בית הקולנוע מת, הסרטים לא

.

.

במפתיע התפנה זמן,

שלא במפתיע היו לי סידורים ודיזינגוף סנטר היה הפתרון המושלם.

שני מחזות בצומת בקומה העליונה כי לא מצאתי אותם בעשר חנויות אחרות, נעלי בובה לזאתי ונעלי משבצות

מדליקות במיוחד לי והחלפה קטנטונת בזארה, וזמן.

בדרך מצד לצד עברתי וראיתי את זה

יש אמרתי לעצמי, קניתי כרטיס והלכתי למסמס שעה עד שיתחיל הסרט.

אין הרבה דברים שאני אוהבת כמו הצגות יומיות.

אין הרבה דברים שאני אוהבת כמו ללכת להצגות יומיות לבד.

אולמות ריקים.

אין רשרושים, דיבורים, צפיפות ושאר מסיחי  דעת הגורמים לי לעיתים להתנהג כמו אחרונת המצקצקות.

פעם, בימים של פעם,

גם כאן וגם כמובן בשנותי בניו יורק הייתי מחברת שניים שלושה גב לבטן, וההיפך.

בימים טרום אולמות צמודים הייתי ממהרת, ריצה/אוטובוס/מונית/טרמפים מקולנוע צפון לקולנוע

גת, מפאר לאסתר, העיקר להגיע שניה לפני הפריים הראשון.

אסור, אסור להגיע אחרי שהחושך.

החושך לפני תחילת הסרט הוא רגע הקסם,

הרגע בו הכל, אבל ממש הכל אפשרי.

כל סיפור יכול להיות מסופר, כל אגדה, סיפור אהבה.

כל רגש, מחשבה והלך רוח עשויים ליפול עלי ועל נפשי מעוד רגע, מהשניה שהחושך מגיע'

וממש עוד הרף, הרף זמן,

יעלה האור על המסך מולי ומשהו יתחיל.

אושר.

.

יושבת קרוב, שורה שש, שבע, שמונה באמצע,

המסך צריך להיות ברוחב שדה הראיה שלי,

למלא את כל הטווח במה שקורה מולי.

באולמות של היום זה כמעט בלתי אפשרי. קולנוע "גת", "תל אביב" נרמס בטרקטרוני הנדלן לפני כחודש.

יושבת באולם. שורה שבע באמצע.

סופרת עשרה אנשים באולם.

המסך קטן, מעליב בגודלו את אהבת התמונה שיש לי,

איך שצריך לראות סרט. ב ג ד ו ל. על מסך ענק שיקיף ויחבוק ויעטוף ויתקיף את כל חושיך.

והמסכים היום קטנים,

גדולים במעט מהמסכים הפלאזמתיים בבתים שאני מכירה,

תואמים את גדלי האולמות החדשים.

הקטיפה מהוהה, הכסאות ישנים, המזנון סגור.

אין לי טענה על העובדה שההקרנה התבטלה בגלל תקלה וקבלנו התנצלות ואת הכסף בחזרה,

ואין לי טענה על יושן הכסאות או עליבות הקטיפה,

זה לא בית הקולנוע הזה שהייתי בו השבוע, באמת שלא.

אלה המסכים הקטנים, האולמות הקטנים.

כבר אפשר לראות בבית, אפילו הפופקורן יותר טעים, ויש זירו במקרר אם מתעקשים.

אין בי טענות, אני מבינה את ההגיון הכלכלי שבהתנהלות הכלל עולמית הזו

אבל,

אבליש בי עצב גדול על מוסד גוסס שירד מגדולתו.

.

ה"בוא נלך לסרט" מת.

החוויה ההיא, על גודלה, יומיומיותה ומיימדיה כמעט ולא קיימת יותר.

מה שמשמח, שהקולנוע לא,

ואולי הרטרו, כמו שהרטרו יודע, כמו שבסופו של דבר הדברים הטובים נשארים,

אולי פעם, גם בית הקולנוע וההליכה לסרט יחזרו להיות מה שהם יכולים.

אושר גדול.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On 1 בדצמבר 2010 at 11:35

    כל החצי הראשון של הפוסט כתוב נפלא והוא נהדר, כל החצי השני של הפוסט כתוב גם הוא טוב אך מדכא וגם איני מסכים עימו. אולי רוצה שלא להסכים. לקחת הקרנה יומית אחת והשלכת ממנה על הכל. הקולנוע לא מת וההליכה אליו ולתוכו לצפות בסרט, לצפות באמנות או בבידור, לא מתה. עדיין. אני חושב ומקווה.

    אהבתי

  • הגר  On 1 בדצמבר 2010 at 12:24

    מזדהה עם כל מילה. את יודעת חלי, שקולנוע זידנגוף אוטוטו נסגר? לטובת סניף של ניו פארם… מבאס!ואיך היה הסרט? גם אני מתכוונת ללכת לראות אותו..

    אהבתי

  • שלומית לוי  On 1 בדצמבר 2010 at 15:25

    מילה במילה, כאילו אני כתבתי את זה. ההתרגשות העצומה שהיתה בי לקראת תחילת הסרט.
    אני גם נשארת ממש עד סוף הכתוביות. גם מתוך כבוד לקרדיטים, עד אחרונת המלבישות…אני ממש לא קמה לפני הסוף. שלא יקלקלו לי את הקסם.

    אהבתי

  • לייה  On 1 בדצמבר 2010 at 19:57

    מקסים. אבל אני רוצה להאמין שאת לא צודקת
    (חברים שלי ואני הלכנו רק בשישי האחרון לראות סרט ביחד… בקולנוע!)

    אהבתי

  • גיל  On 1 בדצמבר 2010 at 20:09

    כל כך נכון וכואב. זה קורה גם בארה"ב אגב. נעלמה הייחודיות של בתי הקולנוע שהיו פעם בודדים לטובת רב גנים למיניהם בכל קניון. זה אומר שברוב הפעמים אי אפשר כבר ללכת ברגל לסרט וכל היציאה הופכת לסיפור גדול, שלוקח יותר זמן וגם עולה הרבה יותר כסף.

    אהבתי

  • hagintlv  On 1 בדצמבר 2010 at 23:49

    על מה אתם/ן מדברים/ות???? הקולנוע לא נעלם וא/נשים (רבים ורבות) הולכים לקולנוע כל שבוע. אני ביניהם :) לאותו קולנוע דיזינגוף של הפוסט הזה. ההספד הזה הוא מוקדם ולא במקומו…

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: