טבעת1# – טבעת הכח שלי

.

.

.

אהבה ממבט ראשון זו לא מיתולוגיה.

ראיתי אותה בחלון והנשימה שנשמתי הייתה איטית, לא פחות.

אהבה וכמיהה ומצב רוח, מה עוד צריכה בחורה לבקש כשהיא פוגשת את טבעת חלומותיה בחלון ראווה?

החנות הייתה סגורה והסרט כמעט התחיל אז אמרתי לעצמי שאחרכך ואולי מחר.

כמובן שכשנזכרתי בה כמה ימים או שבועות מאוחר יותר לא היה לי שמץ, הרף, רמז של זכרון איפה, מי

הייתה המעצבת, למרות שהייתה מעצבת ואפילו אמרתי לעצמי שיש לה שם של טייסת קרב, רק מי זוכר

מה הוא. ואז החלו כמעט שלש שנים שבהן – בלי להיות מוטרדת מדי, אין צורך להגזים, בכל זאת, רק

טבעת – העינים שלי היו בולשות, עושות סקנינג, מחפשות את המוזהבת ההיא, הרחבה – כמעט ברוחב

פרק אצבע, ועליה זה נראה שמישהו/י לקחה חוטי זהב וליפפה אותם כאילו סתם, כבדרך אגב ויצרה

מה ש……איך להגיד….היה בדיוק מה רציתי. שתהיה שלי. שתהיה על האצבע השניה מימין.

רציתי ולא הצלחתי.  לא מצאתי אותה, לא זכרתי את שם המעצבת, כלום. ויתרתי.

cut to

עברו שנים. אני לא באמת יודעת אם שנתיים או ארבע אבל שנים.

הייתי צריכה להצטלם לשער של איזה עיתון. צילום לראיון – אולי יחצנות סרט, אולי קידום משהו. אבל זה

לא היה צילום אופנה/פרסומת או משהו כזה, שהאינטרס, הבגדים, האבזור בידי הסטייליסט או הלקוח.

אני זוכרת שרציתי לצילום טבעת חזקה עם נוכחות והגעתי דרך לא-זוכרת-מי לחנות תכשיטים בסוף

רחוב דיזינגוף במטרה לקבל תכשיטים-תמורת-קרדיט-ובבקשה-תחזירי-אותם-עד-ראשון-בבוקר וכך היה.

חוץ מהעובדה שבחלון הראווה של החנות הזו נצנצה ההיא.

cut to

את הטבעת בחלון לקחתי לצילומים והחזרתי. לנועה צלצלתי מהחנות באותו רגע כמובן, את שלי היא

יצרה באופן פרטי ואישי ומלא צחוקים והתרגשות בסטודיו שלה במרכז תל אביב, הנה היא: נעה גורן.

למה שאני אספר לכם עליה, תראו לבד.

וכך קניתי לי אותה את טבעת הכח שלי.

היא נתנה לי כח, אנרגיה, יכולת לעמוד מול העולם לא חשופה, עוגן.

אני מבינה שיש אנשים שהמילים כמו עוגן וכח וטבעת לא באמת מתחברות אליהם,

אני יכולה רק להעיד עלי. הטבעת ההיא, כשהיא הייתה עלי, יכולתי הכל, או לפחות הרבה.

וזה מה שהיה שנים.

cut to

שנים אחרי, כבר ענדתי לידה טבעת זהב מהסוג הזוגי, נסענו להראות לבת השלוש האהובה שלנו, זאתי

שקוראים לה זאתי כאן בבלוג שלג ואת הרי הגולן. ת'לבשנו, הערמנו, עטפנו ונסענו לחרמון.

דווקא היה יום מקסים, באמת.

חוץ מהעובדה ששכחתי שכשקר, האצבעות מתכווצות ואולי עדיף לא להוריד את הכפפות בלי תשומת לב.

רצ'ב תמונה המראה במדוייק את מקום העלמותה של טבעת הכח שלי –

/

כל כך. כלכך הצטערתי.

אבל הזמן עבר כמו שהוא יודע והייתי שקועה במקומות שלא דרשו הרבה כח, רק נעימות וסבלנות,

ואהבה וחסרונה הורגש רק לפעמים, לרגעים קטנים והזמן, והחודשים פשוט היו שם, בחיים.

עד שהגיע היום שהשמים נפתחו במפתיע והמטירו כאב ואובדן ואש מאכלת ומה לא, אל תשאלו.

כשחזרתי לנשום,

בקיץ שאחרי,

צלצלתי לנעה, הגעתי עם טבעות הנישואין שלנו, שלי ושלו,

שמתי בידיה ואמרתי לה שתכין לי טבעת לעתיד שלי שיהיה יצוק בה גם חלק מהעבר, כי אי אפשר

להתכחש לו, כי פעם הטבעת תהיה של זאתי, וגם זאתי, כמו הטבעת צרובים בה שנינו.

נעה שמעה ועשתה והכינה לי טבעת כח שניה. מהזהב של העבר ומזהב עכשווי וחדש,

טבעת רחבה אפילו מעט יותר מהראשונה, רציתי להרגיש אותה במלוא עוצמתה על כף ידי.

כשענדתי אותה בפעם הראשונה שמחתי בה מאד.

cut to

עברו אולי, אולי חודשיים שלושה, הייתי בחוף הים בלילה. זאתי, אני ועליזה, חברה טובה טובה בביקור

מולדת. קיץ ליילי אצל דבוש בהרצליה, לפעמים אין טוב מזה,

אני ניגשת לשטוף ידיים ורגליים במקלחת החוף, מושיטה ידיים לשער ומנערת אותו מעט, ו…..נשבעת,

כמו בסלואומושן….

אני מרגישה אותה מחליקה מהאצבע

ונעלמת

אל

החול

הדק,

הנקי,

העמוק

של סוף הקיץ, הרצליה, קיץ 2002

.

שעות של גירופ וסריקת החול באצבעות רועדות, ברדיוס הולך ודל, הולך וקטן, מעגלי חיפוש כאובים,

השארת מספר טלפון לאנשי המסעדה, התעוררות בחמש בבוקר למחרת בנסיון למצוא אותה עם אנשי

לוכדי המתכות ועליזה אחת חכמה שכשבכיתי על כתפיה – על מה בכיתי בדיוק – אמרה: זה מצויין

גולדנברג, סימן משמיים. אי אפשר לקחת איתך את העבר לעתיד. זה לא קרה במקרה. זו ברכה.

שלא תעיזי להצטער, תשמחי.

.טבעת הכח שלי טבעת כוח טבעת כוח

.

אין לי היום טבעת כח.

לפעמים אני חושבת לעצמי שהגיע הזמן לאחת אחרונה,

יצוקה מזהב טהור שלי, רק שלי.

.

.

.

.

זה פוסט פתיחה למדור סיפורי טבעות שבלי קשר לעובדה שאני עורכת טכסי נישואים משמח אותי מאד,

וחוץ מזה, אני מחפשת טבעות עם סיפורים, כל מיני סיפורים, אשמח.

וחוץ מזה, כל הזכויות לרעיון, לסיפורים וכו' שמורות ונצורות לי.

chelli.goldenberg@gmail.com

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איילת  On 15 באפריל 2011 at 18:45

    ייחסתי פעם הרבה כח ומשמעות לטבעת הנישואין, שהייתה מאד יפה בעיני. פשוטה כזאת. שייבה של כסף, ועליה שלושה שבלולי זהב שטוחים.
    במהלך שיט באוקיינוס ההודי, לקחה הים. זהו.
    מאז, יותר מ 10 שנים, אין טבעת. אבל יש זכרונות נהדרים, ויש… טיולים. מאז, אני מאבדת בקביעות משקפי שמש. מי ייתן ואמשיך לאבד חפצים תוך חוויים הכייפי של החיים.

  • א.  On 15 באפריל 2011 at 18:54

    פוסט מופתי

  • a girl with chestnut hair  On 15 באפריל 2011 at 19:00

    נוגע ללב מאוד, מה שתיארת.
    ונשמע לי רעיון טוב, טבעת משלך.

  • מרב  On 15 באפריל 2011 at 19:17

    יפה מאד
    וחפץ הוא חפץ ורק חפץ… נראה לי שיש כאן שיעור באי היקשרות..

  • avivamishmari  On 15 באפריל 2011 at 22:19

    ואו, איזה סיפור. איזו טבעת. איזה חיים. שלא תעזי להצטער.
    חכמה העליזה הזו (ואולי לא במקרה, שמה כשם אישה חכמה אחרת בחייך).

  • אלזה  On 16 באפריל 2011 at 06:03

    רחלי
    לדעתי הכח בא ממך!!
    הטבעת היא אביזר חיצוני, שאיך שהוא את קושרת לכוחותייך??
    ישר כחך

  • אילי  On 16 באפריל 2011 at 09:33

    חלי מספיק לבזבז את הזמן והכשרוןשלך כאן.
    לסיפור הזה מגיע רומן מלא, גשי למלאכה הגיע הזמן

  • שלומית לוי  On 16 באפריל 2011 at 11:45

    פוסט נהדר
    ישר חשבתי על הטבעת בספרים של טולקין.
    מזדהה עם כל מילה כאן.

  • deaklakey  On 16 באפריל 2011 at 13:09

    יפה, יפה, סיפור זהב טהור.

  • צמח בר  On 16 באפריל 2011 at 13:28

    בילבו באגניס ופרודו וגולום גם, היו מבינים אותך.
    גמני מבינה אותך באיזשהו מקום.
    לצערי הרב, טבעות לא מחליקות לי כמעט מהאצבעות, אבל הייתה אחת שסימלה עבורי כל כך הרבה. לאחר חמש עשרה שנה שענדתי אותה
    שעפה לי מהאצבע הקטנה, זו שקוראים לה פינקי. אחרי שהיא עפה מהאצבע, ומצאתי אותה החלטתי שאני לא חוזרת לענוד אותה, והחלפתי אותה באחרת. האחרת לא מסמלת כל כך הרבה אבל עדיין….

  • בלה אלוני  On 19 באפריל 2011 at 19:18

    גם לי יש סיפור. לא על טבעת אחת. על שתיים.
    בקיץ האחרון נסענו לטיול מאורגן בצפון איטליה. ביום הראשון, כשהגענו למלון בפדובה, הייתי רעבה. המדריך אמר שהסופר די קרוב. אז יצאתי לדרך, למצוא משהו לאכול. בעלי נשאר לנוח. ואני, הולכת והולכת והולכת בדרך שאין לה סוף. הגעתי, נכנסתי לסופר מותשת, קניתי מספר דברים ושמתי פעמי חזרה למלון. הייתה איזו מהמורה ונפלתי, קמתי מיד, והמשכתי כואבת בדרכי. רציתי להגיע מה שיותר מהר, כי בינתיים התחילו רעמים להתגלגל רחוק וידעתי שזה עומד להגיע, ואני בלי מטריה. באיזה שלב התחילו טיפות גשם, כיסיתי את ראשי עם שקית הניילון מהסופר ורצתי… הגעתי למלון וראיתי שאין טבעת שהיתה שנים על הזרת שלי. כמובן שחפשתי בחדר, בכל סנטימטר, אך משלא מצאתי החלטתי והמשיך ולא לקלקל לי את הטיול.
    זה מקרה טבעת אחת.
    לפני כשלושה חודשים, יצאתי מהעבודה לכיוון הסופר. (שוב סופר).
    עשיתי כמה קניות ויצאתי כדי לחזור לעבודה. פתאום, אני שמה לב, שטבעת אחרת איננה. מה זה נלחצתי?! כבר אמרתי לעצמי שמישהו שם עלי עין ועוד. נגשתי לשרות לקוחות בסופר, ושאלתי אולי מישהו מצא. התשובה הייתה שלא. חזרתי לעבודה נסערת מאוד. הם התחילו לנסות לעזור. אולי לא באת איתה היום, אולי נפלה לך בתיק. לא דובים ולא יער. חזרתי לסופר. הגעתי שוב לבחורה משרות לקוחות והפעם אמרה לי:"היה פה בחור שמצא את הטבעת שלך בכניסה לסופר. הוא השאיר שם וטלפון ולקח את הטבעת עימו". כמובן שמיד התקשרתי אליו. הייתי כבר על סף דמעות מרוב התרגשות. הוא אמר לי שכרגע הוא מחוץ לעיר, אך אם ייצא לו לחזור ימסור לי את הטבעת עוד היום. להפתעתי, הוא הגיע ומסר לי את הטבעת ולא הסכים לקבל כל תמורה. אז לכבוד דודו הישר, מאחלת לך רק טוב ושירבו כמותך.

  • אורית עריף  On 19 באפריל 2011 at 19:20

    רק עכשיו הגעתי הנה…
    כתבת נורא יפה. וכמובן שמילותייך הכואבות על אובדן הזוגיות צרבו אותי הרבה יותר מהמילים על אובדן הטבעת, כי כמו שכתבו כאן כבר, אחרי הכל היא חפץ.
    יחד עם זאת אני חושבת שאם את מרגישה שטבעת חדשה ש ל ך תעשה לך טוב אז תעשי לך כזו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 ביוני 2012 at 20:47

    איזו הנאה לקרוא דברים יפים שנאמרים מעומק הלב .

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: