כך, וחי כך, ומסכן בכך את הבת שלי, אני? אני אין בי כלום מהסובלנות, סלחנות או הבנה כלפיו. נאדה.

    אהבתי

  • השושנה והאבן  On 24 בפברואר 2011 at 23:51

    שתי נקודות:

    א. אם היית משתכנעת שחיסונים הם ממש *מסוכנים* לבריאות בתך, האם היית מחסנת אותה (ובמשתמע חושפת אותה לסכנה) רק לטובת הכלל? אני סבורה שההבדל העיקרי בין מי שמחסן ומי שלא מחסן הוא שהראשונים חושבים שחיסונים הם בטוחים באופן כללי ואילו האחרונים מאמינים בכל לבם שהם מסוכנים.

    ב. הבדל נוסף בין שני המחנות הוא החשש מפני מחלות. רוב הלא מתחסנים שאני מכירה פשוט לא מוטרדים מהמחשבה שילדם יחלה בשעלת, אבעבועות רוח או אדמת. הם מאמינים *שההימנעות* ממחלה מסוכנת, משום שאינה טבעית למערכת החיסונית. יש להודות שרוב המחלות שאנו מחסנים נגדם אינן מחלות קשות (שרובנו חלינו בהן כשהיינו ילדים ולא היו חיסונים), והסיבה העיקרית לחיסון הוא חשש מתופעות לוואי וסיבוכים נדירים יחסית.

    חוץ מכל זה, אנחנו המחסנים לא באמת מגנים על הלא מחוסנים. טטנוס אפשר לחטוף גם אם כולם יחסנו. באבעבועות רוח חולים גם חלק מהילדים המחוסנים. חיסון לא אומר שגורמי המחלה נעלמים, רק שהמחוסנים (בדרך כלל) לא יחלו כתוצאה מקיומם.

    אהבתי

  • chellig חלי גולדנברג  On 25 בפברואר 2011 at 00:04

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8

    ההסתברות שהרוב הגדול מאד מאד של אוכלוסית כדור הארץ עושה משהו
    "מסוכן" לעצמו ולילדיו בחסות ארגוני בריאות כלל עולמיים, פלוס שיטוט רדוד בהסטוריה הקרובה והרחוקה משאירה אותי משוכנעת מעל לכל ספק בצדקת תחושותי, שרק בגלל המחוסנים, הלא-מחוסנים יכולים להרשות לעצמם את מה שאמא שלי קוראת, הלוקסוס הזה, ולא להתחסן,
    גיבורים על חשבוננו,אין בכלל שאלה.

    אהבתי

  • השושנה והאבן  On 25 בפברואר 2011 at 00:45

    אני מקווה שלא התקבל הרושם שאני מנסה לשכנע אותך נגד התחסנות, כי ממש לא הייתי בכיוון. רק רציתי להבהיר את נקודת המבט של הצד שני, ואני מבינה שלא כל כך הצלחתי.
    לגבי "ההסתברות שהרוב הגדול מאד מאד של אוכלוסית כדור הארץ עושה משהו "מסוכן" לעצמו ולילדיו בחסות ארגוני בריאות כלל עולמיים"…. וואללה, אני מקווה שהאמון שלך בתבונת הרוב והארגונים הגדולים מוצדק.

    אהבתי

  • טל  On 25 בפברואר 2011 at 01:34

    איך הוא מעמיד בסכנה את הילדה שלך בהחלטה שלו לא לחסן את שלו? הרי שלך מחוסנת. הילדה שלו בסכנה.

    אהבתי

  • עמית  On 25 בפברואר 2011 at 05:13

    חלי,
    אני מבין את תחושתך.
    לוגיקה או ביסוס עובדתי כלשהו זה לא הצד החזק שלה. היא מבוססת על פחדים בעיקר. זה שתחזרי על המנטרה "מי שלא מחסן מסכן את ילדתי" לא יהפוך אותה לנכונה. נתנו לך כאן מספיק דוגמאות בהן זה לא כך (טטנוס, צהבת B), ונתנו לך כאן מספיק טיעונים שטענו שגם במחלות שבהן יש אפקט עדר, אי חיסון אמנם מקטין קצת את העדר (על זה אין עוררין), אבל: א. זו בד"כ אינה הסיבה לאי ההתחסנות (כלומר הלא מחסנים, לפחות חלקם, לא רוכבים על חיסון העדר, וחלקם מצהירים שלא היו מחסנים בכל מקרה, מסיבות אחרות) ב. בלי קשר לסיבת אי ההתחסנות, הלא מחוסנים לא מהווים שום סכנה ישירה לבת שלך. אם היא מחוסנת, לכמות הלא מחוסנים בסביבתה לא תהיה השפעה על בריאותה.
    את כמובן יכולה להמשיך להתעלם מכל טיעון שמועלה כאן, לדחות אותו על הסף ולהמשיך עם המנטרה שלך. זה רק מעמיד אותך ואת עמדתך, לדעתי, באור מגוחך יותר (וגם מדאיג).

    אהבתי

  • טל  On 25 בפברואר 2011 at 18:40

    עמית, הדבר היחיד שהצלחתי להבין מכאן ומחלק מהתגובות הוא הפחד לצאת "פראייר", כלומר, למה שאני אחסן ואגן על אחרים שלא? ובכן, הטיעון הזה רלוונטי רק אם יש חשש כלשהו מהחיסון עצמו, ואז זה מחזיר חזרה לשאלת תועלת מול נזק בחיסון… מעבר לזה לא מובן מדוע הכעס מצד המחסנים על הלא מחסנים (אלא אם כן הם חוששים לילדים של אחרים, אבל זה לא נראה המצב).

    אהבתי

  • עמית  On 26 בפברואר 2011 at 12:51

    יש סכנה בחיסון עצמו. עוד לא שמעתי על חיסון, בעצם על תרופה כלשהי, שהיא בטוחה לחלוטין לשימוש עבור כולם.
    אחד הטיעונים בעלי המשקל של הלא מחסנים הוא שמערכת הבריאות עושה "הערכת חסר" (מלים יפות למתעלמת) מהסיכונים האלה, וממליצה להורים לתת חיסון כאילו אין בכך שום סיכון. כמובן אין בכך כדי לפגוע ביעילותם של החיסונים, אבל בהחלט יש בכך כדי לפגוע באמינות של מי שנותן אותם ומחליט שאתה צריך אותם. אם הם לא יודעים לספר לנו על הסיכונים, וכדי לשכנע אותנו שזה טוב הם מספרים לנו שזה בטוח לחלוטין… אולי הם גם לא יודעים להחליט נכון מה צריך ומה לא צריך למי, באיזה תנאים ומתי.

    תחושת הפראייריות שאתה מדבר אליה אכן נוטפת מכל צד של טיעון בגנות המתחסנים – אבל מקורה האמיתי הוא בהיותנו ישראלים. בסופו של דבר אנשים מחסנים את ילדיהם לא למען החברה, אלא למען עצמם. כי הם מאמינים שהחיסון מגן על ילדיהם. והם צודקים, כמובן. אבל כמובן כל דבר יקפיץ אותנו אם רק יש בו צל של משהו שכביכול, כאילו, ואחרי סיבובים והתאמות, שאפשר להסיק ממנו בעקיפין שיצאנו פראיירים.

    אהבתי

  • לוכדת החלומות  On 4 במרץ 2011 at 14:41

    מסכימה עם כל מילה בנושא החיסונים, ובכל זאת מציק לי קצת שבאותה נשימה שקראת לחסן, גוללת איזה כתב הגנה לא נחוץ לטעמי, על ההורות המושקעת שלך לבתך. למה זה חשוב לצורך העניין אם הנקת אותה עד גיל שנה וקצת? או שהלכה למוסדות חינוך פרטיים יקרים ויוקרתיים ואלטרנטיביים כשיטת מונטסורי או האנתרופוסופי? או שנשארתם איתה בבית עד גיל מאוחר? לא צריך להתהדר בנוצות הורותינו הנפלאה על מנת להסכים שחיסונים הם הכרח בל יעבור, וגם אמהות שהניקו עד גיל חצי שנה או שלושה חודשים או (ירחם השם) לא הניקו בכלל, או שילדיהן נשלחו למעון של ויצו ולא לגן על פי שיטת מונטסורי, או שנאלצו לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה סטנדרטית של מספר חודשים ולא נהנו מהפריבילגיה המבורכת להישאר כמה שיותר בבית עם תינוקן – גם הן יכולות להסכים עם הטיעון המרכזי שלך בגנות אלו שבוחרים לא לחסן את ילדיהם. ההתהדרות הזאת רק מרחיקה ומנכרת, לדעתי, ומקווה שלא העלבתי חלילה.

    אהבתי

  • chellig חלי גולדנברג  On 4 במרץ 2011 at 16:09

    ראשית, העלבת מעט כי "האשמת" אותי שאני מתהדרת בהורותי, אבל אני אתגבר, בעיקר כיוון שאין בי התהדרות כזו, אני מרגישה נקיה ויכולה להסביר לך שסיפרתי בפרטי פרטים את איך גדלתי את הבת שלי כי כתב האשמה של ההורים הלא-מחסנים הטוענים שההורים המחסנים הם הורים העושים את מלאכת גידול ילדיהם על אוטומט, צייתנים והולכים כעדר אחר הוראות משרד החינוך קומם אותי עד מאד ורציתי להסביר שגם הורה כמו שאני מחשיבה את עצמי, הורה אחראי בתחושתו לכל שדות הגידול של ילדיו, מהנקה עד בחירת בית הספר, מהקראת ספרים עד נסיון לחתוך באוכל תעשייתי ככל הניתן בלי לההפך לאדם פאנטי יכול להגיע למסקנה שלא לחסן את ילדיו לא דומה לכלום אחר במערך גידול ילדיו…

    אהבתי

  • לוכדת החלומות  On 4 במרץ 2011 at 20:04

    תודה על תגובתך, חלי, ואני מתנצלת בכנות אם פגעתי. הבנתי עכשיו מדוע פירטת אודות גידול בתך. לגופו של עניין, כפי שאמרתי, אני מסכימה עם כל מילה שלך בנושא מתן החיסונים לילדינו מתוך סולידריות חברתית והכרה עמוקה בכך שיש בנו אחריות לא רק כלפי פרי בטננו אלא גם כלפי אחרים…

    אהבתי

  • ניצן  On 5 במרץ 2011 at 11:55

    עמית, כמו שאף חיסון הוא לא בטוח לגמרי, אף מחלה היא לא בטוחה לגמרי. ראשית, כל הצעדים שיכולים לנקוט כדי למזער את הסיכוי לחלות במחלות מסוימות לא בהכרח ימנעו הדבקה (אלא אם ברצונך שילדיך יגדלו בתוך בועה, ולכך יש השלכות אחרות). שנית, גם למופע קל של המחלה יכולות להיות השפעות שאינן מתועדות על ידי הרפואה.
    אדם שרוצה למזער כניסה לגופם של ילדיו של חומרים זרים צריך דווקא להיות בעד חיסונים, כיוון שהם מפחיתים את הסיכון לפלישה רבתי של חומרים שאינם רק זרים אלא אף חיים (חיידקים ווירוסים) לגופו תמורת חשיפה מינורית יחסית לחומרים שבטיחותם היחסית הוכחה, כי הגוף יודע להתמודד עם אותה פלישה בזמן.
    ניתן למזער ולהקטין את החשיפה לחיסונים ולקבוע תכנית משל עצמך, אבל ככלל לחשוד דווקא בחיסונים מתוך כל המכלול של הרפואה המערבית נשמע לי כמו התמקדות בטפל. לבקר את משרד הבריאות שהוא לא מתייחס לסכנות שמופיעות במקרה של אחד למאה אלף זה עוד יותר תמוה.

    אהבתי

  • השושנה והאבן  On 15 במרץ 2011 at 03:25

    חלי, לתשומת לבך – http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E0%E2%F8_%EE%F2%E5%F0%E9%F0%E9%ED_%E1%E4%E9%E3%E1%F7%E5%FA

    כדי תראי שלא מנסים לתפוס עלייך טרמפ – להפך!

    אהבתי

  • niv  On 3 ביולי 2012 at 18:13

    חלי, אני קוראת אותך כבר שנים ויש עניין שצורם לי מאד.
    אני קוראת מבין המילים שלך את התשוקה לצדק ושוויון וחתירה לאמת,
    אך לצד התשוקה הזו שאני מאד מאד מעריכה,
    אני גם מזהה קושי באמפתיה כלפי מי שחושב אחרת ממך. וקיצוניות קשה כשמדובר בדעה השונה משלך.
    ההחלטה שלך לחסן את בתך לא מגיעה עם שק התנהגויות כמו דחיפת אנטיביוטיקה וכו,
    וההחלטה של מישהו אחר שלא לחסן את ילדיו גם היא לא מגיעה מחוסר התחשבון וחיים עלחשבון האחר. יש תורה שלמה מאחורי ההחלטה הזו, המון טיעונים מוצדקים נגד, זוו החלטה שנלקחת בכובד ראש. את לא מוכרחה להסכים איתה אבל לצאת נגדה בכזו חומרה מורידה לטעמי מהתחשבות סביבתית, קבלת האחר, וגישה כללית של שלום.
    כנ"ל לגבי דעותייך כלפי לקיחת או אי לקיחת ריטלין (מה, כל מי שיוצא כנגד הריטלין הוא סיינטולוג?).

    אני כמוך לוחמת צדק וחופש, ומאמינה שאלו יוכלו להתאפשר רק כשנקבל את האחר. ולא רק אם האחר הוא מקופח וחלש, גם אם האחר הוא שווה כוח רק מאמין אחרת ממך. כוחניות כנגד מי שהוא כוחני גם כך לא יכולה להביא לתועלת. היא רק מביאה לשחרור קיטור וחוסר התקדמות לעבר שלום והתחשבות.

    סתם ככה, רציתי לשתף אותך בדעתי האישית

    אהבתי

Trackbacks

  • By זו הקנאה | תקריב on 27 בפברואר 2014 at 14:13

    […] שנה, בדיקות, חיסונים, תורים, ארגונים, לימודים, בחינות, אישורים, תחפושות, ימי […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: